שואל ומשיב/ב/ג/נז
שואל ומשיב 
ב ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
להרב הגדול מוה' בעריש פרעגיר נ"י אבד"ק וואהניליב.
מכתבו הגיעני בעש"ק פ' שמות כ' טבת תרי"ג. והנה נפשו בשאלתו אודות ערלים שמחזיקים הפריאדע ומנבלים בהמות ושכרו ישראל אחד ונותנים לו שני רייניש לשבוע והערלים שוקלים לו הבהמה בב"א והוא יקצב הבשר על יד והמעות שמקבל נותן להערלים וע"ז נתעורר מעלתו אם לא שייך איסור מחמת איסור סחורה בנבלות וטריפות וע"ז הביא דברי המשנה פ"ח משביעית מ"ז דהאומר לפועל הא לך איסר זה ולקוט לי ירק היום שכרו מותר וחזינן דבפועל לא שייך זאת וא"ל דשאני התם דלא שייך דלמא אתי למיכל מיניה דפירות שביעית מותרין באכילה משא"כ באיסור סחורה בנבלות וטריפות דשייך שמא יבא לאכול וע"ז הביא קושית התי"ט שם מלא יצבע בשכר וגם מש"ס ע"ז דף ס"ב דאל"כ אין קושיא דשאני יי"נ דמלבד איסור שכר שייך משום חשש איסור סחורה ופלפל בחכמה. והנה לפענ"ד דבריו נכונים דבפועל לא שייך זאת והנני מוסיף טעם הדבר דכל שנותנין לו במשקל הבשר והוא צריך להחזיר המעות במשקל לא שייך חשש דאם יאכל יצטרך לשלם בעדו וא"כ למה יאכל מזה וגם יחשדוהו שלקח יותר ופשיטא שלא יעשה זאת. ובזה יש לישב קושית התוי"ט מלא יצבע בשכר דשם שייך החשש הנ"ל. ובגוף הדין לפע"ד ש"ס מפורש דבפועל לא שייך זאת וחילי דילי דאם נאמר דגם בפועל שייך החשש יקשה בהא דאמרו בב"מ דף צ"ב נזיר שאמר תנו לאשתי ולבני אין שומעין לו וקשה היאך רשאי לעשות ביין דלמא יבא למיכל מיניה והא איכא איסור והרי הש"ס משני שם דלכך אין נותנין לאשתו משום לך לך אמרינן לנזירא ופירש"י דקנסא הוא על שהשכיר עצמו ליי"נ ולמה לא קאמר דיש חשש משום סחורה דלדעת רוב הפוסקים יש חשש תורה וע"כ דבפועל לא שייך זאת והרי שם בודאי יש חשש שמא יאכל ממנו דמשמיא זכו לו ואפ"ה לא חשו בפועל מכ"ש בשאר פועל דליכא חשש ואין לומר דשאני התם דאינו איסור בעצם רק על הנזיר האיסור דזה אינו דמ"ש סוף סוף שייך דלמא אתי למיכל מיניה ואף אם נדחוק בזה אכתי קשה מהא דאמרו שם השוכר את הפועל לעשות בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו וקשה היאך רשאי לעשות בזה והא לגבי הפועל שייך איסור סחורה וניהו דלגבי הבעה"ב הוה נזדמנו מ"מ לגבי הפועל לא הוה נזדמנו וע"כ דבפועל לא שייך זאת וגם בהא דאמרו שם דף פ"ט דהבודל בתמרים וגרוגרות הואיל וגומר מלאכתו למעשרות אין פועל אוכל בו וקשה כיון שנתחייב במעשרות איך רשאי להפועל לעשות וע"כ דליכא חשש בזה דאל"כ הא הפועל לא מצי מעשר דאינו שלו ושייך חשש דלמא יבא לאכול וא"כ גם בנ"ד לא שייך בפועל חשש זה והוא בא בשכרו ובלא"ה לא ידעתי כיון שהערלים מחזיקים הפריאדע א"כ שוב הם שוחטים ג"כ כשרות א"כ הום כטמאים וטהורים ביחד דשרי ודו"ק. והנה מ"ש מעלתו בשם חתם סופר שאוסר בפועל הנה לא רשם מקומו רק שחתם סופר ועד כשר מביא דבריו ומצאתי בסי' ק"ו שכ"כ מסברא דנפשיה והנראה לפענ"ד כתבתי:
והנה ביום ג' בשלח שנת תרח"י הגיעני תשובה מהרב מוהר"ר טודרוס נ"י ראבד"ק ביסקא בעהמ"ח שורש מיעקב במה שנעשו שותפים ישראל ועכו"ם המחזיק הלווראנגין מבשר טריפה והעכו"ם נוחר ואין הישראל עושה כלום רק העכו"ם בעצמו ועושה הכל וע"ז כתב מעלתו דאף אם נימא דאיסור סחורה הוא מה"ת מכל מקום עיקר החשש שמא יבא לאכל וכאן לא שייך זאת וגם אם נימא דגזירת הכתוב הוא מ"מ כל דעכו"ם אדעתא דנפשיה קעביד ומכ"ש דיש הרבה פוסקים שאינו רק איסור דרבנן ומה גם בנבילות וטריפות אף לדעת הפוסקים דהוא איסור טריפות היינו דוקא בשרצים משא"כ בשאר נבילות וטריפות דאינן רק מדרבנן ועיין בבאר יעקב שהאריך בזה. והנה כ"ז נכון לדינא אך מה שנסתפק הנה מה שיצא לדון בדבר החדש דאם רבים ישראלים שותפים בעסק נבלות וטריפות לטעם של הרשב"א יש להתיר דהרי מדכרו אהדדי וכמ"ש בסי' ער"ה בש"ע או"ח וגם אם יש אחד שמזכירם הנה מה שמחלק בין עומדים ביחד או לא הנה כי כן מבואר בנקה"כ סי' ק"י על דברת הט"ז ס"ק ה' שם אמנם אם אחד מזכיר עיין מג"א סי' ער"ה דלא סמכינן ע"ז לענין רכיבה וכדומה ע"ש בס"ק ה' והנה אם נימא דמותר ביש רבים דמדכרי אהדדי היה מיושב קושית המלמ"ל פ"ח מאיסורי מאכלות שהקשה בהא דאמרו בבכורות דף וא"ו דלמא לסחורה והא אסור לעשות סחורה מה"ת. ולפמ"ש אתי שפיר דנ"מ באם הי' רבים ביחד מסתחרים דמותר. אמנם לפענ"ד ל"מ אם הוא אסור מה"ת פשיטא דאף אם נימא דהטעם הוא שמא יבא לאכול מכל מקום לא שייך להתיר דלא דרשינן דקרא להתיר בא היכא דכתבה התורה סתם ואף אם הוא רק דרבנן מ"מ משום לא פלוג אסרו רבנן בפרט בדבר הקרוב לבא לאיסור דקרוב הדבר שיבא לאכול:
והנה בשנת תרי"ט בש"ק נשא ב' סיון יום המיוחס הגיעני תשובה מהרב מוה' יצחק שור אבד"ק טאלמיטש בדבר ששר העיר שכר הבאנק ממכירת בשר הן לערלים ולישראלים והוזיל מכפי אשר היה לאשר עד עתה היה קשר רשעים ליקר השער והאדון הוזיל השער והנה לקח לו טבח ישראל להיות קצב ואין שום אחריות על הקצב רק על השר והנה השו"ב הי' בקושרים ואינו רוצה לשחוט עד כי יתנו לו שני ר"כ בעד כל בהמה והנה כי כן רצה השר לנחור בביתו ושולח למקולין ובא הקצב לשאול אם רשאי וע"ז האריך מעלתו לפלפל אם גבי פועל שייך גם כן האיסור דאין עושין סחורה והנה כבר כתבתי בזה כדבר האמור למעלה ואף לטעם הרשב"א וכמ"ש. והנה מ"ש מעלתו ראיה מהך דלקוט לי ירק היום גם הרב מהורד"ב הביא זאת. אמנם מ"ש מעלתו לענין ט"ה שכתב הר"ש בשם הירושלמי דגם זה מקרי סחורה וע"ז הביא מעלתו מש"ס דילן בבכורות דף י"ב דפודין את הספק אף דיש לו ט"ה דכל דלא מפקע איסורא לא משתרי לא מקרי סחורה אלמא דט"ה אינו מקרי סחורה. לכאורה יפה טען. ובזה אמרתי מה דאמר ר"ח בהמת שביעית פטורה מן הבכורה מ"ט דלאכלה ולא לשריפה והרמב"ם כתב הטעם פ"ה מבכורות ה"ט משום לאכלה ולא לסחורה והראב"ד השיג דבש"ס אמרו משום לאכלה ולא לשריפה וכתב הכ"מ דבנוסחת הרמב"ם היה ולא לסחורה. ולפמ"ש דברי הראב"ד נכונים דבאמת לטעמו של הרמב"ם אינו רק משום ט"ה כמ"ש הכ"מ והרי ר"ח אמר בעצמו דאינו מקרי ממון וע"כ דזה משום ולא לשריפה. אמנם בגוף הדבר נראה לפענ"ד דאין ראיה דאף דנימא דגם ט"ה מקרי סחורה מ"מ לפדות דהו"ל מצוה ומצות לאו להנות ניתנו ולא חשוב סחורה:
ובזה יש ליישב קושית מעלתו על הרמב"ם דבבהמת שביעית לענין לפדות כתב דבספק פודין אלמא דט"ה לא חשיב ממון ואילו לענין בכורה כתב דנפטרת דאל"כ הרי משתכר בבכור שהרי יצא מפירות שביעית וביאר הכ"מ דט"ה הוה ע"ש. ולפמ"ש יש לומר דגם ט"ה חשוב ממון ואף דמצות לאו להנות נתנו כל שמגיע לו הנאה אף לאחר עשיית המצוה זה חשיב הנאה כמ"ש השעה"מ פ"ח מלולב בשם ספר מעשה רוקח על הרמב"ם וכאן מה שמחזיק לו הכהן טובה הנה הנאה נמשכת אח"כ וזה הוה הנאת הגוף הנמשכת אחר המצוה וחשיב סחורה אבל מה שנמשך רק בעת עשיית המצוה ונפקע תיכף האיסור זה לא מחשיב הנאה ודו"ק. ובגוף הדבר מה דלא כתב הרמב"ם הטעם משום לאכלה ולא לשריפה כדאמר בש"ס נראה לפענ"ד דבר נכון דהנה באמת צריך ביאור מה דאמרו לאכלה ולא לשריפה ופירש"י דבכור אימורים סלקי לגבוה וקשה טובא דבאמת כאן קנה הבהמה בפירות שביעית והנה יש מחלוקת בין הפוסקים בחו"מ סי' ר"כ אם מכר פרה מכר הולד ואני אומר דאף אם נימא דמכר הולד גם כן ומכ"ש באומר פרה זו מ"מ כאן דהבכור אין בידו למכור ואף קודם שנולד אין בידו להפקיע קדושת בכורה רק כשיטיל מום בו וא"כ שוב לא מכר הולד כלל והרי הוא בכור מעליא (ובזמן שבהמ"ק קיים אסור להטיל מום בו וא"כ אינו מכור כלל) וא"כ מה שייך בזה ולא לשריפה הא הבכור אינו מכור כלל והרי הוא בכור כמו שהיה וע"כ השכיל הרמב"ם וכתב דמקרי סחורה דהרי עכ"פ הוא לא שלם לו בעד הולד וא"כ יש לו ט"ה שיתנהו לכהן ויהיה לו ט"ה דבשלמא אם נפטרת מבכורה א"כ היה נותן לו גם בעד הולד פירות שביעית אבל אם חייבת בבכורה הרי משתכר והו"ל סחורה והש"ס דקאמר הטעם משום לאכלה ולא לשריפה הוא באמת כשמכר לו בפירוש גם הבכור והיינו שיחזיקנו בקדושת בכור ורק הט"ה נתן לו בפירות שביעית וע"ז שייך הטעם משום ולא לשריפה אבל הרמב"ם נתן הטעם גם אם לא ימכר לו רק הבהמה לבד ע"ז נתן הטעם דא"כ הו"ל סחורה. הן אמת דבלא"ה היה מקום לומר דנפטרת מבכורה דאם נימא דחייבת בבכורה הרי מפקיע קדושת שביעית דהרי חליפת שביעית קדיש וכל שנתפס עליו קדושת בכורה הרי הוא קדושת הגוף ולא חל עליו קדושת שביעית שאינו קדושת הגוף וא"כ מפקיעו מקדושת שביעית וז"ש לאכלה ולא לשריפה דהיינו קדושת בכורה דסלקי לגבוה וא"כ הוה משתכר גמור דמפקיע מקדושת שביעית ותופס עליו קדושת בכורה וא"כ אפשר דדברי הרמב"ם והש"ס הם אחד ודו"ק. ומה שהקשה על הב"י שהביא בשם הגהמי"י שאסור לקנות נבלות וטריפות כדי לתנם במתנה וע"ז הקשה דהא בשביעית פ"ח מ"ה ולכולם הוא נותן מתנת חנם וכן מבואר בסוכה דף ל"ט ובע"ז דף ס"ב וכתב שהמח"א הלכות מ"א הקשה מע"ז דף ס"ב וע"ז התפלא דלמה לא הביאו ממשנה מפורשת וגם האריך לפמ"ש בחיבורי יד שאול סי' ע"ר המחלוקת של ר"מ וחכמים בבכורות דף נ"ב אי מתנה כמכר הוא והרי כאן מבואר דמתנה אינו כמכר ולק"מ דשאני שביעית דאוכלין בטובה ושלא בטובה משום דהוה הפקר א"צ להחזיק לו טובה וא"כ כל הטעם דמתנה כמכר משום דמחזיק לו טובה בשביל זה וכמ"ש התוס' פסחים דף כ"ב וכן מבואר בב"מ דף ט"ז ובשביעית לא שייך זאת ודו"ק היטב. ומה שהביא ראיה דפועל ל"ש סחורה דאל"כ איך שומרי ספיחי שביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וכן הקטורת לקחו אומנין בשכרן והרי בקטרת לשיטת הרמב"ם היה גם מור שהוא דם הצפור בחי' שבהודו והרי הוה אסור סחורה והאריך בזה. הנה מקטרת ודאי לק"מ דהרי דם לכ"ע מותר בסחורה כמ"ש הפרי תואר בסי' קי"ז והנוב"י החזיק על ידו. אמנם בלא"ה ל"ק ומיושב גם משומרי ספיחין שהרי מצות לאו להנות נתנו וכאן לא נמשך הנאה אח"כ שהרי קבלו שכר שמירה ואי לא שמרו זאת הי' שומרים דבר אחר המותר ומקבלין שכרן ולא משתרשי כלל. והנה במ"ש הכ"מ דהרמב"ם גרס ולא לסחורה במקום ולא לשריפה אני תמה דבמנחות פ"ד אמרו ורמינהו לאכלה ולא לשריפה ולא מצינו בשום מקום דרשה זו רק כאן כמ"ש הגאון מהר"י פיק ז"ל ע"כ דגירסא דווקנית היא ולא לשריפה ודו"ק ומ"ש למעלה בשם הפרי תואר דדם מותר הנה הפר"ח והתב"ש בסי' י"א ס"ק כ"ד אוסר גם בדם וצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |