שואל ומשיב/א/א/כא

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן כא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט אל כבוד הרבני המופלג מוה' זאב וואלף וויין גארטין נ"י מסאמביר.

מכתבו הגיעני ואני נאחזתי בסבך הטרדות ועברתי על דבריו והנה ראיתי שאלתו באשר היה שם איש אחד ונפטר והניח עזבון אחריו שדות ובית חומה אך היו מוכתבים ומשועבדים למלך עבור קאווציע בעד איש אחד זה זמן רב והנה המנוח הניח בנים אחריו ולא חלקו השדות והבית עבור כי לא ידעו איך יפול דבר מענין השעבוד הנ"ל וברבות הימים נמכרו השדות והבית ע"פ ליצטאציע וקנה אחד מהבנים את הכל בזול גדול מאשר הוא שוה וע"ז ערער אחד מהאחים לאותו הקונה לאשר אף שהוא לא יכול לגאול כי לא השיגה ידו מ"מ עשיר אחד בקש מאתו אשר ירשהו לקנות ויתן לו בחנם שדה אחת ועוד יותר כאשר יתפשר עמו ואף אם אותו הקונה לא ירשהו לא רצה העשיר להשגיח ע"ז וע"ז השיב האח כי בעינו לעול גדול יחשב אשר יעשה כזה לאחיו וע"כ אמר שישאל לאחיו אם יקנהו לשותפות לא ירשהו ואם אין ירשהו ואחיו הבטיח לו לקנות לשותפות וע"כ משך העשיר ידו ולא העלהו בדמים וגם שאר אנשים היו אשר רצו לקנות ובקש מהם שלא יקנו ולא יעלו בדמים וע"כ קנה אחיו בזול ואחר אשר קנה פשט לו אחיו את הרגל ולא רצה לתת לו מאומה ועוד הוסיף לאשר האח הלז היה יושב בבית אחד מכבר והי' שם כותל אחת רעועה והאח הקונה בקש מהאדון הפארוואלטער אשר יצוה להרוס הבנין עד היסוד בה והפילו אשיותיו. והנה האח הנ"ל הזמינו לדין להאח הקונה ונתאחר הדבר כי איש עני הי' ובתוך כך נפטר ועתה קמו יורשו המנוח הנ"ל והזמינו את דודם על כל הנ"ל לפני ב"ד והשיב כי הוא קנה הכל בפירוש לעצמו אך אחר הקני' בנדבת לבו הבטיח לו לתת חלקו והגביל לו זמן אשר יתן לו חלקו במעות ובהגיע הזמן ולא יכול לקיים לתת חלקו במעות מחל לו בפירוש ברצון גמור והיורשים טוענים כי שקר הוא כי לא מחל אביהם והיה משתדל בכל עוז אך מפני כי הי' עני ע"כ לא יכול לו להזמינו לדין בחזקת היד ובכ"ז כ"פ הזמינו לדין ולא רצה לעמוד עמו והנה בררו להם דיינים והדיין הנברר מצד היורשים אמר שהדין עם היורשים כי אף אם לא אמר הקונה דבר ולא דבר כלל לקנות בשותפות כיון שהכל הי' בשותפות בתפיסת הבית ומבואר בח"מ סי' קפ"א בשיירה ההולכת בדרך ועמד גייס וטרפם דאם היו שותפים לא יוכל לומר לעצמי הצלתי ועיין בש"ך סי' קע"ו ס"ק מ"ה דאף בשבועה אינו נאמן כ"א במקום דאית ליה מגו וכאן לית ליה שום מגו והדברים ק"ו ומה התם כי כבר נגזל אחד מהם והי' ביד האנס אפ"ה כי הציל אמרינן אדעתא דשותפות הציל מכ"ש כאן שבעוד שלא לקח זה היו כלם שותפים בבית לכל הצורך רק שהיה משועבד לקיר"ה ואחרי כי סלק השעבוד נשארו בשותפותם וגם כאן הוה כמו יכול להציל שאף שלא השיגה ידו הי' יכול להשכין הבית והשדה ולקנות לעצמו והדיינים האחרים נחלקו עליו והיו שנים נגד אחד ע"כ כתבו פס"ד וז"ל הפס"ד בדבר התביעה שתבעו איך שקנה מה"ר ישראל דוב את השדות ובית חומה על הליטצאציע שעשה האדון הפראוואלטיר שהיו מוכתבים לשיעבוד אצל קיר"ה על אלף וששה מאות ר"כ בכדי לגבות החוב שמגיע לקיר"ה מדודם המנוח מוה' משה ז"ל ותובעים חלקם בבית חומה ושדות שהיה באמת משל אביהם דקנה המנוח מוה' יחזקאל ז"ל ובפרט שהבטיח לאביהם המנוח מוה' מאטי ז"ל שיהי' שותף עמו הנה ע"פ ד"ת אף שהיה מוה' ישראל דוב ואחריו ר' מאטי ז"ל שותפים במה שהניח אביהם והי' מהראוי לכאורה שמעשה שותף אחד מועיל גם לחברו כמבואר בחו"מ סי' קפ"א אמנם אחר שמוה' ישראל דוב טוען שקנה לעצמו רק מצד נדיבת לב לאחר הקנייה הבטיח לאביהם לקבלו לשותף אך הי' בפירוש מדובר באופן שיתן ר"מ חלקו בזמן המוגבל להם אמנם בהגיע הזמן המוגבל לא הי' ר"מ בהשג יד לשלם ע"כ מחל ר"מ ז"ל בפירוש וברצון גמור את ההבטחה ע"כ על מוה' ישראל דוב ני' מוטל לשבע ע"ז שכדבריו כן הוא ונוסח השבועה תהי' בעת שישבע ואם ישבע נשארו השדות והבית חומה ביד ר"י דוב לבדו אחרי שהחזיק בהם ע"פ השטר שהי' הליצטאציע שהיה השטר נכתב על שמו לבדו ומהני מחילת ר"מ בדיבור בעלמא כמבואר בחו"מ סי' רמ"א עכ"ל הפסק וע"ז צווח הדיין ככרוכיא כי מלבד שהדין בסי' קפ"א ששותף שהציל הציל לאמצע ואינו נאמן אף בשבועה כמ"ש הש"ך אף גם מה שציינו כמבואר בחו"מ סי' רמ"א הא ל"ש לשון מחילה עכ"פ במקרקעי כמבואר בס"ג בסמ"ע וש"ך שם וגם ל"ש לשון מחילה כי על מה מחל על מה שנטלו כבר הא לא נטלו ועל מה שיטול צריך להיות לשון מתנה והאריך בזה מעלתו הנה באמת אין רשאין להזקק כל שכבר פסקו הב"ד וב"ד בתר ב"ד לא דייקי ועי' בסמ"ע סי' י"ט ס"ק ב' אך להיות כי הדיין הנברר מצד היורשים צווח ככרוכיא שטעו רק שהם היו רוב אפשר דבכה"ג רשאין להזדקק וכפי דברי מע"ל גם הם הסכימו שישאלו אותי וכאשר אגזר אומר כן יקום אך אמנם לא שמעתי מעמם אך לפענ"ד הי' נראה דשניהם גם יחדיו לא צדקו דמה שדימו להך דס"ס קפ"ג לפע"ד ל"ד דשם באו גייס לטול בזרוע ובחמס והם לא נתחייבו שום דבר שפיר אמרינן דכל שלא גלה דעתו בפירוש שרוצה לקנות לעצמו א"כ מסתמא ע"ד שותפים הציל והוה שלהם כמו שהי' וכיון שזה לא עשה שום זכייה אבל כאן השדות והבית נשתעבדו לקיר"ה בעד חוב א"כ אם הי' קונה איש אחר אטו הי' להם דו"ד עמו וא"כ למה יגרע בן בין הבנים שהשיגה ידו ומצא כדי גאולתו ולמה לא נימא דהציל לעצמו ואף דהיו שותפים הא היו שותפים גם להחוב וא"כ הרי נעשה ליצטאציע על הבית והשדות וכל מי אשר ירצה לקנות זכה לעצמו ולמה יגרע הבן בין הבנים והרי קאווציע לא גרע מאפותיקי מפורש א"כ ניהו דמצי לסלוקי בזוזי אבל עכ"פ קיר"ה יכול לעשות ליצטעציע וכל אשר יעלה בדמים יהי' שלו וא"כ אף אם נימא דהלוה השני הי' יכול למשכן השדות והבית מ"מ כל שקנה אחיו הרי היא שלו ואף אם נימא דהוה אפותיקי סתם מ"מ עכ"פ הנכסים כבר משועבדים לקיר"ה וקיר"ה יכול למוכרם לאשר ירצה ובלבד שיעטרוהו בזהובים וא"כ היאך שייך לומר דשותף אדעתא דשותפות עושה והא לא גרע מאחר דבשלמא בשיירא שעמד עליהם גייס א"כ באמת אם עמד אחד והציל כל שהם היו יכולים להציל הי' גוזל שלהם וא"כ כל שהשותף הציל הציל להשותפות אבל כאן לא גרע הבן מאיש אחר ומה שטען ר"מ כי העשיר רצה לקנות ולוותר לו שדה אחת הנה לא בירר הדברים בעדות אמנם אף אם הי' מברר באמת הי' כעול דעכ"פ היורשים יש להם דינא דב"מ ואסור לאחר ליקח ע"פ הדין והיושר ואף דאם היה עבר וקנה קנה אבל עכ"פ בדין עשה העשיר שלא קנה וגם ר"מ ז"ל הלך לאחיו ואמר לו שיהיה שותף ובלבד שיתן לו מעות לזמן המוגבל וכל שלא נתן לו מעות במה יזכה ובלא"ה נראה דל"ד לשיירא דשם אם הציל להשותפות לא היו צריכין לזכות והיה נשאר הדברים כמו שהי' ברשותם ואטו אם הגזלן משליך גזלתו צריך הנגזל לזכות בקנין בחפציו זה ודאי אינו אבל כאן כל שהיה ליצטאציע והיה יכול לקנות כל מי שירצה א"כ גם הבנים כשהיו קונים היו צריכים קנין וגם בדינינו עכ"פ כל שצריכין לקנות צריך שיהי' בכסף ובשטר וכדומה וא"כ כל שקנה זה במה זכה להאחר כל שלא נתן לו מעות לא קנה ואינו רק דברים בעלמא שהבטיח לתת לאחיו כשיביא המעות ופשיטא דמועיל מחילה על דיבור בעלמא ובזה הטיבו אשר דברו הדיינים בדין שהשטר נכתב על שם הקונה מועיל חזקתו ומע"ל כתב דמ"מ קרקע בחזקת בעלי' עומדת ולפמ"ש א"ש דכיון דצריך זכייה וקנין מחדש א"כ מי שנכתב שטר הקנין על שמו הוא דהוה מוחזק עוד נלפע"ד דבר חדש דלפי מה דמבואר בב"ב דף נ"ב וב"מ דף ע"ב דמה שמשועבד להמלך הו"ל של המלך ואינו כשאר חוב דמחסרא גוביינא משא"כ במס המלך אף אם שוה אלף זוז והוא אינו משועבד למס רק דבר מס דהוה של המלך והש"ס רצה לבטל לירושת הבכור דלא מקרי מוחזק ועי' תוס' קידושין דף ל"ו ד"ה כל שכתבו דפטור מתרומה ומעשר א"כ ממילא אל שמשועבד למלך בעד קאווציע א"כ הוה של מלך וכבר יצא מרשות היורשים והוה של המלך וכל מי שקונה הרי הוא שלו וכבר יצא הקרקע מחזקת היורשים ודו"ק. ובזה אמרתי דבר נפלא במ"ש התוס' בפסחים דף ג' דר"י בנציבין הי' בח"ל ופטור מק"פ ותמה המל"מ בהלכות ק"פ הלכה א' דמנ"ל לתוס' זאת ואף דאתקש פסח לראייה בראי' גופא לא ידעתי מנ"ל דבח"ל פטורין מראיי' ולפמ"ש נ"ל דהנה בפסחים דף ח' אמרו דמי שאין לו קרקע פטור מן ראייה וכן אמרו בירושלמי במס' זרעים פ"ג דפאה והובא בר"ש פ"ג דפאה משנה ו' ולפי"ז בח"ל דמשועבדת למלך בשביל מס הוה כמי שאין לו קרקע כמ"ש בתוס' בקידושין דלכך פטור מתרומה ומעשרות בח"ל וא"כ פטור מראייה אבל בא"י דאין קנין לנכרי שוב חייבין בראייה הן אמת דגוף דינו של הירושלמי דמי שאין לו קרקע פטור מראייה לא מוזכר ברמב"ם ובאמת שגם בש"ס דילן אמרו כן בפסחים דף ח' ותמה הגאון מהרי"פ על דבר השמטה ובצל"ח האריך שם בתירוצים דחוקים אבל לא זכר דברי הירושלמי הנ"ל דאתמר שם משמיה דריב"ל. הן אמת דבגיטין דף ה' משמע דאינו שכיח עולי רגלים רק בא"י משמע דבח"ל אינו שכיח אבל יש לדחות משום דבא"י הוה שכיחי טפי דגם הזקן בא"י עצמו היה יכול לבא ובח"ל לא היה אפשר לו לבא אמנם התשב"ץ ח"ג סי' ר"א העיד דממצרים ושאר מקומות עדיין הולכין לירושלים ברגל ויש לזה רמז במדרש על פסוק אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי. ומשמע דבזמן המקדש היה חייב אף מי שאין לו קרקע בח"ל אמנם מ"מ תמוה על הרמב"ם דאיך השמיט דברי הש"ס דילן ואף דאיכא לדחוק וכמ"ש הצל"ח דרב פליג אבל בירושלמי מבואר כן בלי מחלוקת וצע"ג והנה מן האמור יש לתמוה על מ"ש במרדכי סוף לא יחפור דלענין מס מקרי רבים מוחזקים מטעם דאמרו באיזהו נשך מוהרקייהו דהני בטפסרי דמלכא יתבי ומשמע דהמלך מקרי מוחזק ובתה"ד סי' שמ"א האריך בזה ולפימ"ש בב"ב אין המלך מקרי מוחזק כ"א בטסקא אבל בכרגא דהיינו כסף גולגלתא לא מקרי מוחזק וא"כ ה"ה לענין מס דכסף גולגולת לא מקרי מוחזק וצע"ג דלמה לא הזכירו מהך דב"ב והנה בהת"ד ובש"ע חו"מ סי' ד' מבואר דנגד ת"ח לא מקרי מוחזקין משום דת"ח פטורין ממס וכוונתם דאף דלמלך אין קפידא והוא לוקח מכלם כיון דמצד הדין ת"ח פטור אין זה דינא דמלכותא רק חמסנותא ולפ"ז גם לענין חלק בכורה כל דהאב הוא ת"ח לא מקרי ראוי וצ"ע גם בב"ב ובש"ע חו"מ סי' ער"ח לא ביאר דין זה וצ"ע ועי' שו"ת רדב"ז ח"א סי' צ"ו ועי' בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ח ובשו"ת חינוך בית יהודה סי' קל"ח לענין חלק בכורה ע"ש והנה בשנת תר"ט ו' עש"ק וירא י"ט מרחשון אמר אלי אחד ממלמדי למד דמדברי הש"ס דגיטין הנ"ל משמע דבח"ל לא שכיחי עולי רגל ומשמע דבח"ל פטור מפסח וכמ"ש ראי' מב"ח פ' שני דהרחוקים ט"ו יום לא הי' מכריז יעו"ש ולפמ"ש י"ל דבשביל דלא היה להם קרקע וע' צל"ח מ"ש בזה בתוס' שם ודבריו תמוהים ודחוקים ומ"ש נכון ת"ל וצ"ע באהע"ז סי' ל"ח סס"א בקרקע שמעלה מס דמקרי שלו וקשה הא לא היה שלו כיון דמשמע דשיעבד למס המלך וכנ"ל ועי' בטורי אבן ריש חגיגה גבי עבדים שאני דפטורים מראיה והקשה דגם משוחררים עכ"פ אין להם קרקע שהרי לא נטלו חלק בארץ והאיך משכחת לה שיעלו לרגל והוא כתב בפשיטות דאינו עולה לרגל אף שיש לו קרקע בח"ל ולא כתב שום טעם ולפמ"ש א"ש בטעמו וע"ש מה שפלפל ובצל"ח פסחים ח' ותמצא סתירות רבות ועי' בעירובין לענין פסי ביראות דף כ"ג דבבבל שכיחי מתיבתא ועולי רגלים ולא בח"ל ועי' בגיטין דף ו' דבבל כא"י לגיטין.

והנה בהא דאמרו בפסחים ובירושלמי דמי שאין לו קרקע פטור מן הראיה דכתיב לא יחמוד איש את ארצך הקשו בצל"ח פסחים ח' שם ונכפלה בתשובתו מהד"ב חאו"ח סי' צ"ד ובטורי אבן חגיגה ג' דא"כ היכי משכחת לה גרך אשר כתוב בהקהל דהא יליף ראיה מהקהל וא"כ ה"ה להיפך דאל"כ יש פרכא מה להקהל שכן חייב גר משא"כ בראייה וא"כ איך משכחת לה גר שיש לו קרקע ואי בקנה הא למ"ד ק"פ לאו כקה"ג דמי לא קרינן ביה מארצך כדאמרו בגיטין דף מ"ח ע"ש שכתבו שלכך דחה הרמב"ם דברים אלו ולא הביאו ובאמת שלפמ"ש הרשב"ם בב"ב דף קל"ו דלהכי מביא דקרינן ביה מארצך וא"כ אין התחלה לקושי' ואף שהתוס' השיגו ע"ז שם עי' מ"ש הקצה"ח סי' רנ"ז ליישב ובאמת אף לשיטת התוס' היינו דוקא לענין ביכורים דבעינן שהקרקע יהיה שלו לחלוטין ואל"ה לא מקרי רק ק"פ ולא שייך ביכורים דבעינן אשר תביא מארצך אבל הך דולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות והרי כל שיש לו בו ק"פ עכ"פ אז בעלייתו לראות אז הוא ארצו ושייך בי' ולא יחמוד איש את ארצך ואטו העכו"ם חומד דוקא ארצו גמור ולא מה שיש לו ק"פ וא"כ ודאי דכל שקנה קרקע אף שיחזירו מ"מ קרינן ביה ולא יחמוד איש ארצך וז"ב. עוד יש לי לומר דגרך היינו גר תושב דבזמן שהיובל נוהג ודאי מותר לקבל גר תושב בארץ כמבואר ברמב"ם פרק יו"ד מע"ז ה"ו וכן נראה מהראב"ע דגרך היינו מי שרוצה להתיהד וא"כ משכחת לה שירש מאביו דאף דאמרו דגר אינו יורש את אביו ד"ת כמבואר בקידושין דף י"ז מ"מ זהו בגר צדק שאינו מתיחס אחר אביו אבל גר תושב אינו רק שקבל עליו שבע מצות מתיחס אחר אביו ויורש את אביו ושפיר משכחת לה הך דגרך שהרי יש לו ירושה ולפי מה שהארכתי לקמן דף קצ"ח בדרוש לס"ת של שותפות וביארתי ענין ק"פ וישבתי שם דברי הרשב"ם ע"ש א"כ א"ש ג"כ ודו"ק. אמנם בגוף דינו של ר"א יפה עשה הרמב"ם שהשמיטו שהרי לפי"ז אנשי חו"ל רובם בודאי אין להם קרקע בא"י והרי יש במדרש דהיו הולכים לרגל אנשי חו"ל כמ"ש לעיל בשם המדרש ומשו"ת תשב"ץ וע"כ דלא קי"ל כן ואף די"ל דניהו דפטורין אבל מ"מ אם רצה לעלות רשאי לעלות וא"כ לכך עלו אף שלא היו חייבין מ"מ י"ל כיון דאז בזמן החרבן בודאי ל"ש לעלות לרגל ורק משום חבוב א"י וא"כ כל שהיו פטורים לעלות למה עלו וכעין זה אמרו בחגיגה דל"ש חנוך בקטן כל דהגדול היה פטור מה"ד וע"כ דלא קי"ל כהך דר"א ודו"ק. ועיין בספרי והובא ברמב"ן במצות עשה ששכחו הרמב"ם מצוה ר' שכתב שריב"ב אמר דא"י שקול ככל המצות ועלה וכשהי' יוצא לח"ל בכה ואמר שישיבת א"י שקולה ככל המצות ומשמע דהיה דר בא"י וכאן משמע שדר בח"ל ולא עלה לרגל וצע"ג שוב ראיתי בספרי עצמו והיא בפ' ראה על פסוק וירשתם אותם ושם מובא שני מעשיות המעשה שמביא הרמב"ן דריב"ב ור"י ב"ח ור"ח שהיו יוצאים חו"ל וזכרו את א"י וזלגו עיניהם דמעות וקראו המקרא וכו' וחזרו ובאו למקומם ואח"כ תיכף מביא המעשה בר"א בן שמוע ור"י הסנדלר שהיו הולכים בנציבין אצל ריב"ב ללמוד הימנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את א"י וחזרו וא"כ מבואר שריב"ב היה בחו"ל ולזה רמזו התוס' בפסחים שם דנציבין חו"ל ועכ"פ המעשיות סותרות זא"ז וצ"ע וכפי הנראה אחר החורבן נתפזרו וקבעו ישיבות בח"ל ובתחלה זכרו א"י וקרעו בגדיהם ואח"כ הלכו לקבוע ישיבות בח"ל וכן נראה בסנהדרין דף ל"ב צדק צדק תרדוף אחר ר"מ לרומי אחר ריב"ב לנציבין מיהו אכתי תימה דבפסחים משמע דאף שהקריבו הפסח היה כבר ריב"ב בנציבין ואולי הקריבו פסחים בירושלים אף לאחר החרבן שהרי הכפתור ופרח הקשה כיון שמקריבין אף שאין בית א"כ ק"פ ושאר קרבנות שבאים בטומאה למה לא נקריב וכתב שאין לנו כהן מיוחס וא"כ אז שהי' קרוב לחרבן והכירו עוד כהנים מיוחסים וגם הי' להם עוד אפר פרה אפשר שהקריבו אף שאין בית ואולי בזה מיושב קושית התוס' דלכך לא עלה ריב"ב לירושלים דבאמת לא הי' מחויב אז רק שאם הי' רוצים הי' מקריבים מיהו לפמ"ש דהי' אחר החרבן א"כ שוב א"י כח"ל ואין מקבלים גרים אם אינם מכירים אותם ועי' תוס' ביבמות דף מ"ו וברמב"ם פי"ג מא"ב ה"ז והלכה יו"ד ובמגדול עוז שם וצ"ע. שוב מצאתי בתוס' מנחות דף ס"ה ע"ב ד"ה ריב"ב דתרי ריב"ב היו ולק"מ מה שהקשיתי ועי' לענין בהמת ארנונא בפסחים דף ה' ובר"ן ושם מבואר ג"כ דמה שמגיע למלך מס זה הוה כמוחזק ויש לו חלק באמצע מיהו יש לדחות דעכ"פ יש לו יד מקרי וע"ש לענין עיסת ארנונא דאמרו בירושלמי דפטור שמא ימלך העכו"ם ולא יקבל והיינו דבעיסה יוכל להיות שלא ירצה לקחת מן הקמח ויקבל דמים משא"כ בבהמות דדרך המלך לקחת הבהמות עצמם וכמבואר כעין זה בחו"מ סי' ער"ח לענין קרקעות ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף