שואל ומשיב/ב/ג/ה

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן ה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה ששאלת מהו הדין באם היא בעיא דלא אפשיטא אם שייך בזה דבר שיל"מ דיאסור לעולם הנה כבר קדמך בזה באו"ה וכתב בשם הא"ז דזה לא מקרי דבר שיל"מ דממנ"פ אם יבא אליהו ויתיר שוב כבר מותר הי' ואני אמרתי ראיה נפלאה לדין הלז מהא דאבעיא ביומא דף מ"ז ע"ב בין הבינים מהו והדר פשטה בין הבינים ספק ותמהו התוס' מה שייך הדר פשטא כיון דגם בתחלתו ספק והנה תירוצם דחוק שהראשון שהגמרא רצה לומר דזה לא יפשוט לעולם יקשה דמה נ"מ ותירוצם השני דהספק הוה אי קומץ או שירים והס"ד הוה איבעיא אי טבלא הוה א"כ הפשיטות הי' דהוה ספק לא כספק של הס"ד וזה לא נזכר כלל וגם לא נמצא כלל בש"ס ולפע"ד הכוונה דבאמת הספק היה אי הוה טבל והו"ל דבר שיל"מ ורק דבאבעיא דלא אפשיטא לא מקרי דשיל"מ ולכך אמר דהוה ספק ולא יפשט לעולם ולא שייך דבר שיל"מ וז"ב ודו"ק ולכאורה לפמ"ש הב"ח באו"ח סי' תצ"ז דבלא אתחזיק איסורא לא מקרי דבר שיל"מ בספק דרבנן וכאן לא הוה דרבנן כמ"ש בתוס' ישנים כאן אך מדברי התוס' לא נראה כדברי הב"ח דא"כ גם בצד הספק דטבלא היה או לא ל"ש דבר שיל"מ כמ"ש הב"ח ונצטרך לומר דה"א דנפשט דטבלא הוה בבירור וזה לא נזכר בתוס' בתירוץ הלז וע"כ דלא ס"ל כהב"ח ועפר"ח שם שחולק עליו אברא דגוף הדבר דהוה דבר שיל"מ צ"ב דלא שייך כאן הטעמים שנאמרו בטבלא ועיין בנו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' קי"ד מ"ש בזה ובאמת מדברי המהרש"א נראה שמטעם קומץ לא בטיל ועי"ז מקרי טבל או דבר שיל"מ אבל באמת דבריו תמוהין דכיון דטבלא הוה ומטעם דלא רצה שיהי' קומץ וכמ"ש התוס' ואיך שייך שלא יבטל בשביל זה וגם צ"ע דקומץ גופא בטיל ועיין מנחות דף כ"ג וע"כ דברי המהרש"א צ"ע וגוף האבעיא דבין הבינים תמה אנכי דחפשתי ברמב"ם פי"ג ממעה"ק ולא מצאתי שיזכור בכלל שאר איבעיות שמזכיר שם וצ"ע עכ"פ הראיה לשיטת או"ה נכונה ודו"ק (ועיין ירושלמי פ"ג דחלה גבי מנחה שנתערבה בחולין קומץ ומתיר את השיריים) ובמנחות אמרו בדף כ"ג מפורש דלא קא מבטלי שירים לקומץ והא הקומץ עולה לגבוה ולא בטל וע"כ דלא כפירוש המהרש"א רק כמ"ש הנו"ב דמטעם טבל קאתינן עלה וטבל לא בטל אברא דעדיין קשה הא התוס' בזבחים דף ע"ג הקשה בד"ה ר"י דהיאך טבל במשהו דהא א"א למבטל דהיינו החולין שיהי' כהטבל וכתבו דמיירי בחולין שהתרומה עודנו ביד הבעלים ואפשר למתשל עליו ולפ"ז בטבל של מנחה שפיר קשה דהא א"א למבטל שיהי' כהמנחה דכאן לא שייך לתירוצם של התוס' וצ"ל דבאמת אנן לא קי"ל כהא דאפשר למבטל שתהי' כבטל וכמ"ש התוס' בנדה דף ע"א דר' יהודה בעצמו לא ס"ל הך דרב הונא ורב חסדא ע"ש. והנה שאלני חכם אחד מווארשא הרב מו"ה משה אהרן נ"י בהא דפריך הש"ס במנחות דא"א בתר מבטל אזלינן שיריים מי קא הוה טבלא והקשה לפי שיטת התוס' בכריתות דף י"ג דקודם זריקה יכול לשאול על ההקדש וא"כ הכי הקמיצה במקום שחיטה ושוב אפשר להיות למבטל כבטל דהיינו לכשישאול עליו וכמ"ש התוס' בזבחים הנ"ל והשבתי דל"מ לפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' שכ"ג דא"י לשאול כל שהפתח מצד התערובות א"כ לא שייך שאלה אלא אף אם נימא דלא כהט"ז מ"מ כאן מי ישאל הא לא נודע מי הבעלים של המנחה זו דיכול לשאול ואף אם נימא דמכירין המנחה מ"מ נראה דלא שייך שאלה דממנ"פ אם ישאל על המנחה כלה שוב לא הוה שירים כטבלא דזה טבל של מנחה וזה חולין לכשישאל עליו ואם לא ישאל רק על הקומץ לבד שוב אין ביד מי לשאול דכל שהמנחה נשארה בקדושתו שוב אין לו בעלים כלל והכהנים א"י להשאיל על דבר שאינו שלהם וז"ב מאד. והנה הרב הנ"ל רצה לחדש דלא שייך כאן שאלה דכ"ש מקדשין אף שלא לדעת והרי הי' בכ"ש ונתקדשו והוה כמו לב"ש דל"מ שאלה בהקדש דאף הקדש טעות הוה הקדש וגם כאן הא הכ"ש מקדשין שלא לדעת והנה דבר גדול דיבר בזה אבל הקשיתי עליו דא"כ מה פריך הש"ס בסוטה דף וא"ו ע"ב דאי אמרת אין המים בודקין תגלי למפרע דכי קדוש בטעות קדוש ותצא לחולין והא כ"ש מקדשין אף שלא לדעת וצ"ל דהש"ס מקשה למה דקי"ל דכ"ש אין מקדשין רק לדעת וא"כ כאן שהיה טעות אין מקדשין וכן פסק הרמב"ם בפ"ז מפהמ"ק. ובזה י"ל הא דמשני גזירה שמא יאמרו מוציאין מכ"ש לחולין והקשו בתוס' כל הני דתנן תצא ותרעה בעדר נמי נימא הכי ולפמ"ש א"ש דהרי אמרו בסוכה נו"ן דלחזקי' אף למ"ד כ"ש אין מקדשין אלא לדעת גזרינן שמא יאמרו שנתקדשה לדעת ועמלמ"ל פ"ז מפהמ"ק ה"כ וא"כ היינו דמשני גזירה שמא יאמרו מוציאין מכ"ש לחולין ודו"ק:

ובזה מיושב היטב קושית התוס' דאף למ"ד דמים בודקין ניהו דבת מקדש היא הא מ"מ כיון דמשל בעל והרי נמצא שהוא טעות למה יקדש וגם הא קי"ל כב"ה דהקדש בטעות אינו הקדש ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שהוא בכ"ש נתקדש וניהו דשלא מדעת אינו קדוש היינו כל שבשעת מעשה הקידוש הי' שלא מדעת אבל כאן דבשעת מעשה הקידוש בת מקדשה ואח"כ נתגלה שהי' טעות בזה שפיר לכ"ע כ"ש מקדשין אף שלא לדעת ודו"ק היטב ועיין מלמ"ל פי"א ממעה"ק ובזה י"ל מ"ש התוס' ביבמות דף כ"ה ראי' דאם אמר איני משקה אותה דנאסרה דאל"כ למה מנחתה נשרפת הא יכול לחזור בו ולחזור ולהשקותם והקשה באבני מלואים סי' מ"א דלמה הא דמנחה נשרפת משום דנדחה ואינו חוזר ונראה ולפמ"ש יש לומר דכל שלא הי' עדן בכלי לא נדחה דיכול לשאל על המנחה וכמו שהקשו התוס' בסוטה דף וא"ו ולא שייך מה שתירצתי למעלה דכאן בעת שרצה להשקותה הי' קודם הקרבה בכלי וא"כ עדיין יכול לחזור בו ולא שייך כלי שרת מקדשין ובזה מיושב מה שהקשו מהא דאיבעיא בסוטה דף כ' בחזרה היא ואמרה איני שותה והקשו היאך יכול לחזור ומאי קמבעיא לי' ולמה לא נפשיט מדמנחתה נשרפת ולפמ"ש א"ש דשם לא שייך בידה לשאל דהיא בודאי אין בידה לשאל וכבר כתבתי בזה בחידושי לסוטה באריכות לישבעד"ז ואכ"מ והנה מן האמור קשיא לי על דברת המהר"י סי' מ"ח דעיסה שלא ניטלה ממנה חלה ונתבשלה כך דנעשה כלו טבל ומ"מ יוכל להפריש אח"כ ויקח באופן שיהי' בעיסה ק"א כנגד החלה דבחלה בחו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש והב"ח השיג ע"ז וכתב דכל שלא ניטלה והורמה החלה לא שייך ביטול באחד ומאה רק שבשעה שמפריש נתקן הכל והט"ז ביו"ד סי' שכ"ד ס"ק י"ד החזיק בדעת מהרי"ו דגם מקודם אוסר ולפמ"ש הא כאן מבואר כהב"ח דהרי הכא המנחה שלא נקמצה דקרי לי' טבלא ואי נימא דגם קודם שנקמצה אוסרת והרי טבל במשהו וכמ"ש התוס' ביומא דף מ"ח ע"ב הנ"ל ולפירוש המהרש"א הקומץ לא בטיל ולפירוש הנו"ב מקרי טבל ועכ"פ מה מועיל מה שיקמיץ אח"כ הא נעשה כלו טבל ואוסר במשהו וע"כ דכל שלא נקמצה לא מתחיל עדן חלקו של כהן וגם מצד הסברא נראה מה מועיל קמיצה בכ"מ הא נאסר קודם שקמץ וע"כ דקודם שקמץ לא מתחיל חלקו של כהן וכמו כן בא"י בחלה לא הי' מועיל כלל כל שלא הפריש בעת גלגול וזה לא שמענו וז"ב. ובזה יש לישב שנית הקושיא הנ"ל דממנ"פ איך יעשה דאם ישאל על כל המנחה שוב יהי' חולין וטבל ואינם שוים המבטל לבטל ואם לא ישאל על כל המנחה רק על הקומץ לבד הא כל שכבר הפריש ואח"כ מחזיר לסלתו פשיטא דאוסר ובזה אף אא"ז הב"ח מודה דהא כבר הפריש וא"כ יפסל כל המנחה ולא יהי' לה תקנה ומה גם שלא יהי' שוים דהמנחה השני' תהי' לה תקנה בהפרשה וזו לא תהי' לה תקנה שהרי טבל אוסר בכל שהו ואף אם תאמר דעכ"פ שם מנחה חדא היא אבל עכ"פ לא שייך לומר דשיריים יהי' כטבל דהא תפסל כל המנחה וז"ב מאד אך כבר כתבתי דדברי המהרש"א תמוהים דאי אפשר לומר דבמנחה ג"כ נקרא טבל ולא בטל והרי כאן מבואר דבטל ונדחקתי למעלה וכעת נראה לי דהנה גוף דברי המהרש"א שכתב מצד הקומץ לא בטיל שהוא עולה לגבוה לא נודע הטעם ואולי חשיב לי' דבר החשוב דלא בטל אך לפע"ד נראה דהנה ביטול איסור הוא דוקא כשלא נודע התערובות אבל כשמכיר אף אחד התערובות ויוכל להסירו לא שייך ביטול ולפ"ז הרי אמרו בב"ק דף כ' דהקדש שלא מדעת כמדעת דמי משום דאיכא דעת שכינה וא"כ הקומץ שעולה לגבוה ואיכא דעת שכינה דידע היטב היכן הוא מעורב וזה חלקו של גבוה איך יתבטל ואלקים ידע מקומה ולא שייך ביטול כנלפע"ד דבר חדש בטעמו של התוס' ומהרש"א מה דקומץ לא בטיל ולפ"ז כאן דעיקר הקושיא דלבטל שירים הטבלא ותהי' כחסרה המנחה הא בזה שפיר שייך ביטול דניהו דאלקים ידע מקומה אבל מ"מ אסור להקריב מנחה חסרה ואטו אם נאבדה המנחה אף שיהי' אחד יודע איזה מקומן של המנחה שנאבדה יהי' רשאין להקטיר מנחה חסרה זה ודאי אינו ובזה מובן היטב מ"ש רש"י דלא פריך להיפך דלבטל הטבל השיריים דלהוי כריבה סלתה דבטל כמאן דליתא דמי ולא איתור לי' והיא תמוה דמ"מ אטו לא נתרבה המנחה בכמות והוה כריבה סלתה ולפמ"ש א"ש דמה דנתרבה אם היינו יכולין להסיר הריבוי היתה המנחה כשרה בכה"ג לכתחלה היתה המנחה כשרה רק שנתערב בתוכה ממנחה אחרת וא"כ הא איכא דעת שכינה ולא שייך ביטול בקומץ והרי הקב"ה ידע מקומה ותעלה לשם קומץ של שניה ולכך לא קשיא לי' רק שחסר המנחה עכ"פ אמנם עדיין קשה מהא דפריך מקומץ שנתערב במנחה או מקומץ שנתערב בשירי חברתה דלבטל השירים להקומץ והיינו ע"כ שלא יעלה לשם קומץ וקשה בזה הא קומץ לא בטל וצ"ע בזה. והנה מ"ש בשם הב"ח דבלא אתחזיק איסור אף בדבר שיל"מ בדרבנן לא אזלינן להחמיר באמת שכ"כ המרדכי ר"פ שלישי מביצה דהא דאמרו ספק יום טוב ספק חול הו"ל דשיל"מ הוא דוקא משום דאתחזק שיש לנו לאוקמא בחזקת שלא נולדה עד יו"ט ע"ש ותמהני על המגיני שלמה בשבת דף ל"ד שהביא ראיה דבספק דרבנן אף באתחזיק לקולא מהא דפריך למ"ד פירות נושרין הו"ל ספק דרבנן והא אתחזיק איסורא שיש לנו להעמידה בחזקת שלא נולדה עד היום ולא הזכיר מדברי המרדכי הנ"ל שכן מבואר סברתו ובאמת דברי המרדכי צ"ע דמה שייך חזקת שלא נולדה דמנ"ל דאותה ביצה לא נולדה עד היום ואטו ראינו אותה קודם שבא לעולם ואם נימא דמחזיקין התרנגולת בחזקת שלא נולדה הנה יש לדון אם חזקת התרנגולת מועיל לביצתה ואף אם נימא דחזקת האם מועיל לבת מ"מ זה דוקא כשנודע התרנגולת שהביצה באה ממנה אבל בספק נולדה ביו"ט או בחול יש לומר דלא נודע כלל האם מהיכן הוא בא הביצה הלז. ודרך אגב אזכור מה דראיתי דבר תימה בספר סידורו של שבת ח"ב נדפס שם קצת תשובות להרב הגאון המחבר ז"ל ונדפס תשובה אי בדבר שיל"מ שנתערב ופירש אחד מהם אי אזלינן בתר רובא או דלמא כיון דיש לו היתר אח"כ לא אזלינן בתר רובא כלל וכתב דמדברי הצמח צדק סי' ס"ט משמע דלא אזלינן בתר רובא כלל דהרי כתב דהטעם דדבר שיל"מ לא בטל דאמרינן למה לנו לאכול באיסור כל דיש לברר וא"כ ה"ה בזה כל זמן דנוכל לברר לא שייך רוב וכ"כ לדקדק מדברי הש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק ל"ב שכתב לפרש חתיכה הראויה להתכבד ודבר שבמנין ובריה וכה"ג ולא כלל דבר שיל"מ עמהם משמע דבדבר שיל"מ לא מועיל כל דפריש מרובא קא פריש ע"ש ותמהני שלא זכר דברי הר"ן פ' אין צדין שכתב להסתפק בזה וכתב דדוקא היכא דאתחזיק איסורא ע"ש א"כ מבואר הדין וכבר האריך הרחיב הדיבור המלמ"ל פ"ז ממעילה הלכה וא"ו ועיינתי בפרמ"ג בש"ך שם וראיתי שהרגיש קצת בזה אבל לא הרגיש בדברי המלמ"ל הנ"ל ועמ"א סי' תצ"ז ס"ק י"ד ומ"ש הספר סידורו של שבת ראיה מהא דאמרו דקטן וקטנה לא מייבמין ולא חולצין לר"מ ולרבנן מייבמין דאזלינן בתר רובא ועל זה הקשה דאמאי ניזיל בתר רובא והא הו"ל דבר שיל"מ לכשיגדיל אלא ודאי דלא שייך בזה דבר שיל"מ דאמרינן דהוא מן הרוב ואין כאן איסור כלל ע"ש שהאריך בזה הנה באמת לפמ"ש הר"ן דכל דאתחזיק איסור אף בדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רוב והרי כאן אתחזיק איסור בודאי דבאמת אשת אח בכרת ורק דליבום התורה התירה וכל שהוא ספק אי ראוי ליבום שוב אתחזיק איסורא וקשה גם אם נימא דבזה אזלינן בתר רובא אמנם יש לדחות דע"כ לא כתב הר"ן רק באתחזיק איסורא באותו ענין בעצמו ולא אזלינן בתר רובא דסוף סוף אתחזיק איסורא אבל כאן החזקה הלז אינו מענין הטענה דכל שנימא שראוי ליבום שוב ליכא חזקת איסור ואדרבא בחזקת היתר ליבום קיימא כדאמרו ביבמות דף ל"א וא"כ לא שייך כאן אתחזיק איסורא וז"ב ופשוט. ולכאורה רציתי לומר דטעמו של הר"ן דכתב דבאתחזיק איסורא לא אזלינן בתר רובא משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת איסור ואתרע לה רובא ולפ"ז הוא הדין כאן כיון דיש חזקת איסור דהיא אשת אח שוב שייך לסמוך מיעוטא לחזקה אך זה אינו דכל שהמיעוט הוא נגד הרוב לא אמרינן סמוך וכמ"ש הרשב"א ביבמות דף קי"ט ע"ש וגם לא שייך בזה חזקת איסור דאדרבא בחזקת היתר ליבום קיימא:

ובזה מיושב היטב מה שכתבו התוס' ריש יבמות בשם הר"א מבורגייל דלכך לר"מ לא תתיבם דאף דאם ניחוש שמא אילונית שוב לא חלו הקידושין למפרע וכתב דיש לומר דלמא אם היה חי לא הי' מקפיד והקשה השעה"מ פ"י ממקואות כלל ג' דהא הו"ל ס"ס שמא אילונית היא ושמא לאו אילונית היא ואת"ל דאילונית הי' דלמא לא הי' מקפיד והביא כן בשם שיטה כת"י ולפמ"ש יש לומר דבדבר שיל"מ לא אזלינן בתר ס"ס כמבואר סי' ק"י וא"ל דלא הוה דבר שיל"מ כל דאזלינן בתר רוב דזה אינו דלר"מ שפיר חיישינן למיעוטא והוא ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה מה"ת ועכ"פ מדרבנן ודאי ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה אף בכה"ג דהוה נגד הרוב וא"כ לא שייך ס"ס במקום דאתחזיק איסורא ולא קיימא בחזקת היתר ליבום דלר"מ חיישינן למיעוטא ודו"ק הן אמת דעדיין קשה לפמ"ש הש"ך סי' ק"י ס"ק נ"ו בשם הרא"ש בתשובה דבכה"ג דהוה ס"ס אם הי' כאן איסור כלל לא מקרי דבר שיל"מ וא"כ הוא הדין כאן דשמא לא הוה איילונית כלל אמנם נראה בישוב קושית השעה"מ הנ"ל דהנה לכאורה אין התחלה לקושיא כלל דהא לא הוה ס"ס המתהפך דאם נתחיל שמא הי' מקפיד הבעל או לא מקפיד ואם תמצי לומר שהי' מקפיד שמא לאו איילונית הוא ואיך אפשר דהא אם הי' מקפיד ע"כ אתה מחזיק הדבר שנמצאה איילונית וא"כ אין כאן ס"ס ויש לדחוק דאנן מספקינן אם זה הי' מקפיד באשה איילונית או לא אבל מ"מ הספק עלי' שמא לאו אילונית היא כלל אבל זה דחוק אמנם העיקר הוא דלא שייך כאן ס"ס המתהפך דכבר השריש לנו הש"ך בכללי ס"ס דכל שיש ספק אם התחיל כלל איסור א"כ לא שייך ס"ס המתהפך דאנו צריכין לדון אם התחיל כלל איסור ע"ש ס"ק ט"ו ומדי דברי זכור אזכור מה שיש לי להרהר בדברי הש"ך שם שמביא סייעתא לדבריו מדברי הרמ"ע מפאנו סי' קכ"ו ולפענ"ד דברי הרמ"ע מפאנו אינם ענין לדברי הש"ך שהש"ך מחלק בין היכא ששניהם בגוף אחד והספיקות שקולין אז בעינן ס"ס המתהפך משא"כ באם יש לך לדון מתחלה שמא לא הוחל הטורף כלל שפיר א"צ להתהפך ודבריו נכונים מצד הסברא וקצת ראיה לו מדברי הרשב"א בחידושיו לחולין דף מ"ג ע"א לענין סירכא תלוי' שכתב שלא צריך בדיקה כל שיש לומר שלא הוחל הטורף ע"ש ובתב"ש סי' כ"ט האריך בזה והוא הדין לענין מתהפך אבל דברי הרמ"ע הם ענין אחר שהוא מחלק בין אם נתגלו שני הספיקות ביחד דאז אמרינן דצריך שיהיה מתהפך דאל"כ מה חזית דתתחיל בזה ברישא אתחיל בזה ברישא והו"ל חד ספיקא ובדאורייתא אזלינן לחומרא אבל היכא שנגלה לפנינו חד ספק ברישא בגופא דעובדא והדר בדקינן ואשכחינן עוד ספיקא אזלינן להקל ע"ש וא"כ כאן ביבום דשני הספיקות נתגלו ביחד שמא לאו איילונית היא או שמא לא הי' מקפיד שפיר צריכין להיות מתהפך עכ"פ לשיטת הש"ך שפיר הוה ס"ס דאנו צריכין לדון אם הוחל כלל ענין איסור דשמא לאו איילונית כלל היא אמנם לפע"ד נראה דזה דוקא לרבנן דלא חיישי למיעוטא כלל וא"כ פשיטא שיש לנו לדון דשמא לאו איילונית כלל היא דהא אזלינן בכל התורה בתר רובא אבל לר"מ דחייש למיעוטא מן התורה ובפרט במקום דאיכא סמוך מיעוטא לחזקה ולדעת הקדמונים מה"ת אמרינן לר"מ סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ שפיר הו"ל שני הספיקות שקולין ושוב לא הוה ס"ס המתהפך:

ובזה מיושב היטב קושית המחבר הנ"ל דלרבנן שוב לא צריכי לחוש בקטנה דלרבנן הוה ס"ס וגה לחילוקו של הרמ"ע מפאנו ג"כ מבורר החילוק שבין ר"מ לרבנן דלרבנן זה הספק נגלה יותר דשמא לאו איילונית היא ומאז שנולדה הי' לה חזקה מחמת רובא דלאו איילונית היא אבל הספק שמא לא הי' מקפיד גלוי אח"כ וזה לרבנן אבל לר"מ חיישינן למיעוטא ונמצאו שני הספיקות ביחד וז"ב. ומיהו קושית המחבר אכתי קשה על רבנן מקטן שמא ימצא סריס ובזה לא שייך ס"ס. והנה בדגול מרבבה חידש דלפמ"ש הש"ך בשם הרמ"ע מפאנו דלכך בעי ס"ס המתהפך משום דבדאורייתא אזלינן בספיקא להחמיר א"כ לשיטת הרמב"ם דהספיקות מה"ת לקולא רק מדרבנן מחמרינן א"כ כל שיש ס"ס מקילינן אף שאינו מתהפך ע"ש ובזה אמרתי ליישב דברת השיטה שהביא השעה"מ שהקשה ג"כ על הר"א מבורגייל דהו"ל ס"ס וכתב דהחמירו בכרת כמו דהחמירו במים שאין להם סוף אף דרוב אינם נמלטין והשיג השעה"מ דלשיטת רוב הפוסקים אף באשת איש מקלינן בס"ס ולפמ"ש יש לומר דבאמת לא הוה ס"ס המתהפך אך לשיטת הרמב"ם לא צריך ס"ס המתהפך משום דספיקות מן התורה לקולא ולפ"ז לשיטת הכ"מ פ"ט מט"מ לפי הנוסחא הישנה ברמב"ם בספק כרת מן התורה אזלינן לחומרא וא"כ דברי השיטה נכונים ודו"ק. ובגוף דברי השיטה הנ"ל שכתב דבאשת איש לא סמכינן על ס"ס כן מצאתי בשיטה מקובצת בב"מ דף ח"י בסוגיא דשיירות מצויות וגם אני הארכתי בתשובה בסוגיא דשיירות מצויות בזה ואכ"מ ובגוף קושית המחבר הנ"ל לפע"ד זה לא מקרי דבר שיל"מ דהא שהוי מצוה לא משהינן ולא שייך שמוטב שיקיים בהיתר לגבי מצוה שיש לחוש שמא ימות ותתבטל המצוה וכהך דכתב התה"ד וכן קי"ל באו"ח סי' ת"כ דבימות החורף יש לקיים ולמהר קידוש הלבנה שמא יהי' עננים ושיהוי מצוה לא משהינן ע"ש שהאריך בזה ובשו"ת עבוה"ג ובשו"ת צ"צ סי' קכ"ג בק"א ועיין מגן גיבורים סי' כ"ה ומכ"ש לענין דבר שיל"מ. ובזה מיושב גם מה שהקשו דלמה לא תמתין היבמה עד חמשה חדשים דאז בודאי ניכר העיבור וכל דאיכא לברורי מבררינן ולפמ"ש לא שייך בזה ענין איכא לברורי דשהוי מצוה לא משהינן כל דאין לחוש לאיסור וז"ב לפע"ד. שוב ראיתי בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' קל"ט שהקשה לו הגאון בעל אור חדש קושיא זו דלמה לא תמתין היבמה ה' חדשים ע"ש ולפמ"ש א"ש ודו"ק:

אברא דעדיין קשה דלמה מייבם קטן והא הוה דבר שיל"מ וא"ל דמקיים המצוה דאם נימא לאבא שאול יבמה יבא עלי' למצוה ובעי שיתכוין לשם מצוה א"כ קטן דלאו בר כוונה הוא ושוב לא מקיים המצוה ויש לחוש לחשש אשת אח שלא במקום מצוה שוב יהי' אסור ליבם דכאן לא שייך שיהוי מצוה לא משהינן דהא אינו מקיים המצוה. ובזה נראה לפענ"ד הא דפריך ביבמות דף קי"א קרי כאן להקים לאחיו שם והא לאו בר הכי אמר אביי אמר קרא יבמה יבא עליה כל דהו והקשה המהרש"א דהא לשיטת התוס' יבם קטן אינו קונה מה"ת רק מדרבנן וכאן מרבה מקרא וכתב המהרש"א דניהו דאינו קונה מה"ת אבל אין איסור מה"ת ולפמ"ש כל דלא קנה שוב אין כאן קיום מצוה מה"ת וא"כ שוב לאבא שאול יש חשש משום אשת אח שלא במקום מצוה ושוב מהראוי להמתין דהו"ל דבר שיל"מ ושיהוי מצוה לא משהינן ובפרט היכא שכעת אינו יכול לקיים המצוה כראוי ועיין תה"ד הנ"ל ובהשו"ת שציינתי לעיל שמבואר כן בהדיא אך ז"א דמה"ת לא שייך דבר שיל"מ וא"צ להמתין ולפ"ז מן התורה באמת מרבה יבמה יבא עליה כל דהו אבל מדרבנן שוב אין הקטן קונה דיש חשש שמא יהי' סריס והקנין מרופה וכעין דאמרו בב"ב דף קמ"ב דרפויי מרפיא בידיהו ולכך לא קנה גם ביבם ול"ק מדברי הש"ס ודברי המהרש"א אמת דהתורה התירה בשביל האיסור אבל קנין אינו והיינו מדרבנן וא"כ דבריו נכונים ולא מטעמו ועיין נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ד שלא נזכר מדברי המהרש"א ובמהד"ת בסי' קי"ט ובסי' ק"מ ואכ"מ להאריך:

ובזה הנה מקום אתי לחלק לפי מה שנחלקו ביבמות דף ל"ט אי ביאת קטן עדיפא מחליצת גדול ואמרו שם דנ"מ לענין שיהוי מצוה לא משהינן אם כן יש לומר דאם יש להקטן עוד אחים דבאמת ביאת קטן היא קנין מרופה ולא קנה שוב אינו קונה מה"ת דלא שייך שיהוי מצוה לא משהינן דיש לקיים ע"י שאר אחין אבל אם אין כאן רק אותו קטן שוב מייבם תיכף ושהוי מצוה לא משהינן. ובזה יש ליישב דברי רש"י הנראה כסותרין בענין זה דביאת קטן וכבר כתבתי בזה בתשובה אחרת וכאן איני מזכיר רק ר"פ ודו"ק היטב. ומ"ש המחבר הנ"ל לפרש בזה דברי הרא"ש בפ"ק דביצה גבי עגל שנולד ביו"ט דצריך שיפריס על גבי קרקע ותמהו עליו כלם ועיין ט"ז יו"ד סי' ט"ו דזה נגד הש"ס וכתב הוא דבדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רוב עיין כו"פ שם ותמצא שדרך בזה אבל לדינא חלילה להורות בזה איסור וגם בדבר שיל"מ אמרינן כל דפריש ודו"ק היטב בכל מ"ש ועיין צל"ח פסחים דף ז' שכתב ג"כ להתיר בדבר שיל"מ כל דפריש מרובא קפריש וגם לא ראה דברי המלמ"ל הנ"ל. והנה בהא דאמרו ספק ביאה טהור ופירשו התוס' בפסחים דף יו"ד ד"ה ספק דר"א מטהר בס"ס אף ברה"י ע"ש וכ"כ בב"ב דף נ"ה ולכאורה צ"ב דא"כ מ"ש דנקט ספק ביאה דוקא ולענ"ד נראה דבאמת צריך להיות ס"ס המתהפך ושם הס"ס אינו מתהפך דספק נכנס ספק לא נכנס ואת"ל נכנס ספק מאהיל על הטומאה ספק לא מאהיל ובזה לא יתהפך דאם תתחיל שמא מאהיל או לא ואת"ל מאהיל שוב לא שייך ספק נכנס אמנם באמת לפמ"ש הש"ך ע"כ צריך לדון אם התחיל לכנס כלל וז"ש ספק ביאה טהור והיינו דבזה טהור בכל גווני אף שאינו מתהפך אבל בספק מגע צ"ל ס"ס המתהפך. ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א שם על התוס' דף ט' שכתבו ד"ה ואם דדמי לספק ביאה והקשה ממנ"פ לרבנן טמא אף בספק ביאה ולר"א בכל ס"ס טהור ולפמ"ש שם ג"כ לא הוה מתהפך דאם תתחיל להיפך שמא אכלתי' ואת"ל לא אכלתי' לא תוכל לומר שמא לא הוה ורק שצריך לדון אם הוה כלל ולכך כתבו דדומה לספק ביאה ולר"א דמטהר בס"ס ודו"ק ודברי רש"י בדף יו"ד שם ד"ה ר' יהודה שכתבו דספק ביאה היא הוא תמוה דברה"ר אין נ"מ בין ספק ביאה או ספק מגע לכ"ע ושם ברה"ר מיירי כמ"ש רש"י ד"ה אם וגם ברה"י לא קי"ל כר"א וכל ספק טמא וצע"ג. ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב קושית הט"ז סי' תל"ח במשנה דאין חוששין שמא גררה חולדה משום דאין לדבר סוף ואמרו טעמא דלא חזינא דשקל הא חזינא חיישינן ואמאי נימא אכלתי' ומשני דאין ספק מוציא מידי ודאי וע"ז הקשה הט"ז הא אכתי הו"ל ס"ס ספק גררה ואם תמצי לומר גררה שמא אכלתי' וע"כ דלא מועול ס"ס ולפמ"ש באמת לא הוה ס"ס המתהפך דאת"ל שלא אכלתי' א"כ היא שם ודאי גררה ולא הוה שום ספק שמא לא גררה וע"כ דמתחלה צריך לדון שמא לא גררה ולא הוחל הריעותא כלל והנה מה דאמרו אין חוששין שמא גררה חולדה דא"כ אין לדבר סוף ולכאורה יקשה למה לי האי טעמא ותיפוק ליה דמהיכי תיתי לאחזוקי ריעותא והכי כבר בדק הבית וצריך לומר דמסתבר לחוש דדרך העכבר לגרר רק משום דאין לדבר סוף לכך לא חיישינן ומעתה שפיר הוה ס"ס שאינו מתהפך דאם לא נימא הטעם דאין לדבר סוף אז שוב לא יהי' מקרי ס"ס דאת"ל לא אכלתי' אין לך עוד ספק וא"ל דמהראוי יותר לדון שמא לא גררה זה אינו דבאמת דרך העכברים לגרר ורק משום דאין לדבר סוף לא חיישינן אבל עכ"פ אין סברא להתחיל בזה הספק שמא לא גררה יותר מספק שמא אכלתי' וע"כ הטעם דאין לדבר סוף וא"כ כל שבדק תקנו חכמים דאין לחוש כלל לשמא גררה ושוב הוה ס"ס דיש לך לדון תחלה שמא לא גררה כלל ודו"ק היטב ומ"ש הט"ז עוד דהו"ל ס"ס שמא קראה לחברתה הוא תמוה דא"כ קשה לשיטת התוס' ג"כ הא הו"ל ס"ס שמא קראה לחברתה וע"כ דלא הוה ס"ס המתהפך דאם נימא שמא לא קראה לחברתה תחלה א"כ אתה מחזיק שזה חמץ דאם לא כן מה נ"מ אם אכלתה או לאו וא"כ שוב אין לך ספק שמא מצה דכבר החזקת בחמץ וא"ל דיש לך לדון תחלה שמא לא הי' כאן חמץ דזה אינו דכל קבוע כמחצה על מחצה וא"כ יש לך לדון שהי' חמץ דהא אקבע כאן חמץ ולכך לא מקרי ס"ס מיהו לפי"ז יקשה גם בככר קטן אין כאן ס"ס דלא הוה מתהפך דאם תימצי לומר לא אכלתי' שוב אין ספק שמא מצה וכמ"ש וע"כ צ"ל כיון דהוה ליה באמת תשע ציבורין של מצה ניהו דלענין הדין הו"ל קבוע אף באחת לגבי תשע אבל עכ"פ יותר יש לתלות דמהרוב לקח והוה מצה וא"כ גם בככר גדול שייך זאת דס"ס מועיל אף בקבוע ועיין ביו"ד סי' ק"י בש"ך:

ובגוף קושית הט"ז יש לומר דזה לא חיישינן שקראה לחברתה דמה"ת לחוש ולהחזיק שהי' עוד עכבר כאן ודו"ק והנה בד"מ הובא במ"א סי' תל"ט ס"ק ב' כתב דעכבר נכנס ועכבר יוצא לא שייך ס"ס דזה מקרי חד ספיקא שמא נשאר בבית החמץ או לא דמ"ל אכלו או הוציאו אבל כאן שמא לא בא החמץ לבית מעולם והנה הד"מ האיר עינינו דמה דאמרינן שם אונס חד הוא הוא דוקא כששני הספיקות הם בענין כשנעשה המעשה ורק שיש שני ספיקות שמא היה בהיתר עד"מ ספק שמא באונס או פיתוי קטנה אונס דעכ"פ הי' כאן מעשה הביאה אבל כל שיש ספק שמא לא הי' כאן הענין של ביאה בזה מקרי ס"ס אף שהוא משם אחד עד"מ כאן הספק שמא לא בא לכאן חמץ ואת"ל הי' שמא אכלתי' דאף דהוה משם אחד ספק שמא אין כאן בבית חמץ מ"מ הספק שמא לא הי' כאן חמץ הוא ספק יותר טוב מהיה כאן ואכלתי'. ובזה מיושב קושית הכו"פ בבית הספק דגם בספק מחט בחלל הגוף ובחדש קודם לעומר ובארי שנכנס בין השוורים הו"ל ס"ס משם אחד ולפמ"ש הד"מ כל שהספק שמא לא הי' כאן שום ענין טריפות או איסור זה מקרי ספק יותר מאלו היה והי' בדרך היתירא לכך בזה מקרי ס"ס אף משם אחד ואף בכלי עכו"ם שאינן בני יומן הוה ס"ס ספק שמא לא נשתמש היום כלל ושמא נשתמש בדבר הפוגם ועיין מ"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ג וא"כ בכה"ג שפיר הוה ס"ס אף משם אחד ובאמת ספק שמא נשתמש בדבר המותר זה הוה ס"ס משם אחד ולמ"ד דלא אמרינן משם אחד צריך לומר כמו שכתב הרשב"א ספק שמא לא נשתמש כלל ודו"ק. ובזה יתיישב הרבה מקומות בשליא בבית דהוה ס"ס עיין חולין דף ע"ה וגם כאן בבקעה דהו"ל ס"ס ולכאורה הוה משם אחד ולפי מה שכתב הד"מ אתי שפיר ולפ"ז יהי' ס"ס משם אחד וס"ס המתהפך ענין אחד דכל שיש לך לדון שמא לא הי' כאן ענין האוסר והטורף יש לך להתחיל בספק זה ואף דהוה משם אחד או שאינו מתהפך ודו"ק היטב כי נתבאר בו ענין נחמד וכלל גדול ובש"ך סי' ק"י שם בכללי הס"ס שאינו מתהפך כתב שם להקשות ממה שכתב הרשב"א הובא בב"י סי' פ"ד ס"ס ספק שמא לא רחש התולעת וספק שמא נימוח אף דאין כאן ס"ס המתהפך וכתב ג"כ דבזה לא צריך להיות מתהפך דהספק שמא לא הוחל האיסור ות"ל שתיכף בלמדי הדין בסי' פ"ד הרגשתי בזה אבל יש לי לדון דכיון דמיירי גם בדבר שדרכו להתליע א"כ שוב הוה ס"ס שאינו מתהפך דלא שייך לדון שמא לא הי' שם תולע דהא דרכו לרחוש ולהתליע וצ"ע:

והנה בהך דתיקו בדבר שיל"מ שכתבתי למעלה נתחדש לי בכפר טריסקאוויטץ בכ' סיון תרי"ב דלכאורה כיון דהוה ספק אבעיא הו"ל כספק חסרון ידיעה דלא מקרי ספק אך כיון דהוה ספק לכל העולם שאין איש שיוכל לפשוט ספיקת הש"ס מה שחז"ל נסתפקו בזה ולכך מהראוי ליזל לקולא ואף שתיקו אומרים העולם שתשבי יתרץ קושיות ואבעיות ועיין תוס' יו"ט סוף עוקצין מ"מ בעוד שלא יבא אליהו אין מי שיברר הספק והו"ל ספק לכל העולם ולפ"ז לפמ"ש הט"ז סי' צ"ח ביו"ד דכל שהספק באיזה שיעור נשער כיון דיש מקום שנצא מידי כל הספק פשיטא דל"מ ספק חסרון ידיעה ולפ"ז רואה אני הדברים ק"ו דמכ"ש כשיש מקום שיהיה מותר לגמרי וכמו כל דבר שיל"מ דאמרינן דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר פשיטא דלא שייך ספק חסרון ידיעה לכל העולם ואזלינן לחומרא כנלפע"ד ודו"ק. ובענין ס"ס המתהפך מצאתי בשיטה מקובצת ב"ק דף י"א גבי שליא שיצא מקצתה כתב להקשות לפי מה שפירשו בפ"ק דכתובות גבי פ"פ דבעי ס"ס לכל צד א"כ כאן אינו ס"ס לכל צד וכוונתו דאינו מתהפך ועיין בכו"פ בכללי הס"ס דמרגיש בזה ובש"ך שם גם ע"ש בשיטה ד"ה ממנא לא מניא כלל חדש בענין ס"ס דסתרי אהדדי דכל דבצד אחד מהספיקות סגי בספק אחד להתיר שוב לא שייך תרתי דסתרי דאח"כ נוכל להשתמש בס"ס ע"ש ותבין כי זה כלל מחודש ועיין תוס' חגיגה כ"ב ד"ה כלום כי מסקינן דמטבלינן להו ואם לצורכן למה יטבול ופירש המהרש"א נראה שהם ב' קושיות חדא כי מסיק בדשיילינן מינייהו כלי שטף דמטבלינן להו דלמה צריך טבילה כיון דלא ישמע לנו מסתמא כבר טבל והקשה אותי אחד מהמלמדים דהא צריך טבילה שמא ע"ה טבל כלי בתוך כלי באופן שאינו מקרי טבילה וכמו דפריך ניחוש לשאלה והשבתי דבאמת למה ניחוש לשאלה דהא הוה רק חשש שמא טבל שלא כדין ואינו רק מדרבנן ומה"ת לחוש דהו"ל ספק דרבנן ולקולא אמנם צריך לומר דהקושיא הוא ואם אין עושין ספק דרבנן לכתחלה ולמה נשאול מהם ולפ"ז כל שכבר שאל שוב באמת לא צריך טבילה דהוה ליה ספיקא דרבנן וידעתי שיש לפקפק בזה ועיין בשמ"ח ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף