שואל ומשיב/א/ב/קפב

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קפב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב הגדול מוה' חיים צבי מיאניב ני'. וכעת אב"ד דשם בהא דפריך הש"ס בגיטין דף ס"ד ולהימנה מדרב המנונא דאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת וע"ז הקשה דלפמ"ש האורחת חיים דאם ידוע בעדים שזו אשתו לא אמרינן חזקה דאין האשה מעיזה וא"כ דלמא מיירי בכה"ג שידוע שהיא אשתו ומן הסתם הוא כן ואם כן אין קושיא הנה יפה הקשה אבל באמת דברי האו"ח הם תמוהים ויחיד היא דמכל הפוסקים לא נראה כן וכבר תמה עליו הב"ש בסי' י"ז סק"ד מהא דאמר בסוף גיטין ופליגא דר"ה ולדברי האו"ח מנ"ל דפליגי דלמא מיירי כשידוע דהיא אשתו ואז אינה נאמנת והנה כתבתי בגליון הש"ע שם לישב קושיא זו של הב"ש דהנה בטעם של האו"ח נראת לפע"ד דבאמת החזקה דאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה הוא חזקת דאתא מכח רובא דרוב נשים אינם מעיזות בפני בעליהן ולא עדיף מחזקה דאין אדם מעיז פניו בפני בע"ח דכתב הרשב"א דיש בני אדם המעיזים ולכך לאפטורי מממון אמרינן מיגו דהעזה כמ"ש הפוסקים דדלמא הוא מאנשים המעיזים ולפ"ז כיון דעכ"פ מיעוט יש דמעיזות א"כ כל שאתחזקה בא"א אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דא"א ואתרע לה רובא דאינם מעיזות ולכך צריכה גט כל דאתחזקה בא"א ומעתה מיושב קושית הב"ש דשם עדן לא התחזקה בא"א רק אח"כ נתגלה דקידושי קמא הוה קידושין א"כ שוב הי' בעת ההיא החזקת דאין אשה מעיזה חזקה גמורה והמיעוט דמעיזות כמאן דליתא דל"ש בעת ההוא לומר דנוקי בחזקת א"א ושוב גם אחר כך כשנתגלה דקידושי קמא הוה קידושין שוב לא מועיל החזקת א"א כל דיש חזקה כנגדה שכבר אמרה גרשתני ומאי אולמא חזקת א"א מחזקה דאינה מעיזה ואדרבא חזקה דאינה מעיזה הוא חזקה דאתיא מכח הסברא וחזקת א"א אינה מכח סברא וחזקה מכח סברא עדיפא כמ"ש בתה"ד סי' ר"ז וז"ב מאד לדעתי ועיין בש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ד שכתב כעין סברא זו ומעתה יש לישב גם קושית מעלתו דשם באמת מקשה הש"ס ולימא חזקה שליח עושה שליחותו ומשני ה"מ לחומרא אבל לקולא לא עכ"פ חזקת א"א כבר אתרע קצת דבאמת לחומרא אמרינן דחזקה שע"ש וא"כ עכ"פ לא גרע מספק קרוב לו או לה דכתבו התוס' בכתובות דף כ"ג דאתרע החזקה ומכ"ש בזה וכיון שכן שוב שפיר מהמנינן לה משום חזקת אין אשה מעיזה דלא שייך סמוך מיעוטא לחזקת א"א דהחזקה דא"א כבר אתרע וז"ב ובחידושי אמרתי בזה דהנה סברת האורחת חיים הנ"ל נראה לפע"ד דבר חדש דלפמ"ש השיטה מקובצת בב"מ דף יו"ד גבי עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק דכל דבעינן דבר ברור ל"מ גם רוב דאף רוב אינו דבר ברור רק דהוא ספק והתורה התירה ספק זה ולפ"ז מכ"ש חזקה דל"מ דרוב עדיף מחזקה בכ"מ ולפ"ז בדבר שבערוה דגזה"כ דבעי שנים דאין דבר שבערוה פחות משנים אף שנודע דהדבר אמת כל שלא הי' בעדים אינו מועיל ולפ"ז שפיר כתב האו"ח דלכך ל"מ חזקה דחזקה אינו דבר ברור ואף דאם נימא החזקה דאינה מעיזה א"כ נתגרשה בעדים מ"מ זה גופא לא נודע שנתגרשה רק מכח החזקה ואנן בעינן דבר ברור ולכך ל"מ כל דנתחזקה בא"א א"כ נתחזק הדבר ערוה לפנינו ובעינן שני עדים שיתירו ול"מ חזקה להתירה כנלפע"ד בטעמו ובזה יש לישב קושית הב"ש דשם אמרו דאם אשתכח דקמאי הוה קידושין א"צ גט משני וע"ז שפיר קאמר ופליגא דר"ה והיינו דניהו דאינה נאמנת לענין הראשון להתירה עצמה בלי גט דבעינן שנים בדבר שבערוה אבל עכ"פ מהראוי הי' שתצרך גט מהשני דלענין השני ודאי מועיל החזקה עכ"פ שתצטרך גט מהשני וז"ב כשמש ושפיר קאמר ופליגא דר"ה אברא דלפ"ז צריך להבין מאי פריך הש"ס ולימא חזקה שע"ש ומאי קושיא הא בדבר שבערוה ל"מ חזקה כלל אך נראה לפע"ד דהדבר נכון דע"כ לא אמרינן דבדבר שבערוה ל"מ חזקה רק חזקה דהיא מענין גירושין כגון שטוענת גרשתני בזה שפיר אמרינן דכל שאין כאן דבר ברור הוה כנתגרשה בלי עדים דבזה לא תוכל החזקה תת כחה מאלו ידענו בבירור שנתגרשה רק בלי עדים דל"מ אבל זה דוקא כשהחזקה הוא מענין הגירושין אבל כל שהחזקה הוא משום דחזקה שע"ש שזה כלל בכל התורה דהחזקה שהשליח עושה שליחותו א"כ כל שהדבר בחזקה זו א"כ ע"י חזקה זו שבודאי קיים השליח שליחותו שוב נודע לנו בבירור שנתגרשה בגט זה ולא שייך כאן לומר דאין דבר שבערוה פחות משנים דזה אינו דהחזקה הלז הוא בכל התורה ואינו ענין לדבר שבערוה וכה"ג כתב התה"ד לענין עכו"ם מסל"ת בביצים שנולדו ביו"ט שני דמסל"ת הוא ענין בכל מילתא דרבנן מועיל מסל"ת א"כ אף ביו"ט שני מועיל והובא דבריו במ"א סי' תצ"ז וה"ה בזה וע"ז משני הש"ס דלקולא ל"מ חזקה זו ובזה יש לומר דלכך מקשה ולהמנה לדידה מדר"ה ואף דבידוע שהיא אשת איש ל"מ חזקה זה היינו משום דבעינן דבר ברור אבל בצירוף החזקה דשע"ש מהראוי שתועיל וביותר יש לומר דלפמ"ש התו' שם דאף לר"ש דס"ל דאמרינן חזקה זו בכל התורה אף לקולא ה"מ בדבר שיבא המשלח לידי מכשול אם לא יעשה שליחותו אבל כאן אם לא יתן הגט לא יבא לידי מכשול אינו נאמן לקולא ומעתה שפיר מקשה הש"ס דלהס"ד דאף כשהבעל מסייע לה מ"מ נאמנת בטענת גרשתני א"כ שפיר מקשה דכיון דהבעל נתן הגט לשליח א"כ כיון שהוא יטעון שנתן לגירושין והיא תאמר שגרשה שוב יוכל המשלח לבא לידי מכשול שהוא תוכל להעיז ולומר שגרשה ואבד גיטה כיון שהוא נתן הגט באמת ומהראוי לומר שמן הסתם נתן לה השליח ועשה שליחותו וא"כ כשהוא לא נתן יבא לידי מכשול א"כ מהראוי שוב לומר חזקה שליח עושה שליחותו וע"ז משני כיון דמסייע לה מעיזה ומעיזה ושוב לא יבא לידי מכשול אף שתטעון גרשתני והשליח לא יהיה שם ודו"ק היטב ובזה מיושב קושית הרשב"א בחידושיו שם דמה פריך ולהמנה מדר"ה הא ר"ה לא התיר רק בדיעבד כשכבר נשאת ולא התיר לכתחלה ולפמ"ש א"ש כיון דעכ"פ יוכל לבא לידי מכשול כשתטעון גרשתני ותנשא וכשנתברר אח"כ הדבר תצא מזה מזה ועכ"פ הוה מכשול וגם להבעל הראשון הוא מכשול עי"ז שיהי' בניו פגומין קצת ולכך לא יעשה זאת השליח ודו"ק כי יש לפקפק בזה אבל בגוף הטעם של האו"ח נראה לי דהדבר נכון ובחידושי אמרתי קצת ראיה להאורחת חיים מהא דאמרו בב"ק דף ע' ע"ב דעדי ביאה צריכין לעידי קידושין וכתבו התוס' דמיירי כל זמן שלא הוחזקה באשת איש והקשו בשטה מקובצת דאמת הו"ל התראת ספק דדלמא לא נתקדשה ולפמ"ש יש לומר דבאמת כל דקבלו התראה הוא והיא א"כ הודו דהיא אשת איש רק דכל שלא הי' לה חזקת א"א יכולה לומר נתגרשתי דשייך חזקה דאין אשה מעיזה לכך צריכה עידי ביאה לעידי קידושין דאז כיון דידוע בעדים דהוא מקודשת שוב אינה נאמנת ושוב לא היה התראת ספק דהא קבלו התראה ועיין בפ"י בסוגיא דזמן בגיטין ומזה ראיה דגם בארוסה שייך חזקה דאין אשה מעיזה דשם לא הי' רק עידי קידושין לבד ולא נישואין ולכאורה רציתי לומר דבלא"ה הוה התראת ספק לפמ"ש התוס' בגיטין דף ל"ג דהו"ל התראת ספק שמא יכתוב לה גט וישלחו ע"י שליח ויבטלנו דאז יעקרו הקידושין למפרע וכתבו דמוקמינן בחזקת א"א כמו שהיתה ולפ"ז כל דלא הוחזקה בא"א שוב הו"ל התראת ספק וצ"ע כעת.

והנה שאל אחד מהתלמידים בהא דפריך הש"ס ולהימנה לדידה מדר"ה דאמר חזקה אין אשה מעיזה פניה ומשני ה"מ היכא דליכא מסייע וקשה מה קושיא הא כל דאין הבעל מכחישה ל"ש שמעיזה פניה בפני בעלה וא"כ כיון דהבעל עכ"פ אינו מכחישה דהרי אומר שנתן לגירושין וא"י אם גרשה א"כ אף דליכא מסייע לה ל"ש חזקה אין אשה מעיזה בפניו והשבתי דכאן מסתמא אמרו דאינה נאמנת אף שהוא אמרה תחלה ואז לא היתה יודעת אם אולי הבעל יכחישה וגם לפמ"ש הרמב"ם ובטוש"ע אהע"ז סי' קמ"א דמיירי דאמרה האשה בפני נתנו לו להשליח לגירושין א"כ זה הוה העזה דניהו דהבעל אומר לגירושין אבל אינו אומר שנתנו בפני' לגירושין ודו"ק שוב ראיתי בטוב גיטין שנתקשה בזה והניח בצ"ע ולפענ"ד כמ"ש ולכאור' קשה לי לפמ"ש הרא"ש בפסקים סוף נדרים דלכך שייך החזקה דאין אשה מעיזה משום דלא תרצה להיות באיסור כל ימיה שכשאמרה נתגרשה הרי לא תקבל גט ממנו וא"כ תהי' באיסור א"א כל ימיה ולפ"ז כאן דהוה ספק מגורשת משום דאין דבר שבערוה פחות משנים א"כ אף דהדבר אמת כיון שאין כאן אלא ע"א ובעל א"כ תצטרך לגט שני וא"כ שוב לא תהי' באיסור א"א כל ימיה ושוב אין לסמוך על החזקה כ"כ הן אמת דגוף הדבר לא זכיתי להבין דא"כ באמרה גרשתני אמאי נאמנת הא אין דבר שבערוה פחות משנים וע"כ דאמרה גרשתני בפני שנים וא"כ ה"ה הכא הרי אמרה דנתגרשה בפני שנים וא"ל דאינה נאמנת ע"ז וא"כ צ"ב כל ענין החזקה ומזה הי' ראיה למ"ש לעיל בטעמו של הא"ח אבל לא נפניתי כעת וצ"ע.

והנה בענין חזקה שע"ש שהבאתי למעל' כשהייתי דטריסקאווץ למדתי מס' חגיגה ובדף כ"א בתוס' ד"ה האונן במ"ש שם דלכך האשה שהי' עליה לידה או זיבה מביא' מעות וטובלת ואוכלת לערב אף דלא בעי הערב שמש וכתבו דהוא מטעם שאינה עומדת בשעת הקרבה וסומכת על חזקה שאין הב"ד מתעצלין ולכך אינה אוכלת עד ערב וקשה לרש"י דס"ל דאמרינן דחזקה שע"ש אף בשל תורה וא"כ ע"כ ב"ד עד פלגא דיומא א"כ יקשה קושית התוס' דעד פלגא דיומא יהי' מותר ומה דכתבו דבקרבן יחיד י"ל דעד אורתא יקשה דא"כ מה נ"מ בין ב"ד לשליח הא גם בשליח מערב ואילך מותר וצ"ל דלר"ש לא אמר ר' שמעי' חזקה שאין ב"ד מתעצלים רק על שוחטים וזורקים וכמ"ש הרא"ש ועיין מלמ"ל פ"ד מבכורות והתוס' כאן כתבו אליבא דר"נ אבל צ"ע למה לא הזכירו התוס' כלל הסוגיא דעירובין הנ"ל אף שהביאו להך דעירובין ומיהו בגוף דברי התוס' שהאריכו אם מחוסר כפורים צריך הערב שמש הנה גם בדברי הרמב"ם פי"ב מאבות הטומאה משמע דא"צ הערב שמש שלא הזכיר רק טבילה בלבד ולא הערב שמש אך במ"ש התוס' דמה דנקט דטבול יום ומחוסר כיפורים חולקים בקדשים לערב ע"כ משום טבול יום נקט הנה ברמב"ם בפ"י ממעה"ק מבואר בהדיא דטבול יום ומחוסר כיפורים ואונן כלם אין חולקין כ"א לאכול לערב ומשמע דס"ל דמח"כ ואונן צריך הערב שמש וצ"ע דמשמע דדברי הרמב"ם סותרים זה לזה דפי"ב מאה"ט לא הזכיר כלל דבעי הערב שמש במ"כ ואונן וצ"ע ועיין ברמב"ם פ"א ממח"כ שכתב הטעם דאין ב"ד מתעצלין ומשמע דאל"ה הי' יכול לאכול מבעוד יום והרבני המופלג מוה' אבלי ני' מדראהביטש השיב די"ל דלכך נקט הרמב"ם טעם זה דאל"ה הוה אסור אף מערב ואילך דלמא התעצל ויפה השיב דהא הרמב"ם פוסק כר"נ ועיין מלמ"ל פ"ד מבכורות אבל באמת הרמב"ם בפי"ב מאה"ט לא כתב רק דצריך טבילה ולא כתב הערב שמש כלל וע"כ דס"ל דא"צ הערב שמש ועיין לח"מ פ"א ממח"כ הי"ב שם ולא הרגיש כלל דהרמב"ם פסק כר"נ ולכך צריך להביא הך דר' שמעון ועיין רש"י ריש פ"ב דזבחים שפירש מחוסר כיפורים זב ומצורע שטבלו והעריב שמשן ולא הביאו כפרתן והוא פירוש חדש דבכל מקום משמע שמחוסר כיפורים היינו שלא הביא כפרתו ולא העריב שמשו וצ"ע.

ודרך אגב אכתוב מה ששמעתי קושיא בשם הגאון החריף מוה' יצחק אבד"ק סאמבור ז"ל דאיך סמכינן על חזקה דאין אשה מעיזה פניה לומר דנתגרשה הא יש רוב דאין מגרשין נשותיהן כמ"ש התוס' בגיטין דף ל"ג ורובא וחזקה רובא עדיף והשבתי דל"ק כמ"ש התה"ד סי' ר"ז דחזקה דאתי מכח סברא שאינה פוסקת עדיף מרובא וא"כ לק"מ ועיין בישוע"י סי' י"ז ס"ק י"א שהאריך בזה וז"פ.

והנה בשנת תרט"ו למדתי מס' חגיגה על היא"צ של אמי הצדקת וכתב לי אבי מורי הגאון ני' שמוזכר בספרים שיש ללמוד מסכת חגיגה על היא"צ והנה הגעתי אז לדברי התוס' הנ"ל והנה כעת אני מקשה טפי דלדברי התוס' מה מייתי ראי' ר"ש מהמשנה הלז דהא יקשה דא"כ אמאי תני עד לערב והא א"צ הערב שמש וא"ל דר"ש ס"ל ג"כ דבקרבן יחיד יש לומר דמתעצלין בו והוה עד לערב וכדאמרו שם לגבי שליח וא"ל דבאמת ר"ש לא ס"ל לחלק בין קרבן יחיד לשליח ור"נ מחלק דבב"ד הוא דיש חילוק בין קרבן יחיד לקרבן צבור דכל זה אינו מוזכר בסוגיא שם וצ"ע. והנה בתוס' פסחים דף צ' ד"ה פד הקשה הריב"א דהא אין ברירה והרי נתערבו שני קינין ובהגהות הגאון מהר"א לנדא ז"ל שם נתעורר דהא ר"י ס"ל דיש ברירה כדאמרו בעירובין דף ל"ז ולפי המסקנא דמיירי בהתנו ואין הקינין מתפרשים אלא לדעת כהן א"ש ואין מקום לקושית התוס'. ולק"מ דהרי התוס' שם פירשו דמיירי בשעת הלקיחה נתפרש זו בשביל זאת וזו בשביל זאת ולפ"ז שפיר מקשה התוס' על ר' שמעי' דאמר זאת על משנה דמחוסר כיפורים שמותרת לאכול בערב וא"כ מיירי שאין הנשים שם דאל"כ למה נקט עד ערב ועיקר הסמיכה על הב"ד וכיון דהב"ד לא ידעו להפריש איזה לאשה זו ואיזה לזו ולקחו ממעות השופר כל הקינים ביחד ושפיר אין ברירה וז"ב ופשוט.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף