שואל ומשיב/א/א/כב

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן כב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין מינקת חברו. שלום וכו' אל הרבני התורני המופלג מו"ה דוד נ"י מפרעמסלא:

מכתבו הגיעני תמול והנה תורף שאלתו כי נפטר שם איש אחד והשאיר אחריו אלמנה עני' עם שלשה בני' יושבת בקרעטשמי אחת אשר היא עומדת לא בתוך הכפר רק על פני השדה ונשארה מניקת והמינקת אפי' בחיי בעלה לא היה בכחה להניק יותר משנה אחת כל וולד שהניקה ולא מחמת תענוג אך מפאת הכרח כי חלבה חלב ארסיי וגם היא אינה בריאה כשאר נשים והשנה הזאת אשר הניקה הי' יותר מכפי כחה עתה אחרי מות בעלה אמרה שתנסה להניק את הילד ולא עלתה לה כי היא והילד נחלו עד שהרופאים מומחים יהודים ושא"י גזרו עלי' שלא תניק עוד והנה האלמנה הלז אין לה משען ומשענה ונוסף לזה שהיא יושבת במקום הפקר ובפרט בעת הלז שהיא שעת חירום והנה איש אחד היושב בכפר הסמוך לה מרוב רחמנותו באשר יודעה ומכירה שהיא צנועה וטוב המזג ע"כ רוצה שתנשא לו ושלח לי העדות מהרופא מווילקאטש והב"ד דק"ק ווילקאטש קיימו החתימה שהיא חותמו של הרופא יעקב דאפץ וכתב בזה"ל עס איז אמת שאני האב די אשה מרים גיזעהין בשעת קינד זייגין האט זיא מיך גיפרעגט ווארום איהר קינד איז מאגער אונ קרענקליך אונד אלס איך זיא בעטרעכט האב איהר גיראטין דאס זיא דאס קינד וועגנעמסט פאן דער בריסט דען איהר מיליך איז שווארץ אונד דעם קינד שעדליך באם זיא נישט פאלגט בעקאמט דאס קינס דיא דאר אין גייט צו גרינדע יעקב דאפץ דאקטער וע"ז ביקש למצוא לה עזר ותרופה שתוכל להנשא לזה והנה האמת אגיד ולא אכחד קושט דברי אמת כי מאד נכמרו רחמי על האומללה והאשה הנעצבת קשת רוח להתיר אגודת האיסור מעלי' ולא מצאתי מקום כי מ"ש כי חלבה חלב ארסיי הנה מלבד כי לא נתברר זאת מפי הרופא כי הרופא לא הגיד רק שתשמיט הדד כי החלב שלה היא שווארץ אין דעם קינד שעדליך ואם לא תשמע וועט דאס קינד בעקימין דיא דאר והנה לא הגיד רק השערת דעתו ממה שראה כי הילד כחוש אונקרענקליך וכבר נודע כי השערת הרופאים אינה כ"כ לענין שנוכל לסמוך עליו ועיין שו"ת שב יעקב הלכות נדה מ"ש בשם הגאון הרופא מוהר"ל ז"ל אב"ד דק"ק מענטץ ואמר שאינו רק השערת ואומדנות בעלמא ובפרט בדבר שיהי' אח"כ שיוכל להיות שלא יקרה כה והעתידות לד' והוא חש עתידות ועיין בנמוק"י מ"ש פ"ד יבמות דבעתידות לא אמרינן אגלי מלתא למפרע ובאמת שגם אם החלב ארסיי באמת ונתברר ע"פ הרופאים שנתחזקה שלשה פעמים שהילדים שינקה מתו בשביל זה כמה כרכורים כרכר זקני הגאון הח"ץ ז"ל מסימן ס"ד עד סי' ס"ז לברר זאת דאינה בגדר מניקת והגאון מו"ה אברהם ברודא ז"ל חלק ע"ז ועיין בשו"ת שבות יעקב ובספר בני אהובה להגאון מוהר"י ז"ל בעל או"ת בתשובתו סימן א' האריך בזה ואף שהסכים לדברי זקני הגאון הח"ץ ז"ל כתב דטעמו של רבו שלא רצה לסמוך על דברי הרופאים כי אולי באים בשכרם וגם אמר שאם היה חלבה ארסיי היתה צריכה להיות נגועה ומוכה שחין אם כי החלב היא מיץ ובהירות מוורידים ויוצאים מסמפונות ועורקים אשר להם מוצא ובאו מלב ואם החלב מזיק לילד מכ"ש לאם וע"כ כי אין חלבה ארסיי רק שיוכל להיות שהחלב כחוש ומקלקל מעי התינוק וגורם סכנה אבל רפואתה בנקל ע"ש שהעיד כן בשם רופאים מומחים ע"ש והיא הדבר אשר דברתי כי כאן ניכר מהרופא בעצמו שהחלב אינו ארסיי רק שהוא כחוש ואם כן עכ"פ היא בכלל מניקת חבירו ואסורה לינשא ובלא"ה נראה דבאמת כל הטעם של הגאון הח"ץ ז"ל וחכמי דורו שהתירו הוא משום כיון דהחלב ארסיי מעולם לא נכנס' בגדר מניקת חבירו דאף אם תרצה להניק אנן לא שבקינן לה שהיא סכנה לה ולילד ולפ"ז כאן שעכ"פ עד שנה יכולה להניק ובחיי בעלה הניקה שנה ות"ל לא הוזקו הוולדות וחיים וקיימים ד' ישמרם א"כ עכ"פ היא בגדר מניקת חבירו וכבר נכנסה בגדר מניקת חבירו ומה בכך שאין בכתה להניק יותר משנה זה מחמת חולשא אבל לא בשביל שהחלב ארסיי שא"כ הי' ח"ו מזיק לה ולהולדות וא"כ איפה פשיטא דאין להתיר דאל"כ תתבטל כל התקנה שהרי כל הנשים בעת הזאת חלושות ואין להם כח כ"כ להניק ובפרט לאחר שנה וזה א"א וכמה טרחו הגאונים להתיר בשנתנה בנה למניקת ג"ח קודם מות בעלה דהוה כנפסק חלבה והרי גם ע"ז הרא"ש בתשובה פקפק עליהם ועיין בב"י סי' י"ג ובב"ש ס"ק כ"ז ועיין בשו"ת מהר"ם פדואה סי' למ"ד ואף לשטת הגאונים זה דוקא בידוע שנפסק חלבה שהשיעור בשלשה חדשים לא פחות וכאן שלא נפסק חלבה ואין החלב ארסיי לא אוכל למצוא מקום להתיר ומ"ש מעלתו שזה לו לישועה שהיא עצורה ע"פ השדה והיא שעת חירום הנה כבר כתב הריב"ש אין לנו לחוש לא לחורבן בית ולא לקלקול בחורה ולא עקרינן תקנתא דרבנן מפני טעמים אלו ע"כ אם כי ד' יודע שרציתי מאד לרחם על טל ילדותה ובפרט דטפלי תלו בה מ"מ אין מרחמין בדין ומן השמים ירחמו שהוא מרחם על יתומים ואלמנות וע"פ הדין לא מצאתי היתר ובפרט בזמנינו כי הרבה נפרץ הדבר להקל במניקת ויבקשו לפרוק עול והפרוץ מרובה על העומד ע"כ צריך גדר ושמירה מעולה לזאת ידע כי אני אומר שלא מצאתי היתר אם אין לה שום היתר רק מ"ש מעלתו כעת. והנה בהא דכתבו התוס' בכתובות דף סמ"ך אין לפרש דגזרינן מת אטו לא מת ונתנה בנה להניק אטו לא נתנה דא"כ היכי שרא ר"נ לבי ר"ג ע"ש ועי' ברא"ש והנה לפמ"ש הט"ז באהע"ז סי' קי"ט לחלק דמה דמצינו לא פלוג בכל הגזירות ובכ"פ מצינו דחלקו כתב הט"ז דדוקא היכא דיש חילוק מצד האדם שלזה לא היה האיסור מעולם בזה מתירין משא"כ היכא דאין חילוק מצד האדם רק מצד הדבר בעצמו בזה לא מחלקינן ולפ"ז גם כאן בין גמלתו ללא גמלתו שאין החילוק בעצם האדם רק שכבר גמלתו שפיר לא מחלקינן אבל בבי ר"ג דל"ש הגזירה בזה לא מחמרינן משום לא פלוג ואמרינן דבה"ג לא גזרו ובזה ניחא מה דהשמיטו הך דבי ר"ג דבאמת כל שכבר גזרו שייך ל"פ רק ר"ג הוא יחיד בדורו איברא דלכאורה צ"ב לפי דברי הט"ז דיש לחלק בין אדם לאדם א"כ הרי חזינן דגבי מעוברת גזרו אף בקטנה ועקרה אף שלא שייך הגזירה אך ז"א דאטו לא יכלו חז"ל לגזור אף במקום דל"ש הגזירה והט"ז לא קאמר רק במקום דלא מצינו שגזרו ואמרינן דלא גזרו רק על עצם הדבר אבל יש לחלק בין אדם לאדם ובזה מיושב קושית המהרש"א על התוס' במ"ש דאין לגזור מת אטו לא מת דא"כ היכא שרא ר"נ לבי ר"ג והקשה המהרש"א דהרי חזינן דבמעוברת גזרו הא אטו הא ע"ש וכוונתו דאכתי קשה היאך הותר לבי ר"ג ולפמ"ש א"ש דבאמת מצד הסברא יש לומר דיש לחלק בלא פלוג בין אדם לאדם וא"כ ממילא בשלמא מעוברת דמבואר בהדיא דחז"ל גזרו אף על כל הנשים א"כ הם בעצמם לא חלקו בין אדם לאדם וא"כ מה כוחינו כי נחלוק על גזירתם והלכה כר"מ בגזירותיו אבל במניקת דלא נתבאר איך היה הגזירה א"כ שוב מסתבר לומר דאף דגזרו על מת וגמלתו ג"כ היינו משום חשש שמא תהרגנו או שמא תגמלנו ועדיין צריכה להניק וא"כ שפיר יש מקום להתיר לבי ר"ג דיש חילוק בין אדם לאדם אבל אם נימא דהגזירה הי' מת אטו לא מת וא"כ הי' הגזירה גם על אדם זה משום אדם אחר שוב קשה למה נחלק בבי ר"ג ודברי התוס' מדוקדקים מאד ודו"ק היטב כי נעים ונחמד מאד. ומעתה הנה שפיר מקום אתי לחלק בין דברי אא"ז הח"ץ ז"ל לנ"ד דבנדון אא"ז הח"ץ דהיה חלבה ארסיי וא"כ לא נכנסה בגדר מניקת חבירו א"כ שוב היה ההבדל בין אדם לאדם שפיר מחלקינן אבל כאן דכבר הניקה ולא היה סכנה ועכ"פ עד שנה היתה בכלל מניקת חברו בבירור שוב אף שלאחר שנה אין בכחה אבל עכ"פ זה אינו ההבדל בין אדם לאדם רק על עצם הדבר שכעת אין תועלת לולד ובכה"ג לא פלוג חז"ל בתקנתם וגזירתם וז"ב כשמש ובזה מיושב היטב מה שציינו התוס' בד"ה ואמר דאין לפרשו ולכאורה הציון הזה אין לו דורש דהרי עכ"פ שם יש לפרש דגזרו הא אטו הא וכמו במעוברת וכקושיית המהרש"א ואף שהרא"ש כתב ליישב אבל ל"ש לציין ע"ז והי' להם לציין אם על גוף הדין דר"נ אסר או על גוף המסקנא דמסקינן דאסור בגמלתו ולפמ"ש א"ש דבאמת מה דבא ר"נ לומר הלכה כר"מ בגזירותיו הוא דעיקר הגזירה הי' על כל אלה אנשים וא"כ שפיר דאין לפרש דהגזירה הא אטו הא וכמ"ש ובזה מיושב דלשטת המהרש"א קשה דאמאי לא פריך הש"ס דר"נ אדר"נ דכאן שרי לדבי ר"ג והרי הוא עצמו פסק כר"מ ואף לפמ"ש הרא"ש לחלק עכ"פ הי' לו לש"ס לפרש ולחלק ולפמ"ש א"ש דאין מקום להקושיא כלל דשאני שם דגזרו בהדיא ור"פ לא אמר רק דמשם מבואר הדבר דיש לגזור על הכל אם לא דיש לחלק בין אדם לאדם וכמ"ש ודו"ק היטב והנה מן האמור יש לדחות מ"ש המזרחי בתשובתו ח"ב סי' יו"ד לדחות כל הסברות שיש לחלק במניקת והוא כתב דבמעוברת מחמרינן והלכה כר"מ בגזירותיו ולפמ"ש יש מקום לחלק דיש חילוק בין אדם לאדם אמנם לפמ"ש כל דנכנסה בגדר מניקת חבירו שייך לומר כיון דנאסר נאסר ודו"ק היטב ומן האמור יש להאריך בענין מניקת ומה שהאריכו בתשובות הנו"ב מהד"ק ומהד"ת בענין מניקת ואכ"מ להאריך. ועי' מהד"ק חלק אהע"ז סי' י"ז והנה מדי דברי אזכיר מה שנשאלתי פה לבוב א' דסליחות שנת תר"ט באשה אחת שמת בעלה זה חדש אחד והניח בן והי' כעת בן תשעה וחצי חודש ומיד שנולד הולד הנ"ל הי' הרופאים מוחין באמה של תנוק שלא תתחיל להניק את בנה אפילו רגע אחת ומיד בחיי הבעל שמונה וחצי חודש קודם שמת הי' שוכרים מניקת אחת פנוי' להניק הולד הנ"ל ומעת שנולד הולד הנ"ל לא הפסיק עדיין הילד להניק אצל המניקת הנ"ל ונשאלתי אם מותר האם הילד הנ"ל להנשא לאחר בכלות הצ' מן ימי הבחינה והנה הדבר פשוט דמותרת וכל ששכרו מניקת ג"ח בחיי בעלה מותרת להנשא ואינה נקראת מניקת חבירו וכמ"ש הגאונים והסמ"ג ואף שהרגיש בתשובה ופקפק בזה הר"ן ושאר פוסקים הסכימו עם הסמ"ג והגאונים וכן קי"ל בש"ע אהע"ז סי' י"ג סעיף י"א ואף בלא פסק חלבה כל שהיא ג"ח מותרת דהיא שיעור לפסיקת חלבה ועי' ח"מ וב"ש וט"ז שם ובשו"ת מהר"ם פדואה סי' למ"ד ומכ"ש בנ"ד שיש שמונה וחצי חודש ועוד נוסף שהרופאים גזרו שלא תנוק ולא התחילה להניק ובאבני מילואים הוסיף שם דאף שתנקה ולד אחר לתענוג נוכל לסמוך על היתר של הגאונים ע"ש מכ"ש בלא הנקת שום ולד ועבר עליה שמונה וחצי חודש ולפי שהדברים פשוטים ע"כ לא הארכתי בזה ובדברי הט"ז סי' קי"ט הנ"ל דיש לחלק בין אדם לאדם נראה ראיה ברורה לדבריו מהא דכתבו התוס' בנדה דף ג' ד"ה מרגשת במ"ש דהא דקאמר מודה שמאי בשוטה ובמשמשת במוך משום דהנהו חלוקות משאר נשים ול"ש למימר בהו לא פלוג רבנן ולדברי הט"ז יתפרש היטב כוונת דבריהם והנה בהך מעשה שנשאלתי פה לבוב במניקת אח"כ ביום ג' תרומה ר"ח אדר נשאלתי להיות שהתינוק הלז ינק כבר ט"ז חדשים וכעת אין התינוק רוצה לקבל עוד יניקה אם רשאין להפרישו מדדי' ותמסמס לי' האם בחלב וביצים או דלמא דצריך שיהי' התינוק בבית המניקת כ"ד חדשים שיעור יניקה והשבתי בפשיטות דיכולין לגמול הולד ושיהי' בבית אמה וא"ל דיש לחוש שלא תמסמס בביצים דז"א דא"כ גם לאחר כ"ד חודש ניחוש שמא לא תתן לו לאכול דבעל השני לא ירצה ליתן וע"כ דלא חשו חז"ל רק אם יש לה תורת מניקת חשו חז"ל שמא יבא התינוק לידי סכנה ותפרישהו מהדד בעוד שהתינוק צריך לו ויסתכן הולד ולא סמכו על המסמסה בביצים ודלמא לא ישגיחו וזהו רק באם יש תורת מניקת בזה גזרו חז"ל כדי שלא יבא הולד לידי סכנה אבל כל שאין עליה תורת מניקת כשאר כמו שהי' ואין לחוש לשום דבר וז"ב ופשוט. ועי' שו"ת נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' ל"ח דחידש מדנקט מינקת חברו וערבי אינו בכלל חבירו וצ"ע בתוס' שבת דף ק"נ ומג"א סי' ת"ק ומ"ש שם על הגליון וגם מ"ש שם דהוה ספק דרבנן לפע"ד ספק סכנה גם בדרבנן מחמרינן וגם דמי לגבינת העכו"ם דנעשה איסור תורה לשיטת האו"ה ועש"ך ופר"ח סי' ק"י. והנה בדברי ט"ז סי' קי"ט הנ"ל אמרתי לבאר דברי הש"ס בשבת דף י"ב דאמר רבא ואם אדם חשוב מותר ופריך מהא דאמר ולא יקרא לאור הנר שמא יטה אמר ר"י ב"א אני אקרא ולא אטה פעם אחת קרא וביקש להטות אמר כמה גדולים דברי חכמים שאמרו לא יקרא אדם לאור הנר והנה כמדומה שנדפס בשנות אליהו להגאון התנא מוהרא"וו זצ"ל שדקדק מה זה שאמר כמה גדולים דברי חכמים וגם לא סיים מה שאמרו ולא יקרא לאור הנר שמא יטה וכאן לא סיים שמא יטה ואמר הוא ע"פ מה דאמרו מפני מה לא נתגלה טעמי המצות ששני דברים שנתגלה הטעם ונכשל בהם גדול הדור שלמה אמר ארבה ולא אסור ע"ש ולפ"ז גם כאן שאמרו שלא יקרא בשביל שמא יטה לכך רצה ר"י לומר אקרא ולא אטה אבל אם אמרו סתם לא יקרא לאור הנר לא יבא לידי מכשול וז"ש כמה גדולים ד"ח שאמרו לא יקרא לאור הנר באמת שדפח"ח אבל אינו אמת דהא כל גזירת חז"ל הוא ע"י חשש והיו מוכרחים לומר הטעם של הגזירה אמת דמצינו כעין זה בע"ז דף ל"ה שלא רצה לגלות לו הטעם דעד יב"ח לא מגלין הטעם שמא יבואו לזלזל בהם אבל מ"מ אינו מכוון כ"כ בלשון אך לפענ"ד נראה דיש נ"מ בזה לענין זה דהנה הט"ז כתב שוב כל שגזרו בשביל טעם י"ל דבמקום דל"ש הטעם לא גזרו אבל בגזירה כוללת כל ששייך הגזירה אסור וכ"כ בסי' ער"ה באו"ח ס"ק ל"ג לפ"ז אם הטעם שלא יקרא בשביל שמא יטה א"כ אף באדם חשוב דל"ש הטעם י"ל דלא גזור וכיון דכל עיקר הגזירה לא הי' על הנר רק שלא יטה וא"כ הגזירה הי' על האדם שהוא לא יקרא בשביל שלא יבא להטות א"כ באדם חשוב שאין דרכו להטות ע"ז לא גזרו אבל אם נימא דהגזירה הי' על הנר שלא יקרא לאור הנר א"כ אף אדם חשוב אסור דמ"מ אסרו שלא יקרא לאור הנר ודוק היטב. ואף כי יש לפקפק מ"מ המעיין יראה שהחילוק שחלקתי בין אם האיסור על האדם שלא יבא להטות אזי יש לחלק בין אדם לאדם אבל אם סתם גזרו שלא יקרא לאור הנר ואסרו אור הנר לקרות בו אין האיסור תלוי באדם ושוב ל"ש לחלק משום לא פלוג והחילוק נכון וכמדומה שלזה נתכוין הט"ז שם ועי' בשבת דף קמ"ט גבי גודא בשטרא לא מחלף ובכל הסוגיא שם היה מקום לפי דברי הט"ז הנ"ל לחלק דבגודא או בטבלא ופנקס מעולם לא התחילה הגזירה ולא דמי לגבוה עשרה קומות ועי' שם היטב בסוגיא ובתוס' שם והנה בהא דפריך הש"ס ביבמות דף ל"ד והא אין אשה מתעברת בביאה ראשונה לכאורה קשה לפמ"ש הר"ן ברי"ף בקידושין גבי הא דמבעי' לן בפ"ק אי תחלת ביאה קונה או סוף ביאה והקשה דא"כ למה לא אמרו גזירה ביאה ראשונה סוף ביאה אטו תחלת ביאה וכתב דכל הביאה היא המצוה דבעי ביאה הראוי' להקמת זרע וע"ז הקשה דהא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה וכתב דעל הרוב קאמר אבל זמנין דמתעברת בביאה ראשונה ולפ"ז קשה א"כ מאי פריך כאן והא שפיר צריך להפריש משום דחיישינן בשביל המועט ומצאתי בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ב שכתב מדעתי' דנפשי' כסברת הר"ן והקשה מדברי ש"ס הלז וכתב כיון דאיכא רוב דאין מתעברות הוה לנו למיזל בתר רובא ע"ש וקשה לפמ"ש התוס' ביבמות דף ל"ז דבהבחנה לא אזלינן בתר רובא וכל מה שיש לחוש חיישינן והטעם משום דכל מה דבעי שיהי' מובחן בבירור ל"ש רוב דגזרו משום אינו דבר ברור וא"כ כאן דלא הוה ברור מה מועיל רוב ועיין בישוע"י ואפשר לפמ"ש הרא"ש דהא דאמרו במשנה אם הי' קטנות מחזירין אותן מיד אף דבהבחנה גזרו אף בקטנה משום דאינו רק גזירה בעלמא וחילוף ל"ש ולא גזרו בקטנה וא"כ ה"ה בזה לא גזרו לחוש למיעוט כיון דע"פ רובא אין אשה מתעברת שוב ל"ח למיעוט כיון דהוחלפו וחילוף ל"ש ודו"ק. וראיתי בשו"ת שיבת ציון סי' ע"ז שהקשה על הר"ן ועל אביו הנו"ב ז"ל דאשתמטתי' מת דאמרו במדרש רבה פ' לך פ' מ"ה ויבא אל הגר ותהר ר"ל ב"ח אמר מביאה ראשונה נתעברה אמר ר"א לעולם אין אשה מתעברת מביאה ראשונה וא"כ מבואר דדחה דברי ר"ל בשביל זה ואם איתא דיש מיעוט שמתעברות מה קושיא ודלמא הגר היתה מהמיעוט וע"כ דס"ל דלעולם אין אשה מתעברת מביאה ראשונה ובאמת שזה תימה רבה ולפענ"ד נראה דגם ר"א לא רצה לדחות דברי ר"ל ב"ח בזה ואדרבה בא לחזק דברי ר"ל ב"ח דהנה הא דהוציא ר"ל שנתעברה מביאה ראשונה כתב המזרחי מדכתיב ויבא אל הגר ותהר והי' לו לכתוב ותתן אותה לאברהם ותהר מדכתיב ויבא אל הגר ותהר משמע דמביאה ראשונה נתעברה ולזה בא ר"א לומר דמה שהודיע הכתוב זאת ומה בא לאשמעינן היא משום דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה ולכך הודיענו הכתוב שהגר הרתה מביאה ראשונה ולשון לעולם נופל גם על דבר שהוא ע"פ רוב כדמצינו בכמה מקומות ותדע שהיא כן דאל"כ יקשה לר"א מה דריש בהך דכתיב ויבא אל הגר ותהר וע"כ דגם הוא סבר כן ובזה מיושב מה דהקשה אח"כ במדרש בכתוב ותהרין שתי בנות לוט מאביהן והקשה ביד"מ דלמה לא הקשה מהגר ולפמ"ש א"ש דזה ודאי דהמיעוט מולידות רק דמקשה דשם כתיב ותהרין שתי בנות לוט מאביהן ואם איתא דהיא מיעוט איך שתי בנות לוט נתעברו מאביהן זה הוה כמו מיעוטא דמיעוטא דשתי בנות לוט נתעברו מאביהן וע"כ דאינו עפ"י רוב וע"ז משני דשלטו בעצמן וצ"ע דבש"ס לא הביאו מהך דותהרין שתי בנות לוט מאביהן ועיין מהרש"א שם ודו"ק. שוב ראיתי בר"ן עצמו וי"ל דלא כוון למ"ש הנו"ב דמ"ש דזמנין דמתעברא הכוונה כגון שמיעכה באצבע כמו דאמרו בתמר ואם כן שפיר ראוי להקמת שם וכן מצאתי בחידושי הר"ן סנהדרין דף י"ט גבי גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה שכתב בהדיא דמביאה ראשונה אינה מתעברת ורק דאפשר ע"י מיעוך באצבע וא"כ מבואר גם מ"ש בקידושין כוונתו כן ומשם מבואר בהדיא דאין אשה מתעברת כלל כפשטא דלישנא ורק דיכולה למעך באצבע וכמ"ש ודו"ק ולפ"ז י"ל דבאמת נדחה דברי הנו"ב מכח הך מדרש ול"צ לדחוקי כאשר דחקתי ליישב דברי הר"ן ובאמת ע"כ הר"ן לא כוון לזה דהרי כתב דזמנין דמתעברא כדאמרו התם והרי עכ"פ לא נאמר שם רק מיעוך באצבע וגם דאיך שייך לומר כיון דמיעוט מתעברת אף בביאה ראשונה יהיה מקרי הקמת שם אף שעל פי הרוב אינה מתעברת וע"כ דכוון למ"ש בחידושיו שעל ידי מיעוך באצבע דזה בידה לעשות ודו"ק היטב. והנה בגוף הדבר של מניקת דאסרו חז"ל משום דלמניקה קיימא ודילמא תתעבר ותעכר חלבה ולא תהיה לה חלב להניק לבנה ק"ל טובא ממ"ש הרמב"ם פכ"א מאשות הלכה י"א וכן קי"ל בטוש"ע סימן פ' סעיף ב' שאם פסקו לה מזונות הראויים לה והרי היא מתאוה לאכול יותר או לאכול מאכלות אחרות שאין הבעל יכול לעכב מפני סכנת הולד שצער גופה קודם ע"ש ואם כן גם כאן דאינו רק חשש ספק סכנה לולד למה לא יהיה צערא דגופא קודם והרי היא מתעגנה ויושבת בדד ורוצית שתנשא לבעל מה בכך שיש חש שספק סכנה מ"מ צערא דגופא קודם ואפשר לפמ"ש בתשובה לפריסטק בהא דאסרו מינקת חברו דהטעם כמ"ש הראב"ד דאף דהחופר שיחין בורות בשעבודו של חבירו חייב אבל הלוה עצמו רשאי לחפור בורות משום דהוא יכול לומר בדידי קא עבידנא וזה אין לו עלי רק שיעבוד בעלמא משא"כ אחר המזיק שעבודו של זה חייב וכמ"ש הש"ך סימן שפ"ו באורך ולפ"ז גם כאן צערא דגופא קודם והבעל אין לו רק שיעבוד שתניק את בנו צערה קודם אבל כל שנתאלמנה והבעל השני רוצה להזיק שעבודו של זה ויש חשש ספק סכנה מה בכך שצער' קודם מ"מ הבעל אסור לישא אותה שמזיק שעבודו של חבירו ודו"ק היטב ועיין בשו"ת בית אפרים סי' ס"ו שהאריך בדברים בישוב קושית הח"מ והב"ש בדברים לא יסכון בם ע"ש והנה הב"ש כתב דיצא לו להרמב"ם מכביסתן וחיי אחרים דאמר ר"י בנדרים דף פ' דכביסתן קודם ועל זה הקשה דהא רבנן פליגי עלי' דר"י שם ולפי עניות דעתי לא קשה דבאמת צ"ב הא דאמרו באהלות והובא בסנהדרין דף ע"ב דיצא ראשו אין דוחין נפש מפני נפש אך זה אינו דודאי אחר אין לדחות נפש מפני נפש אבל האדם בעצמו מותר לדחות חיי אחרים בשביל חייו דחייך קודמין ועיין ב"מ דף ע"א ובזה מיושב מה שהקשה המהרי"ט בראשונות סי' צ"ז שם דלמה לי בלא יצא ראשו מפני שחייה קודמין ת"ל דבנפלים ליכא משום איבוד נפש ולפמ"ש א"ש דניהו דאינו חייב מיתה אבל אסור לאבדו בידים כל שאינו בשביל חיי גופו ולכך בעינן שחייה קודמין ומותר אף לאחרים כיון שהילד אינו עדיין נפש ולא חייבין על הריגתו א"כ חייה קודמין אף לאחרים ולפ"ז מיושב היטב דשם איש איש לבדו יהי' לו ולכביסתו אף שיניח לבני עיר אחרת ורק דלכל בני העיר בכללות לא יספיק וא"כ זה שסותם אינו עושה בשביל חיות עצמו רק בשביל חיות אחרים של בני עירו וזה אסור דאין דוחין אחרים נפש מפני נפש ומה אולמא נפש בני עירו מבני נפש עיר אחרת וז"ב אבל האשה בעצמה חיותה קודם ולפ"ז י"ל עכ"פ זה הבעל שנושא המניקת זה אסור לשאנה דאין דוחין נפש מפני נפש ולכך תלו האיסור על הבעל הנושא אותה ועיין במל"מ פ"ז מזכייה דהבין בדברי רש"י בהאשה שנפלו דלכתחלה לא תמכור היינו שאומרים ללוקח אתה אסור לך לקנות ע"ש והיא כעין מ"ש ודו"ק. והנה בשנת תרט"ו אור ליום ה' פ' בא ראיתי דבר תימה בב"ח סי' קס"ג באהע"ז גבי ספק ויבם שכתב דמדינא סגי ברובו של חדש ראשון ורובו של שלישי ואמצעי שלם דהיינו ב' חדשים ויום אחד ואף דבעי צ' יום מ"מ הוא לחומרא אבל מדינא סגי בזה כדאמרו ביבמות דף מ"ג וכ"כ שנית בריש סי' קס"ד ונוראות נפלאתי דמלבד דגם שם לא קי"ל כן וצריכה להמתין צ' יום אף גם דזה דוקא בסתם אשה דמתורת הבחנה אבל יבמה שיש חשש ספק אשת אח פשיטא דבעי ג' חדשים שלימות ובתשובה אחרת לענין הבחנה בחבורי כת"י שהתחלתי בשנת תר"ז דף נ"ג ושם גם בדף ק"ה לענין ספק ויבם הארכתי הרבה בזה ואף שכתבתי דיש חזקת יבום ויישבתי שם קושית התוס' בדף ל"ז אבל מ"מ אני חדשתי זאת אבל אינו ברור ופשיטא דיש חשש איסור תורה ומנ"ל לב"ח לחדש זאת וצע"ג ובהיותי בענין זה תמהני על מ"ש הטור סי' קס"ד באם מת היבם תוך ג"ח או אפי' אחר ג"ח דצריכה להמתין ג"ח ממיתת היבם ובב"י כתב שם שכ"כ התוס' והרא"ש ביבמות דף מ"ב ובאמת בראשית ההשקפה תמהתי דתוך ג"ח ודאי ל"ש לומר דגזרו משום דקרובה לביאה יותר מארוסה דכאן יש חשש ספק אשת אח שלא במקום מצוה ובודאי לא בא עליה ועכ"פ לשון אפי' קשה ובתוס' והרא"ש שם מבואר במת לאחר ג"ח אבל במת תוך ג"ח לא כתבו כלל וביש"ש פ"ד מיבמות סי' כ"ח העתיק בשם תוס' והרא"ש אפי' מת אחר ג' ובאמת בתוס' והרא"ש אין הגירסא כן וברשימת הדינים רק אם מת תוך ג' וע"כ דבריו צ"ע ועי' בתה"ד סי' רכ"ז דלא משום לתא דידה גזרו רק כמו דגזרו ארוסה אטו נשואה וע"פ דבריו יש ליישב קצת אבל בדברי התוספות והרא"ש לא כ"כ ומנ"ל להחמיר כ"כ ואולי בתוך ג"ח מיירי באם הראשון ארסה ולא בא עליה דאז אין לחוש שמא מעוברת היא וקרובה לביאה אבל גם זה דחוק וע"כ הדברים צע"ג ועי' ב"ש סי' קס"ד ס"ק ח' שכתב דאף דקי"ל אם נשא מעוברת חייב לגרש אפי' נדר עד"ר ואסור' איסור דאורייתא מחמת הנדר הנה תיבות אלו מן אפי' נדר עד"ר ואסורה איסור דאורייתא מחמת הנדר אין להם הבנה דמלבד דלא נתבאר כלל זה הדין וגם אין להם הבנה וגם קושיתו א"צ לזה וקושיתו הוא בפשיטות דבנשא מעוברת חייב לגרש ולא נקט אם הפילה אח"כ אם מותרת לו ולזה כתב דבאמת מותרת לו ונסתפק שם בזה ולפענ"ד הנך תיבות יש למחוק ואין להם ענין כלל ועי' מלמ"ל פ"א מגירושין הכ"ד והנה במה שהבאתי למעלה הלא מראש לחלק בין אדם לאדם ועל אותו אדם לא הי' הגזירה כלל משא"כ אם הדבר נגזר עליו רק שיש לחלק בפרטי הענין ע"ז לא שייך לומר דלא היתה הגזירה כמ"ש הט"ז באהע"ז סי' קי"ט בזה ישבתי לנכון מה שהקשה אותי ש"ב הרב החריף מוה' אברהם לבוב ני' בעת למדנו אור ליום ט' שבט תרט"ז דברי הש"ס חולין ק"ז שני אחין המקפידין זע"ז מהו יאמרו כל הסריקין אסורין והקשה דמה מדמה זה לזה שאני התם דגזרו על כל הסריקין ולא פלוג אבל כאן הרי מצינו חילוק בין אכסנאים לבין מכירין וא"כ ה"ה באחין כל שמקפידין הוה כאין מכירין והוא דקדוק עצום ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שגזרו על המכירין שיהי' אסורין איך שייך לומר דאחין המקפידין הוה כאין מכירין כיון דכבר הי' הגזירה על האחין רק שכאן יש שינוי מצד הדבר שהן מקפידין זע"ז וע"ז ל"ש לחלק אב' אכסנאים כיון שהם אכסנאים י"ל דעל אכסנאים לא היה הגזירה כלל מעולם כיון דיש לחלק בין אדם לאדם דדוקא אנשים תושבים הוא דאסור משא"כ באכסנאים שאין מכירין א"כ החילוק בין אדם לאדם ובזה מיושב היטב מה דפירשו התוס' דתפיסה אחת היינו הוצאה אחת ופריך תפיסה אחת ס"ד והיינו דמה נ"מ בהוצאה אחת או לא אם מכירין זה את זה ומשני כעין תפיסה אחת דהיינו מכירין והדבר תמוה דמה פריך תפיסה אחת ס"ד והא שפיר יש לחלק דכל שאוכלין בהוצאה אחת ודאי שייך קורבא טפי מסתם מכירין ולא ראיתי מי שדקדק בזה ולפמ"ש א"ש כל דאין חילוק בין אדם לאדם רק בין הוצאה אחת או לא שפיר פריך תפיסה אחת ס"ד הא בזה לא חלקו כיון דאין ההבדל בין אדם לאדם אבל בין מכירין לאין מכירין דהיינו באכסנאים שפיר חלקו בין אדם לאדם ודו"ק. אחר שנים רבות בשנת תרכ"ד יום ב' תרומה ב' דר"ח אדר ראשון מצאתי בתוס' נדה דף ג' ד"ה מרגשת שכתבו משום לא פלוג גזרו אף בשוכבת אפרקיד והא דלא גזרו בשוטה ומשמשת במוך משום דהני חלוקות משאר נשים ל"ש לא פלוג והן הדברים שדיבר הט"ז שבין אדם לאדם ל"ש לא פלוג ודו"ק היטב.

ובזה מיושב קושית הפליתי סי' פ"ח דלהך פירוש דתפיסה אחת היינו מכירין לאיזה צורך נשנית הא היינו מה דתני שני אכסנאים ומזה רצה לסייע לדעת המהרש"ל ולפמ"ש א"ש דזה דקאמר הש"ס דלא אסרו אלא בתפיסה אחת והיינו לענין אחין המקפידין דס"ד דשני אכסנאין אין הטעם רק מחמת דאין מכירין וא"כ ה"ה אחין המקפידין וע"ז קאמר דלא אסרו רק בתפיסה אחת והיינו דיש הבדל בין אנשים וא"כ ממילא אף שמקפידין ל"ש לחלק וכמ"ש וגוף הקושיא שהקשה המהרש"ל דלמה נקט אחין המקפידין ולא תני מכירין המקפידים י"ל דרבותא נקט אף באחין שקורבתם לא ינתק אפ"ה כל שמקפידין אפשר דשרי ובזה י"ל גם בהא דקאמר בדף ק"ד שם מנא תימרא דלא גזרינן גזירה לגזירה דתנן חלת ח"ל וכו' והנה גוף הראיה פרשתי ע"פ דברי הש"ך דבב"ח דשניהם היתר ופת דעל הלחם יחיה האדם גזרו טפי ולכך הביא מחלת ח"ל ומיושב קושית התוס' ד"ה ומנא תימרא דלמה לא מביא מכמה מקומות דלא גזרינן גזירה לגזירה ע"ש אך מה דדחי בשלמא אי אשמעינן חלת ח"ל בארץ וכו' אלא ח"ל משום דאיכא למגמר מינה אבל הכא אי שרית להעלות בשר עוף אתי לאסוקי בשר בהמה ולפמ"ש הט"ז יתבאר היטב דבאמת בין חלת ח"ל לחלת הארץ שפיר החילוק מבואר דהוה כמו בין אדם לאדם שעל ח"ל לא הי' הגזירה כלל רק על הארץ אבל כאן אף דבין עוף לבהמה שפיר יש לומר דל"ש לא פלוג כיון דעל עוף לא היה גזירה אבל זה אם היינו דנין על אכילת עוף אמרינן שפיר דעל עוף לא גזרו אבל אנן אסרינן העלאה אטו העלאה א"כ בהעלאה שייך לא פלוג דאין אנן דנין על ענין האכילה רק על העלאה וכל שאתה גוזר בהעלאה אטו העלאה שוב שייך למגזר בעוף אטו בהמה דבהעלאה זה אין ההבדל בין אותו דבר לענין אחר דיהי' כמו בין אדם לאדם רק בפרט הדבר וע"ז שפיר שייך למגזר דגזרינן העלאה של בהמה אטו אכילה דע"ז שפיר שייך למגזר דהיא בבהמה עצמה ואח"כ גזרינן העלאה עוף אטו העלאת בהמה ובזה ג"כ ל"ש לחלק בין עוף לבהמה דהא אין אנו דנין בין בהמה לעוף רק על העלאה ובהעלאה אין ההבדל ניכר ודו"ק היטב. ובזה מיושב דברי הרמב"ם פ"ט ממ"א ה"כ שכתב ג"כ דגזרינן העלאת עוף אטו אכילתו ותמה הלח"מ דגם באכילה יש בעוף רק איסור דרבנן וכן דברי הט"ז ריש סי' פ"ח נפלאו בזה כמ"ש הפרמ"ג שם וכ"כ בתשוב' אחרת בזה ולפמ"ש א"ש דעיקר כוונת הרמב"ם והט"ז דלא גזרינן אכילת עוף אטו בהמה דזה הי' כמו בין אדם לאדם רק דגזרינן העלאה אטו אכילה והיינו בהמה גזרינן העלאה אטו אכילה וא"כ ממילא גם בעוף שייך למגזר העלאה אטו העלאה של בהמה וממילא שייך למגזר העלאה אטו אכילה אף בעוף ודו"ק היטב כי יש לו פנים בהלכה ת"ל. והנה שנת תרט"ז א' קרח הגיעני תשובה מהרב מוה' משה יוסף בהרב הגדול אבד"ק אולינוב והוא הרב אבד"ק זאלין בדין גרושה מניקת שהיתה מניקה את בנה ח"י חדשים וגמלתו ונתקשרה בלי ידיעת ב"ד לאיש אחד ואביה בא אל הרב ואמר שראה ממנה מעשים מכוערים ומתירא שלא תצא לתרבות רעה וע"כ מבקש לתת לה היתר כי החתן בע"מ ורוצה לתת התחייבות עלי' שמחויב לגדל התינוק עד שיגדל והיא עני' והנה ארשים בקצרה מה שראיתי בדבריו כי אני פה בכפר טריסקאוויטץ בלא ספרים. הנה מ"ש בשם הנו"ב מהד"ק סי' ח"י שכתב תמי' על הרמב"ן והרשב"א שהקשו דלימא הטעם דג"ח משום חשש מעוברת חבירו והוא כתב דא"כ גר וגיורת מה חשש איכא וע"ז תמה מעלתו דהרי רש"י כתב דסתם עכו"ם זונה היא וא"כ שוב יש לחוש שמא זינתה מאחר ואינו בנו של זה הנה מלבד דיפה כתב מעלתו דעכ"פ אינו ברור דמישראל נתעברה ומה איכפת לן בעיבור של עכו"ם כמו שכתב הנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' ל"ח אף גם דדברי רש"י תמוהים כמו שכתב המהרש"א שם דאיזה תלמוד טועה כ"כ ע"ש והנני מוסיף דבאמת גם עכו"ם מנטרי לנשייהו ול"ש חשש זונה דנשייהו לא מפקרי ועי' סנהדרין פ' הנשרפין ובשו"ת מהר"ם מינץ סג"ל מ"ש בשם הקדמונים בזה ומ"ש מעלתו לתרץ דא"כ יקשה דנמתין עוד ג' ימים דשמא לא נקלט הזרע עד ג' ימים כקושית התוס' בדף ל"ז ותירוצם ל"ש כאן הנה ז"א דבאמת ע"פ רוב נקלט הזרע תיכף רק דלענין הבחנה צריך בירור גמור ול"מ רוב כמ"ש בישועת יעקב סי' י"ג ליישב הקושיא לענין יבמה וה"ה לענין מעוברת חבירו דל"ח וק"ו הדברים אם ביבמה שהיא איסור כרת ל"ח מכ"ש בחשש מעוברת חבירו דהיא איסור דרבנן פשיטא דל"ח ומ"ש מע"ל בשם השב יעקב סי' ח' ד"ה לפ"ז שכתב דגרושה יש לה קול ל"ש לגזור אטו אלמנה וגם חכם אחד בנו"ב כ"כ והנו"ב דחה זאת הנה לפע"ד ג"כ נראה מהנו"ב דע"פ רוב יש לה קול שנתגרשה אבל מ"מ כ"ע לא ידעו טעם החילוק שבין גרושה לאלמנה ויסברו דכשם דגרושה מותרת כמו כן אלמנה מותרת ומ"ש מע"ל בטעמו של הר"ש הזקן עפמ"ש הב"ש סי' פ' ס"ק י"ב דמש"ה מותרת לאכול דברים הרעים שמזיקים הגוף דס"ל כר"י דצערא דגופא עדיף מחיי אחרים וא"כ ל"ש כלל דחסא דצערא דגופא עדיף מחיי אחרים הנה לפע"ד שם אינו רק גרמא בלבד ולא כאן שיוכל להיות הריגה בידים אמנם גם אם נניח זאת ניהו דהאשה אינה מחוייבת אבל אנן גזרינן על הבעל שהוא לא יוכל לקחתה משום חשש הזה או שלא יהיה היזק להבנים שלא יהי' לה מה להניק וע"ז נאמר ובשדה יתומים אל תבא והרבה הארכתי בזה בתשובה לפריסטיק ולסאמביר דבגרושה ניהו דאינה משועבדת אבל הבעל אסור להזיק ויישבתי בזה שינוי לשונות דביבמות וכתובות הבאתי דלהראב"ד שכתב שאף שמזיק שיעבודו של חבירו אסור בדידיה מותר והיינו הלוה בעצמו וא"כ ג"כ ל"ש להתיר בשביל זה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף