שואל ומשיב/א/ג/קכג

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן קכג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד. במ"ש שבא מעשה לידך בבכור שמת בחיי אביו ואח"כ מת האב והנה בני הבכור רוצים ליטול חלק בכורה וטען הפשוט שאביהם צוה שיהיה חלק כחלק והארכתי דל"מ לטעון כן דבירושה א"י להוריש והבאתי דברי המהרי"ט בחלק חו"מ סי' ע"א שכתב כן בהדיא אבל תמהתי דמצאתי ברמב"ן לתורה פ' כי תצא דלאחר שמת בני הבכור יכול האב להוריש ולגרוע חלק בכורה ותמהתי על המהרי"ט והאחרונים שלא זכרו דברי רמב"ן אלו הנה בזה כבר קדמך הקצה"ח סי' רפ"ח ובאמת שדברי הרמב"ן חידוש נפלא הוא וכבר זה רבות בשנים כתבתי על גליון הרמב"ן שמאד תמהני דמ"ש דלא מצא לשון על פני כ"א בחייו כמו ע"פ אהרן אביהם ע"פ תרח הנה במדרש רבה על פסוק ע"פ אהרן אביהם נמצא מחלוקת התנאים בזה יעו"ש אך בגוף דינו של הרמב"ן לכאורה מצאתי ראי' ברורה לזה ע"פ מה דאמרו בב"ב דף קכ"ז יכיר למה לי למיתבא פי שנים לא יהא אלא אחר אלו בעי למיתב לי' מתנה ל"מ יהיב וקשה טובא לפי מה דקי"ל בחו"מ סי' ער"ח ס"ב דאין הבכור נוטל פי שנים רק במוחזק כיצד אחד ממורישי אביו שמת לאחר מיתת אביו הבכור והפשוט יורשים כאחד וכתב בסמ"ע שם דל"ד למה דקי"ל דאם מת הבכור בחיי אביו דבני הבכור יורשים חלק אביהם הבכור דשאני התם דלאביהם הי' הדבר מוחזק והם במקום אביהם קיימו משא"כ כאן דלאביהם לא הי מצוי והם אינם בכורים של אבי אביהם ולכך אינם נוטלים חלק בכורה ע"ש ולפ"ז נ"מ במה שאמרה תורה יכיר לענין אם אמר על זה שהוא בכור והבכור מת בחיי אביו דאז ירשו בני הבכור חלק אביו הבכור משא"כ אם בתורת מתנה הוא א"כ הבן של הבכור אינו נוטל חלק בכורה דאינו בכור של אבי אביו ואביו לא נטל מתורת בכור רק בתורת מתנה וכל שאינו מצוי אין הבכור בנו יורש חלק בכורה והיא קושיא גדולה וע"כ דכל שמת הבכור שוב אינו מצוה להכיר ונמצא כל הכתוב של יכיר לא אתי רק אם מת האב קודם הבן ובכה"ג יכול ליתן במתנה והיא ראיה נפלאה לרמב"ן ודו"ק ועברי"ף שהביא דברי הירושלמי ובנימוק"י שם במשנה דבנות צלפחד שנטלו שלשה חלקים ובחידושי רמב"ן במה שנחלקו על הבה"ג וצ"ע שבטוש"ע לא מצאתי רמז למחלוקת הלז ודו"ק [ועיין ב"ב דף קנ"ט דאמרו שם דבמקום אב עומד גבי בכור].

והנה מדי דברי זכור אזכור במה שכתב לי כבוד אבי מורי הרב הגאון מוהי ארי' ליביש ני' בהאי ענינא וז"ל דעת הפוסקים דאם הכירו פ"א לבכורתו א"י לחזור דכיון שהכיר שוב אינו חוזר ומכיר [ועי' מ"מ] וק"ל מהא דפריך לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלבל"ע ל"ל יכיר וקשה הא לר"מ עד שלבל"ע יכול לחזור ולפ"ז נ"מ גדולה דאם לא יהי' נאמן מגזה"כ רק במיגו דהי' נותן לו במתנה ודאי הי' יכול לחזור בו ואשמעינן קרא דא"נ אח"כ לחזור בו דכיון שהכיר שוב אינו חוזר ומכיר דודאי מהאי קרא למדו הפוסקים וצ"ע עכ"ל הזהב ואמרתי הנה מ"ש בשם הפוסקים וציינת המ"מ לא ידעתי כעת בירור הדברים במ"מ אבל כמדומה שכוונת לדברי הרמב"ם פ"ד מנחלות הלכה ד' ובאמת הוא ש"ס ערוך בב"ב דף קכ"ז אמר בני הוא וחזר ואמר עבדי אינו נאמן ופירש רשב"ם דהאמינה תורה בהודאת פיו במה דאמר בנו הוא כדכתיב יכיר וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הרי בהדיא דילפינן משום דכתיב יכיר וכדבר קנין הוא וא"כ הקושיא גדולה היא והנראה בזה דהנה באמת קשה בהא דאמר ל"צ בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן וקשה טובא לפי מה דמבואר בסי' ר"ג שלשה דיעות באם הקנה לו מטבע ושאר דברים בחליפין ודיעה אחת סוברת דמיגו דחל הקנין על שאר דברים גם המטבע נקנה וקשה א"כ גם כאן כיון דיכול להקנות לו מה שיש לו עכשיו עם מה שיש לו אח"כ ביחד ויקנה גם הדבר שלבל"ע עם דבר שבל"ע וצ"ל דמכאן ראיה למה שמחלק הסמ"ע בסי' ר"ג דבדבר שלבל"ע ל"מ כלל כיון דאינו בר קנין בשום פנים וע"כ לא כתבו רק במטבע דעכ"פ משכחת לה קנין בזה ע"ש ולפ"ז שפיר אצטריך קרא על נכסים שנפלו אח"כ ולפ"ז לר"מ דס"ל דאדם מקנה דבר שלבל"ע א"כ ניהו דיכול לחזור אבל זה דוקא כשלא הקנה רק דבר שלבל"ע אבל באם הקנהו דשלבל"ע עם דבר שבל"ע וא"כ פשיטא דבזה אמרינן מתוך שא"י לחזור בדבר שבל"ע כמו כן א"י לחזור בדבר שלב"ל ופשיטא דזה עדיף דאם דבר של"מ קנין יכול להקנות ע"י דבר שמועיל קנין מכ"ש שלא יוכל לחזור בו עי"ז וא"כ לר"מ כיון דעכ"פ בר הקנאה ניהו דיכול לחזור אבל כיון שעכ"פ מועיל קנין בעוד שלא חזר בו שוב לא יוכל לחזור בו וז"ב לדעתי ודו"ק. ולכאורה רציתי להביא ראיה דבדבר שלבל"ע ל"מ אף שמקנה עם דבר שבל"ע מהא דאמרו בב"ב קמ"ח ע"ב ידור פלוני פירות דקל לפלוני ל"מ ומשום דהוה דבר שלבל"ע וכמ"ש רשב"ם שם ע"ש הא משכחת לה בבריא כשהקנה עם דבר שבל"ע וא"כ כל דאיתא בבריא שוב איתא בשכ"מ ומכ"ש דקשה למ"ש הרשב"ם שם לענין מטבע דבמטבע ודאי מועיל כמ"ש סי' ר"ג וצ"ל דלפמ"ש התוס' שם אין ראיה יעו"ש בדף קמ"ט ודו"ק היטב.

והנה הגיעני אח"כ מכתב מכבוד אבי מורי הרב הגאון ני' וז"ל מכתבך היקר קבלתי וגם פלפולך על קושיתי בטוב טעם דפח"ח ומ"ש כי לא מצאת דבר בדברי הה"מ הלא היא בפ"ב מנחלות ה"ד בשם הרמב"ן והרשב"א ובאמת יפה כתבת דהוא ש"ס ערוך דף קכ"ד אמר בני וחזר ואמר עבדי ותימה לכאורה על הה"מ דכתב זה בשם הפוסקים ואמנם א"ש דהה"מ קמ"ל אף באומר כעת על אחד שהוא בכורו וא"כ הו"ל להאמינו מתורת יכיר ומאי אולמא הכרה ראשונה מהכרה זו אעפ"כ אמרינן כיון שהכיר שוב אינו חוזר ומכיר משא"כ התם דבפעם השנית אין כאן הכרה כלל דאינו אומר על שום אדם שהוא בנו ובזה פשיטא דאזלינן בתר הכרה ראשונה וזה לע"ד נכון עכ"ל הנה מ"ש שכוון להה"מ בפ"ב מנחלות הי"ד אמת נכון הדבר ובהחפזי לא מצאתי המקום לפי שהי' לו מקור מדברי הש"ס מפורש אבל בגוף הדבר תמהני מה שרצה לחלק בין הכרה להכרה לא ידעתי מ"ל שאינו מכיר כעת או שמכיר לאחר מכאן סוף סוף הוא חוזר מהכרתו הראשונה ואינו נאמן ופקחתי עיני וראיתי בהנימוק"י שכתב ג"כ הדין של הרמב"ן והרשב"א הנ"ל והביא ראיה מדברי הש"ס באמר בני וחזר ואמר עבדי הרי שאינו מחלק כלל ע"ש גבי סוגיא דיכיר בב"ק פ' יש נוחלין ודו"ק ומ"ש כבוד א"מ ני' להשיב על קושיתי דיש נ"מ במת הבן בחיי אביו וע"ז כתב דלא הבין כלל דשם עיקר החילוק בין אם יורש משום חלק פשיטות דזה יורש אף בראוי ובכגוונא דסי' רע"ז סט"ו דאין להבכור רק בת אחת ואילו הי' להבכור שני בנים בכור ופשוט ודאי לא הי' להבכור יתרון כלל על הפשוט וירשו בשוה כההיא דסי' רע"ח דזה הוה ראוי וז"פ הנה יפה כתבת לפי פשטת לשון הש"ע אבל המעיין ברשב"ם דף קי"ד גבי בנות צלפחד נוטלות שלשה חלקים שהי' בכור ובנימוק"י יראה שאלו הי' קרקע שהי' מקרי מוחזק אצל אביו אז הי' יורש בנו הבכור ואם הי' אביו פשוט לא הי' יורש הרי קושיתי גדולה דמטעם בכור הי' גם בן הבן יורש משא"כ מתורת מתנה אין בן הבן יורש בחלק אבי אביו ומ"ש על תירוצי דהרמב"ן מיירי דאמר כן לאחר מיתת אביו ע"ש הנה גם ממני לא נעלם זאת ועיקר כוונתי הוא דיכיר דאמרה תורה לא מיירי בכה"ג דהבן מת בחיי אביו דבזה ל"ש מצות יכיר ולכך לא ניחא להש"ס לאוקמא בכה"ג דעיקר יכיר באיזה אופן ודו"ק עוד י"ל בישוב קושית א"מ הרב ני' דהנה באמת הוא אמר שהוא בכור רק דאי לא כתיב יכיר לא הי' נאמן מתורת הכרה רק מתורת דאילו בעי הוה יהיב לי' מתנה אבל לא יוכל לחזור בו דהרי כבר הודה שנותן לו בתורת שהוא בכור ניהו דאינו נאמן אבל לגבי עצמו נאמן שלא יוכל לחזור וז"ב ופשוט לפע"ד.

ומדי דברי זכור אזכור מה ששאל אותי הרב החריף מוה' מאיר נ"י מווילקאטש במ"ש הנימוק"י גבי הא דאמרו בב"ב פ' יש נוחלין גבי יכיר דל"צ בנכסים כשנפלו כשהוא גוסס דלדידן דקי"ל כר"י ולא דרשינן יכיר לזה א"כ בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס אינו בר פי שנים באותן הנכסים אבל חלק פשוט הוא נוטל כשאר יורשין ובפ' מי שמת בדף קמ"ב לענין בכור שנולד אחר מיתת האב דאינו נוטל פי שנים משום דיכיר כתיב כתב הנימוק"י משום דיכיר כתיב ולכך כשנולד כשהיה אביו גוסס דאינו בר הכרה הרי דמיכיר ימעט כשהוא גוסס וכאן כתב דלא דריש יכיר לא"מ הנה לק"מ לפע"ד דדוקא לרבות נכסים שנפלו לו כשהוא גוסס זה צריך קרא וכל דר"י דריש קרא למלתא אחריתי שפיר מיעט הבכור מנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס דהרי באמת לזה הי' צריך קרא שיטול באותן הנכסים אבל שם דאדרבא נתמעט הבכור כשנולד ואביו הי' גוסס שפיר ממעטינן מקרא כיון דכתיב יכיר לתת לו פי שנים וכל שאינו בר הכרה אינו נוטל חלק בכורה וז"ב ופשוט אך גוף דברי הנימוק"י תמוהים במ"ש דלדידן דלית לן יכיר לזה שוב אינו נוטל חלק בכורה בנכסים שנפלו כשהוא גוסס דאטו הבכור נוטל מכח מתנה רק דהוה כמו מתנה דלתת לו כתיב וא"כ ל"מ לשיטת הפוסקים החולקים על רבינו יואל וס"ל דגוסס יכול ליתן מתנה אם רומז והובאו דבריהם בתוס' ובהרא"ש פ' עשרה יוחסין גבי נכסים שנפלו כשהוא גוסס ועיין בב"י אהע"ז סי' קכ"א וא"כ פשיטא שלא נגרע חלק בכורה אלא אף לרבינו יואל דוקא ליתן מתנה אינו יכול דאין בו כח אבל הבכור ממילא קא שקיל ובפרט דלפמ"ש התוס' והרא"ש ליישב הא דיכול להקדיש ולהעריך משום דאמירתו לגבוה כיון דא"צ קנין א"כ קונה ההקדש באמירה אף לרבינו יואל וא"כ מתנת שכ"מ דקונה באמירה בעלמא ואין לך שכ"מ גדול מזה כשהוא גוסס ולמה לא יקנה באמירה בעלמא וצ"ל דהנימוק"י ס"ל דגוסס אינו ראוי לקנות וכשנפלו לו נכסים כשהוא גוסס אינו קונה ומכ"ש שאינו מקנה להבכור דלא מקרי מוחזק ובאמת שגם זה ההיפך מדברי הפוסקים ובתוס' והרא"ש שם מבואר להיפך ע"ש ומהתימה על הב"י סי' ער"ח בחו"מ שהביא דברי הנימוק"י אחר שהביא דברי רשב"ם להיפך ולא כתב כלל שהוא חולק ועיין בש"ע סי' ער"ז ס"ג בהגה"ה שם מובא דבריו של הנימוק"י לענין בכור שנולד כשהוא גוסס אבל לענין שלא יטול הבכור בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס זה לא נזכר כלל ואדרבא מסי' ז' משמע להיפך דבנשתתק כל שרמז נוטל פי שנים ונשתתק דמי לגוסס כמבואר בתוס' והרא"ש שם ועיין ר"ס ער"ט בב"י ובסמ"ע ובב"ח ודרישה ואף ששם הוא לענין חלק פשיטות אבל משמע שם דאין חילוק כלל ואף בכור נוטל חלק בכורה וע"כ דברי הנימוק"י תמוהים לפע"ד ועיין במחנה אפרים הלכות זכייה ומתנה סי' ט"ז מ"ש בזה ותמצא שדברי הנימוק"י צ"ע ועיין בשעה"מ הלכות נחלות מ"ש בדברי הנימוק"י הנ"ל.

והנה כלם הקשו בהא דאמרינן אילו בעי למיתב מתנה מי לא מצי יהיב ומשני ל"צ בנכסים שנפלו לו אח"כ והקשו הא יכול לחייב עצמו בכל מה שרוצה וזכורני שכבר כתבתי בזה ולא ידעתי מקומו וכעת נראה לי דבר חדש עפמ"ש המהרי"ט חלק חו"מ סי' פ"ד דחיוב על אותו הדבר לא מועיל זולת כשיש חיוב אחריות נכסים אבל כשמחייב עצמו באיזה דבר ל"מ חיוב הגוף לבד כל שאין אחריות נכסים ע"ז ועקצה"ח סי' ר"ג ולפ"ז אם יחייב עצמו בכל נכסיו שוב לא יהיה רק שעבוד הגוף ולא שעבוד נכסים דאין לו יותר אחריות נכסים וא"כ לא יהי' רק חיוב הגוף שמחויב לתת לו בכל אשר ימצא לו וזה ל"מ רק שצריך שיחייב וישעבד נכסיו על החיוב שמחייב עצמו ראה זה דבר חדש דמי שמשעבד כל נכסיו ל"מ זולת במתנת שכ"מ דקונה בדיבור בעלמא לא בתורת חיוב ודו"ק שוב עיינתי במהרי"ט וראיתי שהוא בעצמו כתב כן לישב הקושיא הלז ע"ש בסי' פ"א חלק חו"מ ונהניתי עד מאד ועיין סי' קנ"ג בטור חו"מ ס"ך שהביא דברי הרמ"ה דוקא דקנו מיניה דמחייב ליתן כך וכך דדרך הודאה הוא א"כ דרך שעבוד דשעבד נפשיה להכי ולאו קנין דברים הוא אבל אם קנו מידו לתת כך וכך או לבנות כיון שאין קנין נופל על החיוב ולא על גוף הממון אלא על הנתינה עצמה והנתינה אין בו ממש אלא מעשה בעלמא הוה קנין דברים והוא בלתי מובן דס"ס הרי נתחייב לתת והו"ל מעשה ולא קנין דברים ובאמת הרא"ש השיג עליו כמ"ש הטור שם ועבב"י שם ולפמ"ש י"ל דכיון שאין הוא מחייב עצמו בשיעבוד נכסיו רק שיבנה ואינו מחויב רק לבנות אותו הכותל וכדומה זה לא מקרי חיוב כמ"ש המהרי"ט ועש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק קכ"ח ובב"ש סי' קל"ד ס"ק ז' ודו"ק. שוב ראיתי במהרי"ט אלגזי בחידושיו על הלכות בכורות לרמב"ן בדף האחרון שם שממרוצת דבריו ניכר שגם הוא סבר בפשיטות דיורש הבכור פי שנים אף בנכסים שנפלו כשהוא גוסס ולא הזכיר כלל דברי הנימוק"י. אלו והנה מדי שוטטו עיני בדברי מהריט"א שם בדברי הרשב"א שפירש הא דאמרו בב"ב דף קכ"ד מ"ט דרבנן אמר קרא לתת לו פי שנים מתנה קריא רחמנא מה מתנה עד דמטי לידי' אף חלק בכורה עד דמטי לידי' ופירש רשב"ם דהיינו שא"י למכור עד דמטי לידי' והר"ן פירש דהיינו שאינו זוכה בשבח עד דמטי לידי' והיינו אף בשבחא דממילא והמהריט"א האריך לתמוה על פירוש הרשב"ם ואני תמה דא"כ הא דאמרו בבכורות דף נ"ב וכלם אין נוטלים בשבח לאתויי שבחא דממילא וכתבו התוס' שם דאתיא כרבנן ול"ל במשנה לרבות זאת והא שם מוזכר יבם ונחלקו אביי ורבא דאביי ס"ל דבשבח דאשבח אחר יבום קודם חלוקה נוטל דהרי קם תחת אחיו ורבא ס"ל דאינו נוטל כבכור מה בכור אינו נוטל קודם חלוקה אף יבם אינו נוטל היבם דלא עדיף מבכור דבשבחא דאשבחא היתומים דגם לאביי אינו נוטל היבם דלא עדיף מבכור דפשיטא דמקרי ראוי ואינו נוטל ורבי ורבנן לא נחלקו אלא בשבחא דממילא וא"כ במה נחלקו אביי ורבא ע"כ בשבחא דממילא ואף דאי לא תני וכלם אינן נוטלין בשבח הוה ידענו דע"כ ולא בשבח קאי אף לשבחא דממילא דאל"כ היאך קתני דאין היבם נוטל בשבח וממנ"פ בין לאביי בין לרבא זה ודאי דלא עדיף מבכור וא"כ אי קאי בשבח שקודם אבל אח"כ נוטל והא בשבח דע"י מעשה ודאי דהוה ראוי ואין הבכור נוטל וגם לרבא דאינו נוטל מ"מ כיון דכבר תני דהבכור אינו נוטל פשיטא דלא עדיף יבם מבכור וע"כ דקאי לשבחא דממילא ובזה ה"א דביבם כל ששיבחו קודם חלוקה כל שכבר יבם נוטל דהרי קם וקמ"ל דהוה כבכור דאינו נוטל קודם חלוקה וכרבא ולאביי דס"ל דנוטל י"ל דזה גופא אשמעינן דיבם יש לו דין בכור בכה"ג נוטל אבל עכ"פ זה ודאי דלא קאי ולא בשבח בשבחא דאשבחא בידים דזה ודאי דל"צ לאשמעינן ביבם דלא עדיף מבכור וצ"ע. אברא דגוף הפלוגתא של אביי ורבא דפליגי בבכורות שם אי יבם נוטל בשבח ששבחו לאחר היבום קודם חלוקה אני תמה דהרי בב"ב דף י"ב פליגי אביי ורבא אי יהבינן ליבם אחד מצרא וס"ל לאביי דיהבינן דהוה כבכור ורבא אמר אמר קרא והי' הבכור הוויתו כבכור ואין חלוקתו כבכור וקשה על רבא דלמה לי קרא והא היבם אין לו חלק אף בשבחא דממילא ואין לו חלק רק בגוף הנכסים אבל בשבח דנכסים אין לו חלק כמבואר באהע"ז סי' קס"ג וא"כ לא עדיף חד מצרא משבחא דממילא ואף דהבכור נוטל אחד מצרא היינו משום דשני החלקים הם חלקו ולכך נוטל אחד מצרא אבל כאן אף דיורש חלק אחיו וחלק פשיטות שלו והוה דינו כבכור אבל מ"מ אין לו חלק בשבחא קודם חלוקה והיאך יטול אחד מצרא ובשלמא לשיטת הרא"ש דס"ל דאף כשהי' השדות שוות ג"כ אינו נוטל היבם חלקו אחד מצרא א"כ בגוף השדה הא יש לו חלק אבל לשיטת הרמב"ם דדוקא כשזאת השדה עדיף מחברו הוא דאינו נוטל וקשה בזה דלמה לי קרא ת"ל דאף אם הי' כבכור אינו נוטל קודם חלוקה אף בשבחא דממילא וכאן הוה שבחא דממילא וא"כ קודם חלוקה אין לו והאיך יטול אחד מצרא קודם גורל שמא לא יעלה לו זאת מיהו יש לדחו' דסד"א כיון דבכור נוטל אחד מצרא והיינו משום דהוה חלק אחד אף דאין לו זכות קודם חלוקה מ"מ בעת החלוקה יש לו זכות זה א"כ היבם ג"כ נוטל ולזה אמר והי' הבכור הוויתו כבכור אבל חלוקתו אינו כבכור והיינו דניהו דהוה דינו כבכור מ"מ הא אינו בכור ממש וא"כ בחלק הפשיטות אין דינו כבכור ומדוקדק הלשון מאד ודו"ק היטב.

והנה במ"ש למעלה בהא דמשני בנכסים שנפלו לו אח"כ שהקשו דהא יכול לחייב עצמו לפע"ד נראה דבאמת כל שחב לאחריני אינו נאמן לחייב עצמו ואף הודאתו ל"מ כמבואר בכמה מקומות ועיין חו"מ סי' צ"ט ובקצה"ח סק"ב וא"כ כאן דחב לבניו א"כ אינו נאמן ומה דנאמן הוא משום דכל שיכול ליתן במתנה הוה כדבר שבידו ומועיל אף בחב לאחריני ועיין נתיבות המשפט סי' ל"ו בתשובתו שם היכא דבדבר שבידו נאמן אף בחב לאחריני דאטו אינו רשאי ליתן דבר שהוא שלו לכל מי שהוא רוצה ובשלמא בחייב לאחריני שפיר מקרי חב לאחריני אך ניהו דבאמת אם הי' נותן לאחרים זה לא מקרי חב לבניו כלל רק כאן שזה אומר שזה בכור ואינו נאמן רק אי בעי הי' מחייב עצמו לו א"כ עכ"פ מה שאומר שבכור זה זהו מקרי חב לאחריני דהיינו לשאר בניו אבל באמת גם זה אינו דעכ"פ בידו להתחייב עצמו ואז לא יהי' מקרי חב לאחריני ודו"ק.

והנה בדברי הרמב"ן הנ"ל שהאב יכול לחלק בשוה כל שמת הבכור בחייו שהארכתי למעלה כעת בעש"ק תשא י"ז אדר ראשון תרי"ג נתקשתי טובא בהא דאמרו בב"ב דף קנ"ט אלא אי קשיא הא קשיא בכור שמכר חלק בכורתו בחיי אביו בנו מוציא מיד הלקוחות וזה הוא שקשה בד"מ לימא לי' אביך מזבין ואת מפיק וכ"ת ה"נ מאביה דאבא קאתי החלק בכורה מה עבידתי' ומה קושיא ודלמא מצי אמר מכח אבוה דאבא קאתינא ובמקום אביה קאימנא ולפמ"ש הרמב"ן יש לומר דלא שייך לומר במקום אב קאי דהא ע"כ מכח אבוה דאבא קאתי והזקן היה לו כח לבטל חלק הבכורה ולא מהני מה שהוא עומד במקום אביו דהרי הזקן יכול לבטל כח הבכורה של אביו ג"כ וע"כ דשייך בכורה אף שמת הבכור בחיי אביו והיא קושיא נפלאה על הרמב"ן וצע"ג.

עוד הקשיתי באותו פרק במה שמצאתי בספר תפארת צבי מדו"ז הגאון החריף מוה' צבי אבד"ק הלברשטאט ז"ל אשר שלח לי למנה ש"ב ומחו' הרב מוה' סענדר ממאליב ובסי' ב' הביא שם הרבה גאונים שהאריכו באחד שהניח בן בכור ובת וכתב לה שח"ז בן פשוט והאריכו הגאונים אי שייך בכורה לגבי הבת דאין מגיע לה ירושה כלל רק להבן ורק במתנה הוא לה ולמה יקבל הוא חלק בכורה נגדה ע"ש שהגאון מוהר"ד אופנהיים והגאון מוה' יונתן בעל או"ת שהי' אז דרשן בפראג והשב יעקב והרבנים השואלים כלם לא מצאו מענה ולפענ"ד קשה דא"כ לימא בכה"ג שייך זו שקשה בד"מ כגון שמכר בחיי אביו והי' לו אז אח ואחות ומת הבכור והניח בן והאחר מת ולא הניח שום זרע והאחות נתן לה אב שח"ז או סתם מתנה וא"כ כל שלא הניח האח זרע ל"ש בכורה וא"כ שפיר מצי מפיק דהא האב לא מכר רק חלק בכורה וכעת אינו מגיע לו בתורת בכורה רק בתורת ירושה ואף בלא הי' לו אחות רק שנים אחים האחד בכור כל שמת האח אחד בלי זרע א"כ ל"ש מתורת בכורה ולא מועיל מכירתו ואולי זו לא שייך קשה בד"מ שכיון דכעת אינו יורש מתורת בכורה רק מכח ירושה וזה לא מכר לו אבל כשהניח בת ומגיע לה ג"כ חלק בתורת מתנה ושח"ז א"כ בזה שייך לומר זו שקשה בד"מ דבאמת מצד הסברא יש לומר דשייך חלק בכורה כמו שהי' דעת קצת גאונים שם ועכ"פ שייך לאשכוחי בד"מ כה"ג וע"כ דבאמת שייך חלק בכורה וא"כ שוב לא יוכל להפקיע מהלקוחות חלק הבכורה שקנו וזה ראיה נפלאה ת"ל.

והנה בהא דאמרו בב"ב דף קט"ו ע"ב כל האומר תירש בתי עם בת הבן אין שומעין לו והביא הרשב"ם שיש שפירשו בשכ"מ שמצוה כך תירש הבת בנכסיו עם בת בני ודחה הרשב"ם דהא הבת אינה בכלל יורשת והו"ל מתנה עמ"ש בתורה ולכאורה משכחת לה בכתב לה שח"ז דהוה לה דין מתנה ודין ירושה ובכה"ג לא הוה מתנה עמ"ש בתורה אך ז"א דא"כ למה לא תטול דהא יש להשח"ז דין מתנה ג"כ אך עדיין קשה דהא נ"מ שלא יהי' להבן חלק בכורה לגבי הבת ולכך אין שומעין לו דנימא דהוא מכח ירושה בלי שח"ז הוא כן ואין הבת יורשת אמנם יש לדחות דמלבד דלשון תירש לא משמע שח"ז דהוא מכח מתנה אף גם דהא כל שמת הבן בחיי האב בלא"ה ל"ש דין בכורה והאב יוכל להפקיע כמ"ש הרמב"ן הנ"ל ואף אם נימא דלא כדבריו מ"מ הא אדרבא לפי דברי הצדוקים דהבת יורשת שוב אדרבא שייך חלק בכורה לגבי הבת וא"כ ע"כ דלא נטעה כדברי צדוקים ואמאי אין שומעין לו ודו"ק ויש להסתפק אם כתב לאשתו שתטול כאחד מן הבנים המבואר באהע"ז סי' ק"ח איך הדין אם הבכור נוטל חלק בכורה במה שנוטלת האשה כיון דהוא מתנה ול"ש חלק בכורה או דלמא כיון שאמר שתטול כאחד מן הבנים גם הבכור בכלל וגם יש להסתפק בפשיטות אם יש בכור ופשוט איך תטול האשה אם כבכור או כפשוט וצ"ע ועיין ב"ש סי' קי"א ס"ק ח' מ"ש בבכור בכב"ד ועיין בבית מאיר ר"ס קי"א מ"ש בשם הירושלמי ופירש דברי הירושלמי ודו"ק היטב ולפמ"ש הא"מ בסי' קי"א ס"ק ד' דלגבי בכור ל"ש כלל כתובת ב"ד דלא מצי לאפקועי ירושת הבכור דכתיב לא יוכל לבכר וא"כ מכ"ש במ"ש תטול כאחד מהבנים דל"מ לאפקועי חלק בכורה ובזה י"ל דגם בשח"ז אם בעת שכתב השח"ז הי' ראוי להוליד עוד בנים א"כ פשיטא דלא נתקן שח"ז להפקיע חלק בכורה ולא כוון רק שתטול כפשוט וא"כ שלא הניח אח"כ שום בן רק הבכור נוטל חלק בכורה כנלפע"ד ודו"ק. והנה לכאורה הי' קשה לי בהא דאמרו יכיר למאי הלכתא לא יהא אלא אחר וכו' ומשני בנכסים שנפלו לאחר מכאן ולר"מ למה הלכתא וקשה לי הא לדבר שלבל"ע גרע מדבר שלבל"ע ועיין גיטין י"ג ובחידושי רשב"א שם וא"כ משכחת לה באם הבכור מת והניח אשתו מעוברת דל"מ לזכות לבנו דהא בנו מת ועיבור חשוב דבר שלב"ל דלכ"ע ל"מ וע"כ דבזה ל"ש גם מ"ש בתורה יכיר דאינו מחוינ להכירו והרמב"ן חשב למ"ע יכיר שאינו רשאי שלא להכיר והרי כל שמת א"צ להכיר ודו"ק שוב ראיתי בתומים סי' ס"א ס"ק א' שהרגיש בקושיתי וכתב דהש"ס קאי למ"ד דלדבר שלבל"ע עדיף מדבר שלבל"ע ור"נ לשיטתו ובמחכ"ת המעיין ברשב"א בגיטין ימצא דאם אינו בעולם כלל אף ר"נ מודה וגם ר"נ הנזכר סתם אינו רנב"י והיא מחלוקת רש"י ותוס' בכמה מקומות ועיין גיטין ל"א ועקצה"ח סי' ר"י ודו"ק ומ"ש נכון ת"ל. והנה ק"ל מה פריך יכיר למה לי הא אי בעי יהיב לנכסיו וקשה טובא לפמ"ש הרמב"ם דנאמן על מי שהוא בנו לומר שאינו בנו ואפילו יש לו ב"ב וביאר הה"מ הטעם משום דהירושה יכול להפקיע ע"י שיתן נכסיו לאחר ואף דאם אמר שאינו אחיו אינו נאמן אף דיכול להפקיע נכסיו ש"ה דהתורה לא נתנה נאמנות על אחיו שלא נתנה תורה היכר אלא על בנו והו"ל כאלו אמר אחי הוא ולא ירשנו אבל בבנו שנתנה תורה תורת הכרה אף על ב"ב נאמן ע"ש ולפ"ז א"כ צריך היכר לענין ב"ב דאם לא כתיב יכיר שוב אינו נאמן במגו שיכול להפקיע נכסים דהא כל שאינו נאמן בהכרה הו"ל בנו כאחיו ואינו נאמן כל שיש לו ב"ב וצע"ג וא"ל דהכי פריך דלמה אצטריך קרא דיכיר הא אף אם לא כתיב יכיר הי' יכול לתת לזה בתורת מתנה נכסיו וממילא הבן האחר נפקע דז"א דעכ"פ נ"מ במה דכתיב יכיר דהיינו אם אומר שהבן האחר אינו בנו ואשתו זינתה וא"כ בלא יכיר לא הי' נאמן כל שיש לו ב"ב דהו"ל כאומר זה בני ולא ירשני אבל כל שכתיב יכיר התורה נתנה לו נאמנות ודו"ק וצ"ע על הסמ"ע שכתב בסי' רע"ט ס"ק ג' דאינו נאמן לומר שאינו אחי במגו דאי בעי הוה יהיב נכסיו במתנה דז"א דהוה מגו במקום חזקה והרי הה"מ כתב טעם אחר דכל שאין לו נאמנות להכיר שאינו אחיו הו"ל כאומר זה אחי ולא ירשנו דלא אמר כלום והיינו דל"ש מיגו בזה דאף דיש לו מגו מ"מ התורה אמרה שאין בידו לומר שאינו אחיו וא"כ הוה כאומר זה אחי ולא ירשנו דלא אמר כלום וגם גוף המיגו לא שייך לפע"ד דהו"ל מגו מגברא לגברא ובש"ס קאמר דל"צ יכיר דהי' יכול לתת לו בעצמו ובתורת מתנה ושפיר שייך מגו אבל באומר אינו אחי להאמין במיגו דיהיב לאחר הו"ל מגו מגברא לגברא וצ"ע ויש לדחות דל"ש כאן הטעם דמגברא לגברא אבל מ"ש דהוה מגו במקום חזקה זה ודאי תמוה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף