שואל ומשיב/ב/א/עט

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן עט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה נסתפקתי לר"ה דס"ל דקודם שבקע יכול לחזור בו המשאיל אם גם השואל יכול לחזור כיון דלא קנהו במשיחה א"כ גם השואל יכול לחזור ומצד הסברא לכאורה נראה דהמשאיל מצי הדר ביה אבל השואל לא יכול להדר דהשואל יש לו הנאה וא"כ הוה כאלו כבר קבל שכרו ולא מצי הדר ביה דכבר נהנה משא"כ המשאיל ובזה נראה לפע"ד הא דאמרו שם ואי לא קנאו אמאי מעל וחברו מותר לבקע בו לכתחלה נהדרי' ולא לקני' ולא למעול והנה הא דאמרו נהדרי' הוא תמוה ועיין בשטה שם ולפמ"ש יש לומר דשם דהמשאיל שגג אבל חברו יודע אח"כ שהוא של הקדש וא"כ כל שהמשאיל מצי לחזור בזה גם השואל יכול לחזור דהרי לא נהנה כלל דכל דאגלאי מלתא דהקדש הי' בודאי לא ניחא לי' שיצא מרשות הקדש וא"כ שפיר פריך דנהדרי' ולא למעול:

ובזה מיושב קושית התוס' בב"מ דף כ"ט ובשטה בדף צ"ט דמ"פ בב"מ דף מ"ג לר"ה דאמר דבאונסין חייב מאי אריא הוציא כי לא הוציא נמי והא כל דיכול לחזור לא מעל ולפי מה שכתוב א"ש דכיון דס"ל לר"ה שם דאף באונסין חייב אף דלא נהנה כל שהי' יכול להנות חייב וא"כ ניהו דיכול להדר אבל עכ"פ אם לא ידע עכ"פ הי' יכול להנות א"כ שוב כבר נתחייב באונסין אף שלא הוציא וא"כ בזה ל"מ מה דיכול להחזיר הא בנתינת רשות לבד נתחייב ושאני קורדם דכל שלא בקע בו לא קנאו כלל וכשם דהמשאיל יכול לחזור גם השואל יכול לחזור משא"כ במפקיד מעות ונתן לו רשות דא"י לחזור בו המפקיד פשיטא דגם הנפקד א"י לחזור בו וחייב ודו"ק היטב:

אמנם לכאורה הי' נ"ל דיכול השואל לחזור בו מטעם אחר דבאמת בש"ש כ"ע מודים דיכול לחזור בו כמו פועל דיכול לחזור בחצי יום ועיין מחנה אפרים הלכות שומרין סי' ח"י ובתשובה הארכתי בזה ולפ"ז גם שואל שנעשה שומר בהאי הנאה דהשאילו דלר"ה הטעם דהו"ל כנתן לו שכר לשמור כמ"ש בשטה הנ"ל א"כ יכול לחזור בו רק דבאמת שואל לא מקרי פועל כיון דכל הנאה שלו אינו עושה מלאכה בשביל הבעה"ב ואינו נעשה פועל לבעה"ב ולמה יוכל לחזור בו וז"ב ולפ"ז קורם שבקע בו דאז אינו משתמש בו להנאתו ואפ"ה לענין אונסין קיימי ברשותי' באחריותו וא"כ בזה שפיר יכול לחזור בו השואל דפועל יכול לחזור בו כמו ש"ש דיכול לחזור בו ועיין תומים סי' ע"ד בהך דש"ג בחניות דהאריך למה לא יוכלו לחזור בם משום דפועל יכול לחזור בו ומ"ש הקצה"ח שם דשומר א"י לסלק משמירתו דאף כשמחזירו למפקיד נמי חייב השומר לשלם לפע"ד לא נהירא בזה דוקא כל שלא מסלק עצמו משמירה אבל כשמסלק עצמו משמירתו למה יתחייב והוה ככלתה שמירתו ועדיף מיניה דמסלק שמירתו ממנו וכיון שכן שוב גם המשאיל יכול לחזור בו טרם שבקע בו דלא עדיף השואל מהמשאיל דכל שזה יכול לחזור בו גם המשאיל יכול לחזור בו וז"ב. ובזה מיושב היטב הא דאמרו ואי ס"ד דלא קני נהדרי' ולא למעול והיינו כיון דהשואל יכול לחזור בו ממילא להדרי' ולא למעול וע"כ דפליג אדר"א. ובזה מיושב היטב הא דהקשו התוס' בב"מ דף כ"ט מהא דאמרו כי לא הוציא נמי והרי לענין מעילה בחזרה תלוי וכדאמרו כאן ועפ"י שם ולפמ"ש א"ש דשם בהפקיד לו מעות דבכל עת קיימי להשתכר בו ואין שייך מלאכה מיוחדת כקרדום שאינו מיוחד לדבר אחר רק לבקוע וא"כ בזה ל"ש דהוה פועל דלהנאתו הוא עושה וא"כ אף כי לא הוציא נמי יתחייב באונסין:

ובזה יש לישב מה שהקשו אא"ז הח"ץ ז"ל בס"ס ע"ג בהגהות לט' ובתומים שם למה לא מקשה לר"נ ג"כ ע"ש ובתשובה הארכתי בזה ולפמ"ש א"ש דלר"נ דאינו רק ש"ש א"כ פשיטא דיכול לחזור בו דאינו רק מפני שנהנה מהנה א"כ פשיטא דלא מעל כל שיכול לחזור משא"כ לר"ה וז"ב אמנם נראה דשואל לאחר שבקע בה ועשה תשמיש אשר שאל לזה פשיטא דיכול לחזור בתוך הזמן והטעם נ"ל דהרי כל שלטובתו נתקן הזמן פשיטא דיכול לסלק נפשו וע"כ לא יכול לסלק בתוך הזמן בחניות רק משום דגם לטובת המלוים נתקנה ג"כ כמ"ש הש"ך סי' ע"ד אבל כאן דשואל כל הנאה שלו א"כ אינו רק לטובת הלוה א"כ אף דהמשאיל א"י לחזור בו מ"מ השואל יכול לחזור בו ובזה עדיף שואל מהמשאיל כיון דלטובתו נתקנה הזמן. ובזה נראה לפע"ד דזה הטעם שלאותן הפוסקים דס"ל כל"ב דר"פ דאינו מתחייב באונסין משעת שאלה רק בעת האונסין משום דכיון דיכול לחזור בו עד הזמן ההוא א"כ אינו מתחיל החיוב קודם שנאנס כיון דיכול לחזור בו ולתת לו החפץ או הפרה ויכול לומר לו הש"ל א"כ החיוב לא מתחיל רק בעת ההוא ובזה נלפע"ד דמיושב היטב דברי הרמב"ם בפ"א משאלה הנ"ל שכתב דאם כסבורין שהיא של אביהם וטבחוה ואכלוה משלמין ואם הניח להם אביהם אחריות נכסים משלמין ותמה ה"ה דהא הוא פסק כל"ב דר"פ בפ"ג מגניבה וא"כ למה יתחייבו ולפמ"ש א"ש דדוקא אביהם הוא דלא נתחייב רק עד שעת אונסין משום דיכול לחזור אבל היורשים ממנ"פ אם ידעו שהוא שאלה הרי פשעו ולמה לא יתחייבו וע"כ דכסברו שהיא של אביהם א"כ ל"ש חזרה ונכנסו תחת רשות אביהם להתחייב באונסין וחזרה ל"ש בהו וחייבים והא דאמרו ופליגא דר"פ או היינו דר"פ לא כיון לזה דר"פ דמשעת משיכה נתחייב או בעת אונסין רק להא דאמרו שם הואיל ואמר ר"פ משעת משיכה אחייב במזונותיה ה"נ משעת שאלה אתחייב באונסיה קמ"ל והיינו דמ"מ הו"ל קלבד"מ הא יכול לחזור בו ולא נתחייב משעת שאלה באונסין רק בעת אונסין אבל הבנים פשיטא דנתחייבו משעה שנכנסו תחת אביהם דבהם ל"ש חזרה לענין דטבחוה ואכלוה וא"כ ממילא כיון דמשעת משיכה אתחייב במזונותיה ממילא נתחייב באונסין ולזה קאמר דל"ק פליג אר"פ בזה ול"ב ס"ל דר"פ ול"ק ס"ל דלא חל החיוב כלל עד שעת אונסין ול"ב ס"ל דחל החיוב מקודם רק דהאב הי' יכול לחזור משא"כ הבנים וז"ב מאד מאד ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא ת"ל:

ובזה אמרתי בהא דאמרו בקידושין דף מ"ו ע"ב דאמרו אשכחתינהו לתלמודי דבי רב דאמרי במלוה ברשות בעלים לחזרה וה"ה לאונסין קמפלגי ואמינא להו אנא דלאונסין כ"ע לא פליגי דחייב מידי דהוה אשואל וכי פליגי לחזרה ולכאורה צ"ב דהיאך אפשר דלא יתחייב באונסין ולפמ"ש י"ל דבהלואה זה ודאי דמתחייב באונסין משעת ההלואה דעל שעת האונסין א"א למשכח דאטו נודע דהמעות הלז נאנס והרי להוצאה ניתנה וע"כ דנתחייב בשעת הלואה וכל שיכול לחזור בו המלוה אינו בדין שיתחייב הלה באונסין ועכ"פ יכול לחזור בו וגם הוא כדין פועל דל"ש לומר דלטובתו הוא עושה כיון דהמלוה יוכל לחזור בו למה יתחייב הוא ולא יוכל לחזור וכל שיוכל לחזור ל"ש חיוב אונסין וע"ז אמר רבה דלאונסין כ"ע ל"פ דחייב מידי דהוה אשאלה והיינו כיון דכל הנאה שלו לא נעשה כפועל וא"י לחזור בו והלוה נתחייב באונסין משעת הלואה. וראיתי בקצה"ח סי' ע"ב ס"ק ל"ד שהקשה דאיך אמר מידי דהוה אשאלה הא שואל כל הנאה שלו משא"כ לוה דגם המלוה עושה מצוה וגם המלוה יש לו הנאה וכיון דלחזרה קיימי ברשותי' שוב א"י להוציאה ול"ש לחייב מתורת הלואה רק מתורת שואל ולא חייב ולפע"ד לא מסתבר דגם למ"ד לחזרה קאי מ"מ יכול להוציאה והרי לכך לוה רק דס"ל לאותו מ"ד דיכול לחזור בו ולקחתם אבל פשיטא דכל הנאה שלו וז"ב. ובזה יש לישב מה שהקשה הש"ך על הרשב"א מדוע לא הביא ראי' משואל קורדם דחייב משעת משיכה ואפ"ה יכול לחזור בו ולפמ"ש שאני שואל דהשואל יכול לחזור לכך גם המשאיל יכול לחזור משא"כ בהלואה דהלוה לא יוכל לחזור א"כ גם המלוה א"י לחזור:

ובזה יש לישב גם ראיית הרשב"א די"ל דבמלוה למ"ד לחזרה קאי גם הלוה יכול לחזור ולכך גם המלוה יכול לחזור אבל אם נתן הלוה שטר והתחייב עצמו לא יכול לחזור משעבודו דעבחז"ל א"כ גם המלוה א"י לחזור. ובזה י"ל דלשיטת הרי"ף דיכול לחזור קודם שהגיע ליד המלוה א"כ גם בשטר יכול לחזור א"כ גם המלוה לא נתחייב ודו"ק היטב כי קצרתי ועיין תומים סי' ע"ב ס"ק נ"ד באורך ואין הזמן מסכים לעיין בדברי'. ובמ"ש הכ"מ דהחיוב תלוי ועומד שאם תאנס יתחייב הן נסתר מחמתו דברי הקצה"ח סי' פ"ו ס"ק ד' וסי' פ"ז ס"ק א' דבכל שומר י"ל דהחיוב נמשך ועומד ושייך שעבודא דר"נ וגם הו"ל מודה במקצת. והנה דרך אגב ארשום מה שאמרתי בהא דנסתפקו התוס' ריש המפקיד באם אמר הריני משלם אם יוכל לחזור בו או לא והקשה אותי ב"א המופלג כמר אברהם שיחי' בהא דאמרו שם דשואל עד שישלם מ"ט כיון דכל הנאה שלו לא מקני לי' בדיבורו כפל וע"ז הקשה דאם א"י לחזור בו מה נ"מ בין שואל לשאר שומרין והנה בפשיטות אמרתי דמ"מ זה אינו גומר ומקנה כל שלא קבל התשלומין אמנם ע"ד פלפול השבתי דהנה הטעם דא"י לחזור בו אף דהוא רק דיבור בעלמא נלפע"ד דכיון דהתחיל החיוב משעת משיכה רק שאם נגנב או נאנס פטור כל שומר לפי חיוב שמירתו ש"ח מגניבה וש"ש מאונס אבל במה שנתחייב מצד השמירה זה כבר נתחייב וא"כ כל שלא נשבע ואמר לשלם שוב הוה עליו החיוב דמעיקרא ושפיר נתחייב מקודם אבל שואל דאינו חייב רק בשעה שנאנס א"כ שוב בודאי יכול לחזור בו ולכך לא מקנה עד שעה שמשלם ממש ויש לי להאריך בזה במה דאמרו שם לל"ק דר"פ הוה תיובתא ולל"ב תיובתא והרי ר"פ ס"ל דלא נתחייב עד שעת אונסין ואכ"מ להאריך וערש"י ותוס' שם:

והנה בהא דמבואר סי' ש"מ ס"ג בהג"ה דאם לא הרגיש עייפות בדרך הו"ל מחושואיל"מ דלמא לא מחמת מלאכה מתה והב"י תמה בזה דאטו משום שמא נחייבו והש"ך כתב דלק"מ דבשומרין הו"ל א"י אם פרעתיך ומחושואיל"מ ע"ש ובקצה"ח שם האריך הרחיב הדיבור בזה ולפע"ד הי' נראה דבאמת תלוי בזה אם חייב משעת משיכה באונסין או משעת אונסין דמ"ש הש"ך בסי' רצ"א ובסי' ש"מ דאף למ"ד משעת אונסין מ"מ הוה מחושואיל"מ דהא עכ"פ מחויב להחזיר הפרה וא"י להחזיר דא"י שוב הו"ל א"י אם פרעתיך דחייב לפע"ד לפמ"ש הט"ז בסי' ע"ה דהא דא"י אם פרעתיך דחייב הוא משום דאיכא עליו חזקת חיוב וא"כ כאן דלא נתחייבו הנכסים לא מקרי חיוב וכבר ביאר המהרי"ט חחו"מ סי' פ"ז דכל חיוב שאין בו אחריות נכסים לא שמי' חיוב ועיין בקצה"ח סי' ר"ג שהאריך בזה ולפ"ז עיקר החיוב הוא מתחיל בעת שנאבד ואינו בעין הו"ל חיוב נכסים אבל כ"ז שהוא בעין ל"ש חיוב דגוף החפץ אינו שלו וברשותא דמרא ולא מקרי א"י אם פרעתיך דעד שעת אונסין לא מקרי עדיין חיוב בפועל כ"א חיוב בכח כשיקרה אונס ויהי' עליו חיוב נכסים ודו"ק. מיהו גוף הדבר שהחליט התה"ד סי' של"ג דל"ש שבועה בא"י לא ידעתי דבאמת שייך בא"י שבועה כל שא"צ לידע כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ע"ה ס"ק ע"ה ואף לפמ"ש הש"ך שם ס"ק ג' דלא חייב שבועה בא"י היינו שפטור לגמרי וגם זה בהלואה ולא בשומרין וא"כ למה לא יוכל לשבע שא"י וצ"ל דכל שאומר א"י הוה פשיעותא וחייב לשלם כדאמרו בב"מ דף מ"ב וכן קי"ל בטוש"ע חו"מ סי' רצ"א ס"ז וע"ש בסמ"ע שהביא דברי התה"ד שם ע"ז אבל הסמ"ע מחלק בין כשמודה שנגנב אבל בא"י אם נגנב נשבע שא"י אם נגנב ע"ש ובש"ך שהסכים ג"כ לזה ולפ"ז כאן שבאמת מתה מחמת מלאכה ומסתמא מחמת מלאכה מתה רק שיוכל להיות שגם בלי המלאכה היתה מתה אבל מה שזה א"י זאת לאו פשיעותא מקרי דמה הי' לו לעשות הא הוא שאלה למלאכה. ובלא"ה נראה דבאמת כל ענין דמתה מחמת מלאכה דפטור כתב הרמב"ן דמשום פשיעת המשאיל נגעו בזה דלא הי' לו להשאיל זאת הפרה שידע שא"י לסבול משא כזה כמ"ש הב"י סי' ש"מ הובא בש"ך שם ס"ק ה' ולפ"ז כאן שמחמת מלאכה ודאי מתה רק דיוכל להיות שגם בלי מלאכה היתה ג"כ מתה א"כ מ"מ עכ"פ המשאיל פשע שמחמת מלאכה ודאי היתה מתה ועכ"פ מה פשע זה ונשבע שא"י ופטור ודו"ק היטב כנלפע"ד ועיין ב"מ צ"ו אדרבא שבורה ומתה עדיפא שכן חייב באונסי' וכו' אפ"ה שאלה עדיפא שכן חייב במזונותיה הנה מבואר דסתם גמרא ס"ל דבשעת שאלה לא נתחייב באונסין רק בשעת שבורה ומתה. אחר זמן רב מצאתי בשטמ"ק ב"מ צ"ז ע"ב גבי ש"מ מנה לי בידך וכו' שכתב בשם הרשב"א ראיה זו דאינו חייב באונסין רק משעה שנאנסו ושמחתי מאד ועיין ב"מ צ"ט דפריך אילימא לאונסין ע"ש מפרה דמשעת שאלה ומשמע דנתחייב משעת שאלה באונסין ומיהו אינו ראיה דשם הכוונה דתיכף משעה ששלחה אם נאנסה אף שלא עשה המלאכה עדיין נתחייב ואמאי בקורדם עד שיבקע בה וז"פ ועיין בריטב"א קידושין דף מ"ז דנתן טעם למה בעי דוקא בקע לר"ה ע"ש ומ"מ פריך הש"ס שפיר דזה דוקא לענין שיקנה הדבר דל"מ לחזור שפיר שייך לומר כיון דלא קנה גוף הדבר יכול לחזור עדן אבל לענין אונסין מהראוי לומר דמשעה ששאלה ויצא מרשות המשאיל יתחייב וז"פ. והנה בהך דבקע בו קנאו עיין בריטב"א בקידושין מ"ז דביאר משום דמשיכה צריך להיות בגוף הדבר שקונה וכאן הקרדום מחזיר והבקיע' א"י מגוף הקרדום ע"ש והנה ל"ד להא דאמרו בב"מ דף ט' משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה דשם הכלים מושך ג"כ ע"י שמושך הבהמה וכן להיפך ג"כ א"א למפשט דשם הכלים והבהמה שתי ענינים נפרדים וכאן הביקוע בא מכח הקרדום עצמו וז"פ וגם שם בהך דמשוך בהמה וקני כלים הרבה פירושים יש בה ועיין בשיטה שם:

והנה בהא דמבואר בהה"מ פ"ה משאלה דיוקרא וזולא משלם כשעת פשיעה והנה בזולא כתב הקצה"ח סי' רצ"א סק"א בשם הקדמונים טעמים בזה אבל על יוקרא לא כתב שם טעם ועיין בנתיבות שם דלמה יהי' שומר גרע מגזלן ע"ש והנני מוסיף דבאמת אמרו נטירותא דכספא קבילית עלי נטירותא דדהבא לא קבילית עלי ובשו"ת לחם רב סי' ק"פ ביאר דאף דפושע חשיב כמזיק הא פשיעה לא מחייב רק שומר ולא אחר וכל שעל דהבא לא קיבל שמירה הוה כאחר ופטור פושע וא"כ ה"ה כאן דיוקרא לא קיבל עליו וא"כ לא הוה שומר ע"ז וצ"ל דיש לחלק דדוקא אם הוא חשב שהוא של כסף והוא של זהב א"כ אותו נטירותא לא קיבל עליו אבל אם אותו דבר הוא כפי מה שהי' רק שנתייקר א"כ ידע בשעת מעשה שיוכל להיות שתתיקר א"כ ממילא קיבל על עצמו גם היוקרא דהא דרך השערים להשתנות ולכך גם בזולא אינו משלם רק כשעת פשיעה דהרי ידע דיוכל להיות שיוזל ולא קבל רק להחזיר אותו דבר או לשלם בעדו ובלא"ה נראה דאותו דבר מחויב לשמור ומה נ"מ בין יוקר לזול דבשלמא כשהוא חשב שהוא של כסף א"כ י"ל דלא רצה לקבל כלל השמירה של זהב אבל כשהדבר בעצמותו נתייקר הרי עכ"פ בתחלה קבל עלי' השמירה של הדבר הלז מה בכך שהוא עכשיו נתייקר כבר קיבל עליו השמירה של אותו דבר ומה נ"מ אם נתיקר או לא וז"ב מאד ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף