שואל ומשיב/ב/א/נה

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן נה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב הגדול וכו' נ"י:

ע"ד אשר אדוני שאל בהא שכתב הרי"ף דעדות מיוחדת בעדי אישות ל"מ והביא כן בשם התוספתא וכתב הר"ן דלגבי אישות דדמי לד"נ ל"מ עדות מיוחדת וע"ז הקשה מעלתו דהא באמת בקידושין דף ס"ה פריך הש"ס מאי דעתיך דיליף דבר דבר מממון אי מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אף כאן כן ומשני התם לא קמחייבא לאחריני הכא קא מחייבא לאחריני ולפ"ז עכ"פ מה דמועיל בד"מ בודאי מהראוי שתועיל בדיני אישות והרי בד"מ הלואה אחר הלואה מצטרף וה"ה בדיני אישות הנה יפה שאל וכבר קדמו רבנים אחרונים בתשובותיהם וכ"כ בתשובה אחרת לישב וכעת למען כבודו ולמען למודו אמרתי להשים עין ואשר ישים ד' בפי אותו אשמור לדבר והנראה בזה עפמ"ש בחידושי ליישב קושית התוס' בקידושין ס"ו ד"ה אמר אביי דהא המקדש בע"א אין חוששין לקידושין דאין דבר שבערוה פחות משנים ואמרתי בזה עפמ"ש הט"ז באהע"ז סי' י"ז דלכך לא מועיל ע"א במלחמה דהרי התוס' גיטין כתבו בדף ס"ז בהא דאמרי דיבורא מקרי ואמרי מעשה לא עבדי דהכוונה לדיבור בלא מעשה היינו שלא נגמר המעשה עי"ז משא"כ היכא שע"י דיבורם נגמר הענין זה מקרי דיבור דאית ביה מעשה ולפ"ז בע"א ביבמה דל"מ רק ע"י דדייקא ומנסבא א"כ שפיר חיישינן דדיבור מקרי ואמר ושכרתו לזה כיון דלא נגמר על ידו רק בצירוף הדייקא ומנסבא ע"ש ודפח"ח ולפ"ז בשלמא בע"א בקידושין שפיר חיישינן דדיבורא מקרי ואמר דאינו נגמר על ידו דכל שהבע"ד מכחישו ע"א בהכחשה לאו כלום הוא ואף בהכחשת בע"ד ועיין ביו"ד סי' קכ"ז וכש"ך שם ומכ"ש בדבר שבערוה ולפ"ז כיון שהם יודעים האמת שלא נתקדשו א"כ ממנ"פ לא נגמר על ידו דבר דאם ירצו להכחישו הם נאמנים ואם יהי' רשעים ויאמרו שקידש אבל ע"י העד לא נגמר הדבר לכך חיישינן אבל כאן דהוא אומר לו שזינתה אשתו והוא שותק ואמרינן דאיכא רגלים לדבר ואין האיסור מכח עדות הבעל רק מכח עדות העד שסמך על העד וכמ"ש התוס' בהדיא בקידושין שם ד"ה רבא א"כ נגמר ע"י העד וכל ששתק וסמך עליו אף שהאשה תכחיש העד כבר אסורה על הבעל בכה"ג בדין הוא שיהי' נאמן דהרי ע"י דיבורו נגמר הדבר וז"ב בישוב קושית התוס' ורבא ס"ל דאין דבר שבערוה פחות משנים אף שהעדות אמת ואף דבד"מ כל שמודים סגי ולא אברי סהדי אלא לשקרי ש"ה דכל שמודים א"צ תורת עדות אבל כאן דמחייב לאחריני דנאסרה עי"ז וא"כ בעי תורת עדות ולא מועיל בע"א:

ובזה מיושב קושית הרשב"א בחידושיו שהקשה כיון דיליף דבר דבר מממון א"כ למה באמת לא יהי' נאמנים כשמודים שניהם כמו בממון ועיין בקצה"ח סי' רמ"א ובתשובה הנ"ל כתבתי בזה ולפמ"ש א"ש דבשלמא שם בד"מ אף דלא נגמר העדות ע"פ העדים שהרי הם מודים בעצמם מ"מ ממנ"פ סגי בהודאת בע"ד בעצמו אבל כאן דמחייב לאחריני ול"מ הודאתם וא"כ לכך צריך עדות אף שמודים דהרי יליף דבר דבר ממון דע"פ שני עדים יקום דבר בעינן והיינו שיגמר הדבר עפ"י עדותן וכל שמודים לא נגמר ע"פ עדותן ואנן בעינן עדות להקים דבר משא"כ בד"מ דסגי בהודאת בע"ד ולא אברי סהדי אלא לשקרי וז"ב. אברא דלפ"ז יקשה היאך מצטרף הלואה אחר הלואה הא לא נגמר בעד הראשון הדבר וא"כ חיישינן דדיבור מקרי ואמר והיא קושיא נפלאה וצ"ל דבאמת בלא"ה הקשו האחרונים דאיך מועיל עדות מיוחדת הא בעינן עדות שאי"ל בד"מ ג"כ מה"ת וכתבתי בתשובה דל"ק כיון דעכ"פ שבועה מחייב וכל שאינו נשבע נגד העד מחוייב לשלם דהתורה אמרה או תשבע או תשלם וכמ"ש הריב"ם בב"ב ל"ד ולפ"ז כל שיש עוד ע"א וא"י לשבע עכ"פ דלענין מנה אחת יש שני עדים כנגדו א"כ מחויב לשלם. ולפ"ז שפיר מועיל וקרי לי' נגמר עדות דעכ"פ שבועה יכול לחייב ע"א וכל שא"י לשבע נגדו התורה אמרה או תשבע או תשלם וז"ב כשמש ולפ"ז זהו בד"מ אבל בדיני אישות שפיר לא מועיל עדות מיוחדת דע"י הראשון לא נגמר העדות ודיבורא מקרי ואמר וכאן ל"ש מ"ש בד"מ ולכך שפיר ל"מ עדות מיוחדת ובזה מיושב מה דקשה לי גם בנסכא דר"א לפמ"ש בשו"ת מיימוני לספר משפטים סי' ס"א דצריך שיהי' העד טוען מתחלה שחטף דאל"כ בא העד לממון ע"ש וא"כ העד לא גמר הדיבור ול"מ ולפמ"ש א"ש דכל דהוה מחושואיל"מ שוב נגמר המעשה על ידו ודו"ק ובזה מיושב קושית המ"ב סי' נ"א על הר"ן דלמה לי' טעם זה ת"ל דבעינן שיראו שני עדים הקידושין ולפמ"ש א"ש דדא ודא אחת הוא ודו"ק כי הוא ענין נפלא ת"ל ועיין מהרי"ט חלק אהע"ז סי' ל"ח שהאריך בענין עדות מיוחדת ואין הזמן מסכים לעיין ומ"ש שם לענין עדי זנות עיין בנו"ב סי' ע"ב מ"ש בזה ונעלם ממנו דברי המהרי"ט הנ"ל ועיין בנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ז במ"ש לישב קושית השואל בהך דיליף דבר דבר מממון ולמה לא משני דשאני התם דסגי בידיעה בלי ראיה משא"כ בקידושין וע"ז העלה הנו"ב דברים חדשים דבממון מועיל הודאת בע"ד אף במקום דמחייב לאחריני ע"ש ודבריו תמוהים דבמקום דמחייב לאחריני אינו נאמן והוא ש"ס ערוך כתובות י"ז ובטוש"ע חו"מ סי' מ"ז ובכמה דוכתי ובמחכת"ה לא ראה דברי הרשב"א בחידושיו לקידושין דף ס"ה ובריטב"א שם שביארו הדברים דבממון לא מהימן וקידושין יליף מממון במקום דחב לאחריני ועיין קצה"ח סי' צ"ט וסי' רמ"א ודו"ק. ובחידושי אמרתי בזה דבר נחמד דלכאורה צ"ב למה יכשר עדות מיוחדת בד"מ הא כיון דכתיב ע"פ שנים עדים יקום דבר ומזה דרשו דבר ולא חצי דבר והיינו שבעינן שע"פ כל עד יהי' כל הדבר כמו כן נדרוש דדוקא ע"י שני עדים יקום דבר והיינו שמעידין על דבר אחד ולא ע"י צירוף עדות מיוחדת דאמנה דמסהיד האי לא קא מסהיד האי ועיין בירושלמי פ"ק דסוטה ה"א ותמצא שם דעת הסוברין דחצי עדות הוא יותר מסתבר לפסול מחצי דבר ע"ש בפירוש הפני משה אך באמת הדבר נכון דכיון דבד"מ לא אברי סהדי אלא לשקרי וא"כ לא הקפידה תורה דיהי' הדבר ע"פ עדים דוקא ודי כל שנדע שהענין אמת ולפ"ז גם בעדות מיוחדת כל דבמנה אחת יש שני עדים עכ"פ נודע בבירור דמנה אחת חייב סגי בזה ולכך גם עדות מיוחדת כשר וז"ב ומעתה שוב ל"ק קושית האחרונים הנ"ל דכיון דבקידושין לא סגי בהודאת בע"ד וכדאמרי בקידושין הנ"ל משום דמחייבה לאחריני וא"כ כל דבעי שני עדים שוב לא סגי בעדות מיוחדת דאנן בעינן ע"פ שני עדים יקום דבר שהענין יהי' בשני עדים דוקא וז"ב כשמש:

ואם חומה היא הבא נבא לבנות עליו טירת כסף שבזה יתישב כל קושית המ"ב סי' נ"א על הר"ן דהנה לפמ"ש יש לחלק דע"כ לא פסלינן בדיני אישות עדות מיוחדת דוקא כשזה ראה בבקר וזה בערב וכעין המבואר בתוספתא המובא בהרי"ף אחד בבקר ואחד בערב שבזה כל שאין שני עדים על מעשה אחת ל"מ דאנן בעינן ע"פ שנים עדים יקום דבר אבל עדות מיוחדת כגון זה מחלון אחד וזה מחלון אחר שזה פסול בד"נ משום דכתיב עד אחד וכדדרשי במכות דף וא"ו ואמרו שם דכשר בד"מ וא"כ בזה כיון דיליף דבר דבר מממון א"כ ממילא גם בדיני אישות כשר דבזה לא כתיב עד אחד והוה דינו כממון וז"ב ומעתה אין קושיא ממה שאמרו דד"מ כשר עדות מיוחדת דכתיב לא יומת ע"פ עד אחד בד"נ הוא דפסול ולא בד"מ ונתקשה המ"ב דמשם משמע דדוקא בד"נ משום דכתיב לא יומת לא בדיני אישות ולפמ"ש א"ש דשם בודאי כשר גם בדיני אישות וכמ"ש:

ובזה מיושב מה שהביא מהא דאמרו בסנהדרין גבי בר חמא קטל נפשא דאתי חד סהדא דגנב חושלא וחד סהדא דגנב קתא דבורטא ומסיק התם דעדות מעליא הוא הרי שאף דהי' נוגע לד"נ אפ"ה כשר עדות מיוחדת ולפמ"ש א"ש דשם לענין שיהיו נפסלין אותן העדים פשיטא דלא אכפת לן מה שהוא עדות מיוחדת דאם הי' נודע לנו שפסולין הם הי' סגי ולא גרע עדות מיוחדת מגילוי דעת דסגי בזה לפסול אותם מתורת עדות וגם הודאת בע"ד הי' סגי לולא דאין אדם נאמן על עצמו לעשות רשע עפ"י עצמו וז"ב כשמש. ומה שתמה שם על הב"י בחו"מ סי' למ"ד במחכ"ת ראה ראש דברי הב"י לענין דו"ח ובסוף הסימן אבל לענין עדות מיוחדת דשם מסיק הב"י בעצמו דעדות מיוחדת כשר וכבר מצאתי בכנה"ג חו"מ שהרגיש כן על המ"ב ולפמ"ש לחלק בין עדות מיוחדת אין ראיה דשם מיירי מעדות מיוחדת דאינו פסול רק בד"נ לבד אבל בעדות מיוחדת על זמנים מחולפים י"ל דגם בדיני אישות פסול. ובזה נפתחו לי שערי בינה בדברי הירושלמי פ"ק דסוטה שאמרו שם דנתיחדה ונסתרה בע"א שחרית ואחד בין הערבים ייבא כהדא וכו' דאין זה יחוד קינא לה בע"א שחרית וע"א בין ערבים תלה לה בפלוגתא דריב"ק ורבנן בראו זאח"ז והוא תמוה דמ"ש מנסתרה דפשוט לי' דל"מ והב"י שם משוה דברי הירושלמי דבשניהם תלוי בפלוגתא דריב"ק ורבנן וכן נראה מהמרדכי שהביא שם הב"י דהבין כן בהירושלמי אבל באמת בירושלמי עצמו מבואר כמ"ש ולפמ"ש הדבר נכון מאד דבשלמא בנתיחדה דהם על זמנים מחולפים שפיר ל"מ בדיני אישות אבל לענין הקינוי דלא הי' בפני שנים ביחד זה ודאי דמי לריב"ק דמה אכפת לן שלא הי' ביחד כל שנסתרה אח"כ בפני שנים סגי לריב"ק וז"ב כשמש עכ"פ גוף החילוק שחלקתי נכון מאד דגם בחצי דבר גופא שיטת הרי"ף דכל דהועיל בעדותו לאיזה דבר ל"מ חצי דבר וה"ה לענין חצי עדות דכשר ועשו"ת ש"ב הגאון בעל נו"ב סי' ע"ג בתשובותיו הנפלאה דהאריך שם לענין עדות מיוחדת שהקשה על הר"ן הנ"ל דאם מטעם עדות מיוחדת פסול למה נקט אחד בבקר ואחד בערב ולא נקט שהעדים לא ראו זא"ז ולפמ"ש א"ש דבזה גם הר"ן מודה דכשר בדיני אישות וז"ב מאד ומ"ש המ"ב שם להשיג על הב"י מהא דאמרו בסנהדרין דף למ"ד וכן בשערה שבבן ושבבת דשערות לענין דיני אישות אתמר דלענין עדות ל"ש בבת דפסולה לעדות ל"ק לפענ"ד דנ"מ לענין שמכרה שנדע שהיא גדולה ויש לה יד למכור וכדומה וז"ב ודו"ק ועיין בסנהדרין שם דאמרו דלענין הגדת בכור כשר עדות מיוחדת אף דהוא איסור ולפמ"ש א"ש דעכ"פ גילוי מלתא הוה ודו"ק:

והנה בדברי הטור שכתב דאם שנים העידו שמצאו שערה אחת מימין וכו' שמדברי הב"י שם כפי הנראה לא מצא מקורו וראיתי ברמב"ם פ"ד מעדות ששם ג"כ לא ידע מקורו והתעורר בזה הלח"מ שם יע"ש ונהניתי עכ"פ שם מפרש הכ"מ דהעדות של השערות הוא לענין ד"מ והמ"ב לא ראה דברי הכ"מ הנ"ל ודו"ק ועיין בש"ע אהע"ז סי' מ"ב ס"ב שכתב דאפילו קדשה בפני עד אחד זה שלא בפני זה אינה מקודשת ומשמע דס"ל דעדות מיוחדת ל"מ והרי הוא בעצמו בב"י סי' כ"ח בחו"מ מסיק דעדות מיוחדת כשר ולפמ"ש א"ש דכאן שהי' ענינים מחולפים אפשר דמודה הב"י דפסול ועיין במקנה בק"א שהאריך הרבה בדברי הש"ע לענין עדות מיוחדת ולפמ"ש יש לסתור ולבנות ואין הזמן מסכים לעיין בזה. עוד נ"ל לחלק בעדות מיוחדת דל"ד לד"מ דהנה כמו שבעדות ל"מ חצי דבר ומטעם דבעינן ענין שיהי' חלות לעדות בעת ראייתם העדות ולפ"ז בעדות מיוחדת בשלמא בממון עכ"פ הי' חלות לענין שבועה והו"ל כמ"ש הרי"ף בעדי חזקה דמועיל עכ"פ לאיזה דבר אבל בדבר ערוה שצריך שני עדים ע"כ לא הי' חלות לדבריו טרם שהי' עדות השני א"כ ל"ש להצטרף ויתכן יותר לפמ"ש התוס' ישנים דבעינן בעדים שיתכונו לשם עדות כמ"ש בכריתות י"ב ואף אם נימא דא"צ שיתכוין לשם עדות היינו במי שראוי להעיד בעצמותו אבל כל שראה יחידי ואינו נאמן בדבר ערוה פחות משנים א"כ לא נתכוין לשם עדות ולא הי' עליו שם עד כלל פשיטא דאין מצטרף אח"כ לעדות והוה כעין דאמרו בכתובות כ"ח ע"ב כיון דנכרי הוה לא קא דייק ורבנן לא נחלקו רק כל דדעתו לגיורי קא מידק דייק אבל כאן אטו ידע שיהי' אח"כ בעד שני עוד יחוד לשם קידושין וכדומה וא"כ לא דייק כלל ואין עליו שם עד ולכך פסול עדות מיוחדת ומעתה זה דוקא בעדות מיוחדת על זמנים מחולפים אבל כשזה ראה מחלון זה וזה מחלון זה כל שידעו זה מזה פשיטא דבאישות דדמי לד"מ שפיר מצטרפין דהרי הי' עליו חלות עדות ונתכונו לשם עדות וז"ב מאד ומעתה הש"ע בסי' מ"ב דפסק דעד אחד בקידושין לאו כלום הוא וא"כ אין עליו תורת עדות כלל שפיר פסק דלא מצטרף ושאני כל עדות מיוחד' באישות דנ"מ לאיזה דבר בעדותו ושפיר דייק והוה עליו שם עד ומצטרף עם אחר ולדידן דחיישינן לדעת הסמ"ג ממילא גם עדות מיוחדת מועיל בקידושין ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד:

והנה לכאורה הי' נראה דלפמ"ש בתוס' במכות דף וא"ו ע"ב דלכך קרא דממעט עדות מיוחדת לא קאי בד"מ הוא משום דעדות ממון דיכול לחייב עפ"י ע"א שבועה א"כ עכ"פ מועיל ע"א ע"ש ולפ"ז נראה לי דאם נימא כר"פ ואינך אמוראים בקידושין ס"ה דחוששין לקידושי ע"א וכן שיטת הסמ"ג באהע"ז סי' מ"ב שוב ל"ש עדות מיוחדת בנתיחדה עמו בבקר בע"א ובערב בע"א א"ו ע"כ הקרא לא קאי ע"ז דהא בזה עכ"פ חוששין לקידושיו וכעין זה כתב הנו"ב בעצמו סי' ע"ב לענין לאסור אשה על בעלה וע"כ דפירוש הר"ן והב"י קאי אי נימא כשיטת רוב הפוסקים דחלקו על הסמ"ג דלא קי"ל כר"פ ואין חוששין לקידושי ע"א ובזה נראה דמ"ש הב"י לפרש דהתוספתא כוונה דלפי שלא ראה רק ע"א לא חשו שיכוונו לשם קידושין ולפמ"ש י"ל דכל דעכ"פ יש סברא דחוששין לקידושין בע"א א"כ שוב יוכלו להצטרף דהרי יש מקום לחוש לקידושין וכעין דאמרו ודלמא טעי בדר' ירמי' ועיין בתוס' ערכין כ"ט דל"ש אדם שידע כל דיש ספק לפנינו בין התנאים והאמוראים וה"ה בזה ובלא"ה נראה לפע"ד דניהו דמה שנתיחדו בבקר בפני עד לא חשו לקידושין שלא הי' בפני שנים אבל כשנתיחדו בערב לפני עד השני אם העד השני ידע מעד הראשון שנתיחדה לפניו בבקר שוב אז נימא דעדות מיוחדת מצטרף בקידושין שוב יוכל להיות שגם הם חשו לקידושין דלמא יצטרפו שניהם גם יחד וע"כ מוכרח הפירוש דעדות מיוחדת אינו מצטרף בדיני אישות ואז ממילא לא נתכוונו לשם קידושין כלל ודו"ק:

ובזה נראה דגם בקנס מצטרף עדות מיוחדת דהא הע"א מועיל להשביע על ידו וכמבואר בתוס' ב"ק דף מ"א ד"ה מודה ודו"ק ובחידושי רשב"א ג"כ מבואר שוב הוה מיוחדת עדות לענין קנס. והן נסתר מחמתו מה שחידש הט"ז בחו"מ סי' למ"ד דל"ש שבועה דר"ח בעדות מיוחדת כיון דר"ח נלמד מק"ו מה פיו שאינו מחייבו קנס ואפ"ה עדים מחייבו ולפ"ז בקנס דל"ש עדות מיוחדת שוב שבועה דר"ח ל"ש ולפמ"ש אף דדבר חכמה אמר אבל א"א לומר כן דגם על קנס לא קאי הקרא דלא יומת ע"פ ע"א דהא יכול לחייבו העד שבועה אברא כיון דאין נשבעין על קנס לא שייך שבועה אבל כבר כתבו התוס' בב"ק דף מ"א דהי' יכול להשביע וביאור הדברים כתב דו"ז הגאון בים התלמוד בדף ע"ד במשנה שם דהא כל הטעם דל"ש שבועה דאם מודה מפטר ולפ"ז אם נימא דע"י ע"א ל"ח מרשיע את עצמו ואלו הודה לא מפטר שוב הו"ל ממון ויכול לחייבו שבועה ע"ש הן אמת דלפע"ד עדן קשה דהא אכתי ליכא חיוב ממון כשהודה וחשוב מרשיע את עצמו בממון דהעד א"י לחייב רק שבועה וזה מודה בממון ומקרי מרשיע את עצמו ולכאורה רציתי לומר כיון דהעד מחייבו שבועה א"כ כל שאלו הודה עכ"פ לא הי' יכול לשבע נגדו ושוב הו"ל מחושואיל"מ וא"כ מקרי נתחייב ע"פ עד ולא ע"י עצמו אך ז"א דהרי עכ"פ אם לא הודה הי' יכול לשבע נגד העד ושוב הו"ל מרשיע עצמו אך העיקר נראה דכל שלא חייב עצמו במידי ל"ש מודה בקנס דאף בבאו שני עדים אח"כ חייב כל שלא מודה במידי וא"כ שפיר חייב שבועה ע"פ ע"א ובזה נ"ל לחלק בין קנס לקנס דכבר כתבתי בתשובה אחת דבקנס היכא דמחייב עצמו במידי דמי לד"מ כיון דפתיך בי' ממונא משא"כ היכא דאינו רק קנס גרידא והארכתי בזה לענין דו"ח בד"מ דגם בקנס כל דפתיך בי' ממונא לא בעי דו"ח ולפ"ז ה"ה לענין עדות מיוחדת כל דפתיך בי' ממונא דהיינו קרן שפיר מצטרף עדות מיוחדת דד"מ אית ביה אבל כל שאינו רק קנס גרידא שוב פסול עדות מיוחדת:

ובזה יש לישב קושית הקצה"ח סי' למ"ד שהקשה על הט"ז דהא בב"ק דף ע"ד מבואר בהדיא דגבי קנס מצטרף עדות מיוחדת וכן הרגיש בים התלמוד לדו"ז זקני הגאון ז"ל ולפמ"ש א"ש דשם י"ל דפתיך בי' ד"מ וכשר עדות מיוחדת ודו"ק היטב כי קצרתי והש"ס דיליף ק"ו מפיו מיירי בקנס גרידא דלא פתיך בי' ד"מ ושם פסול עדות מיוחדת ודו"ק היטב:

והנה גוף הענין דכתבו התוס' דלכך עדות מיוחדת כשר בד"מ דע"כ הקרא לא קאי ע"ז דע"א מועיל לממון דלשבועה מיהא איתא היא תימה לכאורה דהא הכי קאמר קרא לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת א"כ לממון אינו קם ע"א וא"כ מהראוי שיפסול עדות מיוחדת ג"כ לממון ומה בכך דאתי לשבועה אבל הקרא דממעט עדות מיוחדת גם בד"מ מיירי דהרי דרשינן לקרא לעון ולחטאת היא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה אך לפע"ד היה נראה דדברי התוס' כוונה עמוקה יש בזה דהנה ענין עדות מיוחדת דפסלה תורה נראה לפע"ד דהוא לפי דע"א ל"מ ולא היה תועלת בעדותו ושוב הוה כמו שלא העיד אז כלל ואיך יצטרף אח"כ להעד השני וכל שלא יצדק בנפרד לא יצדק במחובר ול"מ אם נימא דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' כיון שאז הי' נפסל לגמרי דבד"נ לא מהני עד אחד כלל ממילא גם כשנתחבר אח"כ הרי מוכרח להעיד מחדש ועביד איניש לאחזוקי דיבורי' ואף אם נימא דלא אמרינן עביד איניש לאחזוקי דיבורי' מ"מ ל"ש לצרף עדות כל שבעת הגדתם לא היה דבריו נחשב לכלום ואיך נצרף אח"כ ולפ"ז זהו שכתב התוס' דבד"מ שעכ"פ הועיל בעדותו לענין שבועה שוב יוכל אח"כ להצטרף לעד אחר ולחייב ממון כיון שעכ"פ מועיל עדותו ויתכן יותר אם נימא דזה הוה כמו חצי דבר דכל עד בפ"ע לא הי' עד כלל לעצמו וגרע מחצי דבר וכאן ל"ש לא סברת הרי"ף ולא סברת התוס' דהא לא הועיל כלל בעדותו משא"כ בד"מ דהלוה כל מה שיכול להלות וגם הועיל עכ"פ במקצת ול"ש חצי דבר וז"ב כשמש:

ובזה נראה לפע"ד מ"ש הב"י לדחות דברי הר"ן שכתב דלכך לא מצטרף עד בבקר ועד בערב שמעידין שנתיחדה עמו וכתב הר"ן דמשום דהוה כד"נ וע"ז כתב הב"י די"ל דשם משום דהמקדש לא נתכוין לשם קידושין ולפמ"ש א"ש דדא ודא אחת היא דאם היה איזה תועלת בקידושין דהיינו אם נימא דקידושין בע"א חוששין לקידושין שוב לא מקרי עדות מיוחדת דהועיל בעדותו וכמ"ש ומצאתי במהרי"ט חלק אהע"ז סי' ל"ח שכתב ג"כ להקשות כן על הר"ן כקושית הב"י ולא זכר דברי הב"י הנ"ל וכתב הוא דמשמע ליה להר"ן דמיירי שכל עד אומר שנתיחדה בפניו ובפני אחר וא"כ הי' מקום לצרף ורק דלשנינו אין כאן רק עדות מיוחדת ולפמ"ש י"ל כיון דבכה"ג שאין האחר מכחישו וזה אומר שקידש בפניו ובפני עוד אחר חוששין לקידושין ועיין שו"ת תה"ד סי' מ"ב ס"ב בהג"ה ובח"מ ובב"ש שם ועיין שו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קל"ה וא"כ שוב הי' מצטרף עדותן ודו"ק ובזה יש לישב הרבה קושיות של הב"י והמהרי"ט שם ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא ת"ל ולפ"ז בקנס גם כן תלוי אם יכול להשביע במודה בקנס ע"פ ע"א שנחלקו בזה התוס' והרשב"א בב"ק מ"א הנ"ל ודו"ק היטב שוב מצאתי בשערי משפט סי' למ"ד שהביא בשם שו"ת זכרון יוסף חלק אהע"ז סי' ס"ג שכתב דהא דעדות מיוחדת מצטרף דוקא כל שלא נשבע נגד העד הא אם כבר נשבע ונפטר נגדו תו ל"ש להצטרף דכבר נסתלק והביא ראיה מהא דמבואר בחו"מ סי' ל"ד סכ"ז ובסמ"ע שם ס"ק ס"ו והשערי משפט השיג עליו ע"ש בס"ק ח' דהקשה דמ"ל לחדש כזאת ולפמ"ש י"ל דכיון דנסתלק מאתו שוב ל"ש לצרף דעדותו כבר נסתלק והוה כלא הי' כיון שהתורה האמינה לזה נגד ע"א כל שנשבע ומכ"ש בעידי כיעור דכל דהכחישו דהוה ע"א בהכחשה דלא כלום הוא שוב ל"ש צירוף וכמ"ש בטעם הדברים ודו"ק:

והנה הקצה"ח סי' ל"ו חידש דבד"מ בעדות מיוחדת כשר גם לענין נמצא אחד מהם קאו"פ ג"כ מצטרף אף כשהן מעידין שלא בתכ"ד או אחד מחלון זה ואחד מחלון זה והביא דברי הריטב"א שכ"כ ובאמת שלפמ"ש בסברא דעדות מיוחדת דדוקא כשהי' לו כח להעיד א"כ בד"נ דל"מ כשהעיד ע"א ל"ש עדות מיוחדת ואף דאם הי' יותר משני עדים ונמצא קאו"פ שוב הי' שייך עדות מיוחדת ע"ז י"ל דמקיש שלשה לשנים דבשנים ל"מ עדות מיוחדת וה"ה בשלשה לענין קאו"פ ולפ"ז לרבי דס"ל דגם בד"מ פסול נמצא אחד מהם קאו"פ וביאר הריטב"א דס"ל דגם בממון לא מועיל אף לענין שבועה שוב ל"מ עדות מיוחדת להצטרף לענין קאו"פ ונסתר הדין ועכ"פ יש ליישב בזה קושית השערי משפט סי' ל"ו ס"ק א' וצ"ע בזה. ומן האמור נרא' לפע"ד לישב קושיא עצומה שהקשה הרמב"ן בספר המצות מצות ל"ת מצוה ר"צ בהא דמביא הרמב"ם המכילתא דדרש הי' אחד מעידו שעבד לחמה ואחד מעידו שעבד ללבנה שומע אני יצטרפו ת"ל ונקי וצדיק אל תהרוג וכתב הרמב"ן ע"ז שזו אסמכתא בעלמא וז"ל שאפילו בד"מ כגון חמה ולבנה אין מצטרפין שהוא הכחשה בחקירות ואפילו נאמר בשהעידו שזבח וקטר להם שלא בפניהם עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כגון זו פסולה דהו"ל מנה שחור ומנה לבן בהכחשה ואם נאמר בשאינן מכחישין חצי עדות הוא וכבר יצא מפסוק לא יומת עפ"י ע"א בכיצד מעידים אמרו לא יומת עפ"י ע"א להביא שנים שרואין אותו אחד מחלון זה וכו' ע"ש שהאריך. וטרם יהי' כל שיח אבאר דבריו הקדושים דהנה בספר המצות אשר לי מכבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י ראיתי שביאר דמ"ש כשהעידו שזבח וקטר להם כתב הוא וז"ל דבא לומר שאחד העיד שזבח ואחד העיד שקטר ומ"ש ברמב"ן שלא בפניהם מחק תיבת שלא וכפי הנראה כוון אבי מורי הרב הגאון נ"י דבתחלה מקשה הרמב"ן דהו"ל הכחשה בחקירות דאחד מעיד שעבד לחמה וזה מעיד שעבד ללבנה הו"ל חקירות דהיינו גוף ע"ז שעבד אם חמה או לבנה וע"ז כתב דאף אם נימא דמיירי שאחד העיד שזבח ואחד העיד שקטר אבל שניהם מעידים שעבד לחמה או ללבנה מ"מ הו"ל כמנה שחור ולבן שזביחה וקטירה הו"ל כמנה שחור ולבנה ואני אומר דלא כן אבי דמלבד דהדבר תימה דהא במכילתא מבואר שאחד מעיד שעבד לחמה ואחד מעיד שעבד ללבנה וא"כ לא נחלקו כלל במה היתה אף גם דבמנה שחור ולבן קי"ל דלא הוה הכחשה בד"מ דבכלל מאתים מנה דעכ"פ אחד מנה מעידין ואף דהתוס' והנימוק"י מחלקין בין מין אחד וכאן הוה כשני מינים ועיין בחו"מ סי' למ"ד מ"מ עכ"פ הי' לו לרמב"ן לבאר אמנם מצאתי במעיין החכמה שפירש דבריו בדלת המתחיל גלה דבריו וחתכהו שהכוונה דאם העידו שעבד לכל אחד בעת ממשלתו דהיינו לחמה ביום וללבנה בלילה הוה הכחשה בחקירות ואם העידו שזבח וקטר שלא בפניהם דהיינו שלא בעת ממשלתם של כל אחד ויכול להיות שכוונו לזמן אחד מ"מ הו"ל כמנה שחור ולבן ע"ש אמנם לפע"ד נראה דזה לא מקרי הכחשה דבשלמא מנה שחור ומנה לבן הם מעידים על מנה אחת וזה אומר שהיתה שחורה וזה אומר לבנה מקרי הכחשה אבל כאן שניהם מעידים שזבח וקטר לע"ז רק דלא ידעו לאיזה ע"ז אם לחמה או ללבנה ויכול להיות שעבד לשניהם וזבח וקטר לחמה וללבנה וזה שמע שזבח לחמה וזה שמע שזבח ללבנה או ששמעו שזבח לשניהם באמת רק שזה התרה בו שאסור לעבוד ללבנה וזה התרה בו שאסור לעבוד לחמה אבל עכ"פ שניהם התרו בו שאסור לעבוד לנבראים ועכ"פ ידע שאסור לעבוד ע"ז בכה"ג נלפע"ד דלא מקרי עדות מיוחדת ששניהם ראו שעבד ע"ז רק שנחלקו בהתראתם שזה מעיד שהתרה ללבנה וזה מעיד שהתרה לחמה עכ"פ התרו בו דאסור לעבוד ע"ז אפ"ה פטרה התורה כיון דכל אחד התרה בו לדבר שלא התרה בו חבירו א"כ הוה כנקי וצדיק לאותו מעשה דאם הי' רק אחד מתרה בו לא הי' מועיל כיון דעל ע"ז שעבד לחמה לא העיד אלא אחד ועל לבנה לא הי' רק אחד אף שבצירוף עכ"פ עבד ע"ז מ"מ לא ידעו מה ע"ז שעבד בכה"ג לא מחייב דאף דמותרה שאמרו אפילו עפ"י השם ועפ"י עצמו היינו כשראו עכ"פ שעשה עבירה זו אבל כאן שעל ע"ז חלוקות הן מעידין מקרי נקי וצדיק כנלפע"ד ברור כשמש ובזה נלפע"ד לישב מ"ש הרמב"ן דהן שתי מניעות לפע"ד גם זה הוא מטעם אומדנא דבאמת האומדנא הוא שעבד ע"ז רק שלא נודע איזה ע"ז עבד עכ"פ עבד ע"ז וא"כ בד"מ בכה"ג פשיטא דכשר דהא קי"ל כרשב"א דיש בכלל מאתים מנה וה"ה כאן עכ"פ עבד ע"ז אבל בד"נ דבעי שנדע איזה ע"ז עבד א"כ אף אומדנא ל"מ וכמו בראוהו דרדף ומצאוהו מפרפר ומ"מ לא ראינו ההריגה וה"ה כאן שלא ראו איזה ע"ז עבד ודו"ק היטב: ובזה מיושב גם מ"ש רמב"ם למעלה אחד העיד עליו שעשה מלאכה בשבת ואחד העיד שעבד ע"ז גם ע"ז קאי הלאו דנקי וצדיק אל תהרוג ובזה בודאי תימה שעבירות חלוקות הם והוה הכחשה או עדות מיוחדת ולפמ"ש א"ש כגון שהעד מעיד שבשבת זיבח וקיטר וזה התרה בו משום שבת וזה התרה בו משום ע"ז ונמצא שבגוף העשייה כ"ע מודים שזיבח וקיטר רק שזה אינו יודע אם עבד ע"ז בזה ולא התרה לו משום זה וזה א"י שחילל שבת בזה דאולי לא ידע שהוא שבת וכדומה רק שהתרה בו משום ע"ז ובכה"ג שייך הלאו דונקי וצדיק אל תהרוג וז"ב כשמש ועיין רמב"ם פ' עשרים מסנהדרין ה"א שהביא השני דינים האלו הנובעים מהמכילתא ובכ"מ לא ציין מקורו אבל במגדול עוז ידע מקומו ודו"ק ועיין במל"ת שמנה הרמב"ן בכלל הנשכחות מרבינו ומנה במצוה התשיעית דעדות מיוחדת פסול בד"נ וכתב במגלת אסתר שם דמה שלא מנה הרמב"ם זאת משום דבכלל לא יקום ע"א באיש הוא דעדות מיוחדת הוה כע"א ולכאורה תימה דהא גם בד"מ לא יקום עד אחד ואפ"ה כשר עדות מיוחדת וא"כ מהראוי למנות מצוה דעדות מיוחדת בד"נ ג"כ בכלל המצות שאינו נהוג רק בד"נ ולפמ"ש התוס' במכות דף וא"ו דלכך כשר בד"מ משום דקם לשבועה עכ"פ א"ש אך אם נימא דגם בדיני אישות שייך עדות מיוחדת דדמי לנפשות א"כ א"א לומר דהוה משום דאין ע"א נאמן דהא לאביי גם ע"א נאמן בדבר שבערוה וא"כ הוה כד"מ דע"א כשר לשבועה וכאן כשר אף לעסק דיני אישות ואפ"ה עדות מיוחדת פסול מיהו לאביי ודאי דכשר עדות מיוחדת בדבר שבערוה אחר זמן רב ראיתי דברי התומים סי' למ"ד ס"ק א' ואין הזמן מסכים לעיין אם הרגיש בזה:

והנה באהע"ז סי' מ"ב לענין ידיעה בלי ראייה דשיטת הרשב"א דלא מועיל לענין קידושין ובב"ש שם הביא בשם המרדכי דמועיל בקידושין ידיעה בלי ראייה וע"ז הקשה הרב המופלג מו"ה אהרן דאבד"ק סטרעליסק נ"י בהא דאמרו בשבועות דף ל"ד ש"מ קסבר ריה"ג משביע עידי קנס פטור דאי ס"ד חייב ניהו דידיעה בלי ראיה משכחת לה ראיה בלי ידיעה מי משכחת לה ע"ש וע"ז אמר דקשה על המרדכי דאמאי לא פריך משביע עידי קידושין לפטור דהא לא משכחת ראיה בלי ידיעה אף דידיעה בלי ראייה משכחת לה וע"כ דגם ידיעה בלי ראייה לא משכחת לה ולפע"ד לק"מ דהא כל הסברא דמהני ידיעה בלי ראייה בקידושין הוא משום דכד"מ דמי כמ"ש הב"ש שם ס"ק י"ב ולפ"ז במקום דלא פתיך בי' ד"מ לא הוה כד"מ ועב"ש סי' י"ז שביאר כן בהדיא ולפ"ז ממנ"פ במה מיירי משביע עידי קידושין אם במקום דפתיך בי' ד"מ פשיטא דחייב דהא אף דל"ש ידיעה בלי ראייה הא בממון לא בעי ידיעה בלי ראיה דמ"ש ר"י בידיעה בלי ראיה מיירי היינו רק שלא נימא דמיירי גם בלי תביעת ממון ע"ז אמר ראיה דמיירי בממון שהרי מועיל ידיעה וכן להיפך אבל בממון פשיטא דחייב אף במקום שלא מועיל ידיעה בלי ראייה ואם מיירי בלא פתיך ביה ממונא שוב לא יועיל וא"ל דא"כ אמאי יפטור בעידי קנס אף דהוה ממון דז"א דהרי לר"ע לא מקרי קנס ממון וא"כ גם לריה"ג כל שאינו ממון ממש ול"ש בי' ראי' בלי ידיעה לא חייב אבל בממון ממש חייב אף דל"ש ראיה בלי ידיעה ובלא"ה נראה דל"ש כאן משביע עידי קידושין דהא ממנ"פ אם היא תובעת אותו שקדשה ל"ש לומר משביע עידי קידושין דשייך מי יימר דהא יכול לגרשה בע"כ ואם הוא טוען שקדשה והיא מכחשת הא מ"מ יכולה לטעון מאיס עליה ובפרט בארוסה ועיין באהע"ז סי' ע"ד ס"ב בהג"ה ודו"ק והנה אחר זמן רב כשלמדתי מסכת גיטין בעיון קצת עם תלמודים שלי נ"י הקשיתי בהא דאמרו בגיטין דף ע"ה ואין אחד מהראשונים ואחד מאחרונים מצטרפין ואמרו שם דקאי ארישא מהו דתימא כל לקיומא תנאי מצטרפין קמ"ל הנה מבואר שם דעדות מיוחדת פסול בעידי נשים ומצאתי ברמ"א בחו"מ סי' למ"ד שציין על עדות מיוחדת באהע"ז סי' קמ"ז סעיף יו"ד והוא הך דינא דאין מצטרפין הנ"ל וכפי הנראה רמז לזה ובב"ש סי' קמ"א ס"ק כ' כתב שאני הכא דכל תנאי אחד הוא והנה באמת שאחד מהתלמידים השיב לי כן בפשיטות אבל דחיתי הדברים דסוף סוף למה לא יצטרף הא מעידים שהי' תנאי בדבר וזה באמת סברת הש"ס כל לקיומא תנאי מצטרפין והנני יוסיף דלפמ"ש למעלה בטעם הדבר דעדות מיוחדת פסול בד"נ משום דלא כוונו לשם עדות דע"א לא מועיל בד"נ ולא כוון לשם עדות א"כ לפ"ז זהו כשהי' כל עד מיוחד לבדו אבל כאן דיש שני כיתות עדים וא"כ על כל תנאי כל כת בפ"ע כוונה להעיד למה לא יצטרפו וז"ש רש"י כיון דמקיים גיטא בכל חד מהני תנאי וכל סהדי וסהדי לקיומי תנאה דהאי גיטא לצטרפו והנה דברי רש"י אריכות דברים ושפת יתר לכאורה וגם קשה הא אין אנו דנין על שני עדים מכל העדות רק על אחד מכל כת וכת ולפמ"ש א"ש דכיון דעכ"פ בכל תנאה מקיימא גיטא א"כ כשראו עדות זאת נתכוונה כל כת להעיד וא"כ גם כל אחד מהכתות יכולות להצטרף ע"ז אמר אמר קמ"ל ודברי רש"י מדוקדקים אמנם אכתי יקשה דלמה באמת לא יצטרפו אך לפע"ד הדבר נכון דבשלמא בד"מ ושאר איסורים ואף גם בקידושין וגיטין כל דמעיד אחד אחד לבד שראה שקדשה אמרינן כיון דעכ"פ כל אחת מעידה שנתקדשה א"כ לדברי שניהם מקודשת או מגורשת היא שפיר י"ל דמצטרפי אבל כאן באמת אם הוא התנה על תנאי זה והיא עשתה תנאי אחרת לא היתה מתגרשת וא"כ על כל תנאי אין כאן רק ע"א וא"כ אדרבא העדים מכחישים זא"ז וא"כ בשלמא בד"מ עכ"פ נתחייב מנה אבל כאן בתנאי לפי דברי העד זה אם הי' עושה תנאי אחר לא השלים תנאו שוב הו"ל ע"א על תנאי ותנאי וא"י רק בשתעשה שני התנאים ביחד אבל אם תעשה רק אחד לא מועיל וגם בד"מ אם מכר לו השדה ע"מ שיעשה תנאי זה והי' עדות מיוחדת לא הי' מועיל דאדרבא כל אחד מכחיש חברו וז"ב כשמש. ולדעת זה כוונת הב"ש דשאני הכא דכל תנאי תנאי אחר הוא אברא דמדברי רש"י נראה דמה דאמרו דאין מצטרפין היינו להעיד שהי' תנאי בגט זה וכשר ע"י ע"ח ולא כל כמיניהו דהנך לשויא תנאה בגט וא"כ נראה דכוונת רש"י דאין נאמנים כלל לעשות תנאי בגט וע"ז שפיר קשה דעכ"פ שהי' תנאי בגט והי' מהראוי שיהיו נאמנים דע"ז יש עכ"פ שנים דהי' תנאי ול"ש חלוקי שכתבתי אך נראה דהדבר נכון כיון דאם נימא דהי' תנאי בגט שוב העדים סותרין זא"ז דזה אומר תנאי זה וזה אומר תנאי זה א"כ על כל אחד מהתנאים יש כאן שני עדים דהיינו ע"ח דאומרים דהי' בלי תנאי ושוב אינם נאמנים נגד ע"ח. ובזה מובן היטב מה דאמרו מהו דתימא כל לקיימי תנאה מצטרפין והיינו דעכ"פ יש כאן שני עדים שהי' תנאי בגט א"כ לצטרפו והו"ל תרי נגד תרי הע"ח ע"ז קמ"ל דמ"מ נגד כל חד תנאי יש כאן שני ע"ח וז"ב כשמש והמעיין ברש"י ימצא שהדברים מדוקדקים שוב ראיתי בספר טיב גיטין הנדפס מחדש שהאריך בקושיא זו ונתעצם מאוד להקשות על הב"ש דמ"מ שנים מעידים שלא קיימה שום תנאי והיא א"א שלא קיימה התנאי ע"ש והביא שבבני יעקב עמד בזה ולפמ"ש א"ש ודו"ק היטב. שוב ראיתי במהרי"ט חלק אהע"ז סי' ל"ח שגם הוא הקשה מכאן דמשמע דעדות מיוחדת לא מצטרף ולפע"ד מ"ש הוא ברור ודו"ק היטב כי אמת הוא:

והנה שאל אותי המופלג מהר"י שארשטיין נ"י בהא דבעי בשבועות ל"ז הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מאי והקשה המהרש"א דע"כ מיירי שאין כאן עדים אחרים דאל"כ הו"ל כפירת דברים וא"כ שוב קשה דאיך נוכל להתרות בו הא יודע שיש לו פקדון וכמ"ש רש"י לענין שבועת העדות וע"ז אמר דמשכחת לה שיש עדות מיוחדת דכשר בד"מ רק שהוא מכחיש העדים ומבואר בסי' למ"ד דבכה"ג אינם נאמנים העדים ע"ש בסעי' ז' ולפ"ז שוב הו"ל כפירת ממון דאין העדים נאמנים ומ"מ לגבי הלוה יש עדות כשר והשבתי דז"א דבכה"ג עדיין מקרי כפירת דברים בלבד דהא אם הי' לו אמתלא לחזור מהודאתו הי' העדים נאמנים וגם בלא"ה לענין מה שהעדים מעידים בשוה עד"מ שזה אומר מנה וזה אומר מאתים והבע"ד אומר רק מנה וכן להיפך א"כ עכ"פ לענין מנה לא נתחייב דמקרי כפירת דברים ועל השאר שוב אין העדים נאמנים והו"ל ה"ס וגם אם אחד מעיד שבאחד לחדש והשני מעיד בב' לחדש הלוהו זה אומר שלא הלוהו רק מנה אחת ובאופן דליכא למימר שטעו בעיבורא דירחא שוב אינם נאמנים העדים כלל ואף דיכול להיות אמת כדבריהם מ"מ עכ"פ כל שאלו הי' רוצה לחזור באמת לא הי' נאמן א"כ שוב מקרי כפירת דברים בעלמא כנלפע"ד:

והנה באהע"ז סי' י"א מביא הב"י דדעת המרדכי דעדות מיוחדות בעדי כיעור מצטרפין כמו בד"מ דאף דאמנה דמסהיד האי לא קא מסהיד האי מ"מ על מנה אחת תרווייהו עכ"פ מסהדי וה"ה בעידי כיעור ולפע"ד נראה דהנה לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ל"ג דאף דלא בעי דו"ח בממון מ"מ בעינן עדות שאתה יכול להזימה בד"מ וע"ז הקשה הנו"ב דא"כ היאך מצטרף עדות מיוחדת מ"מ לא הוה עדות שאילה"ז דכל אחד יאמר דאני לא רציתי לחייב ממון רק שבועה וכתבתי בזה עפ"י דברי ריב"ם בתוס' ב"ב דף ל"ד דע"א כ"ז שלא נשבע הוה כשנים וכל שא"י לשבע להכחישו הוה כשנים וה"ה כאן כיון דיש שני עדים עכ"פ על מנה אחת הרי עכ"פ א"י לשבע להכחיש וא"כ שפיר הוה שני עדים ושפיר הוה עדות שאתה יכול להזימה דהרי כ"ז שלא נשבע נגדו הוא כשנים ולפ"ז זהו בד"מ דעכ"פ הוא מחויב שבועה ואם לא ישבע כנגדו וחייב ממון הרי רצה לחייב ממון אבל כאן בע"א על הכיעור אינו יכול לאסור וא"כ ל"מ אם צריך דו"ח בדיני אישות כמ"ש הב"י סי' י"א דאף דלד"מ מדמינן ליה לענין שכשר עדות מיוחדת מ"מ י"ל דבעי דו"ח כיון דגם ד"מ בעי דו"ח רק משום שלא תנעול דלת בטלי דו"ח ובאיסור ל"ש זאת ע"ש א"כ פשיטא דלא הוה עדות שאילה"ז אלא אף אם נימא דלא בעי דו"ח מ"מ עדות שאילה"ז בעינן וכאן הוה עדות מיוחדת כנלפע"ד. והנה בשנת תרי"ז בר"ח מנחם אב בא לכאן לב"ד שליח להולכה בגט שנשתלח משם לכאן על ידו והשליח לא הכיר את האשה המתגרשת אם היא אשת המגרש והנה מבואר דצריך שני עדים כמבואר סי' קמ"א סל"ו בהג"ה והנה הי' כאן ע"א מטארני שהכיר האשה הזאת ושהיא אשת האיש המגרש הלז והנה אמר לנו הדיין שהשליח ימסור הגט בפני ב"ד לאותו האיש ויאמר שליח ב"ד אני וזה האיש יהי' השליח אך לפי שהי' בעל עגלה ונחוץ לדרכו נסע ולא רצה להשתהות אח"כ בא בע"ג שני והעיד ג"כ שהכיר שמתגרשת והיא אשת המגרש הלז והנה לפע"ד בכה"ג ודאי מצטרף כמ"ש סי' קל"ג ס"ק א' ועיין ב"ש סי' קה"ג ס"ק כ' הנ"ל ואף לפי מה שמפקפק הבית מאיר היינו דוקא בעידי מסירה דמ"מ לא ראו כאחד שמסר הגט ליד האשה אבל כאן אינם רק עדים שזאת אשת המגרש וא"כ פשיטא שמצטרפין והנה על בעל עגלה הראשון הי' לנו ספק שאולי לא הביא ב' שערות וסמכנו על שהוא גדול הקומה וכבר עמד לפני האססטענץ פלאץ וא"כ הוא בן כ' שנה מלאים ובודאי יש לסמוך ע"ז ובלא"ה נלפע"ד דהט"ז חידש דגט בע"א הוה גט אם נימא דבקידושין בע"א הוה קידושין לפ"ז נראה דבכה"ג ודאי כשר דאף לפמ"ש הב"מ שם דיש לפקפק לענין גט דלא מצטרף הודאתה דרצונה לפטור מהבעל היינו דוקא שיהי' עד שמסר לה הגט אבל כאן יהי' שני עדים שמסר לה ועל הגט יש כאן שני עדים רק שלא ידענו אם זאת היא האשה שרצונו לגרש ובאמת שלפע"ד צ"ב למה יהי' צריך שני עדים והא באשתמודענא דאחוה דמיתנא קי"ל דסגי בע"א משום דהוה גילוי מלתא אף דהוה דבר שבערוה וצ"ל דמ"מ בגט גזה"כ דבעי שני עדים ולפ"ז כאן יש שני עדים ורק על ע"א יש ספק וכבר הגיע לשנת עשרים ויותר פשיטא דכל כה"ג יש לסמוך על העד הזה וכמ"ש ודו"ק שוב זכיתי ומצאתי בתה"ד סי' רל"ח שהרגיש בזה דלמה צריך שני עדים שיכירו שזו אשתו ולא סגי בע"א דאינו רק גילוי מלתא ואפילו עפ"י קרוב או אשה וכתב דבזה חיישינן טפי שמא יטעו אותו ולכך בסומא לא סמכינן על שני עדים שיעידו לו ע"ש ושמחתי שתיכף בהשקפה ראשונה הרגשתי בזה ובאמת שמזה הי' נראה שיש ראיה לשיטת הרי"ף דבמקום שיש חשדא אינו נאמן כמ"ש פ' החולץ אבל הב"י סי' קנ"ז דחה הדברים ועיין בגט פשוט סי' ק"כ ס"ק י"ד ועכ"פ זה ברור דנוכל לסמוך על אותו עד ובאמת שמדברי התה"ד הי' נראה באמצע תשובה שגם בע"א כשר סגי ובאמת שמלשון הטוש"ע משמע דבעי שני עדים כשרים ועכ"פ בנ"ד פשיטא דנוכל להצטרף אף שאינו מבורר הסימני שערות:

והנה במ"ש למעלה בשם הנו"ב סי' ע"ב שהביא ראיה דעדות מיוחדת כשר לאסר אשה על בעלה דהרי עכ"פ מועיל לאסור אשה על בעלה לאחר קינוי וסתירה וע"פ דברי התוס' במכות דף וא"ו דבד"מ כשר עדות מיוחדת לשבועה. ובמחכ"ת ל"ד דבממון מועיל מצד עצמו אבל לאחר קינוי וסתירה מועיל ע"א משום רגלים לדבר ואפילו עבד ושפחה וא"כ הכי יהי' כשר לאסור אשה על בעלה אפילו עבד ושפחה ג"כ בעדות מיוחדת ז"א דשם מתורת רגלים לדבר נאמנת ועיין בסוטה דף ל"א ובע"ז סי' קע"ח וגוף הראיה מהתוספות לא ראה דברי הריטב"א במכות שהקשה דמה קמ"ל ד"נ דע"מ כשר בד"מ והא קי"ל כריב"ק וכתב דקאי לרבנן דריב"ק על ולפי"ז לדידן דקי"ל כריב"ק א"צ ללמוד כלל מקרא וא"צ לדברי התוס' ובז"ה הן נסתר גם ראייתו השני' מהתוס' גיטין דף צ' דגם זה סובב הולך על דברת התוס' הנ"ל וכ"כ דלדידן ל"צ לדברי התוס' וגם במח"כ לדברי המהר"א ששון דפוסל בעדות אשה עדות מיוחדת מכ"ש בגט דפסול וא"כ אין מקום לדבריו ובזה נסתר גם מ"ש לי הרב מוה' אברהם אמונע אבד"ק באראדזאן סמוך לעיר שאטץ במדינות מאלדווע לענין איסור ג"כ הוכחה הנ"ל דכיון דעד יכול לאסור כל שיש לו חלק בזה דמתוך שנאמן על עצמו נאמן על אחרים כמ"ש בנו"ב לענין איסור אשה על בעלה וה"ה בזה ולפמ"ש למעלה בכוונת התוס' דכל דכשר לשבועה לא הוה חצי דבר א"כ אין מקום לכ"ז דשם אינו נאמן מתורת עד רק מכח שנאמן על עצמו וגם לדידן דקי"ל כריב"ק אין מקום לכ"ז ודו"ק גם מ"ש הרב הנ"ל מדברי תשב"ץ ח"ב סי' פ"ט דכתב דנאמן ע"א לאסור מה"ת במח"כ אמת שהתשב"ץ כ"כ אבל אנן לא קי"ל כן דהתשב"ץ ס"ל כשיטת הרשב"א דע"א נאמן לאסור אף באיתחזיק איסור אבל אנן לא קי"ל כן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף