שואל ומשיב/ב/ב/כה

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן כה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

למדינת הגר:

ע"ד השוחט שבדקו אותו ונמצא שלא ידע דיני שחיטה והי' לו קבלה שלמד כבר והארכת בדברי הש"ע יו"ד סעיף א' בהג"ה ומקורו מאגודה שמכשיר בזה הכלים למפרע והט"ז האריך לחלוק עליו. הנה בחידושי הארכתי ליישב דברי אגודה ורמ"א. אך בבוא דבריך נתתי עיני ולבי ועלה במצודתי דברים חדשים ואגב חביבותא אציגם לפניך כלה כמו שהוא יצא מלבי. הנה על קושית הט"ז טרם יהי' כל שיח אומר מה שנלפענ"ד בישוב קושית הקדמונים בהא דסמכינן על רוב מצוין אצל שחיט' מומחין הן ואמאי לא נימא סמוך מיעוטא דאינם מומחין לחזקת איסור שהיתה בהמ' בחייה ואיתרע לה רובא והקדמונים האריכו בזה. ולפענ"ד נרא' ע"פ מ"ש הר"ן והובא בב"י וש"ע יו"ד סי' ר"א במקוה שדרכה להיות מתמעטת והולכת דלא הוה חזקה דהוי חזקה העשוי' להשתנו' ולפ"ז כיון דנשחטה לפנינו א"כ לא שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה דהרי חזקת איסור של הבהמ' עשויה להשתנות ע"י השחיט' והרוב מורה שעשויה להשתנו' כהלכתה א"כ עכ"פ שוב ליכא חזקת איסור: וכעין זה כתב הרשב"א במשמרת דהרוב וגם המיעוט מתעסקין לבטל החזקה רק שאין אנו יודעין אם ביטלו כהוגן ע"ש ואני אומר דעכ"פ חזקה העשוי' להשתנות מקרי דהרי ע"י הרוב ישתנה כהוגן וזה נכון לדעתי. איברא דלכאור' יש לעיין בהא דאמר ריש גיטין סתם ספאי דדיינ' מגמר גמירי ורבנן הוא דאצרוך ופירש הפנ"י שם בשם הקדמוני' משום דאמרינן סמוך מיעוטא שאינן יודעין לחזקת א"א. ולפמ"ש לא מקרי א"א חזקה דעשויה להשתנות ע"י הרוב דמומחין. אמנם זה אינו דאנו דנין על אשה זו אם נתגרש' שנכתב הגט לשמה וכיון דנימא סמוך מיעוטא לחזקת א"א שלם שוב לא הוה עשוי' להשתנות דשמא לא נשתנה כלל. ובזה מיושב קושית התוס' דאמאי לא אמר הטעם משום מחובר וכדומ' ולפמ"ש א"ש דבזה כיון דעכ"פ הרוב מומחין הן א"כ חזקת א"א שלה עשוי' להשתנות ע"י גט זה דהרוב מרע לחזקה ובודאי כתבו כהוגן אבל כשאנו דנין אם נכתב לשמה האש' הלזו לא עשוי להשתנות חזקת א"א שלה ע"י הרוב דשמא לא רצה הבעל לגרשה כלל דבשלמא אם אנו דנין על מחובר אם כן אין לנו עסק באשה פרטית רק על הגט אנו דנין ועל חזקת א"א דעלמא בזה שפיר אמרי' דהוי חזקה העשוי' להשתנות ע"י הרוב אבל בלשמה אנו דנין על חזקת א"א שלה וזה לא עשוי להשתנות וז"ב. ובחידושי למס' גיטין כתבתי ישובים שונים על קושית התוס' הלז ואכ"מ. נחזור לענינינו דעכ"פ על קושית הקדמונים משחיטה ודאי אתי שפיר ועתה נעתיק עצמינו לדברי האגודה הנה האגוד' למד דינו מדברי התוס' בחולין דף יו"ד בהא דאמרי סכין אתרעי בהמה לא אתרעי והקשו התוס' דליכא לשנוי הכי גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דלא אמרינן מקוה אתרעי אדם לא אתרעי וכתבו דשאני הכא דאיכא ספיקי טובא שמא בעצם נפגמה ואפילו בעור נפגמה שמא לא נשחטו הסימנים כנגד הפגומה וה"ה לגבי השוחט דאיכא ס"ס וע"ז האריך הט"ז דלא קי"ל כן רק דבעינן שיבר בה עצמות והנ"ל בזה דהנה לכאור' צריך להבין לפי דעת האו"ה דס"ס באתחזק איסורא ל"מ ועיין בש"ך בסי' ק"י ס"ק כ"ז שהביא מחלוקת הפוסקים הראשוני' בזה ואם כן איך מועיל כאן מטעם ס"ס הא אתחזק איסור עד הנה דבהמ' בחייה בחזקת איסור עומדת וא"ל דעשוי' להשתנות ע"י השחיט' דזה אינו דכאן דאיכא ספק שמא נפגם הסכין מעיקרא וא"כ לא עשוי להשתנו' ע"י הסכין הלז דל"מ שחיט' כלל ול"מ לשיטת התוס' דחזקת איסור היינו חזקת שאינו זבוח אם כן בסכין פגום ל"מ זבוח וגם לשיטת רש"י כל זמן שלא נזבח כהוגן לא יצא מחזקת אבר מן החי כל זמן דמפרכסת משום דליכא מידי כדאמרו בחולין דף ל"ג ואף דלא קי"ל כן היינו משום דכיון דהותרה בשחיט' שרי גם לעכו"ם אבל כל דלא הותר בשחיט' אסורה לעכו"ם וכמ"ש הרשב"א הובא בש"ך סי' כ"ז ס"ק ב' ואם כן גם לישראל אסור משום מי איכא מידי וגם תירוץ של התוס' לא שייך לזה דכיון דלא הותר בשחיט' שוב אסור מפרכסת והיא קושיא גדולה וצ"ל דלר"ח לא אלים כל כך חזקת איסור של הבהמ' דרב הונא הוא דחידש כן דבהמה בחיים בחזקת איסור עומדת ולכך כיון דלא אלים כל כך שפיר אמרינן דמועיל ס"ס ולפי"ז לדידן דקיי"ל כר"ה שפיר בעינן שיבר בה עצמות דוקא. ומעתה נכונים דברי אגודה דשפיר הכשיר בלמד מקודם משום ס"ס דלא שייך כאן חזקת איסור משום דעשוי להשתנות ע"י השחיט' דכיון דלמדו לא שכיח שישכח כ"כ עכ"פ עשוי להשתנו' ע"י השחיט' דרוב מצויין אצל שחיטה מומחי' הם ואמרינן השתא הוא דשכח אבל כשלא למד כלל שוב אינו בכלל הרוב ולא עשוי להשתנות ע"י שוב ל"מ ס"ס במקום חזקת איסור וכמ"ש בשו"ת הרשב"א שהביא הט"ז והרמ"א והמעיין בכל הדברים שהביא הט"ז כאן מהרשב"א יראה וימצא שמתישבים על נכון לפמ"ש ודו"ק:

והנה במה דקיי"ל סתם כלים של עכו"ם אינן בני יומן ופירשו הטעם משום ספק ספיקא וכמבואר בסי' קכ"ב קשה הא ס"ס באתחזק איסורא ל"מ וכאן עכ"פ אתחזק בכלי של עכו"ם וכבר הקשו כן כל האחרונים ומצאתי שבשו"ת שב יעקב סי' מ"ח הקשה כן ויפה השיבו הפנ"י דש"ה דאין אנו דנין על הכלי רק על המאכל אם היא כשר או לא והמאכל הנ"ל אינו בחזקת איסור ואדרבא בחזקת היתר ואנו דנין שמא נבלע בו איסור בזה שפיר סמכינן על ס"ס ויפה השיב. ובזה אמרתי דבר נחמד בישוב קושית העולם בהא דילפינן בפסחים דף מ"ד טעם כעיקר מגיעולי עכו"ם והקשו דלמא משום בשר בחלב היה טעם הגעלה דבב"ח ודאי טעם כעיקר מן התורה. ולפמ"ש אתי שפיר דהנה הרשב"א בתשובה סי' תצ"ז הקשה דלמה לי הגעל' הא איכא ס"ס ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר כיון דבכלי איתחזק איסור עכ"פ בהיותו ביד גוי שודאי נשתמש בו וכאן אנו דנין על הכלי אם הוא צריך הגעלה או לא ועל הכלי איכא חזקת איסור ובחזקת איסור לא מועיל ס"ס ומעתה זה אם החשש הוא משום שאר איסורין אבל אם נימא משום בשר בחלב והיינו ע"כ דשמא נשתמש בו עכו"ם בשר ואנן חלב או אפכא דאם כבר נשתמש בו בשר בחלב אז הו"ל דין שאר איסורים וכמ"ש הב"ח ובזה ליכא חזקת איסור כלל ושוב א"צ הגעלה משום ס"ס וכקושיית הרשב"א ובמ"ש לעיל דכל חזקה העשוי להשתנות לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה בכה"ג כיון דע"י הרוב עשוי להשתנות יש ליישב הערות רבות שהעיר הפנ"י בק"א על כתובות בפ"ק בסוגיא אלמנת עיסה על הרשב"א דס"ס עדיף מרוב ועל גדולי הספרדים שמתירין ס"ס באתחזק איסור ולפמ"ש יש לומר דכיון דהס"ס הוי כמו רוב עכ"פ החזק' עשוי להשתנו' ע"י הס"ס הלז ושפיר לא שייך לסמוך מיעוטא לחזקת איסור א"א שהרי בודאי עשוי להשתנות ע"י הס"ס שהיא כמו הרוב ועדיפא מיני' ועיין בשו"ת שב יעקב שם ולפמ"ש יתישב הרבה דברים ואכ"מ כעת לברר וללבן הדברים:

והנה ע"ד הפלפול כתבתי בחידושי בהא דכ' הרא"ש בחולין דף ח' בהא דפריך בש"ס ות"ל משום שמנונית דאיסורא וכתב הרא"ש דע"כ מוכח דהבשר לא נאסר בשביל ששחט בה בסכין של עכו"ם דאל"כ מאי פריך ותיפוק לי' משום שמנונית דאיסורא הא כאן נאסר כל הבשר וגם אי קאי על מותר לשחוט בה גם כן קשה הא איצטריך לאשמועינן דלא נאסר הבשר בדיעבד ותמה המהרש"א דאכתי קשה היאך מותר לשחוט הא כיון דצריך קליפה חיישינן שמא ישכח ויאכל בלי קליפה ולפמ"ש יש ליישב דהנה באמת צריך ביאור הא דמקשה ותיפוק ליה משום שמנונית דאיסורא ולא משני דמיירי בסכין שאב"י והו"ל נותן טעם לפגם וכבר כתב הרא"ש דהא ששוחט בסכין של נכרי צריך קליפה ע"כ מיירי בסכין ב"י בודאי וכבר תמה בזה בכו"פ סי' יו"ד. ולפמ"ש י"ל דכל הטעם דמותר באב"י הוא משום דסתם כלי של עכו"ם אינו ב"י והנה הטעם הוא משום דהו"ל ס"ס ולפ"ז לפי דעת הפוסקי' דמחזיקין מאיסור לאיסור ובפרט כל שלא חלף עדן החזקת איסור הראשונה יש לומר דכ"ע מודו דמחזיקין מאיסור לאיסור וא"כ בתחלת שחיט' דאתחזק באבר מן החי אז היה יכול לאסור משום שמנונית דאיסורא דשם לא שייך הספק ספיקא דבמקום דאתחזק איסורא ל"מ ס"ס ואם כן לא מועיל מה שסתם כלי של עכו"ם אינו בן יומו ושפיר פריך ודו"ק. איברא דלפי זה צריך להבין דאם כן למה נדחקו התוס' והרא"ש לאוקמא הך דשוחט בסכין של נכרים בב"י ת"ל דאף דלא נודע הו"ל ס"ס באתחזק איסור אך יש לחלק דבאמת הסכין בפ"ע לכל דבר מחשבינן לי' כאינו בן יומו משום הס"ס וא"כ ניהו דלהבהמ' יש חזקת אתרעי אם כן הבהמה אתרעי אבל הסכין לא אתרעי וכל שבגוף הסכין יש היתר פשיטא דאף דשחט בו בהמה נחשב לס"ס גמור וכעין דאמרו בחולין דף ט' להיפך סכין אתרעי בהמה לא אתרעי וכפי מ"ש הריטב"א לפרש דעיקר אנו דנין על הסיבה ולא על המסובב ממנו ודו"ק. ומעתה מיושב היטב דזה דוקא בסכין של נכרים אבל בסכין של ע"ז דלשאר דברים אסור הסכין משום ע"ז ולא ידבק בידך מאומה ומכ"ש לשיטת התוס' והר"ן בפסחים פ"ב גבי קדירו' של פסח דהיכא דמשהו אסור גם נותן טעם לפגם אסור ואם כן בעבודה זרה דהיא במשהו גם נותן טעם לפגם אסור ורק דבבשר מקרי מקלקל ואם כן לגבי שחיטה בלא"ה אתחזק איסור ואסור ממנ"פ ודו"ק היטב כי הוא חריף ונחמד ונעים. ומעתה י"ל דהכי דייק הרא"ש דאם נימא דאסור שוב קשה מ"פ ות"ל הא אצטריך לאשמועינן דלא נאסר הבשר בדיעבד וא"ל דמכל מקום אסור לשחוט לכתחילה דאולי ישכח ולא יקלוף דז"א דלאחר שחיטה שוב יהי' מותר דכבר חלף האיסור של אבר מן החי וגם לא שייך לומר דמחזיקין מאיסור לאיסור דהא באמת יכול לקלוף ולהסיר האיסור והיאך נאסר בשביל דמחזיקין מאיסור לאיסור וע"כ דמותר הבשר בדיעבד אף משום ע"ז ואם כן כל עיקר הפלפול אם מותר לכתחילה לשחוט ועל זה שפיר מקשה ות"ל משום שמנונית דאיסורא דלכתחלה בודאי אסור משום דקודם שנשחטה לגמרי שוב שייך מחזיקין מאיסור לאיסור ודו"ק היטב כי הוא חריף מאד:

ובגוף הדבר שהקשיתי דלמה צריך הרא"ש לאוקמא סכין של נכרי בב"י דהא גם באינו בן יומו נאסר בתחלת השחיט' דמחזיקין מאיסור לאיסור וכמ"ש נלפענ"ד דהרי הט"ז בסי' צ"א הקשה על מ"ש הרא"ש דאסור לכתחלה לשחוט על סמך שיקלוף אח"כ שמא ישכח מלקלוף והקשה הט"ז דהא בדיעבד אם לא קלף ובישלו מותר וכתב הט"ז דכל דהוא איסור ברור לפנינו אסור בלא קלפוהו ע"ש ולפ"ז ע"כ מיירי בבן יומו דבאינו בן יומו א"כ הסכין כמו שהוא לפנינו אין בו איסור דנטל"פ רק דאח"כ בשעת שחיט' קודם הגמר נחזיק מאיסור לאיסור אבל אין כאן איסור ברור לפנינו ואם כן לא נוכל לאסור דהא קודם גמר השחיטה בודאי אי אפשר לקלוף ושרי דהא עכ"פ איסור ברור אין כאן ולפ"ז בע"ז דנותן טעם לפגם אסור כיון דמשהו אסור אם כן יש איסור ברור לפנינו ושפיר אסור אף שלא יכול לקלפו. ובזה יש ליישב גם דברי הרא"ש הנ"ל ע"ד שכתבתי לעיל וגם לפמ"ש המג"א סי' תס"ז דכל דהקליפה הוא רק חומרא בעלמא לא אסרינן כל שאי אפשר בקליפה ע"ש ואם כן גם בזה י"ל דאינו רק חומרא בעלמא משא"כ בע"ז ודו"ק. מיהו בפשיטות מיושב קושית הכו"פ דבע"ז לא מהני נותן טעם לפגם דעכ"פ משהו אסור ואסור גם נטל"פ:

נחזור לענינינו הנה הש"ך הביא בס"ק ז' דברי הב"י בשם א"ח באם המיר אינו חשוד למפרע ועיין תב"ש מ"ש בזה ועיין שב שמעתא שמעתא ג' פ"ז מ"ש בזה ולפענ"ד מזה אין ראי' דהרי באו"ח בשם התוספתא מבואר שהמיר לע"ז וזה עדיף טפי דהרי בסי' קי"ט סעיף י"ח מבואר במי שהמיר לע"ז ובעיר אחת מאמין באלילים ובעיר אחרת נכנס בבית ישראל ואומר שהוא יהודי אינו עושה יי"נ והטעם משום דמלתא דמסתבר היא שהוא לא שקר באמונתינו הטובה ע"ש בט"ז וש"ך בשם רבינו יונה ז"ל. ולפ"ז רואה אני הדברים ק"ו מה שם שהוא כעת בודאי מודה בע"ז אפילו הכי כל שאומר בעיר אחרת שהוא יהודי מהמנינן ליה מכ"ש בזה שאף שכעת המיר אבל מקודם שהמיר עכ"פ לא גרע מאילו אמר שהוא יהודי כל עוד שלא המיר בפועל בודאי אמרינן דהשתא הוא דאיתרע דמלתא דמסתבר הוא שלא עשה רק להנאתו והוא שקר מוחלט פשיטא דלא נעשה מומר למפרע וז"ב מאד מאד. ומ"ש התב"ש דאמאי לא נימא אוקי בהמה אחזקת' ובחזקת איסור עומד' הנה לפמ"ש במחנה אפרים הלכות יבום פ"ג דין ה' לחלק בין היכא שהרוב והחזקה הם בשני גופים או בגוף אחד גם כאן ל"ק אבל כבר שדיתי נרגא בדבריו כמ"ש שם על הגליון דבתוס' חולין דף צ"א נתקשו בזה לענין פרה אדומה וחלקו בע"א ודו"ק:

והנה ביום המיוחס תרי"ג ד' במדבר נשאלתי מהרב מו"ה מרדכי מק' וויזניציא בקרייז באקאווינא בקצב אחד שיצא עליו קול זה כמה שנים שמוכר בשר טריפה בחזקת כשרות אבל לא נתברר הדבר ע"פ דין ולא נאסר אז וכעת נתברר שהוא מוכר בשר טריפה בחזקת כשירה ונפסל בב"ד וע"ז נשאל אם יש לאסור הכלים למפרע משעה שיצא הקול ואף דבטבח דעת כמה פוסקי' לאסור הכלים למפרע יש לומר דלא דמי לשם. דשם איתרע הרוב מצויין אצל שחיטה דחזינן כעת דאינו יודע בהלכות שחיט' ואינו מומחה משא"כ בזה די"ל דאוקי על חזקת כשרות שהי' לו מקודם וגם הא יש עוד קצבים שמוכרים בשר כשר וגם הקצב הלז מוכר בתערובות וי"ל כל דפריש מרובא קא פריש זה תו"ד. והנה אם אמנם לבי בל עמי כעת ובבוא תשובתו בכל מאמצי כוחי נאזרתי להשיבו מעט:

והנה לכאור' יש לומר להיפך דאף למאן דמתיר שם שאני התם דעד כה לא היה שום חשש מן התור' לאחזוקי ריעותא למפרע [ועיין בסי' פ"ג בש"ך ס"ק י"א ודו"ק] משא"כ כאן דעכ"פ הקול יצא למפרע שהוא מוכר בשר טריפה בחזקת כשרות וכעת שנתברר שמכר טריפה א"כ יש לומר הוכיח סופו על תחילתו. אמנם אחר העיון נרא' דאין לחוש דהרי כ"כ דברי הא"ח דאם המיר אין מחזיקין למפרע ואף דהתב"ש חולק ע"ז וגם אני כתבתי למעלה דאין מזה ראיה לשאר איסורים מכל מקום באמת הש"ש ש"ג פ"ד חולק על התב"ש ודעתו דגם בשוחט אין לעשותו חשוד למפרע דדוקא אם אנו מסופקי' על אותו מעשה אם היה למפרע כמו מקוה שנמדד ונמצא חסר שאנו מסופקים שמא נתחסר למפרע ג"כ וגם בסכין פגום שאנו מסופקי' אם גם למפרע נפגם בזה יש לנו לחוש למפרע אבל לא אמרינן מדעשה כעת מעשה רשע גם למפרע עשה מעשה רשע. וראיתי בשו"ת בית אפרים בחל' יו"ד סי' ב' שכתב להשיב על הש"ש דכוונת התב"ש דכיון דהוא מומר כעת אמרינן דנחסר חזקת כשרותו למפרע והוה כמו מקוה ונעשה חשוד למפרע ע"ש. ואיני רואה בזה השגה דמכל מקום לא דמי למקוה שאנו מסופקי' על גוף החסרון הלז אולי היה מקודם משא"כ כאן דכל זמן שלא נשתמד היה לו חזקת כשרותו ואם כן אין החסרון רק שעי"ז שראינו שנשתמד אמרינן דמסתמ' לא הרשיע בפעם א'. והתחיל מעט מעט נמצא שאנו צריכין לומר שמתחלה עשה גם כן מעשה רשע אחר ואח"כ הרשיע ביותר וזה א"א די"ל דעד השתא לא עשה רשעות וכעת נעשה רשע. ולפענ"ד ראי' ברורה לזה מהא דאמרו בברכות דף כ"ט וניחוש שמא הדר ביה אמר אביי גמירי טבא לא הוי בישא ופריך והכתיב ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומשני ברשע מעיקרו ופריך וצדיק מעיקרו לא והא תנן אל תאמין בעצמך עד יום מותך שהרי יוחנן ששמש בכהונה גדולה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי ומשני הוא ינאי הוא יוחנן ורבא אמר צדיק מעיקרו נמי דלמא הדר ביה וכו'. ואם איתא מה קושיא כלל ולמה לי' לאביי לומר גמירי טבא לא הוה בישא והא י"ל בפשיטות דאף דאפשר שנעשה אח"כ רשע מכל מקום כל זמן שלא ראינו שנעשה רשע אף שטעה בברכת המינים ל"ח בזה שיש לו חזקת כשרות ברור דלמא נעשה מין מה"ת להחזיק ריעותא ולעשות מעשה לסלקו אבל כל שראינו שנעש' רשע אח"כ באמת חיישינן למפרע וע"כ דבאמת לא מסתבר כלל לחוש למפרע ואם כן כל דאמרינן דמחזיקין בחזקת כשרות. שוב אין לחוש לכל אדם אף שטעה מוקמינן בחזקת כשרות. מיהו י"ל דאין ראי' דאם נימא משום דמוקמינן בחזקת כשרות אם כן יקשה אמאי טעה בברכת המינים מסלקים אותו נוקי ליה בחזקת כשרות. והנה בשו"ת ב"א שם האריך קצת אם החזקת כשרות של כל אדם הוא מצד שאזלינן בתר רובא ורוב ישראל כשרים הם וכמ"ש הפ"י בגיטין דף י"ז או שהיא חזקה מצד עצמו שנפש הישראלי מתאוה להיות טוב ע"ש שהכריע כהפ"י דהן אמת מקרא מלא הוא כי יצר לב האדם רע מנעוריו וע"כ משום חזקה דאתיא מכח רובא. ולפענ"ד נרא' דהנ"מ הוא באם זה האיש מוחזק לנו שמיום הולדו הוא הולך בתום ויושר. ולזה נרא' לפענ"ד שכיון אביי שאמר גמירי טבא לא הוה בישא והיינו שאם אין לזה חזקת כשרות בבירור רק שע"פ חזקה דאתיא מכח רובא אתינן עלה בזה י"ל כיון דזה טעה בברכת המינים חיישינן אולי יצא מגדר הרוב ומסלקינן ליה אבל מי שיש לו חזקה טובה בעצמותו לזה לא חיישינן כלל וע"ז פריך מדכתיב ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול וע"ז משני דהיה רשע מעיקרו והקש' מיוחנן כ"ג ונחלקו אביי ורבא. ורבא ס"ל דאף בהיה לו חזקה מעיקרו מצד עצמו אפילו הכי חיישינן דלמא הדר ביה. ועכ"פ מדברי רבא שם יש קצת ראיה ומכ"ש מאביי דלא חיישינן שהוא היה חשוד למפרע רק דחיישינן שמא חזר בו משעה שראינו ריעותא. וראי' ברורה דאמרינן דלמא הדר ביה וכדאמרו לבסוף נעשה צדוקי ופשיטא שהקב"ה לא הניח שיהי' יוחנן משמש בכהונ' גדול' שמונים שנה והוא ברשעתו וע"כ שהי' באמת צדיק עד שנעש' צדוקי. וע"כ לפע"ד דברי הש"ש נכונים. אמנם כל זה לפלפול. אבל בגוף הדין לפענ"ד נרא' דעכ"פ הכלים שהי' עובר מע"ל עליהם טרם שנתגלה רשעותו פשיטא דמותרים. וטעמא דילי דהרי הכו"פ מתיר בסי' א' הכלים שעבר עליהם מעל"ע ואף דבאמת יש לפקפק דהו"ל ספק דרבנן בהתגלגל ועיין שעה"מ פ"ו ממקואות שהאריך בפרט הזה דהיא פלוגתא דרבותא והארכתי בזה בתשוב' אבל נ"ד דודאי עבר עליו מעת לעת טרם נתגלה הדבר פשיטא דמותר וכ"כ התב"ש והכרו"פ דיש להקל בכלים שעברו עליהם מעת לעת ומכ"ש בנ"ד וע"כ אותן הכלים שיוכל להגעיל יגעיל ומה שלא יוכל להגעיל א"צ להגעיל וכ"כ בפרמ"ג סי' א' בשפ"ד ס"ק ח"י ובקיצורי דינים מהתב"ש. והנה במה שהארכתי למעל' אם כשהמיר נעשה חשוד למפרע דאמרינן הרשיע ואתי. כעת ראיתי דיש להביא ראי' מה דאמר ר"י בכמה מקומות אכל חלב והפריש קרבן והמיר וחזר דאמרינן דהוי נרא' ונדחה ואינו חוזר ונרא' וכתבו התוס' בסנהדרין דף מ"ז ובכמה מקומות דהא דלא נקטו המיר והפריש קרבן והוי אשמועינן רבותא טפי דאף דהוי דיחוי מעיקרא אפ"ה נדחה ע"ש ואם איתא קשה טובא דאף אם המיר אחר כך למה לא ניחוש שמא הרשיע מקודם בעת שהפריש והו"ל זבח רשעי' תועבה וגם אמאי לא נימא דהי' מזיד בעת שאכל החלב ומי יודע אם היה שוגג דלמא אכל במזיד ועשה עצמו כשוגג וע"כ דלא חשדינן למפרע. ולפענ"ד היא ראי' ברורה. והנה הט"ז שם הביא דברי המרדכי שפסק לענין מלמד דאזלינן בתר השתא וכתב דא"ל דפסק כר"נ ואנן קי"ל כרבנן ז"א וכו' ודבריו תמוהים דאיך לא הרגיש דדברי המרדכי נקבע בש"ע חו"מ סי' של"ה והרי אנן קי"ל כרבנן כמבואר בחו"מ סי' רנ"א ס"ב. ובאמת שדברי הרמ"א סי' של"ה תמוהים דהרי לא קי"ל כר"נ ועיין בש"ש שמעתא ג' פ"ב ע"ש מ"ש בזה אבל דברי הט"ז תמוהים. אחר זמן רב מצאתי בספר גאון צבי שנדפס מחדש על חו"מ סי' של"ה ששם הרגיש על הט"ז הנ"ל:

והנה בשנת תרי"ד יום ד' תצא הגיעני תשובה מהרבני המופלג מו"ה שמואל גערשטיל בהרב מו"ה מרדכי אבד"ק יאריטשוב ושאל במי ששחט בהמות ונגע באחד מהם בעצם המפרקת ושחט אח"כ עוד ושיבר עצמות אחר השחיט' ואח"כ נמצא הסכין פגום אחר השחיטה אם יש להכשיר הבהמות ששחט אחרי הנגיעה אם לאו וע"ז כתב דעל הראשונה אין שום ספק דממנ"פ מותרת אבל האחרות יש ספק אם נפגם במפרקת או בעצמות אח"כ. והנה ראש דבריו אינן אמת דגם הראשונ' טריפה וטעותו יצא לו ממ"ש בש"ע סי' ח"י ס"ו דאם נגע במפרקת של אחת מהן יש להחמיר ולחוש לכל אותן שנשחטו אח"כ ומשמע דעל הראשונ' אין לספק. אבל זה אינו דגם על הראשונ' יש ספק שמא נפגם בעור ואף דיש לתלות במפרקת מכל מקום הו"ל ספק בשחיטה ודוקא כשנאבד הוא דתלינן ועיין ש"ך ס"ק כ"א שכתב ואם נגע במפרקת של אחד ונאבד הסכין. אך אכתי אין ראיה משם דשם לא יש למתלי בשבירת עצמות רק בעצם המפרקת או עור הו"ל ספק אבל כאן שיש שבירת עצמות וגם המפרקת מה"ת למתלי בעור והרי עצם המפרקת ושיבר בה עצמות יש ודאי יותר מלמתלי בעור והרי אמרו הלכתא כוותיה דר"ח בשיבר בה עצמות. אבל אחר העיון זה אינו דע"כ לא אמרו הלכתא כר"ח בשיבר עצמות רק באם לא נולד ריעותא עד שבדקו אחר השבירת עצמות ונמצא פגום אבל כאן הרי בעת שנגע בעצם המפרקת היה נולד הספק באותו סכין עכ"פ לענין הבהמות אחרות דשמא נפגם בעצם המפרקת ואם כן היה צריך בדיקה ואז נולד ספק שמא בעור נפגם דאז לא היה עוד שבירת עצמות וכל שנודע בנתים ונעשה ספק דאורייתא שוב לא מצטרף הספק של שבירת עצמות כמ"ש המ"כ בב"י סי' נ"ז ואף דהט"ז סי' ק"י כתב בס"ק י"ב דל"מ לא נודע בנתיים היינו דגם בלא נודע ל"מ כל שאינו ס"ס גמור אבל להיפך כל שנודע ודאי ל"מ לצרף הס"ס אח"כ ועיין ט"ז ס"ק י"ד שנתקשה דהיאך משכחת לה ס"ס שנודע ספק אחד והשני לא יודע. ולפמ"ש משכחת לה בכה"ג ואם כן לא הוי ס"ס וגם ס"ס לא מועיל כאן דהוי ספק בשחיטה ובין לרמ"א ובין להמ"כ בכה"ג לא מועיל ס"ס כמ"ש הט"ז שם ס"ק ט"ו באורך ומכ"ש הבהמות ששחט אחר שנגע דודאי הם טריפה. ומ"ש מעלתו דניהו דיש ספק שמא במפרקת היינו לענין העור אבל נגד שבר הוי שבירה ודאי ועצם המפרקת ספק. הנה לפמ"ש אין מקום לדבריו דמלבד דהוי ספק ספיקא במקום חזקת איסור וכמ"ש גם מעלתו אף גם דבעת שנודע מהספק דמפרקת הוה ספק תורה ונעשה כודאי דאז לא היה עוד השבירת עצמות שוב אסור וזה ברור ופשוט. ומה שהאריך להקשות למה צריכין לבדוק אחר השחיטה הא ל"ש ברכה לבטל' ואם כן מ"ש מציצית דא"צ לבדוק אף שעשוי להתקלקל וכאן לא שייך הטעם דציצית דהא לפני השחיט' בודקין ולמה נבדוק אחר השחיטה. גם בזה הציץ מבין החרכים והרי הטעם מבואר דכל דיש לברור מבררין ודלמא נפגם ואוכל טריפות ח"ו ובשלמא בציצית למה נבדוק ואם היה מתקלקל מה שעבר אין לכך אין בודקין רק בכל יום טרם שמניח הטלית אבל כאן הרי יש לחוש שמא נפגם ואוכל טריפות ח"ו וכל היכא דאיכא לברורי מבררין:

שוב ראיתי בשפ"ד ס"ק כ' ובמשבצות ס"ק ז' שכתב דהבדיקה חיובא ע"פ דברי הב"ח כיון דעשוי להתקלקל אין סומכין על החזק' וצ"ע דהמ"א בסי' ח' דחה דברי הב"ח. ומיהו במגן גבורים שם כתבנו ליישב ובלא"ה יש לחלק ועיין ב"י באו"ח סי' תל"ז ובפר"ח שם וגם לפמ"ש הרשב"א במשמרת דמה"ד צריך ידיעה ודאית דבעינן עד שיוודע לך במה נשחטה א"כ א"ש בפשיטות ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף