שואל ומשיב/ב/ג/ס

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן ס   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב החריף מוה' יצחק שמעלקיש נ"י.

אשר שאל בהא דפריך בב"מ דף ל"ד ואם איתא לדר"ה כיון שמשתבע מלוה שאינו ברשותו היכי מצי מפיק ליה. וע"ז הקשה לפמ"ש המג"א סי' תמ"ג דאם היה משכון חמץ בידו והיה יכול למוכרו ופשע שלא מכרו חייב לשלם בשביל שפשע והפסיד מעותיו וא"כ משכחת לה שהלוה לו על חמץ ואומר המלוה שלא מכר חמצו קודם הפסח וא"כ חייב לשלם והפסיד המעות ומחולקים בשיוי המשכון לידע כמה היה שוה ונגד זה ינכה לו וא"כ לא שייך שבועה שאינו ברשותו דהא אסור בהנאה ולא שייך עיניו נתן בו ושייך החשש שמא ישבע הלה ויוציא זה את הפקדון ונראה שלא היה שוה כ"כ ויפסול לעדות ולשבועה או שיהיה גנאי. ולכאורה קושיא חמורה היא. ולפענ"ד לק"מ דממנ"פ אם היה יכול לומר הרי שלך לפניך כמו בכל איסורי הנאה א"כ למה נחוש שיוציא את הפקדון והלא אם היה בידו היה יכול לומר הרי שלך לפניך ולמה לו כל הטרחא יחזיר לו את המשכון ויטול כל מעותיו ואם אינו יכול לומר הרי שלך לפניך בשביל דפשע א"כ מה"ת לחוש שיוציא את הפקדון דהרי אסור בהנאה לכל העולם ולמה לו הצרה הזאת ובשלמא בכל המשכונות חשו שמא יוציא הלה את הפקדון שזה טוען שקר ונתן עיניו בהמשכון ולכך טוען שאבד אבל כאן למה יטעון שאבד ומשקר והא באמת אינו שוה כלום וכל כה"ג לא היה חז"ל עוקרים השבועה מהלוה לתת להמלוה ומשום חשש שיפסלנו לעדות ולשבועה דהא בודאי אנן סהדי שנאבד באמת דהא אינו בידו דלמה יהיה לו הפקדון ולשקר והא אסור בהנאה ומכ"ש לחשש ר"ח שיתברר הדבר ויהיה גנאי כאן מסתמא אינו בידו דא"כ למה ישקר בחנם והרי באמת אינו בידו ואף אם נדחוק דישנו בידו שלא יעליל עליו הלוה לומר ששוה הרבה וחייב לו לשלם המותר מכדי הלואה דזה אינו דא"כ למה לא יוציא תיכף ולהראות בב"ד ומה גם דזה ג"כ אסור דהוה רוצה בקיומו של חמץ ע"י ד"א דג"כ אסור וא"כ לק"מ. והנה באבן העוזר הנדפס סביב המ"א כתב לדחות דברי המ"א מהא דאמרו פסחים דף כ"ט דהדר ביה רב אחא והקשה דלמא לא הדר ביה ובשאר חמץ של עכו"ם מותר אבל כאן בסתם הקדש מיירי דחייב הנפקד בפשיעה וא"כ פשע שלא מכרו קודם פסח וחייב בגניבה דאינו ממון דאינו יכול לומר הרי שלך לפניך כיון דפשע לכן אסור בהנאה. והיא תמוה דממנ"פ אם מותר בהנאה לאחר פסח שוב לא פשע במה שלא מכרו דהא לא היה צריך למכרו כלל וכבר התפלא בזה דו"ז הגאון בישועת יעקב סי' תמ"ג וגם אני כוונתי בזה בראשית ההשקפה:

והנה הגיד לי הרב הנ"ל ששמע מהגאון מוה' שמחה נתן עלינבערג נ"י דשמע מהגאון מוה' יוזפא ז"ל מ"ק זאלקווא דזה הוה פשיעה דעשה מממון גמור רק גורם לממון דהא בתוך הפסח אינו שוה מידי רק שהוא גורם לממון ששוה לאח"פ וזה עצמו פשיעה דהא קודם הפסח הוא שוה ממון ובמה שלא מכרו הפסיד לו דעשהו דבר הגורם לממון והיא תמוה לפענ"ד דמלבד דגוף הסברא אינו כ"כ חזקה לחייב הגזבר ע"ז אף גם דא"כ גם לר"ש אמאי מעל משום דשוה לאחר פסח והו"ל דבר הגורם לממון וכמ"ש באהע"ז שם דהא פשע דכעת אינו רק גורם לממון ולמה לא מכרו קודם הפסח דאז היה ממון גמור. ומה שהראה הרב מוהר"י שמעלקיש נ"י דברי המרדכי פ' המפקיד וקצה"ח סי' ר"ץ ס"ק ד' דכה"ג הוי פשיעה המעיין יראה שאינו דומה לשם וגם לא ידעתי בהקדש לא שייך כלל דיתחייב מחמת זה דניהו דבפשיעה חייב אף בהקדש מ"מ פשיעה קלה כה"ג שבאמת שוה ממון לאח"פ ורק דבפסח ל"ש ממון כל כה"ג ודאי פטור וגם לא ידעתי למה לא יוכל הגזבר למכור החמץ גם תוך הפסח כל דאינו עובר על בל יראה וא"כ עכ"פ למוכרו לעכו"ם למה לא יוכל וע"כ דברי האהעו"ז תמוהים לפענ"ד. ומה שאמר מעלתו ליישב קושית התוס' בסוכה דף ל"ה ד"ה לפי שהקשו דלמה לי טעמא באשרה ועיר הנדחת מטעם דכתותי מכתת שיעוריה ות"ל דלית ביה דין ממון וע"ז אמר דמשכחת לה דאית ביה דין ממון כגון שהיה שומר על הלולב הלז ואח"כ נעשה אשרה והו"ל דין ממון דיכול לפטור עצמו בזה דהיה אומר הרי שלך לפניך ודבר הגורם לממון חשוב כממון לר"ש והו"ל ככיס מלא מעות כמ"ש הרמב"ן ולק"מ לפמ"ש הצ"ץ סי' ל"א דדוקא כל שליתיה בעיניה חשוב כממון אבל כל זמן דאיתא בעיניה לא חשוב ממון א"כ לא מקרי דין ממון לצאת בו ועיין קצה"ח סי' שפ"ו ובלא"ה לא קי"ל כר"ש ושפיר קשה לדידן למה לן טעמא דכתותי מכתת שעוריה וז"ב:

והנה בהיותי בזה בסוגיא דהמפקיד אמרתי ליישב קושית הגאון מוה"רש"ק ז"ל בתפארת שמואל דמה פריך כיון דמשתבע שבועה שאינו ברשותו היכי מצי לאפוקה ומה קושיא דהא הרמב"ם כתב דאם מינו מצוי בשוק לא שייך שבועה שאינו ברשותו וא"כ לוקמה בכה"ג דמצוי בשוק ורק דמחולקים בשוי הדבר ומינו מצוי בשוק בשוי זה ובשוי אחרת וכמ"ש הש"ך סי' ע"ב ס"ק ס' וא"כ ל"ק קושית הש"ס וכבר כתבתי בזה הרבה דברים וכעת חדשות אני מגיד דהנה בטעמו של הרמב"ם דמינו מצוי בשוק לא שייך שבועה שאינה ברשותו תמה הריטב"א בחידושיו לב"מ שם דמה בכך לפעמים אדם נותן עיניו בחפץ זה אף שכיוצא בזה נמצא לאלפים וגם אינו רוצה להטריח עצמו. אמנם נראה דבאמת צריך ביאור היאך שייך שבועה שאינו ברשותו הא כאן קשה כיון דחשוד לעבור על לא תחמוד כמו כן יעבור על השבועה וכעין דאמרו מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ותירוצים של אביי ורבא לא שייך דהא אתה חושדו שהוא בעין ומלוה ישינה ליכא דהרי באמת משלם הממון בכדי שויו ורק על גוף החפץ עובר בלא תחמוד ואיך כשר לשבע. וצריך לומר דזה אינו דהרי לא תחמוד בלא דמי משמע וכן אמרו בהדיא בב"מ דף ה' דמורה היתר ואמר דמי קא יהיבנא. ולפ"ז נראה לי ברור דהענין מה דאמרו דלא תחמוד בלא דמי משמע ונחלקו התוס' והפוסקים אי בלא דמי משמע לאינשי אבל באמת אסור או דבאמת אין איסור וביאור הענין נראה לפענ"ד דבאמת בלא תגזול דשיטת הרמב"ם דגם עכו"ם אסור לגזול והמהרש"ל כתב דהתורה לישראל נאמרה וביאר הח"ץ ז"ל סי' כ"ו שעיקר הכונה לא היתה בשביל העכו"ם רק שאנחנו לא נתגאל במדות ומעשים מכוערים ואכזריות גדולה לגזול ולעשוק ולפ"ז מצות גזילה היא על שני פנים אם שלא לעשות לחבירו עול וגם מבלי לעשות בעצמותו מעשה מגונה ואכזריות ולפ"ז בלא תחמוד כל שנותן ממון א"כ אינו מחסר לחברו בזה נחלקו זה שס"ל דאינו איסור כלל ס"ל דעיקר צווי התורה היה בשביל שלא להגיע לחבירו רעה ובעכו"ם באמת אינו עובר לכך כל שאינו מחסר לחברו ממון לא אכפת לן כמו בפחות משו"פ כל שאינו ממון מוחל לו הישראל ומאן דס"ל דבאמת אסור הוא משום דהפעולה מגונה ואכזריות לחמוד ולמחר יחמוד ולא יתן דמים. ועכ"פ יהיה איך שיהיה עכ"פ לאנשי לא משמע רק בלי דמים ושוב אינו חשוד. ולפ"ז נראה לי ברור דזה דוקא כל שאין מינו מצוי בשוק וא"כ כל שלחברו אינו מחסר ורק בשביל החמדה בלבד עכ"פ לאנשי לא משמע אבל במינו מצוי בשוק א"כ גם הוא אין צריך לחזור רק לקחת מן השוק וכל שאינו עושה כן רק שחמד חפץ של חברו אין לך מדה מגונה גדולה מזו שהרי יש לפניו לקנות ואינו רוצה לטרוח רק לקחת של חברו זה מעשה רשע שהרי חומד חפץ חבירו דוקא וא"כ שוב אין מקום להשביעו וז"ב. ולפ"ז זהו כשאינם מחולקים בשיווי אבל אם מחולקים בשווי שוב שייך לומר ספק מלוה ישינה ורוצה לותר אותו שקל וכדומה וא"כ שוב אינו חשוד וצריך לשבע גם כשמינו מצוי בשוק ויכול לשבע דשייך ספק מלוה ישינה והוא אינו חומד של חבירו רק דרוצה להרויח הספק מלוה ישינה על אותו היתר שנחלקו בשיוי החפץ ודו"ק היטב:

ובזה אמרתי ע"ד הפלפול בהא דפריך על רישא דסיפא מגו דמשתבע שבועה שאינה ברשותו משתבע גם כן אגלגול שבועה כמה היה שוה ומשני תהא במאמינו והקשו בתוס' א"כ גם הרישא נוקמא הכי ולפמ"ש אתי שפיר דהנה לכאורה יקשה לפמ"ש הב"ח סי' צ"ד הובא בש"ך שם ס"ק ה' כל שהנתבע טוען טענת ספק על עיקר השבועה לא שייך גלגול קשה א"כ היאך משכחת לה גלגול כלל הא יקשה מגו דחשוד אממונא וע"כ שספק מלוה ישינה יש לו עליו וא"כ הוה טענת ספק ועל הספק אין מגלגלין וצ"ל דזה אינו דדוקא היכא שטוען בהדיא טענת ספק אבל כל שהוא טוען ודאי ואנן משבעינן ליה דשמא יש לו ספק מלוה ישינה א"כ שפיר מגלגלין דהלוה יטעון מה לי בזה או טוען ששקר טוען דאין לו שום ספק מלוה ישינה זהו כדי לתרץ גוף השבועה אבל מכל מקום לא נפטר עי"ז משבועת הגלגול שזה מגלגל עליו וז"ב ולפ"ז זהו דמשני תהא במאמינו והיינו במינו מצוי בשוק ועיקר השבועה הוא משום כיון שמחולקים בשיוי החפץ שייך לומר שמא ספק מלוה ישינה יש לו עליו ולפ"ז כל שזה מאמינו שאמת טוען דהיינו שאין לו ספק מלוה ישינה כלל אף שחושדו שמשקר ורוצה לתת עיניו בממון שוב אין מקום להשביעו כלל וא"כ באמת על גוף שא"ב אינו מאמינו כלל רק שאין לו ספק מלוה ישינה עליו ודו"ק היטב כנלפענ"ד ע"ד הפלפול והחידוד:

והנה בשבת שירה יו"ד שבט שנת תרי"ט הקשה אותי תלמודי החריף הבחור שמואל ביק נ"י שמצא בראב"ן באחד שטען שנגנב המשכון ואמר הלוה שהיה שוה עשרים דינר והמלוה טוען עשרה הלויתך ועשרה היה שוה שנשבע שבועה שאינו ברשותו והיסת על השיוי וע"ז הקשה דכתב היפך ממה דמבואר בש"ס ואם איתא לדר"ה מיגו דמשתבע מלוה שבועה שאינו ברשותו לשתבע נמי אגלגול שבועה כמה היה שוה ומוקי במאמינו וא"כ כל שאינו מאמינו צריך לשבע שבועה דאורייתא על השיוי ע"י גלגול והוא לא כתב כן והיא תימה גדולה ולא עיינתי בגוף הספר רק כפי מה ששמעתי מפיו. ולפענ"ד נראה דהנה לכאורה קשה בהא דקאמר מגו דמשתבע שבועה שאינו ברשותו לשתבע נמי אגלגול שבועה כמה היה שוה וקשה הא התוס' הקשו בסוגיא דשאלה ושכירה דהיאך משכחת לה גלגול ליהמן במגו דאמר א"י ואין מגלגלין בשטוען א"י דלא הוה דומיא דסוטה וכתבו דאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק כי אז נראה שטענתו של זה אמת יותר ולפ"ז אני אומר סברא נכונה דזה שייך כשזה יש לו לדעת ואם א"י נראה שזה טוען אמת אבל כאן דאמרינן דמלוה לא קים ליה כמה היה שוה א"כ אף שיטעון א"י אינו נראה שטענת חבירו יותר אמת וא"כ שוב יש לו מיגו דא"י ולא שייך גלגול ומה קושיא דלשתבע ע"י גלגול והיא קושיא נפלאה וצ"ל דלהס"ד לא הוה ידענו כלל מהסברא דלא קים ליה בגויה וא"כ שוב אין לו מגו דא"י ולפ"ז לפי המסקנא שוב אין התחלה לקושית הש"ס ושפיר פסק הראב"ן דאי אפשר לגלגל עליו ונשבע היסת על השיוי ודו"ק היטב: עוד יש לי להוסיף דהנה התוס' בסוף פרק המניח כתבו דאף דבכתובות באומר לא כי משמע דהיינו שמא היינו דוקא התם דאי אפשר למטעי משום שאינו רגיל לידע עיין שם ולפי זה להמסקנא דמלוה לא קים ליה בגויה אם כן מה דטען לא כי היינו דוקא התם דאי אפשר למטעי דאינו רגיל לידע אבל להס"ד שפיר מקשה דלהס"ד כל דאיכא למטעי היה לו לבאר דמיירי בשמא ודו"ק היטב כי הוא חריף. עוד יש לי לומר לפי מה דנחלקו ס"פ כל הנשבעין דרב הונא ס"ל לכל מגלגלין ור"ח ס"ל לכל מקילין ופריך מ"ב ומשני לפתוח לו ופירש"י דאי לא טעין שיגלגלו אין מגלגלין וא"כ מה קושיא דלמא מיירי כשלא טען ולכך בדרבנן לא מגלגלין וכאן שבועת שאינו ברשותו אינו רק שבועה דרבנן ומה קושיא וצ"ל דהקושיא היא על ר"ה לשיטתו דהוא ס"ל דמגלגלין ואנן טענינן ליה כן ולפ"ז אפשר דראב"ן פסק כר"ח א"כ שוב כל שלא טען לא טענינן ליה. והנה בראשית ההשקפה תמהתי דהיאך שייך גלגול הא ברי על שמא אין מגלגלין והך שבועה שאינה ברשותו הו"ל טענת שמא דמהיכן יודע זה שהוא ברשותו וא"כ הוה ליה שמא ואין מגלגלין אף ברי על שמא לדעת רבים מהפוסקים ומצאתי בר"ן ברי"ף ס"פ כל הנשבעין דהקשה כן והביא מכאן ראיה דמגלגלין ברי על בריא ושמא על שמא יעו"ש. אמנם אני אמרתי עפמ"ש הש"ך בסי' ע"ה ס"ק פ"ב בשם רבינו שמחה במרדכי בפרק שבועת הדיינים דשבועה שאינו ברשותו מקרי ברי כיון שבודאי הפקידו והספק שמא אינו ברשותו מקרי ברי וא"ש. אמנם הר"ן בשבועות שם כתב ג"כ סברא זו וכתב דכיון דהחיוב אינו חל רק על שעת פשיעה ולא משעת שמירה א"כ מקרי טענת שמא יעו"ש ומכ"ש השבועה שאינה ברשותו שחידש ר"ה דזה הוא לאחר ששילם לו שזה ודאי רק על אחר הפשיעה ואינו מתחיל משעת שמירה ולא הוה רק ספק וגם גוף הסברא שכתב ר"ש דכיון שהפקידו בודאי חשיב כטענת ברי הנה זה כשהפקידו בעדים והו"ל זה ודאי אבל כשלא הפקידו בעדים והיה יכול להכחישו שלא הפקידו שוב הו"ל כטענת שמא. ובזה יש לומר דזה דמשני תהא במאמינו והיינו דלא מיירי כשהפקידו בעדים ורק שהפקידו בלי עדים וא"כ שוב הו"ל טענת שמא ואינו יכול להשביעו על ידי גלגול וע"ז פריך כיון דהאמינו מכ"ש שהאמינו על השיוי ולזה משני דלא קים ליה בגויה. ובזה יש ליישב קושית התוס' דאמאי לא משני ברישא כשמאמינו. ולפמ"ש אתי שפיר דברישא שלא שוה המשכן כדי חובו א"כ לא שייך לומר דהאמינו דלא שייך לומר שהאמינו דיכול לומר לו לא הפקדתי כלום דז"א דהא המשכון לא שוה כדי כל חובו ואם יאמר דלא הפקיד אצלו כלום יהיה זה כופר הכל ופטור אבל כעת הוא מודה לו במקצת ודו"ק כי הוא ע"ד הפלפול. שוב מצאתי בתומים סי' צ"ד ס"ק ד' שכתב ג"כ לישב קושית הר"ן משבועה שאינה ברשותו וכתב דזה מקרי טענת ברי וכבר כתבתי מה שיש לטעון בזה ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף