שואל ומשיב/א/ג/נד

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן נד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד. ע"ד הדגים שיש להם קשקשים ואינם נקלפים כ"א ע"י ששורין אותם במים רותחין הנה כבר הי' לעולמים וכבר כתב בס' אהל מועד הובא בפר"ח סי' פ"ג ס"ק כ"ו הדג שקורין איש טודאי"ן מותר ויש שאוסרין אותו והרמב"ן בדקו ושרה אותו במים רותחין ונשתיירו קשקשין הלכך מותר וגם ר"ת מתיר עכ"ל הן אמת שלכאורה יש לעיין מנ"ל להרמב"ן זאת דלמא דווקא היכא שנקלף ביד או בכלי לא מה שצריך לשרות במים רותחין אבל באמת הרמב"ן לשיטתו דהוא חידש זאת דקשקשים צריכים להיות נקלפים ולא קבועים ואם א"א לקלפם כלל הוא דאסור וכמ"ש בפרשת שמיני דקשקשים הוא דוקא מה שהם נקלפים דאל"כ לא מקרי לבוש וכ"כ הרב המגיד פ"א ממ"א בשמו וכן הוא בש"ע ס"א בהג"ה ובאמת לולא שאיני כדאי להתאבק בעפר רגליהם אף כי להשיב על דבריהם הקדושים הייתי טוען עליהם מהא דאמרו בע"ז דף ל"ט האי צחנתא דבב נהרא שרי מ"ט וכו' אלא משום דמלוחי והאי דג טמא כיון דלית ליה קלפי בדוכתא דמליחי מיא לא מצי קאי וכפי הנראה משום דהקשקשים מגינים ולכך דג טמא שאין לו קשקשים אינו יכול לעמוד במים דמלוחי ואי נימא כדברי הרמב"ן דקלפי צ"ל שיכולים להתקלף אבל כל שהם קבועים לא מקרי קלפי וא"כ אמאי יהי' מותר ניחוש שמא יש בו דגים שיש להם קלפין הקבועים ועומדים וא"כ ודאי הם מגינים עליו ומצי קאי ואפ"ה הם טמאים וע"כ דגם זה מקרי קלפין מיהו יש לדחות דבאמת זה כלל גדול דדג טמא אין לו קשקשים כלל דסנפיר וקשקשת הם סימני טהרה ומ"ש הרמב"ן דקשקשים היינו הנקלפים ולא הקבועים הוא דאם נמצא מיעוטא דמיעוטא מהדגים שיהי' לו קלפים הקבועים אינו סימן טהרה אבל פשיטא דרוב דגים טמאים אין להם קלפי כלל ול"ח למיעוטא שוב ראיתי בנו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' כ"ח שהקשה על הרמב"ן הנ"ל מהא דאמר בע"ז שם חזא דהוה בי' צמחי ושריא והיאך ידע אי נקלפים ביד ובכלי דלמא קבועים הם ולפמ"ש א"ש דבאמת זה הוא גופא סימן טהרה דהטמאים אין להם עפ"י רוב קלפים כלל וכל שיש להם קלפים ל"צ בדיקה כלל דל"ח למיעוטא כלל אברא דאכתי צ"ב דעכ"פ במקום שיכול לברורי מבררינן וא"כ הי' עכ"פ צריך לברר ובשלמא בהך צחנתא דבב נהרא שפיר יש לומר דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן ובכה"ג א"צ אף לברר וכמ"ש הש"ך בסי' פ"ג ס"ק י"א כעין זה יעו"ש אבל כאן קשה אך לפע"ד בלא"ה ל"ק דכפי הנראה בש"ס דהקדים דהוה דמי לצלופחא או דדמי לשפר נונא וא"כ באמת הי' מקום להתירו דאפשר כבר נשרו בעת עלותו מהמים או שעתיד לגדל לאחר זמן דשרי כמבואר בס"א ורק משום דדמי לאותן הדגים שהיו טמאים הוא דרצה לאסור וכדאמרו דדמי לצלופחא ולשפר נונא ועיין בתוס' דף ל"ט שם ד"ה ה"ג ולכך כיון דחזא ביה קלפי א"כ חזי דנבדל מצלופחא שאין לו קלפים כלל א"כ לא אחזיק בי' ריעותא דמ"ש מכל הדגים דרואים אנו בו קלפים ושרי ולא בדקינן כלל וע"כ משום דמה"ת להחזיק בו ריעותא וה"ה בזה כל דנבדל מאותן הדגים טמאים דדמי לי' וז"ב מאד.

ובזה אני אומר לישב קושית הקדמונים בהא דאמרו בדף ל"ט אילימא משום דרדיפא מיא והאי דג טמא כיון דלית ליה חוט השדרה לא מצי קאי ותמהו הרמב"ן והר"ן הא בדף מ"ם נחלקו ר"נ ור"ה אי בעינן ראש ושדרה ניכר וכאן משמע דבשדרה בלבד יש בו סימן ומ"ש דאתיא באמת כר"נ דלר"ה איכא טמאים דאית בהו חוט השדרה זה דחוק ועפר"ח וכו"פ ולפמ"ש א"ש דבאמת ע"פ הרוב אין להדגים טמאים חוט השדרה ולמיעוטא ל"ח והיינו דלא מחזקינן ריעותא ואזלינן בתר רוב אבל כל דאיכא לפנינו צריך שיהי' ראש ושדרה ניכר דכל מה דאיכא לברור מבררינן אף שע"פ הרוב אינו כן ובפרט דבדברים של עכו"ם לא אזלינן בתר רוב כלל וכמ"ש הראב"ד וכעין זה הביא הר"ן ז"ל בפרק אין מעמידין גבי כבשים שדרכן לעשות בהם יין ע"ש ודו"ק וע"כ צ"ל כן דהרי הרא"ש כתב בפלוגתא דר"ה ור"נ דיש דגים טמאים שדומים לטהורים בראש ושדרה וקשה לדבריו איך רצה הש"ס להתיר צחנתא דאבב נהרא בשביל שדג טמא אין לו חוט השדרה והוא פירש שם דבין לר"נ ובין לר"ה אמרינן כן וע"כ דל"ח למיעוטא וז"ב ובזה נראה לפע"ד לישב מה דהקשה הרא"ש שם על ר"ת דלמה לא בדק הברביטא בחוט השדרה והדבר תמוה דהא ל"מ בדיקת חוט השדרה בלבד וקי"ל כר"ה דצ"ל שתיהן וגם בגופן כ"ע מודו דבעינן שתיהם ועיין בארוך להש"ך שם ובכו"פ ולפמ"ש א"ש דבאמת לא חיישינן למיעוטא ופשיטא דע"פ הרוב אין חוט השדרה בטמאים והא דנחלקו ר"נ ור"ה הוא בדברים של עכו"ם דלא אזלינן בהו בתר רובא אבל הברביטא שפיר יקשה למה לא בדק בחוט השדרה דאף דסימני דגים דאורייתא לא עדיפי מרוב דצריך לברר כל דיכולין לברר וע"ז תירץ הרא"ש דכיון דיש דגים טמאים שדומים לטהורים ל"צ בדיקה ובירור דע"כ לא נצריך בירור רק במקום דאם נברר נעמוד על האמת אבל כאן עדיין יש ספק ושפיר סמכינן על הסימנים וכעין זה כתב הנו"ב לחלק גבי ס"ס דצריך לברר דוקא היכא שיכולין לברר השתי ספיקות ע"ש וה"ה כאן ובזה נראה לפע"ד דבר נחמד לישב קושית התוס' בע"ז דף מ"ם ד"ה ובדגים שהקשו דעדיין יקשה אליבא דמ"ד או ראש או שדרה דניתני סימני שדרה ולפמ"ש א"ש דבאמת צ"ב קושי' הש"ס למה לא תני ראש ושדרה והרי אותן סימנים דראש ושדרה הם רק טב"ע להכיר בהם עי"ז שהם מדגים טהורים והיו להם קשקשים כמ"ש הראב"ד וא"כ מה קושיא משם וכבר נתקשו בזה כל הקדמונים על הראב"ד ועיין ר"ן וריטב"א ולפמ"ש א"ש דעיקר הקושיא הוא דכיון דלר"ה לא סגי בראש או שדרה לבד והיינו משום דכל דמצינן לברורי מבררינן וה"ה בזה למה קתני סנפיר וקשקשת בלבד ולא נברר ע"י רוב ושדרה דניהו דלאו סימן מובהק הוא אבל עכ"פ קצת בירור הוא וע"ז משני בארא ופלמודא דדמי רשייהו לטמאים וא"כ לא נוכל לעמוד על הבירור ולכך א"צ לברר כלל ומעתה מיושב קושית התוס' דלר"נ דס"ל דסגי בחד ול"צ לברר כלל א"כ אין כאן קושיא דכל שיש סנפיר וקשקשת א"צ לברר עוד ז"ב מאד מאד ובלא"ה יש לישב דמשמע להו להש"ס דכל שיש סנפיר וקשקשת אף שרואין שאין לו שדרה או שהראש אינו רחב ג"כ כשר וא"כ משמע דאינו סימן כלל ראש רחב ושדרה ואיך נוקי ונסמוך על ראש ושדרה כל דבא לפנינו חתוך ולא נראה ראש ושדרה וע"ז משני דכיון דבארא ופלמודא נודע דדמי רישייהו לטמאים לכך לא אכפת לן בזה ושפיר קתני דכל שיש סנפיר וקשקשת שרי אבל בשאר דברים שלא נודע דדמי לטמאים אפשר דלא סגי בזה בלבד וצריך לבדוק אחר ראש ושדרה מיהו לפי"ז נולד דין חדש דהיכא שיש סנפיר וקשקשת ונמצא שראשו אינו רחב או שאין לו שדרה יהי' טמא וזה לא מצינו וע"כ צ"ל דזה ודאי דראש ושדרה אינו סי' מובהק שנדון מזה להכחיש סימני התורה בסנפיר וקשקשת ורק דר"נ ור"ה אמרו להיפך דהיכא דלא נודע לו אם הי' לו סנפיר וקשקשת בזה יש להוכיח מראש ושדרה דבודאי הוא כשר אבל לא להיפך כיון דבאמת יש טהורים דדמי לטמאים ובזה ממילא מיושב קושית התוס' דבאמת קושית הש"ס הי' כך דכיון דתני סנפיר וקשקשת משמע אף דנמצא שאין לו ראש רחב ואין לו שדרה ג"כ מותר וא"כ היאך הוה סימן להתיר עי"ז וע"ז משני דבאמת טהורים דדמי לטמאים ולכך לא הוה סימן להיפך וכמ"ש ודו"ק ובאמת שגם מצד הסברא הוא כן דאטו מי כתיב ראש ושדרה בקרא הא לא כתיב רק סנפיר וקשקשת וגם הל"מ לא הוה דהרי נחלקו ר"נ ור"ה אם בעי תרוייהו ובהל"מ לא מצינו מחלוקת וגם מחלקינן בין ציר לגופן וע"כ דאינו הל"מ רק דראו שבאותן דגים אשר יש להם סנפיר וקשקשת נמצא עפ"י רוב ראש רחב ושדרה ומזה הוציאו חז"ל שהוא סי' ובזה מיושב מה דלא הקשה מקרא ועת"ח ולפמ"ש א"ש דבאמת עיקר הסימן רק סנפיר וקשקשת וזה כולל לכל מיני דגים טהורים אבל עיקר קושית הש"ס דע"כ במשנה הו"ל למתני גם זאת וע"ז משני דכיון דיש דדמי לטמאים ברישייהו א"כ ראינו דאין זה כלל ברור ולכך לא תני במשנה דהוה אתי למטעי ולומר דראש רחב ג"כ כלל בטוח וכל דדמי לטמאים אף שיהיה לו סנפיר וקשקשת יהיה טמא ולכך לא חשבו ובזה מיושב דלכך לא חשיב שדרה דכיון שראו שאין זה כלל בטוח חשו גם לשדרה שמא ימצאו אחת מני אלף שאין לו שדרה ויהי' לו סנפיר וקשקשת ויהי' טהור באמת ונטמאו חנם ולכך לא חשבו בכלל סנפיר וקשקשת אבל באמת על הרוב נמצא דמינים הטהורים בסנפיר וקשקשת יש להם ראש רחב ושדרה וא"כ עכ"פ לא היה סי' להיפך ועיקר תלוי אם יש לו סנפיר וקשקשת ובשו"ת נו"ב שם סי' כ"ט האריך בזה ולפמ"ש הדבר פשוט דעיקר תלוי בסנפיר וקשקשת וע"ד הפלפול אמרתי בישוב קושית התוס' דאכתי תקשה למה לא חשיב למ"ד שדרה בלבד דהנה האחרונים הקשו הא דחשיב במשנה סנפיר וקשקשת הא הש"ס בחולין דף ס"ד מקשה סנפיר דכתב רחמנא למה לי הא כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ומשני דיגדיל תורה ויאדיר וא"כ עכ"פ המשנה לא הו"ל לחשבו והנראה בזה דהנה באמת קשה לי טובא מאי פריך סנפיר למה לי הא כבר נודע מ"ש השיטה מקובצת בב"מ דף יו"ד גבי עשירי ודאי דרוב אינו דבר ברור רק ספק והתורה התירה וכל דבעינן עשירי ודאי ל"מ רוב ע"ש ולפ"ז הא זה הכלל דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר אינו רק ע"פ רוב וכמ"ש האחרונים ועכו"פ וא"כ לכך אצטריך למכתב סנפיר כדי שיהי' דבר ברור ולא ע"פ רוב אמנם הדבר נכון דקושית הש"ס דכיון דעכ"פ ע"פ רוב כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר וא"כ למה נ"מ כתיב סנפיר דבאמת ניזול בתר רוב וכל דג שיהי' לו קשקשת יהיה טהור עפ"י רוב דודאי יהי' לו סנפיר ומשני דיגדיל תורה ויאדיר ולפי"ז אחר שכתב סנפיר בעינן דבר ברור ולפ"ז שפיר מקשה הש"ס דלר"ה דבעי תרתי א"כ ע"כ דאינו דבר ברור הסימנים דאל"כ א"צ תרתי וכיון שכן ניהו דעכ"פ רוב הוה הא בדגים תני סנפיר וקשקשת ובעינן דבר ברור וע"ז משני בארא ופלמודא דשם ליתא להסימן ולפ"ז לר"נ דאמר חדא אפשר דהוה דבר ברור ובזה מיושב הרבה קושיות מה שהקשו דהא זה אינו רק לסימן שיש לו סנפיר וקשקשת אבל כל שראינו שאין לו סנפיר וקשקשת ולפמ"ש א"ש דעיקר הקושיא דסי' ל"מ דבעינן דבר ברור ודו"ק ועכ"פ דינו של הרמב"ן אמת ולפע"ד ראיה ברורה מהא דאמרו בדף ל"ט אין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן כגון הסולתנית דמותר ואי נימא דקשקשים היינו הקבועים בו ל"ש לומר שיגדל לאחר זמן דהוה כמו עור שנברא עמו וע"כ דאינו רק כמו לבוש שלובש אח"כ וכמ"ש הרמב"ן ומעתה ממילא קם דינו של הרמב"ן דכל שיכול לקלוף אף ע"י רתיחת המים נמי נקרא לבוש ובזה ניחא מה שהקשה הנו"ב שם מהא דקרקבנו נקלף דאבעיא לן אם ע"י כלי מקרי נקלף ולפמ"ש א"ש דשם בעינן דבר שיהיה נקלף מעצמו ולכך אבעיא לן בכלי מאי אבל כאן דבאמת מהראוי להיות קבועים רק דחידש הרמב"ן דהוה כמו לבוש וא"כ כל שנקלף אף בכלי או ע"י רתיחה שרי דעכ"פ לבוש הוה וז"ב מאד.

והנה התוס' בנדה דף נ"א ע"ב ד"ה ולכתב הקשו דמנ"ל דבעינן תרוייהו סימנים אימא דטהור בחדא מינייהו וכתב המהרש"א הא דלא כתיב סנפיר לחוד דל"ש בהא יגדיל תורה ויאדיר כמו שנראה מתוס' דפ' אלו טריפות אלא דאיכא למימר דאי לאו קשקשת ה"א סנפיר היינו קשקשת השתא דכתיב סנפיר ע"כ סנפיר היינו סנפיר ומדלא כתיב יחדיו ע"כ בחדא סגי א"נ דאצטריך קשקשת למצא חתיכת דג שאין בו סנפיר ויש בו קשקשת דטהור עכ"ל מהרש"א ושאל אותי המופלג מוה' יוסף שארשטיין ני' פה לבוב דאכתי קשה אף דמצא חתיכת דג שאין בו סנפיר כיון דזה נודע דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר בודאי א"כ לכתוב סנפיר לחודא וממילא נכשיר וזה עיקר קושית הש"ס דנכתוב קשקשת ולא בעי סנפיר וא"כ מה תירץ המהרש"א דאכתי קשה לכתוב סנפיר לחוד והשבתי בפשיטות דהנה המעד"מ הביא בשם רופא אחד שהקשה לו שמצאו בים דג הנקרא שטינק מאריניס שיש לו קשקשים ואין לו סנפיר והוכחש קבלת חז"ל גם הוא ארסי ואיך מסרו חז"ל כל שיוכל עי"ז לסכן נפשו שהוא סם המות והשיב המעד"מ שמא המין הזה הורכב אחר קבלת חז"ל ובאמת שהדבר תימה דהא א"א לומר כן דיהי' נולד אחר קבלתם דבר שיכחיש הכלל שלהם וכבר האריך הפר"ח בזה בסי' פ"ג לדחות הדברים ויפה טען אך אני בעניי הייתי אומר דלק"מ דהרי התוס' הקשו בחולין ס"ו דמנא ידעי חז"ל זה הכלל דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר וכתבו דמאדם קים להו דידע כל הבע"ח וקרא להם שמות ע"ש ולפ"ז י"ל דזה הורכב אחר מיתת אדה"ר וא"כ אדה"ר לא מסר לנו זאת ובידו היה הכל נכון דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר והתורה הקדושה שידעה שיש לזה הכלל סתירה ע"כ הוסיפו להגדיל התורה ולהאדירה ונתנה לנו סימן בסנפיר כדי להודיע לנו שלא נסמוך על זה הכלל באם ימצא דג משונה ויבקש אחר סנפיר ג"כ למען לא נסכן נפש ובאמת בדגים רובם ככלם כל שיש להם קשקשת יש לו סנפיר ואם ימצא מיעוטא דמיעוטא שיצא מגדר הטבע אז נצטרך לחפש אחר הסימן דסנפיר ובאמת לא נאכל אותו וניצל מהסכנה וזה לדעתי מה שהקשו ונכתוב קשקשת ולא נכתוב סנפיר ומשני יגדיל תורה ויאדיר ואין לו מובן ולפמ"ש א"ש דבאמת מוכחש הכלל הזה רק שזה אסור לנו מכח סכנה וא"כ לזה שוב מועיל הסימן דסנפיר כדי שנבקש בדג הזה סנפיר ולא נמצא ולא נאכלם איברא דלפ"ז צ"ב מה הקשו בתוס' דלמא חדא מינייהו טהור דלפ"ז יקשה למה להו סנפיר וצ"ל דהתוס' הקשו לפי הס"ד דלא ידענו מיגדיל תורה ויאדיר וא"כ ס"ל לחז"ל דזה הכלל אינו מוכחש כלל וא"כ כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ולמאי הוצרך סנפיר וע"ז שפיר הקשו בתוס' דמה קושיא דלמא הא דכתבה סנפיר להורות דסגי בחדא מינייהו או בסנפיר וקשקשת כל אחד בלבד וא"כ שפיר כתב סנפיר דכל שנראה סנפיר אף שנפלו הקשקשים נכשיר בסנפיר לבד ומעתה הקשה המהרש"א שפיר דא"כ לכתוב סנפיר לחוד ול"ש אף תירוץ חז"ל דיגדיל תורה ויאדיר דמנ"ל זאת ודלמא באמת אין יוצא מהכלל והדג מריניס הנ"ל הרגלים הם סנפירין ולמה כתיב קשקשת כלל ול"ש יגדיל תורה ויאדיר דאדרבא עי"ז מגרע דנטעה דבעי תרוייהו ובאמת בחדא סגי ואם נמצא קשקשת לחוד בודאי טוב דיש לו סנפיר ג"כ ואם יהי' לו סנפיר לחוד ג"כ כשר וע"ז כתב המהרש"א דנ"מ באם מצא דג בקשקשת בלי סנפיר וכעת שחידשו בתירוצם דזה הכלל מוכחש א"כ אין לסמוך אקשקשת לחוד ולכך לא הי' יכול לכתוב סנפיר לבד דא"כ לא היה נודע באם לא נמצא סנפיר אם נסמוך על הכלל דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר כמ"ש וא"ש תירוץ המהרש"א דבתירוצם דיגדיל תורה ויאדיר מיושב היטב דלא מצי למכתב סנפיר לחוד ודו"ק וגם לפמ"ש התוס' דהתורה כתב' ע"פ רוב דיש לו קשקשת יש לו סנפיר ומיעוט באמת יוצא מגדר הטבע ולא חשה התורה לזה א"כ א"ש ג"כ דברי המהרש"א דעכ"פ נ"מ במה דכתב קשקשת וסנפיר דבאמת הכלל אינו רק עפ"י רוב ונצרך לכתוב בפירוש ולכאורה יש לומר דבאמת צ"ב מ"פ הש"ס ולכתוב קשקשת ולא לבעי סנפיר הא נ"מ אם לא נמצא רק קשקשת אחד וכתב הש"ך בסי' פ"ג ס"ק א' דאם נמצא מונח אצל דגים טהורים לא חיישינן שמא נדבק מהדגים טהורים קשקשת אחד באותו דאמרינן כאן נמצא כאן הי' ובודאי מאותו דג הוא וכמ"ש הגאון בעל תוס' שבת בהגהותיו ליו"ד סי' פ"ג ע"ש במ"ש בזה ודפח"ח ולפ"ז יקשה דאם לא כתיב רק קשקשת לבד ה"א דלא נסמוך ע"ז כיון דאיכא ריעותא דלא נמצא סנפיר ואתרע החזקה דכאן נמצא כאן היה אמנם נראה דהכי קושית הש"ס כיון דלהס"ד החזקנו הכלל הזה לדבר ברור דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר א"כ שוב א"א לומר דנ"מ שאם נראה דג שלם בקשקשת אחד בלי סנפיר דהא אינו בנמצא ומה"ת לומר דכתבה התורה זאת בדבר שאין בנמצא ואף אם ימצא הוא מיעוטא דמיעוטא וע"ז משני דיגדיל תורה ויאדיר והיינו שאין הכלל מאומת וכמ"ש ושוב כל שיש לו ריעותא חיישינן כיון שאין הכלל מאומת ומעתה לפי המסקנא שפיר כתב המהרש"א באם נמצא חתיכת דג דיש לו קשקשת ואין בו סנפיר והיינו כמ"ש בקשקשת א' אך בגוף דברי התוספות שבת שכתב דהיכא דיש ריעותא לא שייך החזקה דכנכ"ה אם כי הסברא נכונה לפע"ד זהו בשאר חזקות אבל כאן שהוא מצד החזקה דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר איך שייך לומר דאתרע החזקה והא הכלל לא יוכל להשתנות וא"כ איפוא חלילה כל מוסדות וכללי התורה ינתקו כיון דיש כלל מונח ובפרט היכא דנתנה התורה לכלל מונח להכשיר עי"ז איך שייך לומר דיש לו ריעותא דלא חזינן סנפיר וכבר העמיד אא"ז הח"ץ ז"ל בנין הורדוס על הכלל דא"א לבע"ח לחיות בלי לב מה שלא נמצא מוזכר רק אצל חכמי הטבע ואף בדברי חז"ל לא נמצא לענין הוראת איסור והיתר ואף אם נימא שלא כאא"ז הח"ץ ז"ל בענין הלב היינו לפי שאינו מכללי התורה אבל במה שהוא מכללי התורה אין ספק בזה שא"א לשנות ועיין בכו"פ שם וכבר האריך הרשב"א דא"א לטריפה לחיות יב"ח ואם מצינו איזה טריפה שחי מ"מ לא נכחיש קבלת חז"ל ונאמר שחי עפ"י נס ולא יכחיש קבלת חז"ל ע"ש בסי' צ"ח ומכ"ש בכלל התורה ולשיטת התוס' הוא הל"מ או מאדה"ר קבלנו כן אמנם נראה דע"כ לא אמרינן כלל זה הוא יסוד מונח רק היכא שנצרך להוראת הכשר הדגים דצריך שני סימנים אלה וא"כ א"א להכחיש קבלת חז"ל הל"מ או מאדה"ר וכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו ממקומו אבל אם נימא כקושית התוס' דסגי בחדא מינייהו וא"כ איפא לא נסמוך על הכלל הזה דאף שהוא הל"מ דכל שיש בו קשקשת יש בו סנפיר לענין דין דגים לא נסמוך ע"ז ואדרבא נימא כל שראינו שיש לו קשקשת ואין לו סנפיר בודאי אינו כשר ואין לנו לבטל מה שראינו בעינינו שאין לו סנפיר בעבור הכלל אחרי שאינו נאמר לענין הדין ובאמת כל עיקר שחלקו על זקני הגאון הח"ץ ז"ל בהלב כמ"ש הפ"מ בתשובותיו וכמה טרחות טרח זקיני לברר זאת הוא לפי שהגאון כתב דאף אם נראה עין בעין שאין לו לב ע"כ נולד בלב ונתלה באיזה סבה נעלמה שנאבד הלב ע"ז חלקו עליו דא"א לומר כן אחרי שאין הכלל מסור לנו לענין דין אבל כל שחז"ל הניחו הדין והכלל לענין דין נאמר פשיטא שנכחיש כל מראית עינינו ונתלה בסיבה נעלמה ונבטל מה שראו עינינו בשביל כלל התורה וז"ב כשמש ועכ"פ סי' מ"ם שם שהאריך בזה ובזה מיושב היטב קושית התורת חיים בחולין דאיך אפשר לומר דבחדא סגי דא"כ למה אצטריך הל"מ דכל שיש קשקשת יש בו סנפיר הא בחדא סגי ולפמ"ש א"ש דלכך אצטריך דכיון דבחדא סגי א"כ הכלל הזה אם הי' הל"מ לענין דין דגים שפיר נוכל לסמוך לבטל אף מה שנראה בחוש שאינו כן וא"כ אף דסגי היינו בלא ראינו בו סנפיר אבל כל שראינו שלם בלי סנפיר ה"א דלא נסמוך ע"ז וע"ז גלי הל"מ להורות דהכלל לענין דין נאמר וא"כ הל"מ אתי לנו שפיר וגם אם נימא דהל"מ לא מהני דלא לענין דין נאמר א"כ הל"מ בא לגרוע דאדרבא כיון שכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר וזה אין לו ולענין דינא א"צ להל"מ הלז כיון דבחדא מיניהו סגי א"כ שוב אדרבא יש בו ריעותא מה שאין בו הסנפיר ולא נכשיר ונבטל מה שנראה עין בעין וא"ש ומעתה מיושב היטב דברי המהרש"א דשפיר אצטריך למכתב קשקשת דאי לא כתב רק סנפיר בלבד א"כ לא הי' טהור בראינו קשקשת בלי סנפיר ולא נוכל לסמוך על הכלל כיון דחזינן דהתורה כתבה לסנפיר ע"כ שזה הסי' בדוק יותר מהסי' דקשקשת וא"כ אדרבא זה הכלל מגרע לנו ודו"ק היטב כי ענין נכון הוא ת"ל.

והנה במ"ש הנו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' כ"ח לתמוה על הרמב"ן דלמא אף שאינו נקלף כלל אף בכלי מ"מ כשר לפע"ד יש ראיה ברורה ממה שהזכיר הש"ס בע"ז חזא דאית בי' קלפי וקלפי היינו שנקלף וא"כ מוכח דכל שנקלף מקרי קשקשת ואם היה כשר אף שלא יוכל לקלוף מנ"ל דקשקשת הוא כשנקלף דלמא דוקא כשהוא מדובק היטב שוב ראיתי ברמב"ן פ' שמיני שמביא התרגום אונקלס שתרגם על קשקשת קלפא והביא שגם בהך דגלית אמרו בחלק דהוה בי' קלפי ולפע"ד ראיה ברורה מהא דאמרו בב"ב דף ט' ע"ב וילבש צדקה כשריון מה שריון הזה כל קליפה וקליפה וכו' הרי דשריון הוא נקרא קליפות והרי כתיב ושריון קשקשים הוא לבוש מכלל דקשקשת היינו של קליפות ודו"ק.

והנה בגליון הש"ע סי' פ"ג כתבתי דלכאורה צ"ע על מ"ש דיכול להיות נקלף בכלי והא קרקבנו נקלף בעינן שיהי' דוקא ביד וכעת ראיתי שבנו"ב שם סי' כ"ט וסי' למ"ד האריכו בזה אמנם לפע"ד ראיה דגם נקלף בכלי מקרי קליפה מהא דאמרו בחולין דף כ"ז שהעופות יש להם קשקשת לדגים וא"כ מבואר דקשקשה הוא כשיוכל לקלוף גם בכלי דמסתמא בעופות הוא נקלף בכלי דוקא וצ"ע בזה ודו"ק היטב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף