שואל ומשיב/ב/ג/ל

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן ל   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מניקת גרושה שגמלה בנה בעוד היתה תחת בעלה אבל לא היה ג' חדשים:

מעשה אירע פה לבוב בשנת כת"ר ג' וישלח עשרה ימים לחדש כסלו באשה שגמלתה בנה בעודה תחת בעלה הראשון דהיינו קודם גירושין ג"ח קודם ורצו לאסור דיהיה גרע מאלמנה שגמלתו קודם מיתת בעלה ג' חדשים דשם לא שייך דאתיא לערומי וכאן אתיא לערומי והרמ"א השיב בסי' קכ"א דלא שייך לאסור בגרושה יותר מאלמנה ושמא תערים לא חיישינן דמלתא דל"ש הוא ע"ש אמנם זה בג"ח אבל קודם ג"ח יש לעיין והנה מקודם נחקור באלמנה אם גמלתו קודם רק שלא היה ג' חדשים אם מותרת והנה בש"ע אהע"ז סי"א יש פנים לכאן ולכאן דיש לומר דג' חדשים קאי גם על גמלתו המוזכר מקודם אמנם ברא"ש פרק אעפ"י כתוב סתם דאם גמלתו קודם שמת בעלה מותרת להנשא ולא הזכיר ג' חדשים דוקא ובתשובת הרא"ש כלל נ"ג סי' א' כתב בנתנה בנה למניקת קודם מיתת בעלה וכתב שאסור ואח"כ כתב בסי' ג' שהגאונים התירו ומטעם דלא מקרי מיניקת חברו כל שהיתה קודם מיתת בעלה ומה שצריך ג' חדשים הוא משום שיש לחוש שמא תחזור להניק אבל כל שלא הניקה ג' חדשים פסק חלבה וע"ש שהאריך ובב"י יש קצת ערבובי דברים אבל כמ"ש הוא הדבר דמצד הש"ס לא מצא היתר רק שסומך על דברי הגאונים ולפ"ז בגמלתה בנה אפשר דא"צ ג' חדשים דבזה ל"ש שתחזור להניק כל שגמלתו כבר ויגעתי באחרונים ולא מצאתי מי שיאיר עיני בזה רק בספר עצי ארזים ס"ק כ"ד כתב בהדיא דא"צ ג"ח דכל שגמלתו קודם מיתה שריא וע"ש שכ"כ בפשיטות גמור ובאמת שכן מורין הדברים בתשובת הרא"ש וברא"ש עצמו ובפסקי הרא"ש שלא הזכירו לגבי פסקה מלהניק ובגמלתו וכן בצמוק דדיה שום זמן ובנתנה בנה למניקת הוא דמצריך ג' חדשים בתשובתו שכן קבלת הגאונים וכן מורה לשון הש"ע ולפ"ז ממילא בגרושה ג"כ הדין כן שהרי בהדיא ביאר הרמ"א דגרושה שוה לאלמנה וכמו שהביא ראיה דלא מקרי מיניקת חברו ע"ש שכתב שזו ראיה ניצחת אבל הרמ"א שם כפל ושלש כן בשאלת השואלים סי' קי"ז וכן בתשובתו דבעי ג' חדשים גם בגמלתו והדבר תמוה כמ"ש ולפענ"ד לדינא יש לסמוך להקל בגרושה כל שגמלתו קודם הגירושין אף שלא היה ג"ח ויש לצרף דהרי באינו מכיר לאם דעת הרשב"א להקל וגם הב"ח רוצה לסמוך על זה ואף שהב"ש הביא בשם הט"ז להחמיר כ"כ בגליון הש"ע דבספר הישר לר"ת מבואר בסי' תקמ"א שהר"ש מתיר אף במכירה ולפ"ז ממילא כל שאינו מכירה ודאי יש להתיר בגרושה ואף אם נימא דמחמירין כמ"ש הט"ז והב"ש מכל מקום כאן ודאי יש סניף להתיר דהרי באמת דעת הרשב"א להקל וגם הב"ח רוצה לסמוך על זה והרי באמת בגמלתו לא בעי ג' חדשים ודברי תשובת הרמ"א צע"ג לפענ"ד שערבב הדברים ובעצי ארזים כתב בפשיטות להקל ולא נזכר משו"ת רמ"א הנ"ל ולפענ"ד עיקר כמ"ש:

והנה בשנת כת"ר פסח שני כ"ט למב"י הגיעני מכתב מהרב מו"ה חיים צבי ווינקלער אבד"ק ראשפערטא סמוך לדעברצין במדינת הגר במה שקרה שם שפנויה אחת הרתה לזנונים וגם ילדה והוא אמרה שמנער אחד זינתה אשר יש לה קורבות עמה מזמן רב וגם נער אחד לערך י"ד שנים אמר שראה קודם ר"ח אלול העבר בליל ש"ק בא הנער לדפוק על פתח הבית אשר הנערה שמה והיא פתחה לו הפתח והיא לבדה בבית אין איש מאנשי הבית שמה והיא טענה שהרבה פעמים מלבד זה זינה עמה והנער מכחיש וכופר הכל ואמר שאין הילד ממנו. אך כאשר מעלתו שלח אחריו הבין מתוך טענותיו כי אמת הדבר ויש רגלים לדבר קצת ובכן בא לפני מעלתו קרובי הפנויה אם יש היתר לפנויה הנ"ל שתנשא לבחור אחד במשך ג' או ד' חדשים כי א"א להמתין כ"ד חדש באשר הפנויה הנ"ל היא כעת בת כ"ה שנים והיא כבר נמאסה בעיני הבחורים ואם לא תנשא לזה תתעגן וגם יש לחוש שמא תזנה יותר. והנה מעלתו הביא דברי הנוב"י מהד"ת חנק אהע"ז סי' צ"ח דכל שיש לספק אם אולי זינתה מעכו"ם אינה בכלל מניקת חברו ובאותה העיר רובא עכו"ם נינהו הנה גוף דברי הנוב"י דמניקת חברו עכו"ם אינו בכלל צ"ע דאמת שהג"א פרק אין צדין כתב כן אבל המג"א סי' ת"ק ס"ק ג' כתב שהתוס' דחו זאת ואני כתבתי בגליון שגם בתוס' סוכה דף ל"ט ד"ה הלוקח מבואר כך ע"ש ובר"ן ואף שבתוס' מעילה דף כי משמע להיפך אבל בעירובין דף ל"ב מבואר כמ"ש התוס' בשבת דף ק"נ הנ"ל וגם בלא"ה לפמ"ש התוס' בסוטה דף כ"ו ד"ה לא בשם הירושלמי דמעוברת חברו נגעו בו משום מ"ש ובשדה יתומים אל תבא א"כ כיון דמכח הולד אסרו ותקנת הולד הוא והרי גם נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וא"כ שדה יתומים מקרי וגם אף לדברי הנוב"י בכה"ג שויא אנפשה חתיכה דאיסורא וכמ"ש הנוב"י דהיכי דאמרה בפירוש דמישראל נתעברה שייך שויא אנפשה חתיכה דאיסורא ואינה נאמנת רק באמתלא ומ"ש מעלתו דגם מה שאנו מבינים מתוך דבריו ג"כ מקרי אמתלא זה אין לו יסוד וגם לפמ"ש הפוסקים דטעם אמתלא הוא משום דאתי דיבור ומבטל דיבור א"כ בעי' שתוציא אמתלא מתוך פיה וכאן לא הוציאה אמתלא ואדרבה אמרה להיפך וגם הנער מעיד כן ועיין שו"ת מהרי"ט חלק אהע"ז סי' א' ועל ההיתר מכח זונה כבר נעל בפנינו הרמ"א סי' י"ג סי"א דבעינן שתהי' מופקרת ואני מבחוץ ולא אדע זאת וגם במופקרת חולק הב"י בתשובותיו והרבה אחרונים מחזיקים בדבריו וע"כ לא מצאתי תקנה וע"ד קושיתו בסנהדרין דף קי"ב דאמרו גבי פקדונות דמ"ד דכיון דקיבל אחריות כדידיה דמי קמ"ל וע"ז הקשה על הס"ד הא אנן קיי"ל דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי הנה הת"ח מקשה להיפך על מה דאמר קמ"ל דהא בפסחים דף ה' אמרו בעירו חמירא דב"ח כיון דאילו מגניב או מתביד בקשותיינו קאי כדידכו דמי ואני תמה על קושיתו דש"ה דכתיב לא ימצא וכדאמרו שם בהדיא ואדרבא אף למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי מכל מקום איצטריך לא ימצא דהא כיון דכי איתא בעיניה לאו כממון דמי קמ"ל וא"כ שם דוקא משום דכתיב לא ימצא משא"כ כאן דלא כתיב לא ימצא אמנם קושית מעלתו הבנתי מתוך דברי התו"ח דה"א כיון דקנסו דממונם אבד כל דקבלו אחריות כדידהו דמי וע"ז קמ"ל דלא משום דהיאך שייך קנס ולמה קנסו לאחרים כיון שכל ממונם אבד מהיכן ישלמו להם וז"פ. ובזה יש ליישב קושיתו השניה ועיין קצה"ח סי' שפ"ו וקושיתו השניה על הרא"ש ב"מ פרק א"נ אות נ"ח דבמקום ועשה לא שייך שיש כח ביד חז"ל עיין מלמ"ל פ"ד ממלוה ולא נפניתי כעת. והנה אח"כ עיינתי בזה ונראה ליישב דהנה באמת צריך ביאור מ"ש הרא"ש דאף דהוא איסור תורה והפלפלא חריפתא הקשה הרי לא היה קציצה דקודם שנתגייר הי' היתר אבל לק"מ דבתר גוביינא אזלינן וכמ"ש המלמ"ל פ"ד ממלוה הי"ד ד"ה ויש להסתפק ולפ"ז שפיר כתב הרא"ש דיש כח ביד חז"ל דבאמת מה"ת לא אסור כלל ודו"ק היטב ומדאורייתא ליכא איסור דלא קצץ רק דרבנן עשו עיקר משעת גוביינא וממילא נעשה עי"ז איסור תורה ולפ"ז שוב יש כח בידם לעקור ד"ת אף בקום ועשה דהא מה"ת לא אסור כלל ודו"ק ולפמ"ש התוס' בנזיר דף מ"ג ע"ב ד"ה והאי ועיין תוס' ע"ז דף י"ג ד"ה אמר דבמקום שיש לעז לדבר יש להם כח לעקור אף בקום ועשה א"כ שם דגזר ר"י שמא יאמרו שמחמת זה נתגייר יש להם כח לעקור אף בקום ועשה:

והנה בשנת תרכ"א הגיעני שאלה באשה שנשארה מעוברת בעת מיתת בעלה והמליטה זכר ואשה הזאת יש לה חמשה בנים ועדים בדבר שלא הניקה אותם רק שנה תמימה ולא יותר מחמת כי הרופאים אמרו והזהירו שלא תניק יותר שיזיק לה ולולד וגם כעת הניקה שנה תמימה ורצתה להניק עוד איזה שבועות וחלתה וכבד עליה החולי והזהיר הרופא שתשמיט דד מפיו באמרו כי מות תמות עם הולד וכעת עבר שלשה חדשים מיום הגמלו והיא יושבת בכפר ע"פ השדה ומתיראת לבל יעללו בה הנערים וגם שלא יעשקו אותה שאין מי שישגיח על עסקיה וע"ז רצה לגבב קולות. והנה מה שרצה לסמוך על אמונת שמואל הנה אמונת שמואל רצה לסמוך על שיטת הר"ש הזקן דמתיר בגרושה ובאמת ר"ת חולק עליו והנה הנו"ב הקשה על הר"ש הזקן דמתיר בגרושה מטעם דלא משעבדה להניק והקשה לפ"ז לב"ש דס"ל גם באלמנה דשומטת דד מפיו וא"כ גם באלמנה א"צ להמתין וא"כ היאך קאמר בדף סמ"ך הן הן דברי ב"ש והרי לב"ש אינה משעבדה כלל וע"כ כר"ת. ואני אומר ולטעמיך אף לשיטת ר"ת קשה דלב"ש לא שייך כלל טעם של חכמים שגזרו משום דאשה בושה לבוא לב"ד והרי בכתובות דף צ"ו אמרו אי נמי כאן בפרוצה כאן בצנועה ופירש"י דצנועה בושה לבוא לב"ד אבל פרוצה אינה בושה לבא לב"ד ולפ"ז לב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר וא"כ מסתמא פרוצה היא וא"כ לא שייך שבושה לבא לב"ד וא"כ מ"ט דב"ש והיא קושיא נפלאה. ודוחק לומר דגזרו בשביל קצת הנשים שמגרשים אותם ברצונם אלא מאי אית לך לומר לב"ש הטעם משום דחסה וכשיטת הרמב"ם דטעם דדחסה לא נדחה כלל כמ"ש הכ"מ פי"א מגירושין הכ"ה וא"כ שוב גם לשיטת הר"ש לא קשה דלטעם דחסה ודאי גם בגרושה שייך זאת רק דהר"ש סובר דלמסקנא נדחה הטעם דחסה אבל לב"ש ע"כ טעם דדחסה וא"כ גם כהר"ש ל"ק ודו"ק היטב ובאמת טעמו של הר"ש נראה לפענ"ד דבאמת זה אינו רק ספק שמא תבוש לבא לב"ד ותהרג בנה. ולפ"ז נראה לפענ"ד דזה הסברא דבשלמא באלמנה דמשועבדת והיא רוצית לפטור עצמה אף שהוא רק ספק לא תוכל להוציא עצמה מספק ואוקמא על חזקת שעבוד אבל בגרושה דאינה משועבדת להניק אף שמסתמא תניק מכל מקום אינו רק ספק ותוכל לומר ברי לי שלא אהרג ותוכל להנשא ודו"ק היטב:

והנה כל ההיתירים אשר גבב אין בהם כדאי דמ"ש שיש סכנה לא ידעתי איך יפול סכנה אם תוכל להניק שנה עכ"פ חלבה אינה ארסיי וא"כ ניהו שיש סכנה שתניק מפני חולשתה אבל עכ"פ כל שגמלתו ואינה מניקה שוב אסורה להנשא דגזרינן גמלתו אטו לא גמלתו וסכנה אין לה ובשלמא כשחלבה ארסיי אינה בגדר מינקת אבל כל שהיא מינקת רק שאין לה כח כ"כ עכ"פ בכלל מינקת היא וגזרינן גמלתו אטו לא גמלתו ובשביל תועלת היתומים אין להתיר כמ"ש וגם מפני סכנה שדרה ע"פ השדה אין להתיר ושומר מצוה לא ידע דבר רע וע"כ אין בידי להתיר כנלפענ"ד. ומה שהביא מהכל בו הנה הב"י בתשובותיו חולק ע"ז ודבריו נכונים אמנם מהכל בו עכ"פ ראיה דמותר לארס וא"צ לשבע והרי שם שכבר קדש שהוא יותר מאירוסין ולא מצינו שנשבע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף