שואל ומשיב/א/א/קעז

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן קעז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

איידי דאיירי בגט מעושה אכתוב פה מ"ש על מה שנשאלתי מברעזאן מהרב הגדול מוה' דוד מאיר פריש נ"י דיין ומו"ץ דשם בעש"ק פ' ויצא שנתרי"ד ואני רשמתי כעת מוש"ק הנ"ל יו"ד כסליו בדבר שאירע אחד נשא אשה ואחר החתונה הרגיש קצת שהיתה חולנית ושכבה במטה והקיאה דם וחשב כי דרך נשים לה ואח"כ ראה שהיתה נכפית ולפי דברי הבעל הודית לפניו שהיתה כן קודם החתונה וגם אמר הבעל שהרופא שהקיז לה דם אמר ליה אחר כך כי יש לה חולי הנ"ל ר"ל ושלחה לביתה ונשאר אצלו נדונייתא שלה וחפצים שלה אחר כך באתה האשה עם אחיה והלכו בערכאות וכאשר ראו כי לא הועילו שם נתרצתה על בוררים עפ"י דתוה"ק ובאופן זה תקבל ברצון גיטה וכן נעשה שקבלו ג' בוררים ופשרו אותם בק"ג א"ס ונתרצת כפי אשר יגזרו הפסק והיה הכל בקנין הפשרה והגט והוסיפו לה כפעם בפעם כדי שתתרצה בגט אח"כ הפצירו היא ואחיה שיסדר הגט מהר כדי שלא תרבה בהוצאות כי היה יום ה' אחר חצות וכאשר סדר הגט ונשתהה הכתיבה והחתימה חשש שמא היא חשכה קרע הגט כדי שלא יהיה מוקדם בלי שליח ובבקר הפציר הבעל ואמר כי בשעת הדחק מותר לסדר אפילו בע"ש ואולי תחזור בה אבל אשה ואחי' אמרו כי א"א לשאר שם על שבת כי שמא מפני ע"נ יארע לה החולי ר"ל ושמע לקולם ונסעו לביתם וכעת לא באה והתרה בה שיוכל לגרשה בע"כ ונתנה כתף סוררת ואינה רוצית לקבל גט עד שיתנו לה תרקב' דדינרי ועתה הבעל מתרעם כי על ידו נפסד ורוצה הבעל להתיר לו שיגרש בע"כ ומעלתו האריך למעניתו להתיר ושאל הסכמתי והנה מעלתו הביא דברי הש"ע אהע"ז סי' קי"ז סי"א ומה שהאריכו הח"מ והב"ש בזה והמהר"ם מלובלין והנו"ב השיב ע"ז במהד"ת סי' ק"ד והאריך בביאור דברי הרא"ש דלגרש בע"כ אינו רשאי רק לכוף אותה שתקבל גט זה רשאי לעשות אבל אם תעמוד במרדה א"י לגרש בע"כ והאריך בביאור הדברים ודפח"ח וגם בק"א בהפלאה סי' קי"ז שם כתב ג"כ כן בכוונת תשובת הרא"ש בקצרה ומעלתו כתב שבספר שו"ת מהגאון מטולטשין נדפס מחדש דוחה דברי הנו"ב והנה לא ידעתי שם הספר ולא ראיתי הספר וכתב שגם לשון הרמ"א שכתב ואין בזה תקנת רגמ"ה משמע ג"כ דיכול לגרשה בע"כ דאל"כ אדרבא משום דשייך תקנת רגמ"ה הוצרכו לכפותה והנה באמת שפשטת הענין נראה משו"ת הרא"ש שם דיכול לגרשה בע"כ ובאמת שמכל הרבנים שהסכימו בשו"ת הרא"ש שם מבואר דיכול לגרשה בע"כ כמ"ש הרב הגאון מוה' מרדכי בר"י ז"ל שאם יזרוק לה גט מי יבא אחר הדבר אשר כבר עשהו ומבואר דיכול לגרשה בע"כ וא"ל דבדיעבד מועיל אף לאחר חרגמ"ה דז"א דאף בדיעבד ל"מ הגט וכמ"ש בשו"ת מהר"ם מינץ סימן ק"ב דגוף התקנה היה שלא יועיל הגט אף בדיעבד וכבר הארכתי בזה בתשובה על דברת הנו"ב מהד"ק סימן ע"ה באהע"ז הוא ואחוזת מרעיו הגאונים אם מועיל אם גרש ע"י שליח בע"כ וכתבתי דבחנם טרחו שהדבר מבואר דגוף התקנה היו שלא יועיל אף בדיעבד והארכתי בזה וגם משו"ת הגאון ר"מ בר"מ שם משמע ג"כ דיכול לגרשה בע"כ וכאשר הרגיש הנו"ב שם בעצמו ונדחק ליישב ובאמת שהר"י בר"מ שם הביא משאלתות שכתב רק שתקבל גט בע"כ הן אמת דלא זכיתי להבין דאפשר דהשאלתות לא חש לתקנת רגמ"ה וגם לא ידע מתקנת רגמ"ה רק מטעם שלא התנה כתב דאעפ"כ יכול לגרש בע"כ והא דנקט התנה משום רבותא דר"מ ע"ש וא"כ אין ראיה ועכ"פ נראה דמתירין לגרש בע"כ אך ביאור דברי הרא"ש נלפע"ד דבר חדש דהנה באשה שאינה בעלת מום אם רוצה למנוע ממנו עונתה כדי שתוכרח לקבל גט נחלקו המזרחי והב"ח והח"מ והב"ש לעיל סימן ע"ז ודעת המזרחי דיכול למנוע ממנה שכ"ו וכן הסכים זקני הב"ח אבל הח"מ חולק בזה ובאמת שלפענ"ד הדבר תלוי בזה דהנה באמת מה שמונע ממנה שכ"ו אינה מגרשה בע"כ רק שהיא ע"כ מתרצית כיון שהוא מונע ממנה כל החיובים שלו עליה וס"ל להמזרחי דכיון דמצד הדין הש"ס יוכל לגרשה בע"כ רק שרגמ"ה החרים שלא לגרש בע"כ אין בכלל רק גירושין בע"כ ולא מה שמונע ממנה שכ"ו והיא מתרצית אף שגם הרצון בע"כ כמ"ש הרמב"ם בענין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ורק שם ע"י שמצוה לשמוע דברי חכמים נתרצה בלב שלם אבל כאן אינה מתרצית רק דמ"מ לשון התקנה היה שלא לגרש בע"כ וכל שמתרצית אינו בכלל התקנה והח"מ ס"ל דאין הולכין אחר לשון רק אחר טעם התקנה שנתקן שלא יזלזל בבנות ישראל ויעליל עליהם וא"כ גם בה אם נימא דיכול למנוע ממנה שכ"ו ושוב לא תתקיים כוונת תקנה ובכל התקנה אין אנו הולכין אחר הלשון רק אחר הטעם של התקנה ועי' ביו"ד סימן רי"ח רי"ט ולכך ל"מ וע"ש בישועת יעקב בפי' הקצר שכתב שזקנינו הח"ץ ז"ל הסכים לדברי הח"מ וסתר פסק דין של אחד שפסק כהמזרחי ולפ"ז נלפע"ד דזה שכתב הרא"ש ואף את"ל שרגמ"ה השוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בע"כ והיינו שמצד הלשון שלא יגרש בע"כ כוון ג"כ לזה אבל עכ"פ יכול לכוף שתקבל הגט והיינו כיון דכופין אותה ודאי תתרצה וא"כ ממנ"פ אם תתרצה בלב שלם מה טוב ואם לא תתרצה בלב שלם כל שאומרת שמתרצית עכ"פ אין בזה תקנת רגמ"ה דרגמ"ה בלשונו לא אמר רק שלא יגרשה בע"כ וכאן הרי מגרשה ברצונה אף שגם הרצון הכרח הוא מ"מ אינו בכלל התקנה וטעם התקנה ודאי ל"ש דמצד הדין יכול לכופה כמו שכופין לאיש וא"כ באמת יכול לגרשה בע"כ ובאמת ל"ש לומר שמ"מ תהי' סרבנות דהא יוכל לכוף אותה עד שתצא נפשה ובודאי תתרצה וכמו שכתב מעלתו לתמוה על הנו"ב דהיכן משכחת לה שלא תתרצה ויפה הביא ראיה מהא דאמרו מלמדין אותה לומר לא בעינא והיינו ע"י כפייה וכמ"ש בשיטה שם וע"כ שבידינו לכופו עד שלא תרצה וה"ה דבידינו לכופה עד שתתרצה ומה נכבד בזה לשון הרמ"א שהגיה ואין בזה משום תקנת ר"ג והיינו שבזה שכופין לא נתבטל תקנת רגמ"ה דמצד הלשון אין רצון בכלל בע"כ ואף שגם הרצון אונס ומצד הדין יכולין לכופה וז"ב מאד.

עוד נ"ל בכוונת הרא"ש דהנה יש שתי תקנות רגמ"ה א' שלא לגרש בע"כ ושלא לישא שתי נשים והנה הנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סימן א' ובמהד"ק חאהע"ז סימן ק"ב דעתו דחרם שלא לגרש בע"כ חמור מחרם שלא לישא שתי נשים ע"ש ואני בתשובה הארכתי לדחות דבריו אך זה נ"ל ברור דבאופן דיכול למנוע ממנה שכ"ו וגם הכתובה אינו מחוייב לפרוע רק לכשתשיג ידו וכמו בנכפית שכתב הרא"ש הדין בזה נלפע"ד דיותר טוב למנוע ממנה שכ"ו ואז ישא אשה אחרת עליה ול"ש בזה כלל חרם דשתי נשים דכל הטעם של החרם היא משום דלא יוכל לעמוד בספוקייהו של שתי נשים ולפ"ז כל דמונע מהראשונה שכ"ו ואינו מחויב כלל בחיובי איש על אשתו א"כ אף דלא גרשה יכול לישא אשה אחרת והוה כמאן דליתנהו ומעתה שפיר כתב הרא"ש דאף אם נימא דאין לגרשה בע"כ מ"מ יכול למנוע ממנה שכ"ו וא"כ שוב יכול לישא אשה אחרת עליה וא"כ אין הכרח שיעבור על חרגמ"ה לגרשה בע"כ ומשום ביטול פ"ו ג"כ ליתנהו דיכול לישא אשה אחרת ולפ"ז היה נלפע"ד דבאמת לא יעבור על חרגמ"ה של גט בע"כ רק לישא אשה אחרת הותר לו דל"ש בזה התקנה כנלפע"ד ועיין בט"ז אהע"ז סימן קי"ט שהאריך שם דמשום לא פלוג גזרו אף במידי דל"ש הגזירה אבל כל שנוכל לומר שבזה לא היו הגזירה מעיקרא ל"ש ל"פ והארכתי בזה ולפ"ז גם כאן גוף הגזירה שלא לגרש בע"כ בכל אדם גזרו ומה גם דשם מיירי שהחולי אירע אחר הנשואין ולכך חייב לתת לה כתובתה וא"כ היתה הגזירה כוללת ולכך לא התיר רק לכוף לקבל גט דזה לא הי' בכלל התקנה ודו"ק ועכ"פ קצת נוטה כסברת הנו"ב בביאור דברי הרא"ש אך זה כשנולד אח"כ אבל באם נודע שהיתה נכפית מעיקרא שוב הוה מקח טעות דאדעתא דהכי לא נתקדשה וכמ"ש הגאון ר"י בר"מ בשו"ת הרא"ש שם ובאמת שמהראוי לומר אדעתא דהכי לא קדש אף שאח"כ אירע ואף שתלוי בדעת שניהם וכמ"ש התוס' כתובות דף מ"ז ז"א דהא כשהיא נכפה ג"כ כופין וא"כ שניה' הסכימו לזה ועיין שו"ת נו"ב מהד"ק חלק יו"ד סימן ס"ז מ"ש בישוב קושית הח"ץ על הרא"ש גבי המירה אחות המשודך ע"ש ולפ"ז אף גט ל"צ אך נראה דמה אכפת לה שתתגרש בגט או שהוא יגרש בגט ולפ"ז עכ"פ לומר שלא יוכל לכופה לקבל הגט בזה שוב שייך לומר אדעתא דהכי לא קדשה ודו"ק היטב וא"כ בנכפית ודאי יכול לגרש בע"כ ודו"ק היטב והנה מעלתו הקשה דאיך יכול לכופה לקבל הגט הא אנסוה לקדש ל"מ מטעם דהוה תלוה לקנות וגם כאן הוה תלוה לקנות. ולא אמר כלום דמה קנתה בגט הא בגט כותבין אף על א"ה דא"צ רק שתקבל הגט אבל אינה קונית כלום ואף הכתובה א"צ ליתן לה כל שיכול לגרשה בע"כ כמ"ש הרא"ש וא"כ לא קנתה כלום ולדבריו יקשה איך מתגרשת בע"כ בכל מקום וז"ב גם מה שהקשה דאם התירו להכות עד שתצא נפשו אף שהמכה אחד מישראל עובר בלאו דלא יוסיף ויש חרם ע"ז כמבואר בח"מ סימן ת"כ ס"א ואפ"ה למגדר מלתא התירו לב"ד ליסר או בשוטים ולמה נחוש לחרגמ"ה ולא נתיר לק"מ דחמורים ד"ס יותר מד"ת ואם מקיל בחרגמ"ה יפרוץ גדרן של חכמים ויהי' נפקע חרמו וגם דהלאו דלא יוסיף בדידיה תלוי אם יתרצה לא יכה אותו ואיך נתיר חרגמ"ה וז"פ וברור ומה שהאריך אם בדיעבד שעבר וגרש אם יועיל כ"כ למעלה והארכתי בזה בתשובה דל"מ דגוף התקנה היתה כן והבאתי דברי הש"ג פ' חזקת שכ"כ בהדיא ע"ש.

ומה שתמה מעלתו דכיון דיש סכנה בדבר איך לא כפינן לגרשה בע"כ והביא דברי הב"ש סימן קנ"ד ס"ק ט' לפענ"ד לק"מ וגם דברי הב"ש לפע"ד אינם נכונים דהסכנה הוא לשמש עמה אבל שם באמת אף לדברי המרדכי אף דא"י לכוף לגרש אבל אין כופין אותה שתהי' עמו כמ"ש בהדיא שם וא"כ ל"ש סכנה וגם הרא"ש כתב דיכול למנוע ממנה שכ"ו ואם כן ל"ש סכנה ומה דאמרו לא ישא אדם אשה ממשפחת ניכפין ומצורעים היינו אם רוצה לדור עמה כדרך איש ואשתו שייך סכנה וז"פ ומה שהקשה מעלתו בהא דאמר רבא ביבמות דף ס"ד השתא דאמרת אחיות מחזיקות לא ישא אדם אשה ממשפחת מצורעים ונכפין והוא דאתחזיק בג' זימני. וכ"פ הפוסקים בטוש"ע אהע"ז סימן א' והרי בסימן רס"ג ביו"ד קי"ל גבי מילה בתרי זימני הוה חזקה לק"מ דשם בדם מילה הוא חשש יותר ואף בתרי זימני משא"כ מצורעים ונכפית דאינו תלוי באשה כ"כ כמו דם וע"ש ולא למדו ממילה רק דאחיות מחזקות אבל הא כדינו והא כדינו ועיין בסימן רס"ג שם ותמצא שכן הוא. ומה שתמה מעלתו על הב"י בסימן ל"ט שהביא דברי בן הרשב"ץ שהוא הרשב"ש שכתב באשה שהיא מצורעת מנגעים הטמאות ותמה הב"י דהוה מום וע"ז כתב דבאמת הוה מום רק דשם לא מיירי שהיא מצורעת והרי מיירי מטומאת צרעת ושם דוקא בשחין שנרפא ול"ש מום ועיין ברמב"ם פ"ב מנגעים ובפ"א מט"ץ באמת שגם הב"י הרגיש בזה דהוא מדיני טומאה קמיירי אבל מ"מ תלונת הב"י דכל שהוא ממראות נגעים אף שנרפא מ"מ מאיס והוה מום וז"פ ומה שהקשה על הרא"ש שכתב דלא גרע אשה מאיש וכל דבאיש כופין גם באשה וכ"כ הב"י בסימן ל"ט שם לענין מוכת שחין וע"ז הקשה דברמב"ם פכ"ה מאשות ה"ט ויו"ד מבואר דבאיש כופין אף שרוצית להיות עמו אבל באשה אם רוצה לקיים יקיים לק"מ לפע"ד דבאמת אם רוצה לגרש בזה לא עדיף אשה מאיש רק להיפך אם רוצה לקיים הנה באיש חשו לאשה בכ"ד ניחא לה ושמא תתרצה לשמש עמו והחולה ממיקתו משא"כ באיש דודאי לא יתרצה לשמש עמה וז"פ וגם נראה דבאיש לא חשו דהוא יכול לישא אשה אחרת והרמב"ם לא הזכיר מתקנת רגמ"ה ולא נתשפטה בארצו כלל ולכך באשה דלא חזיא לתרי לכך חשו בה ביותר שמא תרצה לשמש ולא תוכל להתאפק ותהא ממיקתו וז"פ. ומה שהאריך בהא דמוכת שחין דאמרו שממקת אותו וקשה בהא דאמרו אפילו היא חגרת או מוכת שחין וכן בקדושין אמרו דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין והרי יש סכנה לק"מ דלא כל מוכת שחין יש סכנה וכבר הרחיב הדיבור בזה בשו"ת מזרחי ח"ב סימן י"ט הנקרא מים עמוקים יעו"ש במגיה שהרגיש בזה ובאמת באונס אפשר לומר דקנסו אותו הואיל שבא עליה באונס ולא חשש על שהיא מו"ש א"כ צריך לישאנה אבל א"צ לזה וכמ"ש במזרחי שם ומה שהקשה מע"ל על דברי הב"ש סימן קט"ו ס"ק ז' שאם נשבעת על איזה דבר שלא תעשה עוד כן ואם תעשה תקבל גט ואח"כ עברה על השבועה דהשבועה חל אף דאיכא חרגמ"ה דהא חר"ג הוי לטובתה וא"כ יכולה למחול וא"כ כיון שחל השבועה שוב כשעברה הוה עוברת על דת ויכול לגרשה בע"כ וע"ז הקשה משו"ת מהר"ם מינץ שכ' שאם נשבעת שתקבל הגט ואח"כ חזרה ולא רצתה לקבל הגט שייך חרגמ"ה ואף אם עבר וגרש הגט בטל ע"ש לק"מ דבודאי יכולה לחזור מהשבועה ובודאי צריכים להתיר לה השבועה מקודם הגט כדי שלא יהיו גט מעושה וא"כ כיון שמתירים לה שוב יכולה לחזור אבל שם השבועה היה שלא תעשה איזה דבר רק שקבלה על עצמה שאם תעשה תקבל גט וא"כ כשעברה על השבועה הוה עוברת על דת ויכול לגרשה בע"כ אבל כאן הרי השבועה היה לקבל גט והשבועה דלא מוכרחים להתיר לה כדי שלא יהיה גט מעושה ושוב יכולה לחזור בה ואין כאן עוברת על דת וז"פ וברור ועיין בספר ג"פ סימן קי"ט ס"ק נ"ד וגם בנ"ד אף שנתרצית מתחלה מ"מ הרי מסתמא התירו לה מקודם דאל"כ הוה גט מעושה וא"כ שוב חזר חרגמ"ה לדוכתיה ומיהו בכה"ג שהיא נכפית ומחויבת לקבל הגט א"צ להתיר לה השבועה אבל באמת הרי לא נשבעת כלל ובודאי יכולה לחזור ומ"ש מעלתו שאחר שהרופא הגיד שהיא נכפית הרי ע"א נאמן באיסורין ואף דאתחזיק איסור הרי לפי דבריו מעולם לא אתחזיק איסור כלל דהי' יכול לגרשה בע"כ דהית' נכפית וכמ"ש בשו"ת מיימוני הנה ל"ד לשם דשם לפי דבריו לא הית' בחזקת א"א אבל כאן היא א"א גמורה וכל דלא גרשה א"א היא ולפי דברי העד היה יכול לגרשה שהיתה נכפית אבל עוד לא נתברר אם לא ידע ומחיל ולכך אינו נאמן ומה גם דהוה ע"א בהכחשה וע"כ נלפע"ד דא"א להתיר עד שיתברר היטב אם היתה נכפית קודם החתונה ואם לא ידע הבעל ושתיק ועיין ב"ש סי' קנ"ח ס"ק א' ובנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' וא"ו וזיי"ן ועיין ב"ש סי' ט"ו ס"ק ב' ובגוף דברי הרא"ש נלפע"ד דהעיקר כהב"ש דאף אם נימא דהרא"ש ספוקי מספקא ליה אם יכול לגרשה בע"כ כמ"ש הנו"ב מ"מ הו"ל ספק חרם ולדעת הנו"ב מהד"ב אינו רק ספק דרבנן ואף לפמ"ש בחבורי יד שאול סי' רכ"ח דספק חרם היא מה"ת כאן שעכ"פ לכוף לגרש גם הרא"ש מודה א"כ לא הוה ספק חרם גמור דאתרע לה התקנ' בכה"ג וגם כפי הנרא' הרא"ש לא סמך על עצמו וכתב זאת לחכמי מרשילי"א והרבנים שם אף שכבדוהו וכתבו בשם מורי הרא"ש מ"מ גדולי ישראל היו וכתבו בענוה אבל הם הסכימו שיכול לגרשה בע"כ וא"כ הדין דין אמת שיכול לגרשה בע"כ כמ"ש הב"ש אמנם יהי' איך שיהי' לפע"ד נראה דכאן אם עבר וגרש בודאי מועיל דאף דבמגרש בע"כ היתה מעולם התקנה שלא יועיל הגט כמבואר בשו"ת מהר"ם מינץ דכן היתה התקנה מ"מ כל הטעם היא משום דכל המגרש אדעתא דרבנן מגרש ואפקעו רבנן לגירושין כדאמרו בגיטין דף ע"ג וכאן ל"ש זאת דלא אפקיעו לגירושין דבאמת כופין אותה לקבל גט וא"כ עכ"פ כל שגרשה וקבלה הגט בודאי לא הפקיעו הגירושין וז"ש בשו"ת הרא"ש שאחד מהגדולים שם נהג שתתפייס במה שרוצה ליתן שאם יזרוק לה גט מי יבא לבטל את אשר כבר עשהו והיינו דאם עבר וגרש ודאי מועיל וכמ"ש אחר כמה שנים מצאתי בשו"ת בשמים ראש סי' קס"ח שדרך קצת בדרך הזה שכתבתי למעל' בכוונת הרא"ש בתשובה והנה בין אם הוא מהרא"ש בעצמו או מיוחסת להרא"ש והיא מש"ב הגאון בעל כסא אני שמח מאד שזכיתי להבין ולכווין לזה ולא נפניתי כעת לעיין היטב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף