שואל ומשיב/א/ג/קכב

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן קכב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וברכה לכבוד הרב הגדול החריף מ' יצחק שור ני' אבד"ק טאלמאטש מכתבו הגיעני תמול וקראתי לשבת עונג ואם אמנם אני מוטרד מאוד וגם הרופאים פקדו עלי שלא לעין בדבר בכל זאת ראיתי מעט בדבריו ואשיבהו בקצרה הנה בגוף שאלתו אם בפועל שייך אסור אין עושין סחורה בנבילות וטריפות כבר הארכתי בזה בתשובה להרב הגדול מ' בעריש פרעגר אבד"ק וואניליב ני' ויבואר כאן אמנם יען כי מעלתו האריך באיזה פרטים והוטבו בעיני ע"כ אמרתי לפלפל קצת בדבריו. והנה מע"ל הביא דברי הר"ש שכתב בשם הירושלמי דגם בטובת הנאה בלבד שייך אין עושין סחורה בנ"ו וע"ז הביא מעל' דברי הש"ס דילן בכורות י"ב דלפדות בבהמה שביעית דאסור דלאכילה אמר רחמנא ולא לסחורה ומיבעי' להו ספק מאי כיון דמפריש טלה והוא לעצמו לאכלה קרינין בי' או דלמא כיון דכל כמה דלא מפקע אסורי' לא משתרי' כסחורה דמיא ומסיק רב חסדא דפודין בספק וכן פסק הרמב"ם ולפ"ז חזינין כיון דאינו רק טובת הנאה לבד לא מקרי סחורה ולכאורא יפה טען ובזה אמרתי לישב הא דאמר ר"ח שם בהמת שביעית פטורה מבכורה משום דלאכלה ולא לשריפה והרמב"ם פ"ה מבכורות ה"ט כתב הטעם משום לאכלה ולא לסחורה והראב"ד השיג דבש"ס אמרו לאכלה ולא לשריפה וכתב הכ"מ דבנוסחת הרמב"ם הי' לאכלה ולא לסחורה ולפמ"ש מע"ל יפה טען הראב"ד דא"א לגרוס ולא לסחורה דהרי הכ"מ ביאר שם דאינו רק משום טובת הנאה שנותנו לכהן והרי ר"ח אמר בעצמו דזה אינו מקרי סחורה. וע"כ דהטעם הוא משום לאכלה ולא לשריפה ואני תמה על הכ"מ דע"כ נוסחא דיוקנא לאכלה ולא לשריפה שהרי במנחות פ"ד אמרו ורמינהו לאכלה ולא לשריפה ולא נמצא בשום מקום הדרש הנ"ל רק בבכורות וע' בהגהת מוהרי"ב אמנם בגוף דברי מע"ל לפענ"ד אין ראי' דש"ס דילן חולק דאף דנימא דגם טה"נ מקרי סחורה מ"מ לפדות דהו"ל מצוה ומצות לאו ליהנות נתנו לא אכפת לן בהנאה ובשלמא בוודאי הו"ל משתרשי ופורע חובו באסה"נ וכל שיש הנאת גוף בממונו ודאי אסור להנות אף לשיטת הסוברים דהנאת הגוף בהדי מצוותו ל"א לן מ"מ כל שיש הנאת גוף ומשתרשי ממון ודאי הוי הנאה ואסור אבל בספק דלא משתרשי ממון דאינו רק מפקיע אסור בלבד פשיטא דמצות לאו ליהנות נתנו ולא חשיב סחורה.

ובזה י"ל קושיות מעלתו שהקשה על הרמב"ם דכתב הטעם משום לאכלה ולא לסחורה אלמא טובת הנאה חשיב ממון ואלו לענין לפדות בספק פסק הרמב"ם דמותר ולפמ"ש א"ש דבאמת גם ט"ה חשוב ממון ואף דמצות לאו להנות נתנו כיון שמחזיק לו טובה ע"י זה ונמשך הנאה אחר עשיית המצוה כתב בספר רוקח הובא בשעה"מ פ"ח מלולב דבכה"ג מצות להנות נתנו אבל שם דאינו נמשך רק בעת עשיית המצוה זה ל"ח הנאה. ובגוף הדבר מה דלא כתב הרמב"ם הטעם משום לאכלה ולא לשריפה נלע"ד דבר נכון דהנה באמת צריך באור מה דאמר לאכלה ולא לשריפה ופירש"י דבכור אמורים סלקא לגבוה וקשה טובא דכבר נודע מחלוקת הפוסקים ח"מ ס' ר"כ אם מוכר פרה מכר הוולד ולפ"ז אף אם נימא דמכר הוולד ג"כ בפרט באומר פרה זו עיין סמ"ע שם מ"מ כאן דהבכור אין בידו למכור והוא קדוש מרחם ואין בידו להפקיע קדושת בכורה ואף הטלת מום אינו מועיל קודם שנולד בזמן שביה"מ קיים כמבואר ריש פרק אין מעמידין א"כ כל שקנה בהמה בפירות שביעית והיתה מבכרת לא מכר הולד כלל והרי הוא בכור מעליא. ומה שייך בזה לאכלה ולא לשריפה הא הולד לא נמכר כלל בפירות שביעית ונשאר בכור כמו שהי' והוא קושיא גדולה וע"כ צ"ל דמיירי בכה"ג שמכר הוולד בפירוש שיחזיקנו בקדושת בכורה רק טובת הנאה נתן לו בפירות שביעית ולפ"ז שפיר כתב הרמב"ם אף בלא מכר הולד מ"מ א"א לחייבו בבכורה דהרי עכ"פ היא לא שלם לו בעד הולד ויש לו טובת הנאה שיתנהו לכהן שייך ולא לסחורה וע"כ דנפטרת בבכורה ונתן לו פירות שביעית גם בעד הוולד. הן אמת דבלא"ה אני תמה דבכה"ג שנתפס עליו קדושת בכורה והוא קדושת הגוף דסלקא לגבוה פשיטא דיפקע קדושת שביעית שאינה קדושת הגוף ובכה"ג וודאי אסור דשביעית תוספת דמיה והוא עצמה קדוש וכאן הרי נפקע קדושת שביעית ע"י שקדוש בבכורה.

ובזה י"ל דברי הרמב"ם עם דברי הש"ס ואכ"מ. ומ"ש על הב"י שהביא בשם הגמיי' שאסור לקנות נבילות וטריפות כדי ליתנם במתנה וע"ז הקשה הא בשבועות פ"ח מ"ה ולכלם הוא נותן מתנת חנם וכן מבואר סוכה ל"ט ע"ז ס"ב דמתנה ל"ח סחורה והביא שבמח"א ושו"ת בית יעקב הרגישו מהך דע"ז ס"ב אבל היא משנה מפורשת כנ"ל. גם תמה לפמ"ש בחבורי י"ש סי' ע"ר מה שנחלקו ר"מ וחכמים בבכורות נ"ב אי מתנה כמכר היא בכל התורה והרי כאן מבואר דמתנה אינה כמכר. ולא קשה לענ"ד דכל הטעם דמתנה כמכר משום דמחזיק לו טובה בשביל זה כמ"ש התוס' פסחים כ"ב ועיין ב"מ ט"ז ע"ב ובשביעית ל"ש זאת דהרי אוכלין בטובה ושלא בטובה וא"כ ל"ח מתנה כמכר דהוי הפקר כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה ודוק היטב.

אמנם הגוף הדין יפה כתב דבפועל ל"ש זאת אף לטעם הרשב"א דחיישינן שמא יאכל ממנו ל"ש בפועל דכל שנותנין לו במשקל והוא משלם עבור הנחסר ל"ח לזה. ובזה י"ל קושית התוס' מלא יצבע בשכר ודו"ק. ולפענ"ד ש"ס מפורש דבפועל ל"ש זאת דהרי אמרו ב"מ צ"ב נזיר שאמר תנו לאשתי ולבני אין שומעין לו וקשה איך רשאי לעשות כלל ביין דלמא יבא למיכל מיניה ובש"ס אמרו דלכך אין נותנין לאשתו משום לך לך אמרינן נזירא ופירש"י משום קנסא וקשה למה לא אמר הטעם אסור סחורה דלרוב פוסקים הוא מן התורה ושם בוודאי יש חשש שיאכל ממנו דמשמיא קא זכו לי' וע"כ דלא חשו בפועל לזה ומכ"ש בשאר פועלים ואף אם נדחק דשאני נזיר דאין אסור בעצם רק על הנזיר האסור אכתי קשה מהא דאמרו שם השוכר את הפועל לעשות בנטע רבעי הרי אלו לא יאכלו וקשה האיך רשאי לעשות נהי דאצל בעה"ב חשיב נזדמנו אצל הפועל לא הוי נזדמנו וע"כ דבפועל לא שייך זאת וכן יש ראיה מהך דבודל בתמרים וגרוגרות האמור בדף פ"ט שם וע"כ דבפועל ל"ש זאת ומטעם שכתבתי דלא כחו"י וחתם סופר שהחמירו בזה ומ"ש מע"ל ראי' דבפועל ל"ש סחורה דאל"כ היאך אמרו שומרי ספיחי שביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. וכן הקטורת לקחו אומנין בשכרן הרי קטורת לשיטת הרמב"ם הי' מור שהוא דם הצרור בחי' ושייך אסור סחורה הנה מקטורת ודאי ל"ק דהרי דם לכ"ע מותר בסחורה כמ"ש הפ"ת סי' קי"ז והנוב"י החזיק ע"י אמנם בלא"ה לא קשה משם ולא משומרי ספיחין דגוף הדבר הרי מצות לאו להנות ומה שמקבלים שכר הוא מצד השמירה ולא נמשך הנאה מזה כמו שהיו שומרים ד"א שמותר לקבל שכר וע"כ אין ראי' משם אמנם לדינא הדין אמת כמ"ש. ועוד ראיתי כמה דברים בדברי מע"ל שיש לפלפל בהם אלא שלא נפניתי והנני ידידו הדו"ש ויקבל שמחת החג בטוב לבב וישמח בדברי תורה כנפשו ונפש הדו"ש באהבה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף