שואל ומשיב/א/ב/נ

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן נ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שנת תרי"ד הגיעני תשובה מק' פאטיק מהפו"מ ומיח"ס דשם במעשה שאירע בפ' יתרו שנה זו שקרה שם במקולין ריאה אחת שהיה נראה על קרום שלה מלמעלה שריטות אדומות ותחתיו כנגד אותו מקום רובץ תולע אשר אינו כמורנא עפ"י בקיאת המומחים ולאו מינה דריאה קגביל ואתי מעלמא אשר זה שמה אשר יקרא לה שרייבער יען שדרכו להעלות שריטות משולבות אדומות מלמעלה כעין כתב נגד מקום שכינתו והבקיאים בו אמרו שדרכו להעלות שריטות וגם דרכו עוד לעולם לקלוף קרום התחתון במקומו וכאשר ראה השו"ב והלומדים שם נחלקו שדעת השו"ב דכשר והלומדים פקפקו בזה ושלחו להרב הגאון מוה' אברהם תאומים אבד"ק זבאריז והשיב באריכות להטריף ואחד מהטעמים היו ששריטו' אדומות הוה ריעתות ונגלד קרום א' הוה ריעותא וטרם בא התשובה מהנ"ל מיהרו השו"ב והכשירו ובבא התשובה הי' הכחשה אם נגלד קרום התחתון אם לא כי השו"ב לא שמו לבם לעיין ע"ז והלומדים אמרו דאף בלא נגלד קרום התחתון בבירור מ"מ טריפה מכח תר"ל התולעים האדומים וגם מטעם שכתב הפר"ת סי' ל"ו סנ"ח ואף שלא היו כאן נקבים באדומות דהוה כמו אדום נגד מכה והנה בגוף הדין אמרתי להערות עד היסוד מקור הדברים בחולין מ"ו ריאה שהאדימה וכו' אלא ל"ש וכשרה ויש בזה הרבה שיטות והנה שיטת רבינו אפרים דהאדימה היינו מחמת מכה שבדופן ולכך טריפה דחיישינן שסופה לנקב והט"ז סי' ל"ח ס"ק ד' השיג על מהר"ץ ולפע"ד דברי המהר"ץ נכונים דבאמת לטעמו של ר"א מה מועיל מה שמתלבן ע"י נפיחה דמ"מ מכח המכה היה סוף העור לנקב וטריפה וא"כ מה מומיל הלבנת הריאה הא הריעותא נצמחת מכח המכה שבדופן וסופו שתקלקל העור מחמת שתתעפש מכח המכה וסופו לנקוב ובשלמא אם החשש הוא מחמת הריאה בעצמה שיש בה איזה לקותא אז שייך לומר דכל ששלטה בה לקותא לא היתה מתלבנת וע"כ דלא שלטה בה לקותא אבל כשמחמת מכה בדופן בא מה מועיל הלבנתה וז"ב ודברי מהר"ץ נכונים ובזה נלפענ"ד מ"ש הר"ץ דרוב נקבים תמצא במקום שיש נקודות אדומות היינו משום דמה שהוא אדום ע"כ משום שיש ריעותא ע"י מכה בדופן דאל"כ לא היתה עולה בנפיחה וע"כ דמחמת מכה הוא וא"כ ע"כ שיש נקבים מחמת המכה ובאמת לפי פירוש ר"א דברי הש"ס עולה כהוגן דבתחלה ס"ד דהאדומות בא מחמת הריאה בעצמה שיש בה לקותא וא"כ שפיר מקשה מ"ש מקצתה דכשרה דאמרינן דהדרא בריא והיינו שתתלבן בנפיחה א"כ כולה נמי וע"כ דחיישינן שמא נקבה מחמת מכה בדופן וא"כ ל"ש וטריפה וכמ"ש ומעתה בנ"ד שיש נקודות אדומות וע"כ שיש מכה מבחוץ וא"כ בודאי טריפה דאף שלא ראינו נקבים מ"מ המהר"ץ העיד שרוב נקבים תמצא במקום שיש נקודות אדומות והוא הי' שוחט מומחה ובקי וע"כ שידע זאת בניסיון ובודאי טריפה אף שלא ראינו הנקבים ובזה פשיטא אם הי' נולד בקרום השני דהי' טריפה דהוה תר"ל ונגלד קרום אחד הוה ריעותא ושריטות אדומות הוה ריעותא וז"פ אמנם מ"ש דהוה עתיד העליון להפוך לאיסורא וכמ"ש השמ"ח סי' ל"ח סי"ד הנה זהו אם היה נגלד התחתונה יש להטריף אבל אם לא נגלד התחתונה מה ריעותא יש הא אדום לבד אין בו שום ריעותא ומ"ש לדמותו למ"ש התב"ש סל"ח ס"ק י"ט דמכה למראה בקרום העליון לבד כיון דהשני' אדום הו"ל כמכה בדופן נחשב כעין מכה נגד דופן במחכ"ת שם הקרום העליון הוא מראה פסולה וא"כ צריך בדיקה וכיון שלא יוכל לבדוק בתחתונה שכולו אדום הו"ל כמכה בדופן והתחתון אדום שלא כדינו שיש לחוש ששלטה המכה בו אבל לא דהתחתון יחשב כמכה בדופן בשביל שהוא אדום הס להזכיר ומה שחידש כיון דהתולע מעלמא קאתי אף שיש לתלות דכד ניים עייל באוסייא מ"מ יש לחוש שמא בא דרך הוושט ונקב הנה דבר גדול דיבר בזה ועיין בפר"ח סי' נו"ן במעשה דפ"מ מחמיר כל שיש ריעותא ולפע"ד גם הפ"מ מודה בזה כיון דהתולע הוה ריעותא וגם נקודות אדומות הוה ריעותא והוא מכוון נגדו דודאי הוה ריעותא וטריפה. ועתה נבא למ"ש גיסי הרב הגאון מוהרמ"ז להכשיר דתולע לא הוה ריעותא כלל כמו מורנא ובאמת לא צדקו דבריו דמורני דרכם לגדל בריאה וא"כ לא הוה ריעותא מה שאין כן התולע שאין דרכה לגדל בהריאה ומעלמא קאתי אם כן יש ריעותא אולי נקבה איזה מקום ועיין בתב"ש סימן ל"ו ס"ק כ"ז שביאר דבעינן במורנא שנדע שדרכו לגדל בריאה וראינו כמ"פ יוצאים מהריאה ע"ש שהאריך ואם כן בתולע שאינו מורנא דודאי מעלמא אתי יש לחוש שמא ניקב דרך הוושט והוה עכ"פ ספק ואם כן הוה על כל פנים ריעות' כמ"ש הפ"מ והפר"ח סי' נו"ן ומ"ש עוד דהתולע הוא נייד וא"כ אין לקרותו תר"ל דמאן יימר שזהו מקומו אצל האדום במח"כ כיון שראינו נקודות אדומות א"כ הוה ריעותא ומה"ת לומר דלא מחמת התולע בא הנקודה ומה"ת למתלי בדבר אחר ועכ"פ ספק הוה אולי בא בשביל התולע הנקודה ובלא"ה נלפע"ד דאף בספק תר"ל יש להחמיר כאן דהרי באמת כל הטעם דספק תר"ל אין מונין שתים הוא משום דמה"ת להחזיק ריעותא ושיצא מגדר הרוב ודלמא באמת אין הריעותא זו במקום ריעותא אחרת אבל כאן שראינו מכוון כאן מה"ת לחדש ריעותא אחרת ולא נימא דע"י התולע באו הנקודות אדומות וא"כ אדרבא בא מכח זה ומה"ת לחדש ריעותא אחרת ועי' בחבורינו מ"ע בתר"ל ס"ה ע"ש ודו"ק.

עוד האריך מעלתו להטריף מטעם חסרון מבפנים ודוקא במורנא ל"ל חסרון מבפנים דדרכו בכך משא"כ בזה וכמו במחט ועי' בתב"ש סי' ל"ו ס"ק מ"ד ואף דהתב"ש סותר בזה עצמו עי' בפר"ת מ"ש בזה ועיין בחבור מ"ע בתר"ל ס"ק ג' מ"ש בזה אך לפע"ד כיון שנמצא בין הקרומים לא מקרי חסרון בפנים דמנ"ל שהגיע לבשר הריאה וצ"ע בזה ועכ"פ יש להטריף שוב מצאתי בשו"ת חתם סופר סי' מ"ד שכתב בהדיא דכל שיש נקודות אדומות אין לתלות בשום דבר ואף דאיכא ספק אי מחמת מורנא או שאר דבר הוא טרפה ע"ש ואף שהוא כתב אם ימצא נקב מ"מ כתב דהנקודות מורות על הנקב וא"כ כאן שראינו תולע מכוון כנגדה פשיטא דיש לחוש לנקב וטריפה בודאי וז"ב ופשוט והנה בגוף דברי הפר"ת סי' ל"ו סנ"ח ובמ"ע שורש רביעי ענף שלישי הנ"ל דאם לא בדק אחר נקבים דטריפה באמת שכ"כ בשמ"ח סי' ל"ח סי"ג וע"ש בסי' ל"ז סי"ח בשם עולת יצחק שהעיד שכן ראיה מעשה אמנם לכאורה משמע דאם בדק ולא מצא נקבים דכשר ואתם כתבתם שגם אם בדק ולא מצא נקבים דטריפה וכ"כ בראש אפרים ס"ק ס"ט ובאמת שאינו ת"י לעיין בטעמו ועיינתי במקור הדין במהר"ץ שבהכלו' בדיקה סי' כ"ג כתב רוב נקבים תמצא במקום אדמימות אבל אין ראיה אם לא מצא נקבים ומצד הסברא הי' נראה להכשיר דהרי אם לא מצאו נקבים ועלתה בנפיחה הרי ראינו שאין בו נקבים ולמה יטרף ואף די"ל דמה שנצרר הדם זה מעכב וסותר והו"ל כקרום שעלה מחמת מכה בריאה דל"מ סתומה כמבואר בסימן ל"ג ס"ג מ"מ לפי זה יקשה מהא דאמרו בחולין מ"ו הנ"ל האדימה מקצתה כשירה כלה טריפה ופריך מ"ש דמקצתה כשרה דהדרא בריא כולה נמי ומשני ל"ש והנה שם פירש דל"ש וכשירה כדאמרו אדומה כשרה מדר"נ והתוספות כתבו דל"ש וטריפה ומ"ש אדומה כשרה מדר"נ היינו כשמתלבן בנפיחה והרא"ש הביא עוד פירוש דיש חילוק בין אדומה להאדימה ודחה גם כן והביא בשם רבי' אפרים דהאדימה היינו מחמת מכה בדופן דסופה לנקוב העור ומשמע דהאדימה אין שום חשש שמא יש נקבים וא"ל דיש לחלק דדוקא בהאדימה כולה הוא דאין לחוש לנקיבה אבל בהאדימה מקצתה כיון דאינה כשאר מראה הריאה יש לחוש לנקובה דז"א דא"כ בהאדימה מקצתה יש להטריף ובש"ס אמרו להיפך וגם אנן קי"ל דאין חילוק בין מקצתה לכולה וע"כ דאין חשש מחמת נקבים אך נראה דהדבר נכון דהרי בנתלבן מחמת נפיחה אם כן שוב אין לחוש לנקבים דהרי חזינן דעלתה בנפיחה וא"ל דמחמת הדם שנצרר לכך נסתם הנקב דז"א דהרי נתלבן בנפיחה ואם כן לא נשאר סתומה ולמה עלתה בנפיחה וע"כ דזה אינו מהרוב דנקובים ולכך כשר ובזה ראיה ברורה לשטת המהר"ץ דהבאתי לעיל דלרבינו אפרים ל"מ נתלבן מחמת נפיחה דהרי בלא מכה בדופן גם כן יש חשש שמא נקבה ורק דעלתה בנפיחה ונתלבן ואם כן גם כשיש מכה בדופן מה יש לחוש וע"כ דבזה טריפה אף שנתלבן מחמת הנפיחה וגם מצד הסברא הוא כן דבשלמא אם החשש הוא מחמת עצמות הריאה ששלט לקותא מכח דנתאדמה אם כן כל דנתלבנה ג"כ כשרה דנסתלק הלקותא אבל בנתאדמה מחמת מכה וחיישינן שסופה לנקוב אם כן מה מועיל מה שנתלבנה אחר הנפיחה דהא אין האדמימות מחמת עצמה רק משום המכה וכל שסר המכה סר הסיבה וע"כ דטריפה ובזה ומיושב שיטת המהר"ץ על נכון. והנה מצאתי במהר"ץ שם דאם יש בחלל הגוף מים יש לבדוק אחר נקבים והפני משה והפר"ח סימן נו"ן הנ"ל לא הזכירו מזה דבר ועיין ברא"ש שהקשה דאם נתלבן בנפיחה מה קמ"ל הא כל מילי דריאה כשהוא נפוחה משערינן ולפמ"ש דטובא קמ"ל דאף דעל הרוב כל מקום שיש אדמימות יש נקבים אפ"ה ל"ח לזה כיון דעולה בנפיחה וכמ"ש. והנה במ"ש למעלה דאף דהתולע נייד אפ"ה יש לחוש שמא הוא במקומו כעת ראיתי דיש ללמוד מהא דאמרו בנזיר דף ל"ט ת"ש מהא אנבא חיה דקיימא בעקבא בינתא ואי ס"ד מלתחת רבי ברישא ברישא דבינתא בעיא למיקם ומשני לעולם מלתחת רבי ואגב חיותא נחית ואזלי אנבא ואחר כך אמר במתה משום דלית בה חילא שריג ואזיל הרי דלא מסתבר כלל לומר דבע"ח פורח ואינו במקומו ואדרבא במתה אמרינן דשריג ולא בחיה והרי התם הוא באותו שער עצמו רק אי למעלה או למטה ואפ"ה אמרינן דבמקומו ממש הוא מכ"ש דלא מסתבר דנייד ממקום למקום ולפע"ד הוא ראיה נפלאה ועיין בשטה מקובצת שם דמחמת חיותה הולכת לצד השרש ע"ש הרי דלא אמרינן שנודדת ממקומה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף