שואל ומשיב/ב/ב/ד

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן ד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נסתפקתי בדיינים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול דקי"ל דבטל כל הדין וכמו בעדות דאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול כל העדות בטל וכמ"ש בשו"ת מהרמ"ש סי' ח"י הובא במלמ"ל הט"ז מעדות הלכה ה' אם כשרים הדיינים הכשרים לפסוק אח"כ הדין השנית וכמו בעדות דעת הש"ך בסי' ל"ג ס"ק ט' בשם העיטור דא"י העד להעיד שנית אף שנתרחק משום שעביד לאחזוקי דיבורא מכ"ש בדיינים דמה בעדות דפשיטא שיותר ניקל לשנות המחשב' מלשנות המעשה וכמ"ש העקידה בפ' שופטים ואם בעדות חשו לזה מכ"ש בדיינים והנה בסתם דין שכבר נתן פס"ד אם כשר אח"כ לישב על אותו משפט כבר האריך המהריב"ל ח"ג סי' צ"ד ואא"ז בעל הח"ץ ז"ל סי' קל"א דכשר ע"ש אבל כאן דנמצא אחד מהם קרוב או פסול אפשר דבכה"ג פסולים הדיינים ולפמ"ש במפרשי הים פרק הגוזל לחלק בענין הלז לענין עדות גם כאן החילוק ההוא ע"ש שמבואר ליישב קושית הקצה"ח ועיין בכתובות דף כ"א ע"ב אם משחתמו אין מעידין עליו ופירש"י דגנאי הוא להם שישבו עם פסול בדין ולא כתב משום דעבידי לאחזוקי דיבורא אלמא דלא נפסלין בשביל זה ומיהו יש לדחות דשם לקיים החתימות לא שייך עביד לאחזוקי דיבוריה. ולכאורה אמרתי להביא ראיה מהא דמבואר ביבמות דף ק"ד ע"ב במשנה חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול חליצתו פסולה ופירש"י דהדר הו"ל שנים אלמא דלא נפסלו הדיינים כלם ותמה המלמ"ל בפט"ז מעדות על המהרח"ש מזה ע"ש ובאמת שהיא קושיא גדולה אך באמת יש לומר דכוונת רש"י דהנה בש"ס דף ק"ה מקשה על הא דקאמר שחלצו בינו לבינה מנא ידעי ומשני דעדים עומדים בחוץ ועיין בחידושי הרשב"א שם שביאר דאף במודים שניהם מ"מ פסול ע"ש ולפ"ז כיון דבעי שנים להעיד אם כן קשה היאך מקרי חליצה פסולה עכ"פ בנמצא אחד מהם קרוב או פסול כמ"ש בש"ע סי' קס"ט ס"ב והא כיון שלא היה עדים למה הי' חליצה כלל וצ"ל כיון דהי' שנים כשרים אם כן הם נעשו עכ"פ עדים שנחלצה לפניהם ואף דאין עד נעשה דיין וה"ה דיין עד היינו כשרוצים להיות עדים ודיינים כשרים ושייכי כל הטעמים שכתבו התוספות בב"ק דף צ' משא"כ כאן דבאמת פסול ורק שיהי' חליצה פסולה בזה שפיר נאמנים הדיינים וזה שכתב רש"י דהדר הו"ל שנים היינו שהם עכ"פ שנים והם נאמנים עכ"פ להעיד כדי שתהי' חליצה פסולה ובזה מיושב היטב הא דקשה לשיטת המהרח"ש דפסול בדיינים כשנמצא אחד מהם קרוב או פסול הא מגוף המשנה מוכח דלא כדבריו שהרי נקטה חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול ומשמע דהוא דומיא דשנים דהפסול הוא בשביל שהם שנים דאל"כ לנקטו ארבעה וחמשה ויותר. ולפמ"ש אתי שפיר דאשמועינן דעכ"פ נפסלה משום דהם נאמנים שעכ"פ נחלצה בפניהם ובאמת שהדבר מוכרח לומר כן דהם בעצמם נעשים עדים דאל"כ היאך משכחת לה דתהי' חליצה פסולה כלל דא"ל דהיו עדים אחרים דהא הו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול דכיון דהדיינים נפסלו א"כ הם מקרי נמצא אחד מהם קרוב או פסול ולא גרע מעדים ולשיטת הפוסקים דבראה בלבד מצטרפין הרי נפסלו וע"כ דהדיינים בעצמם כשרים להעיד ואף שיש לדחות ראיה זו עכ"פ דברי רש"י יש לפרש כן ומעתה מוכח דלא נפסלו אח"כ דאל"כ היאך נאמנים להעיד אח"כ והא עביד לאחזוקי דיבורא וע"כ דלא שייך זאת בדיינים איברא דמהא דעד אינו נעשה דיין שכתבו התוס' טעמים שונים ולא כתבו דנפסל משום דעביד לאחזוקי דיבוריה וע"כ דגם בעד לא שייך זאת ויש להאריך בזה. ובגוף הדין אם בדיינים נמצא אחד מהם קרוב או פסול הדיינות בטלה מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רע"ז שכתב ג"כ כן בפשיטות והביא ראיה מהא דחלצה בשנים או בשלשה חליצתה פסולה ובאמת שדבריו תמוהים דמה ראיה משם דלמא פסול משום דנשארו רק שנים וכמ"ש רש"י באמת. ואף שישבתי כוונת רש"י אבל עכ"פ ראיה בודאי אינו משם ואפשר שכוונתו דאל"כ מה קמ"ל בהא דשלשה ונמצא קרוב או פסול דכיון דבשנים פסול ממילא בשלשה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עכ"פ אותו קרוב ופסול לא נחשב וזה פשוט דחליצה פסול בקרובים ולמה תני לה וע"כ להורות דבשלשה נפסל כלו. ומ"מ הדבר תמוה דיעלים עין מרש"י במקומו עכ"פ גוף הדין הסכים למהרח"ש וגם מדברי הריב"ש סי' תי"ג שרמז המלמ"ל שם משמע כן דלא הכשיר רק דתולין שאח"כ חתם הקרוב הא אל"ה הי' פוסל כל הדין. וכפי הנרא' בגוף דינו של הריב"ש חלוק התשב"ץ כמבואר למעיין בדבריהם יעו"ש היטב יהיה איך שיהי' הדין שנסתפקתי צ"ע עדן. ולכאורה יש ראיה מהא דאמרו בכתובות הנ"ל משחתמו אין מעידין לפירש"י משום דגנאי הוא להם ותיפוק ליה דלפמ"ש התשב"ץ גם בהטפסת השטר לקיימו נפסלו הדיינים כשנמצא אחד מהם קרוב או פסול ואם כן כיון שנפסלו איך יוכלו אח"כ להעיד ולהכשיר והא י"ל דעבידי לאחזוקי דיבורי' כיון שכבר נפסלו מיהו כבר כתבתי דבכהאי גוונא שאינו רק קיום השטר לא שייך עביד לאחזוקי דיבוריה וגם לפי שיטת הריב"ש הנ"ל בהטפסה לא נפסלו הדיינים וצ"ע ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' ג' שכתב דהדיינים הו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול ע"ש אבל שם דבריו תמוהים לפע"ד שבמה שהכחישו זה את זה אח"כ לא נפסל בשעת שראו החליצ' וצ"ע ועיין תשב"ץ ח"ג סי' רע"ז שכתב דבדיינים נמצא אחד מהם קרוב או פסול יותר פסול מעדים וצ"ע:

והנה בהא דאמרו בגיטין דף ה' דמ"ס כיון דאשה כשרה להביא את הגט זימנין דמייתי לי' איתתא וסמכי עלה ולכך בעי שלשה וקשה הא גם בשלשה זימנין דסמכי עלה וכיון דהיא לאו בת דין כלל א"כ הו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול בדיינים דפסול ומה הועילו בתקנתם אמנם יש לדחות דאם יש שלשה מבלעדה ולא צריך צירוף מהכ"ת לצרפה והא לא צריך צירוף דהא יש כאן שלשה מבלעדה וניהו דבדרבנן עד נעשה דיין אבל מה"ת לצרף אותה הא יש שלשה בלעדה משא"כ בשנים אבל ברש"י שם דכתב דאשה לא חזיא לצרופי לתלתא משמע דלא חזיא לצרופי אבל פסולי לא מפסלי. מיהו לפמ"ש למעל' יש לדחות דהא יוכלו הדיינים השנים אח"כ לקיים הגט אח"כ בלי צירוף האשה ויהי' כשר דלא אמרינן עביד אינש לאחזוקי דיבורא בדיינים ועיין באהע"ז סי' צ"ו בב"י שמביא תשובת הרשב"א וקבעו הרמ"א סכ"א להלכה דאם נשבעה לפני שלשה שהם קרובים דצריכה לישבע שנית וקשה דנימא דבדיינים נמצא אחד מהם קרוב או פסול אין בטל הכשרים הנשארים וקשה הא מה"ת ד"מ בחד ואף דמדרבנן צריך שלשה וחז"ל אלמוהו לתקנתם וכמ"ש הרשב"א בתשובה הובא בכ"מ פ"ג מסנהדרין ועכ"פ כל שהי' בטעות וסברו שהם כשרים הרי נתקיים תקנת חז"ל וכעין שכתב הש"ך לענין בדיקת הריאה דכל שנעשה תקנת חז"ל אף שיש הכחשה כשר וה"ה כאן אמאי יפסול בזה הא לא גרע מחד דג"כ כשר בד"מ ובפרט לשבועה. ומיהו בלא"ה צ"ע דהא זה אינו רק מדרבנן מה שצריך ב"ד של שלשה לענין שבועה ובדרבנן ודאי כשר אף שנצטרפו קרוב או פסול וצ"ע ועיין בק"א להפלאה שתמה על הרמ"א הנ"ל בגוף הדין ע"ש טעמו וצ"ע. אבל בגוף הדין אני תמה דלפע"ד ש"ס ערוך דלא נתבטל כל הדיינות מהא דאמרו בסנהדרין דף ל"ו ד"מ וד"נ מכות קידוש החדש וכו' אב ובנו הרב ותלמידו אין מונין אלא אחת הרי מבואר דעכ"פ אחת מונין להם אף דבד"נ יש בו שלש ועשרים ולא אמרינן דלא נתבטל כל הדיינים בשביל שנמצא קרוב או פסול ועיין תוס' שם ד"ה אין שכתבו דמשום קידוש החדש איצטריך דאם לא כן לענין דין פשיטא דאין קרובים כשרים. ולפמ"ש דקי"ל דעכ"פ נחשב לאחד דהוה אמינא דכל הדיינות בטלה וצ"ע בריב"ש סי' תי"ג שם לא הרגיש בזה. ובזה אמרתי ליישב דברי רבינו בפי"א מסנהדרין ה"ג שכתב דבד"מ ג"כ אב ובנו מונין לו שנים ותמה הראב"ד ז"ל דבש"ס הגירס' דד"מ מונין לו אחד ולפמ"ש יש לומר דזה תלוי במה דנחלקו ריש סנהדרין אם מדאוריית' בעי שלשה או מן התורה א"צ רק אחד דאם נימא דמה"ת בעי שלשה שוב כל הדיינים בטלים דהו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול אבל אם נימא דמה"ת סגי בחד ורק מדרבנן צריך שלשה והרי כבר נודע מ"ש הכנה"ג בחו"מ סי' של"ו בהגהת הב"י אות ד' דבדרבנן לא אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול ואם שם בפסול דרבנן קמיירי אפשר דגם במה דא"צ מנין רק מדרבנן כל שאינו רק מדרבנן אוקמוהו אדאוריית' דהא כל הגזירה לא היה רק משום יושבי קרנות וכל דלא הי' יושבי קרנות מה בכך שנמצא אחד מהם קרוב או פסול מ"מ מה"ת סגי בחד. ומעתה יש לומר דהתוספתא והש"ס שם אזלי אם נימא דמה"ת בעי שלשה ושפיר פסול אם נמצא אחד מהם קרוב. אבל הרמב"ם דפסק בפכ"ה מסנהדרין דבחד סגי מן התורה ועיין בכ"מ שם ובש"ע חו"מ סי' ג' ס"ק א' בש"ך ואם כן שפיר פסק דמונין להם שנים. איברא דעדיין קשה דניהו דלא פוסל הקרוב כל הדיינים אבל עכ"פ איך נוכל להכשיר בקרוב סוף סוף אין כאן ב"ד של שלשה. אך נרא' דבאמת אהניא לי' שיטתו לרבינו דרבינו שם כתב דהא דמונין לה כאחד או בשנים הוא בשעת משא ומתן של הדין שומעין גם סברת התלמוד אבל בגמר דין אין גומרין את הדין בקרובים ע"ש בהלכה ח' ט' ולפ"ז כיון שיש כאן יותר משלשה אם כן אין הפלפול רק אם יפסול את השאר ולכך בשעת משא ומתן הו"ל כמו עדים דיכולין לומר למחזי קאתית וע' בהשגת הראב"ד שם דמדמה לה להא דאמרי למחזי קאתית אף בשעת גמר דין. אבל באמת צדקו דברי רבינו דבשעת גמר דין הו"ל כמו הגדה דפוסל ורק בשעת ראיה כשר כל דלמחזי קאתי ועיין בסי' ל"ו ובפרט לפמ"ש הש"ך בס"ק ג' דכל דשניהם לא כוונו להעיד פוסל אף דהפסולים לא כוונו להעיד כיון דגם הכשרים לא כוונו להעיד ע"ש ולפ"ז בשעת גמר דין אם כן פסול דלא שייך לומר שלא כוונו לדין דבשעת גמר דין פוסל דהא כולם כוונו לדין או שלא כוונו לדין אבל בשעת משא ומתן שפיר כשר האב ובנו דהוה כמו דאמרו למחזי קאתי דפשיט' דהאב הוא עיקר הדיין והבן נושא ונותן עמו וז"ב. וז"ש בתוספתא ולא ישב בצדו אלא יעמוד וילך לו והיינו שלא יצטרף עמו בשעת גמר דין דאז מוכח דגם בשעת משא ומתן לא נצטרף עמו לדין רק לשאת ולתת בדין והוה כמו למחזי אתית וז"ב ומיושבים כל דברי הרמב"ם כמין חומר. וראיתי שגם הר"ן בחידושיו לסנהדרין תמה על רבינו. ולפמ"ש אתי שפיר ויש להמתיק הדבר דכל דצריך לסברת רבו יש לומר דשייך למחזי קאתית דאינו רק נושא ונותן עמו ולא נתכוין לדין אבל כשהוא חכם ומבין מדעתו שוב יש לומר דנתכוין לדון ופסול. ולכך רבינו דפוסק בד"נ כל שהוא חכם ומבין מדעתו מונין לרב ותלמיד כשנים כמ"ש בב"י ממילא בה"ז וח' וט' דמיירי כשצריך לסברת רבו שפיר יש לומר דבד"מ כשר דהא למחזי קאתי וכמ"ש. ובזה מיושב מה שהקשה בתומים סי' נ"ח על הרמ"א דכתב דבטהרה וטומאה אף שצריך לסברת רבו מונין לו שנים והא להרמב"ם ע"כ בד"נ מיירי דלא למד אותו הפעם ע"ש שהאריך ולפמ"ש יש ליישב ודו"ק כי קצרתי עכ"פ מבואר הדבר דאינו פוסל קרוב או פסול בדיינים ודו"ק:

שוב ראיתי בשו"ת הריב"ש סי' תמ"ג והסימנים הנמשכים אחר כך דמשמע מדבריו דהיה פוסל השאר אם נודע דחתם עצמו לשם דיין והיה קרוב וע"ש שהביא דברי הראב"ד בהשגות פי"א מסנהדרין ותמהני שלא הזכיר דברי הש"ס והרמב"ם הנ"ל וגם דברי הראב"ד לא הביא רק לענין שיש לומר דלא חתם עצמו לשם דיין רק למחזי קאתי. אחר כמה שנים מצאתי בתומים סי' מ"ו ס"ק כ"ח שהעיר בדברי הראב"ד הנ"ל ונתתי שמחה בלבי שכוונתי לדעת הגדול:

והנה בהא דאמרו בסנהדרין דף ח"י מעיד לבן מלך בן מלך הדיוט הוא אלא מעיד בפני המלך ופירש"י שהמלך יושב ודן בסנהדרין והקשו והא אין מושיבין מלך בסנהדרין ומשני משום יקרא דכ"ג אתי וידום וקאי הוא ואזיל ומעיינא לי' בדינא. ולכאורה צריך ביאור כיון דאינו ממנין הסנהדרין וכמו שפירשו התוס' בהדיא דלבנו לא דן רק דישב וידום ואם כן למה לא מצי להיות יושב שם עד גמר הדין. ולפמ"ש ראי' דנמצא אחד מהם קרוב או פסול בטל הדין אף שאינו ממנין הדיינים. ומיהו לפמ"ש שם הר"ן בחידושיו לסנהדרין אינו ראיה יעו"ש ועיין סנהדרין דף ח' בפלוגתא דחשש לעז כתב הרמב"ם דחיישינן שמא יאמרו שימצאו פסולים הראשונים ולכך הוסיפו אחרים וקשה היאך יאמרו כן הא הוה נמצא אחד מהם קרוב או פסול דמבטל כל הדיינים וע"כ דלא מבטל ועיין בתוי"ט בסנהדרין שם מ"ש על הרמב"ם להקשות דא"כ היאך הוסיפו עליהם וזה ל"ק דדלמא יחשבו שהם לא הי' מהמנין אבל מ"ש קשה וע"כ כמ"ש ודו"ק:

והנה בגוף הדין בנמצא אחד מהם קרוב או פסול דבטל הדין לכאורה היה נ"ל דבר חדש דהרי במכות דף ו' אמרו אר"י בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר ופירשו התוס' הטעם דבשלמא ד"נ בשנים אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטל כל העדות. ואין בו תועלת כלל אבל בד"מ דעכ"פ העד הכשר מועיל לשבועה ול"ש נמצא קרוב או פסול ע"ש וצ"ל דרבי ס"ל דעכ"פ להוציא ממון נפסל עד אחד והרי באו להוציא ממון ולענין זה נפסלו משום נמצא אחד מהם קרוב או פסול ולפ"ז בדיינים דמה"ת בחד כשר ועיין חו"מ סי' ג' ואם כן ל"מ אם נימא דקי"ל כר"י ודאי ל"ש נמצא אחד מהם קרוב או פסול אלא אף לרבי כיון דבאמת מה"ת כשר בחד אם כן לא שייך בזה נמצא אחד מהם קרוב או פסול וז"ב מאד לדעתי. ומצאתי בישועות יעקב אהע"ז סי' קס"ט שכתב כן ושמחתי. ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב דברי הריב"ש סי' רס"ו שכתב שם המעשה שהי' שנמצא אחד מהם קרוב או פסול בעידי קידושין וכתב הריב"ש כיון דעד א' בקידושין לאו כלום הוא ע"ש ותמה המלמ"ל פ"ד מאישות הלכה ו' דאף אי נימא דעד א' בקידושין מועיל וכדעת הסמ"ג הא מכל מקום הוה נמצא אחד מהם קרוב או פסול ובטל כל העדות ולפמ"ש אתי שפיר כיון דעד א' בקידושין מועיל שוב אף רבי מודה דבכה"ג דמועיל העדות לענין מה שהעיד דעכ"פ חוששין לקידושין ל"ש נמצא אחד מהם קרוב או פסול ולכך קאמר דעד א' בקידושין לאו כלום הוא וז"ב. אחר כמה שנים מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ג' שכתב גם כן דכל שהדיינים מכחישים זה את זה הו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול ע"ש ודבריו צ"ע דהא במכחישים זה את זה כתבו התוס' בב"ב דף מ"א ע"ב ד"ה נחלקה דהיכא דמכחשי אהדדי לא שייך נמצא אחד מהן קרוב או פסול ואולי יש לחלק דבשלמא התם כל שבאו להכחיש עכ"פ לא רצו להצטרף לאו בראיה ולא בהגדה אבל כאן בדיינים דהרי חליצ' צריך להיות בפני שלשה ואם כן רצו להצטרף רק שנחלקו ברקיקה אם היה שם רקיקה או לא וא"כ בכה"ג אף שמכחשי אהדדי עכ"פ נצטרפו בהדי הדדי ונעשה אחד מהם פסול. ולפ"ז שוב צ"ע מ"ש שם התשב"ץ דכיון דחליצה ביחיד כשר ג"כ א"כ עכ"פ אחד נשאר שהוא כשר ונחלצה לפנינו דסוף סוף הרי נצטרף קרוב או פסול בהדייהו ולפמ"ש למעל' דכל דכשר ביחיד לא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול הדברים נכונים ודו"ק:

והנה לכאורה היה נ"ל דבר חדש דבדיינים הנמצא אחד מהם קרוב או פסול מגרע גרע כל שהוא יותר משלשה מבשלשה דהנה אם נימא דבד"מ חד נמי כשר אם כן בשלשה אף שנמצא אחד מהם קרוב או פסול הא בדיעבד בחד סגי אבל כשהם יותר משלשה הרי אמרו בע"ז דף ע"ב כדאמרו בי תלתא תרי מגו תלתא כדאמרו תלתא עד דאמרו תלתא כדשיימי בארבעה עד דאמרו בארבעה להטעם כיון דנחית ליותר מב"ד לאו בתורת דיימת נחית רק בתורת דעות וכן קי"ל בטוש"ע חו"מ סי' ר"ו ע"ש ולפ"ז כשהיו שלשה א"כ אין ראיה דרצה שיפסקו כולם דבדיעבד חד נמי כשר ומכ"ש שנים מגו שלשה ומה דלקח שלשה משום דלכתחילה בעי שלשה אבל בארבעה ויותר א"כ נחית לדעות וכל דחסר אחד הוה כאילו נתבטל כל הדין דהא הוא רצה בכל הארבעה או יותר. ולפ"ז נ"ל ברור דעכ"פ כל שיפסקו אח"כ שלשה לא שייך עביד איניש לאחזוקי דיבורא דהא באמת לא פירש מתורת נמצא אחד מהם קרוב או פסול רק שנחית על כל הדיעות וכל שנתבטל וחזר וקיבל שלשה סגי ומועיל. ובזה נרא' לפע"ד הא דמביא במלמ"ל שם ראיה מרש"י דכתב בדף ק"ד חלצה בשלשה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול דהחליצה בטלה ופירש"י דהו"ל שנים אלמא דלא מפסל. ולפמ"ש בשלשה ודאי מהראוי להכשיר דרק מתורת ב"ד רצה בשלשה וכל דהיה כשר בשנים היה כשר רק שחליצה בשנים פסול. ובזה מיושב מה דהביא שם הרב המח"א ראיה ממ"ש הנימוק"י בשם הריטב"א דבמ"ש ר"ש ואנא גר אנא הא דמפסל משום דמכל ה"ה עשו חיבור אחד מפני כבודו אלמא דנפסל נמצא אחד מהם קרוב או פסול. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בחליצה כיון דבעי ה' משום פרסומי מלתא ושלשה דיינים ושנים נוספים לפרסומי מלתא כמבואר ביבמות דף ק"א ובטוש"ע סי' קס"ט וא"כ לכאורה אף בחמשה אם נמצא בנוספים ל"ש לפסול דא"ל דהוא נחית לדעות דהא באמת לא שייך כאן דעות רק שצריך הנוספים לפרסומי מלתא אך נרא' דזה כשנמצא בנוספים אבל היכא דלא בירר ונמצא אחד מהם קאו"פ וא"כ בדיינים כל שנמצא אחד מהם קרוב או פסול בטל משום דצריך חליצה בשלשה וא"כ כל שנמצא אחד מהם קרוב או פסול לא נודע אם נמצא בהנוספים או בגוף הדיינים כעין דמבואר ביו"ד סי' מ"ו ביתר דלא נודע מי ומי היתרון ע"ש וז"ש הריטב"א דמכל ה"ה עשו חיבור אחד מפני כבודו וא"כ לא נתברר אם ר"ש מהנוספין או מגוף הדיינים ולכך נתבטל החליצה וז"ב כשמש. ובזה מיושב היטב מה שהקשו בתוס' שם דלמה ליה להביא פסוק דבישראל דגר פסול לחליצה ת"ל דהו"ל ד"מ ולפמ"ש א"ש דאדרבא בשביל ד"מ לא מפסלו הנשארים דבשלמא בד"מ שייך לומר דנחית לדעות אולי יבורר הדין ביותר אבל בחליצה לא שייך זאת וא"כ אם היה בנוספין היה כשר ולכך מייתי מקרא דגם בחליצה פסול וא"כ כל שלא נתברר אם הוא נוסף הי' פסול כל דנמצא אחד פסול ולא נשאר רק שנים מגוף הדיינים ובדאוריית' אין ברירה והרי הוא פסול תורה ודו"ק היטב:

והנה מצאתי בטורי אבן במגילה דף כ"ג שכתב בהא דמרבינן בהקדש עשרה ואחד מהן כהן והקשו התוס' דא"כ נצריך י"א דאין ב"ד שקול וכתב הוא דל"ש אין ב"ד שקול רק בדבר דאזלינן בתר רובא ולכך אין ב"ד שקול אבל שם דבעי עשרה בעי דעת כולם ולא אזלינן בתר רובא ע"ש והנה אף דביותר מג' נחית לדעות כמ"ש אבל זה דוקא היכא דהוא מעצמו בחר יותר משלשה אבל כל דהתורה אצרכה עשרה א"כ הוה עשרה כמו שלשה והרי בחליצ' כל דבעי לר"י חמשה מצד הקרא שייך אין ב"ד שקול וכמו בסמיכת הפר דבעי שלשה וכבר כתבו התוס' ביבמות דף ק"א ד"ה ואין דכ"מ דבעי ב"ד אין ב"ד שקול ואשתמיטתי' למר דברי התוספות הנ"ל ודבריהם מוכרחים מהש"ס ואני לא כתבתי רק לדידן דגם ר"י חזר בו ואינו מצריך חמשה רק לפרסומי מלתא א"כ שייך לומר דנחית לדעות ודו"ק:

וראיתי בשערי משפט סי' ג' ס"ק א' שהקשה בהא דאמרו ריש סנהדרין אטו בתלתא מי לא הוה יושבי קרנות ומשני א"א דלית בהו חד דגמיר וסביר והרי מי דלא גמיר ולא סביר אשרה הוא דמקרי ושוב הוה כנמצא אחד מהם קרוב או פסול דהדין בטל לגמרי ולפע"ד לא דמי דע"כ לא אמרו דנמצא אחד מהן קרוב או פסול הדין בטל רק בשנצטרף עמהם להדין וכמו בעדות דבעינן שיצטרפו בראיה ובהגדה וה"ה בדיינים כשנמצא אחד מהם קרוב או פסול ונצטרף בעת הדין או בגמר דין אבל כאן כל הפסול הוא בשביל שהוא הדיוט וא"י לדין ואם כן מה התחברות יש לו עם הדיין דגמיר וא"ל דהא בעי שלשה דז"א דבאמת כשר באחד רק דחיישינן שמא יהיה הדיוט ובשלשה א"א דלא יהי' חד דגמיר וסביר וא"כ שוב א"צ לצירוף וא"ל לפי מה דמבואר בש"ע ס"ג דבהודאה לפני יחיד מומחה יכול לחזור בו משא"כ בשלשה א"כ צריך לענין הדין שלשה ז"א דזה לאו לענין גוף הדין רק שלא יחזרו בו וסגי בשנים וז"ב. ומן האמור נרא' לפע"ד דמזה מוכח דהדיוטות כשרים בדקבלו עלייהו ולא הוה דינם כעכו"ם וכמ"ש הרמב"ן בתורה פ' משפטים ועיין בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ר"ץ ובשו"ת הר"ן סי' ע"ג אבל אם נימא כמ"ש הר"ן בחידושיו רפ"ק דסנהדרין דאף דהדין כשר בפני הדיוטות אבל מ"מ עושה איסור במה שדן לפני הדיוטות והם כמו עכו"ם א"כ קשה דהו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול דפסול גמור הוא ההדיוט והרי הוא כמו עכו"ם וא"ל דלא נתחבר עם הדיינים דז"א דכיון דהדין כשר א"כ נפסק ע"פ שלשה ובאמת נעשה איסור בזה והוא פסול גמור דהדיוט אסור לדון. ובאמת שיש לדון בדברי הר"ן דמאד הדבר תמוה דאיך אפשר דמי שאינו סמוך יהי' פסול לדון כעכו"ם מן התורה לולא דשליחות דקמאי עבדינן ולא ניחא למרייהו דלימא הכי דכל חכמי בבל שלא נסמכו יהיו דינם כעכו"ם ח"ו ועיין בר"ן פ"ק דתענית גבי אין תענית ציבור בבבל שביאר הדברים דבני בבל נקראים הדיוטות וגם אם מקבל רשיון מהמלך מבואר בש"ע ס"ג דיש להם לדון והוה כמו קיבל רשות מר"ג ואיך אפשר דמצד דין תורה הוה כמו לדון בדין עכו"ם ומצינו בגדולי הפוסקים שהי' להם כח לדון אף ד"נ ועיין שו"ת הריב"ש סי' ר"נ וגם הריב"ש בעצמו היה לו כח וכל בית דוד היו נסמכים מהמלך כמ"ש הרדב"ז וחלילה שיהיו עושים עבירה ח"ו ובפרט בד"נ וגם קשה דא"כ איך דיניהם דין כמ"ש הר"ן רק דאסור לדון בפניהם והרי כל מלתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני ויתבטל הדין ואז שוב לא יעשה איסור ואף שיש לחלק מ"מ הענין בעצמותו תמוה דעכ"פ נמצא אחד מהם קרוב או פסול הוה וא"ל כיון דאינו בגדר דיין שוב הוה כעכו"ם ואינו פוסל בעדות בנמצא אחד מהם גוי או אשה מה שאינו בגדר עדות וכמ"ש בתומים סי' ל"ו ובנתיבות שם דזה א"א וח"ו לומר דאינו בגדר דיין כלל חלילה חלילה לא תהא כזאת בישראל ומה ענינם לעכו"ם שם הוא מקרי שם עכו"ם אבל כאן ניהו שהוא הדיוט אבל יכול לקבל עליו ולפעמים ההדיוטות בקיאים באותו דין יותר מהת"ח שענין התלוי במסחר יודעין היטב בשכל לדון ולפשר וגם יכול עכ"פ לשאול לת"ח איך הדין נוטה וע"כ דברי הר"ן תמוהים לפענ"ד:

ולכאורה קשה לפי מה דאמרו בסנהדרין דף י"ח דאמר לי' שמעון בן שטח לינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך וקשה טובא הא שמעון בן שטח היה אחוה דמלכותא והיה גיסו של ינאי ואיך היה דן אותו והלא פסול לדון דהי' גיסו וא"ל דבאמת הוא לא דן דז"א דמלבד דמשמע דהוא היה העיקר שהי' אומר לו עמוד על רגליך ויעידו בך אף גם דהו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול וגיסו פסול בודאי ועיין סנהדרין דף כ"ז כ"ח דגיסו לבדו בודאי פסול ושמעון בן שטח היה גיסו אחי אשתו של ינאי כדאמרו בברכות דף מ"ח. ואולי אז לא היה עדן גיסו ולא נשא אחותו רק לאחר מכאן וצ"ע בזה. ואולי יש לומר דמכאן ראיה דקבלת עדות של הסנהדרין אף בד"נ א"צ שיהי' בפני כל הכ"ג רק בשלשה סגי וכמו שכתוב בתשובה באורך והבאתי דברי הר"ן בחידושיו לסנהדרין פ"ק ובשו"ת רדב"ז ח"א באורך וא"כ שוב אפשר דהם רק קבלו העדות והיה סגי בשלשה ובכה"ג לא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול דבאמת הם לא דנו רק שקבלו העדות וגם זה צע"ג:

והנה במ"ש למעלה בהך דסנהדרין דמונין לאב ובנו ורב ותלמידו אחד הנה התוס' שם כתבו ד"ה אין דמשום קידוש ועיבור השנה אצטריך דמשום דין פשיטא דאין קרובים כשרים. וקשיא לי טובא דגם בקה"ח בעי שלא יהיו קרובים וכדאמרו בר"ה דף כ"ב ולא קי"ל כר"ש דמכשיר קרובים וגם בעיבור השנה פסול קרובים ועיין ברמב"ם פט"ז מעדות ה"ה דאלו שמוסיפין על עיבור השנה עד שבעה אם הי' בהם קרובים יראה לי דכשר ועיין כ"מ ולח"מ שם ועכ"פ אותם שצריכין לעיבור פסולים ואם כן האיך קתני דמונין להם אחד. ועוד קשה דאכתי קשה למה מונים להם אחד הא הוה נמצא אחד מהם קרוב או פסול לשיטת מהרח"ש ולפמ"ש בתשובה אחת לחדש דבקה"ח נמצא אחד מהם קרוב או פסול כשר א"ש דברי התוס' דבקרובים לענין דין ל"צ לאשמועינן דכל דקרובים פסול שוב אין מונים להם אפילו אחת אבל קדה"ח אשמועינן דלאחת מונים ובאמת שזה ראיה נפלאה אבל פשטות דברי התוספות לא משמע כן. וכפי הנראה לכך פירש הרמב"ם דאיירי בשעת מו"מ של הדין ובזה כשר גם קרובים כדי ליישב קושית התוס' הנ"ל ועיין רמב"ם פי"א מסנהדרין הלכה יו"ד שכתב תלמיד שהי' חכם ומבין והי' מחוסר קבלה והכ"מ הביא דברי הש"ס דלגמרי' הוה צריך ודברי רש"י ולפע"ד הרמב"ם פירש לגמרי' הוה צריך היינו ענין קבלה באותו דין שרבו קבל מרבותי' דין חדש בזה שא"א לתלמיד שידע זאת מצד חכמתו ולכך מצטרף לרבו. ומן האמור נראה לפע"ד במה שחדש בשו"ת גוא"י חלק אהע"ז סי' כ"ב דבהיתר מאה רבנים על חרגמ"ה בנשתטית וכדומה דאין להצטרף קרובים וגם רב ותלמיד בדין כיון דצריך מנין. ובאמת לפענ"ד זה דוקא בדבר דצריך מנין מן התורה משא"כ כאן דאינו רק תקנה בעלמא להטריח על הבעל שלא ימהר לישא אשה על אשתו ולא עדיף מד"מ דכל דמה"ת כשר באחד רק מדרבנן צריך שלשה לדעת הרמב"ם מונים להם שנים וה"ה בזה וגם לענין חשש קרובים כיון דאינו רק להתיר חרגמ"ה יש לומר דמעיקרא כך היתה התקנה קבל גם קרובים ודו"ק היטב. ומ"ש הגוא"י ראיה מהך דעיבור השנה ופירש"י שלשה חמשה שבעה והרי חמשה שבעה אינו רק אסמכתא הנה אין ראיה דעכ"פ עיבור השנה של שלשה היא מן התור' ושפיר נקט דאינו נמנה רק לאחד ונ"מ לענין שלשה ולמה לא דייק להיפך מהרישא דכתב רש"י דמנין שלהם ותחלת דין מה"ת והרי דבעי שיהי' מנין שלהם בתחלת דין מה"ת ובאמת עיבור השנה ג"כ דתחלת הדין צריך מנין אף שלבסוף א"צ להוסיף רק מדרבנן אבל עכ"פ תחלת הדין הוא מה"ת ודו"ק היטב:

והנה במ"ש הקצה"ח סי' ז' ס"ק ד' כתב בטעם דאין עד נעשה דיין משום דלמפרע הוא נפסל ולא נגמר הדין לפני כשרים וכתב שכ"כ המרדכי בשם השר מקוצי ושאל אותי הרב מוה' אברהם קאמפף נ"י דאם נימא דבדיינים נמצא אחד מהם קרוב או פסול כשר ובדיעבד כשר בשנים אם כן שוב יכול להיות עד אחד דיין ואף אם יפסל העד נשארו שנים והנה לדבריו דברי המרדכי תמוהים ובאמת כ"כ המרדכי פרק אד"מ סי' תרצ"ו אבל לק"מ דבאמת קי"ל דבלי ג' צריך קבלה והודאה שמודה בפניהם לא הוה הודאה ויכול לשנות הטענות והוה כלא נגמר הדין ועיין סי' ג' ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף