שואל ומשיב/א/ב/קפח
שואל ומשיב 
א ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
להרבנים המופלגים מוה' יוחנן מוה' יהודא דוב בער ני' דיינים דק"ק טאלמיטש אור ליום א' תרומה כ"ו שבט שנת תרכ"ג מכתבם הגיעני תמול ע"ד שאלתם בראובן ושמעון שהיה קשר המסחר אמיץ בינותם זה כשתים עשרה שנה זה מוכר וזה קונה וכדומה והנה ראובן נהפך עליו בלהות וראובן בא אל בור תחתית ונשאר לראובן נשיון כסף שהי' לו על לוי מה שנתן לו דראהן געלד להעמיד לו יי"ש ולוי לא קיים ונשאר הקאנטראקט מה שנתן לו דראהן געלד ביד ראובן ונתנו לשמעון בפקדון ושמעון טרח עד שיצא לאור עפ"י נימוסי קיר"ה שלוי מחויב לשלם ועתה טוען ראובן ששמעון יחזיר לו הקאנטראקט אשר הפקד בידו ושמעון טוען שלקחו בחובו שמגיע לו מראובן ובאו לדין וארכו טענותם ופסקו לשמעון שבועת השומרים מעסק הסחורה שהי' שולח לו ראובן ואגב גלגל ראובן עליו כמה ענינים וגם אם חייב לו באמת כסכום הנשיון הנזכר והטילו הב"ד נוסח שבועה שישבע והנה שמעון הי' עצור בחדר המטה ששה ימים וראובן נחוץ לו לעבור משם לעיר משכנו והניח שם מורשה אחד לעמוד במקומו בעת השבועה שישבע שמעון ושלחו הדיינים לשמעון לאמר כלה מעשיך וצא לשבע ושמעון שלח שיגידו לו מי הניח להיות מורשה שלו והם לא רצו להגיד לו עד יבא לבכה"נ לשבע ובהיות כי לא הי' שמעון בקו הבריאה כ"כ ללכת לבכה"נ הגדולה ע"כ הלך לבהכ"נ שיש לו בתוך ביתו ונשבע שם בנקיטת חפץ במעמד עדות והראה הנוסח השבועה שנתנו לו הב"ד והעידו בחתימתם שנשבע כפי הנוסח השבועה שהטילו עליו וב"ד של שלשה קיים את דברי העדות וליתר שאת גם אתם בעצמכם קבלו עדות מע"א שהי' אז בעת השבועה והשני לפי שנסע למאלדויא לא יכלו לקבל ועתה רצה אחד מהדיינים לומר לפי שנשבע ונוטל ל"מ אם נשבע שלא בפני ב"ד כמ"ש הכהנה"ג בחו"מ סי' פ"ז בהגהת ב"י אות מ"ד וכאן הוה כנשבע ונוטל וע"ז נחלק הדיין השני ואמר דכאן במטבע לא שייך נשבע ונוטל דל"צ שומא וגם דברי שכנה"ג תמוהים דהרי בכתובה דאמרו בכתובות דף צ"ד שבועה לאחד שבועה למאה אף דהראשונה נשבעת שלא בפני השלישית והרי שם נשבעת ונוטלת ובקשתם חוות דעתי והנה לפע"ד פשוט הדין דמה שנשבע שלא בפני ב"ד מועיל וא"צ לשבע שנית ובאמת יפה הקשיתם על הכנה"ג ועיינתי בכנה"ג הנ"ל ולא כתב שום טעם לדבריו אך לפע"ד טעמו של הכנה"ג דהנה מה דהצריכו לשבע בפני הבע"ד יצא מהא דקאמר בכתובות דף פ"ה תזיל ותשבע במתא אפשר דמכספא ומודית וה"ה בפני בע"ד לא יוכל להעיז כ"כ והנה אטו זה דבר ברור ואדרבא מן הסתם בודאי מי שנשבע לא ישבע לשקר ואיסור השבועה לשקר חל גם אם נשבע שלא בפני הבע"ד אלא דמ"מ יש לומר דלמא מכספא ומודית ולפ"ז שפיר חלק הכנה"ג דאם נשבע ונפטר א"א לומר שישבע שנית דהא אינו אלא ספק ולא נוכל לחייבו מספק אבל כשנשבע ונוטל א"י לטול מספק דלמא הי' מכסף ומודה ולפ"ז שם בנשבעת ונוטלת דאטו השלישית יודעת בבירור שהראשונה משקרת וא"כ לא שייך לומר דלא יועיל ליטול דהא כלם בספק נוטלים ואינה יודעת השלישית בבירור שהיא משקרת ופשיטא דמועיל מספק וכ"כ הריטב"א בתשובה לדחות ראיית הרשב"א יעו"ש ועכ"פ מבואר טעמו של הכנה"ג ול"ק עליו מהך דכתובות ומ"ש הריטב"א בתשובה לדחות ראיית הרשב"א מהך דנשבעת שלא בפני השלישית משום דשאני התם דהוה טענת ספק ועיין בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' קל"ט מ"ש לישב ראית הרשב"א יעו"ש ולפמ"ש מיושב ראיית הרשב"א והרי ומהר"ם אלשיך שם נדחק ולפמ"ש א"ש דהרשב"א מיירי היכא דנשבע ומפטר כמ"ש שם בהדיא וא"כ שפיר מדמה לכתובה דכשם דשם נוטלת משום דאין ספק דלמא מכספא ומודית מועיל כל שהשלישית אינה טוענת ברי ה"ה וכ"ש בנשבע ונפטר אף שזה טוען בברי מ"מ א"י להוציא מספק ובזה מבואר היטב חלוקו של הכנה"ג בין נשבע ונפטר לנשבע ונוטל וכדבר האמור ומעתה בנדון דידן שהוא תופס בעד חובו א"כ כל שנשבע שלא בפני הבע"ד הרי נפטר וא"צ להחזיר לו הקאנטראקט והוה נשבע ונפטר וזה ברור כשמש ובלא"ה כאן שראובן נסע לביתו רק שהניח מורשה א"כ הוה כנשבע לפני עד דל"ש מכספא ומודה דהא זה המורשה אינו טוען בברי וא"י היטב ודוקא אם התובע תובע בברי שייך זאת ועיין בש"ע סי' פ"ז סכ"ג ועיין בשו"ת מיימוני סי' א' בספר הפלאה ובשו"ת מהר"מ אלשיך שם וע"כ הדבר ברור דכל שיש עדים שנשבע כנוסח השבועה ואתם קבלתם ע"א בעצמיכם דסגי בזה ואף אם נימא דאין ע"א המסייע פוטר זה לפטור מכל השבועה אבל מה שיעיד שכבר נשבע זהו בודאי פוטר דאינו פוטר מן השבועה רק שמעיד שכבר נשבע וז"ב ופשוט לפע"ד. אמנם מה שיש לעיין דאיך יכול לתפוס בחובו מה שהפקיד בידו הא המהר"א ששון הובא בש"ך חו"מ סי' רצ"ב ס"ק ה' נסתפק אם מקרי שולח יד בפקדון במה שתופס בעד חובו וגם כאן הפקיד בידו הן אמת דשו"ת מהר"א ששון אינו תחת ידי וכבר כתבתי בטעמו של המהר"א ששון וישבתי קושית חכם אחד על זה וכעת נראה דיש לומר טעמו לפי מה שכתב הרשב"ם בב"ב דף פ"ה דרשות הנפקד קנוי להמפקיד אם כן כל שהפקיד בידו הוה רשותו של המפקיד וכשזה רוצה להשתמש בו בעד חובו א"כ הוה כמטלטל ממקום למקום דהא בתחלה הוה זה המקום רשותו של המפקיד ועתה נעשה רשותו של הנפקד מיהו זה אינו דדוקא בייחד לו מקום ועיין ב"מ דף מ"א וכאן לא יחד לו מקום מיהו העיקר הי' נראה לפע"ד דאם לא הגיע לו כל הפקדון א"כ כיון דא"י לחלוק החפץ דמאן שם לך א"כ הוה כשולח יד בפקדון דהיינו מה שיתר על החוב ובזה מיושב קושית החכם דשם דחיישינן דשמא ספק מלוה ישנה יש לו כנגד כל הפקדון לא אכפת לן וא"כ בנ"ד שזה נשבע שמגיע לו בחובו כלו פשיטא דלא נקרא שולח יד וז"פ וברור. ובגוף דברי המהר"א ששון אני תמה דהרי מבואר במרדכי פרק המקבל והובא בהגהת רמ"א סי' ע"ב סעיף י"ז דאינו רק מתקנת וחרם הקהלות שלא לתפוס בעד חובו אבל לא מקרי שולח יד וצ"ע וע' יש"ש פ' המניח סי' ה' מה שהשיג על המהר"ש ועקצה"ח סי' ד' שהביא בשם הזהר שא"י לעכב פקדון בעד החוב ע"ש וצ"ע שלא נזכר מדברי המהר"א ששון הנ"ל וגם הש"ך לא נזכר מכל זה שוב הוגד לי שגם המהר"א ששון לא כתב בזה דבר ברור יעו"ש וצ"ע כי אינו לפני.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |