שואל ומשיב/א/ב/קפד

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קפד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לצורבא מרבנן חריף ושנון ני' מה שהקשה אותי בהא דאמרו בב"מ דף קט"ז ע"ב כגון שיש עסק שבועה ביניהם והקשה הוא דהא אבניו שמכיר והוא מודה לי' הו"ל הילך ובפקדון ודאי מקרי הילך ולמה יהי' מחושואיל"מ על השאר הנה מצאתי שש"ב הגאון בעל נתיבות המשפט סי' פ"ז נתקשה בזה ולולא את פני הגאון אני נושא לא ידעתי מה קשיא לי' ונדחק מאד בתירוצו אשר אין הסוגיא הולמתו דל"מ לפי מה דמוקי שם לעיל מיניה דמיירי בנפלו לר"ה וא"כ ל"ש הילך דאף דבפקדון הוה הילך בקיימא באגם ולדעת הש"ך ס"ק ג' בסי' פ"ז אגם עדיף מביתו אבל זה דוקא שם שהיו מופקד בידו ויצא לאגם מכח הנפקד וכל שמודה לו ואומר שהוא של המפקיד הו"ל כהילך וכמוסרו בידו דנסתלק מפקדונו ומשמירתו ומוסרו למפקיד בכ"מ שהוא אבל כאן כיון שמונח ברה"ר וא"כ מונח ברשות שאינה של שניהם והו"ל של זה כמו של זה א"כ מה מוסר לו שיהי' כהילך דהא הוה כאלו ברשות של זה כמו של זה ולפ"ז גם לפי מה דאמרו שם דמונח בחצר של שניהם או דהשותפים לא קפדי אהדדי עכ"פ לא מקרי הילך דאינו נותן לידו ולא מודה לי' טפי ממה שהוא ברשותי' עד כה והנה בדברי הש"ך שם שנראה דביתו גרע מאגם לענין הילך בפקדון ובאמת לפי פשטת הרשב"ם דרשות הנפקד שהפקדון מונח בו הוה רשותו של המפקיד וא"כ אדרבא ביתו עדיף טפי שנקנה לו הרשות והו"ל כמסרו לידו דמידו נמסר לו רשות ובשעה שנסתלק מהפקדון א"כ נקנה לו החפץ תיכף וא"ל דבשעה שנסתלק מהיות לו שומר על הפקדון א"כ נכנס הרשות להנפקד ושוב אין החפץ ברשות המפקיד רק ברשות הנפקד דמלבד דבא כאחת הפקדון ליד המפקיד והרשות בא להנפקד בב"א אף גם דעכ"פ לא גרע מאגם דודאי אינו ברשות של המפקיד והנפקד וה"ה בזה ובזה הי' מקום ליישב הקושיא שנית דלמאי דמוקי דנפל ברשות שניהם והרי שותפין אינן קונים זה מזה וא"כ לא הוה ברשות המפקיד אף לשטת הרשב"ם דהא הרשות לא נעשה כאלו של המפקיד וא"כ לא קנה כלל ולא הו"ל הילך וא"ל דלא עדיף מאגם דשם עכ"פ הי' בפקדון מתחלה ולאגם הי' מרשות הנפקד וכל שמודה הרי נסתלק משמירתו והו"ל כמוסרו בידו משא"כ בזה וכמ"ש למעלה ודוק ועיין בתוס' שם ד"ה לימא שכתבו דבש"ס מוקי לה דקיימא ברה"ר או בחצר שאינה של שניהם שאין האחד מוחזק יותר מחברו ולפע"ד צ"ל בחצר של שניהם דכן מוקי לה בש"ס וגם דלפמ"ש לפנינו הוה כפל לשון דרה"ר הוה ג"כ חצר שאינה של שניהם וע"ד הפלפול אמרתי בישוב הקושיות האלו דהנה לכאורה צ"ב הא דאמרו שם אי דאמר א"י לימא תיהוי תיובתא דר"נ ומאי קושיא הא כל הטעם של ר"נ בטוען א"י דפטור הוא משום חזקת ממון וכאן מה חזקת ממון יש לזה באבנים אולי אותן האבנים הם של חברו וצ"ל כיון דהי' שותפים בבית ועליה דהרי חולקים והפרא ובעצים ובאבנים א"כ מחזקינן כל האבנים בחזקת שניהם מחצה לזה ומחצה לזה וכיון שזה טוען שאלו האבנים הם שלו לבד והרי בא להוציא מחזקת האחר ושפיר כל שזה טוען א"י פטור דהו"ל חזקת ממון דחציו שלו וז"ב [וכ"כ התוס' שם] ולפ"ז כ"ז בשאינו מודה לו כלל אבל כשמודה לו במקצת אבנים א"כ עכ"פ ראינו דאתרע חזקתו דהרי כבר אתחזק לנו שמחצה אבנים שלו דבאותן אבנים שהודה עכ"פ הי' שלו לבדו והם יותר טובים מהאבנים אחרות א"כ כיון שעכ"פ הוחזק בטעות שוב מהראוי להיות ברי עדיף וכיון דלא מצינו שבועת א"י מן התורה ממילא ראוי להיות מחו"ש וא"י לשבע משלם ע"י שא"י לשבע שא"י דמה"ט כל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא הו"ל מחושואיל"מ ול"מ שבועת א"י מן התורה והו"ל מחושואילמ"ש ועיין קצה"ח סי' צ"ב שביאר כן באורך וא"כ ה"ה היכא שאתרע החזקת ממון שלו שוב הו"ל מחויב שבועה שאינו יודע וכל דלא יכול לשבע של"מ שבועת א"י מן התורה הו"ל מחויב שבועה ואיל"מ מן התורה ולפ"ז ניהו דהו"ל הילך עכ"פ א"י לשבע שא"י ואי"ל ומשלם ואף דהש"ך בסי' ע"ה ס"ק ע"ה כתב דיכול לשבע מן התורה שא"י וא"כ ישבע שא"י אבל הרי כתב הש"ך בעצמו שם לחלק דכשהי' לו לידע ל"ש שבועת א"י וא"כ כאן דהו"ל למידע דמה"ט הו"ל מחושואיל"מ ודו"ק.

והנה שאלני החריף המופלג השנון מוה' מרדכי מיזיש ני' בהא דהקשו התוס' דל"ש ר"נ לכאן דכאן אין אחד מוחזק יותר מחברו ועל זה הקשה דהא כיון דיש להכיר אי בחבסא נפיל או בחבטא מדקתני רואין וכדאמרו בש"ס א"כ משכחת לה כגון דרואין שבחבסא או בחבטא נפיל והחזקה מסייע למי שטוען א"י ושפיר מקשה מר"נ דהא מהראוי לאוקי בחזקת זה שהרי חזקה דחבסא מורה שהוא שלו ומכל מקום כיון שזה טען ברי הוא שלו והשבתי בראשית ההשקפה דל"ש בזה חזקה דע"כ לא אמר ר"נ חזקת ממון עדיף רק בחזקת מרא קמא דעכ"פ אף לפי טענת זה שחייב לו מ"מ יש לו לזה חזקת מ"ק עכ"פ דאף דחייב לו הוא רק מכאן ולהבא וגם אין הממון הלז משועבד דוקא ועכ"פ יש לזה חזקת מ"ק אבל כאן לפי דבריו של זה שמכיר אבניו הוא סותר חזקת זה שטוען שאינו של זה בודאי וא"כ זה טוען ברי לסתור החזקה וזה א"י מהראוי שגם ר"נ יודה דברי עדיף בכה"ג וז"ב לפע"ד ובלא"ה נראה בישוב קושיתו דהנה צריך להבין הא דפריך הש"ס מדקתני רואין מכלל דאיכא למיקם עליו אי בחבסא נפיל או בחבטא א"ה רישא אמאי חולקין וקשה אטו דבר ברור הוא דבחבסא תתאה אתביר ובחבטא עלאה ומי לא משכחת לה כלל שיהי' להיפך ולא עדיף מאומדנא דאף בד"מ דמועיל אומדנא היינו להחזיק ולא להוציא כמ"ש בשו"ת מזרחי ועיין כנה"ג חו"מ סי' ט"ו שהביא הרבה פוסקים דס"ל כן וגדולה מזו דעת המהרי"ק סי' קכ"ט דאין הולכין גם בממון בתר אומדנא כל דהספק בגוף המעשה ע"ש ואף דבתשובה הקשיתי עליו טובא אבל מ"מ לענין שיהי' דבר ברור שנוציא מזה וניתן לזה לא אלים והרי הוא בחזקת שניהם וכמ"ש התוס' ומה מקשה אמאי יחלוקו הא א"א להוציא בזה אך נראה דהדבר נכון דבאמת ענין חולקין בממון המוטל בספק הוא רק לסומכוס אבל לרבנן הממע"ה או כל דאלים גבר רק כל היכא דאיכא דררא דממונא אף לרבנן חולקין כמבואר בב"ב דף ל"ד ועיין בב"מ דף ב' ע"ב ולפ"ז הא כל ענין דררא דממונא הוא שבלא טענותיהם היה ספק לב"ד ולפ"ז הכי פריך כיון דיכול לראות אי בחבסא או בחבטא וא"כ אלו לא היו טענותיהם כלל לא היו ספק לב"ד דבלי טענות פשיטא דהיינו סומכין על חבטא או חבסא ורק דעל ידי טענותיהם נתגלגל ענין התביעה והספק ובכה"ג לא אמרינן חולקין וע"ז משני דנפיל בלילה ומעתה א"א לאוקמא הסיפא בחבסא או בחבטא דא"כ ל"ש לומר חולקין אברא דכאן ל"ש כל דאלים גבר דטעמו של הרא"ש הוא משום דכל מי שהוא יודע שהוא שלו יתאמץ להביא עדים וראיה שהוא שלו והא כאן מה יוכל להביא ראיה ועיין בת"ה סי' שנ"ב ובט"ז חו"מ סי' קל"ט דגבי אמת המים הי' צריך תקנה שיהיו כל דאלים גבר דאל"כ ל"ש כל דאלים גבר וע"כ קי"ל באמת להלכה דאם רואים דבחבטא נפיל או בחבסא נותן לזה שנראה שהוא שלו כמבואר בטוש"ע סי' קס"ד וע"כ נראה דהכי אזלא קושית הש"ס דהרי התוס' ריש ב"מ כתבו דכל דאין החלוקה יכולה להיות אמת אמרינן יהא מונח וכל דהחלוקה יכולה להיות אמת אם אין מוחזקין בו שניהם אמרינן כל דאלים גבר ולפ"ז כאן דאין החלוקה יכולה להיות אמת דהא בחבסא הוא של התחתון ובחבטא הוא של עליון וא"כ כל שעכ"פ הדברים מראים כן אבל החלוקה בודאי אינו אמת והיאך שייך יחלוקו ומעתה שפיר הקשו בתוס' למה דס"ד דהתוס' דלא חשיב שניהם מוחזקים בו א"כ כל שהאחד טוען ברי והאחד א"י שפיר יש לו לשלם זה שטוען ברי ול"ש לומר דחברו יש לו חזקה דחבסא דאדרבא כל שאין החלוקה יכולה להיות אמת דשניהם אינם מוחזקים ודאי דל"ש יחלוקו רק או כל דאלים גבר או יהא מונח וא"כ כל שזה טוען ברי א"כ ל"ש לאוקמא בחזקת השני דהא בין כך ובין כך יהא מונח וגם כל דאלים גבר ל"ש דהא זה באמת אלים יותר שזה טוען ברי וזה טוען א"י ושפיר פריך דאף כר"נ אתיא ועכ"פ אותו שטוען ברי הוה הוא כל דאלים גבר שזה טוען ברי וזה שמא וע"ז תירצו התוס' דחשוב כאלו מוחזקין תרוייהו כיון דהוה ממון המוטל בספק ולא מיירי כלל שראו החבסא או החבטא ובכה"ג ל"ש לומר דרואין ושפיר הקשו דהו"ל לאוקמא בחזקת זה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף