שואל ומשיב/ב/ג/כט

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן כט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשאלתי היום במעשה שהי' שאחד נשא אשת חמי' לאחר מיתת אשתו והחסידים דב"ק בריזדאוויטץ ערערו ע"ז והנה אח"כ גרש אותה ואח"כ בא הנה וחזר ונשאה ונשאלתי אם מותר לקיימה והנה אמרתי לרשום פה מה שהרהרתי בזה. והנה מקור הדברים הם ביבמות דף כ"א אשת חמיו מותרת לו ובתוס' הביאו בשם הירושלמי דאשת חמיו אסורה מפני מ"ע וא"ת תורה היא לאסורה הא דוד נשא רצפה בת איה וכתבו התוס' דאף שמן התורה מותרת שמא אח"כ אסרום ובזה נתחבטו הגדולים אם הכוונה שאחר חתימת הש"ס הגאונים אסרו או דגם חז"ל אסרו ורק שבימי התנא שתני שניות אז לא נגזר ועיין שו"ב נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ו שהאריך בזה ועיין בנט"ש ריש חלק אהע"ז מ"ש בזה ולכאורה לשיטת הט"ז דכל שכתוב ההיתר בפירוש אי אפשר לחז"ל לאסור והרי דוד נשא רצפה בת איה ואיך יכלו לאסור אבל באמת לא קשה דאטו כתוב מפורש דדוד נשא רצפה בת איה והלא לא כתוב רק ואתנה לך את נשי אדוניך בחיקך ובמסכת סנהדרין דף כ"ג דרשו נשים הראויות לו מבית המלך וניהו דר"י דריש לה כפשוטו אבל עכ"פ אינו מפורש ההיתר ולכך אסור מדרבנן ומצאתי ביש"ש ביבמות פרק שני סי' ה' שהקשה באמת על הירושלמי דלרבנן באמת לא הותר לו לישא נשי אדוניו וכתב דע"כ ל"פ אלא משום אלמנת המלך לא משום אשת חמיו ולפ"ז עכ"פ מפורש לא נזכר ומצאתי ברד"ק שמואל ב' סי' ג' פסוק ה' כי עגלה היתה אשת שאול ודוד נשא אותה גם רצפה בת איה ואף שהיתה אשת חמיו מותרת ע"ש ובסי' י"ב שם רמז לזה אבל עכ"פ מפורש אינו מבואר בכתוב וע"כ יכלו חז"ל לאסור. והנה מ"ש בירושלמי אי תימר תורה לכאורה תמוה דמנ"ל מה"ת זאת וביש"ש נדחק שם דמדאסרה תורה אשת דודו וקרי ליה דודתך ה"ה אשת חותנו ויהי' בארור שוכב עם חותנתו וזה דחוק לפענ"ד. אמנם נראה דהנה באשת אב ראיתי בחינוך פ' אחרי מצוה קצ"א שהוא מצד שהוא קלון אביו ולפ"ז כיון דאמרו דחייב אדם בכבוד חמיו וכמ"ש הטור ביו"ד סי' ר"מ ולמדו מהא דקרא דוד לשאול אבי ראה שחמיו הוא כאב ולפ"ז ממילא אשת חמיו אפשר דאסור ג"כ מן התורה וז"ש דהרי דוד גופא נשא רצפה בת איה וע"כ דאינו משום אשת אב ורק משום חמותו וגזרו דקאמר משום מ"ע שיטעו שהיא חמותו. והנה בשו"ת נו"ב שם רצה לחדש דעכ"פ לאחר מיתת אשתו דקליש אסורא תהיה מותרת ע"ש שהאריך להביא ראיה דבש"ס דילן התירו אף בחיי אשתו ולא ידעתי מדוע לא הביא מה דמשני בדף ס"א הא לא פסיקא ליה ופירש"י דלאחר מיתת אשתו תהיה מותרת בתו הרי דאשת חמיו מותרת אף בחיי אשתו. ומהתימה שהוא הביא שם מהמקשה ולא הביא מהתירוץ דמפורש הדבר ועכ"פ שפיר כתבו התוס' דש"ס דילן חולק דאף בחיי אשתו מותרת ובירושלמי אוסר אמנם גוף הדבר שכתב דלאחר מיתת אשתו יש לומר דמותרת הנה לפמ"ש ביש"ש דהא דס"ד דאסורה הכתוב בתורה הוא משום ארור שוכב עם חותנתו הרי גם לאחר מיתת אשתו הוא בכלל ארור שוכב עם חותנתו עכ"פ כמ"ש הרמב"ן והרשב"א אמנם לפענ"ד אף אם נימא דאסור גם לאח"כ והיינו משום דגזרינן שלא תתחלף בחמותו ונימא דגם לאחר מיתת אשתו הוא בכרת כמ"ש הנו"ב באורך ולפ"ז בנ"ד דכבר גרשה והחזירה א"כ כאן לא שייך משום מראית העין דהרי חמותו ידוע לכ"ע דהיא ערוה ואין קידושין תופסין בה ועיין שו"ת נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' קמ"ח ולפ"ז קלקלתו היא תקנתו. שבתי וראיתי שזה טעות שכל שיש לחוש למראית עין והיינו דיסברו שחמותו מותרת ג"כ א"כ פשיטא דאין ראיה ממה שגרשה ואדרבא דיטעו שחמותו צריכה ג"כ גט ואין להקשות לפ"ז למה באמת חמותו א"צ גט לגזור משום דמחלף באשת חמיו ויאמרו דאשת חמיו מותרת בשלמא באשה דעלמא לא חשו דמנכר חמותו משאר אשה אבל חמותו באשת חמיו דחשו מפני מראית עין ה"ה להיפך לגזור שמא תצא בלא גט דזה אינו כיון דלכתחלה אסורה אשת חמיו א"כ הוה מלתא דל"ש ולא גזרו ועכ"פ אזדא ליה ההיתר שלי דיש לחוש שמא יסברו דגם חמותו מותרת לישא. אמנם לפענ"ד נראה דכיון דבירושלמי אמרו דגם שני חורגין שגדלים בבית אסורין ור' חנינא אמר נסבין באתר דלא חכימין לון ולפ"ז יש לומר דגם על אשת חמיו קאי דיסבון באתר דלא חכימין להון וא"כ ממילא כל שיש היתר אם היה נושא באתר דלא חכימין א"כ שוב גם כשעבר ונשא באתר דחכימין להון ג"כ אין איסור בדיעבד כיון דיש היתר לאיסורו באתר דלא חכימין להון. ובזה י"ל דמ"ש התוס' ושמא אח"כ אסרו ותמה הנוב"י דהא הירושלמי קדים ואמר דאסרו ולפמ"ש י"ל דבאמת גם הירושלמי כיון שהתיר באתר דלא חכימין להון ממילא ה"ה דבדיעבד מותר אף באתרא דחכימי ולכך הוה קשה לו על ר"ת דאסר גם כשטבחו טבוח דהו"ל ג"כ כדיעבד וגם אמאי לא צוה להם ללכת באתרא דלא חכימי ולזה כתבו דשמא אח"כ אסרו אף באתרא דלא חכימי. והנה במ"ש במס' ד"א פ"א אמרו חכמים אשת חמיו אסורה מפני מראית עין ובתה מותרת לו והיינו ע"כ לאחר מיתת אשתו דאל"כ אסורה משום אחות אשתו כדאמרו בש"ס דילן ואף בבתה מאיש אחר אפשר דאסור משום חורגין הגדלים בבית א"כ שוב אשת חמיו מיירי אף לאחר מיתת אשתו. ולפענ"ד היה נראה כיון דגם הצ"ץ סי' מ"ם כתב דבדיעבד שכבר נשאה מותרת ועיין בבית מאיר שצדד דלא בשביל שהורו לו מותר רק משום דבדיעבד שרי א"כ יש לומר דמה שאמרו בירושלמי דיסבון באתרא דלא חכימין להון היינו לא שידורו שם תמיד דא"כ הו"ל לומר שיתבין באתרא דלא חכמין להון רק כיון דלא אסור אלא מפני מראית עין וא"כ כל שנשא באתרא דלא ידעין להון א"כ כל שכבר נשא שוב מותרין אף במקום שמכירין אותה. ובזה היה מקום לומר דגם בש"ס דילן דאמרו באשת חמיו מותרת היינו דלא הוה כשניה דאסורה אף כשעבר ונשאה כמ"ש הב"ש סי' ט"ו ס"ק ח"י אבל בזה אם עבר ונשאה לא תצא ולפ"ז מותרת עכ"פ להנשא במקום שאין מכירין וכל שכבר נשאה שוב מותרת ואני תמה למה לא כתבו התוס' והרא"ש והטוש"ע דאסרו אשת חמיו דעכ"פ מותרין להנשא באתרא דלא חכמין להון ואף דלא נזכר בירושלמי רק בחורגין מכל מקום הא חזינן דאשת חמיו שקול עם חורגין בירושלמי רק דאנן קי"ל דחורגין קלא אית להו כדמסיק בסוטה אבל עכ"פ באתרא דלא ידעין דלא שייך משום מראית עין שוב מותר אף באשת חמיו. איברא דלפ"ז צריך להבין למה נדחקו התוס' במה שאסר ר"ת להנשא דבש"ס דילן משמע דמותר. ולפמ"ש יש לומר דש"ס דילן מיירי במקום שאין מכירין וצ"ל דמשמע להו להתוס' דבש"ס מתיר סתם אף במקום שמכירין ועכ"פ גם הירושלמי לא אסר רק לכתחלה וא"כ כל שכבר נשאה שוב מותרת. ולפענ"ד היה מקום לומר דלכך אסר ר"ת משום דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה דהרי כל שנשאה מותרת וא"כ הו"ל עושין ספק דרבנן לכתחלה והרי גם איסור דרבנן אין עושין בידים דהו"ל כמבטל איסור בידים ולכך ל"מ שיסבון באתרא שאין מכירים ולכך נשמט בש"ע ועכ"פ בנ"ד כל שכבר נשא וגם היא לאחר מיתת אשתו יש להקל שלא יצטרך לגרשה כנלפענ"ד:

שוב ראיתי שיש לומר שגם הירושלמי לא התיר להנשא באתרא דלא חכימין רק בחורגין ומטעם דבאמת כבר אמרו בסוטה דחורגין קלא אית להו ובירושלמי לא ס"ל דניהו דבמקום שמכירין יש לומר דקלא אית להו אבל במקום שאין מכירין לית להו קלא וכשישמעו שנשא זה את אחותו לא ידעו להפלות בין אחות חורגו לזה ולפ"ז שפיר אמרו בירושלמי דבאתרא דלא ידעי ממנ"פ מותר דשם לא ידעין כלל שהיא אחותו ובאתרא דידעי שוב קלא אית להו א"כ ממנ"פ מותרת ולפ"ז בא"ח דלית ליה קלא שוב יש לומר דאסור אף במקום שאין מכירין ודו"ק היטב ועיין ב"ש בסוטה שם ודו"ק כי במ"ש מיושב קושיתו שגם הירושלמי סובר כש"ס דילן רק דאוסר דלמא יבואו למקום שאין מכירין. וראיתי בגבעת פנחס שנדפס מחדש מהגאון הפלאה ובנתיבות לשבת סי' ט"ז שם הביא ראיה דא"ח אסורה ממ"ש רש"י ריש יבמות חמותו שמת בעלה ונשאת לאחיו ולא פירש שנשא בת אחיו וע"כ משום דא"כ היאך קתני אם מתו צרותיהן מותרות הא צרתה הו"ל אשת חמיו א"כ גם לאחר שמתו אסורות וע"כ פירש דמת בעלה ונשאה אחיו וא"כ צרתה שלה מותרת ולא זכיתי להבין דאי אפשר לאשכוחי בכה"ג דא"כ ממנ"פ אם אשתו דהיא בת אחיו חי בלא"ה א"צ ליבום וע"כ במתה בת אחיו דהיינו אשתו וא"כ שוב תהיה חמותו לאחר מיתת אשתו ואינה בשריפה והרי חמותו חשיב דוקא לפי שהיא בשריפה וכבר הרגיש המהר"ם מלובלין בקושיא זו והניחה בצ"ע ובשו"ת התב"ש סי' שע"ד כתב לישב כמ"ש וא"כ אין מקום לדבריו. והנה בספר ערוך לנר ראיתי שנתקשה במ"ש בירושלמי שדוד נשא רצפה בת איה והרי הת"ק דר"י פליג ע"ז ובמח"כ לא ידעתי למה העלים עין מהיש"ש שהבאתי למעלה שם באותו פרק שהרגיש בזה וכבר כתבתי למעלה. אך מה שהקשה עוד דרצפה היתה פלגש לשאול והיתה בלא כתובה ובלא קידושין ולא היתה אשת חמיו כבר קדמו בישועת יעקב סי' ט"ו וסי' כ"ו והעלה מזה דירושלמי ס"ל דפלגש בקידושין וכתובה ולפענ"ד אין ראיה דשאני פלגש של הדיוט דהיא בלי קידושין ובלי כתובה דאינה מיוחדת לו אבל במלך שמותר בפלגש שוב מקריא אשתו ושפיר קריא אשת חמיו וז"ש ונתתי לך אשת אדוניך והיינו שמלך מותר להשתמש בשרביטו של מלך וכן דרשו בירושלמי פ"ב דסנהדרין ועיין שו"ת הריב"ש סי' שצ"ח ודו"ק:

והנה בשנת תרי"ט פ' תולדות כ"ג מרחשון נמסר לי מכתב שו"ת שהשיב דו"ז הגאון בעל ישועת יעקב ז"ל להרב הגאון מוה' שמחה נתן ז"ל עלינבערג בשנת תקב"צ ט"ו לחדש כסלו בנדון אשת חמיו והוא כתב דמ"ד בירושלמי דאשת חמיו אסור מפני מראית עין לא כמ"ש האחרונים שנראה כאשת אביו או שנראית כחמותו רק ע"פ מ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות דף כ"א שם בהא דאמרו אשת חמיו מותרת והקשה מאי קמ"ל כיון דלא נזכר לאיסור מן התורה מה"ת נימא דאסור אטו כל המותרין אצטריך לאשמועינן וכתב דאצטריך סד"א כיון דבתה ערוה בדידה לגזור מדרבנן קמ"ל שאף זו אומרת לו אני מותרת לך ובתי אסורה לך ואע"ג דאמרינן דלא פסיקא ליה מכל מקום משום לתא דבתה דזמנין דהיא אסורה לו תני לה להתירא ולפ"ז יש לומר דמה דאסר בירושלמי אשת חמיו הוא משום בתה דאסורה לו זהו תורף דבריו. וראיתי שהגאון מוהר"מ סופר ז"ל אבד"ק פרעשבורג השיב ג"כ להרב הגאון מוהרש"נ ז"ל ט' טבת שנת תקצ"ב והיה לפניו תשובת דודי הגאון ז"ל וכתב להשיג על פירוש זה וז"ל ענין מראית עין הוא שמדינא מותר רק שיסברו הרואים ויטעו שחמיו הוא אביו נמצא נושא אשת אביו או יטעו שאשת חמיו הוא אם אשתו ונושא חותנתו אשה ואמה ובאתרא דלא חכימין יסבון אבל אי ליכא למיחש להאי טעותא שוב ליכא למיחש למראית עין הואיל ובתה אסורה משום אחות אשתו מה מראית עין איכא וכי יטעו שהאם גם כן אחות אשתו זה לא שמענו מעולם אך דיש לאסור מטעם שניות ולא מטעם טעות ולא משום מראית עין אלא גדר לערוה שלא יגע לערוה גופא ואין זה ענין למראית עין וע"כ יפה כתבו הראשונים דברייתא נקטה היתר אשת חמיו דסד"א שתאסר משום שניות לבתה קמ"ל אבל משום מראית עין שיטעו בגופים הללו א"א אלא כמ"ש האחרונים שיסברו שחמיו הוא אביו או אם אשתו עכ"ל וסיים לבסוף שתמה על גאון יעקב בזה. ואני תמה על עצמי מה כל החרדה בזה וגם בזה שייך מראית עין שיאמרו שכשם שאשת חמיו מותרת כך בתה מותרת וזה אסור תורה וגם אם לא יהיה לה בת מחמיו רק בת מאיש אחר שייך מראית עין שיסברו שבתה מחמיו ג"כ מותרת כמו דאשת חמיו מותרת שהרי זה פלא כדאמרו יאמר זו אני מותרת ובתי אסורה כדאמרו א"ה אשת חמיו נמי וא"כ שוב שייך מ"ע בזה ואני מוסיף דבזמן הזה שיש חר"ג ודאי ל"ש הגזירה ולא מראית עין דאם נימא דהמראית עין הוא משום בתה א"כ לאחר מיתה לא שייך גזירה דאחות אשתו כדאמרו לא פסיקא ליה וא"כ בזה"ז ממנ"פ בחיי אשתו אסור לו לקחת שתי נשים ולאחר מיתה שוב לא שייך משום בתה וא"ל דעכ"פ כשיגרש אשתו יש לחוש לבתו משום אחות אשתו בחייה דזה לא שכיח כ"כ שיגרש אשתו וישא אשת חמיו ויהיה מ"ע שמא ירצה לקחת בתה וגירושין לא שכיחא ולא גזרו כל כך כנלפענ"ד. גם מ"ש לתמוה במ"ש הישועות יעקב ז"ל ליישב מה שהקשה מרצפה בת איה דהא בפלגש מותר דכיון דאנוסת אביו מותרת מכ"ש פלגש חמיו דלא שייך לאסור וע"ז כתב דאם נימא דאשת חמיו אסורה והיינו משום מראית עין משום בתה וא"כ גם פלגש מהראוי שתאסר משום בתה וע"ז הקשה הוא דא"כ איך אפשר לפרש כן דאם הגזירה משום שניות הא שלמה גזר על השניות ולא דוד. ולא זכיתי להבין דבתו אסורה ד"ת ול"ש שניות וע"כ דברי דו"ז נכונים מאוד ואדרבא לפענ"ד מ"ש התוס' ושמא אח"כ אסרום והקשה הנו"ב הא תלמוד ירושלמי קדים לבבלי וא"כ כל שאסרו בירושלמי איך הותר בש"ס דילן ולפענ"ד נראה דבאמת יש לאסור משום בתה ואף במקום דלית לה בת מחמיו רק מאחר גזרו משום מראית עין שיטעו שהיא בתה מבעל זה וא"כ זה משום לתא דשניות גזרו וזה לא נגזר אז רק אח"כ כשגזרו על כל השניות וא"כ זה שגזרו באשת חמיו אף דליכא לה בת מחמיו זה נגזר לאח"כ אבל אשת חמיו במקום דאיכא בת זה נגזר מקודם וש"ס דילן כיון דלא פסיקא ליה לא נקט וכדאמרו שם ודו"ק היטב. שוב ראיתי בב"ח שהעיד שנהגו להקל בשניהם ומעשים בכל יום והמחמיר תע"ב הנה מבואר דנהגו העולם להקל באשת חמיו אף לכתחלה כמו בחורגין ודו"ק והרב ר"י ראפפורט נ"י אמר דיש לומר דכוונת הב"ח שנהגו להקל בשניהם היינו באשת חורגו וב"ב חורגין ואין ראיה להתיר באשת חמיו ויפה אמר שכן נראה מדלא הביאו האחרונים דברי הב"ח לענין אשת חמיו ולכאורה הרהרתי דיש לאסור אשת חמיו משום כבוד חמיו שלא ישתה כוס ששתה חמיו ולכך התירו שני חורגין ולא התירו אשת חמיו:

אחר כמה שנים יצא לאור שו"ת הגאון מוהר"ח כהן ראפפורט ושם האריך להתיר אשת חמיו לאחר מיתת אשתו יע"ש ואין הזמן מסכים לעיין. והנה עברתי במרוצה על דבריו והנה בסי' י"ז שם האריך לאסור אבל בסי' ח"י וסי' י"ט וסי' כ' ובסי' כ"א שם האריך הוא והנך חתני דרבנן להתיר והנה לא מצאתי חדשות כולי האי שבנוב"י נמצא גם כן כל הפלפול בזה ואפ"ה אוסר יעו"ש וע"כ העיקר דאסור כמ"ש המהרי"ל ואף שהקשו על המהרי"ל בכ"ז חלילה לדחות דברי המהרי"ל ומ"ש בשו"ת מהרח"כ ז"ל סי' י"ז דחמותו לאחר מיתת אשתו אינו אף בכרת כלל דהרי פריך הש"ס ביבמות דף ב' לתני חמותו ברישא דעיקר שריפה בחמותו הוא דכתיב ואי נימא דחמותו לאחר מיתת אשתו אינה בשריפה ועכ"פ כרת איכא א"כ לכך לא תני חמותו ברישא דהרי חמותו כולל גם לאחר מיתת אשתו דאינה בשריפה וערוה הוה דעכ"פ כרת איכא וע"כ דחמותו לאחר מיתת אשתו אינה בכרת וא"כ לא הוה ערוה כלל וא"כ חמותו דתני היינו בחיי אשתו ושפיר מקשה לתני חמותו ברישא ודו"ק. הנה באמת רש"י במשנה במ"ש חמותו שמת בעלה אזל בהאי שיטה ועיין בחידושי מהר"נ שפירא ובמהר"ם מלובלין ובשו"ת הריב"ש וכבר כתבתי למעלה בזה ולפענ"ד נראה דהנה בהא דאמרו בדף צ"ד ניהו דמיעט מקרא משריפה מאיסורא מי קא ממעט וכתבו התוס' דהיינו בלאו וכרת ולכאורה הא יש עוד מיתת ב"ד חנק והרג וסקילה ולמה לא נימא דמיעטה משריפה דוקא וצ"ל דסקילה אי אפשר דהא סקילה חמורה משריפה וחנק ליכא בעריות כי אם באשת איש לבד כמ"ש הרמב"ם בפ"א מא"ב וגם הרג בסייף לא מצינו בעריות וע"כ דקאי על כרת ולפ"ז שם דאזלי אליבא דר"ש דשריפה חמורה שוב יש לומר דחמותו לאחר מיתה היא בסקילה עכ"פ ושוב יקשה דאכתי לתני חמותו דהוא בסקילה כדפריך על כלתו וע"ש בתוס' ד"ה דלבתר ודו"ק:

והנה בשנת תרכ"ה כ"ב מרחשון ב' פ' חיי הגיעני מכתב מהרב המאור הגדול הגאון חכם וסופר וכו' מו"ה שאול אבד"ק באנהארט אודות אחד שנשא אלמנה אחת וטרם שנשאה הי' לו בנים ובנות ובת אחת היתה נשואה לאיש אחד והולידה לו בנים קטנים והאלמון הנ"ל הוליד מהאלמנה הנ"ל בנים ובנות הרבה ומת ועשה אפטרופוס על נכסיו חתנו שנשא בתו מאשתו הראשונה וכעת מתה בתו הנשואה לחתנו הנ"ל והנה יש טובת יתומים שלא יהי' לאם אחרת ע"כ רוצה חתנו הנ"ל לקחת אשת חמיו הנ"ל ויהיה טובה ליתומי המנוח הנ"ל אשר מסר כל הונו ורכושו ביד חתנו להיות אפטרופוס וע"ז האריך מעלתו דמצינו שחשו לטובת היתומים כמו שמצינו שצרפו להיתר לישא אשה בתוך ימי אבלו ומטעם שחשו לטובת היתומים ה"ה בזה והאריך מעלתו דאיסור דורות לא ילפינן מאיסור שעה דאבילות אינו רק לשעה. ואני אומר דיש לומר להיפך דאדרבא שם אינו רק זמן קצר וליכא הפסד כולי האי ליתומים ואפ"ה התירו מכ"ש כאן דהוא איסור דורות דודאי מהראוי להתיר דהא עי"ז יהיה טובת היתומים לדורות ואם לא נתיר יהיה הפסד ליתומים לדורות. ולכאורה יש ראיה ממ"ש בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' צ"ו להתיר לישא מיניקת בשביל טובת היתומים כאשר האריך שם להביא ראיות כמו דמותר לדחות עשה דלעב"ת בשביל מצוה לקיים דברי המת ע"ש ואף שכל גדולי האחרונים חולקים ע"ש כמ"ש בשו"ת נטע שעשועים בשם הגאון מו"ה סענדיר מסטאניב ז"ל וגם הוא האריך לחלוק ע"ז יעו"ש וגם אני הארכתי הרבה בזה בתשובה. אמנם שם יש לומר שאני דהוא סכנתא וגם שם איכא ג"כ תקנת הולד ומה חזית דניזיל בתר תקנת יתמי אחרים נגד תקנת הולד הזה וכעין מ"ש הפוסקים דליתומים נגד יתומים לא טענינין עבורם ואף אם יהיה תקנה גם לולד זה מכל מקום חשו לסכנתא ואף דאינו רק מיעוטא בסכנתא חשו למיעוטא כמבואר בחולין דף יו"ד אבל הכא משום תקנת יתומים יש לומר דמותר לעבור בשביל תקנת היתומים אמנם נראה דלא דמי דאף אם נימא דמשום תקנת היתומים מתירין איסור דרבנן היינו אם הוא איסור מצד עצמו כמו מינקת או אבילות דהוא איסור בפ"ע אבל מה שאסרו אשת חמיו הוא מצד דלא ליגע באיסור תורה בחמותו ממש בזה ל"ש להתיר משום תקנת היתומים דחיישינן כשיראו שמתירין אשת חמיו יסברו דחמותו גם כן מותרת וחמותו בשריפה או באיסור בודאי לא התירו בשביל תקנת יתומים כמו כן גזרו באשת חמיו ואטו כ"ע ידעי דהוא לטובת היתומים וז"ב כשמש:

ועתה נבא לענין דינא הנה כבר כתבתי תשובה ארוכה בענין אשת חמיו ולא אעתיק כאן שכבר דשו רבים בזה אמנם מ"ש מעלתו שאחר שהותר בירושלמי בשני חורגין דיסבון באתרא דלא חכמין להון ומשמע דהורה לכתחלה שיסבון באתרא דלא חכמין להון ואח"כ מותרין ללכת אף באתרא דחכמין להון וא"כ גם באשת חמיו למה לא התירו הפוסקים ללכת באתרא דלא חכמין להון ואח"כ יוכלו לבא לדור אף באתרא דחכמין ובזה יהי' דברי הירושלמי וש"ס דילן אחת והנה גם אני הרגשתי בזה בתשובה. והנראה בזה דבאמת מה שמותר באתרא דלא חכמין להון בחורגין ואח"כ יבאו לאתרא דחכמין הוא מטעם דכל דכבר נשאה מותרת וא"כ כל שנשא במקום דלא חכמין הרי עכ"פ הנישואין מותרין ואח"כ כל שכבר נשאה מותרת כמ"ש הצ"ץ דכל שכבר נשאה מותרת ולפי"ז יש לומר דהרי קי"ל דאפילו ספק דרבנן אין עושין בידים וכמ"ש כל האחרונים ועיין מ"א סי' תס"ז ובשו"ת שב יעקב סי' ב' והטעם דהו"ל כמבטל איסור בידים וכמ"ש המהרי"ט בשניות חלק יו"ד סי' ב' ולפ"ז מכ"ש דאין עושין באיסור דרבנן שיבטל להאיסור דעי"ז שיסבון באתרא דלא חכמין יהיה אח"כ מותר לחזור לאתרא דחכמין וא"כ בטלה גזירה דרבנן ולכך אינו רשאי באשת חמיו לעשות כן. איברא דלפ"ז צריך ביאור למה מתיר הירושלמי בחורגין לעשות כן אמנם נראה דהנה באמת בש"ע דילן בסוטה דף מ"ג מתיר בחורגין דקלא אית להו וצ"ל דהירושלמי ס"ל דקלא אית להו שייך במקום שמכירין אבל במקום שאין מכירין כשישמעו זה שנשא חורגו ויחשבו שהיא אחותו לא ידעו להפלות שזו חורגתו ויתירו אחותו ממש ולפ"ז שפיר התיר בירושלמי לישא באתרא דלא חכמין דממנ"פ מותרת באתרא דלא חכמין לא שייך מראית עין ובאתרא דחכמין שוב קלא אית להו ולפ"ז זהו בחורגין דקלא אית להו אבל באשת חמיו דלא שייך קלא אית להו כמ"ש הרא"ש שוב אסור אף באתרא דלא חכמין וכמ"ש ודו"ק. ועיין בספר באר שבע בסוטה שם ולפמ"ש יש לישב קושיתו ואכ"מ להאריך:

והנה לכאורה יש לומר דלא שייך מראית עין כל שאסורו אינו רק מדרבנן כמ"ש התוס' בכתובות דף סמ"ך ובש"ך יו"ד סי' פ"ז ס"ק ד' ובמג"א סי' ש"א ס"ק נ"ו ולפ"ז הנה מקום אתי לומר דלכך בירושלמי אוסר דאסור בא"ח דאזיל לשיטתיה דהרי בירושלמי עירובין דף צ"ח הלכה ט' אמרו תני ב"ק אם היה מקום צנוע מותר הדא פליגא על רב ולית ליה קיום דרב אמר כל שאסור משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור ופירשתי בהגהותי על ירושלמי שנדפסו בווילנא דמוכח דהירושלמי ס"ל דאין לחלק בין דאורייתא לדרבנן דהרי שם הוא רק דרבנן ולפ"ז כיון דהירושלמי ס"ל דאפילו בדרבנן אסור שוב אסור בא"ח משום מראית עין אבל ש"ס דילן אפשר דמחלק בין איסור תורה לדרבנן. אמנם אחר העיון זה אינו דכאן דכל האיסור הוא רק משום מראית עין דהיינו דיחשבו שהיא חמותו ממש וישאו חמותו א"כ לא שייך לומר דבדרבנן מותר דכאן גזרו דעי"ז יטעו בדאורייתא וכל עיקר איסורו גזרו משום מראית עין וע"כ הדבר ברור דכאן אסור ובאמת יש לי לחלק בין א"ח דאסרו ובין חורגין דא"ח אסור דחייב בכבוד חמיו ואסור לשתות בכוס ששתה חמיו דומיא דאסרו להדיוט אשת מלך וע"ד שאמרה אשת ר"א לרבי כלי שנשתמש בו קדש ע"ש וה"ה בזה כיון שחייב בכבוד חמיו לכך אסרו ועיין בב"ח שכתב שנהגו להקל בשניהם ולא תטעה דכוונתו בין בחורגו בין באשת חמיו דחלילה להב"ח שיעיד המנהג שנהגו להיפך אבל הכוונה באשת חורגו ובב' חורגין ודו"ק. דרך כלל לכתחלה בוודאי אסור לישא אשת חמיו ומטעם שאנו קבלנו עלינו לפסוק כהרא"ש וסייעתו שאנו מבני אשכנז וכמ"ש בשו"ת חתם סופר סי' ל"ח אמנם אם כבר נשא באמת הצ"ץ מתיר אבל הב"ש אוסר וכ"כ ביש"ש וכן מבואר בנימוק"י דר"ת אסר אף שכבר קדש והיה טבחו טבוח ואפסדיה לסעודתא. הן אמת דלפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ז דלכך באיסור דרבנן א"צ להחזיר הממון דרבנן לא עשו דבריהם להוציא ממון ואני עשיתי סמך לזה מהא דאמרו בחולין דף מ"ט איסור תורה ואת אמרת התורה חסה על ממונן של ישראל ומשמע דבדרבנן שפיר חסו על ממונן של ישראל וא"כ יקשה למה אפסדא לסעודתא כל שכבר טבחו טבוח:

אמנם באמת יש לומר דמלבד שדברי הש"ך תמוהין מכמה מקומות והארכתי בזה בתשובה ואזכור אחד מהם בהא דאמרו בכתובות דף ע"ב בכתמים כפי גירסת הרי"ף הרי דגזרו אף בכתמים ומפסדת הכתובה ואף דיש לחלק אבל הדבר מבואר בכמה מקומות דגם דרבנן אמרו והפסידו ממון ע"י איסורים. אמנם אף לדברי הש"ך הנה מקום אתי לחלק בין איסור דרבנן מצד עצמו דבזה יש לומר דרבנן לא אלמו איסורם להפסיד ממון ובין כאן בא"ח דחשו שלא יבואו לטעות להתיר חמותו דאורייתא ע"כ שפיר אלמו לגזרתם: עוד יש לי לומר דבר חדש דבמקום שהאיסור הוא ברור בדרבנן וכ"ע מודו א"כ לא אלמו איסורם להפסיד ממון אבל היכא דהאיסור אינו ברור כמו בנ"ד דרבים המתירים אשת חמיו רק דהרבה פוסקים החמירו בזה אלמו לתקנתם דאל"כ יתבטל האיסור מכל וכל דיאמרו דמותר וכדעת המתירים ויתבטל האיסור לגמרי וכעין שכתב בעל עקידה בשער סדום שיותר יש לחוש במקום שיחשבו שהוא מותר ממה שעוברים על איסור אבל ידעו שהוא איסור רק שעברו על זה ע"ש וה"ה כאן. וע"כ נראה לפענ"ד דאם לא נשא בודאי אסור לישא ואף אם כבר נשא (כי לא נתברר בדברי מעלתו אם כבר נשא או לא) הנה גם הצ"ץ שמתיר הוא דוקא באם היו הנישואין ע"פ הוראות מפורסמים ע"ש וע"כ אם אינה מעוברת אין לחוש כיון דהיש"ש בשם הנימוק"י והב"ש אוסרים אף בנשא כבר יש לגרש ומודים דרבנן היינו שבחייהו אבל אם כבר היא מעוברת ויש לחוש ללעז הבנים בודאי מותרת כל שכבר נשא על פי הוראה ואף שאינו מפורסם ועיין בית מאיר בסי' ט"ו. ומ"ש מעלתו להתיר ע"פ הכרזה ח"ו להתיר דאל"כ יכריזו על כל מראית עין ויתבטלו כל איסורי מראית עין ח"ו להתיר והמשכיל יבין ובפרט בדור פרוץ וד' יגדור פרצת רשעי בני ישראל בעוה"ר וישוב ירחמינו לקיים כל דברי חז"ל להעמיד על תלה דתינו וישיבנו למקום מקדשינו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף