שואל ומשיב/א/א/קעח

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן קעח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת תרי"ז אירע מעש' א' אשר נשא אשה מפה והנה הפ' הנ"ל הי' בעת החתונ' מופלג גדול ולמען כבוד משפחתו ולמען למודו הרב' לו מוהר ומתן אמנם גם הוא הי' לו נדן לערך אלף רייניש כסף מלבד בגדי כבוד והנה זה ששה שנים ויותר אשר דרו הזוג באהב' ואחו' והנה חותנו נפטר בשכבר הימים והשנים והניח בנים ויתומי' והי' סכסוכים רבות בין הבנים והבנות והנה נתפשרו אשר המנוח הניח בנין הנקרא קאסארנא אשר קיר"ה שכרו ושכרו על כמה שנים ונתנו להזוג הלז חלק אחד אשר שוה כעת שלשה אלפי' וחמש' מאות ר"כ על חלקם כי יש שותפות עם היתומי' מבת האחרת שמתה והנה מלבד זה הי' להם נדן גדול והיא רצתה שישא ויתן ובתחל' הרויח אמנם אח"כ בעת השערורה הגדול' כאשר ירד השער מהשבולת הפסיד הרבה ובכ"ז נשאר בעין עוד שתי אלפי' רייניש ומפני כי המסחר נתקלקל מאד כ' השער עולה ויורד ומתיראי' מלקנות ולמכור והיו המעות בטלי' אמרה האש' הנ"ל לבעל' וכעת נרא' שבערמה דיבר' כן נקנ' לנו השטרות הנקראי' גרונד אנטלאסאנג ואחי ילו' אותם ויתן שש למא' והוטב בעיניו ונתנו לו וזה הי' בקיץ העבר ובהשטר אין כתוב שם המלו' כ"א לכל מי שמוציאו כנהוג והיא נסעה למרחץ חם כי כן צוו לה הרופאי' וטרם נסע' א"ל כי השטר מונח בתיב' והוא לתומו לא ראה וסמך שהוא כן אח"כ כאשר חפש בתיב' ולא מצא השטר כתב לאשתו כי השטר אינו בתיב' וכתב' לו התנצלות שבטרדת ובהחפז' על הדרך חשב' כי הניח' בתיב' אבל היא לקח' אותו עמה ובבוא' לבית' באיז' שבועות התחיל' לגלות ערמות' וא"ל שרוצית שיגרשנ' ושנא' אותו והוא מפני כי בושת פניו כסהו החל בדיבורים ואמירות רכות וקשות לשאול אות' מה טעם בדבר אבל לשוא היו כל טענותיו ואחת דבר' שאין לה שום טעם רק שרוצית שיגרש אותה ואם לא יגרשנה הנה שכירות הדירה כבר חלף ובמשך הזמן תצטרך להשכיר דירה חדש' ולא תשכיר דיר' והיא תסע לכפר אחד אשר יש לה איז' קרובה שם ותשב שם ואותו תניח על קרן הצבי וכראות בעל' הצרה הזאת היה הולך ודל ורזה אבל מ"מ לא רצה לגלות עד שהיא בעצמ' באתה אל ביתי והגיד' לזוגתי תחי' כי על דעת' לגרש בעל' וזוגתי תחי' לא ידעה כלל משום דבר מה להשיב והנה בא אח"כ הבעל וספר כל המעש' ושלחתי אחרי אחיה וטיילתי אתו ארוכות וקצרות והוא השיב כי אין רצונו להכניס עצמו בזה מטוב ועד רע ואמרתי לו עכ"פ המעות לא יחזיר לשניהם ויניח אותו ביד שליש והשיב מי שהוועקסיל בידו לזה יחזיר ואמרתי הלא אתה ידעת כי הערימה בדבר והוא בתום לבבו האמין לה אבל כ"ז לא הועיל והנה הוא נשאר בלי פרוט' אחת והוסיפ' לעשות שגם הספרים שהי' לו כאשר הלך מביתו פתח' הארגז אף שהספרי' מונחי' בארגז והמנעול הי' תחת ידו בכ"ז פתח' ושבר' הארגז והוציא' כל הספרי' וגם כל כלי הבית הוציא' וגם השט"ח שלה החביא' ובבואו לביתו התרגז מאד ואמר' שהספרים החזיר לשליש אבל הבעל לא יהי' עוד בבית' כ"א בבית גיס' בעל אחות' שמת' ושם תשלח לו לאכול ומה יכול לעשות הוכרח לעזוב בית' והוא מתגורר שם ומפני כי בדיניה' אינו בעל' כי לא לקחו רשיון כנהוג ע"כ אין לו שום טענ' ומענ' בדיניה' ובעוה"ר אין כח ב"ד יפה בזיווג ע"כ אמרתי לעיין בדינם עפ"י ד"ת מה משפט הדבר והנ' זה ודאי דיש לה דין אומרת מ"ע ועכ"פ אין לה טענ' מבוררת בודאי כי שלחו אחריה הרב' אנשים והיא אמר' כי שנא' אותו אבל בלי טעם ואומרת כי גם בעת נשואיה שנא' אותו רק שאבי' כפה אות' ומה שדרה עמו כמה שני' והי' להם ילדים מפני כי אבי' נפטר והעזבון הי' כמה סכסוכים בינ' לבין אחי' וידע' שבעל' הוא מתחשב ויקר מפני כבוד משפחתו ע"כ אמר' בנפש' שתערי' ואנשי משפחתו יליצו טוב בעדו כי יתפשרו האחי' וכן הי' כי באמת האחי' שונאי' אותו ואות' והנ' עמד נגדם ועי"ז באו לעמק השו' וכעת רוצית להתגרש ועכ"פ אין לה טענ' ברור' ולא שום אמתלא מבוררת והנה הב"ש סי' ע"ז מביא בס"ק ח' ד' שיטות בזה ושטת הרמב"ם נלפע"ד דהוא לשיטתי' דס"ל במ"ע כופין אותו לגרש א"כ ע"כ שטענת' ודאי טוב' ולכך ס"ל דנוטלת נ"מ ונצ"ב אפי' כשהם בעין אבל לפי מה דנחלקו על הרמב"ם א"כ לא נשאר רק שיטת הרא"ש והרמב"ן כי שיטת הר"ן אינו כמ"ש הב"י דלא קי"ל כן ועכ"פ לדברי שניה' הנ"מ הם שלה אפי' בלא תפס' ובנצ"ב ובמעות אי שייך תפיס' מועיל תפיסת' ולדעת הרמב"ן ל"מ תפיס' בנצ"ב ובמעות אי שייך תפיס' עיין ב"ש ס"ק נ"ה ובקיצור דינים דכל שתפסה באין לה טענה מבוררת מועיל תפיסה אך בנ"ד הא לא באה בתורת תפיסה והרי הלותה המעות לרבי בעריש וכ"כ הר"ן בפרק שני בקידושין גבי אומן קונה בשבח כלי דאף דמשכון קני ליה מדר' יצחק זה דוקא כשבא לידו בתורת משכון אבל כאן בא לידו בתורת אומן ולא בתורת משכון ל"מ תפיסה בזה ובתשובה הארכתי בזה על דברת הפמ"א ואכ"מ ואף שהיא יש לה הוועקסיל בידה הא לא תפסה המעות עצמם ואף דממרמי חשוב כגבוי כמ"ש הט"ז ובב"ש כאן בקצוריו הנה מלבד דבבת עיני חולק ע"ז וכ"כ בזה בתשובה וע' בחבורי יד יוסף סי' ר"ד ואף גם דגם זה לא בא לידה בתורת תפיסה והרי א"ל דהוועקסיל מונח בתיבה ואף אם הערימה מ"מ פשיטא דזה לא מקרי תפיסה כיון דבאמת הוועקסיל היא בלי שם ואטו אם אשה תלוה מעות לאחד ותקח שטר זה יהיה מקרי תפיסה ומלבד כ"ז הלא גם הוא הכניס נדן ומהיכן נודע שהמעות הלז היא מעותיה ונצ"ב שלה דלמא שלו היה והרי הרוויחו הרבה וגם הנדן הי' הרבה רק שהפסידו וההפסד והריווח הכל של בעל ול"ש בזה תפיסה כלל.

והנה אם הוא מותר לישא אחרת הנה בש"ע מבואר שהראב"ן מתיר לו לישא אחרת והמהרי"ק חולק ולפענ"ד בנ"ד ודאי מותר הוא לישא אחרת דהמעיין במהרי"ק ימצא דעיקר סברתו דאם ניקל במורדת גם בשאינה מורדת ניקל וזה הכל אם הבעל רוצה לגרש אותה ולא להשהות יב"ח אבל כאן הוא להיפך הבעל אינו רוצה לגרש רק שהיא אנסתו ולקחה כל אשר לו ואומרת לו אם תרצה לגרש אתן לך כפי אשר ארצה ליתן ואם לאו אין לך כלום והיה יהיה מוכרח חלילה לנודד ללחם אי' הנה כל כה"ג לא תקנו כלום ורגמ"ה לא תקן בזה ועיין שו"ת רדב"ז ח"ב סימן ת"ש שמבואר בהדיא דאף שקיים פו"ר כל שאינה רוצית לקבל גט ואף אם רוצית כל שהוא אינו רוצה לגרש אשתו ראשונה דמזבח מוריד עליו דמעות א"כ מה יעשה זה למה יעגנו ע"ש ואף שכאן רוצית להתגרש הא אינה רוצית ליתן לו אף הסך שהביא עמו בנדוניא ואם נאמר כן כל אשה תעשה כן ואם רגמ"ה העדיף כח האשה בפני המעוללים בנשותיהם שלא כדין מכ"ש שמחוייבים אנו לתקן כן מפני תקנת האנשים שכל אשה שחצניות תעשה כן לבעלה שיתרצה לגרש בדבר מועט וילך לו בפחי נפש ובפרט כאן שלא קיים פו"ר והוא בחור רך בשנים ובזה"ז שהדור פרוץ פשיטא שלא נחוש לחרגמ"ה לעגנו בחנם ואם יוכל לישא אחרת והיא תשב עגונה אז נתקן שלא יעשו הנשים שחצניות כן ולא תשא עיניה לאיש אחר ותניח בעלה ותלחצהו לגרשה במעט כסף וכדומה כנלפע"ד ברור ובאמת שדעת הנו"ב דחרגמ"ה שלא לגרש בע"כ חמור מלישא ב' נשים אף שאני כתבתי לעיל להשיג ע"ז מ"מ י"ל דכל הטעם דלישא ב' נשים חמור הוא משום דיש לו מקור בש"ס דהא אמרו והוא דאפשר למיקם בספוקייהו ולפ"ז כאן במורדת שא"צ לתת להראשונה מזונות ות"כ א"כ ל"ש הטעם ודוקא בנשטתית הוא דיש להחמיר שלא לישא דהוא מחוייב לתת לה מזונות להראשונה שהיא לא פשעה אבל בפשעה באופן שלא נתחייב לתת מזונות למה לא ישא אחרת ואף דיוכל להיות שתחזיר בה הראשונה וא"כ יצטרך לעבור על שתי חרמות דהא יצטרך לגרש אחת מהן בע"כ וא"כ עבר על שני חרמות שנשא ב' נשים וגם אח"כ גרש אחת בע"כ ז"א דכל שבשעת הנישואין נשא בהיתר א"כ יוכל לישא אחר כך הראשונה והשניה גם כן תשאר ולא עבר כיון שנשאה בהיתר וכמ"ש בתשובה בזה וע"כ לפענ"ד יש להתיר לזה לישא אשה אחרת ונווסרו הנשים ולא תעשינה כמותה ועיין בנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' צ' והנה מה שהאריך בשו"ת גוא"י הנ"ל וכן כתבתי אני שם דחרם שלא לישא שני נשים חמור נלפע"ד דהסברא הוא כך כיון דרגמ"ה תיקן מפני תקנת הנשים להקל עליהם שלא יעוללו בהם הפרוצים א"כ לכך החמיר בזה שלא לישא שתי נשים דאל"כ לא הועילו בתקנתה דאף אם לא יוכל לגרש בע"כ מ"מ יוכל לישא אשה אחרת וישמש עמה והאשה הראשונה תשב עגונה וצרורה אלמנות חיות ל"מ לדעת המזרחי והב"ח לא צריך ליתן להראשונה שאר כסות ועונה וא"כ בודאי תהי' אלמנה חיות אלא אף לדעת הח"מ והב"ש סימן ע"ז ס"ק וא"ו דיתן לה מזונות וכסות ועונה א"י לכופו שהיא שנואת הלב ומזונות יוכל ליתן בצימצום כמו המשרה ע"י שליש א"כ תהי' לה צרתה בצידה ותתעגן לכך תקן הגאון שלא ישא אשה אחרת וכיון שלא יהיה אפשר לו בלא אשה כלל א"כ יהיה מוכרח לדור עם הראשונה כדת זה הי' תקנתו ולפ"ז נראה ברור דבמקום שא"א לגרש להראשונה כגון נשטתית ומכ"ש בעוברת על דת דפשעה ולא אכפת לו במה שתתעגן בודאי חרם דשתי נשים קיל יותר וזהו מ"ש רמ"א בסי' א' סעיף יו"ד דמקום שאינה בת גירושין כגון בנשטתית יש להתיר לישא אשה אחרת והיינו משום דבכה"ג לא הועיל רגמ"ה בחרם שלא לגרש אשה בע"כ דיכול לישא אחרת ואף דנשתטית מוכרח ליתן לה מזונות מ"מ עכ"פ למה נעגן אותו שלא ישא אשה אחרת ובאותן שמן הדין לגרשה שוב לא שייך חר"ג ובזה ניחא מה שבסי' קי"ט לא הביא המחבר דין חרגמ"ה שלא לגרש בע"כ משום דהא בהא תליא דכל שתיקן שלא ישא אשה על אשתו שפיר הועיל בתקנה שלא לגרש בע"כ ובסי' קט"ו כתב הרמ"א דיש להתיר לגרש בע"כ ולא כתב להתיר לישא ב' נשים היינו משום דכל דמותר לישא ב' נשים ממילא לא הועיל הגאון בתקנתו שלא לגרש בע"כ וא"כ זו ואצ"ל זו קתני ומה גם דשם עבדינן גם להתקנה שלה דאם ל"כ תהי' היא באיסור כל ימיה דהרי עוברת על דת ואולי תזנה תחתיו לכך התיר לגרש בע"כ ומוטב שתהיה פנויה ועיין בסימן א' לענין אם נשתמדה אשתו דמזכה לה גט מטעם זה ובזה ניחא מ"ש בסי' ע"ז דאין מתירין לו לישא אשה אחרת אבל לגרש בע"כ מותר הרי שחרם לגרש בע"כ קיל מחרם שתי נשים ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דחרם שלא לישא ב' נשים הוא דאם לא כן לא הועיל בתקנה זו שלא לגרשה בע"כ ולפ"ז נראה לפע"ד בשמרדה באומרת בעינא ליה ומצערנא ליה למה נתיר לישא אשה אחרת הלא מוטב שנתיר לו לגרשה בע"כ כיון שהיא עשתה שלא כהוגן גם לה נעביד שלא כהוגן אבל במה דנתיר לו לישא אשה אחרת מה יעשה לה היא בלא"ה רוצית לצערו ע"כ מוטב שנתיר לו לגרשה בע"כ ולפ"ז בנדון דידן דהאשה רוצית שיגרש אותה והוא ילך בפחי נפש אם נימא דיגרש אותה הרי היא רוצית בגט וא"כ כל הנשים יעשו כן לבעליהן וכדי בזיון ע"כ מוטב להתיר לו לישא אשה אחרת והיא תשב אלמנות חיות עד שתתן לו כפי מה שיתפשרו ביניהם ולא יחרוך רמיה צידו אבל באמרה בעינא ליה ומצערנא ליה א"כ הרי אינה רוצית בגט רק לצער אותו אם כן כל שיצטרך לישא אשה אחרת הרי מ"מ הועילה מעשיה לצער אותו ומ"מ אגוד בה ומי יודע אם ירצו ליתן לו אשה אחרת לכך מוטב שיכופו אותה לקבל גט דאז מצער אותה ולא תעשינה ידיה תושי' כנלפע"ד.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף