שואל ומשיב/א/א/רלא

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רלא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט אל כבוד הרבני המופלג ירא אלקים מוה' אייזיק פריימאן נ"י.

מכתבו הגיעני כמו רגע וחשתי ולא התמהמהתי להשיבו מפני המצוה באחד שמת ונקבר שם לפני איזה ירחים בעת החולי רע ר"ל ולא נשאר זרע רק אשתו היתה שמה וזה איזה שבועות העריכה האשה מכתב בקשה להממשלה להרשות לה ליקח בעלה מפה. ולהוביל אותו לברלין והאשה באה ג"כ לראשי עדת ישראל להיות בעוזרה ואמרה כי בעת קבורת בעלה אמרה כך כי רצונה ליקח אישה מפה לברלין וע"ז הביא מעלתו דברי הש"ע יו"ד סי' שס"ג סעיף א' דאין מפנין ואם נתנוהו ע"מ לפנות מותר בכל ענין. אמנם בכאן לא נתנוהו ע"מ לפנותו ומה שהאשה אמרה שהי' בדעתה כך אנו לא מהמנינין לה וזה ברור לדעתי. וגם יפה הביא מעלתו מ"ש שם בסעיף ז' אסור לפתוח הקבר עד שיסתום הגולל ומה שתמה מעלתו שהב"י הביא דין זה בשם רבינו ירוחם בשם אבל רבתי ולא הביא מש"ס ערוך ב"ב דף קנ"ה מעשה בבני ברק הנה באמת הך מעשה דאבל רבתי הוא המעשה דש"ס דילן אמנם יותר הי' לו לתמוה דבש"ע אינו מבואר רק אחר שנסתם הגולל דאסור ולפי מה דאמרו בש"ס לפי הטמם דסימנים העשוים להשתנות אף קודם שנסתם הגולל תיכף אחר המיתה אסור אם כן ממילא גם מטעם דגולל ג"כ אסור תיכף לאחר מיתה. וכבר הקשה כן בס' ב"ה סימן שס"ג וע' בשו"ת שיבת ציון סימן ס"ד מ"ש היא והגאון מוה' אלעזר פלעקלס לחתנו בזה ואני בחבורי כת"י מח"ש לס' יד שאול הארכתי בזה וגם בענין אי שייך חרדת הדין בקטן שהאריכו בשו"ת חו"י וזקיני הגאון הח"צ והנוב"י ועיין מעלתו בחבורי יד שאול הנדפס בסי' רס"ג מ"ש בזה.

והנה מה לנו להאריך בזה כבר נודע ע"פ תבל שהגאון מוהר"ם בנעט ז"ל מת בקארלסבאד ונקבר בליכטענשאדט והוא צוה לפני מותו שיובילוהו או לפארג או לניקעלסבורג וכמה כרכורים כרכרו בזה הגאונים עד שנפסק הדין כיון שהיה רב בניקעלסבורג ויש לו בשם משפחה שיובילהו שמה אבל בענין אחר אין לעשות כזאת ומכ"ש כאן שברלין אינו קברות אבותיו וגם מפני הטעם שכתב מעלתו מטעם הכמוס ע"כ באין אופן לא יניח לעשות זאת ויעמוד בפרץ.

ואעתיק כאן מ"ש בשנת תרט"ו ב' וישב הנה ראיתי בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ד נשאל על אחד שנמצא נטבע בשבולת הנהר ונתעסקו אנשים במיתתו ולא נודע אם השגיחו על סימנים עתה באתה האשה ואמרת סי' שהי' לבעלה באחת מאצבעות ידיו וגם באחת מאצבעות רגליו אם מותר לפתוח הקבר אולי ימצאו סימן שזהו האיש שכתביו ובגדיו מורים שזה האיש הוא שנאבד זה חצי שנה וע"ז כתב הגאון מהר"פ ז"ל בעהמ"ח תשובה מאהבה לפי מה דאמרו בגמ' ב"ב דף קנ"ד וכי תימא יוכלין לאמר אנן זוזי קא יהבנו לנוול ולנוול ור"ע לא דחי רק משום דסמנים עשוין להשתנות לאחר מיתה וא"כ אף דבשביל דנמ"מ ק"ל דאין רשאין לנוול אבל משום תקנות עגונות רשאי לנוול דתוכל לאמר מה לי בנוולו וגם הבנים יכולין לומר קדיש והגאון בעל שובת ציון הישב דלא דמי דבשלמא הלקוחות יכלו לנוול ולנוול אבל כאן אטו האשה תפתח הקבר והנשים אחרים יפתחו הקבר ואין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ומהר"פ חזר בו. ואני אומר דאין זה כלום דאטו שם דוקא הלקוחות מוכרחים לפתחו והרי הלשון אומר לנוול לנוול ולא אמרו שהם יפתחו הקבר אמנם ביאר הדבר דבאמת ניוול המת לא שייך רק אם עושין בחנם שלא לצורך ומכוון לנוולו אבל כאן אין עושין כדי לנוולו רק בשביל המעות ואין זה מיקרי ניוול וגם כאן הנשים הפותחין בשביל להתיר מכבל העיגון אין זה מתכוון לנוול רק כי אם לצורך דבר גדול וגם בעלה ניחא ליה בשביל שתיתר האשה מכבל העיגון ועיין חולין דף י"א שאמרו וכי תימא בשביל איבד נשמה דהאי נינוולי ובשו"ת נוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' ר"י הקשה דאדרבה שם אם לא נינוולי יפטר הרוצח דאולי הרוג טריפה ולפי מ"ש אתי שפיר דכל שהתורה חסה על איבד נפש מישראל אינו מקרי מנוול דאין עושין בשביל לבזותו רק בשביל איבד נשמה של זה ועכ"פ דזה ודאי דכל שעושין לצורך ענין גדול תקנות עגונה לא שייך ניוול ומ"ש מהר"פ שם דהכא יש ספק שמא לא ימצאו הסימנים לכן אי אפשר לנוולו. הנה כל שעושה בשביל שיבוא איזה תכלית לא מקרי ניוול ומ"ש דשייך משום חרדת הדין לפע"ד דכל שיש תקנה בכדי שתיתר האשה לא משגיחין מפני חרדת הדין ואם כן אף דבשביל ממון אין לנוול בקרובים היינו דוקא בממון דניתן למחילה א"כ הקרובים מחייבים לוותר בשביל קרבתם אבל בשביל תקנת עגונה מותר מידי דהוי אלקוחות דאמרו אכן זוזי יהבני לנול ולנוול. והנה בשו"ת הנ"ל כתב לתמוה על הש"ע ח"מ סי' רל"ה סעיף י"ג שכתב שם שלשה טעמים א' שאין מנוולין את המת ב' סימנים עשוין להשתנות ג' חזקה דאין עדים חותמין אלא א"כ עשו בגדול. ומקורו מהרמב"ם פרק כ"ט ממכירה הלכה י"ז דכתב דאסור לנוול ועוד סמנים עשוין וחזקה דאין עדים חותמין ולא כתב לשון ועוד חזקה. משמע דעשוין להשתנות וחזקה דאין עדים חותמין הם אחת ע"כ בארו הוא דבאמת קשה מה מועיל החזקה דאין עדים חותמין הכא הקרובים אומרים דיכלו לברר שהיה קטן וכ"מ דיכלו לברר לא שייך חזקה רק לפי מה דמסיק ר"ל דעירור דבני משפחה לאו כלום ואין יכולין להוציא מיד אם כן כיון דחזקה דאין עדים חותמין מסייע לחזקת הלקוחות ממילא אמרינן דסימנים עשוין להשתנות ומספק אין לפתוח ואם כן הך דעשוין להשתנות וחזקה דאין העדים חותמין הוא טעם אחת עיין שם שהאריך.

ואני אומר לפי ע"ד חזקת דאין עדים חותמין הוא חזקה דאתיא מכח סברה וזה עדיף מרובא כמ"ש בתרה"ד סימן ר"ז דזה מקרי חזקה שאינה פוסקת ולא צריך לברירו כלל ומה גם היכא שיש טרחא והפסד אין לברר ומכ"ש כאן דאיכא חשש ניוול. ובלאו הכי נראה דלפי מה שחידש בשו"ת נוב"י דעד כאן לא אמרינן דצריך לברר רק אם אחר הבירור נוכל לעמוד על ברורן של דבר אבל אם גם אחר הבירור יהיה נשאר עוד ספק לא צריך לברר עיין שם ומעתה כאן דיש חשש סימנים עשוין להשתנות וחיישינן שמא נשרו כמ"ש התוס' שם אם כן יש לחוש שגם אחר הבירור לא נעמוד על האמת שוב אין צריך לברר ואם כן זה הוא שאמרו דסימנים עשוין להשתנות שיוכל לסמוך על טעם דאין עדים חותמין ואם כן באמת שני טעמים הם רק דאם לא כן היה צריך לברר ורק מכיון דעשוין להשתנות אין צריך לברר. עוד נראה דבאמת אם הלוקחים שהם מוחזקין הם רוצין לבדוק לא מועיל אחזקה דצריך לברר אבל אם הקרובים רוצים להוציא שפיר סמכינן על החזקה ולא שייך לומר דצריך לברר דלהקל לא אמרינן כן ודו"ק ועיין בש"ב בנתיבות שהאריך שם בסימן רל"ה בענין זה ולפי מה שכתבתי אתי שפיר.

[השמטה: מה שהבאתי שם מחלוקת הגאונים אם מותר לפתוח הקבר אולי ימצא סימן בזה האיש שהוא בעלה של זו הנה מצאתי בשו"ת זקיני הגאון בעל מג"ש ח"ב באהע"ז סי' נ"ג שם מביא מ"ש התוי"ט שהוא בעצמו התיר לפתוח הקבר כדי שיראו הסימנים והתירו האשה ע"י זה: ע"כ]

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף