שואל ומשיב/ב/ג/ו

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן ו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרבני המופלג מוה' מענדיל הארטמאן נ"י מסלאטווינא.

מכתבו הגיעני תמול והנה נפשו בשאלתו אשה אחת שהיה לה מריבות וקטטות עם בעלה ולא יכלה לסבול אותו ורצתה להפרד ממנו בג"פ ולא יכלה ושבה לבית אביה ובמשך הזמן סיפר אביה הדברים לפני רב אחד ובתוך הדברים סיפר לו שהאשה ראתה ג' פעמים דם מחמת תשמיש וא"ל הרב ההוא אם כן שוב יהיה הבעל מוכרח לגרשה ולא שאל הרב איך היה הראיה ג' פעמים אם סמוך לתשמיש ממש או לא וכשמוע אבי האשה זאת נסע עם בתו להרב הגליל וסיפר לפניו כל הדברים וגם הוא לא חקר איך היה ראיית הדם ג' פעמים ושלח להאיש הנ"ל והורה שצריך לגרש אותה כד"ת ופטרה הבעל בג"פ וילד אחד היה להם וקבלה היא על עצמה ומפני כי יש לה צער מהבן ועוד איזה טעמים אמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון ובאתה לפני הרב הראשון הנ"ל וחתר למצוא לה מזור שתהיה מותרת לחזור לבעלה וחקר ודרש אחר הראיית דם ג' פעמים הנ"ל השיבה שפעם הראשון היה אחר ליל טבילה ולא בדקה עצמה אחר תשמיש כי אם בבוקר כשקמה ממטתה מצאה בסדינה ששכבתה עליו דם ואחר ז' נקיים טבלה ושמשה ולא ראתה בליל טבילה רק בלילה השניה סמוך לתשמיש מיד אחר התשמיש ובפעם ג' מצאה בליל הטבילה על עד הבדיקה אחר שהדליקה את הנר להיות שהרגישה בשעת תשמיש זיבת דבר לח מגופה ובדקה את עצמה ומצאה דם על עד הבדיקה. ועתה האריך מעלתו לברר שאלות שתים שהן ארבע. א' אם היתה נאמנת מתחלה קודם הגירושין שראתה ג' פעמים מחמת תשמיש ובזה יוכלל אם לפי דבריה היתה בכלל רואה מחמת תשמיש. ב' אם נאמר שהיתה נאמנת אם יכולה עתה לחזור מדבריה ובזה יוכלל אם לפי דבריה שלעתה אינה בכלל רואה מחמת תשמיש. ג' אם נאמר שנאמנת לחזור אם הגט הוה גט כלל. ד' אם הגט הוה גט אם מותרת לחזור לבעלה ע"י קידושין מחדש:

והנה התחיל לחקור אם נאמנת כלל ברואה מחמת תשמיש ומטעם דהרי בטמאה אני לך למשנה אחרונה אינה נאמנת דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר וביאר הר"ן דלכך אינה נאמנת משום דמדינא אין האשה נאמנת דהרי משועבדת לבעל רק משום דטמאה אני לך כסיפא לה לטעון אמרו במשנה ראשונה דנאמנת דלא מזלזלה נפשה כולי האי ומכי חזו רבנן וכו' שוב אמרו דאינה נאמנת והרא"ש בפ"ב דיבמות כתב דמשום שראו חכמים קלקול הדורות ורוב נשים המשקרות האומרות כך לכך לא נתנו לה נאמנות ולפ"ז לטעם הר"ן והרא"ש יקשה למה תהיה נאמנת כשטוענת שראתה ג' פעמים מחמת תשמיש והא לא שייך מכספא וגם שייך קלקול הדורות והאריך בזה הרבה והאריך בזה בכל פרט. ולפענ"ד אין מקום לקושיא ושאני טמאה אני לך דיש לחוש שעיניה נתנה באחר ולגבי השני תהיה מותרת ולכך רצתה לבזות נפשה כדי שתנשא אבל כאן באמת מה דמותרת להנשא לאחר היינו כשהשני רוצה להנשא לה ולא חש שמא היא באמת רואה מחמת תשמיש אמרינן כיון דלא הוחזקה בכל אצבעות הקלו לה שמותרת להנשא אבל אם הבעל יחוש לעצמו שמא היא באמת רואה דם מחמת תשמיש והוא נכנס עצמו לספק כרת שמא באמת הוא דם מחמת תשמיש ניהו דלא חיישינן מסתמא וקביעות ווסת אינו רק דרבנן אבל מכל מקום הלא יש חשש שמא באמת רואה דם מחמת תשמיש ושמא אצבעות שוות ויכנס לכלל ספק כרת וגם יצטרך לגרשה א"כ למה יכניס עצמו לזה ולא ירצה לשאנה וא"כ פשיטא שלא שייך בזה חשש עיניה נתנה באחר ולמה תאמר כן ואולי לא ירצה הבעל השני לישא אותה ותהיה קרחת מכאן ומכאן ופשיטא דלא שייך בזה שום חשש דאיך תוכל לברר זאת ולא שייך קלקול הדורות בזה דלא תרצה לקלקל עצמה בזה וז"ב מאוד:

ובזה ממילא לא קשה מה שכתב בשם החתם סופר דתהיה נאמנת לומר טמאה אני לך במיגו דהיתה טוענת דראתה דם מחמת תשמיש ולפי מ"ש אתי שפיר דלא שייך מיגו היכא שמקלקלת עצמה אכולי עלמא דכ"ע יראו לנפשם אולי באמת רואה דם מחמת תשמיש ואולי תראה גם אצלו ויכניס עצמו בספק כרת וגם יצטרך לגרשה. איברא דאכתי קשה דניחוש שמא עיניה נתנה באחר וא"ל דלא תרצה לקלקל עצמה אכולי עלמא דזה אינו דהרי בטענה נטולה אני מן היהודים דחיישינן לשמא עיניה נתנה באחר אף דאומרת דנדרה הנאה מכל היהודים חיישינן דלמא משקרת ותלך למקום שאין מכירין אותה ואת נדרה ותנשא כמ"ש הר"ן וה"ה כאן ניחוש שמא תלך למקום שאין מכירין אותה ולא נודע שם שהיא נתגרשה מפני שאמרה שראתה דם מחמת תשמיש וא"כ תוכל להנשא. איברא דלכאורה גם שם הדבר דחוק דמה"ת נחוש שתלך למקום שאין מכירין אותה ולמה לא נימא כפשוטו שמא תלך אח"כ אצל חכם ותאמר שמתחרטת ויפר את נדרה וא"ל דא"כ יוכל הבעל לערער ולומר אילו הייתי יודע שתלך אצל. חכם לא הייתי מגרשך דזה אינו דהא המוציא אשתו משום נדר לא יחזיר ואף בלא כפליה לתנאיה ואף בלא אמר לה כלל מפני כך אני מגרשך כיון דאסורה לשמש שאמרה נטולה אני מן היהודים ותשמיש קשה לה למשנה ראשונה דנאמנת וא"י להפר שוב אין צריך שיאמר וכמו במוציא אשתו מפני שרואה דם מחמת תשמיש דמבואר באהע"ז סי' יו"ד ס"ד דהוה סתמא כפירושו כמ"ש הה"מ בשם הרמב"ן והרשב"א ועיין בח"מ וב"ש שם וא"כ ה"ה כאן חיישינן שמא תנשא אח"כ ע"י התרת חכם. אך יש לומר דהמשנה כאן ס"ל כר"מ וסתם משנה ר"מ ואף דשם סתם ר' יוסי הוא יש לומר דס"ל כר"מ דנדר שא"צ חקירת חכם אלא הוא יכול להפר לא יחזיר דלא שייך קלקולא דצריך להפר וכיון דלמשנה אחרונה אמרו שיפר חלקו שוב לא שייך קלקולא ולא שייך החשש דתלך אצל חכם ומיהו זה אינו דאדרבא נחוש שמא תלך אצל חכם ולכך אמרו יפר חלקו. ומיהו יש לומר דהחכם לא ירצה להתיר לה כל שיודע שעשתה מעשה רשע כל כך ולכך חשו שתלך למקום שאין מכירין אותה ועכ"פ גם ברואה דם מחמת תשמיש יש לחוש שתלך למקום שאין מכירין אותה מיהו יש לומר דבראתה דם מחמת תשמיש דהיה בג"פ ועכ"פ היתה צריכה לשאול לחכם ולהראות הדם ולראות אם היה סמוך לתשמיש מיד וכמדומה בודאי נתפרסם הדבר ואין לחוש שמא תלך למקום שאין מכירין אותה דבודאי נתפרסם הדבר דרואית מחמת תשמיש ג"פ קלא אית לה למלתא. ובלא"ה יש לומר כיון דצריך להיות ג' פעמים ואם תתעבר בנתים לא תחוש לווסת שאינו קבוע כי רואית דם מחמת תשמיש אינו רק ווסת שאינו קבוע וא"כ הרי רוב נשים מתעברות ויולדות וא"כ לא תוכל להערים כי עפ"י רוב תתעבר ותלד ושוב אין לחוש שמא תתעבר וגם בזקינה אין לחוש כמ"ש הכו"פ סי' קפ"ז ס"ק ט' וכן ביש לה ווסת קבוע מקודם נסתפק בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק יו"ד סי' ס"א בזה וא"כ שוב אין לחוש שמא עיניה נתנה באחר דלא תועיל בזה להחזיקה עצמה ברואית דם מחמת תשמיש ותצטרך ללכת למקום רחוק וגם לא תועיל אם אולי תתעבר מקודם שהתחזקה ברואית דם מ"ת וגם אולי ימתין הבעל עד שתזקין ולכך אין לחוש לזה:

והנה מעלתו כתב דלכך היא נאמנת בטוענת רואית דם מ"ת דהרי הבעל יכול לברר זאת כשתאמר לו שהיא ראתה דם מ"ת יוכל לראות על עד שלו. ובאמת שאין אומר ואין דברים מלבד דהבעל לא ידע כלל שמשקרת ומה"ת יחשוב על אשתו שרוצית להטעות אותו ולא יראה כלל אף גם אם תרצה להטעותו תוכל להכין לה סמרטוטין המלוכלכות בדם מאשה אחרת וכדומה ותראה לו ומה גם אם תאמר שהרגישה שנפתח מקורה תיכף לאחר תשמיש הרי היא נאמנת דהתורה האמינה ומה יוכל הבעל לברר וע"כ דבריו תמוהין אבל מ"ש נכון וברור באופן שנאמנת לומר שראתה דם מחמת תשמיש ג' פעמים. והנה בסי' קט"ו ס"ו בהג"ה מבואר אשה שאמרה לבעלה שזינתה אע"פ שאינה נאמנת אם עמד וגרשה אסור להחזירה ואפילו אם החזירה יש לחוש וכתבו הח"מ והב"ש שם דזה דוקא בעומדת בדבריה אבל אם נתנה אמתלא לדבריה וחוזרת בה נאמנת. והנה מזה מבואר דבנתנה אמתלא אף שגרשה מותרת. ולכאורה יש לתמוה דדבר זה במחלוקת שנוי בין הרים גדולים שהרמב"ם פח"י מהלכות איסורי ביאה ה"ט כתב דאשה שאמרה לבעלה נאנסת אף שהיא מותרת לבעלה הרי אסורה לכל כהן שבעולם אחר שימות בעלה שהרי הודית שהיא זונה ונעשית כחתיכה האסורה והראב"ד השיג שכל שהיתה קטטה ביניהם ונתנה אמתלא לדבריה שמפני כך אמרה שיגרשה בעלה היא נאמנת והה"מ השיב דאין זו אמתלא טובה שאשת ישראל ואינו מצוה לגרשה ועיין במלמ"ל שם דבאשת ישראל ודאי דאין זו אמתלא ועיין ב"ש סי' וא"ו ס"ק כ"ו. ולפענ"ד דבריו אינם מדוקדקים כ"כ במ"ש לפ"ז אף באשת ישראל שאמרה טמאה אני לך אינה נאמנת באמתלא זו והרי באשת ישראל כ"ש דאינה נאמנת שהרי לא נתקבלה דבריה כלל ולפמ"ש הב"ש שם בסופו דבאשת ישראל כיון דהפסידה הכתובה ודאי מהראוי שלא תהני אמתלא א"כ בודאי הלשון אינו מדוקדק ועכ"פ צריך ביאור למה לא העירו שם דהדבר שנוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד והה"מ הנ"ל וא"כ מכ"ש בנדון דידן דלא מועיל אמתלא כלל מה גם דכאן נתקבלו דבריה בבירור שהרי התורה האמינה וספרה לה לעצמה ואף דבש"ס אמרו בכתובות דף כ"ב דאף באשה שאמרה טמאה אני לך וחזרה ואמרה טהורה אני אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת והרי התורה האמינה ונתקבלו דבריה בודאי ואפ"ה מועיל אמתלא מצאתי לש"ב הגאון בעל חוו"ד סי' קפ"ה שכתב שכל שלא אמרה בב"ד יכולה לומר מבודה הייתי ע"ש ולפ"ז בנ"ד דאמרה כן בב"ד פשיטא דאינה נאמנת במקום שהתורה האמינה ועובדא דמהר"ם פדוואה הנ"ל סי' מבואר שלא אמרה כן בפני ב"ד דאל"כ בלא"ה לא יכול לחזור דהוה כמו שגרשה משום שם רע וכמ"ש המהר"ם פדוואה בעצמו שם בהדיא. איברא דאכתי יש לעיין דאיך מועיל אמתלא הא בעושה מעשה ל"מ אמתלא כמבואר ביו"ד סי' קפ"ה והרי אין לך מעשה גדולה מזו שהרי גרשה והדבר תלוי במחלוקת הט"ז והש"ך סי' קפ"ה שם ולהש"ך נאמנת דגם המעשה הוצרכה לעשות ומה גם דכיון שלא אמר לה משום זה אני מגרשך א"כ לא סייע המעשה למה שאמרה ואין מעשה הגירושין מעשה לענין זה שלא תועיל אמתלא. וכן מצאתי בקו"א להפלאה סי' קט"ו שכתב כך בהדיא ובשו"ת נו"ב מהד"ק סי"א ראיתי דבר תמוה שהשואל כתב שם שזכר שראה ברמ"א שאשה שאמרה טמאה אני לך וחזרה ואמרה טהורה אני ונתנה אמתלא לדבריה שנאמנת אף בגירשה והנו"ב כתב שזכרונו כוזב לו ולא כתב הרמ"א שנאמנת באמתלא רק בשלא גרשה אבל בגרשה אינה נאמנת. ובמחכ"ת לא זכר דברי רמ"א הנ"ל שמקורו מדברי מהרמ"פ ושם מבואר שאף בגרשה נאמנת באמתלא וכ"כ הח"מ והב"ש שם. ובמחכת"ה שכל דברי פלפולו היה יכול לפלפל על דברי מהרמ"פ והרמ"א הנ"ל. גם מה שמסיק לבסוף דכיון דהרב הורה שמחמת שמאמין לה שזינתה והאשה נאסרת עליו גרשה לכ"ע א"י להחזיר ע"ש באמת שדבריו נכונים וכן משמע במהרמ"פ שם. והנה הנוב"י כתב שם בנדון דידיה דאין לבטל הגט שהיה בטעות עפ"י המורה משום דכיון שעכשיו מבטלין כל התנאים בשעת הגירושין הוה ככפליה למלתא ולא כפליה לתנאו וראיתי בא"מ שמפקפק בזה דשאני כפליה למלתא דעכ"פ שייך חשש לעז דהעולם יסברו שהוא עפ"י תנאי אבל היכא שאומר בפירוש בלי תנאי לא שייך זאת דהכל יודעים שהיה בלי תנאי וסיים שלפ"ז למ"ד משום קלקולא עכשיו בזמן הזה שמבטלין התנאים בשעת גירושין לא שייך למיחש משום קלקולא ודבריו תמוהין לפענ"ד דא"כ לפ"ז נפל כל הדין בחשש קלקולא דבזמן הזה לא שייך קלקולא וזה אינו דאם כן למה נכתב כלל הדינים בש"ע והיה לו להרמ"א להגיה. אבל במחכ"ת שאני שאר תנאים דעלמא דאין הגירושין בשבילם שפיר בטלו כל התנאים דאין לגרש בתנאי ובעי ספר כריתות שיהיה כריתות לגמרי אבל אם גוף הגירושין היה בשביל ש"ר או נדרים או רואות דם מחמת תשמיש א"כ אי אפשר לומר דאין כאן תנאי דהרי אנן סהדי דבשביל זה מגרשה וא"כ ודאי דהו"ל עכ"פ ככפל למלתא ולא כפל לתנאו. ובלא"ה יש לומר דע"כ לא מבטלין להתנאים דוקא תנאי דלהבא דספק בשעת הגט אם יתקיים או לא ואין זה ספר כריתות אבל כאן דהוא מגרשה בשביל ש"ר א"כ הוה כריתות לגמרי ושפיר לא נתבטל התנאי לגמרי וא"ל דא"כ שוב הגט בטל דזה אינו דכל שלא כפליה לתנאי פשיטא דלא נתבטל הגט כל שלא כפליה והתנאי בטל והמעשה קיים וע"כ דברי הנוב"י והא"מ תמוהים לפענ"ד ולפ"ז בנ"ד מהרבה טעמים אין להחזירה דנאמנת ברואית דם מחמת תשמיש ואינה נאמנת לחזור באמתלא דמלבד דאין זה אמתלא טובה להה"מ והרמב"ם וגם לדברי הראב"ד ל"מ ומה גם שהיה במעשה הגירושין ותנוי במחלוקת הט"ז והש"ך סי' קפ"ה ומה גם שהרי נתגרשה בשביל זה וגם דהתורה האמינה וגם הבעל האמינה ושויא אנפשיה חתיכה דאיסורא כמ"ש הנוב"י שם בשם הה"מ פכ"ד מאישות ואף שהיא לא אמרה בפני הרב שרואית דם מחמת תשמיש רק אביה מכל מקום כל שנתגרשה בשביל זה פשיטא דאין להחזירה ודו"ק ומה גם דגוף הדבר לומר שהרב הראשון מכ"ש הרב הגליל שמוחזקני בו שהוא בקי בחדרי תורה שלא יחקור כלל היאך היה הראיה ויצוה לגרשה בלי שום דרישה וחקירה והרי הבעל לא רצה לגרשה בשביל ד"א רק בשביל זה ומה גם במדינתינו ששייך חר"ג פשיטא דאף אם לא אמר הוה כאמר בפירוש דאל"כ לא הי' יכולין לכופו שיגרש דשייך תרגמ"ה. שבתי וראיתי במה שתמהתי על מהרמ"פ והח"מ והב"ש שלא העירו שזה מחלוקת הרמב"ם והראב"ד הנה על הרמ"א יש להתעורר יותר שהרי בסי' וא"ו סתם כהמחבר שלא העתיק רק דעת הרמב"ם בלבד אמנם באמת יש לומר דמש"ה לא העתיק הרמ"א סיומא דמהרמ"פ שאם נתן אמתלא מועיל ודברי הח"מ והב"ש שהעתיקו סיום דברי המהרמ"פ צ"ע שהרי אנן לא קי"ל כהראב"ד הנ"ל רק כהרמב"ם ויפה כתב הנוב"י שברמ"א לא מוזכר דין זה אבל בח"מ וב"ש ובמהרמ"פ מבואר דבר זה וכמ"ש ועיין מהרי"ט בשניות חלק אהע"ז סי' א' שכתב דכל דמגרשה אין לך מעשה גדולה מזו וא"נ באמתלא ע"ש ועיין שו"ת אא"ז המג"ש בפ"י חלק אהע"ז סי' א' ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"נ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף