שואל ומשיב/א/א/רסו

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רסו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין ס"ת של חברה אם יוצאין בזה ידי חובת כתיבת ס"ת.

הנה מקור הספק הוא דהנה בת"ח חידש כיון דכתיב כתבו לכם את השירה הזאת לא יקדיש אדם ס"ת שלו דאז לא יוכל לצאת בו דהא לא יהי' שלו ע"ש בפ"ב דסנהדרין דף כ"א ולפ"ז ה"ה כאן בשותפין דא"י דלא מקרי לכם אף בשותפות כמ"ש הרשב"ם בב"ב דף קל"ו דלכך האחים שקנו בתפיסת הבית אתרוג דאם א"י לאכלו דלא יצא משום דכתיב לכם ומשמע דבעי שיהיה כלו שלו וכ"כ התוס' בסוכה דף כ"ז ד"ה כל דלך משמע למעוטי שותפות וא"כ איך יהיה שייך כל האזרח בישראל ישבו בסוכות דמשמע שכשר בשותפות ומדמרבה שותפות ע"כ דלך לא ממעט שותפות וממילא גם שאול לא ממעט דחד דינא הוא דאם נתמעט שאול גם שותפות נתמעט ע"ש בחידושי מהרש"ל וא"כ מבואר דלך ממעט שותפות וה"ה לכם כמ"ש התוס' שם וא"כ כאן דכתיב כתבו לכם ממילא נתמעט שותפות ולכאורה רציתי לומר ליישב קושית התוס' דא"א לומר דשותפות ממועט ג"כ כמו שאול דהרי הרשב"א כתב הובא בב"י סי' תרנ"ח דדוקא באם לקחו האחים שלא ע"מ לצאת בו הוא דלא יצא אבל אם לקחו ע"מ לצאת א"כ ודאי יצאו בו דע"מ כן לקחוהו דידעו שאינו ראוי לחלק וע"מ כן לקחוהו שבשעה שכל אחד יצא בו יהי' שלו דומיא דשותפין שנדרו הנאה שמותרין בדריסת הרגל דאמרינן ברירה שבשעה שנכנס לתוך שלו הוא נכנס וה"ה כאן ע"ש ולפ"ז ה"ה כאן כיון דא"א בשאול א"כ שוב יוצא בשותפות אם לקחוהו מתחלה ע"מ כן ולכך שפיר אמרה תורה כל האזרח בישראל ישבו בסוכות שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת והיינו אם לקחו מתחלה ע"מ כן דהו"ל כחצר שאין בו דין חלוקה וא"כ כל אחד נכנס בשלו ולפ"ז שוב אין ראוי לשאול וע"כ פירש"י דכל האזרח בישראל ישבו בסוכות א"א להיות כ"א בשאלה דשותפות ל"ש בכל ישראל דלא מטי שו"פ לכל חד הן אמת דלכאורה קשה טובא היכא מועיל אם לקחוהו מתחלה ע"מ כן והו"ל כשותפין שנדרו הנאה זה מזה והא סוף סוף אין להם קנין הגוף בכל האתרוג כ"א קנין לשעה בשעה שמשתמש בו כל אחד והרי לא עדיף ממתנה ע"מ להחזיר דבעינן להרא"ש שיחזור ויקנהו לו דאל"כ לא מועיל כמ"ש הרא"ש והריטב"א וא"כ מה מועיל מה שקנהו ע"מ כן והרי הר"ן בנדרים דף כ"ט כתב דכל קנין שאינו רק לשעה ק"פ מקרי כדמוכח בסוף השולח גבי המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג וכוונתו דשם קרי ק"פ אף שגם הגוף נקנה לו הן אמת דלולי דמסתפינא הייתי אומר דאין ראי' מיובל דלעולם קנין הגוף לשעה מקרי קנין ושאני יובל דא"א לשנות בו וא"א לחפור בה בורות שיחין ומערות ואף דהקונה שדה לזמן קצוב בונה והורס כמו המוכר שדהו לעולם כמ"ש הרמב"ם פכ"ג ממכירה ה"ה ומבואר בירושלמי סוף השולח דביובל א"א לחפור דבעינן ושב לאחוזתו וליכא וכ"כ המלמ"ל פי"א משמיטה ויובל ה"א ע"ש וא"כ כיון שאין לו בגוף הקרקע כלום רק בפירות לכך מקרי ק"פ לבד ובזה מיושב היטב הא דאמרו קרא מסייע ליה לר"ל קרא במספר שני תבואות ימכר לך ופירש"י דע"כ לא מכר לו רק התבואות וצ"ב דאכתי מנ"ל דהתורה לא אמרה רק שבמספר שני תבואות יחשוב לו וכפי ערך זה ינכה אבל לעולם דיש לו קה"ג ולפמ"ש א"ש דהרי באמת כתיב אל תונו ונתקשה הרמב"ן דהא בקרקעות ל"ש דין אונאה ולפמ"ש א"ש דזה דוקא אם יש לו בגוף הקרקע אבל כאן שאין לו בגוף הקרקע רק בפירות לבד והתורה אמרה שרק מספר שני תבואות ימכר לך ובכה"ג אף בפירות הצריכים לקרקע לא הוה כקרקע ודו"ק עכ"פ דברי הר"ן צ"ע אברא דלפ"ז קשה מה פריך הש"ס לא משכחת לה דמייתי ביכורים אלא חד בר חד והא באמת כאן הוה קנין הגוף לשעה רק דא"י לשנות ולחפור בורות שיחין ומערות ולפ"ז כאן דבאמת האחין שחלקו פשיטא דיכול לשנות ולחפור בורות שיחין ומערות דל"ש כאן ושב לאחוזתו דאטו דבר ברור הוא שאינו שלו והרי כתב הרמב"ם בשמיטה פי"א ה"כ דחלקו ביובל לא תבטל חלוקתן מכמות שהיה והיינו דאחר היובל חוזר למי שהי' שלו וא"כ בכה"ג בודאי הו"ל קה"ג וא"כ מ"פ הש"ס וצ"ל דהש"ס לא סבר כן ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם שהקשו כלם דנשאר קושית הש"ס היאך משכחת דמייתי ביכורים ולפמ"ש א"ש ודו"ק ובלא"ה י"ל דבאמת מהש"ס דילן מוכח דלא ס"ל כהך דירושלמי ותדע דהרי אמרו וצריכא דאי אתמר בהך קאמר ר"ל דכי קא נחית אדעתא דפירות קא נחית אבל בהך דאדעתא דגופא קא נחית אימא מודה לי' לר"י וקשה להירושלמי גם ביובל הו"ל אדעתא דפירי דהרי בגוף הקרקע אין לו שום קנין דאסור לחפור בו שיחין ומערות וע"כ דהש"ס ס"ל דגם ביובל מותר לשנות ואין דומה למוכר שדהו לפירות דאין לו שום קנין בגוף הקרקע וכמ"ש הרמב"ם פכ"ג ממכירה ושפיר כתב הר"ן דמש"ס מוכח דקנין הגוף לשעה מקרי ק"פ ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם הנ"ל דרמב"ם י"ל דס"ל דיובל חשוב קה"ג ואפ"ה לא מקרי רק ק"פ משום דבעינן ושב לאחוזתו ולכך באחין שחלקו ל"ש זאת אבל הש"ס שפיר מקשה לשיטתו דס"ל דביובל מותר לשנות ואפ"ה חשוב ק"פ א"כ גם באחין שחלקו הו"ל ק"פ עכ"פ דברי הר"ן מיושבים ומעתה הדרא קושיא לדוכתא כיון דאינו רק ק"פ א"כ היאך מועיל לענין לכם אמנם נראה בזה דהנה הקצה"ח שם תמה אי נימא דקה"ג לזמן לא מקרי רק ק"פ א"כ היאך קאמר הש"ס בב"ב דף קל"ו אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפלוני באנו למחלוקת רבי ורשב"ג ואמרינן שם דכ"ע לענין מיפק נפיק ביה דאי לא נפיק למאי יהבי' ניהליה והרי זה ודאי דאינו עדיף מקה"ג לשעה דהרי אמר אחריך לפלוני ואפ"ה יצא. והנראה בזה דבר חדש דהנה המלמ"ל פ"ד ממלוה הי"ד הביא דברי המהרי"ט שכתב באם הקדיש הרווחים של המעות לעניים י"ל דתלוי בפלוגתא אי ק"פ כקה"ג דמי או לא ע"ש וכתב המלמ"ל דל"ד דשאני כל ק"פ דאין הק"פ רק לשעה כמו מוכר שדהו לפירות דאין אותן הפירות רק לשעה שבתשלום הזמן יחזירו הפירות לבעלים וכן בהכותב לבנו שאין לו הפירות רק בעודני חי ולאח"כ יחזירו הפירות לבנו אבל בכה"ג שלעולם הם הפירות להקדש והקרן להבעלים בכה"ג ק"פ כקה"ג דמי ולפ"ז נ"ל ברור דזה שייך בכל הפירות שאין להם רק לזמן ואם עבר הזמן אותם הפירות בעצמותם חוזרים אבל כאן באתרוג דהפירות היה מה שיוכל לצאת בו דלמכור ולאכול לא נתן לו וכמ"ש הרשב"ם שם וא"כ אותן הפירות שנתן לו שיוכל לצאת בו אותן הפירות א"א לחזור בו דלא מצי חזר דמה שיצא יצא וא"כ אותן הפירות א"א לחזור ולאחר מותו דא"צ לצאת בו שוב נפקעו הפירות וא"כ ע"כ דיצא וז"ש אי לא מפיק נפיק למאי יהבי' ניהלי' והיינו כיון דעיקר הפירות לענין לצאת בו ואם לא יהבי' לזה אין לו שום פירות א"כ ע"כ דיצא דאותן הפירות א"א לחזור בהם וז"ב מאוד ובזה מיושב מה דאמר דכ"ע נפיק ביה דאי לא למאי יהבי' ניהלי' והדבר יפלא דמה בכך דלא יהבי' ניהלי' ונימא דבאמת לא מועיל נתינתו דמ"מ הוה לי' רק ק"פ ולפמ"ש א"ש דכיון דפירות אלו אינו רק לענין שיצא בו וא"כ אותן הפירות לא נתן לו רק לזה וזה אינו חוזר דבשלמא אם הי' שם עוד שאר פירות דבכה"ג היו חוזר אח"כ כגון אם הי' יכול למכרו א"כ אין לו רק ק"פ אבל כיון שכל עיקר פירותיו לא היו רק לצאת בו וזה אינו חוזר ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב דברי הרמב"ם הנ"ל דבאמת קשה אם נימא דלא תבטל חלוקתן א"כ הוה ק"פ לעולם ושוב הוה כקה"ג אמנם באמת צ"ל דכל הטעם דאינו חוזר הוא רק משום דאין ברירה היא רק ספק ולענין ממון לקולא כמ"ש הפ"י ולפ"ז זהו למ"ד דברירה הוא ספק ובדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא אבל לר' יוחנן דס"ל דהוא בין בדאורייתא בין בדרבנן א"כ אינו מטעם ספק ושוב אזלינן לחומרא אף בממון והו"ל ק"פ ושפיר פריך הש"ס לר"י לשטתי' ודו"ק ומעתה מיושב היטב הקושיא על הרשב"א דשם דקנו שניהם וא"כ יש להם ק"פ לעולם ובכה"ג פשיטא דהוה כקנין הגוף ומכ"ש דהוה קה"ג לשעה ויכול לצאת בו וז"ב אברא דבגוף הדבר שכתבתי ליישב פירש"י דאף דממועט שאול שותפות כשר מטעם שע"מ כן קנהו ולכאורה י"ל דבאמת אם לא נשתתפו בו רק לאכל בלבד א"כ א"א לומר דע"מ כן קנהו שיהי' שלו בעת שישתמש בו דהרי אין לו קנין בו רק לאכול ולא לכל התשמישים ועמ"א סי' תרל"ט שכתב דמהא דקאמר שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת מוכח דאף שא"י לישן שם עם אשתו אפ"ה כשר הסוכה והיינו דבשלמא לענין אכילה יכולין לאכול זאח"ז אבל בשינה ל"ש זאת וא"כ כיון שלא קנוהו לשאר תשמישים רק לאכול שוב לא מקרי שלו ושפיר הקשו ובזה יש ליישב מ"ש התוס' דלר"א היאך יוצא האדם כשיושב עם ב"ב בסוכה ולמה לא יצטרך סוכה לכל אחד וכתבו דלר"א מרבינן שותפין מתשבו כעין תדורו ותמה המהרש"ל דהרי כבר כתבו דכשם ששאול פסול כ"כ פסול שותפין ועיין מהרש"א ולפמ"ש א"ש דבשלמא שיהיו כל ישראל ראויין ליישב בסוכה אחת זה א"א אבל עם ב"ב כיון דבעי תשבו כעין תדורו וא"כ לא יצא רק שיהיו שם עם ב"ב וא"כ שוב זה בודאי כשר דמתחלה עשו כעין דירה שכל ב"ב שם ושפיר יוצא דהוה תשבו כעין תדורו ודו"ק היטב.

והנה התוס' הקשו דהרי חזינן בציצית דשאול פסול מכסותך ואעפ"כ מרבינן שותפין מבגדיהם וכן הקשה הר"ן ולפע"ד נראה דבר חדש דבאמת שותפין מהראוי לומר דכל אחד בעת שמשתמש הוה שלו לשימושו רק דתלוי בפלוגתא דברירה והר"ן חידש בריש השותפין דבכה"ג ל"ש ברירה אבל כל הקדמונים חלקו בזה והתוס' ס"ל דבאמת לא קיי"ל כראב"י מטעמי' רק משום דויתור מותר בהנאה ולפ"ז כיון דכל עיקר מה דשותפין אסורין ולא מקרי לכם משום דאף דבשעה שמשתמש נעשה שלו לא נתברר מתחלה לפ"ז נ"ל דזה בכל שותפין דעלמא שהחפץ שלהם וכן בשותפין שנדרו הנאה דעד שלא משתמש בזה הוה הענין מעורב וכמו כן בכל המצות דבעינן לכם הרי האתרוג והתרומה וכדומה מעורב בשותפות אבל ציצית דהוא חובת גברא ולא חובת מנא והיינו דהבגד כ"ז שלא לבש אינו חייב בציצית וגם אינו חייב ללבוש רק אם לובש אז נתחייב וא"כ כיון דחיוב הציצית מתחיל בעת שלובש אז כתב רחמנא בגדיהם ואז בשעה שלובש נתברר שכלו שלו ול"ד לאתרוג דהאדם נתחייב באתרוג מזמן שהתחיל להאיר היום וכדומה וכמו כן התרומה וכל המצות נתחייב האדם מעת שנגמר התבואה ואז לא נתברר אבל כאן בעת שהתחיל החיוב של הציצית אז נתברר שהוא שלו וא"כ שפיר שייך בי' ברירה ובזה נלפע"ד לכאורה דבסוכה דמלבד לילה הראשונה אינו מחוייב בסוכה רק אם אוכל אסור לאכלו בלי סוכה שוב דומה למצות ציצית ושייך לומר דהוברר הדבר בעת שלובש ובעת שאוכל והש"ס דייק מלילה הראשונה דהתורה חייבה אותו לאכול ולישב בסוכה ובזה יש לפרש דברי התוס' שכתב דלר"א מרבינן מתשבו כעין תדורו והיינו שכיון דבאמת החיוב היא בעת אכילה רק דבלילה הראשונה הוה החיוב אף בלי אכילה א"כ כל שלא נתברר החיוב רק בשביל דבעינן תשבו כעין תדורו והרי המצטער פטור דלא הוה תשבו כעין תדורו וא"כ אם נימא דאין רשאין לישב שנים יחד א"כ לא הוה תשבו כעין תדורו א"כ אף שאינו רשאי לאכול בלי סוכה וכל שראוי לישן בו לבדו חייב לאכול מ"מ שוב נתברר בשעה שמשתמש כל אחד שהוא שלו דהוה תשבו כעין תדורו ודו"ק היטב.

והנה הריב"ש תירץ לקושית הר"ן והתוס' דגבי ציצית מרבינן לשותפות מבגדיהם אף דשאול פסול וכתב דשאני ציצית דכיון דיש לו שותפות והתורה הטילה חיוב על האדם שיטיל ציצית בבגדו א"כ חלקו נתחייב בציצית ובמה יפקע חיוב מעליו בשביל חלקו של חברו אבל בסוכה אדרבא התורה הטילה עליו חיוב שאסור לו לאכול בלי סוכה וזה רוצה להפקיע עצמו מהמצוה של סוכה ורוצה בסוכת שותפין אמרינן דהתורה לא פטרה אותו רק בסוכתו של עצמו לבד ואיך יפטר כשאינו רק חציו שלו ואנן בעינן סוכה שלימה ואין כאן רק חציה שלו ובאמת שדפח"ח ובזה נלפע"ד לישב דברי התוס' במ"ש דלר"א מתשבו כעין תדורו מרבה שותפין שיכולין לישב בסוכה אחת והדבר תמוה דהא לרבנן שותף דמי לשאולה ופסול ולמה יכשר לר"א ועיין מהרש"ל ומהרש"א ולפמ"ש א"ש דבאמת הא דשותפות פסול אף דחציה שלו ובציצית כשר הוא משום דשאני ציצית שבא להפקיע עצמו מן המצוה בזה וכיון שקצתה שלו למה יפטר מציצית משא"כ בסוכה דאסור לאכול בלי סוכה והוא פוטר עצמו בשל שותפות אמרינן דהתורה אמרה שישב בסוכה שכלה שלו ולפ"ז זהו לענין שותפות של כל ישראל אבל בב"ב בלבד שהתורה אמרה תשבו כעין תדורו ובדירה דרו ביחד א"כ התורה לא חייבה בסוכה יותר מבית דירה וכל שהתורה לא חייבה יותר מדירה א"כ שוב כשר בזה שותפות דבאמת שותפות עדיף משאולה כמו בציצית רק דכל הסברא דלמא יפטר בחצי שא"ש והתורה אמרה סוכה שלימה אבל באנשי ביתו דהתורה לא חייבה יותר מדירה שוב שותפות עדיף משאולה ומיושב כל קושית המהרש"ל והמהרש"א ודו"ק.

והנה בגוף הדין נראה מדברי הרשב"ם בב"ב הנ"ל ומתוס' בסוכה הנ"ל דגם שותפות פוסל כ"מ דכתוב לכם ואני מוסיף דגם רש"י שכתב דמכל האזרח בישראל א"א לרבות שותפות דלא מגיע פרוטה לכל אחד אין הכוונה דשותפות כשר יותר משאולה דלכם לא ממעט שותפו' רק דאם היה יכול לרבות מכל האזרח שותפות הוה מרבינן טפי שותפות משאולה וכן נראה מהר"ן ובשו"ת הריב"ש סי' שמ"ז הביא דעת הסוברים דאף לדידן דסוכה שאולה כשר אבל שותפות פסול דשאני שאולה שכל זמן השאלה חשוב כדידיה משא"כ בשותפות שאינו שלו החצי השני ואף לפמ"ש הוא לחלוק ע"ז מ"מ זה דוקא כשיש קרא לרבות שאולה מכ"ש דשותפות כשר וגם מסתבר יותר לרבות שותפות משאולה אבל בלי קרא הוה גם שותפות פסול כמבואר שם והנני יוסיף דע"כ מוכרח לומר כן דאל"כ מה יענו להך דב"ב באתרוג שקנו בשותפות הבית דכל שא"י לטלו ולאכלו דלא יצא וע"כ מטעם דלכם ממעט בשותפות וכמ"ש הרשב"ם אבל בשו"ת הרא"ש כלל ל"ה בשם רבינו אביגדור שם מבואר דס"ל דלכם מרבה שותפות ומפרש ולקחתם לכם שבעת לקיחה בדמים יהיה שלכם דהיינו שותפות והרגיש בהך דאתרוג שקני בתפיסת הבית ופירש דדוקא בקני בדמים לשם מצוה הוא דכשר שותפות אבל בקנו לסחורה לא יצא ובאמת שהוא פירוש חדש ועיין בכפת תמרים סוכה דף מ"א ע"ב שתמה עליו ובאמת שכל דבריו שם הוא שיטה חדשה דגם ק"פ כל שהוא קה"ג לשעה מקרי לכם והוא תמוה ובתשובה הארכתי בביאור כל דבריו וכמה מילי מעליותא היוצא מכלל דבריו ואכ"מ אבל הוא שטה בודדת וגם הרא"ש נחלק עליו בקצת דברים אמנם בביאור דברי הש"ס נלפע"ד פשוט דבאמת כל שלקחו מתפיסת הבית א"כ א"י לחלוק בלי דעת שותפו וכמבואר בש"ע חו"מ סי' קע"ו דאם לא הגיע זמן חלוקה א"י לחלוק בלי שותפו ע"ש סי"ח ולפ"ז אתרוג דעיקר זמנו הוא בסכות איך יכול לחלוק ומ"ש אם יכול לאכלו דהיינו שלא קנו לשם מצוה א"כ יצא אבל בקנו לשם מצוה א"י ובזה מבואר מ"ש ודוקא דאיכא אתרוג לכל חד אבל פריש או רמון לא והרשב"ם מחקו והתוס' נדחקו ולפמ"ש א"ש דהרי אמרו בקידושיון דף נ"ב ודוקא מוזא אבל כושא כושא כי כושא ולפ"ז ה"ה באתרוג דאף שלא קנו לשם מצוה זה דוקא כשהם שוות אתרוג ואתרוג דיכול לומר אתרוג כאתרוג אבל פריש ורמון נגד אתרוג לא וז"ב ולפ"ז לענין ס"ת א"כ לדעת הרשב"ם והתוס' ודאי פסול דלכם ממעט שותפות וגם לרש"י כל דליכא קרא לרבות שותפות שותפות שוה לשאולה ולחלוקו של הריב"ש ודאי דבס"ת בעי שיהיה כל הס"ת שלו ולא יצא בשותפות והנה בדברי הריב"ש הנ"ל אמרתי ליישב דברי הרשב"ם בדף קל"ו בהא דאמרו המוכר שדהו לפירות ר"ל אמר מביא ואינו קורא ופירש הרשב"ם דאינו קורא לפי דלא קרינן אדמה אשר נתת לי ומביא דקרינן ביה מארצך שהרי שעבד לו יניקת קרקע לפירותיו ותמהו התוס' דממ"נ אם לא קרינן ביה מארצך לא קרינן ביה אשר נתת לי ולפמ"ש א"ש דהרי באמת כיון ששעבד לו ליניקת קרקע הו"ל קצת כקנין הגוף לשעה ורק דהו"ל שותפות ולפ"ז בשלמא אשר נתת לי לא מצי קרי דאינו שלו לגמרי אבל לענין שיהיה פטור מהבאה במה נפטר חלק אדמתו שיש לו יניקת הקרקע לפירותיו ודו"ק אברא דלפ"ז יקשה להרשב"ם למה לר"י מביא וקורא הא ניהו דס"ל ק"פ כקה"ג דמי מ"מ עכ"פ לא עדיף משותפות שהרי זה יש לו ק"פ וזה קה"ג ולמה יהיה יוכל לקרא האדמה אשר נתת לי אך נראה דלזה פירש הרשב"ם בדף נו"ן שם דמ"ד דפירות כקה"ג דמי הוא משום במי שיש לו הקרקע אינו שוה כלום כיון שאין לו פירותיו וא"כ עיקר הוא הק"פ ואף לחפור בורות שיחין ומערות שמשועבד לבעל הפירות ודו"ק היטב.

והנה לכאורה י"ל לפמ"ש הרדב"ז הובא במ"א סימן תמ"ח דמתנה ע"מ להחזיר כ"ז שלא נתקיים התנאי הו"ל כפקדון א"כ פשיטא דא"צ להקנות מחדש דהו"ל כפקדון ובאמת המ"א חולק ע"ז ודעתו דהוה קנין אך לפ"ז י"ל דעכ"פ בקה"ג לשעה ל"מ דעכ"פ א"צ להקנותו א"כ עדן לא הוה רק כפקדון ועיין מלמ"ל פ"ג מזכי' שנראה דס"ל כהרדב"ז דהו"ל כפקדון אבל באמת נראה עיקר כהמ"א וע"כ קצרתי. והנה נשאלתי מתלמידי בהא דיליף הש"ס מכל האזרח בישראל להכשיר שאולה ושותפות ומהיכן מוכח דלמא כל האזרח בישראל ישבו בסוכות היינו שראויים לישב ע"י שיתן כ"א במעמ"ל לחבירו וחבירו לחבירו ומתנה ע"מ להחזיר ודאי מועיל ולפע"ד נראה דמכאן ראי' למ"ש הרא"ש דמתנה עמ"ל צריך חבירו לחזור ולהקנות לו דאל"כ מקרי שאול ולפ"ז שוב אין מקרי כל האזרח בישראל ישבו בסוכות שכלם ראויים לישב בסוכה אחת והרי בשעת שיושב בסוכה הסוכה שלו לבדו דבשלמא כשמיירי בשאולה או ע"י שותפות א"כ בעת שמשתמש גם אז יש לחבירו חלק בו משא"כ כשהוא במתנה עמ"ל א"כ אז אינו של חבירו רק שלו לבדו ומכאן ראיה ברורה לשיטת הרא"ש דאם נימא דא"צ לחזור ולהקנותו א"כ משכחת לה במתנה עמ"ל. והנה בגוף דברי הת"ח שחידש דמלכם ומלו ממעט דבעי שיהיה ס"ת שלו תמוה דנעלם ממנו מ"ש הרמב"ן במלחמות בפ"ק דסוכה דלכם אתי שיהי' לשם חובתכם ומכתבו נפקא ליה דבעי שיהיה כותב לעצמו ע"ש וגם מ"ש דלא סגי בעת כתיבה כמו אם נאבדה הס"ת הוא תימה דשאני נאבדה ס"ת כיון דעיקר הכתיבה היא כדי שיהיה להם ס"ת ללמוד וללמד כדכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם וכמ"ש החינוך שזה היא מצוה להכין ספר תורה שברבות ההכנות יוכלו ללמד תורה והמצות וא"כ כל שנאבדה א"כ לא נתקיים כוונת התורה אבל כשמקדיש הס"ת הרי נתקיים כוונת התורה שיש כאן ס"ת ללמוד ממנו וע"כ דבריו צ"ע וע"כ נראה דיוצא מצות כתיבת ס"ת בשותפות ועיין רש"י בחומש ריש ויקרא תקריבו מלמד ששנים מקריבים עולה בשותפות קרבנכם מלמד שהיא באה נדבת ציבור ועיין רמב"ן שם שהעלה דרוב ישראל מקרי נדבת ציבור ומיעוטין נידונים כיחידים ומקרי שותפים ולפ"ז כאן שכתוב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות צבור הם יותר משותפין ובודאי א"י וצ"ע. והנה במ"ש למעלה בישוב דברי הרשב"ם דלכך מביא ואינו קורא דלענין ההבאה לא נפקע החיוב בשביל שאינו כלו שלו מיושב היטב דברי רש"י בגיטין שכתב דלא משכחת דמייתי ביכורים ופירש"י דיהיה מביא וקורא והקשו דלמה פירש דהקושיא מקריאה ולא פירש דהקושיא מהבאה ולפמ"ש א"ש דבאמת יכול להביא דאף דאינו רק ק"פ בלבד יכול להביא רק מהקריאה קשה ודו"ק.

והנה בהריטב"א בחידושיו לסוכה ראיתי שכתב דבסוכה אף לר"א כשר שותפות ומשום דדוקא באתרוג דבעינן שיהיה יוצא בכלו דהא חסר פסול ואם כן מוכרח ע"כ לצאת בכלו וכלו בודאי אינו שלו ול"ש ברירה בזה אבל בסוכה יכול לצאת בחלק שלו וא"צ לחלק חבירו ובשותפין שנדרו הנאה זה מזה דאמרינן ברירה הוא משום דמשתמש בחלק שלו ודפח"ח ולפ"ז בס"ת דאם חסר אות אחת פסול וצריך שיהיה שלם פסול שותפות אבל כבר כתבתי דברי הרמב"ן דכל דלא אתיא מלכם רק מכתבו שוב גם שותפות בכלל כמו בחלה ותרומה דכתיב לשון רבים ורק מלכם אתמעט שותפות ובגוף דברי הריטב"א צ"ע במ"ש הריטב"א ונימוקי יוסף בהלכות הרמב"ן על נדרים פרק שותפין ודו"ק. והנה במ"ש למעלה לדחות דברי הקצה"ח שהעלה דקנין הגוף לשעה מקרי קה"ג ממש ראיתי באבני מלואים סימן כ"ח שהאריך ג"כ בענין זה ע"ש ס"י נ"ג וראיתי שהקשה על עצמו דאם נימא דמעמ"ל אינו רק קה"ג לשעה בלבד הרי הר"ן בחידושיו לגיטין דף פ"ג גבי הא דבעי לה היום אי את אשתי ולמחר את אשתי דפשטה כיון דפסקה פסקה הביא הר"ן בשם הרא"ה דמהא שמעינן שהנותן מתנה לחבירו גוף ופירות ליום אחד שזכה מקבל מתנה לעולם כיון דפסקה פסקה ע"ש ולפ"ז שוב לא משכחת מתנה לזמן בגוף ופירות לשעה דהא כיון דפסקה פסקה ע"ש שכתב שהר"ן בעצמו לא ס"ל כן בסוגיא דבר פדא שכתב דאף דקדושה לא פקעה בכדי אבל בד"מ פקעה בכדי ובאמת שדברי הרא"ה תמוהים דאם כן אדנחלקו ב"פ ועולא בקדושה אם פקעה בכדי ולמה לא נחלקו בד"מ ונדחק מאד בסברת הרא"ה והעלה בצ"ע והנ"ל בזה דהנה בלא"ה תמוה דברי הרא"ה דמה ראי' מייתי מגיטין דהא שם ע"כ דפסקה לגמרי דאל"כ הוה שיור לרבנן דר"א ולר"א ג"כ הוה שיור כדאמרו שם אמנם צ"ל דעכ"פ מדחזינן דלא מקרי שיור וע"כ דהסברא היא כיון דפסקה פסקה ולא מקרי שיור וה"ה בד"מ דאמרינן דלא חשיב שיור ומעתה נ"ל ברור דבאמת גם הרא"ה ס"ל דכל היכא דאמר אני נותן לך קרקע היום עד מחר דבתחלת הנתינה פסק הזמן הנתינה אם כן הוה מתחילת הנתינה עד הזמן ושייר בנתינ' שאינ' רק יום אחד בלבד א"כ פשיט' דמועיל דהפה שנתן הוא הפה ששייר וכמו בנכסי לך ואחריך לפלוני דאותו שנתן לו נתן לאחר אחר שימות זה אבל באם אומר שנותן גוף ופירי יום אחד ולא אמר עד יום אחד א"כ לא שייר בפירוש רק במה דאמר יום אחד ע"ז אמרינן כיון דפסקה פסקה דכל שנתן יום אחד כבר יצא מרשותו ונפסק רשות הנותן וממילא הוא ביד המקבל וע"כ לא כתב הרא"ה שיאמר עד יום אחד דאז הי' מועיל ול"ש דפסקה פסקה ושפיר למדו מגט מכח כ"ש דמה התם שאמר ולמחר את אשתי וא"כ לא גרשה רק עד מחר ואפ"ה כיון דשם בעינן כריתות ופוסל שיור ע"כ מוכרח לומר דפסקה לזמן וכל דפסקה פסקה מכ"ש באם לא אמר עד רק סתם שנותן יום אחד כל דעכ"פ נתן לאותו יום שוב אח"כ אמרינן כיון דפסקה פסקה וז"ב לפע"ד ובזה מיושב מה דהר"ן הביא זאת והר"ן בעצמו בסוגיא דב"פ כתב דבד"מ ל"ש דפסקה וכ"כ בשם הא"מ דסותר עצמו הר"ן וגם קשה לשטת הרא"ה למה נחלקו בקדושת דמים אי פקעה בכדי ולמה לא נחלקו בד"מ וכמ"ש הא"מ ולפמ"ש א"ש דאם אמר שיקצצו א"כ בד"מ בכה"ג שהגביל הזמן ל"ש כיון דפסקה פסקה אבל בקדושת דמים אף באמר עד שיקצצו נחלקו אי קדושה פקעה ודו"ק היטב כי לפע"ד הוא ענין חדש ובזה נלפע"ד ליישב דברי הגה"מ שהביא בשם סמ"ג שצריך להתנות משפטי תנאים ותמה הגה"מ דאדרבא כי לא מתנה יוצא טפי דהתנאי בטל והמעשה קיים ולפע"ד נראה דאם נימא דמעמ"ל אינו רק קה"ג לשעה ולא יצא דא"צ לחזור ולהקנות ולכך צריך שיתנה בת"כ דאז שייך לומר כיון דפסקה פסקה ואף דהגביל הזמן היינו דלא נתקיים המעשה אבל גוף המתנה כל דנפסקה נפסקה אבל בלא ת"כ דאז כופין אותו לקיים תנאו מדין שכירות א"כ ל"ש כיון דפסקה פסקה דלא נתן רק עד זמן משא"כ דנתן להחזיר בת"כ דאז א"א לכופו שייך כיון דפסקה פסקה רק שאם לא יחזיר לא נתקיים המעשה אבל גוף המתנה הוה קה"ג גמור ודו"ק היטב כי אף שיש לפקפק בזה עכ"פ גוף דברי הרא"ה יש להם יסוד ודו"ק ובזה נלפע"ד דגם אף הפקיר לזמן דהיינו ליום אחד הוה הפקר לעולם כיון דפסקה פסקה וצריך לחזור ולזכות בו והא דאמרו בנדרים דף מ"ג אמר תהא שדה זו מופקרת ליום אחד לשבת אחד לחדש אחד עד שלא זכה בו בין הוא בין אחר יכול לחזור בו היינו משום דלא נפק מרשותו כדפירש שם או כר"י דעד דלא אתי לרשות זוכה לא נפיק מרשותו או כרבנן ושבוע וחדש לא שכיחי ע"ש אבל אם היום נפיק מרשותו אף ליום אחד בלבד שוב אמרינין כיון דפסקה פסקה וצריך לחזור ולזכות אך כ"ז אם מפקיר ליום אחד אבל אם אמר שאינו מפקיר רק ליום אחד בלבד ל"ש כיון דפסקה פסקה וכן כתב הב"י באו"ח סי' רמ"ו שצריך שיפרש שאינו מפקיר רק ליום השבת ממילא חזר הדבר לכמו שהי' ועיין מק"ח סי' תמ"ח מ"ש בדין הלז בהפקר לזמן דכמו שאין מועיל קה"ג לשעה כמו כן אינו מועיל הפקר לזמן ומזה הקשה על דברת הט"ז סי' רמ"ו ס"ק ה' ובמחכת"ה אינו דומה דכל דבעינן שיהיה מקרי לכם או בביכורים מארצך א"כ כל שאינו רק קה"ג לשעה לא מקרי קה"ג אבל בהפקר לזמן שרוצה להפקיע איסור שבת שלא יהי' עליו איסור שביתת בהמתו א"כ מה בכך דאינו רק לזמן מ"מ בעת הזאת אינו שלו ובזה מובן היטב החילוק שחלק הט"ז בין הפקר להפקיע איסור שבת ובין מכירת משכון להפקיע איסור רבית דשם אינו רוצה למכור כלל רק להפקיע איסור רבית א"כ אינו מכירה כלל דאינו רוצה למכור כלל אבל כאן באמת על יום השבת שהבהמה ביד העכו"ם הוא מפקיר בלב שלם ולמה לא יועיל ולדברי המק"ח בהבנת הט"ז דלא מועיל משום שאינו מכירה רק לזמן דברי הט"ז תמוה דאטו מוכר לשלשים ימים לא הוה מכירה ולא נתמעט רק מדו"ה פרט ללוקח לשלשים ימים אבל שם מכירה עליו ומה שהביא מנדרים דף מ"ג לפמ"ש כל שלא אמר עד הזמן שייך לומר כיון דפסקה פסקה וראיתי דבר תימה במק"ח שם שהקשה דמ"ש מעמ"ל דמועיל ובאחריך לפלוני דלא מהני באתרוג וחשוב רק ק"פ וכתב לחלק דבאחריך לפלוני לא הוה רק ק"פ בלבד ושאני מעמ"ל דצריך לחזור ולהקנות ע"ש ובמחכת"ה כד ניים ושכיב אמר להא שמעתא דאדרבא הש"ס מסיק דבאתרוג באחריך לפלוני ודאי יצא ובאמת כבר כתבתי דבשו"ת הרא"ש דייק מזה דקה"ג לשעה מקרי קנין וכ"כ הקצה"ח וכבר הארכתי ליישב אבל דבריו תמוהין וצע"ג שוב ראיתי ברמ"א סי' מ"ם ס"א בהג"ה שכתב המקדש אשה למ"ם יום מקודשת לעולם וכתבו בח"מ וב"ש שדין זה כתב הר"ן בשם הירושלמי ומחלק בין כסף לשטר דבשטר לא אמרינן כיון דפסקה פסקה כמו בקידושין דלא אמרינן כיון דפסקה פסקה ועיין מלמ"ל פ"ז מאישות ה' יו"ד ולפמ"ש הרא"ה והר"ן אף במתנה אם נתן לאחד גוף ופירות יום אחד אמרינן כיון דפסקה פסקה מכ"ש הקידושין וכמ"ש בא"מ שם דשייך קדושת הגוף לא פקעה בכדי וגם אינה רק מפקרת עצמה ועיין בא"מ סי' ל"א ס"ק כ"ב ובסי' מ"ם שם וצ"ע ולפמ"ש לפרש דברי הרא"ה דיש חילוק בין אומר עד שלשים יום ובין מקדש סתם כל שלשים יום א"כ ה"ה בזה אמנם י"ל לפמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ט דקדושי אשה אינו מתורת שמקנית עצמה לבעלה רק שמפקרת עצמה לבעלה ובעלה זוכה כזוכה מן ההפקר א"כ הרי בהפקר לזמן קי"ל דלא אמרינן כיון דפסקה פסקה ועיין נדרים דף מ"ד וה"ה בקדושי אשה ודו"ק ומיהו לפמ"ש למעלה ליתא.

והנה הסמ"ע סי' שט"ו כתב דמ"ש הרמב"ם דאם אין לו רק פירות בלבד שזה שוכר ואינו מוכר דהכוונה דמי שאין לו רק פירות בלבד אינו יכול למכור רק להשכיר ע"ש ולכאורה כל קונה לזמן לא יהי' יכול למכור דאינו מקרי רק ק"פ בלבד וזה לא מצינו וראיתי בספר נתיבות שהרגיש בזה שם וכתב דשאני לוקח לזמן דעכ"פ יכול לקלקל השדה כ"ז שהוא בידו כמ"ש הרמב"ם בהדיא וכ"ה בטוש"ע סי' רי"ב אבל באין לו רק פירות בלבד א"י למכור זכותו א"ש דזה א"י לקלקל בגוף השדה אבל תמהני דא"כ במוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג דלדעת הירושלמי א"י לקלקל בגוף השדה דבעינן ושב לאחוזתו שוב א"י למכור זכותו לאחר והרי משנה מפורשת בערכין דף למ"ד מכרה לראשון במנה ומכר ראשון לשני במאתים אינו מחשב אלא עם הראשון וכו' וכ"כ במרדכי פ' האומנים סי' שנ"ז לענין שהשוכר הראשון יכול להכניס בביתו דיורין אחרים ע"ש שהביא הך משנה דערכין וכתב והרי מוכר שדה ביובל אינו אלא כשכירות בעלמא הואיל וסופו לחזור ביובל ואפ"ה חזינן שיש לו רשות לראשון למוכרו לשני ע"ש הרי בהדיא דיכול למכור אף שאינו רק לוקח לפירות בלבד וצע"ג וגם מ"ש הנתיבות בכוונת הרמב"ם לא יועיל למה שהקשיתי דהרי ביובל לדעת הירושלמי אין לו בגוף הקרקע כלום ואסור לשנות צורת הקרקע ואינו רק ק"פ לבד ואפ"ה יכול למכור.

אחר כמה שנים מצאתי בספר בני אהרן הספרדי למהר"א לפפא והוא בלשונות הטור סי' רמ"א דף קכ"ח ע"ב שהביא ג"כ דברי הר"ן בחידושיו לגיטין דף פ"ג גבי פסקה פסקה מ"ש בשם הרא"ה ז"ל דאם נותן לחברו גוף ופירות יום אחד דאמרינן כיון דפסקה פסקה וע"ז כתב בבני אהרן דאף דמתנה ע"מ להחזיר הקנה לו גוף ופירות כל אותו הזמן ה"ט דלא אמרינן כיון דפסקה פסקה משום שלא נתנו אפילו ליום אחד שהתנאי קשור בו אבל התם אין מטיל תנאי בהקנאתו ואף שכתב רש"י אין בתנאי זה כלום מ"מ אין זה תנאי גמור ע"ש הנה כוונתו לפע"ד כמ"ש דשאני התם דמתחלת הנתינה פסק רק עד זמן זה משא"כ שם לא נתן מתחלה רק עד זמן זה ות"ל שבראשית ההשקפה נתכוונתי לזה ודו"ק היטב כי זה ברור ואני הרחבתי הדברים ביותר. ובזה יש ליישב קושית תוס' בקידושין דף ז' ע"ב ד"ה חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה שהקשו למה לא נימא פשטה קדושה בכולה דהא ליכא דעת אחרת המעכב דהיא נתרצית וכוונתם דהא מיירי שהוא קודם אמירתו חצייך בפרוטה נתן לה פרוטה כמ"ש הר"ן ועב"ש סי' ל"א ס"ק ט"ו וא"כ הרי קדושי אשה בפרוטה ולפמ"ש א"ש דע"כ ל"ש פשטה קדושה רק באמר התקדשי חצייך שייך כיון דפסקה פסקה ונתפשט ממילא בכלה אבל כאן שהרי נתן לה פרוטה ואח"כ אמר חצייך בחצי פרוטה וחצייך בח"פ בתכ"ד א"כ הוה כמו שהיה תנאי קשור בקידושין דל"מ וכמ"ש בבני אהרן ודו"ק היטב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף