שו"ת שארית יוסף/מג
|
< הקודם · הבא > |
מג) זאת לדעת שבא לפנינו כמר שמעון בר מנחם ואשתו מרת הענלי בת כמר שלמה ומרת הענלי טענה עליו מה שטענה ואינה רוצה להיות עמו בכפיפה והגידה איזה אמתלא ולא נתבררו טענותה. וקבלה עליה בחומר נח"ש שמה שהיא מסרבת בבעלה לא מחמת שום עצת אביה ואמה ושום אדם ולא מחמת שום תרמית שתהא מכוונת להוציא ממנו נדונייתה רק שאין דעתה יפה עמו ואין דעתה סובלתו ולא ראיתי שום צד לכוף אותה להיות עמו. ועתה דינה כמורדת מכל מה שהכניסה לנדוניה ויש בידה תחזיק בהן עד סך נדוניא וגם טבעת קידושין מפני שלא יאמרו כו' ואם יש בידה מותר תחזיר. וגם מוטל עליה שלא תבזבז ממה שיש בידה יתר מהראוי ושלא ליתן במתנה לשום אדם והבעל יורש אותה וגם אם יש לה שטר ח"ז לא תקרע ולא תחזיר לאביה ובכל דבר הגלוי ומפורסם שהוא בידה באלה זכות הבעל ישאר בתקפו ובגבורתו ואף אם אין בידה כדי נדונייתה מ"מ אין ליתן לה ממה שיש ביד אחרים וק"ו ממה שיש ביד הבעל אלא כל מה שיש ביד אחרים ינתן לבעל חוץ ממה שיש ביד אביה יכול לתפוש בשביל בתו עד נדוניית' ומאחר שהיא מורדת וקבלה עליה הדין ואינה רוצה לחזור אליו לדור תחתיו ורוצה לשבת ולהתעגן אין עוד לבעלה שום דין ולא לכובשה בשום מיני כפייה ויצאה באלה מתחת שבטו שלא לרדותה ולא לכוף אותה בשום מיני כפייה רק בדין ישראל אם יוולדו תביעות מכאן והלאה ולמען יהיה ביד שני הצדדים לראיה רשמתי אשר נראה לנו מה שמצאנו בפוסקים והעיקר מתוך הגהות מרדכי (דף תקמ"ח) ומתוך תשובות הרא"ש כלל מ"ג וכן בטור אבן העזר (סי' ע"ז) ומתוך תשובות מהרי"ו (סי' ך'):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |