שואל ומשיב/ב/ב/נ

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן נ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נסתפקתי בהא דקי"ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אם יש רוב העיר והוא קרוב נגד רוב עולם אם הולכין אחר רוב דעלמא או אחר הרוב וקרוב דעיר והנה בש"ע ביו"ד סי' קכ"ט משמע דאזלינן בתר רוב העולם וכמו שמבואר שם לענין חביות הצפה ברוב עיר ישראל ע"ש אמנם בר"ן פא"ט בהא דפריך ודלמא עופות טמאין והקשה הר"ן הא רוב עופות טהורים וכתב דרוב אותו המקום טמא ואם כן משמע דאזלינן בתר רוב העיר וצ"ע ועיין בש"ע סי' א' ובסי' ס"ג ובפר"ח שם ותב"ש האריכו שם דכל דמצוי באותו מקום אזלינן בתריה ומדברי הר"ן ראי' ברורה להתב"ש שם ודו"ק:

והנה קצרתי באמרים וכוונתי להא דכתב התב"ש בסי' ס"ג דכל שהוחזק הרוב באותו מקום מה"ת לתלות דלמא אתי מרובא דעלמא דמלתא דלא שכיחא הוא ולפ"ז הי' מקום לישב דברי הר"ן התמוהין בפרק אלו טריפות הנ"ל דלכך שפיר פריך הש"ס בחולין דף ס"ד ודלמא מעופות טמאים הם דאף דרובא טהורים מכל מקום באותו מקום הי' מעופות טמאים מרובים ואם כן ניזול בתר רוב אותו המקום דהיא שכיח טפי ובאמת שמ"ש התב"ש ס"ק ב' שם בכוונת הסמ"ע סי' רנ"ט ס"ק ו' כבר כתבתי במקום אחר דלפע"ד כוונת הסמ"ע דבמקומו ממש לא שייך לתלות מרובא דעלמא כיון דרוב העוברים כאן הם נגדו ושייך לומר כאן נמצא כאן הי' כמ"ש הרמב"ן בב"ב דף כ"ד לענין ענבי דמצנעי והארכתי בזה לבאר זאת בחידושי ביו"ד סי' א' ואכ"מ:

ובאמת שמצאתי און להתב"ש במ"ש בשו"ת פנים מאירות ח"ג סי' ל"ב לחדש דע"כ לא אזלינן בתר רוב נגד קרוב רק אם הקרוב אינו מצוי אבל במצוי תולין במצוי ואם כן גם כאן כיון דזה שכיח טפי אם כן הוה כמצוי אבל בכ"ז פשטת לשון הפוסקים שהביא הפר"ח מורה כדברי הפר"ח דאף בכה"ג אזלינן בתר רובא דעלמא וכמו שהבאתי מסי' קכ"ט סי"ז וסי"ח ע"ש וע"כ דברי הר"ן צ"ע ועיין מג"א סי' תקט"ו ס"ק כ"ג. אמנם בגוף דברי הפמ"א הנ"ל דחידש דבקרוב ומצוי בודאי אזלינן בתר קורבא לפענ"ד אי אפשר לומר כן בפשיטות דמה שהביא ראי' מהא דאמרי' בב"ב כ"ד בחביות שצפה על גבי הנהר דרב סבר דאם נמצא נגד עיר שרובה ישראל מותר ומסיק דס"ל כר"ח ושאני הכא דאם איתא דמהאי דוקרא אתי עקולי ופשורי הוה מטבעי לה הרי דאמרינן דבסברא כל דהו מרעינן לה לסברא דרובא ואוקמינן אקורבה ע"ש שהאריך בזה באמת אין ראיה דשם לא משום סברא קטנה רק דלרב א"א שתבא מרובא דעלמא דעקולי ופשורי הוו מטבעי לה אבל בעלמא רובא עדיף ואף בקורבא דמוכח כמ"ש התוס' באורך ועיין תו"ח שם שרצה לחדש דבקורבא דמוכח לא אזלינן בתר רובא וחולק על הטוש"ע י"ד סי' קכ"ט סעיף י"ז דאף בקורבא דמוכח אזלינן בתר הרוב אבל אנו אין לנו רק דברי הטוש"ע והאחרונים שמסכימים לזה והנה בהא דאמרו בש"ס גבי חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה דשריא רבינא לימא משום דסבר כר"ח ומשני שאני התם דאי מגנב מיניה אצנועי לא מצנעי בגווה וה"מ חמרא אבל ענבי מצנעי ודעת התוס' והרא"ש והרשב"א דלדידן דלא אזלינן בתר קורבא הכל מותר אף בענבי והרמב"ן חולק וכתב דבענבי דמצנעי בגווה אף ר"ח מודה דאזלינן בתר קורבא משום דלא קרוב בלחוד הוא אלא במקומו ממש וחזקה כאן נמצא וכאן היה והו"ל קרוב ומצוי וליכא למ"ד דאזלינן בתר רובא ע"ש וכבר האריך בזה הפר"ח סי' ס"ג ביו"ד לבאר דאנן לא קי"ל כרמב"ן אף בזה הרי שלך לפניך דאף בקרוב ומצוי אזלינן בתר רובא ותלוי באשלי רברבי מחלוקת הרמב"ן והתוס' והרא"ש וכל הפוסקים הנ"ל. ובזה אמרתי ליישב דברי הפר"ח שכתב להשיג על הש"ך סי' א' דדעתו דאזלינן בתר רוב אנשי השוק ותמה הפר"ח דלמה אזלינן בתר רוב אנשי השוק ולא בתר רוב העולם וכתב התב"ש בסי' ס"ג דכבר הקשה כן הסמ"ע סי' רנ"ט ס"ק ו' ותירצה בטוב והאריך לבאר תירוצו של הסמ"ע וכבר כתבתי למעלה דכוונת הסמ"ע למ"ש הרמב"ן בענבי דמצנעי דבמקומו ממש ליכא למ"ד דאזלינן בתר רוב ולפ"ז בשלמא בכל רוב וקרוב דידענו ברור דמכאן גופא לא הי' הדבר רק דמספקינן אם ממקום קרוב או מרחוק ואם כן אמרינן דכל שלא בא מאותו מקום עצמו טפי עדיף לתלות ברובא דעלמא אבל כאן שהיא רוב השוק והוה מקומו ממש ואמרי' דבכאן נאבד ומאנשי השוק שבם הרוב כאן נאבד אם כן הו"ל מקומו ממש דמותר דמ"ל ברוב העולם כל שכאן הוא הרוב הו"ל כקרוב ומצוי ומעתה לפ"ז זהו דוקא לשיטת הרמב"ן אבל לדידן דקי"ל דאף בקרוב ומצוי אזלינן בתר רובא אם כן מה"ת לתלות ברוב השוק ובלא"ה נראה לפענ"ד דאף להרמב"ן דאזלינן בתר קרוב ומצוי יחידאה היא בדבר וראייתו מענבי דמצנעי אינו רק דמחמרינן וחיישינן לקרוב ומצוי אבל לא להחליטו בודאי שהוא מהקרוב וראי' ברורה נראה לפענ"ד דהרי בהך דיצחק ריש גלותא דאביי אמר חיישי' לתרי יצחק ורבא אמר לא חיישינן וביאר הרמב"ן במלחמות משום דאמרינן כאן נמצא כאן היה ומה"ת לתלות דממקום אחר בא והנימוק"י תמה דהא לא קי"ל דאמרינן כאן נמצא כאן הי' דרבא הוא יחיד בפרק המדיר בסוגיא דהיה בה מומין ואנן קי"ל כר"א וכתב הנימוק"י לחלק בין איסור לממון ותמהו האחרונים דשאני הך כנכ"ה מכל כנכ"ה דעלמא דכל כנכ"ה אינו רק להחזיק מזמן לזמן ובזה לא קי"ל כרבא אבל כאן הו"ל כמו ענבי דמצנעי דאמרינן כנכ"ה ומה"ת לתלות באחר ועיין בשב שמעתא ש"ז פי"ח שהאריך בזה:

ולפמ"ש א"ש דבאמת מענבי דמצנעי לא מוכח אף לפי שיטת הרמב"ן רק דנאסרו מספ' דחיישינן לקרוב ומצוי אבל לא לחשבהו כודאי להקל עי"ז ותדע דהרי הנימוק"י בעצמו בב"ב הביא דברי הרמב"ן הנ"ל בענבי דמצנעי ואילו בהך דיצחק ריש גלותא חלק על הרמב"ן וע"כ כמ"ש ובזה אני אומר ליישב דברי הט"ז בא"ח סי' שכ"ה ס"ק ז' שכתב לתמוה דלמה אזלינן בתר קרוב ומצוי והא אף בקרוב ומצוי אזלינן בתר רוב כתב השעה"מ פ"ב מיו"ט ובא"ר שם דשאני הכא דאמרינן כאן נמצא כאן היה וכוונתם דכמו דבענבי דמצנעי אמרינן כנכ"ה והוה קרוב ומצוי וה"ה כאן כיון דהוה קרוב ומצוי יותר מסתבר לתלות דממקום הקרוב בא שזה מצוי לו יותר והו"ל כמו מקומו [ובתשובת נטע שעשועים סי' ס"ז הפליא בזה עליהם דמה ענין כנכ"ה בזה דזה דוקא במקומו ממש אבל כאן אינו מקומו ממש ואיך שייך כאן כנכ"ה ע"ש שהאריך אבל חלילה שיטעו בזה וכוונתם דעכ"פ קרוב ומצוי מקרי וקרוב ומצוי הוה להרמב"ן כמו כנכ"ה דנחשב קרוב ומצוי כמ"ש הרמב"ן בחידושיו בהדיא ע"כ יפה תמהו על הט"ז דהרי היא גופא קרוב ומצוי הוא קרוי ליה רק דכתב דבב"ב משמע דאף בקרוב ומצוי אזלינן בתר רוב וע"כ תמהו מדברי הרמב"ן הנ"ל וכן ביאר בשעה"מ בהדיא והקשה מדברי הט"ז סי' רצ"ד ס"ק י"ז שכתב בהדיא כן בישוב דברי הרמב"ם גבי ענבי דמצנעי יעו"ש] ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ניהו דיש לומר דהרמב"ם והטור ס"ל כסברת הרמב"ן אבל זה דוקא לגבי ענבי דמצנעי ולחומרא דחיישינן לקרוב ומצוי אבל לא להקל בזה ע"י דנחליט שהוא מקרוב ומצוי וכמ"ש דבזה הרמב"ן יחיד בדבר ומיקל בהך יצחק דריש גלותא ע"י כאן נמצא כאן הי' והוה קרוב ומצוי והנימוק"י חולק ע"ז וכו' דדוקא בעגונא יש מקום לסמוך ע"ז עכ"פ מ"ש הפ"מ בפשיטות דבקרוב ומצוי יש להקל וכן הסכים עמו הגאון בעל זכרון יוסף סי' כמו שהביא בשו"ת נט"ש הנ"ל ולפמ"ש מלבד דכל הפוסקים הלא המה התוס' והרא"ש והג"א ודעימייהו חולקין על גוף סברת הרמב"ן הנ"ל אבל גם להרמב"ן יש מקום לפלפל דלקולא לא נימא כזאת כמ"ש למעלה. ובזה ישבתי לנכון מה שהקשיתי זה רבות בשנים בתשובה אחת לשיטת הפ"מ והז"י דקרוב ומצוי עדיף מרוב א"כ איך אמרינן בביצה דף י' ע"ב זימן שחורים ומצא לבינים וכו' ומוקי לה בש"ס כגון דמצא שחורים במקום לבנים ולבינים במקום שחורים מ"ד אתהפוכי אתהפך ואינהו נינהו קמ"ל הנך אזדו לעלמא לימא מסייעא ליה לר"ח דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב וקשה גם לר"ח מי ניחא הא כאן עכ"פ הוה קרוב ומצוי דיותר סברא לתלות שאתהפוכי אתהפוך ואינהו נינהו מלמתלי דהנך אזדו לעלמא והוי אחריני נינהו ואם כן היכא חיישינן לרובא דעלמא ולפמ"ש א"ש דאף בקרוב ומצוי אינו רק ספק ואם כן כאן דהוה ספק מוכן ואסור מספק וז"ב:

ובזה מיושב היטב מ"ש רבינו בפ"ב מיו"ט הלכה וא"ו דטעם דזימן שחורים דהו"ל ספק מוכן ותמה הכו"פ סי' ס"ג דלמה כתב משום דהוה ס' מוכן הא הו"ל רוב וקרוב ואזלינן בתר רוב והו"ל ודאי ולפמ"ש אתי שפיר דהרמב"ם לשיטתיה דס"ל גבי ענבי דמצנעי כשיטת הרמב"ן דהו"ל קרוב ומצוי ואזלינן בתר רובא רק שכבר כתבתי דאפשר דלא ס"ל לרבינו לגמרי כשיטת הרמב"ן רק דלחומרא חיישינן לקרוב ומצוי ולכך אסורין הענבים ולפ"ז שפיר כתב רבינו דס' מוכן אסור וז"ב מאוד והיא כפתור ופרח. איברא דלפ"ז קשה מאי מסייע ליה לר"ח הא אף אם נימא דרוב וקרוב שקולים הם והו"ל ס' מוכן ואסור וכבר תמהו בזה הפ"י והצל"ח והשעה"מ אך באמת נראה דזה ודאי דקרוב מן התורה כדכתיב והיה העיר הקרובה ורוב מן התורה ואם כן אי לאו דר"ח פשיטא דאזלינן בתר קורבא דכל דקורבא הוה מעלה ל"ש ס' דבשלמא ברוב שפיר שייך להסתפק כיון דאיכא מיעוט כנגדו אבל אם נימא דאזלינן בתר מעלת קורבא שוב לא שייך להסתפק שמא שקולים הם דקרוב הוא מצד הסברא דתלינן שמהקרוב בא ולא שייך רוב ומיעוט ולכך קאמר דמסייע לר"ח דקרוב ורוב רובא עדיף ואם כן ניהו דבקרוב ומצוי חיישינן למה שמצוי יותר אבל פשיטא דמכלל ס' לא יצא וז"ב:

ובזה מיושב מה ששאל אותי הרב החריף מו"ה מאיר מווילקאטש ני'. בהא דאמרו בביצה שם גבי נמצאו לפני הקן דאסור לימא מסייע ליה לר"ח והקשה דהא הרמב"ן כתב שם בענבי דמצנעי דהו"ל קרוב ומצוי והביא ראיה מהא דאמרו כרם נטוע ירק וירק נמצא חוצה לו דבא"י אסור והיינו משום דדרכן של גננין למכור על פתחי גנותיהן הלכך כמי שהוא במקומו דמי ע"ש ולפ"ז הא רש"י פירש במשנה דדרך היונים שיוצאין באויר ונוחין שם ואם כן הו"ל כמקומו ממש ואף לר"ח מהראוי שיהיה מותר ולפמ"ש אתי שפיר דנהי דהו"ל קרוב ומצוי אבל מכל מקום ספק הוה דאסור לר"ח. ובגוף הקושיא הנ"ל אמרתי דרש"י לא פירש רק דיוצאים לדף המונח בחוץ אבל להס"ד דלא מיירי בדף רק סתם לפני הקן ושם אין דרכם ואם כן לא הוה מקומו וע"כ לא כתב הרמב"ן רק משום שדרך הגננים למכור על פתחי גניהם וכאן אין דרכם לישב לפני הקן בלי דף ובאמת אם מצא בפתח הקן הרי הן מותרין וכמ"ש הפר"ח בסי' תצ"ז דדוקא לפני הקן אסורים ולא בפתח הקן דשם אמרינן כאן נמצא כאן היה וכמו שכתב הרשב"א בעבה"ק ע"ש ואם כן לק"מ. ובזה אמרתי הא דאמר אביי בדף ל"א לדחויי דר"ח קאתי דהרי בב"ב ס"ל גם כן כר"ח רק דאדרבא גם לר"ח יותר מסתבר לאוקמא בדף וכדי שלא תקשה דהא הו"ל קרוב ומצוי תי' אביי דבדף לא שייך רוב ומצוי דגם הקינים אחרים הם קרובים שם ודו"ק. ובזה יש ליישב קושית התוס' שם דשם אמאי לא אוקמי אביי לעיל בדף ולפמ"ש א"ש ודו"ק:

ובחידושי אמרתי בזה דהנה בשטה מקובצת לביצה הקשה בהא דקאמר לעיל לימא מסייע ליה לר"ח הא אם היה בשובך עצמו עוד יונים אחרים שלא זימנם אם כן כלם קרובים נינהו והביא בשם מורו דמיירי שאין שם אלא הם ולזה כיון רש"י שמ"ש שאין שם עוד אבל בשם הריטב"א הביא דמיירי שיש שם עוד יונים אחרים שלא זימנם רק דמיירי דאותן היונים שזימן ושנתחלפו הם קרובים יותר וכן הביא בשעה"מ פ"ב מיום טוב שם בשם המאירי דכל שיש חור הסמוך לו זה מקרי הקרוב יותר ע"ש ולפ"ז מיושב היטב הקושיא שהקשיתי וקושית מוהר"ם הנ"ל דבאמת שפיר מסייע ליה לר"ח דאזלינן בתר רוב דא"ל דהא הוה קרוב ומצוי דזה אינו דכל דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ניהו דבמצוי אזלינן בתר קרוב אבל הא כאן יש באמת בשובכין אחרים שלא זימן ורק דאם אזלינן בתר קרוב הוה אזלינן בתר הקרוב יותר וכמ"ש השעה"מ באורך ע"ש שהביא ראיה לזה אבל לענין שיהיה מחשב מצוי יותר פשיטא דלא מקרי מצוי יותר דהא בהשובך הזה יש הרבה יונים שלא זימנם והם מצוין גם כן כאן:

ובזה יש ליישב קושית התו"י דאמאי לא משני אביי לעיל בדף ולפמ"ש אתי שפיר דברישא באמת אין הוכרח לומר דיש יונים יותר וכמ"ש בשטה מקובצת הנ"ל ואם כן גם לר"ח אתי שפיר דהא הו"ל קרוב ומצוי וע"כ משום ס' מוכן אתינן עלה ואם כן שוב אין הכרח לר"ח ול"צ לאוקמא בדף אבל בסיפא גבי לפני הקן דע"כ מיירי שיש שובכין אחרים שלא זימנם וכמ"ש בשטה מקובצת מדקתני אח"כ ואם אין שם קן אלא הוא ואם כן שם פשיטא דהוה ליה קרוב ומצוי ואתי שפיר לר"ח ולכך הוצרך אביי לדחוי בדף ודו"ק היטב כי ת"ל חריף וישר הוא. אחר שכתבתי כל זה האיר ד' עיני ומצאתי בעבודת הקודש להרשב"א ז"ל בבית מועד בשער החמישי בדיני מוקצה ונולד שהביא להנך דינים וכתב שם וז"ל זימן שחורים וכו' כולן אסורים ואין אומרים שמא נתחלפו מקן לקן וכו' אלא חוששין שאלו פרחו והלכו להן בשאר הקינים ושבשאר הקינים באו לכאן בד"א כשיש שם יתירים מאלו שלא זימנם ואע"פ שאלו קרובים זה לזה יותר שכ"מ שיש רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואפילו במקום קורבה המוכחת עכ"ל. ובתחלת ההשקפה נשתוממתי על המראה דנראה מדמפרש פירוש אחר בש"ס ולא ידעתי מה זאת וכפי הנראה כיון לפרש דמה שאמרו לימא מסייע ליה לר"ח לא מרובא דעלמא אמרינן רק דהיונים שלא זימנם הם בעצמם הרוב והוה אמינא דניזיל בתר הקרוב קרוב יותר וע"ז אמר דגם בזה אזלינן בתר הרוב וכדאמר ר"ח ואם כן שוב אין מקום לקושיא הלז דלא שייך כאן קרוב ומצוי וכמ"ש דגם זה מצוי כמו זה ודו"ק:

ובזה גלותי היום דברי הרשב"א בעבודת הקודש מתלונת הרב הפר"ח סי' תצ"ז שכתב על מ"ש העבודת הקודש זימן בתוך הקן [ובעבוה"ק נדפס לפני הקן וט"ס וצ"ל בתוך הקן] ומצא בדף שלפני הקן או אף שלא בדף אלא שמצא לפני הקן אסורים שאני אומר שאותן שבתוך הקן הלכו להם ואלו אחרים שבאו משאר הקינים ואחר כך כתב היו שם שני קנים זה למעלה מזה וזימן בתחתונה ולא זימן בעליונה ואח"כ מצא בעליונה ולא בתחתונה אסורין שאני אומר שבתחתונה הלכו להם ואותן שבעליונה הם שנשתרבבו ובאו למטה ומשמע הא אם מצא בתחתונה אף שהיו לפני הקן היו מותרין ואם כן דברי הרשב"א סותרין זה את זה דלעיל כתב דלפני הקן אסורים ע"ש שכתב שתמה על רב מובהק שיסתור דבריו תכ"ד ולפמ"ש אתי שפיר וכל דבריו מאירין כשמש וכירח דבתחלה מיירי שיש רוב בשובכין אחרים שלא זימנם ואם כן יש רוב וקרוב באותן שובכין ואם כן שפיר כתב הרשב"א דכל שמצא לפני הקן אסורים דאזלינן בתר רוב אבל כאן מיירי שאין שם אלא אותן השני קינים וזימן בתחתונה ולא בעליונה וא"כ מצא בעליונה ולא בתחתונה ואם כן לולא החשש דאשתרבבו מה אית לן למיחש הא אין מקום לחוש רק לאותן שני הקינים דמרובא דעלמא הא כאן הוה קרוב ומצוי יותר וכמ"ש למעלה ואם כן פשיטא דהיה מותר [והרשב"א לשיטתו ספק מוכן מותר ועיין הה"מ פ"ב מיו"ט הלכה ו' ובלח"מ ובשעה"מ שם ואם כן אין מקום לאסור בכה"ג] והוצרך לחדש דחיישינן דאשתרבוב ואם כן ל"ש קרוב ומצוי דגם זה מצוי קצת ודו"ק ולכך כתב הרשב"א דאם מצאן בתוך הקן שוב אמרינן כנכ"ה וגם בפתח הקן וכמ"ש למעלה ומהתימה על הפר"ח דהשיג על הרשב"א ובמחכ"ת לא הבין דרכו שהוא פירש פירוש אחר בש"ס בענין רוב וקרוב ועכ"פ זכינו שנתברר כל דין רוב וקרוב לאשורו ת"ל גם נתברר ת"ל כל מה שהאריך הפר"ח בסי' ס"ג:

והנה מדי עברי בדבריו בדרך רהיטא ראיתי תרי מלתא דתמיהי בדבריו דמה שהקשה שם מחצבא דחמרא דאיך שרי הא רובא דעלמא עכו"ם הוה ויי"נ הוה תמהני מדוע לא הזכיר שזו קושית התוס' במקומו ותירצו דרוב גנבי ישראל ועיין סי' קכ"ט בי"ד ובט"ז ובסי' רצ"ד בט"ז וגם מה שהאריך בדברי הרשב"א בתשובה כת"י לענין בשר הנמצא בתוך הבית ולא נודע מאין בא ע"ש שכתב שיש להתיר אף שרוב המולחים גוים משום דהו"ל קרוב ומצוי וקרוב ומצוי עדיף מרוב כדאיתא פרק לא יחפור במחכ"ת לא ידעתי היכן מוזכר שם דקרוב ומצוי עדיף מרוב והוא בעצמו הביא בענבי דמצנעי דהוה בודאי קרוב ומצוי הביא דברי הרא"ש והתוס' שחולקין על הרמב"ן והביא גם בשם הרשב"א שחולק עליו אף שלא ראיתי דברי הרשב"א אמהמנותא דידיה קא סמיכנא עכ"פ היכן כתב כאן להיפך גם מ"ש שכן נמצא פרק לא יחפור במחכ"ת טעות נזדקר לפניו ושם אמרו רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי לא קאמינא והיינו שאם הרוב הוא מצוי בודאי אזלינן בתר הרוב אבל לא בקרוב ומצוי שזה תלוי באשלי רברבי ודוק היטב ומובטחני כי המעיין ימצא ת"ל הדברים ישרים ויגעתי ומצאתי ת"ל:

והנה הר"ן באלפסי בחולין דף ס"ג גבי הא דאמרו דקונין ביצים בכל מקום ואין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפות ופריך ודלמא דעוף טמא הוא והקשו בתוס' הא עופות טהורים מרובים יותר מן הטמאים וכתב הר"ן דמקשה דבמקומות שהן שכונת המדברות דעופות טמאים מרובים יותר ע"ש ובשו"ת כנסת יחזקאל חלק יו"ד סי' כ"ד תמה ע"ז דהא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואם כן ניהו שהן קרובין יותר מכל מקום רוב עופות טהורין. ולפמ"ש הרמב"ן דבקרוב ומצוי אזלינן בתר המצוי אם כן פשיטא דבשכונת מדברות והסמוך מקרי מצוי יותר אותן עופות הטמאין ואזלינן בתר קרוב המצוי וזה מצוי יותר שאלו עופות שכיחין שם יותר ואין דרכם להיות במקום אחר וגם ממקום אחר קשה שיבואו לשם שהאויר משונה ולדברי הר"ן צ"ל דלאו דוקא שכונת המדברות דגם בשאר מקומות יש לחוש שמא אותו מקום מצוי טפי טמאים מהטהורים וגם יש מקומות שמצוי יותר עופות טמאים ושם אזלינן בתר קרוב ומצוי ואם כן ממילא בכל המקומות יש לחוש דלא מועיל הרוב דהמקומות הם קבועים וכבר הקשה הרב מקינון דיאסר בכל העולם מלזרוע דשמא הוא מעגלה ערופה והול"ל קבוע ותירץ דהו"ל קבוע שאינו ניכר ולפ"ז כאן דעכ"פ יש קבוע שניכר כגון סמוך לשכונת מדברות אם כן בזה ל"ש רוב דהמקומות הם קבועים ועיין שעה"מ הלכות מגילה הלכה י"א מ"ש בזה דלמה ניזול בתר רוב העיירות והא הו"ל קבוע והאריך בזה ובמקום אחר הבאתי דברי התומת ישרים בהגהת הרי"ף שלא נדפס על הגליון שהאריך בזה דהו"ל קבוע וע"כ דברי הר"ן נכונים. ובזה מיושב קושית הכנסת יחזקאל שם דלהר"ן מה משני באומר משל עוף פלוני וטהור וכן נקבע להלכה והא במקום שאין סמוך לשכונת המדבר א"צ שיאמר מעוף פלוני וטהור דאזלינן בתר רוב ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק. והנה התוס' תירצו שם דניהו דעופות טהורים הן הרבה מכל מקום אפשר שיש בטמאים מינים יתירים על הטהורים ותמה בכנסת יחזקאל שם דהא בתשע חניות אזלינן בתר רובא אף דבחנות המוכרת טריפה יש הרבה יותר מכל הבשר הנמכר בתשע חניות מ"מ אזלינן בתר רוב חניות והוא הדין בזה ובאמת שהאחרונים נסתפקו בדין הזה אי אזלינן בתר רוב החניות או בתר רוב הבשר אך לפענ"ד היה נראה דאף אם נימא דאזלינן בתר רוב חניות היינו משום דבאמת נקבע כאן רוב חניות א"כ ניהו דקבוע גזירת הכתוב דאף החנות אחת מקרי קבוע והוה כמחצה על מחצה אבל עכ"פ כיון דיש לתלות בתר רוב החניות שהם קבוע הניכר ורוב והחנות האחת אף שיש רוב בזה עכ"פ לא ניכר בה הרוב שיהיה נקבע שם הבשר הרוב דלפעמים יש בהרוב בשר ולפעמים אין בה כ"כ בשר ואם כן טפי אית לן למיזל בתר רוב החניות שהן רוב וקבוע הניכר ממה דניזל בתר רוב בשר שאינו רוב וקבוע הניכר דהחניות ניכר הקבוע אבל לא בבשר וכעין זה כתב הט"ז סי' ק"א ס"ק י"ד וכמ"ש שם בגליון הש"ך לפרש דברי הט"ז שם ע"ש וה"ה בזה ולפ"ז זהו שם אבל כאן דכשם דבפרטים יש רוב טהורים כן במינים הרוב טמאים י"ל דאזלינן בתר מינים הטמאים ודו"ק. וכ"ז כתבתי כפי מ"ש התוס' אבל בר"ן העתיק להיפך דאף שהמינים טהורים יותר על הטמאים אבל הפרטים הם טמאים יותר מן הטהורים ע"ש והוא הנכון ודו"ק ועיין בחוות דעת בסי' ק"י ס"ק ז' ובסי' ס"ג בליקוטיו האריך בדין הנ"ל ולא זכר הטעם הנ"ל נראה לפענ"ד הטעם שכתבתי נכון ובזה ממילא נסתר ראיה שלו להיפך ע"ש גם הכנס"י הנ"ל כתב כן בפשיטות באין ס' דאזלינן בתר רוב החניות וכן עיקר:

והנה הרב פ"ז דשקלים משנה א' כתב דלהאומר דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב צריך לאוקמי כששקלים ונדבה שוים ותמהני דהא כאן הו"ל קבוע בין של שקלים ובין של נדבה ובכה"ג לא שייך רובא דבקבוע לא אזלינן בתר רובא ויש לילך בתר קורבא כמ"ש הכו"פ סי' ק"י ס"ק ז' וע"כ דליתא לדינו וצ"ע גם קשה אמאי מחצה למחצה אזלינן להחמיר והא קבוע הו"ל כמע"מ אף שאינו מחצה למחצה וצ"ע:

אמנם אחר העיון נראה דכאן לא שייך קבוע דניהו דאקבע כאן לשקלים ולנדבה אבל גוף המעות אף למ"ד הזמנה מלתא היא מותר לשנות המעות דמעות הוה כטווי לארוג כמ"ש התוס' בסנהדרין דף מ"ח ועיין ש"ע או"ח סי' קנ"ג ס"ה בט"ז ס"ק ב' ומג"א ס"ק ה' ע"ש ותראה דגוף המעות ודאי מותר לשנות רק דמחויב לתת אחרים תחתיהן ואם כן עכ"פ גוף המעות אין כאן קביעות ובפרט מקדושה קלה לחמורה ועכ"פ מקדושה לקדושה אף שהיא קלה דכ"ע מודה דמותר אף למ"ד הזמנה מלתא היא ועיין מג"א סי' ל"ב בשם הלבוש ואם כן לא שייך כאן קביעות ושוב אזלינן בתר רובא נגד קרוב ושפיר מקשה ולכך הוצרך הרב לאוקמא כשהן שוין במעות: ובזה מיושב מה שהקשו האחרונים דאכתי עכ"פ הא ששה שופרות לנדבה ואחד לשקלים ואיכא אכתי רוב ולפמ"ש אתי שפיר דלזה שוב שייך קביעות דבשלמא לענין המעות ל"ש קבוע דיכול לשנות המעות אבל המקום נקבע עכ"פ אחד לשקלים והו"ל קבוע ואזלינן בתר קורבא ודו"ק היטב כי ענין נחמד הוא וקצרתי. ומן האמור נראה ראיה ברורה למה שכתב הפר"ח סי' ס"ג דאם שוים מחצה עכו"ם ומחצה ישראל ונמצא הבשר קרוב לבית ישראל דהבשר מותר דאזלינן בתר קורבא כל דליכא רובא נגדו ובחות דעת סי' ס"ג חולק עליו ואני תמה דהרי הרב אומר כן דמיירי שהם מחצה על מחצה ולכך אזלינן בתר קורבא וז"ב:

והנה לכאורה כל מ"ש בזה טעות דמ"ש דכיון דהשופרות קבוע מהראוי ליזל בתר קורבא דלא שייך רוב בזה כמ"ש הכרו"פ יש לדחות דע"כ לא כתב הכרו"פ רק בלקח ממקום הקביעות וא"י מאיזה החנות לקח ועומד קרוב אצל חנות אחת מהראוי ללכת בתר קורבא אבל כאן דנמצא מעות מונח ובנמצא הלך בתר רוב אף נגד קרוב וכן מצאתי בפר"ח סי ק"י אות ט"ו בהדיא וכ"כ הפרמ"ג סי' ק"י ס"ק י"ד בחקירה השלישית בהדיא אך לפענ"ד נראה דזה תלוי במחלוקת בעלי התוס' עם הרמב"ן וסייעתו אם בקורבא דמוכח גם כן רוב עדיף או קורבא עדיף דאם נימא דבקורבא דמוכח קורבא עדיף ממילא בקבוע כיון דבאמת במקום הקביעות ודאי הקבוע כמע"מ רק שכאן פריש ממקום הקביעות עכ"פ הקורבא הוה קורבא דמוכח דהרי הוא סמוך לקבוע ומהראוי לומר שמהקביעות הלז נפל ועיין תוס' ב"ב דף כ"ג ע"ב ד"ה רוב ולפענ"ד יש לתלות הענין הזה בשני תירוצי התוס' שם ואם כן פשיטא דיש קבוע בזה לילך בתר קורבא וגם יש לומר דאם יש לחוש שמא מרובא דעלמא נפל והוה ליה חולין וכמו בהר הבית דהוה חולין דיש רובא דעלמא ועיין בפסחים דף ז' ורק דיש רובא דנדבה וגם קביעות אם כן שפיר יש לילך בתר קורבא דכל הטעם דנמצא הלך אחר רוב לפי שקבוע חידוש הוא והבו דלא לוסיף דוקא במקום הקביעות אבל כל שנפסל מהראוי ליזל אחר הרוב ולפ"ז כאן דיש רוב בעלמא הסותר דהוה חולין לגמרי ואם כן הרוב אתרע שפיר יש לילך בתר קבוע וצ"ע בזה בכתובות דף ט"ו וגם יש לומר כיון דשוקי ירושלים עשוין להתכבד לא שייך רובא דעלמא וגם בזה צ"ע עכ"פ מ"ש משום קורבא דמוכח נראה לפענ"ד שניתן להאמר ודו"ק:

והנה לענין בשר שנתעלם מן העין דנחלקו הפוסקים אי קי"ל כרב או כלוי כה הראני הרב החריף מו"ה מאיר בראם ני' הא דאמרו בביצה דף מ"ם אי את תלית אית לך סימנא בגווה ולא מסחת דעתא מיניך זיל שקולי ואי אינהו תלו לך מסחת דעתך ולא תשקול ופירש"י דקאי לענין בשר שנתעלם מן העין ומבואר דקי"ל כרב והב"י והאחרונים בסי' ס"ג לא העירו מזה ואחר החיפוש מצא בהגמי"י פ"ח ממ"א אות וא"ו שהרגיש בזה ולדעת החולקים כתב בהגמי"י די"ל דר"ה תלמיד דרב אורי כרב והנה רש"י פירש פירוש אחר דמשום מוקצה היא ודבריו צ"ב דמה מוקצה שייך בזה אם ישראל שוחטים לא אקצי דעתי' של הקונים וצ"ל כיון דחיישינן שמא בשר אחר הוא ולא זה שתלו לו הקונים אם כן שוב הוה מוקצה ואף דאזלינן בתר רוב והוא אותו הבשר שתלו לו הטבחים מכל מקום הא לענין מוקצה הו"ל דבר שיש לו מתירין ודעת הר"ן בפ"ג דביצה דלא אזלינן בתר רובא דהוה דבר שיש לו מתירין ועיין מלמ"ל פ"ז ממעילה ה"ו ובכו"פ סי' ט"ו ולכך חיישינן שמא אחר הוא. ובזה אני אומר דבר נחמד דאף אם נימא דלענין בשר שנתעלם מן העין היא כפשטת הלשון מכל מקום אין קושיא דכבר נודע מ"ש הצ"ץ סי' ס"ט דאם יש שני איסורים ובאחד הו"ל דשיל"מ אף לענין הדבר שאין לו מתירין לא אזלינן בתר רובא ע"ש והוא הדין כאן כיון דיש חשש שמא שרצי' החליפו והו"ל בשר שנתעל' מן העין ולזה אין לו מתירין ואזלינן בתר רובא מ"מ כיון דיש חשש מוקצ' ולזה הו"ל דבר שיש לו מתירין שוב אסור לאכלו גם משום בשר שנתעל' מן העין וז"ב. והנה בגוף דברי רב דס"ל דבשר שנתעלם מן העין אסור אף דרוב המוכרים ישראל נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה בתורת הבית שער א' בית א' כתב בשם הרמב"ן דלכך כל דאיכא לפנינו צריך לבדקו כמ"ש הגאונים אף דאיכא רוב משום דבאמת מן הדין איכא חזקה דאיסורא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ומן הדין היה שלא תצא מחזקתה כי אם בידיעה ודאית ולא נסמוך על הרוב אלא משום קולא דבהמה לא אתרעי שהרי שחיטה לפנינו סמכינן ארובא ודי אם נסמוך ברובא דליתא קמן ע"ש ודבר גדול דיבר הנביא ז"ל דהא ר"ה אמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך ואם כן מהראוי שיהיה ידיעה ודאית וכעין מ"ש התה"ד סי' של"א דלכך בממון לא אזלינן בתר רובא דהמוציא מחבירו עליו הראיה ורוב אינו ראיה ע"ש והוא הדין כאן דנקט עד שיודע ולא מועיל רוב דאינה ידיעה ודאית ולפ"ז בבשר שנתעלם מן העין דלא נודע שנשחטה כלל שוב היא בחזקת אבר מן החי ובעינן ידיעה ודאית ולכך אסור ולפ"ז צ"ל טעם המתירין משום דבאמת ר"ה אמר כן עד שיודע לך ואנן לא קי"ל כר"ה ולא בעינן ידיעה ודאית כמו דסמכינן על רוב מצוין אצל שחיטה דלא כר"ה וזה באמת שחידש ר"ה עד שיודע לך ולא קי"ל כוותיה ולפי"ז בביצה שם שר"ה השיב הוא לשיטתיה דבעי ידיעה ודאית ובשר שנתעלם מן העין אסור כרב רביה ודוק היטב כי הוא הערה חדשה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף