שואל ומשיב/א/ג/עז

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן עז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט לכבוד הרב המאוה"ג מ' דוב בעריש נ"י אבד"ק צעשינוב. תמול בלילה נמסר לי הספר מכבוד זקינו הגאון מופת הדור מ' ברוך ז"ל נקוב בשם עטרת חכמים אשר שלח לי לדורון מאד שמחתי כי זכה להוציא לאור דברי זקינו אשר הרה וגם ילד בחידושיו הנעימים ישר כחו וחילו והנה קמתי באשמורת לתת עין ולב על דבריו למען יהיה לאות כי עיינתי בדבריו ארשום לו מה שראיתי לאו"ח ס"ד במה שהקשה הרב השואל על דברת הכ"מ בשם הרשב"א דשבת דחויה אצל פקוח נפש כמו טומאה דדחויה וע"ז הקשה מיומא דף מ"ו דאמרו שבת הותרה טומאה דחויה וע"ז כת' הוא דבר מושכל עפ"ד הרמב"ן בת"ה לענין טומאת מת מצוה. והנה תמהני על הגאון שכבר נודע כי היא בקי בכל הספרים ובפרט בשו"ת הראשונים הרי התשב"ץ ח"ג ס' ל"ט הרגיש בזה יעו"ש גם מ"ש הגאון לתרץ הנה גם אני זכיתי בזה בשכבר הימים על קושיות המעיין חכמה וגם הרב השואל הקשה כאן זאת דלמה שחיטת קדשים דוחה יו"ט והא קי"ל דשנים שוחטים זבח אחד ושנים שעשו אין חייבים בשבת ואני אמרתי הא שבת הותרה אצל קרבנות כדאמרו ביומא דף מ"ו וכתבתי בזה דהרי ביומא דף נו"ן מבואר דלענין קרבנות אמרינן דדוחה והבאתי דברי התשב"ץ הנ"ל שכת' דלאו דוקא דוחה רק שהותרה א"כ אין מקום לקושית המעין חכמה הנ"ל. אמנם הא במועדו מרבה שבת וטומאה וא"כ למה בטומאה אינו רק דחויה ובקרבנות הוא הותרה וע"ז כתבתי עפ"י דעת הרמב"ן הנ"ל דקרבנו' דא"א בשבת בלתי לעשות מלאכה שוב הוי הותרה והלאו לא נאמר על זה כעין טומאת מצוה אבל בטומאה אינו רק מקרה א"כ לא הוי רק דחי' וזכיתי לכוון לדעת הגאון והארכתי בזה גם במ"ש להקשות על הטור בס' שכ"ח כ' שלא יתנו לו בשר נבילה כי השבת אצלו הוא כחול לכל מה שיצטרך וא"כ משמע דהותרה ואלו בסי' של"א משמע דסובר כדעת הרז"ה שדוחין את המילה כדי שלא יבא לדחות שבת משמע דאינו רק דחי' ונדחק הגאון ולק"מ לענ"ד דניהו דאינו רק דחי' אבל אטו החולה א"צ רק לשחיטה לבד והרי צריך לכמה מלאכות לבשל וכדומה הרבה מלאכות וא"כ ע"כ שבת הוא כחול לכל מה שיצטרך אבל במילה א"צ רק לחמום המים וגם זה הוא במקרה דנשתקע וא"כ לא דחינן דלא הוה כחול' לכל מה שיצטרך ומדוקדק דברי הטור כן אמרתי בראשית ההשקפה ומצאתי בתשב"ץ סברא זו ושמחתי מאד. גם בחיו"ד ס"ז ראיתי שהקשה דלמה לא תני בחולין דף קט"ז חומר בחלב מבדם דדם שבשלו מותר וכבר קדמו בזה הר"ן בחדושיו לחולין דף כ"ב והביא מזה ראיה דדם שבשלו עובר עליו ולא כזעירי ואני כתבתי דאכתי קשה לזעירי האיך נפרש משנה זו וישבתי דכל הטעם דדם שבשלו אינו עובר עליו דכל שבשלו או מלחו נפיק מכלל דם ואינו ראוי להזאה כדאמרו במנחות דף כ"א וא"כ לא שייך לחשוב בין מקולי דם דזה אינו דם והוא כעין מ"ש הגאון ג"כ.

עז
לחכם אחד ע"ד הקשה לך בהא דאמרו בע"ז דף נ"ב היכא נעביד נתברינהו לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא וכו' והקשה לפמ"ש הרב במלמ"ל פ"א מבית הבחירה הלט"ו בשם הרב בעל באר שבע דאיסור דלא תניף עליהם ברזל הוא דוקא באבנים שכבר הוקדשו למזבח אבל באבנים שלא הוקדשו למזבח אין איסור משום לא תניף עליהם ברזל ע"ז ולפ"ז כאן דבאו בה פריצים וחללוה ויצא לחולין וזכו בהו עכו"ם וא"כ אף שיקח אותם אח"כ לגבוה ליכא איסור דלא תניף כיון דבעת הנפה הוא חולין גמורים יפה שאל ומצאתי בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל ביו"ד סי' קמ"ו שהעיר בזה והנראה בזה דהנה באמת צ"ב הא דאמרו ובאו בה פריצים וחללוה ופירש"י דכיון שנכנסו גוים להיכל יצאו כלים לחולין וכיון דנפיק לחולין קנינהו בהפקירא ואיך יצא לחולין הא קדושת הגוף אין לו פדיון ואבני מזבח שנפגמו אין להם פדיון לעולם ונגנזים כמ"ש הרמב"ם פ"א מבית הבחירה הלט"ו והוא מהתוספתא וא"כ איך יכלו הנכרים להוציאו לחולין וראיתי בבעה"מ שהרגיש בזה ומחלק דאבני מזבח אינן כלי שרת ממש ויוצא לחולין ע"י פריצי בני ישראל לא ע"י עכו"ם והרמב"ן חולק עליו וכתב דאבני מזבח יש לו דין כ"ש ממש ורק דע"י עכו"ם יוצא לחולין וגזה"כ הוא ע"ש היטב אבל באמת הדבר צ"ב דבמה יהי' אלים כח העכו"ם להפקיע קדושת הגוף שיהי' נעשה חולין איברא דבכלים דאחז אמרו בדף נ"ד ע"ב דע"י מעשה נאסרו ול"מ פדיון ושם הי' ע"י ישראל ובודאי אינו מועיל פדיון וכבר תמה בזה המחנה אפרים בהגהותיו על הר"ן וכבר קדמו בזה הת"ח ועיין בהגהותינו על הרי"ף הנקרא מעשה אלפס בר"ן שם מ"ש בזה וכעת מצאתי בשעה"מ סוף הלכות איסורי מזבח שכתב לישב ע"פ מ"ש התוספו' במנחות ובמעילה דהא דכ"ש אינן נפדין הוא רק מדרבנן משום דל"ש וכל דלא חזי לגבוה שוב מותר לפדותו יעו"ש ולפ"ז כיון דלגבוה אסור בודאי דלא משכחת לה דלתברינהו אסור משום לא תניף ולנסרינהו ג"כ אסור וא"כ שוב יצא לחולין וז"ב וגם בכלים דאחז כיון דאסירי לגבוה יצא לחולין כמ"ש השעה"מ מכ"ש כאן ולפ"ז שפיר אמרו דלתברינהו אסור משום לא תניף וא"ל דכבר יצא לחולין דז"א דאם נימא דל"ש האיסור דלא תניף ויהי' ראוי לגבוה שוב ממילא יהי' אסור משום לא תניף דכל דחזי לגבוה שוב לא מצי לאפרוקי דהרי קדושת הגוף הוא וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הישוע"י שם על הר"ן דכתב להשיג על הרמב"ן והוכיח דאף דנאסר ע"י מעשה של עכו"ם כל דהוה של ישראל אין לו ביטול והביא ראיה מהא דאמרו בדף נ"ד גבי כלים דאחז דע"י מעשה נאסר והרי ע"כ דלא ס"ל להש"ס הסברא דלאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוט דאמר בדף נ"ב גבי אבני מזבח דאל"כ אין ראיה דע"י מעשה יכול לאסור דאולי משום דלאו אורח ארעא לאשתמושי בהו וכיון דלא ס"ל סברא זאת א"כ למה נאסרו אבני מזבח וע"כ משום דע"י מעשה נאסרו וקשה א"כ למה לא הי' מועיל ביטול וע"כ דכל שהי' של ישראל לא מהני ביטול ודבריו תמוהים מאד דאכתי יקשה הא כיון דבאו בה פריצים וחללוה שוב הי' של עכו"ם דקני בהפקירא וא"כ ודאי מועיל ביטול דבשל עכו"ם ודאי מועיל ביטול והיא קושיא גדולה על הר"ן ולפמ"ש א"ש דבאמת לא יצא לחולין כלל דהוה כ"ש ורק משום דל"ח לגבוה ואם נימא דיצא לחולין שוב אין איסור משום לא תניף דנעשה חולין מקודם הנפה וא"כ שוב ראוי לגבוה ולא יצא לחולין וכל שלא יצא לחולין שוב הו"ל של ישראל לכך אסור להדיוט דהו"ל ע"ז של ישראל דל"מ ביטול אף דע"י מעשה בא ושפיר הוכיח הר"ן ודו"ק.

ובזה מיושב היטב מה דהקשה בספר מקמ"ח בסי' קמ"ה הנדפס מחדש על דברת הרמב"ן בחידושיו לע"ז דף מ"ז ע"א דלגבוה לא מהני ביטול כלל ע"ש ותמה הוא דא"כ איך קאמר ויתברינהו והיינו דיהי' מועיל ביטול והיאך יועיל ביטול לעשות אבני מזבח מזה ועוד הקשה דהרי בלאו דברי הרמב"ן קשה הא הש"ס מבעיא לי' באשרה שבטלה מהו למצוה משום דמאיס והיאך קאמר נתברינהו והיא תמיה גדולה ולפמ"ז א"ש דכל דאפשר דיהי' חזי לגבוה שוב ממילא מעולם לא נפקי לחולין ועדיין בקדושתו קאי ועומד וע"כ לא מבעיא לן באשרה שבטלה מהו למצוה וגם דברי הרמב"ן דל"מ רק היכא שהי' מתחלתו אשרה ופשיטא דמאיס לגבוה אבל כל שהי' קדושת הגוף ולא מצי לאפקועי מקדושה כלל רק משום דל"ח לגבות אבל כל שחזי לגבוה ע"י הביטול שוב לא נפקע הקדושה מעולם וז"ב ונכון ודו"ק. והנה לפע"ד הי' נראה דבר חדש דלהרמב"ן דחידש דכל דהי' של ישראל ונאסרה ע"י מעשה הנכרי מועיל מעשה לבטל אף דע"ז של ישראל אין לו בטלה לפי דכיון דע"י מעשה בא האיסור ממילא יכול להתבטל ע"י מעשה יעו"ש ולפ"ז נ"ל דבר נכון דגם ישראל יוכל לבטל דאף דאין ישראל מבטל ע"ז של נכרי היינו דוקא ע"ז של הנכרי אבל כאן דבאמת הדבר אינו של הנכרי רק דע"י מעשה אסרה א"כ כשהישראל מבטל המעשה יוכל להפקיע המעשה ולפ"ז מיושב היטב הקושיא הנ"ל דהרי כפי הנראה מדברי הרמב"ן בדף מ"ז מטעם דמאיס לגבוה קאתי עלה והיינו דאף דלמצוה הוה בעיא דלא אפשיטא לגבוה חמור מלמצוה וכמו שנראה מדברי הרמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח שפסק דאשרה שבטלה אין מביאין ממנה גיזרין למזבח ועבכ"מ שם ולח"מ ולפ"ז הרי התוס' הקשו באשרה שבטלה דהוה בידו כיון דיכול לבטלה ע"י נכרי וכתבו דזה ל"מ בידו כיון דאין ביד ישראל לבטלה ולפ"ז כאן דביד הישראל לבטלה שוב ל"מ דחוי כלל דכל שבידו לא הוה דיחוי ולא מאיס לגבוה ובפרט במה שהי' כבר של גבוה ושפיר אמר נתברינהו ובזה מיושב היטב מ"ש להקשות דלפי מ"ש הפוסקים בסי' קמ"ו דגם ע"י אמירה בעלמא מבטל הנכרי א"כ למה קאמר נתברינהו לא תניף עליהם ברזל א"ר והא הנכרי יכול לבטל באמירה ולפמ"ש א"ש דע"י נכרי שוב ל"מ הביטול דהו"ל דיחוי וע"י ישראל ל"מ לבטל ע"י אמירה כ"א ע"י מעשה המורה על ביטול ויש להמתיק הדבר דלכך באמת יוכל הנכרי לבטל באמירה דהרי נכרי אוסר מיד כדקי"ל בסי' קל"ט ולכך יוכל לבטל גם באמירה אבל של ישראל אינה אסורה עד שתעבד ולכך בעי מעשה ולכך כאן דהי' צריך מעשה דבאמת הי' של ישראל ולכך צריך תבירה ודו"ק ואף דישראל אינו מבטל ע"ז של נכרי משום גזירה דרבא הא זה אינו רק מדרבנן כמ"ש הסמ"ג ועדן לא נגזרה בזמן הלז ודו"ק היטב בכל מ"ש עוד יש לומר בישוב הקושיא מהא דאמר נתברינהו דהיאך מועיל ביטול לגבוה דהרי המעיין ברמב"ן יראה שהטעם משום דמאיס לגבוה ולפ"ז יש לומר דשם דתברינהו וקנאו בשינוי דסותת אבנים מקרי שינוי והרי קי"ל דיש שינוי בנעבד והרי לענין אתנן דעת הר"א מגרמיישא בשטמ"ק בב"ק דאף בשינוי החוזר עכ"פ לא מקרי מאיס ומכ"ש בזה ועיין בע"ז דף מ"ו ע"ב ובתוס' שם. ובזה יש לישב מה שהקשה בשו"ת פני ארי' על דברי הרמב"ן הנ"ל דאיך יליף הש"ס בתמורה דנעבד מותר להדיוט מדנאסר לגבוה ודלמא הקרא אתי לענין ביטול דל"מ לגבוה ולפמ"ש א"ש דבאמת שחיטה מקרי שינוי ובשינוי כ"ע מודו דלא מקרי מאיס לגבוה דהרי קי"ל דיש שינוי בנעבד וע"כ דבאמת מותר להדיוט ורק לגבוה אסור ול"ש שינוי דבהכי אסרה התורה ובלא"ה יש לומר דהרי יסוד דברי הרמב"ן הוא מהא דבעי ר"ל באשרה שבטלה מהן למצוה והרי התוס' כתבו שם דלכך לא מקרי באשרה בידו משום דצריך שהנכרי יבטל ולפ"ז זה אינו רק מדרבנן משום גזירה דרבא כדאמרו בע"ז דף מ"ב וגם לר"י ס"ל כדרבא ועמלמ"ל פ"ח מע"ז וא"כ ל"ק על קרא דמה"ת ביד ישראל לבטלו וגם בהך דלתברינהו ל"ק דשם עדן לא נגזרה הגזרה הלז ובאמת שבלא"ה יש לעיין בהך דגנזו בית חשמונאי אבני מזבח הא יש לומר דדמי לאבני הר שנדלדלו דקי"ל דשרי דאין בו תפיסת יד אדם ואף דלגבוה קי"ל דיש נעבד במחובר מ"מ לזה י"ל דעכ"פ ביטול מועיל דל"מ מאיס מאחר דלהדיוט שרי ולגבוה הוא דנאסר וכל שבטלי שוב לא מאיס לגבוה בכה"ג וצ"ע בזה ובלא"ה י"ל דשם בהך דשיקצום למזבח ראיתי בברטנורה פ"א ממדות מ"ו דמה ששיקצום הוא שהקטירו על אבנים של מזבח לע"ז ולפ"ז לא נעשו האבנים גוף ע"ז רק משמשי ע"ז ובמשמשי ע"ז י"ל דמודה רמב"ן דאם בטלם מותר לגבוה אחר שכתבתי כ"ז ראיתי בחידושי הריטב"א בע"ז דף נ"ב בהא דאמר לתברינהו לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא וכו' וכתב דלרווחא דמלתא נקטי' דבלא"ה פסול לגבוה כיון דקודם ביטול פסול לגבוה יש דיחוי אצל מצות וכתב שכן פירשו בתוס' וכעת לא ידעתי איה מקום כבודם עכ"פ ל"ק על הרמב"ן דבאמת הוה מצי לשנויי כן וביותר ביאור הוא בריטב"א דף נ"ד ד"ה האי בימוס בעלמא.

והנה במ"ש למעלה דאיך מועיל פדיון והא כ"ש אין לו פדיון הי' נראה לי דבר חדש די"ל דהטעם דלכך כ"ש אין לו פדיון משום דכיון דאמרו בע"ז שם דלאו אורח ארעא לאשתמושי בכלי שנשתמש לגבוה להדיוט א"כ כל שקדשו קדושת הגוף הקדושי' ע"מ שיהי' קדושתו לעולם לכך אין לו פדיון ולפ"ז להס"ד שם דלא ידעינן מהסברא הלז והיה ס"ד דמותר להדיוט א"כ אפשר דכ"ש יש לו פדיון וגם בדף נ"ד דלא ס"ל סברא זו דלאו אורח ארעא וכמ"ש הר"ן א"כ שפיר יש לומר דכ"ש יש לו פדיון ודו"ק וצ"ע בזה. והנה במה שהבאתי למעלה בשם הבעל המאור דדעתו לחלק דבכ"ש דיש מועל אחר מועל לכך ל"ש לומר דבאו בה פריצים וחללוה ולכך נאסרו כ"ש דאחז משא"כ אבני מזבח דאינו כ"ש והרמב"ן חולק בזה דע"י ישראל גם אבני מזבח אינו שייך שיצא לחולין וע"י עכו"ם יצא לחולין דע"ז נאמר ובאו בה פריצים וחללוה יעו"ש היטב אני תמה מאד מה יענה הבעה"מ למה דאמרו בנדרים דף ס"ב ע"א מה בלשצר שנשתמש בכלי קדש שנעשו חול שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה מכיון שפרצים נעשו חול וכתיב בי' בלילא קטל בלשצר וכו' הרי מבואר בהדיא דגם בכלי שרת נעשה חולין ע"י שהעכו"ם הוציאו וערש"י ובפירוש הרא"ש דע"י שהוציאו הכלי שרת לשתות בהם נתחללו והרי מבואר דאף כ"ש נתחלל ע"י עכו"ם וככל דברי הרמב"ן ואני מתפלא על עצמי על שניהם גם יחד איך מאורי אור שלהם לא הבריקו רשפי זיקם בהמאמר הנ"ל וצע"ג ולדברי בעל המאור הנ"ל שמחלק בין כ"ש לשאר דברים דבכ"ש ל"מ החילול שהרי הם קדושת הגוף מצאתי טוב טעם למ"ש רבינו פ"ו מבית הבחירה הט"ז שכתב דבמקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לע"ל לפי שקדושתה מפני השכינה ושכינה אינה בטלה משא"כ חיוב הארץ שאינו רק מפני הכיבוש וכיון שנלקחה הארץ בטל הכיבוש ועזרא לא קידש בכיבוש רק בחזקה ולא בטלה כל מה שקידשו עולי בבל ע"ש ותמה הכ"מ מ"ש חזקה מכיבוש הא גם בחזקה כל שנלקח מאתם ל"ש חזקה וגם הא בקדושה ראשונה הי' ע"י כיבוש וחזקה ולמה יגרע מחזקה בלבד ולפמ"ש א"ש דבאמת שיטת הבעה"מ דעכו"ם א"י לחלל כלל רק בני ישראל ודוקא מה שאינו קדושת הגוף ולפ"ז בשלמא במקדש וירושלים דהוא קדושת שכינה לא נתבטל כלל דפשיטא דעדיף מכ"ש והיא קדושת הגוף והיינו גוף קדושת עצמותו משמו יתברך ושכינה אינה בטלה משא"כ קדושת א"י דאינו רק בשביל כיבוש של רבים אף דע"י עכו"ם לא נתחללה מ"מ כיון שנלקח מאתם ולא הי' כיבוש רבים ממילא נתחללה קדושתו ע"י פריצי ישראל בעו"הר משא"כ מה שקידש עזרא נשאר לעולם דעכו"ם א"י לחלל ועולי בבל קדשוה ולא חללוה א"כ נשאר קדושתו לעולם וז"ב מאד ויש להאריך בזה אחר כמה שנים ראיתי בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ה' שרצה לומר דבאו בה פריצים וחללוה לא שייך בבה"כ דקדושתן אע"פ שהן שוממין ומה דיצא לחולין אבני המזבח הי' משום שהפקירו הישראל ותמהני שלא זכר שם דברי הרז"ה והרמב"ן אלו שנעשה חולין וכן מבואר בש"ס נדרים הנ"ל בהדיא וצ"ע והנה זה רבות בשנים שהקשיתי בהך דאמרו בר"ה דף כ"ז דשופר של עולה כיון דמעל נפק לחולין והקשיתי לשיט' הרמב"ם פ"ו ממעיל' דבכ"ש וקרבן דהוא קדושת הגוף דלא יצא לחולין יש מועל אחר מועל וא"כ מה קאמר בעולה דכיון דמעל נפק לחולין הא לא יצא לחולין דהוא קדושת הגוף ואמרתי דכיון דעשה שופר ופירש"י דנקבוהו מחיים והרי הרמב"ם חשב תלש קרן השור למום וא"כ שוב אינו רק קדושת דמים ויצא לחולין והארכתי בזה הרבה והנה שנים רבות אח"כ בשנת תרי"ב למדתי מס' בכורות ובהגיעי לדף כ"ו שם בהא דמבעיא התולש צמר מעולה תמימה מהו וכתבו התוס' שם ד"ה התולש וז"ל א"כ חשוב האי צמר כבעל מום מעיקרא וכן שופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא משום כיון דמעל נפק לחולין כדקאמר פרק ראוהו ב"ד משמע דשייך בי' פדיון ודבריהם סתומים וכפי הנראה דקשיא להו הא בקדושת הגוף ל"מ פדיון ויש מועל אחר אחר מועל וע"כ כתב דהוה כבעל מום ויש לו פדיון או דמיירי בדמי עולה ודמי שלמים ועיין בתוס' זבחים דף פ"ו ע"א ד"ה אתיא שוב ראיתי בחידושי מהר"מ בן חביב ביום תרועה דף כ"ח שם שפירש כוונת התוס' דבכורות הוא דק"ל היאך יצא לחולין הא בעי העמדה והערכה וע"ז כתבו דהוה כבע"מ ויש לו פדיון ע"ש וזהו קרוב לשמוע בפירוש התוס' שכן נראה הילוך כל דברי התוס' ועכ"פ עפ"י דבריהם יש לישב גם הקושיא שהקשיתי.

והנה מדי דברי בסוגיא זו דבכורות אזכור מה דתמהתי תמה רבה בהא דאמרו שם דצמר שנתלש מעולה תמימה מהו דחטאת לא תבעי לך כיון דלכפרה אתי לא משהו להו וכו' כי תבעי לך דעולה מהו כיון דעיקר לאו לכפרה אתי קמשהו לה או דלמא כיון דעולה נמי מכפרת אעשה לא משהו להוא והוא בעי' דלא אפשיטא כמ"ש הרמב"ם פ"א ממעילה הלכה י' והיא תימה גדולה דהוא משנה מפורשה בערכין חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנים אותם ופירש"י אע"ג דעולה מכפרת אעשה הואיל ולאו חובה הוא לא חשיב לה כפרה ואתי לשהויי ולכך ממשכנים אותה ועיין תוס' ר"ה דף וא"ו ד"ה יקריב שהקשו ג"כ דהא עולה אתי לכפרה ולמה ימשכן אותו וכתבו כיון דאם עשה תשובה אין זז משם עד שמוחלין לו א"כ ל"ד לחטאות ואשמות דהרי מתכפר בתשובה והיא תימה גדולה דכאן מפורש דכיון דלכפרה אתי לא אתי לשהויי ול"ח לתקלה ומכ"ש דא"י למשכנן דהוצאת ממון אלים יותר ואף דהוא מחויב מ"מ לכופו שיביא תיכף זה ג"כ חשוב הוצאת ממון שרוצה עוד להרוויח בממונו וצע"ג וע"כ דברי הש"ס והתוס' הוא תימה גדולה ועיין ב"ק דף מ' לענין כופר היאך ממשכנים ובתוס' והרשב"א ושטה ולח"מ פ"ו מנ"מ ועיין בחידושי הריטב"א במכות דף ב' ע"ב גבי ד' דברים נאמרו בעדים זוממין שם מבואר דמספק אין ממשכנים בכופר ועיין רמב"ן על התורה פ' משפטים שכתב ג"כ אם כופר יושת עליו שהוא רשות שאין ממשכנים ונשאלתי בזה הא כופרא כפרה ואבעיא להו בב"ק אי ממשכנים אבל הרמב"ן פסק דאין ממשכנים וכמ"ש בחידושי ריטב"א שם ועכ"פ מה שהקשיתי הוא תימה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף