שואל ומשיב/ב/ב/יט

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן יט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

על מ"ש הב"י בסי' ק"ס ביו"ד על המרדכי ורבינו ירוחם שכתבו דאם עיכב דמי שכירות של המלמד והמלמד תובע כל מה שיכול להרויח במעות שדעתם דמותר והב"י דחה אותם ועיין בגד"ת ובמשנה למלך פ"ד ממלוה. הנה לכאורה הגדלתי התימה דלמה לא הביא הבית יוסף ראיה לדבריו מהא דאמרו בב"מ דף ס"ט דרמב"ח הוה מגר זוזי לאינשי וכלה דמיו בשביל דהוה ריבית הרי דמבואר דמקרי ריבית אף שהוא בלשון שכירות וע"כ צ"ל דש"ה דהיה בתורת הלואה רק ששינה בלשון ואמר לשון שכירות וע' בתוס' ובשיטה מקובצת שם ולפ"ז נראה לי דשוב אין קושיא על דעתם דבאמת י"ל דכל דהוה באמת בשכירות והוא עיכב הדמים שרי דלא אסרה התורה רק ללוות בריבית אבל מנ"ל דשכירות יהיה אסור והרי הוא יכול להרויח במעותיו וצריך לשלם לו היזיקו ודמי היזיקו קא שקיל ולא אגר נטר וא"ל דמבטל כיסו של חבירו קי"ל דפטור ואם כן א"צ לשלם לו דזה אינו דאם כן יקשה דבלאו הכי פטור ועיין במלמ"ל שם וע"כ צ"ל דניהו דפטור אבל אם רוצה לתת לו ולא רוצה להזיק לחבירו וישתכר במעות של חבירו א"ו דעל הריוח דמכאן ולהבא אנו דנין ובזה דעת רמ"א בחו"מ סי' רצ"ב דחייב ואם כן עכ"פ לא שייך כאן אגר נטר דהוא אינו לוקח בשביל המתנת מעות ורק מה שהרויח במעותיו והזיק לו שהוא היה יכול להרויח וגם מעולם לא היה עליו שם הלואה רק שכירות ומידי דהוה אדרך מקח וממכר דשרי מן התורה ומכ"ש כאן דדמי היזיקו קא שקיל וגם ממנ"פ אם מבטל כיסו של חבירו פטור שוב אין כאן אגר נטר דאין צריך לשלם לו בשביל מה שהמתין רק שהוא רוצה לשלם לו מדעתיה דנפשיה ואין כאן ריבית ועוד נראה דהרי הש"ס בב"מ שם הקשה על הא דנענש ר"מ מהא דמשכיר מרא לחבירו ומשני שאני התם דחוזר בעיניה וידוע פתחיהן ועיין בתוס' ורא"ש שם וכן היא בסי' קע"ו בש"ע דעיקר תלוי אם המשכיר מקבל אחריות האונסין עליו וגם גניבה ואבידה דאז מותר אבל כשהוא מקבל אחריות הו"ל הלואה ולפ"ז זה דוקא כשנותן לו מעות רק ששינה בלשון שכירות אבל כשמגיע לו שכירות אם כן כבר נתחייב לו השכירות וכל זמן שאינו משלם לו אחריותו עליו ואם כן מה שייך כאן דמקבל האחריות עליו הא החוב דשכירות כבר עליו משעה ששכרו וגמר מלאכתו ואם כן כיון שאין כאן קבלת אחריות והמעות לא באו לו בשביל הלואה למה יהי' אסור מן התורה. ובזה נלפענ"ד דמיושב כל הקושיות שהקשה הגד"ת מהנך בני באגי וגם מהא דנכוש לי ואעדור לך וכדומה ולפמ"ש אין כאן קושיא דכל שכבר נתחייב בדמי השכירות ליכא כאן קבלת אחריות ולכך שרי. וזה נראה לי שהיה טעותו של רב מרי דנתקשו כל הקדמונים היאך טעה רב מרי ומאי נ"מ בלשון. ולפמ"ש אתי שפיר דסבר כיון דבשכירות שרי גם להלוות בתחילה בלשון שכירות שרי אבל באמת החילוק ביניהם בין קבלת אחריות או לא וז"ב ויש להאריך בזה עכ"פ ושיטת הגדולים האלו יש להם מקום. ועיין בג"דת שער מ"ו מ"ז סי' נ"א שהקשה מהך דינא דבי באגי לשיטת רבינו דס"ל דמחילה מועיל בריבית והרי שם ל"מ בסתם ע"ש ובמלמ"ל פ"ד ממלוה הי"ג מ"ש בזה ולפענ"ד נראה בזה דהנה ביאור סברת רבינו דלכאורה דברי הגאונים נכונים דהא כשריבית הוה מדעתו ואפי' הכי אסרה תורה והיאך מועיל מחילה אמנם נרא' דהנה בענין אונס מצינו שני מיני אונסין יש דנקרא אונס דחברי' שאנסו למכור ולתת לו או לעשות לו ויש הנקרא אונס דנפשי' והיינו שזה רצה להרגו והוא אומר לו שא קרקע זו והניחני והנה גם זה נקרא אונס אף שעושה כן מדעתו מכל מקום אונס שבוחר הרע במיעוטו והוא הדין בריבית הוא כן באמת זה רצה ללות בלי ריבית רק שזה לא ילוה בלי ריבית ואם כן אף שנותן לו מדעתו ול"ד לבעל שהוא אונס לגמרי מכל מקום אונס מקרי ולכך אסרה תורה ולפ"ז כל שמחל לו אח"כ שפיר מועיל מחילתו איברא דעדיין קשה דמי מפיס שהמחיל' בלב שלם אך באמת צ"ל דכיון שיכול להוציא בדיינים וכבר הלוהו ואם כן מי כפה אותו שימחול לו וע"כ שמחל בלב שלם וז"ב:

ובזה מובנים היטב דברי הה"מ במה שמחלק אין מחילה על העתיד דל"מ למחילה על העבר. ולפמ"ש אתי שפיר דמחילה על העתיד ל"מ דשמא גם זה מצד אונס שלא רצה להלוהו וכמ"ש הראב"ד דאם כן כל מלוה יעשה כן כדי להתיר לו ריבית אבל על העבר מועיל מחילה. ובזה נלפענ"ד דבאבק ריבית ל"מ מחילה אם רוצה לצאת ידי שמים דכיון דא"י להוציא בדיינים שוב אין ראיה ממה שמחל לו ומעתה מיושב קושית הגד"ת מהך דבני באגי דשם בשכירות בודאי אינו רק דרבנן לכ"ע בשכירות ושפיר ל"מ מחילה ורבא רצה להורות היאך יעשו שיצאו ידי שמים ואם כן שפיר אמר להו הפוכו בסידרי וכו' וז"ב. ובזה מיושב היטב מה שהקשו מהא דאמרו דלבניו מותר דאינו מקפיד ונותן לשם מתנה ולמה להו לשם מתנה ת"ל דמחילה מותר. ולפמ"ש אתי שפיר דכל ענין מחילה הוא שמוחל בלב שלם ונתרצה שאינו בשביל ריבית רק לשם מתנה וז"ב. ובזה יש ליישב מ"ש רבינו בפ"ו ממלוה ה"א דריבית בתוספות כ"ש אסור והרי זה ריבית של תורה וכתב המלמ"ל דל"ד לגזל דאינו בתורת השב משום דמהני מחילה ופחות מפרוטה לא קפדי מה שאין כן בריבית דל"מ מחילה וכי נמי הוה פמ"פ יוצאה בדיינים ולכך אסור מן התורה. וראיתי מי שתמה בזה דהא שיטת רבינו דריבית מועיל מחילה ולפמ"ש אתי שפיר דאם נימא דבפחות מפרוטה לא שייך ריבית שוב ל"מ מחילה דכל ענין מחילה הוא משום דמי אנסו שימחול לו אח"כ אבל כאן כיון דעל הגזל פחות משוה פרוטה אין נזקקין אם כן גם על ריבית לא היו נזקקין ואם כן שוב לא הוה מחילה ולכך אסרה התורה בשבילו דל"מ מחילה בזה ושוב אמרה תורה דיוצא בדיינים כדי לתקן האיסור ודו"ק. עוד היה נראה לי דבר חדש בביאור החילוק שבין מחילה על העבר ומחילה על העתיד דהנה כל ענין מחילה הוא שגמר בלבו שהיה בתורת מתנה ומחל לו על הצער שלקח ממנו ריבית ולפ"ז הא כבר כתבתי דלא נודע אם היה מחילה באמת אך יש לומר כיון דגם הלוה עובר אם כן אנן סהדי דמחל לו בלב שלם כדי שלא יעבור על איסור וזה התיקון הוא ללאו שאם נתן הריבית ימחול לו והוה כאילו החזיר לו או שנתן לשם מתנה ועיין מלמ"ל פ"א ממכירה שכ' בשם מהריב"ן לב דשבועה מחזק הקנין בשטר לבד משום דאנן סהדי דגמר להקנות ע"י שנשבע וה"ה בזה ולפ"ז הא כבר נודע דהלוה אינו עובר רק בשעת נתינה ולא בשעת שימה ולפ"ז לכך מחילה על העתיד ל"מ ומחילה לעבר מועיל משום דבזה שייך לומר דאנן סהדי דמחל משא"כ מחילה לעתיד. ובזה י"ל דבאבק ריבית דאין הלוה עובר כלל שוב י"ל דל"מ מחילה אף לעבר דלא שייך אנן סהדי דלמה ליה למחול שלא יעשה המלוה איסור אדרבא לא ימחול לו אולי ירצה לצאת ידי שמים ויחזיר לו. ומיושב קושית הגד"ת מהך דבני באגי דשם היה שכירות ואבק ריבית הוה. ובזה מיושב היטב דברי המלמ"ל הנ"ל דהנה בתשובה כתבתי בטעם הרמ"ה דאוסר ריבית אף בפחות משוה פרוטה משום דבריבית כתיב לשון שימה ושימה כל דהוא משמע כדאמרו במנחות דף נ"ט והארכתי בזה ולפ"ז כיון דלא תשימון ל"ש על הלוה ולכך אינו עובר הלוה רק בשעת נתינה דלא תשימון על המלוה הזהיר רחמנא ואם כן שוב לא מועיל מחילה על פחות משו"פ דהלוה אינו עובר כלל בפחות משוה פרוטה ואם כן שוב לא מועיל מחילה ושפיר כתב המלמ"ל דלכך אסור בכ"ש. ובזה נלפענ"ד ליישב מה דקשה לי טובא לפי מה שנראה מרבינו דריבית בפחות משו"פ איכא ריבית קצוצה וכמ"ש המלמ"ל שסבר כשיט' הרמ"ה אם כן קשה אמאי כתב רבינו בפ"ד ממלוה דאינו לוקה על לאוין של ריבית דהוה לאו הניתק להישבון והרי רבינו בפ"א מתמורה כתב דלכך לקי בתמורה דהלאו כולל יותר מעשה דהלאו כלל ציבור גם כן והעשה אינו רק ביחיד אם כן הוא הדין כאן הלאו כולל אף בפחות משוה פרוטה והעשה אינו בפחות משוה פרוטה דלא שייך השבון בפחות משוה פרוט'. הן אמת די"ל כיון דריבית קצוצה יוצא בדיינים אם כן אף בפחות משוה פרוט' נזקקין כמ"ש המלמ"ל בהדיא ואם כן הוה הלאו והעשה שוין אבל אכתי קשה ניהו דמשום איסור ריבית הב"ד נזקקין אבל עכ"פ מצד עצמותו אינו ניתן להשבון דמחלי אינשי ולא קפדי. ולפמ"ש הרמב"ם מועיל מחילה ואם כן שוב אינו ניתן להשבון ולפמ"ש אתי שפיר דכבר כתבתי דפחות משוה פרוטה אסור בשביל לא תשימון דשימה בכל דהוא משמע ואם כן שוב לא שייך מחילה וכמ"ש ודו"ק. עוד הנה מקום אתי לומר בטעם דריבית אסור פחות משו"פ ולא הוה כמו בגזל דהנה כבר אמרו דאוזיף ק' בק"כ ואייקר הוה ריבית דאוריית' משום דבתר מעיקרא אזלינן ולפ"ז הא אמרו בסנהדרין דאף פחות משו"פ אטו צערא בשעתא לא הוי ליה ע"ש בדף נ"ז ואם כן כל שנתן לו פחות משו"פ והיה לו צער בשעתיה ניהו דאח"כ מחל לו מה מועיל הא לא גרע מנתייקר ממילא דלא אזלינן בתר השתא כי אם בתר מעיקרא ומעיקרא היה לו צער וז"ב בישוב קושיית המלמ"ל וגם י"ל דבריבית הקפידה התורה שלא יתרבה ממונו של המלוה אף שזה לא נחסר ולכך באוזיף ק' בק"כ אף שאח"כ נתייקר מכל מקום בשעת שימה נתרבה ממונו ע"י חסרונו של זה אף שאח"כ לא נחסר עיקר הקפידא היא שנתרבה מעיקרא והדבר דומה למ"ש התוס' בב"ק דף כ' גבי זה נהנה וזה לא חסר דכל שבתחלתו נחסר אף שלבסוף לא נחסר כיון שחסרונו בא ע"י הנאתו של זה אסור והוא הדין כאן וא"כ לא דמי לגזל ודו"ק היטב וידעתי כי בתשובה אחרת כתבתי סברות הסותרות למה שכתבתי כאן אבל באמת בד"ת אלו ואלו דברי אלהים חיים. ועיין ב"ב דף פ"ז ותסברא זלזולי בשכירות מי אסור ע"ש ברשב"ם ודו"ק היטב ועיין תוס' שם ד"ה דינר:

ובגוף קושית הר"א מטוך שהביא המלמ"ל דהיאך שייך לחייב עדים זוממין במה שהפסידו אותו הא הוה ריבי' לפענ"ד לא קשה מידי דהא משכחת לה שעשה עסקא עמו ואם כן בכלות הזמן יכולין לחזור בם ואם כן שפיר הפסידו דאם היה הזמן עד שלשים יום היה בטל העסק ובאמת עשה העסק עמו עד עשרה שנים וכדומה היתירים. ומזה ראיה למ"ש בהגהת מיימוני לספר משפטים סי' י"ב דבעסקא פלגא מלוה משמט דהרי הש"ס פריך דלעשר שנים שביעית משמט ע"ש ודו"ק. ובלאו הכי י"ל דהרי בלא"ה הקשה בריטב"א במכות דהרי מבטל כיסו של חבירו פטור ע"ש ובקצה"ח סי' ע"ג ס"ק א' כתב דאין בזה משום מבטל כיסו של חבירו והדבר מבואר בריטב"א להיפוך אך נראה לפמ"ש המגדול עוז והכ"מ פרק כ"א מעדות דעדים זוממין חייבין גם על שגרמו היזק דהיה יכול לתפוס ולפי זה מבטל כיסו של חבירו אינו רק גרמא ופטור אבל לצאת ידי שמים חייב ואם תפס לא מפקינן מיניה ועיין קצות החושן ריש סי' כ"ח ובמלמ"ל ושפיר העדים חייבין ולפי זה ריבית לא הוה דהא פטור בדיני אדם רק מה שהפסידו איבעי לצאת ידי שמים ולצי"ש ודאי חייב ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף