שואל ומשיב/ב/א/פו

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן פו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרבני המופלג החריף מוה' מרדכי מיזיש נ"י:

במה שהראני דבר דתמוה לי' בסנהדרין דף כ"ח אמר רמב"ח סברא הוא כדתניא אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו שניהם ואי ס"ד בנים לעלמא כשרים נמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו והקשה דלמה הביא המשנה הלז ולא הקשה בסתם דנמצא נהרג בעדות אחיו דאף דנימא דדי שיזימו אחד בלבד מ"מ ניזום בעדות אחיו דאי לא אסהיד אחיו לא היה נהרג כלל והנה יפה שאל והנה השבתי תיכף ומיד ת"ל דלפי מה דקי"ל דהא דשלשה אין נהרגין עד שיזומו כלן היינו דוקא כשהעידו תכ"ד כדאמר רבא במכות דף וא"ו וכן פסק הרמב"ם פ"ק מעדות הלכה ג' דאם היה הפסק ביום הלזה יתר מכדי דיבור הרי נחלק העדות והשנים הראשונים נענשין והאחרונים אין נענשין א"כ לא מצי לאקשוי סתם דנהרג בעדות אחיו די"ל דמשכחת לה שהאחים העידו ביחד ועוד שלישי העיד בפ"ע בהפסק כ"ד וא"כ אם לא ניזום רק הוא בלבד אף שלא הי' מעיד אחיו הי' נהרג דהא הי' אתו עוד אחר אבל אם בעינן שיזומו שניהם א"כ אם לא הי' האח האחר אף שהי' ניזום לבדו לא הי' נהרג א"כ הרי הוא נהרג בעדות אחיו דשניהם הוזמו והשלישי לא הוזם ודו"ק היטב:

ובזה אמרתי דבר נחמד לישב קושית הגאון בעל נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב בהא דדחי רבא שאני הזמה דמלתא אחריתי הוא ופירש הנימוק"י בב"ב דף נ"ו דהיינו שכן ראובן מעיד שזו א"א היא ואח"כ נהרג עצמו עלי' כשבא עלי' ע"ש וע"ז הקשה דאם נימא דבעינן עדות שאילה"ז א"כ ל"ש דהזמה מלתא אחריתי דהרי בשעת הגדת העדות לא הוה הגדה דאינו ראוי להזמה ולפמ"ש א"ש דבאמת הי' ראוי להזמה כיון שבאו עם השלישי ויש לומר דהוא בא תחלה וא"כ הי' ראוי להזמה כשיזומו את האחר והאחים דאז לא יומת עפ"י הקרוב דבלא"ה הי' שני עדים הוא והאחר ומה שהוזמו הם זה מלתא אחריתי שקרה שהי' כן אבל שפיר הוה עדות שאילה"ז וז"ב. ובזה יש ליישב דברי הרי"ף שהביא הירושלמי דכתב הטעם דקרובים פסולים לפי שיהא נהרג בעדות הקרובים ותמה הר"ן בספ"ב דכתובות דהא בש"ס דילן דחי זאת ולפמ"ש א"ש דבאמת ע"כ לא דחה הש"ס דילן רק משום דמשכחת לה הזמה כשהעיד השלישי אבל הירושלמי הוכיח היכא דלא יהי' רק בנים בלבד או קרובים נמצא יהי' נהרגים בעדות הקרובים ואף בד"מ בעינן שיהי' כאן עכ"פ לעונש כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ל"ג וז"ב ודו"ק ובמ"ש יש ליישב קושית מעלתו דלכך הביא רמב"ח ראיה מהא דאין מזימין רק שניהם דיש לומר דבאמת ידע רמב"ח הסברא דהזמה מלתא אחריתי וכדאסברה לה הנימוק"י דפעמים שנהרג בעדות עצמו וא"כ בשעת הגדת העדות הי' עדות מועיל אבל קשיא לי' דכיון דל"מ מה שמזימין אחד בלבד ונמצא גרם לו מיתה הזמת חברו ונהרג ע"פ קרובים וע"ז משני דהזמה מלתא אחריתי הוא דע"כ לא אמרה התורה לא יומתו עפ"י קרובים רק כשהקרוב הי' גורם בעדותו להרג אבל כאן דרק בשביל הזמתו גרם המיתה והזמה מלתא אחריתי וכשר וז"ב כשמש:

ובגוף הענין דהזמה מלתא אחריתי נראה לפע"ד דהכוונה הוא דע"כ לא פסלה התורה קרובים רק דעדות קרובים לא יועיל הן לטובה או לרעה אבל כאן העדות כשר והזמה הוא היפך העדות שבאמת שקר העידו שלא הי' שם ונמצא לא ממיתין אותו ע"פ עדות הקרובים רק על מה שזממו להרוג בשקר וזה לא פסלה התורה בקרובים ואטו אם קרובים יהרגו נפש ביחד אם נימא דשנים שהרגו חייבים יפטרו בשביל שהם קרובים ודו"ק אחר כמה שנים נזדמן לידי ספר מנחת אהרן וראיתי שהקשה קושית מעלתו והוא הלך בדרך חריפות כדרכו והנלע"ד נכון כתבתי:

והנה לכאורה קשה דאם נימא דבעינן עדות שאילה"ז א"כ איך אמרו בסנהדרין דף כ"ג דזה פוסל עדיו של זה וכו' דמיירי בקיבלו כבי תרי והא כיון דיכול לפסול אח"כ ולחזור בו א"כ אף שלא חזר הו"ל עדות שאאילה"ז דאם יזימו אותו יאמר מאי אפסידתך הא היית יכול לחזור בו ולפסול אותי מבי תרי ולא היית חייב ממון וא"כ הו"ל עדות שאאילה"ז ואינו עדות אף שאינו חוזר כיון דיכול לחזור וא"ל דמיירי דקיבל עליו אף שהוא עדות שאאילה"ז דא"כ הו"ל תרתי לריעותא דקבל חד כתרי ועדות שאאילה"ז דל"מ עדות ואף בעד אחד בעי אתה יכול להזימה כמבואר בתוס' ב"מ דף ד' ועיין קצה"ח סי' ל"ח בסופו ומכ"ש כאן דקבל כבי תרי ובתרתי לריעותא לכ"ע יכול לחזור והיא קושיא גדולה אך באמת הדבר נכון דבאמת הא דהוה עדות שאאילה"ז הוא משום שיכול לחזור ולפ"ז לרבנן דס"ל דא"י לחזור בחד לריעותא שוב הו"ל שאתה י"ל כיון דאינו יכול לחזור ולר"מ גם בחד לריעותא יכול לחזור ומכ"ש בתרתי לריעותא ושפיר מיירי בקבל עליו אף שאאילה"ז וז"ב. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דפריך הש"ס מה קמ"ל דיכול לחזור הא תנינא נאמן עלי אבא וכו' יכול לחזור בו ור"ד אמר כגון דקבל עליו בחד ותמהו התוס' דלמה אצטריך לר"ד ולפמ"ש א"ש דבאמת ה"א דכאן א"י לחזור כדי שלא יהי' עדות שאאילה"ז ולכך פריך דכאן ודאי יוכל לחזור דהרי ר"ד מוקי בקבל עליו כחד אבל בתר"ל כ"ע מודו דיכול לחזור וא"כ כיון דבחד לריעותא מוקי ר"ד דס"ל דיכול לחזור לר"מ שוב הו"ל תר"ל דהו"ל עדות שאאילה"ז ופשיטא דיכול לחזור ודו"ק ויש להאריך בזה. ואגב אמרתי לבאר מה שהקשה אותי בסוגיא הלז עלם משכיל מלובלין נ"י בהא דאפליגו בדף כ"ד שמואל ור"י אי במחול לך פליגי או באתן לך פליגי והקשה הוא דא"כ בהא דזה פוסל עדי' של זה וזה פוסל עדי' של זה דהוה אתן לך ומחול לך דהרי אם המלוה פוסל עדי' של לוה הו"ל מחול לך ולהיפך הו"ל אתן לך ואפ"ה פליגי הרי דפליגי בשניהם ומאי קמבעי לי' לש"ס בדף כ"ד ואמרתי דלק"מ דכל הסברא דבמחול לך לא פליגו הוא משום דזכה זה שכנגדו משא"כ באתן לך דלא זכה עדן יש לומר דלא גמר בלבו להקנותו ולפ"ז זהו בדינים דתלוי בשיקול דעת הדיינים א"כ סבר שאולי לא יפסקו לתת לו משא"כ בעדים דאף באתן לך כל שקיבל העדים ידע דכל שיעידו מחויב לו והגדת עדים שקר אין חילוק בין מחול לך לאתן לך וכן להיפך במחול לך זה שייך בדיינים שמחל לו כל מה שיפסקו וגמר בלבו שכיון ששיקול דעתם יחייבו ימחול לו אבל אם העדים יעידו שקר לא גמר בלבו והוה אסמכתא דהוא ידע ששקר דוברים ולא גמר להקנות משא"כ בדיינים ולכך אין ראיה מעדים לדיינים וז"ב ודו"ק:

והנה בש"ס שם מסיק דבנים לעלמא פסול משום דהי' לו למכתב ובן על אבות מאי ובנים אפילו בנים לעלמא ולפע"ד נראה דבר חדש בזה דהנה הרמב"ם כתב פי"ג מעדות ה"א דקרובי האם אינו רק מדרבנן והוא תמוה כאשר כל הקדמונים אחזו שער ועש"ך סי' ל"ג שהאריך לתמוה ע"ז וכתב שכל הקדמונים חלקו בזה ובאמת שגוף הדבר הוא תימה דהרי גם קרובי האב אינו מפורש בתורה והאריך הכ"מ דמצד הסברא נראה שפסולים אבל קרובי האם פשטת הכתוב מורה שהוא מדרבנן דבקרא כתיב אבות ע"ש והנה כיון שבאמת חידוש הוא לפע"ד למעט בחידוש עדיף ולפע"ד דוקא שהקרובים יעידו לקרוביהם זה כשר בקרובי אם דלא יומתו אבות על בנים בעדות בנים אבות כתיב ומשמע דוקא קרובים מצד אב ולא מצד אם אבל מה דבנים לעלמא זה לא נלמד רק מקרא דובנים א"כ אפילו קרובים מצד האם נמי פסולים וא"ל דכלפי לייא דהשתא קרובים לקרוביהם אמרת דכשר במצד אם מכ"ש קרובים לעלמא דז"א דהא קרובים הם גזה"כ ואפילו משה ואהרן פסולים וגם לחוב פסולים וא"כ אין לך לתת בהם טעם וכעין זה כתב הה"מ בפ"א מאישות ה"ד לענין עריות שאינו רק גזה"כ ע"ש וה"ה בזה ועיין ברמב"ם פי"ג שם תמצא שלא הזכיר דקרובי אם כשרים רק אם העידו זה לזה כמו שהזכיר בפסולי קרובי אב אבל בבנים לעלמא לא הזכיר כלל זאת ובזה י"ל דאף קרובי אם פסולים. ואם חומה הוא נבנה עליה טירת כסף בהא דאמרו ביבמות דף כ"ב דר"נ אמר אחין מן האב גרים מעידין לכתחלה ומן האם לכתחלה לא יעידו ואם העידו כשר ואמימר אמר דאפילו מן האם כשר ופריך מ"ש מעריות ומשני עדות לב"ד מסור והקשה אותי הרב החריף מו"ה מרדכי מיזיש נ"י דמה קושיא דהא עיקר הגזירה דלמא אתו לאחלופי בישראל וא"כ בשלמא עריות אם אתו לאחלופי בישראל יהי' איסור תורה אבל בעדות דקרובי אם פסולין רק מדרבנן להרמב"ם לכך לא גזרו ולפמ"ש א"ש דזה דוקא אם הקרובים מעידים לקרוביהם אבל אם הם קרובים זה לזה להעיד לעלמא זה פסול מה"ת גם להרמב"ם אף קרובי אם כנלפע"ד לחומר הנושא אבל באמת אי אפשר לומר כן דמלבד דלא נזכר כלל החילוק ומצד הסברא אפכא מסתברא אף גם דבאבות ובנים זה ודאי אינו מפורש כלל ובודאי מהראוי שלא יהי' רק דרבנן אמנם אחר העיון י"ל ע"ד זה וכעין חדתא קאמינא דבאמת גוף דברי רבינו דמה דלא נלמד רק באם אינו ענין לא הוה ד"ת זה תמוה מאד דמנ"ל זאת לרבינו וגם קשה קושית הכ"מ דהא גם בקרובי האב לזכות לא נלמד רק באא"ע אמנם נראה דסברת רבינו הוא כך דבאמת קרובים גזה"כ הוא ואפילו משה ואהרן וכדאמרו בב"ב דף קנ"ט ובכמה מקומות ולפ"ז ס"ל לרבינו דאם איתא דנפסל מה"ת קרובי אם הי' לו לכתוב בקרובי אם ואנא ידענא קרובי אב מכח כ"ש ומדכתיב באב מכלל דקרובי אם באמת כשרים וכל היכא דנוכל למעט בחידוש עדיף אבל לענין קרובי האב הנה מצד הסברא הי' יותר ראוי שיפסלו לזכות מלחוב וגם בד"מ יותר ראוי למפסלו מבד"נ דפשיטא דלא חיישינן מצד הסברא שיעיד שקר כדי שיקטול חבירו כמ"ש הכ"מ ולפ"ז שפיר מרבינן מאם אינו ענין די"ל דהא דכתבה התורה בד"נ ולחובה משום דזה ממילא נשמע דלזכות גברא לא כ"ש וא"כ ממילא לא שייך לומר דחידוש הוא שחדשה תורה דז"א דאדרבא מה"ת להגדיל החידוש כ"כ דבד"נ לחובה לא יהי' נאמן ובד"מ ולזכות יהי' נאמן וע"כ אמרינן דהוה כמפורש בקרא ול"ש באם אינו ענין די"ל דהוה כמו שכתוב בפירוש דכיון שכתוב בד"נ ולחובה לא כ"ש בד"מ ולזכות וכעין זה כתב הכ"מ בעצמו אלא שאני ביארתי הדברים הדק היטב בטוב טעם ת"ל. ומעתה נראה לפע"ד דזה כשמעידים לקרוביהם אבל בנים לעלמא מה"ת לפלוגי בין קרובי אם לקרובי אב דא"ל דאם איתא הי' לו לכתוב בקרובי אם ומיני' ניליף לקרובי האב מכח כ"ש דהא באמת כתוב סתם ובנים ובין אב ובין אם במשמע וא"כ באמת שניהם פסולים ודו"ק היטב כי הוא ענין חדש ושפיר פריך מ"ש מעריות דשם משמע שמעידין הקרובים לעלמא ופסולים מה"ת וע"ז משני דכקטן שנולד דמי וא"כ שוב כיון שאינם בדין קרובים ולכך אפילו לקרוביהם מעידים דה"א דלקרוביהם יהי' פסולים יותר להעיד מלעלמא ומכ"ש בלזכות דודאי יותר מסתבר דקרובים לעלמא יתכשרו יותר דמה"ת שיעידו שקר לזכות לאחר משא"כ אם מעידים לקרוביהם לכך נקט הרמב"ם דבנים קרובים מעידים זה לזה ונתן טעם דכקטן שנולד דמי ואין להם קורבא וכמו דמסקינן ביבמות שם. ובפשיטות יש לי לומר בישוב הקושיא דהכי מקשה הש"ס מ"ש מעריות דהחמירו חז"ל דיוציא ובעדות הכשירו אף לכתחלה דניהו דקרובי אם אינם רק מדרבנן אבל מ"מ לכתחלה למה לא פסלו חז"ל דלמא אתו לאחלופי ואף דבאמת אינו רק דרבנן מ"מ הא אף ספק דרבנן אין עושין לכתחלה ולמה לא חשו כאן ואדרבא בזה מיושב מה שלא הקשו הש"ס לר"נ דלמה בעדות כשר בדיעבד ובעריות פסול ויוציא ולפמ"ש א"ש דזה ידע הש"ס דקרובי אם אינו רק דרבנן אבל על אמימר דמכשיר לכתחלה שפיר מקשה ודו"ק. ובמ"ש למעלה יתישב מה דאמר הש"ס אשכחן לחובה לזכות מנ"ל והיא תימה דהשתא לחובה פסול לזכות לא כ"ש ולפמ"ש יש לומר דזה באמת תירוצו דש"ס דיליף באם אינו ענין והיינו דלאחר דמרבי קרובי אם דאינו רק מדרבנן משום דהוא באם אינו ענין ע"ז שפיר מקשה דא"כ לזכות מנ"ל הא אינו מפורש בכתוב וע"ז אמר דכתיב יומתו יומתו באם אינו ענין כמ"ש די"ל דקרא לרבותא נקט לחובה מכ"ש לזכות משא"כ שם דנקט אבות אבות תרי זימני א"כ כתיב אבות בפסוק רק דנפיק מאם אינו ענין וזה לא הוה רק מדבריהם אבל בחוב וזכות כיון דכתיב יומתו מכ"ש לזכות וז"ב:

והנה בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' ע"ו האריך דאפילו לדידן דקרובי אם פסולים מה"ת מ"מ קורבא ע"י אישות והאם אינו רק דרבנן יעו"ש דמה דכתבו בסנהדרין דף כ"ח דאשת דודו נקרא דודתו אינו רק אסמכתא בעלמא ע"ש ואני מצאתי ראיה לדבריו מרש"י בירמי' ל"ב פסוק ט"ו דכתב רש"י דלא מצינו במקרא דאחי אמו יהי' נקראים דוד והרי ק"ו אם אחי אמו דקורבא גמורה ואפ"ה לא מצינו שיהי' נקרא דוד מכ"ש קורבה ע"י אישות דלא נקרא דוד ועיין עמוס וא"ו ונשאו דודו ומסרפו ופירש הרד"ק והמצודות דודו מן האב ומסרפו מן האם יעו"ש ודו"ק גם מ"ש הנ"ב לחלק דכל דכתב הרמב"ם מדבריהם הוא רק דרבנן לבד כ"כ במרגניתא טבא שורש השני:

והנה במ"ש הרמב"ם פי"ד מא"ב הלכה י"ב י"ג האריך הכ"מ ולח"מ שם ובב"י יו"ד סי' רס"ט ואמר החריף הנ"ל דטעם שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה ל"ש רק כשהי' נושא אותה בגיותו באיסור בזה שייך לומר שלא יאמרו וכמו דכתב רבינו שאמש היתה לו זו אסורה והיום מותרת אבל כשרוצה לישא בגירותו ל"ש שיאמרו באנו מקדושה חמורה שהרי לא היתה אסורה עליו בגיותו כל שלא נשאה ולכך צריך לטעם דאתי לאחלופי ובזה האריך לישב הרבה קושיות ובאמת שפשטת לשון רבינו מורה כן ע"ש הלכה י"ב י"ג אבל לפ"ז לענין שניות בגרים דאמרו הטעם ביבמות כ"ב משום שלא יאמרו ע"כ מיירי דנשא בגיותו ואפ"ה לא גזרו בשניות והרי הרמב"ם העתיק הדין בהלכה ט"ז שם השניות לא גזרו לפיכך מותר לישא הגר אם אמו ולדבריו היה לו לרמב"ם לנקט רבותא אפילו כשהיו נשוי בגיותו וגם מצד הסברא לא שייך לומר באנו מקדושה חמורה רק בדבר שנאסר עליו בגיותו ובאמת הוא לא עבר ונתיר לו בגרותו אבל אם עבר בגיותו ונשא אף שנאסרה לו ונתיר לו בגירותו להיות עמה בזה לא שייך כל כך באנו מקדושה חמורה דמי אמר לו לגוי בגיותו שהוא אסור והנה ראיתי להרמב"ם פי"ג מעדות ה"ב דגרים אינן בדין קורבה אפילו שני אחים תאומים שנתגיירו מעידין זה לזה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ע"ש וכן הוא בטוש"ע חו"מ סי' ל"ג והוא תימה דביבמות דף כ"ב לא מוזכר רק אחין מן האב בלבד או מן האם בלבד אבל מנ"ל דאם הם מן האם ומן האב כשני אחים תאומים ואף דמצד הסברא הוא כן דהתורה אפקרי' לזרעי' אבל מ"מ אין דרכו של רבינו לכתוב כן מצד הסברא אם לא שכתב לשון יראה לי ולפע"ד נ"ל ברור דק"ל לרבינו לשטתו דקרובי אם אינו רק דרבנן א"כ לא שייך לא אתי לאחלופי וכמו שהקשה החריף הנ"ל וע"כ תירץ דה"פ דהנה בכ"מ דאמרו אחין מן האב ע"כ מן האב בלבד הם דהא האם נודע לכל אם היא אמו אבל מן האם אין הפירוש דידעינן בודאי דאינו מן האב דמנא ידעינן ורק דמיירי דידעינן שהן אחין מן האם ומן האב לא נודע אם הם אחים ולפ"ז שפיר אמרו ומ"ש מעריות דא"ל דשאני עדות דקורבי האם לא הוה קורבה מה"ת דז"א דאטו ידענו דאינם אחין מן האב ודלמא הן אחים מן האב ג"כ ואז פסולים ויתכן יותר דבאמת מה דאמר רבא לא תימא משום דשטופי זימה הם ולא ידעינן אבוה מנו באמת צ"ב הא אזלינן בתר רוב בכה"ת וצ"ל דמכאן ראיה למ"ש הנו"ב מהד"ת ובפרמ"ג סי' ס"ב דבעכו"ם לא גלתה התורה דאזלינן בתר רובא ולפ"ז בישראל דאזלינן בתר רובא א"כ הוה אחין מן האב ומן האם ואז פסולים מה"ת ואפ"ה כשרים לעדות ומטעם דאף אם הם באמת אחין מן האב ג"כ מ"מ גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ דינו של רבינו מוכרח דאף אם הם תאומים והיינו שהם בודאי אחים מן האב ואם אפ"ה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין לו קורבה כלל וז"ב כשמש והוא כפתור ופרח לשיטת רבינו ודו"ק היטב:

וכעת עש"ק נשא תרי"ג אמרתי בפשיטות ליישב קושית החריף הנ"ל דהנה באמת בישראל עיקר הוא משפחת בית האב ולכך קרובי אם אינן רק דרבנן לשיטת הרמב"ם ובב"נ הוא להיפך דעיקר הוא האם דידוע ועכו"ם שטופי זימה וגם דרחמנא אפקרי' לזרעי' ולפ"ז זהו באמת נודע ההבדל שבין ב"נ לישראל וא"כ ה"א דאתי לאחלופי באחין מן האב שבישראל כמו דבב"נ שעיקר היא האם ואפ"ה מעידין כמו כן בישראל באחי האב שהרי כשם שבישראל עיקר הוא משפחת האב כמו כן בב"נ עיקר הוא משפחת האם ולכך קאמר כקטן שנולד דמי ולא שייך קורבא כלל ולכך מותרין להעיד וז"פ וברור לפענ"ד ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף