שואל ומשיב/א/א/רו

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשאלתי מהרבני המופלג מוה' יוסף שורנשטיין נ"י בהא דאמרו בביצה דף י"ד ע"ב אלא כלאים למאי חזי וכי תימא חזי למימך תותי והתניא לא יעלה עליך וכו' אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן וכו' ועל זה הקשה לשיטת הרשב"א דאיסור דרבנן מותר לספות לקטן בידים אם כן חזי לקטן והשבתי דלפמ"ש הרשב"א ביבמות דף קי"ד בהא דאמרו בעירובין ל"א מערבין בטבל ואוקמא בטבל טבול מדרבנן ואם איתא דטבל דרבנן מותר לספות בידים אמאי לא מערבין אע"ג דלא חזי לגדולים חזי לקטנים וכמ"ד דמערבין לגדול ביוה"כ משום דחזי לקטנים וכתב דלא דמי למערבין לגדול ביום הכפורים דהתם הוא גופא חזי אפילו לגדולים אלא דסבירא דיומא גרם ליה כיון שאין איסורא מצד עצמו של ערוב וחזי נמי השתא לקטנים לכך מותר לערוב אפילו לגדול משא"כ בטבל דאיסורו מצד עצמו הלכך אע"ג דחזי לקטנים אין מערבין בו בגדול ע"ש וא"כ ה"ה בזה אסור לגדול לטלטל הכלאים אף דחזי לקטנים כיון דאיסור מצד עצמו איברא דהריטב"א בעירובין דחה זאת דא"כ היאך אמרו בית הלל בעירובין למ"ד כשם שמערבין לגדול ביוה"כ כן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה והא שאני יוה"כ דאין אסורו מצד עצמו משא"כ נזיר ביין או ישראל בתרומה הוה איסורו מצ"ע וראיתי לריטב"א ביבמות שכתב ג"כ לחלק דביוה"כ חזי לגדול למחר אבל מאי דלא חזי לעולם לגדול אין מערבין בו אף דחזי לקטן ולדבריו ג"כ קשה מאי מדמי נזיר ביין ליוה"כ דיין דנזיר או תרומה לישראל לא חזי ואף דבנזיר ביין יש לדחוק דמיירי בנזיר לזמן ויהיה ראוי לו לאחר זמן אבל ישראל בתרומה מאי איכא למימר ולכאורה רציתי לומר דהרי סומכוס אמר בחולין אבל לא בתרומה ופריך ואלו לנזיר ביין לא פליג מאי טעמא דאפשר דמיתשל ליה תרומה נמי אפשר דמיתשלה עילוי זוזי מיתשלי ליה הדרא לטבלא ומסיק דסומכוס סבר לה כרבנן דאמרו כל דבר שהיא משום שבות גזרו עליו בין השמשות ולפ"ז כיון דחזי היום לכהן ולמחר חזי ליה גם כן דאפשר דמיתשלי ליה כה"ג שפיר מערבין ולפ"ז יש ליישב ג"כ דברי הרשב"א דכל דלכהן או למי שאינו נזיר חזי אפילו היום ולמחר יהיה חזי לו שוב מותר לערב ביין ותרומה ומעתה בכלאים דלא חזי ליה בשום אופן לא היום ולא למחר בכה"ג לא מועיל מה שחזי לקטנים דהרי הוה מוקצה לדידיה ובחדושי אמרתי ביותר ביאור דהנה ראיתי בשעה"מ הלכות שביתות עשור פ"א שהקשה לשיטת הריטב"א דבאיסור דרבנן מותר לספות בידים למה אמרו בשבת דף קכ"ג דבטבל דרבנן אין מטלטלים הא חזי לקטנים וכמו דהיה מותר בטבל מדרבנן להאכיל אותו בידים כמ"ש הרשב"א ע"ש ולא זכיתי להבין דכל דאסור לגדול ומקצה אותו בידים והיאך יאכיל אותו בידים לקטן הא אסור בשביל מוקצה והא דהקשה הרשב"א יהיה מותר לערב בטבל דרבנן היינו כיון דמיערב בערב שבת דכל דלא חזי ליה אינו יכול לערב בשביל דאינה סעודה ראויה לזה אמרינין כיון דעכ"פ חזי לקטנים מיקרי סעודה ראויה לגדול וכמו יוה"כ דאסור באכילה וחייב כרת ורק בשביל דחזי לקטנים מיקרי סעודה ראויה דבעצם סעודה ראויה ולגדול אריה דאיסורא רביע עליה אבל למה מותר לטלטל בשבת גופא הא אסור במוקצה מאי בכך דהקטן מותר לאכול אבל הוא אסור להאכילו בשביל שאסור בטלטול דאסח דעתו מינה ולא הכינו בשביל הקטן וז"ב ופשוט.

וראיתי לדו"ז בישועות יעקב שהקשה באו"ח בסימן שמ"ג על דברי הרשב"א הנ"ל שהקשה דיהא מותר לערב בטבל דרבנן בשביל דראוי לקטן וע"ז הקשה דאסור משום מוקצה ולא זכיתי להבין דכאן מערבין בע"ש ורק דבעינין סעודה ראויה וסעודה ראויה הוה כיון דחזי לקטן ואפילו להאכילו בידים היה מותר לולא דאסור משום מוקצה וכל שמערב מע"ש ודעתי בשביל דהוה חזי לקטן שוב לא אקצה אותו ומותר להאכילו לקטן אבל אם לא עירב היאך שייך שיהא מותר לטלטל משם שמותר לקטן הא לא אסיק דעתיה ואסור משום מוקצה וז"ב כשמש. ומעתה בכלאים שאסור לגדול שוב אקצו מדעתו ואסור להלביש להקטן ובפרט בכלאים דגם המלביש עובר כמבואר ברמב"ם פ"י מכלאים ה' ל"א ע"ש ובכ"מ וז"ב. והנה בהא דאמרו בסומכוס דביין לא פליג משום דאפשר דמיתשיל על נזירותו לכאורה לפמ"ש באבני מלואים ח"ב בתשובה הנספחות סי' כ"ב דאי נימא דאיסורי נזיר איסורי תורה הן דרמיא עליה קדושת נזיר דאיתנהו בשאלה דניהו דמצי לשאול על קדושת נזרו ולעקר נזירותו אבל הני איסורי לא הקילו כל זמן שלא נשאל על נזירתו הרי הן עליו כשאר איסור תורה כמו חלב ודם דבעצם האיסורים ליכא שאלה ע"ש שהאריך ואם כן היאך אמרו דאפשר למיתשל על נזירותו הא עכ"פ כל זמן שלא נשאל אינה סעודה ראויה היה כמו חלב ודם ובאמת גוף דברי האבני מלואים תמוהים דמה שהביא ראיה דמדאמרו בפסחים דף פ"ג דאין שריפת קדשים דוחה יום טוב משום דכתיב והנותר ממנו וכו' ומשמע אי לא"ה הוה דחי עשה דשריפת קדשים ל"ת דיו"ט דהרי קדשים איתא בשאלה והוה עשה דקיל ובמחכ"ת לא אמר כלום דכל שכבר נתקדשו ונתקרבו לא אפשר בשאלה ועיין בתוס' כריתות דף ל"ג ע"ב וז"פ.

והנה בהא דאמרו בעירובין שם סומכוס סבר לה כרבנן דאמרו כל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות והקשה בשעה"מ הלכות עירובין פ"א הרי הברטנורא חדש דבשני שבותין גם רבי מודה וכאן איכא ב' שבותין שבות דשאלה ושבות דהפרשה א"כ אף כרבי אתיא והנראה בזה דהנה בשער אפרים סימן כ"ו הביא בשם זקני הגאון מוהר"ר העשיל שמחלק דשני שבותין שבאו ביחד לא גזרו על בין השמשות לרבי אבל באם לא באו ביחד רק בזה א"ז בהא מודה ולכאורה טעמא בעי והנראה דהנה בין השמשות לכאורה יש לו חזקת היום שיבא אך דהיא חזקה העשויה להשתנות דהא עשוי להשתנות ויהיה לילה עמו במקוה דעשויה להשתנות או חזקות קטנות ולפ"ד זה באיסור תורה אבל בשבות דרבנן ניהו דעשוי להשתנות אבל עכ"פ חזקת לילה ג"כ אין לה וספק דרבנן לקולא ולפ"ז זה הטעם מבואר דלכך כל שאין באין ביחד רק זא"ז גזרו על השבות דהרי באמת חזקה היום אינו חזקה להבא כמ"ש הנוב"י מהד"ק ח' יו"ד סימן נ"ז דחזקה על להבא לא שייך ע"ש מכל שכן בחזקה העשויה להשתנות ובפרט בין השמשות שהוא ספק שמא מקצת מן היום ומקצת מן הלילה א"כ על מה שמתאחר השבות השני בודאי יש לספק שמא כבר בא לילה עכ"פ אינו ספק השקול לכך גזרו על בין השמשות ג"כ כל שהשבותין לא באו כאחד ולפ"ד לפמ"ש התוס' בעירובין ד"ה וליפרש דלענין טבל מותר לתקן לא גזרו בין השמשות עד שתהא הלילה ניכר וידוע אם כן בין השמשות דעל כל פנים לילה ניכר וידוע אינו לא איכפת לן אף שהן שני שבותין ובאו בזה אחר זה וזה ברור ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף