שואל ומשיב/א/א/כ

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן כ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה בש"ק תבא תרט"ז כ' אלול הגיעני תשובה מהרב הגאון הגדול מוהר"ר שמואל נחום נ"י אבד"ק ליזענסק בדבר הנהוג בבעלי חנות של אחד יש לו ליסענטץ ופורע המס מחנותו כנהוג והאחר הסמוך לו אין לו ליסענטץ ושותקים לו מושלי העיר אם רשאי זה שיש לו ליסענטץ למסור אצל אדונים או שבא באופן אחר להעמיד חובטים במקלות שלא יניח למכור בחנותו וכן אחד שיש לו זכות למכור יי"ש הקעלישעק שהשיג בתחבולה על שם הנכרי וכדומה והשני אין לו רשיון ע"ז ומוזג בחשאי אם רשאי זה למנוע אותו ע"פ ד"ת שלא ימזוג על הקעלישק או שיהי' מונעו בכל מסירה וכיוצא בו ואף דמבואר בש"ע סימן קנ"ו דכשפורע מס א"י לומר קא פסקת לחיותאי זה דוקא במס כללי אבל באם יש מס מיוחד על איזה עסק אולי יכול לומר כיון שאין אתה פורע מס אין לך רשות לעסוק בזה וקא פסקת לחיותא והנה לכאורה דבר גדול דיבר דשייך בזה פסקת לחיותא אמנם אחר העיון נלפע"ד דזה דוקא אם הי' סך קצוב כמה יהי' בעיר בעלי חנות או מוכרי מזיגה והוא בבל תוסיף חנות או מוכרי מזיגה אף בכסף מלא שייך לומר קפסקי' לחיותא והוה דומיא דבני עיר אחרת או בני מבוי אחת דמסתמא נקצב כמה אנשים יש בעיר או כמה פאמילנטין במבוי זו אבל באם שיכול להיות כמה חנות או מוכרי מזיגה רק שיש לאדון כך וכך א"כ אינו פוסק לחיותו דהא אם היה משלם היה גם הוא רשאי להיות בעל חנות וכדומה ורק שאינו משלם אם כן מזלו גורם שאינן משגיחים עליו ומה לאחר בזה וא"ל דאם היה מצטרך לשלם ולא הי' לו לשלם לא היה מוכרו מזוג דז"א דל"מ אם משלמין דבר מועט וא"כ אף שזה אין לו יש לו לאחר לשלם ולא פסק הוא חיותא של זה אלא אף אם הוא צריך סך רב וכדומה מ"מ כל שהיה יכול אחר ג"כ לבא לזה שוב אינו פסיק חיותא גמור כנלפע"ד ובלא"ה באמת הך דפסקת לחיותא אינו דבר ברור ואינו רק גרמא בעלמא לכל המרבה וכל שאין כאן ברור שמפסידו כיון דגם אחר היה יכול לשלם א"כ מה שאין משגיחין עליו ואינו משלם זה בוודאי אינו רק גרמא בעלמא ופשיטא דלכ"ע לא מצי לעכב עליו אמנם לפענ"ד נראה דזה יכול לעכב אם מוזיל המקח עי"ז שלא צריך לשלם א"כ פשיטא דעכ"פ דיהיה עדיף מיניה בודאי אינו נכון וכמ"ש בטעם האביאסף דס"ל דבמבוי מפולש יכול לעכב משום דאף דלא קי"ל הך דר"ה בריה דר"י ול"ש פסקת חיותא עכ"פ עדיף מיניה לא שייך וה"ה בזה כל דאינו מוזיל בשביל זה אינו יכול לעכב עליו וכל המוסרו הוא מוסר ממון של ישראל ביד גוי ועי' בירושלמי פ"ק דפאה גבי לה"ר דאמרו שם חנותא דכתנא תוה להון צמית והוה חד דמתקרי חובץ ואמרו מה אנן אכלין יומא דין חובצא ואמרו יתי חובצא ואר"י זה לה"ר בצנעא הרי אף דהיה באמת להם עבודת המלך וכדומה וא"כ היה זה צריך גם כן לעשות וכל ששכחו אותו נקרא לשון הרע הרי מבואר דכ"ש דאסור למסרו ע"י תחבולה ודו"ק ועי' בכה"ג סי' ק"ג בהגהת הב"י ס"ק כ"ז כ"ח ולפענ"ד מדברי התומת ישרים שם ראיה למ"ש ודו"ק ובלא"ה נלפע"ד דל"ש כאן גרמי דהא הוה הזק שאין לו תובעים דהא אם היה אחד משלם היה ג"כ יכול לעשות לו חנות ונמצא לא הפסידו לאיש ידוע ודו"ק היטב והנה גוף הדבר דכתב מע"ל דשייך פסקא לחיותא לפע"ד אין ענין כלל דהא אנן לא קי"ל כר"ה רק כר"ה בריה דר"ה וכפסק דר"י וא"כ ל"ש פסקי' לחיותא. אמנם מה דמעכב בר מתא אבר מתא נלפע"ד משום דניהו דל"ש פסיק חיותא מ"מ מצד חזקת הישוב של העיר המה קודמים ולכך אבני מתא ל"ש חזקת ישוב וגם מה דבעי בר מבואה אבר מבואה אחרינא ג"כ הוא מצד חזקת המבוי ולפ"ז כאן ל"ש כלל חזקת הישוב ולא פסיקת חיותא וגם נלפע"ד דלכך אבר מתא לא מצי מעכב דיכול לומר אנא בדנפשאי עבידנא והרי דעת הראב"ד דאף במזיק שעיבודו של חבירו דוקא של חברו אבל הלוה יכול להזיק שעבודו של המלוה דבדנפשיה קא עביד ועש"ך סי' שפ"ח ולפ"ז כאן ל"ש כ"ז ודוק. ובזה י"ל דזה טעמו של אביאסף דס"ל דבמבוי סתום יכול לעכב והיינו משום דדוקא מה שעושה בשלו א"י לעכב אבל מה שמזיק שעבודו של אחר ל"ש בדנפשיה קא עבידנא וכאן דע"י מה שעושה בשלו מקלקל בשעבוד של אחר ג"כ זה אסור ודו"ק דעי"ז לא יכלו לבא עליו כלל ועש"ך סי' שפ"ו ס"ק י"ב ובזה יש לתלות מחלוקת רשב"ג ורבנן בהך דכופהו לשכנו דרשב"ג לשיטתו דס"ל מזיק שעבודו של חבירו חייב ורבנן פטרי וכמ"ש הראב"ד ומיהו גוף הדבר יש לומר דע"כ לא פליגי על ר"ה רק במקום שאין משלמין עבור זה ובזה שייך שפיר לומר דלא פסיק חיותא ומצד חזקת הישוב כל בני העיר יש להם חזקת ישוב אבל כאן דמשלם עבור זה א"כ חזקת הישוב לבד ל"מ רק ע"י שמשלם יכול להיות בעל חנוני ומוזג וא"כ שוב אפשר דמקרי פסיק חיותא דזה עושה סחורה בפרתו של חבירו אך לפמ"ש למעלה דל"ש בזה פסיק חיותא דאינו ברור א"כ הדין דין אמת והנה לפמ"ש אין הטעם משום פסיק חיות לר"ה בריה דר"י רק משום חזקת העיר אבל הב"י והסמ"ע והש"ך כלם תפסו דאף לר"ה בריה דר"י שייך פסיק חיות כל שאינו מבני העיר ולדידהו צ"ע דמ"ש בני מתא אחריתא מאותו מתא ולפע"ד י"ל דבאמת כל שאין חזקה שוב ל"ש משום פסיק חיותא דכל אחד יזכה במה שהוא שלו אבל בבר מתא אחר דאין להם חזקת ישוב שוב שייך ג"כ פסיק חיותא דזה יש לו חזקת חיות ופרנסתו באותה העיר ודו"ק ועי' בשו"ת נט"ש סי' ל"ו ל"ז ל"ח ומ"ש למעלה שאסור להוזיל המקח אף שבש"ע מבואר דאם מוזלין המקח לא מצי מעכבי מפני תקנת הלקוחות זה דוקא כשמוזלים מצד שיכולים לתת בזול יותר שהראשונים רצו להוקיר אבל כאן מה שהם מוזלים מפני שאין משלמין המס א"כ הראשונים לוקחים באמת כפי שוים בזה אין מעלה מה שהם מוזילים כנלפע"ד.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף