שואל ומשיב/ב/ב/כג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן כג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד:

אשר שאל באשה שקבלה שבת בהדלקת נרות ושכחה ליטול חלה אם יכולה לשאול על קבלתה שבת כדי שתוכל להפריש חלה כיון דאינו רק קבלת נדר אם כן יכולה לשאול ע"ז. ועל זה אמר כיון דקבלה שבת שוב אין נשאלין בשבת רק לצרכי שבת וכאן אולי לא מקרי לצורך שבת דהרי חלת ח"ל הולך ואוכל ואח"כ מפריש זה תורף שאלתו. והנה לענין שתשאל על קבלתה זה לא נהירא לפע"ד דכיון דנדרי מצוה הם ואין נשאלין עליהם אלא מדוחק כמ"ש ביו"ד סי' ר"ג וסי' ר"ל וזה אינו דוחק כל כך כיון דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש וגם מה תעשה אח"כ בהדלקה שנית ותכניס עצמה בברכת שנית ואולי היא לבטלה. אמנם גוף הדבר לכאור' א"צ לשאול דלפי מ"ש הט"ז סי' ת"ר ס"ק ב' דקבלת שבת ל"מ למנוע שום מצוה וכל השבותין בטלין לגבי מצוה והוה כמו קבלה בטעות ואם כן הוא הדין כאן נימא דהוי כמו קבלה בטעות דאם היתה זוכרת שלא לקחה חלה בודאי לא קבלה שבת עד שתפרוש חלה דהן משלשה מצות שלה והנשים זהירות בה ובפרט בע"ש. ומ"ש מעלתו כיון דקבלה שבת אם כן שוב לא תוכל לשאול דאין מפירין נדרים בשבת אלא לצורך שבת וכאן לא מקרי צורך כל כך. הנה לכאור' נראה לפענ"ד דהא דאין נשאלין אלא לצורך שבת הטעם דנראה כמו דין ואם כן אין איסור על השואל רק על החכם שמתיר דהוי כמו דין ואם כן כל שהוא לא קבל שבת מה לנו בכך מה שהאשה כבר קבלה שבת מכל מקום הוא לא קיבל שבת וא"ל דהיאך מותרות להשאל ע"ז כיון דלדידה הוה שבת דזה אינו דהרי מבואר בסי' שס"ג סי"ד דמי שקבל שבת קודם שחשיכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה ואף להחולקין היינו דוקא במלאכה גמורה אבל כאן דאינו רק שבות פשיטא דמותר ול"מ למ"ש המהריק"ש הספרדי בסי' רס"ג שם דשבותין לא שייך בישראל כלל אם כן בודאי מותר אלא אף אם נימא דבישראל בודאי אסור שבותין וכ"ש היא מנכרי דאסור לומר לו לעשות לו מלאכה וכמו שהאריך לחלוק עליו בשו"ת גינת וורדים הספרדי ודבריו עיקר כמו שהיא מבואר בכמה מקומות וכמו שהאריך שם אבל פשיטא דהוא מותרת להשאל על נדרה והחכם יוכל להתיר דהוא לא קיבל שבת. עוד נראה לי דבר חדש דלפמ"ש התוס' בעירובין דף למ"ד דלרבי דלא גזרו על שבות ביה"ש אף אם תחלת היום קונה עירוב מותר לתקן הטבל ביה"ש דלא גזרו עליו עד שיהי' לילה ידוע וניכרת ואם כן נרא' דבכה"ג לא מהני קבלה והטעם דמ"מ קבלה משוי ליה לילה דזה אי אפשר להפוך יום ללילה ורק דקבלתו משוי ליה כאלו גם עתה כבר נתקדש השבת והוה כמו תוספות שבת וכיון דס"ס יום הוא והרי לא גזרו על הטבל עד שיהי' לילה ניכרת והרי לא עדיף קבלת שבת משבות בין השמשות ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' י"א ובחידושי בטוש"ע סי' רס"א הארכתי בזה ואף אם נימא דלילה היא מכל מקום לילה אינו דיום אי אפשר שיהפך ללילה ורק דהוא עשאו קודש ולא נודע מתחלת היום דלא גזרו רק על לילה ניכרת וידוע וכאן יום הוא כנלפענ"ד וגם בביה"ש גופא נלפענ"ד דהיה מותר להפריש חלה דאף דחלת חו"ל מפריש והולך ואם כן ליכא צורך מצוה כל כך מ"מ נלפענ"ד כיון דנשים זהירות בה יותר והיא משלשה מצות שלהם אם כן לא גרע מנר יארצייט שהתיר המהרש"ל בביה"ש לומר לעכו"ם והובא במג"א סי' רס"א ס"ק ו' אבל מה אעשה שהמג"א שם ס"ק ב' כתב דגם להפריש חלה אסור ביה"ש. ולולא שאיני כדאי הייתי אומר דדוקא לעשר אוסר בשבת משום דמעשר אינו שכיח האידנא ועכ"פ לא מקרי צורך כל כך אבל להפריש חלה ודאי מותר למה דקי"ל בסי' שכ"ב דלצורך מצוה לא גזרו בין השמשות ואין לך צורך מצוה גדול מזה ואף דיכול לאכול ומפריש אח"כ שמא ישכח מלשייר וגם הנשים מחשבין אותו למצוה גדולה להפריש חלה בע"ש. עכ"פ יהיה איך שיהי' בקבלה שבת ודאי נראה לי דמותר דלא גזרו רק על לילה ידוע וניכר ודו"ק. עוד נ"ל דהאידנא דחלה בשריפה ואינה ניתנת לכהן ודאי מותר דהנה בטעם הפרשת תרומות ומעשרות נראה מדברי רבינו דשני טעמים יש חדא משום מתקן וחדא משום דאין מקדישין בשבת ומשום מו"מ נגעו בה וכתבו האחרונים הטעם דאין מקדישין היא דוקא באם נתנו לכהן דאז נגמר המקח אבל כל שהפריש ולא מקדישו דיכול לשאול עדיין ל"ש רק משום מתקן ולפ"ז ממנ"פ מותרת לשאול דאם נימא דאינו צורך שבת כיון דיכול לאכול ואח"כ מפריש אם כן שוב לא שייך משום מתקן כיון דל"צ להתקון דבלא"ה יכול לאכול ולהפריש אח"כ ולא תיקן ומשום מו"מ ליכא דלא ניתן לכהן בזה"ז ויכול לשאול עליו עדיין ועיין צל"ח בביצה דף מ"א ובמקום אחר הארכתי בשני טעמים האלו ולפ"ז גם ביה"ש הי' מותר וגם בשבת גופא היה מקום להתיר דל"מ תיקון דהרי יכול לשייר אח"כ אבל בסי' תק"ו לא משמע כן וצ"ע בזה אבל עכ"פ בנ"ד ודאי מותר לפענ"ד וכמ"ש ודו"ק:

והנה במ"ש למעלה בשם הט"ז סי' ת"ר דל"מ קבלת שבת לענין דבר מצוה דהוי כמו קבלה בטעות דאדעתא שיבטל המצוה לא קיבל והוה קבלה בטעות כעת ראיתי דיש לכאורה סתירה לדבריו מהא דקי"ל בסי' תרע"ט דמדליק תחלה נר חנוכה ואח"כ נר שבת דאם ידליק תחלה נר של שבת הרי קיבל שבת ושוב אסור להדליק ולא נימא דזה הוה קבלה בטעות דהא צריך לקיים מצות הדלקה של חנוכה. אך באמת יש לדחות דשם כתבו שידליק של חנוכה תחלה דאם ידליק של שבת בראשונה והיינו דירצה לקבל שבת בראשונה שוב לא יהיה רשאי להדליק ואף דכתב הט"ז שם דאף קבלה בפירוש ל"מ דהו"ל כנשבע לבטל דבר מצוה דל"מ באמת הא קי"ל בסי' רל"ט ביו"ד דהנשבע שלא להדליק נר חנוכה מועיל שבועתו ע"ש ואף דבאמת צ"ע לפמ"ש הלבוש הובא בש"ך ביו"ד סי' רט"ו דדבר שיש לו עיקר בתורה לא חל השבועה. וכבר נודע מ"ש הרמב"ן בפ' בהעלתך בשם המדרש דהקב"ה רמז לנר חנוכה בתורה וצ"ל דמכל מקום לא מקרי בשביל זה עיקרו מן התורה עכ"פ יהיה איך שיהי' אין לדחות דברי הט"ז בשביל זה ומה שהאריך הט"ז שם לחלק מסי' ת"ב דשם הוא רק לחומרא ולא לקולא כפי הנרא' לא נזכר בעת ההיא מהתה"ד סי' רמ"ח דמשם מקור הדין בסי' ת"ב ביו"ד שם וראיתי שם דרצה לחלק בשם גדול אחד דזה אינו רק סניף ליום שלאחריו ואינו עצומו של יום ע"ש ומזה ראיה ברורה למ"ש לעיל דאף דקבל שבת מכל מקום לא בשביל זה מקרי לילה ודו"ק היטב שם ותמצא שכן הוא ואח"כ מחלק התה"ד בין דבר שנולד הספק בידי שמים בין שנפל הספק בידי אדם ולכאורה רציתי לומר דבנדון דהט"ז שם שהובא השופר אח"כ הוה כמו בידי שמים אבל באמת אחר העיון שם משמע דזה מקרי בידי אדם כמו המגיד שמועות אבלות שדעת תה"ד שם דהוה בידי אדם דבידו להקדים או לאחר והוא הדין כאן היה בידו להקדים ביאתן ועכ"פ דברי הט"ז שם אינם מוכרחים. והנה במ"ש למעלה בשם התוס' בעירובין דלא גזרו על הטבל רק בלילה ידוע וניכרת צ"ע מהא דאמרו בפסחים דף ק"ה כשם שהשבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש ופירש הרי"ף וכ"נ מפירש"י דבין השמשות קובעת למעשר כמ"ש הרי"ף בהדיא והרז"ה חולק וע"ש בר"ן עכ"פ מדברי הרז"ה שם גם כן נרא' שעכ"פ בחשיכה תיכף בהתחלה קובעת ומדברי התוס' לא נראה כן ואולי יפרשו התוס' כפירשב"ם בפסחים שם אבל עכ"פ גם להרשב"ם משמע דקובעת משחשיכה ולא בעינן שיהי' לילה ידוע וניכרת וצע"ג:

שוב ראיתי דהבה"ג כתב דהיכא דבעי אדלוקי נר חנוכה ונר שבת ברישא מדליק דחנוכה והדר מדליק של שבת דאי אדליק דשבת ברישא אתסר ליה לאדלוקי דחנוכה משום דקבלה לשבת עלה ומשמע דל"מ שאלה דאם לא כן אין לך שאלה גדולה מזו דהא פשיטא דרוצה להדליק נר חנוכה. מיהו אין ראיה משם דבא לומר שלכתחילה עכ"פ יש להדליק דחנוכ' ברישא והדר של שבת אבל באמת כל שעבר והדליק אפשר דמצי לשאול. ובאמת הרמב"ן תמה על בה"ג דמה קבלת שבת שייך בהדלקת הנרות והר"ן באלפסי קיים דברי בה"ג ע"ש ולפענ"ד נראה דבאמת לא קבל שבת ע"י הנרות רק דכיון דהדלקת נר בשבת חובה ובעי שיהא ניכר שלשם מצות שבת הודלקה. ובזה נראה לי לפרש הא דתני ר"י לדביתהו לא ימיש והקשה הר"ן שם דודאי היתה מוסיפה דביתהו דר"י מחול אל השבת דהא מחוייב להוסיף מחול על הקודש ואם כן מאי תני לה לא ימוש ובמה נחלקו. ולפענ"ד דבזה נחלקו דדביתהו סברה דאין מצוה להוסיף כל כך מבעוד יום כדי שיהיה ניכר שבשביל שבת היא מדלקת דהדלקה עושה מצוה ולכך אמר לה ר"י דכתיב לא ימוש אם כן חזינן דאף דהיה עוד יום מכל מקום לא ימוש עמוד האש ועמוד הענן אף דשרגא בטיהרא מה אהני אפילו הכי כל שמדליק סמוך לערב ניכר שבשביל ערב היא והוא הדין לענין שבת ניכר שהוא משום שבת ולכך רצתה להקדים טובא וא"ל ובלבד שלא יקדים דאז לא ניכר שבשביל שבת היא דשרגא בטיהרא מאי אהני והרי הדלקה עושה מצוה והוה כמו הדליק חש"ו בנר חנוכה דל"מ והוא הדין בזה וז"ב ופשוט ולפ"ז שפיר כתב הבה"ג דכיון דקבלה שבת מהראוי שלא תעשה מלאכה כדי שיהי' ניכר שההדלקה היא בשביל שבת ולפ"ז היאך תדליק אח"כ נר חנוכה דאם כן לא מנכר הדלקת שבת דבשלמא הדלקת נר חנוכה אף שמקודם כתב התה"ד דמכל מקום כל שדולק בלילה הרי מקיים מצותו ואי אפשר בענין אחר דבשבת אי אפשר להדליק אבל הדלקת שבת במה יודע איפוא הדלקת הנר דהרי מדלקת אח"כ של חנוכה כנלפע"ד:

שוב מצאתי בחידושי רשב"א בשבת גבי מצותה משתשקע החמה בהדלקת נר חנוכה כתב בהא דאמר לא ימוש היא כדי שתהיה היכר שבשביל מצות שבת היא וכמ"ש ונהניתי. ובלא"ה נלפענ"ד דאף שאם נימא דבהדלקה לא קבל השבת עדיין כמו שהוכיח הרמב"ן מהא דהדליק המדליק ושהה כדי לצלות דג קטן אבל מכל מקום נלפענ"ד דאותו שמדליק עכ"פ לענין איסור הדלקה קבל שבת במה שהדליק נר שבת והרי הדלקה עושה מצוה שלשם שבת הוא עושה עכ"פ אותה מלאכה של הדלקה ודאי אסור אבל מה שנעשה שם דג קטן כיון שאינו מבעיר האש רק שמניחו שם לצלות מותר אבל לענין הדלקה פשיטא דאסור וכל מלאכה שישבות ממנה הוא מקבל עליו לאסור וז"ב לפענ"ד ויש להאריך בזה בדברי הט"ז סי' ת"ר בתשובה ובדברי מג"א סי' רס"א ס"ק י"ח ודו"ק:

והנה בהא דאמרו בירושלמי פ"ב דשבת ה"א גבי ולא בשמן שריפה אר"ח זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת הקדשים והיא דליקה והולכת בשבת והא תנן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד וכו' א"ר יוסי בשבת לא תעשה כל מלאכה מלאכה נעשית מאליה ברם הכא התור' אמרה אין שורפין את הקדשים ביו"ט ואצ"ל בשבת וביאור הענין אף דמ"מ נעשית מאליה ולפע"ד ביאור הענין ע"פ מ"ש הנימוק"י בסוגיא דאשו משום חציו דלמה יהי' מותר להאחיז את האור במדורת בית המוקד ומדליקין נר מע"ש על השבת הא אשו משום חציו והוה כאלו דלקו בשבת אש שהחץ הולך בשבת וכתב דאשו משום חציו היינו כאילו כל הגמר מלאכה נעשית מיד בתחלת ההדלקה ע"ש וביאור הדברים נלפענ"ד כיון דהוי כאילו שלח החץ אם כן על מה שעשה החץ אח"כ אין לחייבו דהרי אי אפשר להחזירה וע"כ דחשבינן כל הנזק כאילו עשה בעת שילוח החץ וחשיב כאילו עשה כל הנזק בעת ההיא משום דע"י שלוחו בא אף שאח"כ נעשית מאליה הוא הדין באש כל מה שמדליק אח"כ העיקר בא ע"י הדלקה הראשונה ומה שדולק והולך לא נחשב למלאכה כלל שכבר הדליקה וממילא היא דולקת והולכת וז"ב בכוונתו ועמ"ש בתשובה להרב המאוה"ג מו"ה משה שיק נ"י שם מבואר ביאור ברור בכוונת הנמוק"י: ולפ"ז נראה לי ברור דזה דווקא במה שהתורה לא אחשביה למלאכה אבל מה שהתורה אחשביה למלאכה כמו שריפת קדשים שכתב רש"י בביצה דף כ"ז דאף לפרר ולהאכיל לכלבים גם כן אסור דהתור' אחשביה לשריפתה דכתיב באש תשרף אם כן הדברים ק"ו השתא לכלבים דאין בו שום מלאכה ואפ"ה אסור דהתור' אחשביה וכל דבר שמבערו מן העולם נחשב למלאכה מכ"ש שריפת אש גופיה דבודאי היא מלאכה רק דאמרינן דהוי כאילו דלק מאליה והמלאכ' העיקרית נעשית בתחלת ההדלקה בזה שפיר אמרינן כיון דעכ"פ מה שדולק בשבת ע"י כחו של ההדלקה הראשונ' היא נדלקת והולכת אם כן לא גרע מאם היה משליכה לכלבים וכדומה שאינו עושה שום מלאכה אפ"ה כל שמבערה מן העולם חשוב מלאכה ומכ"ש בזה דהמלאכ' נעשית רק דאינו עושה כעת ההדלקה ונחשב מתחלת ההדלקה אבל הביעור מן העולם נעשה בשבת ואסור וז"ב כשמש. ומעתה הן הן דברי הירושלמי דבשבת כתיב לא תעשה כל מלאכ' וא"כ המלאכה נעשית מאליה דנחשב כאילו עשה המלאכה בתחלתו ומה שדולק והולך מאליה בא אבל כאן התור' אמרה אין שורפין את הקדשים ביו"ט והרי בשריפת קדשים התורה חשבה למלאכה וא"כ כל מה שדולק והולך הכל למלאכה יחשב וז"ב מאוד. איברא דלפ"ז יקשה היאך דולק בחנוכה בע"ש נר חנוכה הא כיון דקי"ל כבתה זקוק לה וא"כ ע"כ אין די בהדלקה הראשונ' להיות נחשב כאלו כבר עשה כל המעש' דהא בעינן שיהי' דלוק והולך כל השיעור ואף אם כבתה זקוק לה ואם כן היאך מדליק בע"ש וכבר הארכתי בזה בתשוב' אחת והוכחתי שיטת התה"ד סי' ק"ג וש"ע סי' תרע"ג סעיף ג' דבע"ש כל דהוה עכ"פ הכשר מצוה א"צ להדליק שנית בשכבתה דההכשר מצוה חשוב כמו מצוה ואם כן שוב הוה כאלו נדלקה כולו בעת ההכשר מצוה ואם כן אתי שפיר. ובזה מיושב היטב קושית התוס' בשבת דף כ"א בהא דאמרו דקסבר כבתה זקוק לה ואסור להשתמש לאורה והקשו בתוס' דלמא סבר מותר להשתמש לאורה ואסור משום דכבתה זקוק לה ולפמ"ש בשבת א"א לומר כן דאם כן האיך שרי להדליק כלל נר חנוכה בע"ש אם זקוק לה שתהי' דלוקה והולכת בשבת עצמו. ומעתה דברי הבה"ג מיושבים דלכך מדליק קודם הדלקת נר שבת דהדלקת נר שבת ע"כ דמחשבינן שכבר נדלק כלו בע"ש ואם כן כבר קבל שבת דאל"כ אינו דולק בשבת עצמו כלל והיה צריך לחזור ולהדליקה ושוב היה אסור שתהי' דלוקה והולכת דאשו משום חציו וע"כ דהוי כאילו הודלקה כלה בע"ש וכבר קיבל שבת ואיך ידליק נר חנוכה וע"כ ידליק מקודם ובע"ש לכ"ע אין זקוק להדליקה שנית ואם כן שפיר מדליק נר חנוכה קודם ואח"כ מדליק נר שבת והנה המהרי"ט והפ"י הקשו דלמה פסול שמן שריפה בחנוכה בחול דבזה ל"ש שום דבר וכבר הארכתי בזה בשם הרבה האחרונים ליישב דאין מדליקין בשמן שריפה בלילה כדאמר בירושלמי הנ"ל כשם שאין שורפין קדשי' בלילה והארכתי בזה בחידושי להלכות חנוכה והנה באמת צריך ביאור דהא מדליק קודם לילה וצ"ל דבשמן שריפה אסור להדליק אף מע"ש דהתור' אחשביה לשריפת' וכמ"ש א"כ גם מה שדלוקה מאליה ג"כ אסור ובאמת אם נימא כמ"ד בירושלמי שם דמותר להדליק בשמן שריפה בע"ש ודולקת והולכת כל השבת ולא ס"ל הסברא שכתבתי צריך לומר דמכל מקום אין מדליקין בשמן שריפה בחנוכה בחול דאף דמדליק מבעוד יום מ"מ כיון דבחול כבתה זקוק לה שוב אסור דהרי צריך לחזור ולהדליק בלילה וזה אסור. ולפ"ז בע"ש דהוכחתי דא"צ לחזור ולהדליקה דחשוב כמו הכשר מצוה כיון דא"א בענין אחר ואם כן פשיטא דלא שייך החשש בשמן שריפה. ובזה מיושב הקושיא של התוס' שנית דלכך הוצרך לומר בשבת החשש דמותר להשתמש לאורה דאל"כ יקשה דהא פסל כל השמנים ושמן שריפה בכלל וזה בודאי ליכא שום חשש וכמ"ש ודו"ק היטב. ובאמת אם נימא דכבתה זקוק לה ל"מ ההדלקה ע"י עכו"ם גם כן ואם כן אי אפשר בשום אופן בשבת וע"כ דכבתה אין זקוק לה בע"ש וכמ"ש ודו"ק היטב כי יש להאריך בזה אבל כבר הארכתי בזה לחידושי בהלכות חנוכה ע"כ דברי מעטים ואף אם בכל שמנים נימא דלא פלוג כיון דבחול אסור להדליק אף בשבת בלא כבתה זקוק לה מכל מקום גזרו אטו חול אבל בשמן שריפה דמצד גוף ההדלקה ליכא שום חשש רק דאין שורפין קדשים בלילה ואף דהוא ידליק מבעוד יום מכל מקום כיון דחייב להיות זקוק לה הוה כמדליקה בלילה אבל עכ"פ בשבת דאי אפשר לומר שחשוב כמדליקה בלילה דאסור משום שבת וכמ"ש הנימוק"י ואם כן ע"כ דאין זקוק לה וא"כ פשיטא דהיה מותר ולכך הוכרח ליתן טעם משום דמותר להשתמש לאורה ואיכא חשש הטיה. ומיושב היטב קושית התוס' ודו"ק היטב. ובמ"ש יש ליישב ראיית הרשב"א שנשאל ע"ד אם מצא חמץ ביו"ט אם מותר לשרפו ביו"ט אי אמרינן מתוך או דלמא כיון דאפשר לבערו מעי"ט לא שייך מתוך והשיב הרשב"א דמותר והביא ראיה מהא דאמרו בירושלמי שבת הנ"ל דמהו להניח את החמץ במדורת האור והשיב מאן דיליף מנותר אסור ומאן דלא יליף מנותר מותר והא ע"כ מוכח דמותר לשרוף אף ביו"ט דאל"כ גם עיו"ט אסור כמו שאסרו להדליק האור בע"ש בקדשים ע"ש ולפמ"ש יש ליישב דאם לא יליף מנותר ואם כן ביעור חמץ בכל דבר ואם כן שפיר מותר לשרפו עיו"ט דלא שייך לומר דאחשביה לשריפת קדשים דהרי רש"י כתב בהדיא בפסחים בדף ה' דכל דביעור חמץ בשאר דבר יכול ליתן לכלבו ובאמת הפ"י הקשה דנימא דאחשביה רחמנא כיון דהתור' אצרכיה להשביתו וכמה דברים שנאמרו בזה בפ"י וצל"ח ובנו"ב וגם אני הארכתי בזה בכמה אופנים עכ"פ היה מותר בעיו"ט לשרפו דלא שייך אחשביה ויש להאריך בזה ולא נפניתי כעת דיש לדחות גם סברת הרשב"א מרש"י הנ"ל ודו"ק:

והנה מדי דברי זכור אזכור במה שהראני החריף מו"ה מאיר ברא"ם נ"י דברי רבינו יונה בפרק תפלת השחר גבי רב צלי של שבת בע"ש שכתב בשם ר"י מאורלייניש שכתב וז"ל שאע"פ שתוספת שבת בכל שהו אפ"ה אם הוא מוסיף הרבה יותר בכלל תוספת היא וחייב עליו אע"פ שאפשר לומר שאינו אלא מדרבנן אפ"ה אסור לעשות בו שום דבר כמו תוספת כל שהוא וכיוצא בזה אמרו לענין תרומה שאע"פ שחטה אחת פוטרת כל הכרי אפ"ה אם תרם הרבה הכל דיינינן ליה תרומה עכ"ל ובאמת שהדבר חדש וצריך לסעד ותומך גדול דמ"ש ראיה מחטה אחת שפוטר כל הכרי ואפ"ה כל מה שתורם הוה תרומה. הנה לכאור' י"ל דשאני התם דעל כל חטה וחטה יש ספק שמא זו היא תרומה דאורייתא וגם אטו יש קצבה שלא יוכל ליתן יותר רק דהתורה אמרה שיכול לפטור בחטה אחת אבל כל שתרם יותר קדושת תרומה עליו והי מינייהו מפקת משא"כ כאן דהתורה אמרה תוספת כ"ש מן החול על הקודש או מדרבנן אמרו תוספת כ"ש אם כן כל מה שהיא סמוך יותר ליום חול הוא חול ממש ומה בכך שהוא הוסיף וקבל על עצמו אטו יוכל לעשות יום חול להיות שבת ואדרבא צריך שיהי' מינכר יותר קדושת שבת ועיין בהגהת הרי"ף שם שמסופק אם רבינו יונה קאי אף קודם פלג המנחה והנה בזה פשיטא שאין מקום לומר שמקרי שבת מכל מקום עדיין יום ע"ש הוא וצ"ע. אמנם אף אם נקבל באימה ובירא' דברי רבינו יונה הנה מה שכתב דחייב עליו לא ידעתי כוונתו דבאמת תוספת שבת גופא אינו רק מדרבנן ואיך יהיה הטפל חמור מן העיקר וכמו דאמרו בזבחים דף ס"ג דלא יהי' טפל חמור מן העיקר וכפי הנרא' גם רבינו יונה לא הביא רק אם נימא דתוספת שבת מדאוריית' גם בזה יהי' חייב והיינו בעשה דתוספת שבת אינו רק בעשה ולמ"ד דרבנן עכ"פ אסור לעשותו וזה ברור בכוונתו אבל דבריו תמוהין דלא דמי לתרומה וכמ"ש דשאני תרומה דחיטה אחת היא מן התור' משא"כ תוספת שבת דאינו רק מדרבנן ואף אם נימא דהוא מן התור' מכל מקום שאני תרומ' דאין קצבה לתרומה. ותדע דאל"כ יתבטלה החטה אחת בתוך השאר ולא יתחייב מלקות או מיתה וע"כ דכולו תרומה משא"כ כאן. ובאמת יגעתי ולא מצאתי דברי הר"י מאורלייני"ש מוזכרים בשום מקום וביותר תימה שהב"י באו"ח סי' רס"א ורס"ג ורס"ז ורצ"ג מזכיר דברי ר"י בפרק תפלת השחר וזאת לא הביא כלל וע"כ הדברים צע"ג ועיין מלמ"ל פ"א מפאה הלכה ט"ו ודו"ק. והנה לשון חייב שכתב רבינו יונה ודאי אינו מדוקדק דהא ליכא אלא עשה בלבד ואף תוספת יוה"כ אינו רק בעשה ועיין מג"א סי' תרמ"א מכ"ש בשבת ויו"ט דאינו רק דרבנן ועיין בט"ז או"ח סי' תר"א בתשובה שם שדעתו דשבותין מותר בתוספת שבת וכן מצאתי בשיטה מקובצת בביצה דף למ"ד גבי הני נשי דאכלי עד הליל' שכתב שם דתוספת שרי בשבות. ואני תמה לשיטת הר"י אם כן בביה"ש דודאי עכ"פ הוה תוספת שבת דהתוספת שבת ע"כ דקודם השבת וקודם ביה"ש הוא וא"כ שוב יאסור ביה"ש דהא עכ"פ קבלה על עצמו מספק ודוחק לומר דקיבל על עצמו לאסור המותר גרע מקבל עליו לאסור מה שהוא ספק אסור ועיין בט"ז באו"ח סי' תרע"ג שלא הזכיר דברי רבינו יונה הנ"ל וצ"ע:

והנה במה שהארכתי למעלה בדברי הט"ז לענין שופר שהביאו לאחר שקבלו קדושת שבת. לכאור' היה נ"ל דבר חדש דהרי אנן קי"ל דאומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ועיין מנחות דף מ"ח ובשבת דף ז' בתוס' ובכמה מקומות כל שלא פשע דודאי אומרים לו חטא כדי שיזכה חבירך ולפ"ז כאן דכל הציבור שישמעו התקיעות אף שכבר קבלו שבת הם בודאי יקיימו המצוה ולא יעשו איסור כלל ואם כן אף דהתוקע חוטא מה בכך הא מזכה חביריו ובשלמא כשהוא שבת אם כן אסרו חז"ל מלתקוע אם כן אין כאן שום זכות אבל כאן שבאמת עדיין חול הוא רק דהוא קבל עליו א"כ השומעים שלא יעשו איסור בודאי זכות היא להם ושפיר אמרינן לו חטא כדי שיזכה חבירך. ומ"ש הרר"י לענין תרומ' דאף דחטה אחת פוטרת את כל הכרי מ"מ אם נתן הרבה תרומה נעשה כולו תרומה. הנה גדולה מזו מצינו בתוס' סוכה דף כ"ד ד"ה עשרה דכתבו דאף דחטה אחת פוטרת כל הכרי מ"מ כל שמפריש הרבה תרומ' נעשה כולו תרומה ואינו מנכה לענין המעשר כלום הרי דכולו נעשה תרומה ודו"ק:

ובגוף קושיית התוס' דמנ"ל להוכיח דמותר להשתמש לאורה דלמא משום דכבתה זקוק לה. כעת נרא' דבר חדש דהנה בשו"ת שבות יעקב הקשה דניהו דמותר להשתמש לאורה הא נר ביתו עדיף מנ"ח וכיון דיש לו נר ביתו הכשר שוב לא שייך שמא יטה וכתבתי בתשובה דאם נימא דמותר להשתמש לאורה שוב אין צריך נר אחר דהא עכ"פ שלום בית איכא דהא יש נר ומותר להשתמש לאורה והארכתי בזה ולפ"ז שוב ע"כ דמותר להשתמש לאורה דאל"כ לא שייך החשש דכבתה זקוק לה והיינו כפי' רש"י שמא יפשע דהא בשבת בודאי לא יפשע דהא לא יהי' לו נר וצריך לשלום בית וע"כ דמותר להשתמש לאורה ושייך שמא יטה. וא"ל דניחוש שמא תכבה ומדליק בשבת דזה אינו דבאמת לא חיישינן שידליק נר בשבת דכ"ע ידעו דאסור להדליק נר בשבת ואם יטעה אפשר דהוי טעה בדבר מצוה ובאמת צריך ביאור דאיך שייך חשש שמא יטעה הא יהי' טעה בדבר מצוה אבל ז"א דטעה בדבר מצוה ל"ש בדרבנן כמ"ש הטעם המלך הלכות שופר וגם כל ענין טעה בדבר מצוה לא שייך רק לענין חטאת ולא לענין איסור ומיהו בנ"ד ליכא למיחש שמא ידליק דכל ישראל נזהרין בזה וע"י עכו"ם ג"כ ליכא למיחש דכיון דכבתה זקוק לה אינו מועיל ע"י עכו"ם דהו"ל כהדליקו חש"ו דלא מועיל ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף