שואל ומשיב/ב/א/נז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן נז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להמופלג החריף ובקי מו"ה מרדכי מיזיש נ"י.

אשר שאלת בהא דאמרו בקידושין דף וא"ו מאי קסבר רבא אי קסבר מתנה עמ"ל שמה מתנה אפילו כלהו נמי ואי קסבר ל"ש מתנה אפילו תרומה נמי לא והקשית דנימא דסבר דל"ש מתנה ורק דכיון דט"ה ל"ש ממון דרבא ס"ל כן ואם כן אם תפס לא מפקינן מני' ולכך במתנה עמ"ל בתרומה יצא כיון דהי' מועיל גם אם לא יחזור דהי' מועיל מתורת תפיסה ולכך יצא אף אם החזיר אבל בפדיון הבן דל"מ תפיסה משום דהתורה תלאו בהפודה דלא כתיב בי' תתן וכל שלא רצה ליתן לא יצא ול"מ תפיסה אף שט"ה אינו ממון ולכך לא יצא וכתבת דכבר מצאת להרב בעל מחנה אפרים בהלכות זכייה ומתנה סי' ח' שנראה שמחלק כן בין פדיון הבן לשאר ט"ה וא"כ קשה כן עכ"ד והנה באמת המעיין במח"א ימצא שחילק באופן אחר דשם משעה שהפרישם נעשה ממון הכהן משא"כ בפדיון הבן אמנם גם חילוקך יש לו מקום להאמר וגם לפי חלוקו של מח"א יש להקשות קושיתך והנראה בזה דע"כ לא מהני תפיסה בט"ה היכא שבא לידו מעיקרא בתורת תפיסה אבל היכא דנתן לידו בתורת מתנה עמ"ל והוא ירצה לתפסם בזה ל"מ תפיסה כיון דהוא נתנם לו ע"ד מתנה עמ"ל ולא קיים התנאי וכעין מ"ש התוס' בסנהדרין ע"ב גבי הני דכרי דכיון שהם לא ידעו הדין ונתנו בסברם שהוא חייב לכך החזיר להם אף שחייבין לצי"ש וגם שם מועיל תפיסה וע"כ דכל שנתנו בתורת חיוב ל"ש תפיסה וכמדומה שהש"ך בספרו תקפו כהן מחלק כן בהדיא ואינו ת"י (ועיין בתקפו כהן סי' ס"ב) וא"כ ה"ה כאן. ובזה מיושב קושית המח"א בהא דאמר פ' יש בכור לא גמרת ויהבת מדעם ופירש רש"י בלשון השני דלא יצא כלל אף שלא החזיר והקשה דאמאי לא יצא הא עכ"פ כל שבא ליד כהן כבר זכה בהם משום דתקפו כהן אין מוציאין מידו וכי החזירם אח"כ מתנה בעלמא הוא דהחזיר ולפמ"ש א"ש דכל דהוא לא גמר ויהיב רק שיחזיר וא"כ בא לירו בתורת מתנה ולא בתורת תפיסה ל"מ תפיסתו וז"ב. ובגוף קושיתך נלפע"ד דבלא"ה ל"ק דניהו דהי' מועיל תפיסתו אבל הוא לא יצא ידי נתינה דהוא לא נתן כיון דמתנה עמ"ל ל"ש מתנה ורק שהוא תופס אבל הוא לא יצא ידי נתינה וקושית הש"ס דאיך קתני בתרומה יצא ידי נתינה דעכ"פ ידי נתינה לא יצא שהוא לא נתן ובזה מיושב גם קושית המח"א הנ"ל דשפיר אמרו דלא גמרת ויהבת מדעם והיינו שהוא עכ"פ לא פדה ומה מועיל תפיסתו וז"ב מאד ובפרט בפדיון דתלה עיקרו בפדיונו ובזה יש לישב קושית התוס' בבכורות נ"א ע"ב ד"ה הלכך ודו"ק:

ובזה מיושב גם קושיתך השני' דבאמת כיון דמתנה עמ"ל ל"ש מתנה וא"כ לא הוה תנאי כלל דהוה מתנה עמ"ש בתורה וכעין דאמרו בחולין דף קל"ג גבי ע"מ שהמתנות שלי וכיון דהוה מתנה עמ"ש בתורה התנאי בטל והמעשה קיים והוה מתנה גמורה ויצא ידי נתינה בתרומה ומה דמחזיר מתנה בעלמא הוא דיהיב משא"כ בפדיון הבן דמ"מ הוא לא גמר ויהיב ולא יצא וכדאמרו בבכורות שם וכפי מ"ש לעיל לחלק והנה אם כי דבר חכמה אמרת לפמ"ש א"ש דעכ"פ ידי נתינה לא יצא אף בתרומה דהוא ע"מ להחזיר נתן ול"ש מתנה ואף דהתנאי בטל אבל הוא לא יצא ידי נתינה ובלא"ה י"ל דכיון דחטה אחת פוטרת הכרי שוב לא הוה מתנה עמ"ש בתורה דיכול לפטור בחטה אחת מן התורה ואף לשיטת התוס' רי"ד בקידושין דף נ"ח דאף דחטה אחת פוטרת הכרי דוקא מתורת טבל אבל הנתינה לכהן בעי דבר חשוב אבל פשיטא שעכ"פ לא נקרא מתנה עמ"ש בתורה ובזה יש לישב מה שהקשית דלמא לכך יצא ידי נתינה דהכהן הי' יכול ליקח חטה אחת ופוטרת כל הכרי וא"כ השאר רק מתנה בעלמא הוא דהוה ולפמ"ש התוס' רי"ד א"ש דעכ"פ ידי נתינה לא יצא ודו"ק. והנה שאלני אחד ושמו הרב' מוה' מאיר ליב הכהן מגריידינג בהא דכתבו התוס' בב"מ דף ז' בסוגיא דת"כ דכתבו שאינו צריך להחזיר רק כפי ט"ה שהי' לו והקשה הוא דהוא יכול לטעון הייתי נותן במעמ"ל דמועיל בפדיון הבן ואמאי לא ישלם הכל והשבתי דמלבד דלשיטת הרע"ב בבכורות פ"ח כל שדעתו סומכת שבודאי יחזיר ל"מ ועיין מגן גבורים סי' י"ד אף גם דבעינן עכ"פ קה"ג לשעה וכמ"ש בשו"ת הרא"ש סי' ל"ה בשם הר"ר אביגדור ולשיטת הרא"ש צריך לחזור ולהקנותו עכ"פ הוה אח"כ כשמחזיר ענין חדש וא"כ עכ"פ אין לו בו רק ט"ה ונכסי כהן הוא והכהן חוזר ונותן לו ודו"ק. והנה שאלני הרב מוה' אליעזר בהא דפדיון הבן דאם נתן לו במתנה עמ"ל דלא פדוי דכיון דהתורה רצתה שתהי' מתנה לחלוטין והוא התנה ע"מ שתחזירהו לי א"כ הוה מתנה עמ"ש בתורה דהתורה הקפידה שיהי' פודה לחלוטין לא ע"מ להחזיר והשבתי לו דבממון ל"ש מתנה עמ"ש בתורה כיון דיכול למחול לו לא הוה מתנה עמ"ש בתורה כמו בנזיקין כמ"ש התוס' בכתובות דף ג' ע"א בתירוצם השני דדוקא בשאר וכסות דאין אישות לחצאין ונזיר אינו לחצאין משא"כ בנזיקין וה"ה כאן. והנה שאל אותי הרב המאה"ג מוה' יהודה לייביש אבד"ק ליטעוויטץ במדינת רוסיא דמה חידש רבא דמתנה עמ"ל שמי' מתנה הא הוא משנה מפורשת פ"ה דפיאה שבולת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שבולת אחת ונותן לו אמר ר"א וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שבולת אחת ונותן לו ופירשו הרמב"ם והרע"ב דהא דמזכה לו את הגדיש לא שמזכה לו כלו לגמרי וגם מה מעשר שבולת אחת ונותן לו ועוד הקשה דמה כל הרעש הזה של ר"א הא למה צריך להחליף הא מתנות עניים אינם טובלים ומה בכך שנתערב צריך לתת לו איזה שירצה אבל מה צורך לכל אלו דברים ולמה צריך העני להחליף הא כל מה שנותן לו די והחמיר מאד בקושיא זו ואמר ששאל לכמה גדולים ואין משיב ולפע"ד נראה בפשיטות דהנה הירושלמי מקשה שמא אותה שקבע הוא לקט ופטור מן המעשרות ומשני דמביא ג' שבולים ע"ש והובא בר"ש וברטנורא ובאמת שעדיין צריך להבין דאכתי מה מועיל הא עכ"פ הוא מעשר השבולים השלשה ודלמא הוא של לקט ולא הועיל לאותן השנים דאין מפרישין מהפטור על החיוב וכמ"ש הר"ש לענין הגדיש דאינו מועיל לעשר מיניה וביה דהא אין בילה ודלמא שבולת של לקט מעורב שם וע"כ צ"ל דאף דזה הוא של לקט הא מחליפו בשני שבלים אחרים ונפקע ממנו תורת לקט וזה שנותן לכהן הוא של לקט אף שיכול להיות שמא נשאר בגדיש אותו של לקט נפקע תורת לקט ממנו ונתחלל ע"ז וע"ז שפיר פריך דאיך מועיל הא כיון דאותו לקט נתערב בהגדיש א"כ ניהו דלענין הלקט לא נפקע דעכ"פ צריך ליתן דממונא בממונא לא בטל וכדאמרו בביצה דף ל"ח והרי לקט של העני מעורב בגדיש ולא נפקע ממנו תורת לקט אבל עכ"פ היאך יכול להפקיע תורת לקט ע"י שנותן לעני שבלת אחרת דהא לא בא ברשותו של העני כעת דהא כעת נתערב בגדיש של בעה"ב ואיך מחליף דבר שאינו ברשותו ויש לחוש שמא זו שנותן לעני הוא של לקט והיאך נפטרו השני שבולים אחרים וכן להיפך שמא של לקט נשאר בגדיש וכמו שחשש הר"ש ולזה אמר שמזכה את העני בכל הגדיש וא"כ אז בודאי נפקע תורת לקט דבטל שם לקט ממנו כיון דנותנו לו כלם ואז בטל בכל הגדיש דל"ש לומר דממונא בממונא לא בטל הא כלו של העני דמזכה לו בכל הגדיש ואח"כ מעשר שבולת אחת ונותן לו ומעתה אין קושיא דא"כ ש"מ דמתנה עמ"ל שמה מתנה די"ל דבעלמא ל"ש מתנה וכאן דאינו עושה רק להפקיע שם לקט ממנו נקרא מתנה אף דאינו רק לזמן וכעין זה כתבו התוס' בעירובין דף ס"ו דאף דשכירות אסור בשבת כאן אינו רק להפקיע האיסור וכ"כ בב"מ דף ס"ד דאינו עושה רק להפקיע איסור רבית ועשו"ת צמח צדק סי' כ' וא"כ אין ראיה מזה ובזה ממילא מיושב קושית הר"ש דאיך עושה בכל הגדיש דלמא נשתייר אותו של לקט ולפמ"ש א"ש דכל שמעשר אמרינן דבאמת הלקט נפקע על אותו שנותן לעני. עוד י"ל דהמשנה מיירי דעדן לא לקט העני השיבולת רק דמיירי שבעה"ב לקט בשביל העני ואמר הרי זו לעני פלוני ור"א וחכמים נחלקו בפ"ג דר"א ס"ל דנותן לו וחכ"א יתננו לעני ראשון ולפ"ז יש כאן שבולת לקט אחת ששייך לעני ופטור מן המעשר וע"ז שפיר פריך ר"א לשיטתו של רבנן דס"ל דלא זכה לו רק הוא לעני הנמצא ראשון וא"כ אותו עני לא זכה כלל ואיך יחליף הלקט בשבולת אחרת והא לא הוברר כלל איזה לקט וא"כ היאך מחליף וע"ז אומר שמזכה לו כל השדה וז"ב:

אך לפ"ז יקשה דא"כ דלרבנן קאי כדאמרו בירושלמי בשיטתן השיבם דלשטתם איך יכול וכיון דמיירי לרבנן ולא זכו העניים עדיין א"כ שוב יקשה דהא בטל ברוב וא"ל דממונא בממונא לא בטל הא כיון דהוא ממון שאין לו תובעים בכה"ג בטל כדאמרו שם בביצה ולא שאני לך בין ממון שיש לו תובעין לממון שאין לו תובעים ועיין במהרש"א שם וצ"ל דא"כ מה קאמרו רבנן מעשר שבולת אחת ונותן לו ולמה צריך לעשר והא כיון דהשבולת של לקט נתערב בהגדיש ונתבטל ברוב א"כ נתחייב במעשר כלו וא"כ שוב יוכל לתנה להעני איזה שבולת שתהי' ול"ש לומר דחייב לתת לו דבר מתוקן דהא העני לא זכה עדיין וזה דפריך לשיטתם דרבנן דהיאך העני יחליף דבר שא"ב וא"ל דבאמת נתבטל דא"כ למה צריך ליתן לו שבולת מעושרת כלל ובזה מיושב מה שהקשה הר"ש בפ"ד מפאה מ"ט דלפירש"י בב"מ דף יו"ד דהא דאמר ר"א זכה לעני הוא דוקא באדם שאינו בעל השדה דאל"כ לא שייך מיגו דזכי לנפשיה דהא בעה"ב מוזהר על שדה שלו דא"כ איך אמרו בירושלמי מחלפא שיטתי' דר"א דהא גם לר"א לא זכה לו הבעל השדה ולפמ"ש א"ש דבאמת אין מקום לקושיא לר"א דניהו דלא זכה לו מ"מ לא שייך לפריך דהיאך מחליף דבר שלא בא ברשותו דממנ"פ כל דלא זכה שוב בטל לגמרי דל"ש ממונא בממונא לא בטל דהא לא זכה לו כלל וא"כ לענין זה שיהי' צריך לעשר לענין זה מועיל עכ"פ הזכוי שלא יהי' ממון שאין לו תובעין דהא הוא באמת זכה לו רק דעבר על לאו דלא תלקט ול"מ לזכות לו אבל עכ"פ ל"ש לומר דבטל ברוב ועכ"פ צריך לעשר ע"ז ולכך פריך לרבנן ודו"ק. ודרך אגב אכתוב במה שהאריך המלמ"ל פ"ה מאשות ה"א אם מקודשת בא"ה של דבריהם והיא חולנית דמותר לה להנות מא"ה של דבריהם אם יכול לקדש אותה אי נימא כיון דהיא נהנית בשו"פ מקודשת או דלמא דאזלינן בתר המקדש ולדידי' לא שו"פ והוא לא נתן פרוטה והביא שני תשובות הרדב"ז דסותרין בענין זה ע"ש באורך ואני תמה שלא הזכירו הרדב"ז והמלמ"ל דברי התוס' בקידושין נ"ב גבי המקדש בחלקו דהקשו בתוס' שם דאמאי לא תהי' מקודשת הא מ"מ עשה לה הנאה ומידי דהוה אם קדשה וא"ל ע"מ שאדבר עליך לשלטון דמקודשת וכתבו דשאני התם שהדיבור הוא שו"פ והי' יכול ליטול שכר שו"פ אבל כאן הא משל גבוה קזכי וא"י ליקח ממון מהנאה שעשה לה הנה מבואר דכל שהוא לא חסר פרוטה וא"י ליטול פרוטה אף שלדידה שו"פ ומתהנית שו"פ אפ"ה אינו מועיל ועיין בפ"י שם שביאר בהדיא הדברים כן הן אמת דהרדב"ז והמלמ"ל הביאו ראיה לדבריהם מהא דאבעיא לן בדף ז' ע"ב שתי בנותיך לשני בני בפרוטה ובתוס' שם ד"ה שתי בארו בהדיא דלא אזלינן בתר הנותן אף שהוא לא מחסר לכל קידושין רק חצי פרוטה אפ"ה כל דהמקבל קבל פרוטה סגי א"כ מבואר דסגי בקבלת פרוטה אף שהוא לא נחסר שו"פ אבל אחר העיון אין משם קושיא דבאמת צ"ב הא גם המקבל לא קבל רק פרוטה אחת והרי מקדש לו שתי בנות וא"כ לגבי כל בת ובת אינו מקבל רק חצי פרוטה ואמאי יועיל והתוס' בארו דהבנות בעצמן ודאי אינן מתקדשות דכל אחת לא קבלה רק ח"פ רק דכיון דהם קטנות והאב מקבל עבורם א"כ נעשה שו"פ אבל אכתי קשה דמ"מ אינו מקבל בעד כל בת המקודשת רק ח"פ אך נראה דסברת התוס' דבאמת הר"ן נסתפק בנתן לה שו"פ והיא אומרת לדידי שוה לי אי מועיל כיון שאינו שו"פ אבל כל שהי' שו"פ רק שצריך דינר לב"ש בזה בודאי תוכל לומר לדידי שוה לי וא"כ ה"ה כאן כיון דאב מקבל פרוטה א"כ שוב יוכל לומר לדידי שוה לי שתי פרוטות ולפ"ז אף שזה לא נתן רק פרוטה כיון שהמקבל מחשיבו כאלו שוה שתי פרוטות נעשה ממילא כאלו גם להנותן שוה שני פרוטות דהשתא המקבל יכול לומר לדידי שוה לי שתי פרוטות מכ"ש שהנותן כיון דעכ"פ מחסר לו שו"פ יכול לומר כאלו נתתי שתי פרוטות וגם כל דלהמקבל שוה שתי פרוטות נעשה כאלו המקבל זכה עבור הנותן וזכה לעצמו וכעין מ"ש הרמ"ה בטור אהע"ז סי' ק"כ דהעדים הם זוכים בעד האיש ובעד האשה וה"ה כאן נעשה כאלו האשה זכתה בעד האיש ובעדה ומכ"ש אם הי' ע"י שליח ובזה נתיישב היטב שתי תשובות הרדב"ז הסותרות זא"ז כמ"ש המלמ"ל ולפמ"ש א"ש דבשלמא כשזורק לה ח"פ ובתוך כך נתיקרה ונעשה פרוטה או בשלח לה ע"י שליח ונעשה אח"כ שו"פ שפיר כתב כיון דהיא יכולה לומר לדידי שוה לי דהא באמת שו"פ וכמ"ש הרדב"ז בהדיא שפיר הוה כאלו זכתה להמקדש במעות וזכתה אח"כ לעצמה אבל בלא"ה אף דלדידה שוה לה מ"מ לדידי' היה א"ה ומה בכך דלדידה שוה לה והא אי אפשר לומר דהוה כזכתה עבורו וז"ב כשמש ולפ"ז גם במקדש בחלקו כיון דהוא משלחן גבוה קא זכי מה בכך שהיא מזכית לו מ"מ עיקרו משל גבוה ולא חסר מידי וא"כ ל"מ. עוד יש לי לחלק בשלמא התם כיון דאם נימא דלא הוה קידושין א"כ מחוייבת להחזיר לו ושוב יהי' אצלו ג"כ שו"פ ושפיר יכול לקדשה דהוה כאלו החזירה לו וחזר ונתן לה משא"כ בא"ה דאף אם תבטל הקידושין מ"מ לא יהי' שו"פ אצלו וכן במקדש בחלקו אך עדיין קשה דא"כ בשתי בנותיך לשני בני אף אם נבטל הקידושין מ"מ לא יגיע רק לשו"פ ואיך יכול לקדש שתי בנות וא"כ למה תתקדש וע"כ צ"ל כמ"ש למעלה כל דהוא אומר לדידי שוה שתי פרוטות הוה כאלו זיכה להנותן שתי פרוטות וחוזר וזוכה לעצמו ומיהו לא מצינו שאדם יכול לזכות לאחר ע"י עצמו כמבואר בחו"מ סי' ר' ובשלמא בהך דשתי בנותיך לשני בני א"כ האב נעשה שליח להמקדש ולהמקודשת אבל בהך דרדב"ז בזרק לה קידושיו בעצמו שם יקשה מיהו שם כיון דנתייקר אח"כ שוב הוה כאלו חזרה בה והחזירה להמקדש ואח"כ קדשה שנית:

ובזה מיושב מה דתמוה לי טובא אם נימא דטלי קידושיך מע"ג קרקע לא מהני א"כ מה מועיל מה שנתייקר אח"כ סוף סוף לא נתן לה שו"פ והיא נטלתה מע"ג קרקע ולפמ"ש דהוה כאלו החזירה להמקדש ונתן לה הוה כאלו בא מידו לידה ועיין ריש הזורק ודף ע"ח שם דבכה"ג מועיל ועיין בא"מ סי' כ"ח ס"ק ד' וס"ק נ"ה שם האריך בענין הלז ולא הרגיש בדברי התוס' בדף נ"ב ובמ"ש שם ס"ק ד' יש ראי' למ"ש דאחר שזכתה המתקדשת הוה כאילו זכייתה וזכייתו באים כאחד ודו"ק:

והנה בתוס' ישינים שם הקשו דלמה לא תהי' מקודשת דיכול למכור לכהנים והפ"י צווח ככרוכיא כיון דמגבוה קזכי א"י למכור כמו שא"י לקדש האשה ולא זכיתי להבין דכפי הנראה מה דאסור למכור אינו רק מדרבנן ועיין ברמב"ם פ"ב ממעשר שני ה"כ ובכ"מ וא"כ מה"ת יש לו ממון וגדולה מזו מצינו דאף דהמוכר עולתו לא עשה ולא כלום מ"מ מצינו שיכול למכרו ועיין בפ"י בב"ק דף ס"ג שכתב שאינו רק משום קנס ועיין קצה"ח סי' שפ"ו מ"ש בזה ועיין רמב"ם פ"ו מפהמ"ק ה"ד שכתב דיכול למכור ובאמת בספר מעשה ניסים לש"ב הגאון בעל נתיבות תמה על הרמב"ם דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום אבל לק"מ דאינו רק משום קנס וכל שנתערב וא"א בע"א שרי וכמ"ש הפ"י בב"ק ס"ז הנ"ל ועכ"פ נראה דמה"ת בודאי יש לו זכות למכור ועכ"פ הרווחתי בזה מ"ש התוס' בחולין דחתיכות קדשים לא מקרי ראוי להתכבד דאין מחזיקין טובה זה לזה ולא נודע הטעם ולפמ"ש א"ש כיון דמדרבנן אסור למכור וליתן דמשלחן גבוה קזכי א"כ אין מחזיקין טובה זה לזה וז"ב. וגם י"ל בישוב דברי הרמב"ם הנ"ל ע"ד מה שחידש הט"ז באו"ח סי' קנ"ה דל"ש לומר אין מורידין כל דטעון גניזה דעכ"פ יותר טוב לעשות ממנו קדושה קלה מלגנזו וא"כ במקום שיש תערובות ויפסדו הקדשים לגמרי מוטב שימכרו מלהפסידם לגמרי ולפ"ז במקום דלא יוכל לאכל הקדשים כגון שנטמא וכדומה פשיטא דמותר למכרם לכהן משיפסלו בנותר לגמרי וזה עדיף וע"כ לא אמרו דאין מוכרין רק אם יכול לאכלם בעצמו לא ניתן למכור אבל במקום שיפסדו לגמרי פשיטא דמותר למכרם וא"כ שוב יש לו בו ט"ה ושפיר מקשו התוס' ישינים וזה דבר חדש ודו"ק. ובזה נלפע"ד לישב קושית התוס' בב"ק ס"ו בהא דאמרו דגזל קרבן דחבריה שהקשו דהמוכר עולתיו ושלמיו לא עשה ולא כלום ולפמ"ש א"ש דשם דאם נימא דלא קני ולא עלה לרצון א"כ יפסול לגמרי מוטב שיקנהו ויעלה לרצון בשביל הגזלן ולכך אצטריך קרא דלא הגזול וממילא שוב לא קנה כיון דב"כ וב"כ יפסל. ובזה מיושב מ"ש שם דא"ל דלפסול הקרבן אתי דז"א דהא כשמחזיר הקרן בפנים לבעלים עולה לו ולפמ"ש א"ש דאדרבא כיון דנפסל לנגזל ממילא אם שוחט לשם בעלים עלתה להם דהא לא קנה הגזלן כלל דהמוכר עולתיו ושלמיו לא עשה כלום וא"ל דהרי נפסדו הקדשים דז"א דאדרבא להגזלן לא עלתה וא"כ להנגזל שפיר מכפר דהן שלו וא"י למכרם כלל ודו"ק היטב:

והנה בשנתרט"ז אור ליום ה' לך למדתי עם תלמידי באהע"ז סי' כ"ט והקשה תלמידי החריף מו"ה ישראל מלך כ"י בהא דפריך הש"ס קידושין דף וא"ו דמה קסבר רבא אי קסבר מתנה עמ"ל ל"ש מתנה בתרומה אמאי יצא וע"ז הקשה דהרי התוס' הקשו דהו"ל תנאי ומעשה בדבר אחד וכתבו דדוקא היכא שסותר המעשה וכאן אינו סותר ע"ש ולפ"ז זהו כשמתנה עמ"ל שמי' מתנה א"כ אינו סותר אבל כל של"ש מתנה שוב התנאי סותר למעשה דמבטל המתנה ושוב אדרבא התנאי בטל ומעשה קיים וא"כ אדרבא עי"ז מהראוי שיתקיים המתנה ובזה רצה לומר דזה דפריך הש"ס מאתרוג והוכרח לסיים דאם לא החזיר לא יצא דאל"כ יקשה אמאי אם לא החזיר לא יצא אדרבא מהראוי לומר דגם בלא החזיר לא שמי' מתנה דהתנאי סותר למעשה וע"כ דשמי' מתנה ושוב לא סותר והנה קושיתו מושכלת ומצאתי בטיב גיטין בגיטין כ' בתוס' ד"ה ע"מ שתחזירי שהקשה כן ולפע"ד נראה דבאמת כל הטעם דס"ד דמעמ"ל ל"ש מתנה הוא משום דלא גמר בלבו להקנות ולתת לו כיון שדעתו שיחזור לו מה נותן לו והוה כפטומי מילי ולפ"ז ל"ש לומר דהתנאי סותר למעשה ויהי' מתנה עי"ז דז"א דכל הטעם היכא דהתנאי סותר למעשה דל"מ התנאי הוא משום דהמעשה אלים וא"י לבטלו בדיבור בעלמא ועיין בה"ה פ"י מאשות ובמלמ"ל ולפ"ז היאך אפשר לומר דכיון דל"ש מתנה לא מועיל דכל הענין דל"מ מתנה משום דלא גמר בלבו להקנות בלב שלם וכיון שאתה אומר דלא יוכל התנאי לבטל מעשה דאלימא הרי אתה מודה דהמעשה הי' בלבו ורצה להקנות בלב שלם ושוב ראוי שיהי' שמיה מתנה וא"כ בכה"ג ודאי ל"ש לומר דהתנאי סותר למעשה דהרי לא אלים המעשה כלל שהרי הי' דעתו שתוחזר לו וז"ב אברא דלפ"ז צ"ב מ"פ מאתרוג ודלמא באמת בעלמא ס"ל דל"ש מתנה ומטעם דלא גמר בלבו להקנות כיון שרוצה שיחזור לו וזה שייך בשאר דברים במכר ומתנה ופדיון הבן שהדבר ידוע שנותנין בהחלט וכל שזה אמר במעמ"ל לא גמר בלבו להקנות דמה יהיב לי' וכמ"ש רש"י אבל באתרוג דלא רצה לתת לו רק שיצא מצות אתרוג וא"כ כל דנתן לו לצאת אף שיחזיר מה בכך הא באמת לא רצה ליתן לו רק לשעה וא"כ שמה מתנה אמנם ז"א דכל דאם החזירו לא יצא ע"כ מוכח דשמה מתנה בכ"מ דאל"כ יקשה הא הוה התנאי סותר למעשה וכאן ל"ש לומר דלא אלים המעשה דבאתרוג ל"ש זאת וע"כ דבכ"מ מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף