שואל ומשיב/א/ב/קסו

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קסו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בין המצרים מהרה יזרח אור לישרים כבוד הרב המופלג השנון זית רענן מוה' אברהם חיים הורוויטץ נ"י בהרב הגדול הצדיק מראזוודיב ני' מכתבו הגיעני היום והאריך בקושיות ואני אשב קרית חוצות ומחוסר ספרים והוא מרבה בקושיות ובכ"ז לאשר הבטחתי אותו להשיבו אשיב אשר עם לבבי בקצרה מה שתמה על הרא"מ פ' אמור שכתב בפסוק ואיש אשר יקרב מכל זרעכם דחד אמר על הנגיעה חייב שהרי כבר נאמר כרת על אכילה והקשה הרא"מ הא אין עונשין מה"ד וע"ז כתב דה"מ בידי אדם אבל ביד"ש עונשין וע"ז תמה מעלתו מהא דאמרו כריתות דף ג' כרת דאחותו דכתב רחמנא למה לי לומר לך שאין עונשין מה"ד הרי דגם בכרת חשו שמא יש פרכא לק"מ כמ"ש בק"א או כמ"ש המהרש"א בסנהדרין וקמי שמיא גליא דסגי בעונש זה ולפ"ז זה לענין עונש כרת אבל כרת דאחותו דהוא לחלק והיינו ע"כ לחייב בחטאות דתרי כריתות ל"ש וא"כ הוה בידי אדם ואין עונשין וז"פ וברור.

ומה שהקשה על דברת המלמ"ל פ"ט ממכירה להשיג על הכ"מ שכתב דונתן הכסף מורה דוקא בקנין ולא במכירה והקשה המלמ"ל דאימא דנותן הכסף מורה שאין קניין בקרקעות וחליפין וע"ז הקשה מעלתו דהא בתו"כ ובכל התוס' בבכורות דף נ"א ד"ה ואימא דמרבינן מכל ערכך ולא אצטריך ונתן הכסף הנה זה ל"ק דבאמת הרמב"ם פ"ז מערכין ה"א כתב דילפינין מקרא ונתן את הכסף ועיין כ"מ דהביא דברי רש"י דהביא דרשת התו"כ ולא הרגיש דרבינו לא ס"ל כרש"י ולא ס"ל דרשת התוכ' וע"ש וכ"כ רש"י בקידושין דף כ"ז ואולי לא ס"ל דרשת התוכ' ואצטריך לדרש' אחרינא וע"כ דברי המלמ"ל נכונים והלא אני תמה על הכ"מ דעושה דרשות מעצמו מה דלא מצינו כלל שאחר הש"ס ירושלמי ובבלי ידרוש אדם דרשות מעצמו וע' בכללי יד מלאכי שצוח על הרבה מחברים בענין זה ואינו לפני וצ"ע. מ"ש על המרדכי ר"פ האומר שהקשה למ"ד קדושין תופסין בח"ל אמאי לא נימא כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו לקדושין מני' ותירץ כיון דעבר על דבריהם ל"ש לומר דקדש אדעתא דרבנן וע"ז תמה מב"ב דף מ"ח גבי תלוהו וקדש דרשב"ם גריס כל המקדש (ואף שהתוס' מחקו זאת) אפקעינהו לקדושין אף שעשה שלא כדבריהם וא"כ גם בח"ל נימא כן לפענ"ד ל"ק דשם ניהו דתלוה וקדש אבל גוף הקדושין הם קדושין ראויים אם הוה מתרצה אבל ח"ל ושניות דגוף הקדושין אינם ראויים בודאי ל"ש לומר דקדש אדעתא דרבנן דהרי אינם קדושין המסורים לביאה ובכה"ג גם אביי מודה כמ"ש הרשב"א בחדושיו בקדושין דף נ"א דבכה"ג שאין מקום לקדושין כלל גם אביי מודה וא"כ ל"ש שקדש אדעתא דרבנן.

ומה שהקשה בפסחים גבי מצה של מע"ש דיליף מדכתיב לחם לחם וע"ז הקשה לרב אחא בר יעקב דיליף שאור אכילה משאור דראיה א"כ קשה למה לי קרא ת"ל דלפמ"ד בדף ל"ה דכל שישנו בבל תאכל חמץ והא לראב"י בכה"ג מותר לאכול ושוב א"י בה י"ח מצה הנה זה הקושיא אין לה ראש ולא רגל להקשות לראב"י לפי הס"ד וגם הדרוש מבל תאכל חמץ לא סמך הש"ס שם רק רב ששת וא"כ מה זה קשיא ולראב"י האמת לא ס"ל כר"ש וגם באמת לא אצטריך גז"ש דלחם לחם וזה רק להבהיל המעיין וטל ילדות.

ומה שהקשה על הגהת אשר"י בב"מ דף מ"ח גבי הא דאמרו גבי בלן דלא מחסרא משיכה דמהא ילפינין כל דל"ש משיכה דקנה בכסף ע"ש וע"ז הקשה מדברי התוס' בעירובין כ"א בהא דכתב רש"י לר"י מעות קונה מונתן הכסף וקם לו ולר"ש כיון דל"ש משיכה דכל היכא דאיתא בגזא דרחמנא איתא לכך קונה בכסף וע"ז הקשו דאכתי נילף הדיוט דקונה כמו הקדש ולהג"א קשה דהיאך מצי למילף כיון דל"ש משיכה בהקדש וגם לרש"י דיליף מהקדש קשה דהא להג"א כל דל"ש משיכה בגואי מעות קונות לר"י ג"כ והיאך מצי יליף הדיוט מהקדש לפענ"ד י"ל דר"י יליף הדיוט מהקדש דהא קרא סתמא כתיב ונתן הכסף וקם לו אף אם נאבד החפץ והדר נמצא ובזה ס"ל לר"י בחולין קל"ט דבכה"ג ל"ש כל היכא דאיתא בגזא דרחמנא איתא ואפ"ה קונה הקדש ושפיר יליף הדיוט מזה והתוס' שפיר כתבו לר"ל לשטתו דהוא ס"ל בחולין שם דאף בכה"ג כל היכא דאיתא בגזא דרחמנא איתא ושפיר כתבו לר"ל לשטתו אבל לר"י שפיר פירשו ודו"ק.

מ"ש להקשות לשיטת הרי"ף דמחלק דלכך לא הוה עד וחזקה חצי דבר משום דהועילו עכ"פ בעדותן לפירי וע"ז הקשה דא"כ איך אמרו בב"ב דף נ"ו דמשלשין בניהן והרי התוס' הקשו הא יכולי' לומר לחייבו פירי קאתינא ותירצו כיון שהמחזיק מביאם ע"כ לאחזוקי בקרקע בעי ולפ"ז אם נימא דגם בד"מ בעי עדות שאילה"ז שוב הוה חצי דבר ול"ש לומר דעכ"פ הועילו לפירות דז"א דלפירי הוה עדות שאילה"ז דהא יוכלו לומר אנן לאחזוקי בקרקע באנו ולא לחיובו פירי וא"כ שוב הוא חצי דבר דלפירי לא הועילו כלל הנה לק"מ מכמה טעמים דמלבד דבדיני ממונות לא בעינין עדות שאילה"ז ועל הרי"ף ל"ק ובלא"ה הוה עדי חזקה כאשר עשה וע' נוב"י מהדו"ק ח' אהע"ז ס' ע"ב אמנם בלא"ה לק"מ כיון דבעי להחזיק זה בקרקע ודאי מחייבי להמחזיק שלא כדין פירי לשלם דזה א"א בלא זה וכעין מ"ש התוס' בסנהדרין ט' ב' והתוס' הקשו להיפך דיכולין לומר באנו לחיובי פירי ולא להחזיקו בקרקע דזה אפשר בלא זה דבאים לחייבו לשלם לו בעד הפירי דהרי יודעים שאכל פירי וכשמברר זה שהקרקע שלו יצטרך לשלם לו בעד הפירי שאכל שלא כדין אבל לאמר להחזיק בקרקע באנו ולא לחייבו פירי זה א"א דכל שרצו להחזיקו בקרקע ויתברר אח"כ ששקר העידו א"כ ע"כ מחייבים לשלם הפירי שאכל שלא כדין וז"ב כשמש ודו"ק. הנה טרחתי ליישב קושיותיו אף כי לא עיינתי בשום ספר ואבקש לבל יטרידני עוד כי אני יושב פה לעסוק ברפואות ואין הזמן אתי וגם הספרים אינם עמדי וגם הרבה מהקושיות הם כההרים התלויין בשערה ובכ"ז אני רואה כי יש לו לב להבין אקוה כי אם תמיד בלמודו ימצא כדי מדתו ויעלה על במתי אבותיו הקדושים.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף