שואל ומשיב/ב/ב/כד

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן כד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד ממדינת פולין:

אשר שאל אותי בע"פ מה אני דן באחד שהדליק נרות חנוכה בע"ש קודם שתשקע החמה ונכבו קודם שקיבל שבת אם זקוק להדליקו או לא. הנה בש"ע סי' תרע"ג סעיף ב' כתב דאין זקוק לה ומקורו מהתה"ד סי' ק"ב והט"ז חולק עליו. ולהכריע מאן ספין ומאן רקיע. ובכ"ז אומר חוות דעתי הקלושה דלדעתי דברי התה"ד נכונים. והנה דברי התה"ד מצד הסברא לכאור' לא מסתבר דכיון דחז"ל תקנו שידליק אז קודם שתשקע החמה מנ"ל דהוי רק הכשר מצוה ולא הוי מצוה גמורה כמ"ש הט"ז. אך מה שהוליד מזה דניהו דהוי מצוה ממש דלכך מברך היינו שמקבל שבת אז אבל אין עליו קדושת שבת גמורה. והביא ראיה דהרי אף בקבלת שבת גמור מותר לעשות המלאכות עד ברכו כמ"ש בסי' רס"ג הנה אמת נכון הדבר דלא קי"ל כשיטת הבה"ג דבהדלקת הנר מקבל שבת עליו אבל זה בהדלקת נר שבת דיכול לקבל מבעוד יום עליו והרי רב צלי של שבת בע"ש י"ל דניהו דרצה להדליק מבעוד יום אבל לא קיבל שבת. אבל הדלקת נר חנוכה דבאמת זמנה מצאת הכוכבים ואם כן אם הדליק קודם שתשקע החמה ובירך על הדלקתה א"כ ע"כ קיבל עליו שבת בפירו' דאל"כ לא יצא דהרי אין זמנה עדיין וכיון שקיבל בפירו' אם כן ממילא א"י לתקן אח"כ והדרא קושית תה"ד לדוכתיה דניחוש שמא יתכבה אח"כ. אמנם באמת יש לדחות דמלבד שאין זה מוכרח שיקבל שבת בהדלקת נר חנוכה ואדרבא הא אנן קי"ל דמדליק חנוכה תחלה ואח"כ של שבת ואם נימא דקיבל שבת שוב אסור בנר שבת אף גם דממנ"פ אם מקרי קבלת שבת שוב אין מקום לקושית התה"ד דא"כ קיים המצוה כבר וכמו שהאריך הט"ז דזה מקרי קיום המצו' אמנם לפענ"ד נרא' ראיה ברורה לדברי התה"ד דזה מקרי הכשר המצוה וא"צ להדליק שנית דאם נימא כמ"ש התה"ד דניהו דקיים המצוה כל שלא קיבל שבת צריך לחזור ולהדליקה כל שכבתה אם כן יקשה דהרי קי"ל בסי' תרע"ה דהדלקה עושה מצוה ואם הדליק' בפנים והוציאה לחוץ לא יצא דבעינן הדלק' במקומה ועיין בב"ח וט"ז ומג"א שם אם כן יקשה היאך מקיים המצוה וע"ש כיון שבעת הדלקה לא היה זמנה קודם ואם היתה נכבת קודם קבלת שבת היה מחויב להדליקה שנית אם כן הוי כאילו היה דולקת כל היום דקי"ל בסי' תרע"ב דצריך לכבותה ולחזור ולהדליקה לשם מצות חנוכה ובשלמא לשיטת התה"ד דס"ל דאם כבתה אין זקוק לה אם כן כבר יצא מהדלקת' דאף דהוי קודם זמנה מכל מקום הוי הכשר מצוה אבל להט"ז קשה כיון דאם כבתה לא היה מקיים המצוה גם בהדלקתה והיא דולקת והולכת מכל מקום לא קיים המצו' וא"ל כיון דבאמת מקרי זמנה והוי מצוה גמור' אם כן אף שאם הית' כבתה כל שיכול להדליק מדליק אבל מ"מ כל שדולקת והולכת חשיב גם אח"כ כאילו נדלקת עכשיו לשם מצוה דז"א דמ"מ דלקה קודם זמנה ועוד דאם נימא כן יקשה הרי הנימוק"י פ"ב דב"ק גבי אשו משום חציו הקשה דהיאך מותר להדליק בע"ש בין השמשות נר נימא דהוה כמדליק בשבת וכתב דחשבינן כל מה שמדליק אח"כ כאילו כבר נדלק בע"ש ע"ש וכיון שכן כאן דע"כ חשבינן כאלו נדלק כבר אם כן הרי לא קיים המצוה דהדלק' עושה מצוה והוי כעששית שדלקה מבעוד יום דלא יצא עד שיכבנה וע"כ דאם כבתה אין זקוק לה והוי ההכשר מצוה כאילו עשה המצו' בזמנה ואם כן שפיר יצא וזה ראיה ברורה להתה"ד. ואני תמה על הט"ז דסברתו הפוכה כגני לייא דלתה"ד דאינו מקרי מצוה ממש רק הכשר מצוה ס"ל דמכל מקום אם כבתה אין זקוק לה ולהט"ז דקיים מצותו ממש יהי' צריך לחזור ולהדליק' איפכא מסתברא וגם איך יתיישב קושית התה"ד דאם כן אכתי יקשה איך מותר להדליק בהשמנים ופתילות שאסור להדליק בשבת ומטעם דכבתה אין זקוק לה והא אכתי איכא חשש שמא תכבה קודם זמנה והט"ז האריך בתירוצו ואינם מובנים להמעיין היטב:

שוב מצאתי בחידושי רשב"א בשבת דף כ"א ובר"ן באלפסי מוזכר בקצרה שכתבו גבי הא דאמר מצותה משתשקע החמ' די"א דלאו עכובא היא וגם מקודם לכן שרי והביא ראי' מהדלקת נר חנוכה בע"ש דלרבה דאמר משתשקע החמ' עד ביה"ש על כרחי' מקדים קודם שתשקע החמה וכתב שם בשם בה"ג דכפי הנרא' מדבריו ס"ל כר"י וגם בע"ש מדליק משתשקע החמה ע"ש. ומזה ראי' ברורה להתה"ד דאינו רק הכשר מצוה דלהט"ז מה בכך שידליקו מקודם הא כיון שאסור להדליק אח"כ הוה זמנה כמ"ש ואמאי לבה"ג מדליק משתשקע החמ' וע"כ דבאמת לא זמנה אז ורק דהוה כהכשר מצוה ומכל מקום אם כבתה אין זקוק לה כיון דהוי כהכשר מצוה. ובזה נרא' לי ליישב מה דמבואר בסי' תרע"ט פלוגתא בין הבה"ג לשאר פוסקים אם נר שבת קודם בהדלקה לנר חנוכה וכתב הבה"ג דנ"ח קודם ומטעם דאם מדליק נר של שבת קודם אז קיבל עליו של שבת ואסור להדליק ולפי"ז לדידן דקי"ל דק"ש אינו תלוי בהדלק' כמ"ש סי' רס"ג מהראוי להקדים נר שבת וכמ"ש ב"י שם ומנהגינו להקדים נר חנוכה. ולפמ"ש אתי שפיר דלבה"ג דהדלקת נר חנוכ' גם בע"ש אינו רק משתשקע החמה וכמו שכתב הרשב"א אם כן מהראוי היה להקדים של שבת כדאמרן בשבת דף כ"א שם דעמוד האש משלים לעמוד הענן והיינו קודם שתשקע החמה אבל לדידן בלא"ה מהראוי להקדים של חנוכה דבשבת אמרו ובלבד שלא יקדים והוי עכ"פ הכשר מצוה. ומ"ש הד"מ שם דיש להקדים של שבת משום דהוה תדיר לא נלפענ"ד דאם נימא דמהראוי להקדימו מחמת קדושת שבת שהיא תדיר שוב בודאי יהי' אסור להדליק נר חנוכה דהוי כקיבל בפירו' קדושת שבת דאל"כ לא שייך מעלת תדיר דעדיין אינו שבת ואינו חל עליו מעלת התדיר וכבר כתבתי דבקבל בפירו' גם הט"ז בסי' ר"ס מודה דמהני דנר חנוכה אינו רק דרבנן ומועיל שבועתו וקבלתו וע"כ מנהגינו עיקר ודו"ק כי הוא טעם נכון למנהגינו:

שוב ראיתי בט"ז סי' תרע"ט שכתב דאיש שמדליק נר של שבת ושכח להדליק נר של חנוכה דאסור להדליק נר חנוכה שכבר קיבל שבת עליו וחולק על הלבוש ודבריו תמוהין דסותר דברי עצמו שכתב בסי' ת"ר דכל שלא קיבל בפירו' שבת אין הקבל' מועיל לענין מצוה דהוי קבלה בטעות ואם כן הוא הדין כאן מסתמא היה דעתו שידליק נר חנוכ' בעצמו ומצוה בו יותר מאחר וע"כ לפענ"ד דברי הלבוש נכונים ודו"ק. עכ"פ דברי התה"ד נכונים מכל צד. הן אמת דראייתו משחוט לי ובשל לי לפענ"ד אינו נכון דמה שאמרו שם דהוי כמו הכשר מצוה אין הכוונה דלא הוי מצוה ממש רק דכיון דעיקר המצוה היא במה שא"ל אביו שיאכילו והשחיטה היא רק מכשרת לאכיל' וכמו כן הבישול לזה חשיב הכשר מצוה ואין עניינו לכאן ועיין בחידושי רשב"א ביבמות שם ודברי הט"ז במ"ש לדחות ראייתו מיבמות תמוהין ביותר כמבואר למעיין שם ועכ"פ דברי התה"ד נכונים לפענ"ד ודו"ק:

ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דאמר ר"ה פתילות ושמנים שאמרו חכמי' שאין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול ואמר רבא מ"ט דר"ה קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והקשו בתוס' דמנ"ל דמותר להשתמש לאורה דלמא אסור ואפ"ה אין מדליקין משום דכבתה זקוק לה. ולפמ"ש א"ש דהנה כבר נודע מה שהקשה הפנ"י דבכל השמנים והפתילות שאסור להדליק בשבת היא שמן שריפה ומה חשש יש בזה לענין נר חנוכה וכבר קדמו בחידושי מהרי"ט בזה וכתב הפנ"י משום דשמן שריפה אסור בהנאה ואף דמצות לאו להנות נתנו מכל מקום אסור ביש לו שמן אחר והביא הירושלמי סוף תרומות ועיין בשו"ת ארבעה טורי אבן סי' י"ב שהגאון המחבר הראה לו הירושלמי הלז. ולכאור' צריך ביאור כיון דבתרומה אינו אסור רק הנא' של כילוי בלבד ועיין מלמ"ל פ"ב מתרומות באורך ואם כן אם נימא דכבתה אינו זקוק לה ואם כן אין צריך שידלק שיעור המצוה דהיינו חצי שעה רק בשיתן בתוכו שמן כדי שיעור הנ"ל אף שלא ידלק כ"כ וכבר כתב בכנה"ג דאף אם נתנו במקום הרוח שבודאי תכבה יצא ואם כן שוב אין לו הנאה של כילוי דמה אכפת ליה במה שנכלה והיא די לו אם דלקה והדלקה עושה מצוה אף אם תכבה תיכף אין זקוק לה ופחות מכזית בתרומה אינו חייב חומש כדאמרו בפסחים דף ל"ג ומכ"ש בזה דלא איכפת ליה כלל אם תדליק או לא כל שדלקה אף אם תכבה תיכף אין זקוק לה ואם כן שוב אין לו הנאה של כילוי ולמה יהי' אסור והיא קושיא גדולה וצ"ל דבאמת למ"ד דכבתה אין זקוק לה לא אכפת לן ור"ה דאוסר אף בחול ס"ל דכבתה זקוק לה ור"ח ורב דמתירין וס"ל כבתה אין זקוק לה אם כן באמת ס"ל דמדליקין בכל השמנים עכ"פ בחול ומכ"ש בשמן שריפה ובשבת דמתיר רב משום דאסור להשתמש לאורה ולא שייך שמא יטה אף דבשמן שריפה שייך בלא"ה חשש דהטיה כמו דאסור בכל שבת צ"ל דבנר חנוכה עכ"פ כיון שדולקת לשם מצות נר חנוכה מה חשש שייך בזה הא מקיים בזה מצות חנוכ' ולפ"ז כיון דכל הטעם היא משום דשייך הנאת כילוי למ"ד כבתה זקוק לה. ומעתה מיושב היטב קושית התוס' דע"כ לר"ה מוכח דבשבת אסור להשתמ' לאורה דאל"כ יקשה מ"ט דש"ש דאסור בשבת חנוכה הא דולק יפה וא"ל דמשום דמצוה לבערו ושייך שמא יטה הא כיון דכבתה זקוק לה ועכ"פ דולק לשם מצות נר חנוכה בודאי לא אתי לאטויי דהא צריך לשיעור מצות הדלקת נר חנוכה וא"ל דעכ"פ אסור משום דנהנ' בכילוי דז"א דלהתה"ד ע"כ דמקיים המצוה במה שדולק ע"ש דהוה הכשר מצוה דע"כ חשבינן ליה כאילו נדלק כבר כולו קודם שבת דאל"כ יהי' אסור למ"ד אשו משום חציו וכקושית הנימוק"י וע"כ צ"ל דחשבינן ליה כאילו נדלק כבר כולו קודם השבת ואם כן שוב באם כבתה בשבת בודאי אין זקוק לה דהוה באותו זמן ההכשר מצוה דאל"כ לא יצא המצוה וכיון שכן שוב לא אכפת לן בהנאת תרומה דאינו הנאה של כילוי בע"ש ואם ע"כ דס"ל דמותר להשתמש לאורה ואסור שמא יטה בשבת ויהנה בהדלקה מה שנכלה השמן וז"ב ודו"ק:

והנה בהא דאמרו גבי עששית שהיתה דלוקה מע"ש למ"ש מכבה ומדליקה ופריך הש"ס אי אמרת הנחה עושה מצוה האי מכבה ומדליקה מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מבעיא לי' והקשו בתוספות למה צריך לכבותה למ"ד הנחה עושה מצוה מי גרע מדליקה ביד חש"ו ולפענ"ד ראי' לפמ"ש לעיל בשם הנימוק"י דע"כ צ"ל דנחשב כאילו עשה כל הדלקה בע"ש דאל"כ אסור דאשו משום חציו וכמ"ש בשם הנימוק"י וא"כ הוי כאילו נדלקה בערב שבת וכבר כתבתי דצ"ל דהוי עכ"פ הכשר מצוה אבל עכ"פ לפמ"ש היאך יהי' נחשב הדלקה דע"כ צ"ל דנחשב כאילו נדלק כולו בע"ש והיאך יועיל למ"ש ודי שיועיל עכ"פ על שבת עצמו ונחשב ע"ש כהכשר מצוה אבל לא למ"ש דאף דהנחה מצוה אבל עכ"פ צריך שיהי' נדלק במ"ש לא בע"ש ול"ד לדליק' ביד חש"ו דעכ"פ דלקו במ"ש משא"כ כאן ודו"ק. ובמ"ש בשם הנימוק"י ישבתי לנכון מה שהקש' אותי הרב מו"ה אברהם קאמפף נ"י במ"ש בשבת דף ח"י לב"ש גיגית נר ושפוד היאך עבדי ופירש"י בנר הדולק בשבת דהא מוזהר על שביתת כלים ואמרו דאפקורי מפקר ולפ"ז נר חנוכה דמצוה שיהי' משלו דהרי אכסנאי חייב להשתתף בפריטי וא"כ כל שהפקירו איך יצא המצוה והנה אם כי רק לחדודי דכל שהוא הפקר ואין אחר יכול לטלו כמ"ש התוס' שם וא"כ הוה כשלו. אבל לפמ"ש הנימוק"י אין התחלה לקושיא דכל שמדליק ע"ש הוה כמו שנדלק כולו בע"ש דאשו משום חציו חשוב כאילו כולו נדלקת קודם השבת ואם כן שוב ל"ש משום שביתת כלים ומה דפריך מנר צ"ל כשהדליק עכו"ם בשבת דע"ז נצטוה לשבות כליו גם כן ודו"ק וגם נרא' דאם נימא דכבתה אינו זקוק לה א"כ שוב הו"ל משאצ"ל דמה שדולק בשבת אין צריך כלל ואינו חייב עליה ודו"ק היטב:

והנה במ"ש למעלה בשם הנימוק"י דלמ"ד אשו משום חציו זה שמדליקין נר בע"ש הוא דהוה כאילו נדלק כולו מבעוד יום והארכתי בזה להקשות על התה"ד והט"ז כדבר האמור למעל' הנה שנים רבות אחר כך כתבתי בתשוב' להרב המאור הגדול מו"ה משה שיק נ"י אבד"ק במדינת הגר וביארתי דאין כוונת הר"ן דהוי כאילו נדלק כולו בע"ש דזה אי אפשר דהא מכל מקום הרי הוא דולק ועומד בשבת. אך כתבתי דכוונת הנימוק"י דהרי הוא הדליק בע"ש ומה שדולק בשבת לא הוה כעושה מעש' הדלקה בשבת שהרי כבר נדלק ולא הוה רק גרמא וגרמא שרי בשבת כמבואר בשבת דף ק"כ יעו"ש ואם כן שוב לא הוה כעושה מעשה בשבת רק גרמא ולענין נזקין שפיר חשיב אשו משום חציו דהוי כמו השולח חץ דהוי כעוש' מעשה בעת שזורק החץ ומה שהולך וזורק זה לא נחשב כאלו עשה המעש' אח"כ רק כאילו בעת השלוח החץ עשה המעש' וז"ב כשמש ושם הארכתי בזה וכעת נרא' דהן נסתר מחמתו מ"ש הקצה"ח סי' ק"ץ להקשות דלדברי הנימוק"י הנ"ל דבחץ אזלינן בתר מעיקרא א"כ למה כתב הטור חו"מ סי' תי"ח דאם הגמל הולך ומסכסך כל הבירה חייב בכולה נזק שלם דלמה יתחייב אח"כ נזק שלם הרי כיון שכבר נשרף מקצת בירה הוה כאילו נשרף כולה ואילו בא אחר והדליק פטור א"כ אמאי יתחייב הוא כשהלך ומסכסך כל הביר' והניח בקושיא. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם של הנימוק"י דמה שנדלק אח"כ הוה רק גרמא ועיקר אזלינן בתר מעיקרא בשעה שהתחיל לשרוף וא"כ כל שהלך וסכסך אח"כ כל הביר' הרי עשה מעשה ולא הוה גרמא רק מעשה ממש אם כן בזה חייב לשלם כל הנזק שהרי עשה מעשה בעצמו וזה ברור ובזה נסתר כל ראייתו שם מהנימוקי יוסף ע"ש ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף