שואל ומשיב/א/ב/קפו
שואל ומשיב 
א ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בשנת תרי"ט הגיעני מכתב מהרב מוה' דוב בעריש נ"י משטעריטץ חתן הרב האב"ד דשם שנשאל שהאחד הי' תובע את חברו לדין שנתחייב לו מעות והי' הדין לפני הב"ד ופסקו שהתובע יקבל בח"ח שהי' שותף עמו בעסק עם הנתבע ואז מחויב הנתבע ליתן לו חלק ריווח מעסק במה שהי' ולהיות כי זה רבות בשנים אשר פסקו זאת אינם זוכרים כלל מפני מה פסקו כן אולי הי' מחמת הפוך ומחמת שהב"ד סברו אז שיהי' נגמר הפס"ד מיד ע"כ לא פרטו כמה יעלה חלק של התובע מהריווח וכתבו סתם שהנתבע יתן לו חלק כפי החשבון וכעת הנתבע מת והתובע מברר לפני הב"ד שקודם שנפטר הנתבע שלח כ"פ השליח ב"ד דפה שיקיים הפס"ד הנ"ל דהיינו שיש ליש חלק ריווח של התובע ולא קיים וע"כ תובע הוא עכשיו את היורשים לדין עם הפס"ד שבידו וטוען שהחלק הריווח שלו עולה לערך חמשה ושבעים ר"כ והב"ד אינה זוכרים כמה הי' והנה הב"ד פסקו כיון שיש הפס"ד ביד התובע הוה כמו שיש שטר ביד התובע דעל פס"ד אינו נאמן לומד פרעתי כמבואר סי' ל"ט בש"ך ס"ק ל"א ואף לפמ"ש הסמ"ע בסי' ע' ס"ק י"ט לחלק בין פסק"ד למעב"ד מ"מ בנ"ד הוה כמעב"ד כיון דצריך לקבל בחרם מקודם וכעין המבואר סי' ע"ה ס"ט ובש"ך שם ס"ק כ"ח דכל שצריך לשבע נאמן לומר נזכרתי שפרעתי והיינו דהוה כעדיין לא נתחייב לו וה"ה בזה ומה גם כיון דשלחו לו להשליש המעות ולא בא הוה כמאן דלא ציית דינא דא"י לומר פרעתי כמבואר סי' ע"ט סי"ד וגם הוה כנדהו ומת בנידויו דגובה מהיורשים אף במע"פ והנה ז"פ דאינו נאמן לומר פרעתי ולא צריך לאריכות דברים לחלק בין מעב"ד לפס"ד דהסמ"ע לא כתב כן רק למ"ד דעל פס"ד נאמן לטעון פרעתי אבל למ"ד דאינו נאמן לומר פרעתי א"כ גם כאן כן וכיון דקי"ל דאינו נאמן לטעון פרעתי כמ"ש הש"ך סי' ל"ט ס"ק ל"א שהמנהג כן שוב א"נ לומר פרעתי אמנם יש לעיין דע"כ לא כתב הש"ך רק לגבי הנתבע עצמו אבל עבור היתומים אפשר דנטעון עבורם דנאמנין לטעון פרעתי כהדיעה השניה ואף דהמנהג כן אפשר דמקרי טענה דל"ש הא בסי' ק"ח ס"ד מבואר דטוענין להם נאנסו אף דל"ש ועש"ך שם ס"ק ה' וה"ה כאן ובפרט שגם המבי"ט כתב ופסק דנאמן לומר פרעתי אף שהש"ך סי' ל"ט ס"ק כ"ט דחה דבריו אבל מ"מ מידי ספקא לא נפיק וטוענים להיתומים כן גם מ"ש מעלתו דמעב"ד ודאי א"נ לומר פרעתי כמ"ש הסמ"ע סי' ע' ס"ק י"ט ומדמה למ"ש הש"ך סי' ע"ה לפע"ד לא דמי דשם נתחייב שבועה ואפשר דלא ישבע אבל חרם דקיל בעיני העולם יוכל להיות אף דלא קבל בח' מ"מ כיון שידע שבודאי יקבל פרע לו וגם מ"ש דהוה כמת בנידויו זה דחוק שאטו עד רגע טרם מותו שלח לו ואולי בהתקרב למיתתו פרע לו ולא רצה שימות חייב ומה שנשאר הקבלה ביד זה אולי מפני סבת חוליו שכח זאת וכ"כ שליורשים טענינן לי' כן גם יפה כתב מעלתו כיון דלא נזכר כמה חייב לו שוב יוכל להיות דלא נתחייב לו רק פחות עד"מ חמשה ר"כ והוה כמו סתם סלעים דינרין דאינו רק שתים והמותר הוה מלוה ע"פ כמבואר סי' פ"ח ואף די"ל דש"ה שהשטר מסייע דכתב סתם סלעים מ"מ גם כאן אם הי' הנתבע חי הי' יכול לטעון כן גם אנן טענינן כן יפה כתב אלא שלפ"ז שוב אין שייך חשש שמא פרע דא"כ הי' בודאי נודע להב"ד או להיורשים כמה פרע ומדלא נודע ל"ש לטעון שפרע מ"מ שוב טענת מע"ל טענה וא"כ א"י להוציא מיד היורשים רק הפחות שבטענות ודו"ק.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |