שואל ומשיב/א/ג/ו
שואל ומשיב 
א ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה לצורבא מרבנן מופלג מוהרי"א נ"י מה שאמרת ליישב קושית הקדמונים בהא דהשוחט בשבת וביוה"כ דשחיטתו כשרה ואמאי לא נימא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דאי עביד לא מהני ותפסול השחיטה וע"ז כתבת דלפמ"ש התוס' בתמורה דף ד' גבי צורם אזן בכור דלא שייך בי' כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד שהרי גם בנצרם מאליו הי' מום וא"כ ה"ה כאן כיון דלא בעי כוונה לשחיטה א"כ הו"ל כאלו נשחטה מאלי' (אחר זמן רב מצאתי בבית מאיר בתשובותיו סי' ד' הבליע בנעימות דבריו סברא זו ודחה אותה ע"ש) הנה אם כי דבריך בהשכל אבל אינו אמת דהרי הרא"ה כתב דאף דאין אדם אוסר דבר שא"ש הכא לאו איהו אסר לה אלא לא שרי לה והו"ל כאלו מתה מאיליה ואסורה באכילה ע"ש והובא בט"ז יו"ד סי' ז' וא"כ ה"ה כאן כל דאמרינן דלא אהני מעשיו הוה לי' כמתה מאלי' והו"ל נבלה ובאמת הטעם הוא פשוט דניהו דלא בעינן כוונה לשחיטה אבל כוונת נפילה בעינן ונפלה מאליה אף לר"נ פסול וכמבואר בחולין דף ל"א וכן קי"ל בטוש"ע יו"ד סי' ג' וא"כ אם אמרינן דלא אהני מעשיו לא הי' אף כח גברא כלל דלא אהני מעשיו כלל וא"כ מהראוי לפסול והו"ל נבילה ובזה אמרתי ליישב קושית הב"ח על הרא"ה שם דלדבריו מה פריך הש"ס בסוגיא דרבוצה מהא דשנים אוחזין בסכין ואחד שחט לשם הרים דנימא אין אדם אוסר דבר שא"ש ולמה לא נימא דהו"ל כמתה מאליה והנה הט"ז שם ס"ק ד' כתב דלא דק הב"ח דשם כיון שיש עוד אחד דל מעשיו שלו הרי יש כאן אחד ששחט לשם כשר ע"ש ודבריו תמוהים כמ"ש הנקה"כ דכוונתו דא"א לומר דהו"ל כמתה מאליה דהרי שחוטה לפניך ורק דהוה כשחטה עכו"ם דשחיטתו נבלה וא"כ מה בכך דאין יכול לאסור דבר שא"ש מ"מ שחיטתו נבלה ע"ש ולפמ"ש יש לומר דכוונת הרא"ה דכיון דשחט לשם הרים א"כ אף דאינו אוסר דבר שאינו שלו מ"מ הא עכ"פ חייב וכמ"ש התוס' בסוגיא שם דאף דאינו אוסר מ"מ חייב מיתה מידי דהוה אמשתחוה להר דאינו אוסר ואפ"ה חייב מיתה ע"ש וא"כ שוב שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וכאן ל"ש כל החילוקים שחלקו אחרונים לענין שחיטה בשבת דיומא הוא דקגרים וכמ"ש הש"ך סי' ר"ח בחו"מ דכאן הע"ז היא אסור בכל עת ורגע וא"כ שוב לא אהני מעשיו ולכך הוה נבילה ולפ"ז צדקו דברי הט"ז דכאן שוב י"ל דהוה כנשחטה מאליה וא"ל דהא בעינן עכ"פ כח גברא דז"א דכאן הוה כח גברא זה השני ששחטו לשם דבר כשר וז"ב ודו"ק ובזה יש ליישב קושית הד"מ והש"ך שם על הרא"ה דמה פריך הש"ס על ר"ע ור"י מהשוחט בשבת מאי אריא חטאת העוף ליתני זבח והא ניהו דאינו אוסר מ"מ לא התיר והוה כנבלה ונפקע שם קדשים מינה ע"ש ולפמ"ש א"ש דהרי התם עיקר הקושיא משחוטי חוץ וכמ"ש רש"י בסוגיא שם בד"ה מחתך בעפר והרי כבר נודע מה שחידש הנו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' ט' דבשחוטי חוץ גלי הכתוב דל"ש לומר כל מלתא דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ ע"ש וא"כ מה בכך שאי עביד לא מהני הא בשחוטי חוץ גלי קרא ושפיר פריך הש"ס ודו"ק היטב ויש להאריך בזה ואכ"מ.
והנה המהרי"ט בראשונות סי' ס"ט וכ"כ המהריט"ץ סי' י"ז לחלק דדוקא היכא דמתקן האיסור במה דנימא דל"מ הוא דאמרינן דל"מ כדי שיתקיים מה שגזרה התורה אבל היכא דאף דנימא דל"מ העבירה כבר עשה בזה לא אמרינן דל"מ ובזה יתיישב הרבה קושיות וראיתי להשעה"מ פ"ג מגירושין שהקשה דלדבריהם מה פריך בתמורה דף ה' מאלמנה לכ"ג דיש קידושין ויש עבירה ואמאי לא נימא דל"מ ומאי קושיא הא קידש ולא בעל אינו לוקה לרבא כדאמרו בקידושין דף ע"ח וא"כ עיקר העבירה הוא במה שבעל והבעילה כבר חלף הלך לו ע"ש ולפע"ד נראה דבזה לא שייך זאת דע"כ לא כתב המהרי"ט חילוקו רק בדבר שהעבירה כבר נעשה ואין שום נ"מ כעת במה שכבר עבר כגון בשוחט בשבת וכדומה אבל באלמנה לכ"ג וכדומה אטו כעת כבר עבר העבירה הרי גם כעת על כל בעילה ובעילה עובר בלא יקח ולא יחלל וא"כ כיון שגם כעת נ"מ אם הקידושין חלו או לא לענין לא יקח דניהו דבאלמנה לכה"ג בבעל בלא קידושין ג"כ עובר כדאמרו בקידושין שם אבל בלא יקח לא יעבור וכיון שגם כעת עדן האיסור ממשמש ובא שפיר שייך לומר דל"מ וז"ב כשמש ובזה מיושב היטב מה שהקשו בתוס' שם משוחט חמץ על הפסח דלפסול וכן בצורם אוזן בכור והקשה בשעה"מ דלדברי המהרי"ט אין קושיא מכ"ז דהרי כבר עבר ולפמ"ש א"ש דהרי קי"ל דאחד השוחט ואחד הזורק והמקטיר כלם עוברין וכן במטיל מום בבע"מ ג"כ נחלקו במנחות דף נ"ו אם עובר ולפ"ז הא דעת המלמ"ל פ"א מק"פ הלכה ה' דבקרבן פסול אינו עובר משום לא תשחט על חמץ דם זבחי וא"כ שפיר מקשה דנימא דיפסול הפסח ושוב לא יעבור המקטיר והזורק וכן בבע"מ אם כבר נפסל שוב לא יעבור וז"ב וע"ז כתבו דיש בירושלמי להכשיר שהיא היא הירושלמי שהובא במלמ"ל שם ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב קושית המלמ"ל שם בהא דמשמע מהירושלמי דאי לאו קרא הו"א דנפסל הפסח כיון דעבר אמימרא דרחמנא והרי במנחות דף נ"ד פריך ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו ואפסולי לא מפסל ולפמ"ש א"ש דבשלמא אי לאו דגלי קרא דהפסח כשר הו"א דבפסח פסול אינו עובר וא"כ שפיר שייך לומר דל"מ וא"ל דלא נתקן האיסור בזה דז"א דהרי באמת נתקן האיסור עכ"פ מכאן ולהבא שלא יעבור אבל שם שפיר פריך דאימא דלמיקם בלאו הוא דאתי דל"ש לומר דל"מ דלא נתקן האיסור דהרי גם מחמץ אחר מחמץ עובר וא"כ אינו מתקן האיסור וא"ל דזה מקרי פסולו ע"י ד"א ואינו עובר דז"א דהאי לא תאפה קאי על גברא ולא על החמץ להס"ד כעת ודוק כי קצרתי.
אברא דצ"ב לפי סברת המהרי"ט א"כ מה פריך הש"ס מאונס שגירש הרי התוס' כתבו בד"ה מיתיבי דאף לרבא עכ"פ הגט גט דהרי איתקש מיתה לגירושין ורק לענין החזרה הוא דנ"מ דאם ל"מ צריך להחזיר וכיון שעכ"פ כבר גירש א"כ הרי עבר כבר ואיך שייך דל"מ כל שכבר עבר אך נראה דאדרבא מזה נסתייע החילוק שכתבתי דכיון דהתורה הקפידה כאן דלא יוכל לשלחה כל ימיו והרי הקפידה התורה שלא יהיה השלוחין כל ימיו וא"כ כל דלא מחזיר הרי עובר בכל שעה ושפיר אמרינן דל"מ בזה וז"ב כשמש ובזה יישבתי לנכון הא דהקשו התוס' בדף ו' ד"ה והשתא דנימא דא"ב כגון בנשבע שלא לגרש וכתבו דאיסור שבדה מלבו ל"ש דל"מ והדבר יפלא דמה סברא הוא דסוף סוף עבר אמימרא דרחמנא דנשבע לשקר ולפמ"ש א"ש דבאמת כבר האריך בנו"ב מהד"ב חלק אהע"ז סי' קכ"ט דמה הקשו התוס' מנשבע שלא לגרש הא גירושין איתקש למיתה וצ"ל דלענין החזרה איכא נ"מ ולפ"ז שפיר כתבו התוס' לחלק דבשלמא באיסור לא יוכל לשלחה דהתורה הקפידה שלא ישלחה כל ימיו שפיר מתקן האיסור במה שמחזיר אבל באיסור שבדה מלבו אטו איכא כאן איסור דשילוח כל ימיו דאם לא נשבע שפיר היה מותר לגרש ולשלחה כל ימיו ורק ע"י השבועה בא האיסור והרי השבועה כבר עבר ומה יתקן במה שיחזיר וז"ב מאד מאד. שוב ראיתי בקצות החושן סימן ר"ח שדרך כעין זה והמעיין יראה ההבדל שבינו לביני ודוק והנה בשו"ת אא"ז שער אפרים סי' קי"ג האריך בדברי רבינו בענין פלוגתא דאביי ורבא וכתב דמהך דמערבין לקרנות משמע דרבינו פוסק כאביי וכן ראיתי בנו"ב שם ולפע"ד פשיטא דגם רבא מודה דעולין אין מבטלין כדאמר בתמורה שם ורק דמהאי קרא לא נוכל ללמוד דדלמא כדר"י ועיין בזבחים דף פ"א ע"ב ובתוס' שם ודוק וראיתי להשעה"מ שם שהקשה על דברת רבינו בפ"י מטומאת צרעת ה"א דכתב דאינו לוקה עד שיועילו מעשיו והרי רבא אמר להיפך דאף דל"מ מ"מ לקי ולפע"ד ל"ק דשם אטו כתיב דלא יתלוש ורק דכתיב השמר בנגע הצרעת לעשות ככל אשר יורו הכהנים וא"כ כל שתולש לא יוכלו הכהנים להורות ולפ"ז כל שיש עוד להורות כגון שלא הועילו מעשיו שוב ל"ש כאן מלקות וז"ב מאד ודוק ועיין מלמ"ל שם ובכל האמור למעלה מיושב מה ששאלני אחד על הא דאמרו תלוה וזבין זביני' זביני והרי עבר על לא תחמוד והו"ל מקח שנעשה באיסור ולפמ"ש כל החילוקים שייך דהלאו של לא תחמוד כבר עבר וגם כבר כתב בשו"ת פנים מאירות דלגבי מקח לא שייך זאת דהמוכר לא עבר יעו"ש ומיהו בלא"ה אין התחלה לדבריו דאטו הלאו דלא תחמוד מועיל להקנין ומ"ל בזה שעבר עבירה בעת הקנין וז"ב ועיין בחולין דף פ' בכל הסוגיא ובתוס' שם ד"ה שחיטה ובמהרש"א ושם היה מקום להאריך בענין דכל דהוה מחוסר זמן שוב הוה כל מלתא דא"ר ל"ת וגם לפמ"ש הרמב"ם פי"ז משחיטה דאין חילוק בין שחט האב וניחר הבן או שניחר האב ושחט הבן והכ"מ לא כתב מקורו ואני הראיתי המקור ביומא דף ס"ד ע"ש ושם בהסוגיא לשיטת רש"י אין הפיסול רק בשביל הראשון לא בשביל השני והתוס' נחלקו בזה והיה מקום לומר דפליגי בזה עד שחידש רבא לפי המסקנא דגם בשחט האב וניחר הבן גם כן ל"ש לחייבו משום או"ב ולפי שהוא קצת רחוק ע"כ קצרתי.
והנה בהא דאמרו בתמורה דף ד' דלרבא לכך תרומתו תרומה כדר' אילעי דאמר אם אינו קדוש נשיאת חטא למה מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה והקשו בתוס' שם ובכמה מקומות היאך מוכח מזה דסד"א דניהו דלא קדוש אבל מ"מ איכא נשיאת חטא דעבר על מימרא דרחמנא ונדחקו התוס' שם ובכמה מקומות שהובא מימרא זו ומצאתי מרגניתא טב' בשטה מקובצת בב"ב דף פ"ד ששם הובא ג"כ המימרא הלז והביא בשם תוספי הרא"ש שכתב דהכי פריך דבשלמא כ"מ דא"ר ל"ת כגון בקידש אלמנה לכה"ג דמ"מ הרי עבר וקידש שפיר אמרינן דלקי אף דלא אהני מעשיו אבל כאן כל דלא קדיש היאך הו"א דלקי זה הא זה לא רצה שיהיה תרומתו תרומה ויצטרך ליתנו לכהן חנם ויתרום תרומה אחרת וא"כ כה"ג פשיטא דלא שייך לומר דלקי על דעבר אמימרא דרחמנא ע"ש ובאמת שמ"מ הדבר דחוק דניהו דהוא לא רצה אדעתא דהכי לתרום מ"מ הרי עבר ותרם ועבר אמימרא דרחמנא ולפע"ד היה נראה דבאמת לכאורה לא שייך נשיאת חטא דהא תרומה יכול לתרום בפה ואף באומד ומחשבה והקרא מיירי בכל גווני ובזה ל"ש לאו ואיסור דאף לאו גמור כל שאין בו מעשה לא לקי ומכ"ש בזה אמנם באמת אמרו בתמורה דף ג' דמימר הוה לאו שיש בו מעשה כיון דבדיבורא קא עביד מעשה והיינו שמשנה הדבר מחול לקדש הו"ל לאו שיב"מ ולפ"ז שפיר פריך אם אינו קדוש נשיאת חטא למה דכל דלא קדיש ל"ש נשיאת חטא דלא היה רק במחשבה בעלמא או דיבור ודו"ק היטב.
אחר כמה שנים אקלע לאתרין הרב המאוה"ג מו' שמעון ני' אבד"ק פאדהייטץ ואמר ביישוב קושית הקדמונים לענין שחיטה דלכך לא אמרינן כ"מ דא"ר ל"ת דהנה כפי הנראה מהרמב"ם בפירוש המשנה בחולין בהשוחט בשבת דבתחלת השחיטה נעשה מומר לחלל שבת ואח"כ כבר מתה והוה כמתה בצאת נפשה ולפ"ז בתחלת השחיטה הו"ל מקלקל והרי רבא ס"ל דאינה לשחיטה אלא לבסוף וא"כ בסוף השחיטה כבר נתחלל שבת אז ולא שייך לומר דל"מ דאז כבר נעשה המעשה ואינו מחלל שבת בסוף שחיטה ועיקר השחיטה אינה אלא לבסוף והנה אם כי דבריו משוח בששר ההשכלה אבל אינם מתוקים בחיך האמת דעכ"פ אם לא נצרף העיקר השחיטה לסופה הוה הסוף השחיטה בפיסול וא"כ נעשה נבלה דהו"ל כקנה פגום דבעת שחילל שבת זה לא מהני ולא מקרי מעשה אדם וא"כ מה נ"מ אם שם שחיטה עלה או לא ואדרבא אם לא נקרא שחיטה שוב נעשה פגום מאלי' ושוב ל"מ סוף השחיטה להכשיר וכעין שכתב הרא"ה דאף דאין אדם אוסר דבר שא"ש אבל עכ"פ הוה נבילה כל דלא הועיל מעשה ידי אדם וז"ב ופשוט וגם אנן קי"ל דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ועיין חולין דף כ"ט וברמב"ם פ"ג משחיטה וע"כ אין לדבריו מקום כלל. גם מה שאמר בהא דאמרו דנטל לגגו דחית ומשוה לה תרי זיינין דלשיטת הפוסקים דגם בפעם אחת נעשה מומר א"כ שוב תיכף נעשה מומר ולא הועילו מעשיו לענין הס"ת דמומר פסול לכל עשיית ס"ת ותיקונו ושוב הו"ל מקלקל ג"ז אינו דהמרתו ותיקונו בא כאחת וע"י המרתו נתקן הס"ת ואם לא נתקן הס"ת שוב הו"ל מקלקל ולא נעשה מומר וגם כל הטעם דמומר פסול דאינו בר קשירה וכתיבה וא"כ כאן דכ"ז שלא תיקן היה בר קשירה וכתיבה שוב לא שייך דלא הוה בר קשירה דאם יחפוץ הוה בר קשירה וכעין שכתבו התוס' בע"ז דף כ"ז.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |