שואל ומשיב/ב/א/נו

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן נו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נסתפקתי בהא דקי"ל דכל מה שקנה עבד קנה רבו ואין קנין לעבד בלא רבו כדאמרו בקידושין כ"ג וכן קי"ל בש"ע יו"ד סי' רס"ז ולפי מה דקי"ל דנכרי יורש אביו דבר תורה כמבואר בחו"מ סי' רפ"ג אם הוא של רבו או לא וטעם הדבר נ"ל דהנה ע"כ לא אמרו דכל מה שקנה עבד קנה רבו היינו בזכה במתנה או במציאה והפקר דזכה ע"י הנותן או שזכה בעצמו בזה שפיר אמרינן דכיון שאין קנין לעבד בלא רבו א"כ כל שקנה העבד קנה רבו דאין קנין לעבד בלא רבו דידו כיד רבו אבל בירושה מאביו דא"צ שום קנין לזכות בו רק דממילא לאחר מות אביו נעשה שלו נמצא האב בודאי לא הוריש רק להעבד בנו והוא באמת לא זכה בו דאין לו יד בלא רבו אבל ממילא הוא שלו מצד הירושה אבל ל"ש לומר דמה שק"ע קנה רבו דלא קנהו כלל וממילא נעשה שלו לאחר שיצא לחירות אבל לא קנהו וז"ב. ובזה השבתי לאחד מלומדי למד פה לבוב במה שהגיד לי שראה כתוב בשפתי חכמים פ' בראשית בשם המחבר נחלת יעקב בהא דאמר במדרש שלא יאמרו לסטים הם והקשה הא בלא"ה כל מה שקנה עבד קנה רבו וכתב הנח"י דלא אמרו כל מה שקנה עבד קנה רבו רק במציאה והפקר ולא בירושה והוא הקשה ממ"ש התוס' דעבד אין לו ממון ואם איתא הא משכחת לה בירושה ואני אמרתי דלמה לו כולי האי והא בקידושין לא משכחת לה דנקנה בכסף כ"א בנתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו ע"ש וכן בפסחים דף פ"ח מתמה בפשיטות שלו מה שקנה עבד קנה רבו ואם איתא הא משכחת לה שירש מאביו ולפמ"ש גברא רבא אמר מלתא שהוא הרב הגאון מו"ה יעקב ז"ל בן בעל משאת בנימן ואף שספרו לא ראיתי מחברו ידעתי כי הי' גדול כאשר קלסו אביו בספרו ולפמ"ש הכוונה הוא דבאמת לא רצה לזכות והירושה מתלי תלוי וקאי ממילא הוא של עבד אבל לא שייך לרבו דהרי העבד בעצמו א"צ לקנות וממילא הוא שלו ואם הגאון לא כוון לזה אבל הדין נראה לי שהוא דין אמת וצ"ע בזה אברא דקשה לפ"ז א"כ אמאי עבד ואשה פגיעתן רעה והא משכחת לה שיהיה יכול לשלם העבד כגון מירושה והנ"ל בזה דהרי ב"ח אינו גובה מן הראוי ובפרט בחבלה דנזיקין ודאי אינו גובה מהראוי ועיין מלמ"ל פכ"א ממלוה באורך וכאן מקרי ראוי שהרי עדן לא יכול לזכות בו דא"כ הי' של הרב ודו"ק. שוב ראיתי שעדיין קשה מהא דכתבו התוס' ב"ק דף ס"ח ד"ה דכתיב דריבית ואונאה נמי אין קנין לעבד בלא רבו ולדברי הנ"ל קשה דמשכחת לה שיהי' לו מעות שלו כגון מירושה ואם להתוס' הזה רמז המלמד הנ"ל יפה הקשה ומדברי התוס' הנ"ל נ"ל ראיה למ"ש הלחם רב סי' ק"ל הובא בקצה"ח סי' רמ"ט דמה שקנה עבד קנה רבו הוא אף מה שקנה קודם שנמכר לרבו מ"ש והרי בתוס' משמע כן דאל"כ אכתי משכחת לה דיהי' לו קנין ויה' שייך בו ריבית ואונאה הן אמת דבלא"ה תמוה לי דברי התוס' דאכתי משכחת לה שיהיה דבר לעבד כגון שיתן לו ע"מ שלא יהיה לרבו רשות בו ובנותן לו לדבר מיוחד דעת הפרישה ביו"ד סי' רס"ז דכה"ג מועיל אליבא דכ"ע ואף דהט"ז שם השיג עליו באמת ברמב"ם מבואר בהדיא כהפרישה כמ"ש הקצה"ח סי' רמ"ט שם ועיין שעה"מ הלכות עבדים פ"ו הלכה י"ב שכתב ג"כ דהעיקר כהפרישה וא"כ משכחת לה בכה"ג וע"ש מה שהביא מדברי התוס' פ' אלמנה לכה"ג מוכח דלא כהריטב"א ע"ש וגם מדברי התוס' האלו מוכח דלא כריטב"א שם ודו"ק עכ"פ דברי התוס' צ"ע וכמ"ש:

ובאמת יש להמתיק יותר דלכך בירושה ל"ש מה שקנה עבד קנה רבו דהרי באם נתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו בודאי קונה העבד וא"כ בירושה דהאב הוריש לבנו העבד א"כ העבד לא עשה שום קנין רק דממילא נפל לו בירושה ועכ"פ לא הוריש האב רק לבנו והיאך יזכה בו האחר וכאן הסתם הוה כמפרש דהרי בודאי הוא לא הוריש רק לבנו ולא לאחר וז"ב לדעתי. ובזה נראה לפע"ד להבין הסברא דאמרו ריש הזורק דלכך יכול העבד לקבל שטר שחרור ע"י עצמו דגיטו וידו באין כאחד והיינו דבאמת כל הטעם דאין העבד יכול לזכות דידו כיד רבו וכל מה שקנה עבד קנה רבו וא"כ לפ"ז כיון דבירושה לא אמרינן מה שקנה עבד קנה רבו ומטעם שכתבתי דזה דבר דממילא היא שלו וא"צ זכייה וקנייה והוא זכה בו ולא אחר ולפ"ז מכ"ש בידו דכל שרבו משחררו ממילא ידו שלו וא"צ זכייה וקניה ול"ש בזה מה שקנה עבד קנה רבו וגם אם נימא כמ"ש למעלה דהוה כנותן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו הא גם הגט עיקרו שאין לרבו רשות בו וא"כ פשיטא דל"ש בזה לומר כל מה שקנה עבד קנה רבו וכל שקנה גיטו שוב גיטו וידו באין כאחד וז"ב מאד לדעתי. ובזה מיושב קושית הקצה"ח סי' קצ"ח על הש"ך שכתב דלא קנה בחצרו כ"א היכא שחצר מתחלה הוא שלו והקשה הקצה"ח למה לא נימא דחצירו וקנייתו באין כאחת כמו דאמרינן גבי גט אשה ועבד ולפמ"ש א"ש דשם לענין היד שפיר שייך לומר דבא כאחת וקונה הגט וידו כאחת ולכך גם חצירו וגיטו בא כאחת דחצר דאתתא משום ידה אתרבאי וביד ל"צ שום זכייה וקנין אבל חצר דגברא משום שליחות אתרבאי ול"ש לומר דבא כאחת ועיין קצה"ח סי' רי"ש ס"ק ה' מה שנסתפק בראובן שנתן שטר מתנה לשמעון על ביתו ונתן השטר תוך ביתו וא"ל הנני נותן לך הבית עם השטר מתנה שבתוכו אי שייך לומר חצרו ומתנתו בא כאחת והעלה דשאני גט אשה ועבד דלא בעי זכייה רק שיתן בידה דהרי אשה ועבד בע"כ משא"כ במתנה דאינו בע"כ ע"ש ולפמ"ש הדברים פשוטים דע"כ לא אמרינן גיטה וחצרה בא כאחת וגיטו וידו בא כאחת רק באשה ועבד דהעיקר הפסול הוא דמה שקנו עבד ואשה קנו הרב והבעל ולכך כל שידו בא לו ממילא א"כ נקנה להם הגט וכמ"ש אבל היכא דצריך קנין א"כ כל שעדיין אינו חצרו היאך קניה לו המתנה וז"ב. ובזה נלפע"ד לבאר סוגית הש"ס בגיטין דף כ"א אמר רבא כתב לה הגט ונתנו בחצרו וכתב השטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בה ואמר אביי מכדי חצר מהיכא אתרבי מידה מה ידה בין מדעתה בין בע"כ אף חצירה בין מדעתה בין בע"כ לאפוקי מתנה מדעתה איתא בע"כ ליתא והוא תימה לכאורה דמה נ"מ אם ישנו מדעתו דוקא ולא בע"כ סוף סוף כל שקנאתו לחצרו קנאתו לגיטה ג"כ ולפמ"ש יש לומר דבאמת גם באשה צריך לומר גיטה וחצרה באין כאחת כדאמרו בריש הזורק ולפ"ז זה דוקא בחצרה דהוה בע"כ וא"כ שייך לומר גיטה וחצירה באין כאחת כיון דלא בעי זכיה בגט רק ונתן בידה אבל במתנה דבעי שתקנה מדעתה וכל שלא קנתה מדעתה לא שייך לומר גיטה וחצרה באין כאחת וכעין סברת הקצה"ח ולפמ"ש למעלה בודאי א"ש דהא כל שבעי זכייה גמורה שוב בעי שתקנה החצר לה מקודם וכמ"ש הש"ך סי' קצ"ח וז"ב מאד:

ובזה מיושב היטב הא דקאמרו שם ואביי אטו שליחות מידה אתרבי מושלח ושלחה אתרבו והקשו התוס' א"כ במתנה דזכות היא לה תתגרש מטעם שליחות ולפמ"ש א"ש דהא בעינן גיטה וידה באין כאחת ולפ"ז זהו כשהוא מתורת יד אבל מתורת שליחות לא אמרינן גיטו וידו בא כאחת וכמ"ש הקצה"ח סי' קצ"ח רק שהוא כתב מלתא בלא טעם רק גזה"כ אבל לפמ"ש למעלה א"ש הסברא דבשלמא ביד לא בעי שתזכה דממילא ידה שלה ולכך שייך לומר גיטה וחצרה בא כאחת משא"כ אם היא מתורת שליחות וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב היטב מה ששאל אותי החריף ושנון מוה' מאיר ברא"ם נ"י בהא דשטת הרמ"ה בחו"מ סי' קכ"ה דאף דתן והולך הוה כזכי מ"מ היינו דוקא לענין שלא יוכל לחזור בו אבל מ"מ תנאה הוה שלא יהי' חל המתנה עד שיגיע המתנה לידו וכתב בקצה"ח שם שכן הוא שיטת הרמב"ם פ"ה מעבדים דכתב דבאמר תנו לא יתנו לאחר מיתה ונדחק הקצה"ח שם בטעמו דלמה לא יתנו לאחר מיתה כיון דהוה כזכייה והוה כנשתחרר מחיים ע"ש ואמר הוא דכיון דעיקר הא דזוכה העבד בגיטו משום דגיטו וידו בא כאחת וא"כ כאן דכל דהוה תנאה דבעי שממטי לידו וא"כ כל שמת הרי נפקע רשותו וא"כ לא נתקיים התנאי דאין לעבד יד שיקבל הגט כיון שזכו בו היורשים וא"כ הוה כאלו התנה שיתן לידו ונקטעה ידו והיא הערה גדולה ולפמ"ש א"ש דניהו דלא בא לידו של העבד דאין לו יד לזכות הא כל הטעם דבעינן שיהי' לו יד כיון דמה שקנה העבד קנה רבו וא"כ כל שנותן לו הגט אף שהוה תנאה מ"מ בעי שמטי לידו שפיר יש לו יד לזכות דידו ממילא קא זכי וגם לפמ"ש הקצה"ח דבגט לא בעי שיזכה רק כל שנותן לידו שפיר דמי וא"כ מה בכך שאין לו יד והרי נתן בידו ועיין קצה"ח סי' קפ"ח ועפ"י דבריו שם ג"כ יש לישב. ומדי דברי זכר אזכור מה ששאל אותי הרבני המופלג מו"ה יוסף שארשטיין נ"י בהא דכתיב ביחזקאל סי' מ"ו וכי יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו והיתה לו עד שנת הדרור ושבת לנשיא והא אין יד לעבד בלי רבו ואיך קנה לר"מ עד היובל והשבתי דזה טעות דכאן מיירי מעבד עברי והנשיא המוזכר כאן היינו או הכה"ג או המלך כמבואר ברש"י סי' מ"ה פסוק י"ז וא"כ במלך כל ישראל נקראו עבדיו וכן בכה"ג ובאמת שמסתבר יותר דנשיא היינו מלך ועיין ב"ב דף קכ"ג דפירשו דנשיא היינו מלך המשיח וערשב"ם שם ועכ"פ הך נשיא ודאי דקאי על מלך שיתן מתנה לעבדיו העבריים וז"פ אך מה דק"ל הוא דהנה במשנה דבכורות נ"ב ע"ב נחלקו ר"מ ורבנן אי מתנה חוזרת ביובל ור"מ ס"ל דמתנה אינו חוזר ורבנן ס"ל דמתנה כמכר וע"ש הטעמים ואני תמה דמה יענה ר"מ להך דיחזקאל דכאן מבואר בהדיא דמתנה לא דמי לירושה ור"מ מדמה לי' שם לירושה וכאן מקרא מלא דיבר וכי יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו והיתה לו עד שנת הדרור וגו' וכן כתוב מפורש לעיל מיני' כי יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נחלתו הוא לבניו תהי' אחוזתם היא בנחלה הרי מבואר דלבניו כיון שהוא כירושה אינה חוזרת ביובל משא"כ מתנה ועיין רש"י ורד"ק ומצודות שם וא"כ איפוא תימה רבה מדוע לא התעוררו ר"מ ורבנן להביא מזה ואם יאמרו דשם הוא גזה"כ היא תימה דמנ"ל לומר דהוא גזה"כ ולא דדינא הוא הן אמת דתמוה לי בהא דנחלקו ר' אחא ורבינא במגילה כ"ו ובב"מ ט"ז אי מתנה כמכר וחד אמר דמתנה כירושה וח"א מתנה כמכר וקשה למה לא אמרו דפליגי בפלוגתת ר"מ ורבנן ומיהו אפשר לומר דמחכמים ל"ק די"ל דשאני התם דתשובו לרבות מתנה וגלי קרא ובעלמא אפשר דמתנה כירושה ומ"ד מתנה כמכר ס"ל דגלי קרא לענין יובל וממילא נילף לכל מילי ולכך קי"ל בכל הני דמתנה כמכר:

ובזה נלפע"ד טעמו של הרמב"ם דפסק בהך דב"מ דמתנה כמכר והרא"ש חולק דהו"ל ספיקא דממונא ולקולא ואין להוציא מיד המוחזק והגזלן הוא מוחזק וגם הב"י סי' שע"ז לא מצא מענה לזה ולפמ"ש א"ש דפסק כחכמים דס"ל מתנה כמכר מקרא ויליף לכל התורה. ובזה י"ל קושית הטורי אבן במגלה שם דהקשה כיון דאמרו בחולין צ"ג דבכ"מ שנחלקו ר"א ורבינא ר"א לחומרא ורבינא לקולא א"כ ר"א ס"ל דאסור ליתן במתנה ולא נפקע הקדושה דזהו חומרא ורבינא מיקל וס"ל דכמכר דמי והרי שם בב"מ הוה להיפך דמי שאומר דהוה כמכר הוה חומרא להוציא מיד הגזלן המוחזק ומה"ט ס"ל לרא"ש דאזלינן לקולא ואין מוציאין ונמצא שדברי רבינו ור"א הן סותרים זא"ז ע"ש שהניח בקושיא ולפמ"ש א"ש דבאמת אף דשם בא חומרא עי"ז מ"מ כיון דרבינא ס"ל דמתנה כמכר ויליף מקרא א"כ אף במקום שנצמח חומרא עי"ז להנתבע מ"מ יליף מקרא ולכך כיון דס"ל לרבינא ומתנה כמכר א"כ ע"כ אזיל בכ"מ בסברא זו דמתנה כמכר ואטו מוכרח רבינא להקל בכ"מ רק דחז"ל ידעו דבכ"מ שנחלקו היה רבינא מיקל אבל לא בדבר שאמרו ונחלקו בכלל אי מתנה כמכר דכיון שלפעמים הוא קולא ופעמים חומרא השוו שניהם מדותיהם וז"ב כשמש ולפ"ז גם ר"א דמחמיר משום דס"ל דמתנה לא דמי למכר ממילא גם שם מיקל דלא הוה כמכר ולא שייך ארציו וז"ב ופשוט ועיין ערכין דף ל"א ע"ב דמסיק דלא כר"מ לענין מתנה אינו כמכר ועכ"פ מה שהקשיתי בגוף המחלוקת דר"מ ורבנן הוא תימה רבה לפע"ד:

והנה הרב מו"ה עקיבא שלום חיות אבד"ק במדינת רוסיא מדי עברו פה בתוך אחד השיחים הגדתי לו קושיא זו והשיב לי דבאמת צריך להבין דאם נימא דיוכל הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ול"צ לומר צא מע"י במזונתיך א"כ יקשה למה צריך ליתן מזונות כלל לעבד כנעני והא אסור ליתן לו מתנת חנם וכמו דאסור לשחררו כמ"ש הרמב"ן והר"ן בטעם דכתיב לא תחנם וצ"ל דזה לא חשיב מתנה דעי"ז עובד אותו עבודה יתירה והרי לגוי המכירו יכול ליתן מתנה דלא חשוב כמתנה ומכ"ש לעבדו ולפ"ז ה"ה בעבד עברי לא חשוב מתנת הרב מתנה כלל רק כמכר ממש דעי"ז עובדו ביותר ולכך אף דחשוב ר"מ דמתנה כירושה מ"מ בעבד הוה כמכר וחוזר ביובל וזהו דאשמעינן קרא בעבד עכ"ד בקצרה ואין דבריו נכונים דלעבד עברי מה שנותן לו מתנה ל"ש לומר דמוכר דעי"ז אינו עובדו ביותר ומה שנתן לו הרי הוא שלו ול"ד לעבד כנעני והדברים פשוטים:

והנה ק"ל טובא בהא דאמרו בגיטין דף כ"ה דאי אתמר בהא בהא קאמר ר"י דאין ברירה משום דכתב לה לשמה אבל התם מכר הוא דאמר רחמנא דלהדר במקבל אבל ירושה ומתנה לא והי' תמוה בעיני מאד איך אפשר לומר כן הא במתנה איכא קרא דתשובו לרבות המתנה ואיך אפשר דר' יוחנן יאמר לשמעתי' כר"מ דלית הלכתא כוותי' ונשתוממתי מאד מדוע לא הרגישו בזה וראיתי בחידושי ריטב"א שהקשה דלמה הוצרך לומר אבל הכא במכר הוא דאמר רחמנא ולא די לו במה דאמר דדוקא בגט משום דכתיב לה לשמה אבל התם לא כדאמר בכמה מקומות וכתב משום דבסמוך איכא חד לישנא דאף ירושה ומתנה מחזירין ע"ש הוצרך לומר הכא להיפך וכוונתו במה דאמרו ואי אתמר בהך ה"א שדה משום דלחומרא והיינו דע"כ דגם בירושה ומתנה מחזירין אבל זה תמוה דבירושה ודאי ליכא למ"ד דחוזר וכדאמרו בבכורות שם ועכ"פ לא הרגיש בתימה הגדולה דאיך אפשר דשביק חכמים וס"ל כר"מ ויגעתי ומצאתי ביש"ש בב"ק בדינה ברירה והוא בדפוס פראג דף מ"ם שהקשה קושיא זו ושמחתי מאד אבל נדחק מאד בישובו ולפע"ד נראה דבאמת הש"ש הקשה בדף ס"ה דהיאך אמרו דמחזירין זה לזה ביובל הא אינו רק ספק והו"ל לומר המע"ה וכתב בג"פ סי' קצ"ב ס"ק ח' דכיון דבחזקת היתומים קיימא לא מקרי מוריש אחד מוחזק כנגד מוריש חברו כמ"ש הכנה"ג בסי' כ"ה בהגהת ב"י אות נ"ה וראיתי בשעה"מ שתמה בזה בפ"ג מגירושין דדוקא קודם שחלקו הרי הוא בחזקת כל היורשים אבל כל שחלקו והחזיק כל אחד בנכסים הרי הן שלו ע"ש ודבריו תמוהים דהא הא דמחזירין הוא דמספקינן אי הוברר הדבר שזה חלק המגיע לו מצד ירושתו או שלקח בעד חלק אחר וא"כ יפה כתב הג"פ של"ש חזקת יורש זה שכל הנכסים הי' בחזקת כל היורשים וז"ב אמנם אני תמה דאין מקום לדברי הג"פ דבאמת הש"ש יפה הקשה דמנ"ל לומר שזה אינו חלקו רק שלקחו מחיר חלקו דלמאי באמת זה חלקו מצד הירושה ול"ש לומר דמוקמינן בחזקת היורש האחר דאדרבא מתחלה הי' בחזקת כל היורשים וא"כ בכה"ג שלא הי' לזה יותר חזקה מלזה שפיר אזלינן בתר חזקה דהשתא ובודאי הוא שלו וחזקה דמעיקרא הי' ג"כ לזה וז"ב ופשוט והש"ש יפה הקשה:

אמנם בגוף קושית היש"ש יפה כתבו הג"פ והשעה"מ שם כיון דאיכא ספק מצוה שוב מחמרינן מספק ול"ש לומר דמוקמינן אחזקתו דהא באמת אין פסידת ממון בזה דהא מחזירין זה לזה ביובל וא"כ אינו רק לקיים המצוה והוה ספק תורה ואזלינן להחמיר וכמו דאמרו גבי שדה לחומרא ובזה נלפע"ד לישב הקושיא הנ"ל דבאמת הא דמתנה חשוב כמכר הוא משום דאי לאו דאית לי' הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה מתנה והו"ל כמכר וכדאמרו בב"מ דף ט"ז הנ"ל ולפ"ז שפיר אמר דכאן בודאי לא מחזירין דמכר אמר רחמנא דניהדר אבל ירושה ומתנה לא ואף דבכל מתנה דין מכר יש לו היינו באם נתן לו מתנה בודאי אמרינן דמסתמא לא יהיב אינש מתנה כ"א בשביל דארצי' קמי' וניחא לי' וחשוב כמכר אבל כאן באמת הוה ספק שמא הוא חלקו וירושתו הוא ולא מהדר ורק דלא נודע לו בבירור וא"כ כל אחד בספק ול"ש שנתן לו בעבור איזה דבר וכ"א חלק בשביל הנאת עצמו ובכה"ג ודאי מתנה לא הוה כמכר וז"ב. ובזה נ"ל כעת לישב מה שהקשו על הרמב"ם דפסק דהאחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל וא"כ שוב לא משכחת דמייתי ביכורים למ"ד ק"פ לאו כקה"ג דמי ולפמ"ש א"ש דבאמת כיון שספק ממון לקולא שוב יש לו קנין הגוף מספק וא"א להוציא מחזקתו והא דמחזירין זה לזה ביובל הוא רק בשביל ספק מצוה אבל עכ"פ לענין ביכורים שפיר יכול לקיים המצוה דהא לגבי קה"ג יש לו קה"ג מספק וקושית הש"ס דלא מצינו ידינו ודגלינו הוא אם נימא דאין ברירה הוא לאו מתורת ספק אבל לדידן דהוא מטעם ספק ל"ק ועב"ש סי' קל"א וא"ש ודו"ק היטב כי קצרתי. והנה במ"ש למעלה להסתפק לענין אם שייך לעבד הירושה של אביו אין לפשוט מהא דאמרו בנזיר דף ס"א א"ה עבדים נמי וע"ש ברש"י ותוס' אבל אין משם ראיה דשם מיירי בעבד שא"י להוריש לבנו מה שקנה כיון דאין לו קנין בו והיינו דכל שקנה בעבודתו הוה של רבו הן אמת דגוף דברי רש"י צ"ב דל"ש כל מה שקנה עבד דהא משכחת לה שנתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו ועיקר הקושיא דהא קנהו העבד רק למעשה ידיו וא"י להנחילו לבנו וכמ"ש התוס' אברא דגוף הדבר שרצה הש"ס לומר דלא יוכל להנחיל לבנו אם קנה נכרי נכרי אחר א"י להנחיל לבניו לא ידעתי למה לא יוכל להנחיל והרי הוא עבדו עכ"פ למעשה יד ולמה לא יוכל להוריש לבנו והרי קי"ל דנכרי יורש את אביו דבר תורה ואטו אם אין לו בדבר רק ק"פ לא יוכל האב להנחיל לבניו ואדרבא בעבדים י"ל דעבד אין לו יחס ול"ש בניכם אחריכם דאינו בנו וכדאמרו ביבמות דף ס"ב אבל לענין נכרי צ"ע וצ"ל דעכ"פ א"י להנחיל גוף העבד ובקרא דוהתנחלתם לבניכם אחריכם מבואר דגוף העבד מנחיל והרי אין לו בו קנין רק למעשה ידיו אמנם מה שהקשיתי מעבדים צ"ע שוב ראיתי בחידושי שיטה מקובצת על נזיר שכתב להקשות על הא דאמרו א"ה עבדים נמי דדוקא גבי עכו"ם הוא דאמרינן ולא הם קונים זה מזה ועבד יצא מכלל עכו"ם ולכל דיני קנינים דינו כישראל וכתב שנ"ל לפרש שעבדים אינן בכלל שום ירושה לא יורש אביו ולא מוריש ממונו לבנו דעבד אין לו חייס הנה ת"ל הרגיש בכל מ"ש דמה שאינו מוריש העבד לבנו הוא בשביל שאין לו חייס אבל מה שאינו יורש אביו לא הבינותי דהא כל שאביו לא הי' עבד יכול להוריש לבנו וצ"ל דס"ל כיון דהוא עבד כל שקנה עבד קנה רבו אף בירושה דלא כמ"ש למעלה ומ"ש בקושיתו דעבד נשתנה דינו ויצא מכלל עכו"ם ולכל דיני קנינים כישראל לפע"ד נראה ראיה ברורה דהנה כבר הארכתי בזה בתשובה בשם חכם א' ששאל דאם נימא דעבד אינו קונה רק למעשה ידיו א"כ איך אמרו ביבמות דף ס"ז דקנין שקנה קנין והיינו עבד שקנה עבד דהא צריך שיהי' לו קנין הגוף שמאכיל בתרומה כמ"ש התוס' ריש"פ אלמנה לכה"ג וכאן אין לו קנין הגוף ואינו מאכיל בתרומה ובתשובה הארכתי לישב ואפס קצהו הזכרתי בחבורי כת"י על יו"ד הלכות עבדים ולפמ"ש השטה א"ש דבאמת עבד יש לו קנין אמנם בגוף הקושיא א"ש לפע"ד כעת בפשיטות דע"כ לא כתבו התוס' דק"פ אינו מאכיל בתרומה רק היכא דשייר בקנינו דהי' יכול להיות לו קנין הגוף אם יקנה הגוף רק שאין לו כעת רק ק"פ שפיר אמרינן דאינו מאכיל אבל בעבד ונכרי שגזה"כ הוא שא"י להיות להם קה"ג בנכרי שכן גזרה חכמת תורה שנכרי אין לו קנין הגוף ועכ"פ לא שייר בקנינו ושפיר אף קנין מעשה ידיו מאכיל בתרומה וכבר אמרו בגיטין דף מ"ג התם שייר בקנינו הכא ל"ש בקנינו. ובזה מיושב לפע"ד מה דהקשו האחרונים בהא דפריך הש"ס בע"ז דף ט"ו אי ס"ד שכירות קניא אמאי לא יאכילנה כרשיני תרומה והקשו הא קה"ג לשעה אינו רק ק"פ כמ"ש הר"ן בסוגיא דבר פדא דגם קנין עד היובל לא מקרי רק ק"פ א"כ בתרומה בעי קה"ג ובתשובה שם הארכתי בהרבה דברים בזה ולפמ"ש א"ש דשם בשכירות הקנין של השכירות הוא קנין גמור לשעה ולא שייר בקנינו בעת שקנה רק שאינו רק לשעה ולא מקרי קה"ג עולמית אבל לא שייר בקנינו בכל מה שצריך לקנינו שלא הי' רוצה לקנות הבהמה לגמרי רק לצורך הפעולה שעבד בה ולזה לא שייר בקנינו וא"כ שפיר מקרי קה"ג כנלפע"ד. ומיהו יש לפקפק דגם בעל בנ"מ קנה כל הקנין שיכול לעשות אבל ל"ד דשם אין לו בגוף העבד כלום רק הפירות וחסר בגוף הקנין משא"כ בזה כנלפע"ד ברור. ובזה יש ליישב קושית התוס' שם דלידוק מרישא ודו"ק. ומדי דברי בסוגיא דנזיר הנ"ל ראיתי להזכיר דמדי עברי קשיא לי בהא דאמרו שם דכותי אין לו טומאה משום דכתיב ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרת מתוך הקהל מי שיש לו קהל יצא עכו"ם שאין לו קהל והיינו דקהל עכו"ם לא אקרי קהל וכמ"ש בשטה מקובצת שם וקשה דא"כ יצמח דין חדש דכל אותן שאין להם קהל יהי' מותרין לטמא וא"כ קהל גרים למ"ד דלא אקרי קהל יהי' מותרין לטמא למת וזה לא שמענו אמנם יש לדחות דניהו דקהל גרים לא אקרי קהל אבל הוא בא בתוך קהל ישראל שהרי מותר גם לישא ישראלית וכן להיפך וא"כ שוב מקרי ונכרת מתוך הקהל ומשבעה אומות שאסורים באמת אפשר לומר דלא נתחייבו בטומאה וגם כל שיש קידושין אף שיש עבירה עכ"פ מקרי מתוך הקהל:

ובזה יש לישב דברי הח"מ סי' ה' ס"ק א' שכתב דפצוע דכא כהן דאסור בישראלית ואינו מותר רק בגיורת ומשוחררת משום דאינו בקדושתו מותר לטמא למתים ותמה עליו הבית מאיר וכל האחרונים דאינו בקדושתו דאמרו ביבמות דף ע"ו היינו קדושת הזווג אבל מה ענינו לטומאת מתים שעדיין בכהונתו ולפמ"ש יש לומר דכיון דיצא מקדושתו ואסור בישראלית א"כ אינו מקרי מתוך הקהל דקהל גרים לא אקרי קהל והוא יצא מקהל ד' דאין לו בעצמו עוד קהל דלא מוליד וגם אסור לבא בקהל ויצא מקדושתו מיהו עדיין צ"ע דמ"מ הוא ישראל וכהן ולא יצא מכלל קהל ד' וצ"ע בזה ועכ"פ אינו תמוה כ"כ על הח"מ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף