שואל ומשיב/ב/ב/יח

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן יח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד:

ע"ד אשר שאל אשת סוחר נגיד אחד שכאשר בעלה לא היה בביתה הלותה מאחד מעות בשטר ע"צ ה"ע כנהוג ונתנתה ריוח בכל חדש וחדש ועוד נשארה חייבת איזה רווחים מאיזה חדשים עתה כאשר רצה המלוה המעות לא רצתה ליתן ריוח באמרה כי המעות לא הלוותה לעצמה כי אם לאחר ולא הרויחה והבעל טוען אחר כי היא הלוותה שלא מדעתו אין לו לשלם אף הקרן מכ"ש הריוח ילמדינו רבינו מה דינו. והנה ע"ד טענת הבעל הנה דינו מפורש בש"ע סי' צ"ו ס"ט והש"ך שם ס"ק ט' האריך דכל שהיא נו"נ תוך הבית מחוייב הבעל לשלם ודבריו נכונים בטעמם וגם הרמ"א מודה בזה"ז דכן היא מנהג ודרך בני אדם שאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית והוא מרשה אותה לשאת ולתת וכן דרך הסוחרים כשהם אינם בבית הם הם הנושאים ונותנים ומלוים להם ואין ספק שצריך הבעל לשלם ואולי מלפנים לא היה המנהג שנשים יסחרו בארץ ואף שהמנחת יעקב בשו"ת תוה"ש סי' ט' חולק על הש"ך המעיין יראה שאין דבריו מוכרחים ובפרט שאין לאחר המנהג כלום וכ"כ התומים שם שכן עמא דבר באופן שצריך לשלם הקרן וגם הריוח בעדה. אמנם במה שטוענת שלא הרוויחה הנה על הריוח שכבר נתנה הדבר מבואר בסי' פ"א ס"ל שני דיעות בזה והש"ך הכריע שם כדיעה הראשונה ובפרט כאן בשטר דהו"ל ספק פרעתי דשטר חשוב כגבוי ולא מקרי מוציא ומה שרוצית לנכות הריוח נלפענ"ד דזה מקרי אפוקי ממון וכדאמרו בב"מ דף ס"ו כל סלוקי בלא זוזי אפוקי ממונא היא ומכ"ש כאן דהשטר בתקפו שהיא נתנתה לשם ריוח והקרן בעמדו עומד וכאן יש ספק מצד אחר אם תוכל לחשוב זאת על הקרן או לא ובכהאי גוונא מקרי מוציא דשטר חשוב כגבוי לענין זה וכמ"ש בתקפו כהן כעין זה ועיין בנו"ב מהר"ק חלק חו"מ סי' ה' וגם על הריוח דלהבא נראה לי דמה שטוענת שנתנה לאחר זה אינה טענה דהא היא הלותה לעצמה ומה לו להמלוה בזה וגם מי ציין לה שהמעות הלז נתנה לאחר דלמא הני זוזי אחרי נינהו ובלא"ה נראה כיון דעצה"ע מלוים המעות ועיסקא הוה כשותפות והרי מבואר בסי' קע"ו דאם נתן ממון השותפות לאחר מה שהפסיד הפסיד לעצמו והשכר לאמצע ואם כן אין בטענתה ממש ואם תשבע שלא הרויחה כלום מאותו יום אף בשאר מו"מ אולי נאמנת על הריוח דלהבא אבל מה שעבר אין כל שכבר נתנה כנ"ל ומה ששאל שאח"כ לא רצתה לעמוד בדינא ודיינא הניח לה הרויח דלהבא והוכרח ליתן כתב שמוחל בלב שלם ומסר מודעא על זה אם מועיל הנה במתנה ומחילה מבואר בסי' ר"ה דא"צ להכיר באונסו ואף די"ל דש"ה דע"י המחילה שילם לו הקרן ואולי מחמת אונסא דזוזי סבר וקיבל כמו בתלוהו וזבין מכל מקום כאן הא האונס גלוי וידוע כיון שלא רצתה לעמוד בב"ד הרי הוכרח לתת לה השטר וכתב שמחל כדי שתשלם הקרן כנ"ל ועיין במחנה אפרים הלכות ריבית סי' ז' לענין סלוקי בלא זוזי אי הוה אפוקי לענין יתומים ודו"ק:

שוב מצאתי בשו"ת חוט השני סי' מ"ג דכתב דאשה שערבה בעד אחרים והיה לה ריוח בדבר דחייבת לשלם אף שלא ידע הבעל מזה כמו בלוותה בעצמה ע"ש. ומצאתי בב"ש סי' ק"ב ס"ק ח' שכתב בשם מהרי"ל דלכ"ע אם היא נושאת ונותנת בתוך הבית ובא המעות לידה דחייבת מדין ערב וכתב הב"ש לפ"ז אפילו הוא מוקדם ויש קרקע חייבת לשלם אע"ג דבח"ה ס"ס צ"ו פסק בנושאת בבית וחייבת לאחר אין צריך הבעל לשלם עבורה שם לא בא המעות ליד הבעל רק לידה ודבריו תמוהין דמה מועיל מה שבא המעות לידה מכל מקום במה נעשית ערבית וכבר תמה בזה הבית מאיר שם והנרא' בזה עפמ"ש הבית מאיר שם במאמר המוסגר ואין לדמותו לשותף דקי"ל בחו"מ סי' ע"ז דנעשו ערבין דאם כן למה הוצרך הראב"ן לחייב להבעל משום תקנת השוק הא הבעל חשוב שותף להתערב בשביל הלואת אשתו ע"ש ואני אומר שזה תדע מכח קושיא דבאמת היא גופה קשיא למה לא תהיה ערבית ומכ"ש הבעל להאשה ודאי שהן שותפין ונעשה ערב ובאמת הניח שם במשא על הראב"ן אך לפענ"ד נראה דבאמת מבואר בחו"מ סי' ע"ז ס"ב דבעינן דוקא שהוא מודה שמה שלוה היה לצורך השותפות וגם שיהיה ממון בשותפות ע"ש בסמ"ע וש"ך שהם האריכו בזה ולפ"ז בבעל אף שהוא שותף אבל אינו מחוייב לשלם בעד אשתו כל שאומר שלא הגיע לשותפות דבר ואין ממון ידוע שהיא מהשותפות דהכל של בעל וכל מה שקנתה אשה קנה בעל עכ"פ אין ממון ידוע בהשותפות ואם כן הוצרך לבא מכח תקנת השוק אבל האשה בעד הבעל היא מקרי שותף וחייבת לשלם וא"ל דהיא תאמר שלא בא לידה לזה אמר אם היא נושאת ונותנת בבית ובא המעות לידה שוב חייבת לשלם מכח ערב וז"ב כשמש. איברא דצריך להבין גוף הדין דהשותף נתחייב כל שמודה שבא לצורך השותפות והא ניהו דמודה מכל מקום הוה כערב שלא בשעת מתן מעות שלא על אמונתו הלוהו רק על השותף ותדע שאם לא היה מודה לא היה חייב לשלם. אך באמת אחר העיון הדבר נכון ומכאן מוכח דינו של המהרי"ו דאם היו מעות הלוה ביד הערב משתעבד בכל ענין אף שלא בשעת מתן מעות וכן קבע הרמ"א בחו"מ סי' קכ"ט סעיף ג' בהג"ה ואם כן כאן בשעה שנעשה ערב דהיינו כשמודה שהיא שותף ובא לצורך השותפות ומכ"ש כשיש מעות השותפות אם כן הרי נעשה ערב והיה לו מעות הלוה בידו בשעה שערב נעשה ערב אם כן בשותף שבא לצורך השותף אם כן היה לו המעות של לוה בידו דמה שהיא שותפות בחזקת שניהן ואם כן שפיר נתערב והש"ך שם ס"ק יו"ד השיג על הד"מ דמה בכך שהיה לו מעות של הלוה סוף סוף במה נשתעבד ולפענ"ד ראיה ברורה מהך דשותפין שנעשו ערבין זה לזה ומ"ש הש"ך ראיה מסי' קכ"ו ס"ק י"א בסמ"ע המעיין שם יראה דאין ראיה דבשעה שנעשה ערב לא היה לו מעות בידו ע"ש וראיתי בתומים שם שהביא גם כן ראיות דאין חילוק אף אם היה המעות בידו לא נעשה ערב שאם לא כן יקשה קושית הריטב"א פרק האיש מקדש למה תקנו מעמד שלשתן הא בלא"ה אין הנמחה יכול לחזור בו דנעש' ערב שלו דאף דיכול לחזור בו ולגבות מיד הממחה וכמ"ש הריטב"א מ"מ לא גרע מערב שלא בשעת מתן מעות ודבריו תמוהין לפענ"ד דכל שלא נפטר הממחה מה עשה לו הנמחה וניהו שקיבל עליו ליתן אבל לא הוה ערב שלו דבעינן שיקבל ערבות בפירוש ובפרט כשיש לו לגבות מן הממחה לא יוכל לגבות מן הערב וגם תמוה דאם לא יהיה מעמד שלשתן קונה א"כ לא נתחייב הממחה ואיך שייך ערב במקום שאין לוה ועיין ש"ך סי' קכ"ו ס"ק ל"ח מ"ש על הריטב"א ואני אומר אף דנימא שלא כדבריו ונעשה ערב שלו אף שהיה יכול לחזור מכל מקום ענין ערבות ל"ש רק במקום שיש לוה אבל כאן הלוה לא נתחייב לשלם רק בשביל שחייב לו מכבר אבל במה נעשה ערב בשבילו כיון שלא היה בשעת מתן מעות ואף דהיה לו בידו מכל מקום במה נתחייב הערב הא גם הלוה לא נתחייב כעת ולא קנה זה כעת ואם כן הוא לא נעשה ערב וע"כ לפענ"ד הדין של הרמ"א אמת ובאמת שגם מצד הסברא הדין נכון דכל דהיה לו בידו לא מקרי אסמכתא כל כך דחשב כיון דבאמת יש בידו מעות בודאי ישלם כשלא יהיה להלוה וע"כ דברי הרמ"א והב"ש נכוני' ומיושב כל קושיות התומים והב"מ שם. ועכ"פ זכינו לדין שעכ"פ באשה הנושאת ונותנת בתוך הבית כמו נשים הסוחרות בזמנינו דנודע שבאה לצורך הבעל פשיטא דחייבת מכח שותף וכמ"ש ודו"ק:

והנה בשנת תרט"ז נשאלתי באשה שהיה לה בעל אך לא דר עמה שהיה קטטה ביניהם וקבלה פקדון מאשה אחת סך מעות והית' יכולה להשתמש בהם רק שלא נשתמשה באופן דנעשית ש"ש על המעות כמבואר בחו"מ סי' רצ"ב ס"ז ואירע אח"כ שחסר הרבה מהמעות שהפקידה בידה ויש לה חשד על האשה שנתנה הפקדון בידה שפ"א באתה שיחזיר לה מקצת מעות ולא היתה ביכולת ליתן לה שלא היתה בקו הבריאה ונתנה לה בעצמה שתקבל איזה סך והניחה הנשאר בתיבה וכעת חסר ארבעים רייניש ונשאלתי מבעלה שכעת נעשה שלום וטוען שאחר שהיא א"א והוא לא רצה שתקבל הפקדון שפטורה מלשלם. והשבתי לו דמלבד דכבר הבאתי שהש"ך חולק על המהרי"ק וכן עמא דבר אף גם לפענ"ד בכה"ג שקבלה בעת שבעלה לא היה דר עמה פשיטא שחייבת לשלם ומה גם שהבעל אינו נושא ונותן כלל רק היא והוא יושב ושונה ומתנהג בחסידות פשיטא שהיא מקרי נושאת ונותנת וגם המהרי"ק מודה בכה"ג דמאחר שהיא בלבד נושאת ונותנת לא הוא וז"ב ופשוט:

שוב ראיתי בכנה"ג חו"מ סי' ס"ב בהגהת הטור אות ח' שכתב דאם אין הבעל בעיר פשיטא שמקרי האשה נושאת ונותנת בתוך הבית לכ"ע ושמחתי דמכ"ש בלא דר עמה דפשיטא דמקריא נושאת ונותנת בתוך הבית ודו"ק היטב מיהו בכ"ז כיון דהפקידה בידה ולא הגיע הנאה לבעלה מזה אינו מחוייב לשלם כמ"ש הש"ך בסופו וכן הסכים התומים ונתיבות שם ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף