שואל ומשיב/א/א/רל

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רל   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט אל כבוד הרב המופלג בתורה וביראה ספרא רבא מו"ה ישכר דוב בעריש ני' אפינסדארף.

מכתבו הגיעני עש"ק העבר קרוב לליל התקדש השבת ובש"ק התחלתי לעיין במה שהקשה קושיות רבות אחת הנה ואחת הנה ויפה הקשה בכל מה שהקשה אמרתי להשיב בקצרה הנה זה יצא ראשונה במ"ש הרמב"ן על התורה פ' וישלח שהביא דברי הירושלמי שכתב בדיני ב"נ נהרגין על הטיית הדין ועל לקיחת שוחד וע"ז תמה דהרי רש"י כתב בפ' דברים על פסוק לא אוכל לבדי וז"ל שם אין דייני ישראל כדייני אומה שאם דן והרג ומטה דין אין בכך כלום והוא סותר להירושלמי הלז וגם תמה על החוות יאיר והתומים סי' ט' שהעלו שאין שייך איסור שוחד בב"נ והרי בירושלמי מבואר ששייך לקיחת שוחד בב"נ ונהרג עליו ולפענד"נ דקושיא הראשונה ל"ק דניהו דדיינו ב"נ מצוים על לקש"ח והטיית הדין ונהרגין ע"ז דאזהרתם זו מיתתם אבל אם לא הרגו אותם בדייני אדם אין עונש בדיני שמים אבל בישראל נתחייב נפשות אף על גזל לבד שאינו רק לאו וז"פ שב"נ אינו חיוב רק בשביל ישוב העולם אבל לא בדיני שמים וז"פ וברור ומה שהקשה על לקש"ח לפענ"ד אין בב"נ החיוב משום לקיחת שוחד רק משום שעי"ז מטה הדין וע"ז נתחייב אבל על לקש"ח שדנו דין אמת לא הוזהרו וישראל עובר אף כשדן דין אמת וז"ש התומים דקרוב כשר בדיניהם והיינו דבישראל הקרוב פסול אף שדן להעיד אמת דגזירת הכתוב הוא ובב"נ בכה"ג כשר וגם לקש"ח כשדן אמת אין איסור בלקש"ח בב"נ איברא דאכתי קשה דכבר אמר דנהרג על הטיית דין א"כ מאי קמ"ל באיסור לקש"ח גם זה בשביל הטיית דין אמנם נראה דהנה בלקש"ח בישראל עובר תיכף בשעה שלקח דהרי בישראל גזרה התורה אף בדין אמת אח"כ שמא יבא לידי הטיית דין וכמו שכתב הרמב"ם כעין זה סוף הלכות תמורה לענין רע בטוב וה"ה בשוחד גדר גדרה התורה אף בדן דין אמת ולפ"ז בב"נ דאינו אסור רק במטה דין א"כ לא הוה עובר תיכף בלקש"ח רק אחר שדן והטה אך כיון שבעכו"ם גם המחשבה הרעה מצטרף למעשה א"כ נענש גם על מה שלוקח וחשב להטות דין ובזה נלפע"ד דזה שנותן השוחד ודאי אינו עובר על לפני עור כיון דאינו עובר רק במחשבה לבד עכ"פ זה שמחשב ונותן שוחד ודאי אינו עובר והוה כעין דאמרו זה מחשב זה עובד לא אמרינן וגם בישראל אינה מחשבה מצטרפת ובלא"ה י"ל דל"ש לפני עור דכל דאפשר לפסוק ולא יטה הוה דומיא בדלא קאי בתרי עברי דנהרא ובמה שכתבתי מיושב מ"ש כי השוחד יעור ודקדק בלוית חן דהרי אמרו מפני מה לא נתגלה טעם התורה וכאן מבואר נתינת טעם ובחדושי תורה כתבתי בזה דבר נפלא ולמ"ש אתי שפיר דאפילו לדון דין אמת אסור וזה מצד גדר שגדרה התורה כדי שלא יבא לידי הטיית דין ודו"ק.

ומ"ש להקשות על מ"ש התוס' בשבת דף ע"ב ע"ב תוס' ד"ה זומר וצריך לעצים חייב שתים והקשו מסנהדרין דף כ"ו דשם משמע דפטור וע"ז כתב מעלתו דלפי מ"ש התוס' בחולין לחלק בין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ולכך אסור אף שהקלקול יותר על תיקונו משא"כ בע"ז וע"ז כתב דג"כ שאני איסור שחיטה דהאסור הוא רק שנהנה אם משביח במה שאסור ממילא שהקלקול יותר על התיקון לכך מותר אבל בשבת אף שהקלקול יותר על התיקון מ"מ אסור דמלאכת מחשבת אסרה תורה ולפענ"ד נראה ע"פ מה דאמרו במ"ק דף ב' והיכא דא"א דכל דאיכא תרתי לא מחייב אלא חדא והא אמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים ופירשו התוס' דהקושיא קאי לתרווייהו לרבה דאזיל בתר דמיון קשה דהא זומר ל"ד לנוטע ואפ"ה חייב ולר"י קשיא דאף בלא חשב ליטע ואפ"ה חייב ע"ש ולפ"ז שפיר הקשה התוס' דלא שייך מלאכת מחשבת אסרה תורה דהא שם לא חשב כלל ליטע ואפ"ה חייב וא"כ ע"כ דהוה מלאכה גמורה ואסור בשביעית ודו"ק היטב.

ומה שכתב לתמוה על מה שאמרו בירושלמי פ' המצניע כתיב ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה שמן המאור בימינו קטורת הסמים בשמאלו ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו והובא ברש"י בשבת דף צ"ב וע"ז תמה מעלתו על רש"י פ' במדבר בפסוק ופקודת אלעזר שכתב שעליו מוטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן ופירשו המזרחי והגור אריה ששמן והקטורת ושמן המשחה עליו הי' לשאת אותם אבל מנחת התמיד היה עליו מוטל לצוות ובירושלמי אמרו להיפוך הנה מצאתי שכבר קדמו בזה היפה מראה בירושלמי שם תמה על המזרחי ולפענ"ד נראה דבאמת דברי המזרחי נראים דהיאך אפשר דמנחת התמיד ישא בעצמו שהיתה נפסל ביוצא וגם למה יעשה אותה מקדם הלא חביבה מצוה בשעתא ולכן בירושלמי אמרו מנחת תמיד של יום היינו של אותו היום בלבד זה היה תלוי בזרועו אבל מנחת התמיד של יום אחר הוה מצוה להקרב וא"כ באמת ופקודת משמש תרווייהו לשון ממונה גם לשון נשיאה בעצמו ומה שנפסל ביוצא לפענ"ד ל"ק דהרי כלי השרת אין מקדשין אלא מדעת ועי' בסוכה דף כ' ומנחות דף ז' וא"כ לא נפסלה ביוצא דהרי הוא היה האמרכל ומהו אמרכל מר על הכל כדאמרו בירושלמי שם וא"כ שוב אין מתקדשין אלא מדעתו ולא נפסל ביוצא ובזה יתיישבו כל דברי הירושלמי שם וע' מלמ"ל פ"א ממעשה הקרבנות הח"י שלא נזכר מדברי הירושלמי הלז.

ומ"ש לתמוה על מ"ש בהגהותי ליו"ד סי' ל"ו שהבאתי דברי רש"י ביבמות דף ע' והקשתי דא"כ למה כסדרן כשר וע"ז תמה מעלתו והלא בחולין דף מ"ו פירש רש"י כן ולמה הבאתי מיבמות וגם התוס' הקשו על רש"י קושיתו הנה להדבר הזה יסלח שלא הבין כוונתו דהרי רש"י פירש בחולין דכסדרן כשר משום שאחת מגינה על חברתה והדרא בריא וכן כתבו התוס' שם בשטת רש"י וע"ז הקשתי דביבמות אמרו שם נסתם כשר זה פסול שחוזר להכשירו למעוטי קרו' שעלה מחמת מכה בריאה ופירש רש"י דהיינו סירכא דמיטרפא וא"כ שפיר הקשתי דהרי אם נימא דבכסדרן הדרא בריא א"כ שוב דומה לנסתם דהוה ג"כ פסול חוזר להכשירו והדרא בריא ובשלא כסדרן לא הדרא בריא וא"כ מה ממעט זה פסול החוזר להכשירו דהרי גם בריאה כן וא"כ מה ממעט וע"כ דאף דהדרא בריא בכסדרן טריפה ודו"ק. ויסלח לעיין בהגהות שלי שכתבתי בקצרה אבל כוונתי מבוארת.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף