שואל ומשיב/ב/א/פ

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן פ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד:

מה שהקשית בהא דאמרו בב"ק קי"ז ע"ב והא מציל עצמו בממון חברו הוא והקשית מה קושיא הא ממון שבוים הי' והו"ל ממון שאל"ת שלשמור ולא לחלק ופטור הנה כבר קדמוך רבנן והנימוק"י בב"ק שם הביא בשם הרא"ש שהקשה כן ובשטמ"ק שם הקשה כן בשם הרשב"א וביאר הדברים דע"כ בממון שאל"ת מיירי דע"כ עניים שאינם ידועים הי' דאל"כ ל"ש לומר אין לך פדיון שבוים גדול מזה דהא מותר שבוי לאותו שבוי דוקא ע"ש אך לפענ"ד הי' נראה דבר חדש דלפמ"ש הר"ן ב"פ הזרוע בהא דאמרו במזיק מת"כ דפטור והקשו בש"ס מאנס המלך גרנו ומשני דקא משתרשי והקשו בתוס' דא"כ באכל מת"כ אמאי פטור הא קא משתרשי לי' וכתב הר"ן דל"ק דבאמת היכא דרצה להזיק מת"כ א"כ הפקיע מצותו וחיוב ממון אין בו אבל באנס המלך את גרנו הוא לא הפקיע המצוה וכל שמשתרשי לי' חייב ליתן הדמים ע"ש ולפ"ז גם כאן י"ל ע"כ לא פטר ר"י בב"ק דף צ"ו לשמור ולא לחלק לענים רק בפשע בהם ונגנבו א"כ רצה להפקיע המצוה שפיר אמרינן דחיוב ממון אין בו דלשמור ולא לחלק לעניים וחיוב המצוה כבר הפקיע ע"י הפשיעה ונגנב וגם אינו משתרשי לי' אבל שם דבאו עליו גנבים והציל עצמו בממון שבוים א"כ כיון דמשתרשי לי' דאל"כ הי' נותן ממונו ולא הפקיע המצוה ניהו דנתן בעצמו הממון שבוים אבל לא נתכוין רק להציל עצמו והרי קא משתרשי לי' וחייב כנלפע"ד שוב ראיתי ברבינו פ"ה משאלה ה"א שהאריך הלח"מ דמה יענה רבינו לקושית הנימוק"י ע"ש ולפמ"ש א"ש דשאני כאן דמשתרשי ליה ומ"ש הלח"מ דאף בנתן בידים ממון עניים להציל עצמו לפטור משום דהרי אכל מת"כ פטור דהו"ל ממון שאל"ת לפמ"ש הר"ן החילוק מבואר דשם הפקיע המצוה במה שאכלם משא"כ כאן דהציל עצמו הוה כאנס המלך גרנו ואף די"ל דשאני התם דהוא עצמו הציל עצמו בממון שאינו שלו ורצה להפקיע המצוה מ"מ זה לשיטת הר"ן אבל לשיטת התוס' בחולין דף קל"א שם כל דמשתרשי חייב ורק אכלן שאני דיכול לומר הייתי מתענה וא"כ כל דמשתרשי חייב וכאן משתרשי דאל"כ הי' צריך ליתן מעותיו. הן אמת דכפי הנראה מדברי רש"י שם דייק בצחות לשונו דהא דחייב במשתרשי הוא רק חיובא בעלמא כשאר חיוב מעשרות ולא להוציאו בדיינים וא"כ משמע דא"י להוציאו בדיינים וא"כ כאן דחייבי' לשלם עפ"י דין שפיר הקשו ובאמת שלפע"ד כוונת רש"י נראה דדייק לי' דק"ל קושית התוס' דא"כ באכל מת"כ יתחייב דהא קא משתרשי לי' ותירוץ התוס' דחוק לי' דמה סברא היא זו שהי' מתענה וגם ק"ל קושית המפרשים דמ"פ ממכר לי' ב"מ של פרה דמנכה לו מן הדמים דמה קושיא הא קא משתרשי וע"כ פירש"י דלהוציאו בדיינים ודאי אף במשתרשי לי' א"י להוציא בדיינים וא"כ שם דקתני מנכה לו מן הדמים זה א"א ולכך אכל מת"כ פטור וא"י להוציא בדיינים דכל שאכלן נפקע המצוה וחיוב דמים אין עליו וא"י להוציא בדיינים ורק שם דקתני חייב לעשר שפיר תירץ הש"ס דכל דמשתרשי חייב לעשר כשאר חיוב לעשר כשאר חיוב מעשר והמעיין יראה שרש"י בצחות לשונו כיון לזה וראיתי להפר"ח בסי' ס"א ס"ק מ"ו שהבין דשיטת רש"י ותוס' אחת הוא דכל שמשתרשי חייב ולפע"ד שיטת רש"י כמ"ש וראיתי בפליתי שהאריך ג"כ לישב הקושית העולם ולפע"ד מ"ש בכוונת רש"י הוא הנכון ודו"ק ולפע"ד הי' נראה דהכוונה שאני התם דקא משתרשי הוא עד"ז דבאמת ממון שאל"ת דפטור לא אמרו רק במזיק מת"כ אם בדרך אכילה וכדומה אבל כל שמוכר תרומה פשיטא דלא אמר אדם מעולם דיהי' מקרי מזיק ולפ"ז שם הוא לא הזיק דהמלך אנס גרנו והמלך ג"כ לא הזיקו דהרי בחובו קא שקיל ומשתרשי ליה שאר מעות ובזה ל"ק הקושיות הנ"ל ודו"ק:

ומדי דברי זכור אזכור מ"ש הש"ג פ' המפקיד דהא דאמרינן דכי לא קייץ פטור מלשמור ולא לחלק לענים דוקא שהפקידו אצלו ארנקי של צדקה אבל ראובן שהפקיד ביד שמעון מעות ואח"כ בעודן ביד שמעון נדר אותן לעניים ואז אם פשע בהם שמעון חייב דהא מתחלה בתורת שמירה אתי לידיה ואין המעשה נשתנה בחילוף הדברים כמ"ש בסמוך ודבריו תמוהים כמ"ש הקצה"ח סי' ש"א דדוקא בקרע כסותי הוא דלא מפטר כל דאתי לידיה בתורת שמירה אף שפטרו במ"ש קרע כסותי דלא ישתנה בחילוף הדברים אבל זה נשתנה בע"כ כיון דמקדישו לעניים והרי כתב הרמב"ם וכן מבואר ברמ"א שם דחולין ואח"כ הקדישן פטור ע"ש שהניח בתימה ולפעד"נ דבמחכ"ת ערבב הדברים דשאני הקדש דכתיב רעהו בשעת נתינה ובשעת התשלומין כמ"ש הסמ"ע אבל בצדקה הא דמפטר לא משום דהוה הקדש רק דכתיב לשמור ולא לחלק לעניים והיינו משום דכיון דהבעלים לא נתנו לשמור רק לחלק א"כ לא נעשה שומר כלל כמ"ש הסמ"ע בסי' ש"א להדיא ולפ"ז שפיר כתב הש"ג דכל דמתחלה בתורת שמירה אתי לידי' אף דאח"כ כשא"ל לחלק י"ל דפטרו משמירה הא לא ישתנה בחילוף הדברים וכמ"ש המרדכי לענין הלואה וקי"ל כן בחו"מ סי' ק"כ וז"ב כשמש מיהו כ"ז לפי שיטת הפוסקים דצדקה ל"מ הקדש אבל לפי שיטת הפוסקים המבואר במרדכי דצדקה מטעם הקדש ועיין מלמ"ל פ"ד ממלוה לענין ריבית שהאריך בזה א"כ לתניהו לדברי הש"ג וכמ"ש בקצה"ח ודו"ק:

והנה בשנתרי"ג ג' עקב י"ט אב הגיעני מכתב שו"ת מהרב מו"ה וואלף סאנדהוז נ"י והיות כי ענינו פה אמרתי להציגו כאן הנה שאלתו בראובן שהי' גבאי של עניי א"י ויש לו שלוחים אשר הם משולחים ממנו לעיירות קטנות ולכפרים לגבות המעות והוא נוטל שכר שליחות מהקופה ואינה משתלמת אלא לבסוף השנה ולוקח בכל השנה מאה ר"כ והנה בנסוע האיש לגבות מעות וגבה ונסע לביתו פשע בהמעות הנ"ל ונגנב ממנו ערך שמנים ר"כ והגבאי הנ"ל החריש לו כי המתין עד כלות הזמן שיצרך לשלם לו המאה ר"כ וכעת בא לדון עמו. והנה מעלתו הביא הסוגיא דלשמור ולא לחלק לענים והביא דעת הקדמונים שס"ל דאף בנתנם לשמור פטור שהרי לחלקם נתנם וכמ"ש המח"א הלכות שומרין סי' ט"ז ואף דשיטת רש"י דכל דאתי ע"מ לשמור חייב ל"ש קים לי כיון דכל הפוסקים חלקו ע"ז וגם כיון דהבעלים לא נתנו לידו כל אחד רק מעט הרי נסתלקו מעליו וגם רש"י מודה דלא בתורת שמירה בא לידו ול"ש קי"ל אמנם עורר בזה כיון דלשמור ולא לחלק הוא משום דהו"ל ממון שאל"ת כמ"ש הרמב"ם ה' פקדון ובזה מיושב קושית המהרי"ק דלכך הוצרך לקרא דלשמור כיון דמצד ממון שאל"ת בלצי"ש חייב כמבואר חולין ק"ל וכמ"ש התוס' שם ולפ"ז לפמ"ש הראב"ד והחינוך דכל דחייב לצי"ש מועיל תפיסה והרי הגבאי הוא תפוס ושוב לא יוכל לפטר מצד משאל"ת דהא זה תפוס אך דעת הריב"ש סי' צ"ב להיפך דכל דחייב לצי"ש ל"מ תפיסה וא"כ זה גופא ספק והנה ע"ז רצה מעל' לפקפק להביא ראיות דלצי"ש ל"מ תפיסה וזה יצא ראשונה מהא דאמרו בב"מ צ"ד ואידך ק"ו הוא ל"ל קרא וע"ז הקשה דאי נימא דבממון אין עונשין מ"ה א"כ מה קושיא הא צריך וע"כ דבממון עמ"ה והנה בג"י כלל א' כתב הטעם דבממון עמ"ה דבשלמא באיסור אף שאין עמה"ד מ"מ אהני ק"ו דעכ"פ איסור יש משא"כ בממון דאם אין עמה"ד למה אהני ק"ו ואכתי קשה דלמא אהני ק"ו דלצי"ש חייב וע"כ דכל שאין כופין לצי"ש מה אהני הק"ו ולפ"ז אם נימא דמועיל תפיסה שוב אהני ק"ו וא"כ שוב יקשה הא אין עמה"ד וא"ל דבממון עמה"ד דז"א די"ל דאהני ק"ו לענין לצי"ש דמועיל תפיסה ותפיסה דבר קל וא"ל דא"כ אמאי בממון אמרינן כאשר עשה דאיכא ק"ו והא אין עמה"ד דז"א דע"ז קנס הוא ופטור אף לצי"ש ל"מ תפיסה עכ"ד ולפע"ד ל"ק דשם לענין חיוב שומרים ל"ש כלל עמה"ד דז"א עונש והתורה ירדה לסוף דעת השומרים דרצה לחייב עצמו בזה וכמ"ש התוס' בכתובות ג' ע"ב וא"כ שפיר שייך ק"ו ואינו מקרי עונש מה שרצה להתחייב עצמו וז"פ:

ומה שהקשה מב"ק דף י"ד דפריך אי ביתמי אמאי ב"ד גובה מהם והרי עכ"פ מצוה איכא על היתומים וחייב לצי"ש ומועיל תפיסה הנה יפה כתב בזה אבל תמהני דלמה לא הזכיר דברי המלמ"ל בזה פי"א ממלוה ה"ז ובפכ"א ממלוה בתוך התשובה שם תמצא הדין הלז בהדיא דבמטלטלי דיתמי מועיל תפיסה כיון דחייב לצי"ש ובגליון המלמ"ל פכ"א ממלוה שם ציינתי דמה שהביא המנמ"ל ראיה מרש"י ב"מ צ"א אינו ראי' דשם הוה קלב"מ ולא עבדינן החומרא אבל כאן מועיל תפיסה לכ"ע כיון דאיכא מצוה אף בד"א וא"כ בכה"ג בודאי מועיל תפיסה כמ"ש בזה בתשובה עכ"ל בגליון שם וא"כ לפ"ז קשה כאן קושיתו אליבא דכ"ע דהא יש מצוה וצ"ל כמ"ש המלמ"ל דמיירי בקטנים דלאו בני מצוה נינהו ע"ש ומה שהקשה בגיטין למ"ד דאמר דכהן בבעה"ב יכול לחזור והא חייב הכהן במי שפרע וחייב עכ"פ לצי"ש ועיין תומים סי' כ"ח וא"כ שוב הבעה"ב מוחזק ולמה לא יועיל תפיסה לפע"ד ל"ק דשם כיון דעכ"פ גוף התרומה צריך לקיים ידי נתינה רק דעשו שאינו זוכה כזוכה וא"כ כל דרוצה לחזור בו שוב ל"ש תפיסה דמ"מ לא יצא ידי נתינה וז"פ ומ"ש מע"ל בשם הרב החריף מו"ה שלמה ז"ל בהא דאמרו סנהדרין ע"ד דנרדף ששיבר כלים של רודף פטור שלא יהא ממונו חביב עליו מגופו והקשה דל"ל טעם זה ת"ל דהרודף חייב לצי"ש דעכ"פ הוא הי' גרמא בנזקין וחייב לצי"ש וממילא הנרדף פטור דתפוס בעצמו לפע"ד ל"ק דשם ה"א כיון דהרודף חייב מיתה שוב הו"ל קלב"מ וא"ח בשביל הגרמא דזה גרם לו הנזק וה"א דפטור אף לצי"ש וזה חייב לשלם לו בעד הכלים קמ"ל דפטור שלא יהא ממונו חביב עליו מגופו ומ"ש בשם דו"ז בישוע"י באו"ח סי' שט"ז שהקשה בהא דאמרו בב"ק שסהו בעצמו פטור מ"ט כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור ול"ל טעם זה ת"ל כיון דהמשסה חייב בד"ש א"כ בעל הכלב תפוס ועומד ולמה יתחייב לא זכיתי להבין דאימתי חייב המשסה כשנשך והזיק לחברו אף דבד"א הוה רק גרמא מ"מ לצי"ש חייב אבל כששיסהו בעצמו למה יתחייב לצי"ש וה"א דבעל הכלב חייב שלמה בא עם כלב שרגיל לנשוך וע"ז אמרו דפטור משום שכל המשנה ובא אחר ושינה בו וז"פ וברור וצ"ע על הישוע"י שטעה בזה במחכת"ר ומה שהקשה מע"ל בהא דאמרו בב"ק צ"ח אי דאיכא סהדי דידעי מה כתיב בשטרא נכתוב ליה שטרא אחרינא וע"ז הקשה דלפמ"ש הרשב"א בשבועות ל"א דכל דאיכא עדים פסולי דרבנן מועיל תפיסה א"כ משכחת לה דיש כאן עדים פסולי דרבנן שיודעין מה כתוב בשטר וא"כ לא מצי למכתב שטר ומ"מ חייב השורף ומועיל תפיסה ממנו כגון שלא יוכל לתפוס מיד הלוה דהוא במדה"י ואזקי' השורף וע"כ דלצי"ש חייב מועיל תפיסה וא"כ אין נ"מ דאף דד"ג פטור חייב לצי"ש ומועיל תפיסה. לפע"ד ל"ק דהא כל הטעם דבפסולי דרבנן מועיל תפיסה משום דמדאורייתא מחזי חזי וא"כ מפני מה יועיל כאן תפיסה מהשורף הא השורף יוכל לומר מה אזקתיך הא יש עדים דכך כתוב בשטר ולכתבו לך שטרא אחרינא וא"ל כיון דהם פסולי דרבנן אינם נאמנים א"כ ממנ"פ שמא משקרים ולא אזיקתיך וממנ"פ לא עשיתי לך וסהדי יכתבו לך שטר אחר ואי דלא תהי' נאמן להוציא מהאחר א"כ מה אזיקתך דלמא באמת משקרי ובזה י"ל הא דמשני תהא במאמינו והקשה הפ"י הא הו"ל מודה בקנס ולפמ"ש י"ל דמיירי שיש עדים פסולים וא"כ כל שהוא מאמין להם ומדאורייתא באמת כשרים א"כ שפיר אזקי' דהוא לא יוכל לגבות ע"י השטר שיכתבו לו דהא פסולי דרבנן הם ומה שהוא מאמין ל"ש מודה בקנס דהא מדאורייתא באמת נאמנים ולא הוה מודה בקנס דהא יש עדים ואף דרבנן פסלו אבל שוב הוא לא מקרי מודה בקנס עכ"פ וז"ב ודו"ק. ומה שהביא בשם רבו הגאון החסיד מוה' וואלף זצ"ל אבד"ק פשווערסק שהקשה בהא דקאמר גיטין מ"א דשחררו רבו שני ומ"ס היזק שא"נ ל"ש היזק וע"ז הקשה דעכ"פ יתחייב שלא יהא כל או"א הולך וכמ"ש הפ"י ואף דהיכא דמפסיד לעצמו ל"ש שלא יהא כאו"א הולך מ"מ הא מיירי באפותקי סתם ויכול לגבות משאר נכסים וא"כ לא הפסיד לעצמו וע"כ דהא חייב עכ"פ לצי"ש וא"כ לא יצטרך הלוה עכ"פ לשלם לו משאר נכסים דתפוס ועומד אמת אף שדברי פח"ח לפעד"נ לפמ"ש הת"כ דהיכא דיש לזה שטר אף שחברו יש לו עלי' ספיקא דדינא מחויב לשלם לו השטר ולא יוכל לתפוס בשביל ספק שיש לו עליו ממק"א ע"ש ועבנו"ב מהד"ק חחו"מ ס"ה א"כ גם כאן י"ל דרבו שני יעשה שטר וזה יש לו טענה שהזיק לו עבדו ע"י ששחררו א"כ מחויב הוא לשלם לו השטר כיון דבהשטר אין בו שום ספק ובודאי חייב לו ואף שעשאו אפותיקי הא באפותיקי סתם כל נכסים משועבדים לו ואם היה העבד מת או נאבד הי' משלם לו משאר נכסים א"כ גם עכשיו צריך לשלם לו ול"ש למפטרי' בשביל היזק שא"נ שעשה לו ויש לעיין בזה דהא עכ"פ כל שעשה לו אפותיקי והי' אפותיקי בעין אפשר דעכ"פ המלוה א"י ליקח ד"א בחובו ושוב הוה ריעותא בגוף השטר דהוה כנפרע וצ"ע בזה מיהו לפמ"ש בסי' קי"ז ובסמ"ע ס"ק א' דשניהם יכולין לחזור בהם א"כ שוב השטר הוא בתקפו וזה יש לו עליו תביעה מכח היזק שא"נ ול"מ תפיסה נגד השטר. זולת זה מה שהאריך בפלפול מענין לענין באותו ענין הנה אין בכחי להאריך ובפרט שבנה יסודו על הנחות חדשות בפלפול ואף שהוא טוב לפלפול מ"מ לדינא אין להעמיד יסוד ואני טרוד מאד וע"כ אין לי להאריך ולדינא יפה כתב מעלתו שיוכל לומר קי"ל כהראב"ד והרא"ה (ועיין שעה"מ בהשמטות להלכות עבדים) דלצי"ש מועיל תפיסה ואף שהמחלוקת בתפיסה עצמה העלה הת"כ דמועיל קי"ל דלא כהמהרי"ט וא"כ יוכל לומר קי"ל ע"ש והנה לפע"ד הי' נראה דכאן ל"ש קי"ל דע"כ ל"ש קי"ל אלא היכא שבא מכח עצמו אבל כאן הגבאי עצמו ג"כ אין המעות שלו רק ששייך לעני' א"י וא"כ איך יכול הגבאי לטעון עבורם קי"ל וא"ל דהוה הגבאי כיד עניים דז"א דכיון דהוה משאל"ת עד שפטור משמירה א"כ פשיטא דהעניים לא יוכלו לטעון קי"ל דמי מהעניים יטעון קי"ל וא"כ שוב ל"ש קי"ל כנלפע"ד דבר חדש דל"ש קי"ל רק אם זה שמוחזק בהמעות הוא יוכל לטעון קי"ל דהמעות הם שלי ואף הב"ד יכול לטעון עבורו אבל כאן הגבאי צריך לתת להגבאי אחר והאחר לאחר עד שיגיע לעניי א"י ומי יטעון קי"ל הא עניים בודאי אינם מוחזקים כיון דלא קיץ ומי יטעון קי"ל והרי לא נתברר שיעור התפיסה בשביל כאו"א ול"ש קי"ל. עוד נ"ל דהנה הכנה"ג בכללי קי"ל הקשה בשם ר"י בסאן דאמאי כל ספק ממון קולא לנתבע והמע"ה ויוכל לטעון קי"ל והא הו"ל ספק גזל וספק איסור וכתב דגם להיפך יש ספק גזל ולפ"ז כאן דהגבאי על השליח אין לו רק ספק גזל לצי"ש אבל מדינא פטור וא"כ הוא ספק והשליח על הגבאי יש לו ספק גזל ואיסור דדלמא פטור אף לצי"ש וזה מעכבו שכרו שמגיע לו בד"א ואליו נושא את נפשו א"כ ל"ש קי"ל שספק גזל שלו אלים יותר:

ובזה אמרתי לישב מ"ש מע"ל בשם ס' ברית אברהם שהקשה בשם הגאון מוהרח"כ ראפפורט ז"ל בהא דשני יוב"ש כותבין הרשאה והא הרשאה מטעם שליחות וכ"מ דהוא ל"מ עביד ל"מ משוה שליח וכתב לישב דלפמ"ש התוס' ביבמות צ"ט דאם יבא אליהו ויאמר שפיר מצי משוי שליח וה"ה בשני יוב"ש ע"ש וע"ז הקשה מע"ל דא"כ במ"ש הרי"ף ריש המפקיד בהרבה ספיקות שם אם מקנה הבעלים הכפל לשומר דיחלוקו והקשה דהא מצי למדחי כל אחד ואף דיכתבו הרשאה הא כאן ל"ש שיבא אליהו ואני הוספתי דגם למ"ש התוס' ביבמות שם דבספיקות שייך למשוה שליח מ"מ זה דוקא בספק מציאות ולא בספיקא דדינא ועיין מלמ"ל פ"ט מאישות וא"כ קשה ג"כ קושיתו ולפמ"ש א"ש דאין התחלה לקושית הגאון מוהרח"כ דכאן יקשה דהוה ספק גזל וא"ל דגם להיפך יש ספק גזל דז"א דכל דכתבו הרשאה ומחלו זה לזה א"כ לאחד משניהם הגיע בודאי וא"כ שפיר יוכל להוציא ול"ש ספק ממון דהו"ל ספק גזל ומה בכך דל"מ הרשאה מ"מ ספק גזל הוה ודו"ק ובלא"ה הא מבואר בחו"מ סי' קכ"ג סי"ד דאף ביד עכו"ם יוכל לשלוח הרשאה ולא יכתבו בתורת שליחות וא"כ אף דל"מ משוי שליח מועיל ההרשאה עכ"פ בנ"ד לענין קי"ל ודאי ל"ש בכה"ג ומה שהקשה עמ"ש התוס' בב"מ צ"ו לדב ושמואל דלא ס"ל מחושואיל"מ א"כ כל מודה במקצת להימן במיגו דא"י וע"ז הקשה דאכתי ירא לומר א"י דלמא יתפוס וחייב לצי"ש ותפיסה דבר קל ובנה ע"ז בנינים גדולים הנה לכל הדברות והאמירות של מע"ל קשה קושיתו על התוס' דלמה לא תרצו כן אבל לפע"ד לק"מ כיון דכעת מוכרח לשבע בשקר וא"כ שפיר יש לו מיגו דא"י דאף שיתפוס אח"כ הא עכ"פ כעת יוכל להשמט שלא ישבע לשקר והרי כל מודה מקצת הוא מטעם דאשתמוטי משמט וא"כ מה מתירא שיתפוס מידו והא אם יהי' לו ישלם לו בעצמו וז"פ ויש לישב בזה כמה קושיות ועיין תומים סי' צ"ד אבל אין הזמן מסכים ולענין דינא הנה באמת כ"כ דכיון דיש דיעות דאף באתי לידי' בתורת שמירה פטור כמ"ש המח"א סי' ט"ז בהלכות שומרים ועסי' ט"ו שם וסי' י"ז וסי' כ"ו ובמלמ"ל פ"ד ממלוה א"כ אף שבשטמ"ק בב"ק סוף החובל כל הקדמונים שם מסכימים לפירש רש"י מכל מקום ל"ש קי"ל כמו שכתב למעלה וא"כ פטור אבל הלב מהסס דא"כ בעוה"ר האידנא דשכיחי אנשים דלא מעלי וחשידי אממונ' ובפרט היכא שיש להם איזה מורה היתר וא"כ כיון דפטורים אף מלשבע שבועת היסת במעות העניים כמבואר ברי"ף וברמב"ם דוקא בהקדשות עשו תקנה ולא במעות צדקה ועב"י סי' ש"א ובמהרי"ק סי' תי"ו וא"כ בעוה"ר יהי' כמה מכשולות מצויות וע"כ נלפע"ד שצריך לתקן שהגבאים והמשולחים יקבלו עליהם אחריות בפירוש והרי אף כל הני דאמעטי משבועה כל דקבלו בפירוש אחריות חייבים בשמירה ובפשיעה חייבים בקבלה בדיבור כמ"ש הח"י סי' ת"מ ובמח"א הלכות שומרין סי' ח' ובתומים סי' ע"ב ובגניבה ואבידה קנין בעי וא"כ צריכים לקנות מידם ע"ז שוב ראיתי שבמרדכי פ' החובל והוקבע בש"ע סי' ש"א ס"ו בהג"ה מפורש הדין כן ודו"ק והנה מ"ש מע"ל בסוף דלפמ"ש המרדכי בשלח שליח ונאנס בדרך דאין לו שכר שליחות א"כ אין נ"מ בשאלה זו אך בהגהת מרדכי דב"מ פ' האומנים חולק בזה וכתב דנ"מ לענין מותר עד"מ שנוטל בעד ד"פ בשנה מאה ר"כ א"כ על כל פעם חייב לו שכירות נלפע"ד דאם נותן לו בעד כל השנה מאה ר"כ אז אפשר דבעד כל השנה ביחד משלם לו א"כ כל שלא עשה שליחותו כהוגן אין מגיע לו כלל והדבר דומה למה דאמרו בע"ז ס"ה העבר לי מאה חביות במאה פרוטות ע"ש ובגוף הדבר באמת הוקבע להלכה בש"ע סי' של"ה דברי המרדכי אלו ולפמ"ש הסמ"ע שם כל שהגיע לתכלית והי' לו הנאה משליחות מחויב לשלם לו א"כ ה"ה כאן דניהו דפ"א פשע מ"מ הי' לו הנאה בשליחות וכל שפטור על הפשיעה מחויב לשלם שכירתו ומצאתי בשו"ת זקני הח"ץ ז"ל סי' נ"ז שכתב דבשטר אם הוא מסופק א"י להוציא מיד המוחזק ולפע"ד הת"כ שהבאתי לעיל חולק עליו ויש לחלק וצ"ע:

והנה העירני החרי"ף מו"ה מאיר בראם דלפמ"ש הש"ך סי' כ"ה ס"ק ב' דטעם קים לי הוא מטעם דעביד אינש דינא לנפשיה א"כ כאן דהגבאי אינו עושה דין לנפשי' רק לעניים ל"ש זה והשבתי דאינו מוכרח דכיון דהוא יד עניי' יכול לעשות דין לנפשם דידם כידו ודו"ק שוב מצאתי בשו"ת נו"ב מהד"ת חיו"ד סי' קנ"ה שמחייב לגבאי שם דהוה שומר שמסר לשומר וא"נ דאף בפשיעה גמורה פטור ול"ש שמירה כלל בגבאי צדקה דהוה לשמור ולא לחלק וצ"ע שלא נזכר הגאון מזה כלל. עוד נ"ל ע"פ מה שמצאתי בשטמ"ק בב"ק שם סוף החובל בהא דמחלק בעניי דקייצי או לא קייצי כתב הר"ם מסרקסטה דכל שלא קייצי א"כ ל"ש לומר דמחויב להצניעם בקרקע דסובר אולי יבאו עניים אבל כל דקייצי א"כ מה שקצוב כל שבוע יחלק והשאר יוכל להצניעם וכל שלא הצניע חייב בשמירה ראה זה דבר חדש יוצא מפי זקן הר"מ ז"ל ולפ"ז כל שבא לידו בתורת שמירה א"כ הי' צריך לשמרם מקודם ולהצניעם וא"כ מה תאמר דבעת שנדר נפטר בשביל זה והרי בדברים לא ישתנה הענין רק במעשה וכאן לא הוה רק דיבור בעלמא ולא נפקע השמירה וז"ב ודו"ק. ובמ"ש יש לישב דברי המרדכי שסתרו אהדדי דבמס' ב"ב פ"א הקשה דהא הוה משאל"ת וכתב כיון דר"י גבאי הוה והפקיד להאי גברא והוא תובע מהאיש שיחזור אשר הפקידו והוה כממון שיל"ת ומשמע דס"ל דהא דפטור הוא מקרא דלשמור ולא לחלק כמו דפטור בשטרות וכדומה אבל בהזיק בידים חייב אף לפי המסקנא דמקרי משיל"ת לפי האמת וכן נראה מדברי המרדכי פ' שבועת הדיינים גבי ש"ח אינו נשבע ע"ש והרי במרדכי פ' החובל כתב שאני עניי דפומבדיתא דמיקץ קייץ כתב דבמקום שאין קייץ פטור משום דהו"ל משאל"ת הרי דחשיב משאל"ת וכבר נתקשה בזה בספר מנחת אהרן בשו"ת שבסוף ספרו שאלה א' ע"ש שהאריך ולפמ"ש הר"מ מסרקסטה א"ש דבאמת לכאורה יש כאן שתי ענינים ענין משאל"ת וענין לשמור ולא לחלק אך לפמ"ש א"ש דהרי באמת ל"ש משאל"ת דהא מפקיע בידים השמירה שעליו לשמור וכל דמפקיע בידים ל"ש זאת וכמ"ש הר"ן ורק דכיון דפטור משום דלשמור ולא לחלק שוב אינו חייב בשביל שמירה רק משום מזיק בידים ובזה שוב פטור דהו"ל משאל"ת וכאן דהפקיע בידים דמה הפקיע דניהו שפשע ולא שמר הא על השמירה פטור ורק מה שפשע דהו"ל כמו מזיק בידים בזה שוב הו"ל משאל"ת וז"ב ומעתה במידי דקייץ לפמ"ש הר"מ מסרקסטה שוב חייב בשמירה ושוב לא מפטר משום משאל"ת דהא הפקיע חיוב השמירה ולכך כתב המרדכי דחייב דל"ש ממון שאל"ת אבל בב"ב ובפ' שבועת הדיינים דמיירי במידי דלא קייץ ולא נתחייב בשמירה שוב אף מזיק בידים פטור משום דהוה ממון שאל"ת ודו"ק היטב כי הוא עצה עמוקה:

ובזה מיושב מה שהאריך שם להקשות על הה"מ בפ"ה משאלה דאף דאינו שייך הצדקה רק לבני עניי העיר ולא לעיר אחרת אפ"ה הו"ל לא קצץ ותמה בספר הנ"ל דהא כל דיכולין כל עניי העיר לעשות הרשאה ולתבוע שוב הו"ל כקצץ (וכמ"ש הר"מ מסקרסטה ושוב הו"ל משאל"ת) וכדאמרו בב"ב קע"ב וכמבואר בסי' מ"ט שאם באו בהרשאה מוציאין על יב"ש ובפרט כאן דהגבאי יכול לתבוע אף בלי הרשאה דהוא יד עניי' ע"ש שהאריך ולפע"ד דהכוונה דכל שאינו קצוץ לאותו עני א"כ א"י דשמא יבא עני באותו עת ושוב לא הוה בכלל שמירה כמ"ש הר"ם מסרקסטה ושוב הו"ל משאל"ת ולכך בעי שיהי' עניים ידועים וחלק ידוע וז"ב. אחר כמה שנים בשנתרי"ד ט"ו טבת ג' שמות מצאתי בריטב"א בחידושיו לחולין ק"ל ע"ב גבי מזיק מת"כ דפטור משום דהו"ל משאל"ת שכתב ודוקא בזה ודכותי' אבל המזיק הקדש עניים או שאכלו חייב לשלם דממונא הוא תדע דהתם אי לאו קרא דכתיב לשמור ולא לחלק לעניים הוה מחייב בה שומר כפקדון דעלמא כדאיתא בב"ק ומי שיש בידו ממון עניים הרי גזבר שלהם יכול לתובעם ממנו וה"ה פ"א מעניים דומיא דתרי דאית להו ממונא בהדי חד שאם דבר המתחלק הוא כ"א תובע חלקו ואם אינו מתחלק נמי תובע הכל כדי להציל חלקו וזהו דבר ברור ולא הוצרכתי לכותבו ומפני שטעו בו רבים העתקתי כל לשונו למען תדע כי הוא דבר חדש ונוראות נפלאתי שזהו נגד כל הפוסקים ונפלאתי שהרי דברי הרמב"ם פ"ה משאלה ה"א מבואר בהדיא דלשמור ולא לחלק לעניים פטור משום דהוה משאל"ת כמ"ש בהדיא ועיין בהה"מ וכ"מ ולח"מ שביארו בהדיא דאם הי' ממון שיל"ת היה חייב ול"ש לשמור ולא לחלק לעניים ועיין שו"ת הרא"ש כלל י"ג סי' ח' ובמרדכי פ"ק דבתרא במ"ש בשם ר"ש דמה דאצטריך לשמור ולא לחלק לעניים דה"א כיון שהגזבר מסרו בידו לחלק הו"ל משיל"ת ועיין מהרי"ט חיו"ד סי' ל"ט ובמהרי"ק שורש וא"ו ובמלמ"ל פ"ז ממלוה הי"ז לענין ריבית במעות הקדש שהאריך בזה ודברי הריטב"א תמוהים לפע"ד והוא יחיד בזה ועיין במח"א הלכות שומרין סי' ט"ז ולפי דבריו הי' מקום לומר דאם נימא דט"ה ממון הוא הו"ל משיל"ת והריטב"א ס"ל דט"ה ממון ועש"ך חו"מ סי' ל"ז ס"ק ט' וסי' ש"נ אבל גם זה אינו ברור ואף לדברי המח"א הא הריטב"א לא כתב מטעם זה וע"כ דברי הריטב"א נדחים מהלכה וראיתי בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' שע"ח דבר נחמד במה דאמרו בב"ב ט' דאין מחשבין עם ג"צ ולא עם גזברין אף שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר ולא יחשבו את האנשים ונדחקו רש"י ותוס' דלמה אין ראיה לדבר וכתב הוא דבאמת מצד דין תורה ל"ש חשבון עם גזבר של הקדש דהא אין בכלל שומרין ולענין שליחות יד ל"ש לחשוב דהכל נאמנים אצל הקדש כמ"ש בשמ"ק ב"מ דף נ"ח ולפ"ז מדרבנן דתקנו שבועה להקדש לכך אין ראיה לדבר רק זכר לדבר:

ובזה מיושב מה דהרמב"ם השמיט בפ"ט ממ"ע הי"א הך דאין ראי' לדבר משום דבגבאי צדקה דפטור משום לשמור ולא לחלק ואף מדרבנן פטור שפיר הוה ראי' גמורה ע"ש ודפח"ח אבל הרמב"ם הזכיר ג"כ הקדש וגם לפ"ז ל"ש כלל חשבון עם הג"צ ובאמת משכחת לה גם בג"צ כגון אם טוען שלא קיבל כלל והם מבררים שקיבל דבזה לא הוה טענת שמירה אך לפע"ד הי' נראה בפשיטות דלפמ"ש השטמ"ק דבהקדש ל"ש בהאי הנאה דקמהימן לי' דהכל נאמנים אצה"ק ולפ"ז זהו במעות הקדש אבל בצדקה דדין הדיוט יש לו א"כ ל"ש זאת ואין הכל נאמנים ולכך לא יתן אדם מעות לצדקה אא"כ ממונה עליו ת"ח כרחב"ת והיינו משום דשבועה ליכא כלל אף כשיפשע ויזיק בידים וגם הוה מעות הדיוט ואינו מתיירא לקחת ולפ"ז באמת מ"ש כי באמונה הם עושים היינו שם דהוה מעות הקדש אבל מעות צדקה דל"ש זאת מנ"ל דאין מחשבין ולכך אמרו בש"ס אעפ"י שאין ראיה לדבר והיינו לענין גבאי צדקה:

ובזה עמדתי על דברי הרמב"ם שאינו מביא הפסוק שמובא בש"ס שהוא במלכים ב' י"ב רק מביא הקרא דמלכים ב' כ"ב ובש"ע סי' רנ"ז לא הרגיש והעתיק בדברי הרמב"ם הקרא דמובא בש"ס וכבר הרגיש בזה בשו"ת ת"מ ולא מצא מענה ולפמ"ש א"ש דהמעיין במלכים ב' כ"ב שם ימצא דאמר שיתו את הכסף המובא בית ד' אשר אספו שומרי הסף מאת העם ולפע"ד הי' שומרי הסף מקבצים נדבות מבית העם וא"כ הי' ג"כ מעות הדיוט והוה כמעות צדקה ושפיר רצה הרמב"ם להביא ראיה לגבאי צדקה ולכך הביא משם ונמצא דברי הש"ס ודברי הרמב"ם מצרך צריכי דזה ראי' לגזבר הקדש וזה לג"צ ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף