שואל ומשיב/א/ב/קפג
שואל ומשיב 
א ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
להבחור כהלכה חריף ושנון כמר יעקב ראובן בהרב מבולגראד ני'. מכתבו הגיעני בש"ק ויצא ואז הביאה הב"ד כמה מכתבים הנחוצים למעשה ובכ"ז אמרתי להשיב בקצרה יען כי מצאת חן בעיני צעיר לימים יעיין בדברים עמוקים והנה מ"ש לתמוה בתמורה כ"ג דנחלקו רב הונא ורב אבא ור"ה סובר דאם בא לילך ס"ל לרבי דאומרים לי' לך התכפר בשאינה אבודה ואבודה מתה ובתוספתא פ' שני דתמורה אמרו שם דאם הפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיו ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שתיהן תמימות ראשונה תקרב והשני' תמות דברי רבי הרי דאמרינן לי' שראשונה יקריב והשני' תמות דהיינו שמתכפר באבודה ושאינה אבודה תמות ובמח"כ הי' לו להרגיש שבמשנה לפנינו כתוב בדברי רבי אחת תקרב וכאן אמר הראשונה תקרב וא"כ כשרבי בעצמו כתב במשנה דאמר אחת תקרב וכאן אמר ר"ח משמו דראשונה תקרב ולדבריו אם רבי לא שנה כך ר"ח מנין לו וגם לר' אבא ג"כ לא א"ש דלדברי ר' אבא ג"כ לא אמרינין דהראשונה תקרב רק דאם מתכפר באבוד' שאינה אבודה מתה הא לכתחלה ודאי ראוי שיתכפר בשאינה אבודה אבל הדבר ברור דהך דתוספתא טעות נפל בה שהי' כתיב בר"ת א' מתה והי' סבור המדפיס שכוונת האלף דהיינו הראשונה וע"כ הדפיס הראשונה אבל באמת הכוונה בא' דהיא אחת והיינו כמ"ש במשנה אחת תקרב ובזה נחלקו ר"ח ור' אבא וז"ב ופשוט.
ומה שהקשה בהא דכתבו התוס' פסחים צ"ז ב' ד"ה הפריש דגמירי דבכה"ג רועה וע"ז הקשה בהא דאמרו בתמורה כ"ד אליבא דרבנן השתא המפריש לאבוד אמרי רבנן דלאו כאבוד דמי לאחריותו בעי ודלמא הא קמ"ל דה"א דלא נתקדשה כלל ולא צריך רעי' ותצא לחולין כקושית התוס' שם לפע"ד ל"ק דיש לומר דהכי פריך דלא מסתבר דלרבנן יהי' הל"מ דרועה דהא במפריש לאבוד גופא לאו כאבוד דמי ואיך אפשר דיהי' כ"כ הל"מ דאף באחריות יהי' רועה זה לא מסתבר כלל אמנם אי קשיא הא קשיא דהרי הרמב"ם כתב דבהל"מ לא שייך מחלוקת ועשו"ת חות יאיר ס' קצ"ב שהאריך בזה וגם התוס' יבמות דף ע"ח כתבו כן וכיון דמוקי הש"ס דהך דר' אושעיא אתיא אליבא דרבי והרי לא קי"ל כרבי באבוד ומכ"ש באחריות וא"כ איך שייך הל"מ הא לרבנן דרבי והכי קי"ל לא הוה הל"מ וצ"ע בזה.
והנה התוס' במנחות דף פ' הקשו בהך דר' אושעיא האיך ירעה הא אין ברירה ול"ד להך דאומר לקדשו ארבעים מתוך שמונים דשם הוה ברירה כדפרישת לעיל וכוונתם לדף ע"ח ב' ד"ה לקדשים וגם שם לא בררו דבריהם אבל המהרש"א בעירובין דף נון בירר הדברים דשם בירר ארבעים מתוך שמונים ע"ש וע' צ"ק שם ואינו לפני כעת ועכ"פ כאן ודאי קשה דאין ברירה והנני מוסיף דאף למ"ד יש ברירה בכה"ג ל"ש ברירה דהא מתחלה לא אמר שאיזה מהם שירצה יקריב ורק בסתם אמר שתיהן לאחריות בכה"ג אין ברירה אף למאן דאית לי' ברירה וע' בקצוה"ח ס' ס"א ובאבני מלואים ס' מ"א אמנם לפע"ד י"ל דבר חדש דכאן ל"ש ענין ברירה דהרי בתולה בדעת אחרים ל"ש ענין ברירה וכאן הרי כתבו התוס' בקדושין דף כ"ג ב' דכל דשלוחי דרחמנא הן יכול להקריב שלא מדעת בעלים ומכ"ש לדידן דאפשיטא דשלוחי דרחמנא הן ולפ"ז כאן שאמר שתיהן לאחריות וא"כ רצה שיהי' אחת מהן לאחריות וא"כ תלה בדעת הכהן איזה מהן שירצה יקריב ואיזה מהן שירצה יהי' לאחריות ובכה"ג ל"ש ענין ברירה כנלפע"ד דבר חדש ואף דהש"ס בערובין דף ל"ז הקשו על ר' יוסי משתי נשים שלקחו את קיניהן והכהן משנן היינו להס"ד דלא הוה ידעו מהך דרב חסדא דס"ל דאין הקינין מתפרשות אלא בידיעת בעלים או בעשית כהן והוה ס"ד דאין הכהן יכול לשנות מדעת בעלים א"כ לא יוכל הכהן להקריב שלא מדעת בעליהן אבל להמסקנא דהכהן יוכל לשנות שוב ל"ק כלל דהוי תולה בדעת אחרים ול"ש ענין ברירה וז"ב כשמש ראה זה דבר חדש. ובזה י"ל מה דהקשו התוס' בפסחים דאם לא נאבדו שוב ל"ש אחריות כלל לכאורה לא קשה כלל דהא כשתלה בדעת הכהן ויכול להקריב שלא מדעת בעלים א"כ חל הקדושה על שניהם דהא על כל אחד חל הקדושה והי' יכול הכהן להקריב א"כ חל ההקדש אף שלא נאבד אמנם ז"א דכיון דהוא לא הקדיש רק אם יאבדו אבל כל שלא נאבדו שוב לא יוכל להקריב שלא מדעת בעלים וא"כ שוב לא חל הקדושה רק על אחת מהם ול"ש ענין ברירה דהא לא חל הקדושה כלל רק על אחד ושוב יוכל לברר איזה שירצה יקריב וכל דל"צ שיתקדש למפרע ל"ש ענין ברירה כמ"ש הר"ש פ"ז דשביעות וע' קצוה"ח שם שהאריך בזה וע"ז תרצו דהכי גמירי דתרעה ובזה מיושב היטב קושיתו דשפיר מקשה לרבנן דס"ל דאינו מפריש לאיבוד ולאו כאיבוד דמי שוב יקשה למה יהי' רועה והא אין ברירה ואי דכעת מקדיש הא אף מפריש לאיבוד לאו כאיבוד דמי ומכ"ש בזה כל שלא נאבד למה יצטרך להקדיש השני שיהי' ירעה וע"ז שפיר קאמר לרבי דמפריש לאבוד נמי כאבוד דמי וחל הקדושה א"כ בכה"ג שהקדיש באחריות עכ"פ ירעה ול"ש ענין ברירה וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא חריף.
ומה שהקשה מע"ל על הלח"מ פט"ו ממעשה הקרבנות ה"ד שחדש דהא דדיחוי מעיקרא הוי דיחוי הוא רק בקדשים קדושת דמים דקלישא הקדושה אבל בקדושת הגוף דחמורה דיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי וע"ז הקשה מזבחים צ"ב דאמר שם לימא קסבר ר' יוחנן בע"ח נדחין ואמרו הן והביא הש"ס ראי' מהך דר' יוחנן בבהמה של שני שותפים ולדברי הלח"מ מה ראי' מקדושת דמים לקדושת הגוף כמו בפסח יפה הקשה אבל לא קשה דהש"ס לא מייתי רק לענין בע"ח נדחים ולענין שיהי' בע"ח נדחים יותר מסתבר בקדושת הגוף לא יהי' נדחה וחלה קדושה בעת שמקדיש יותר מקדושת דמים ורק לענין דיחוי מעיקרא מחלק הלח"מ דבקדושת הגוף דאלים אף בדיחוי מעיקרא חל והיינו מה"ט דקדושה חמורה הוא וחלה הקדושה וז"ב כשמש.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |