שו"ת שארית יוסף/מב
< הקודם · הבא > |
מב) הוא ה"ה ר"מ במהר"ר אליה י"ץ בן מהרר"י ז"ל אהובי מקדמת דנא. רק מקרוב לדרך אחרת פנה. וכתב שטנא לבקש תואנה אנה ואנה. וכמדומה שאין בפיהו בדבר זה נכונה ובפרט שעברו ע"ז כמה בתי דינין בתחלה בזבל"א וזבל"א ואחר כך שנית יוצאה בתי זכאי מכל מקום אשיב להוכיחו שלא יהא חכם בעיניו ולהכות על קדקוד ראיותיו דרך כלל כי הפרטות ר"ל על כל קוץ וקוץ תילי תילים סתירות קצרה היריעה מהכיל והיריעה כלתה והם אינם כלים. לכן אבאר בקיצור מה שהאריך בטעם שבתי קטנה היתה בשעת נשואיה ובזה היה לאחיו מקח טעות הואיל ולא פרסה נידה בשעת כניסתה לחופה. על זה לא אשיב שהרי התוספות בקדושין התירו לינשא והוא ידע ומחיל וגם נעשו אהובים אח"כ כידוע לרבים ואף כי היה בא בימים הבת בתי מגזע טוב ואינה שטופה זימה ואמרה הואיל והוא איש נכבד ישר וטוב ובן טובים וגדולים טוב לי ללכת אחריו מלכת אחרי הבחורים וגו' סוף דבר מה לי להשיב הואיל ומחלו אהדדי אין מקום לטעות ובלא כל זה הוא כחוכא ואיטלולא להזכיר בזה טעות וכל הנ"ל לא כתבתי אלא לספר בשבח בתי אגב גררא ומה שהאריך הואיל ועכבה דבר בחיי אחיו מה שהיה של בעלה אחיו לפי דבריו א"כ היא גזלנית ופסולה לשבועה עכ"ל ידוע שהייתי בלובלין כששלח בעלה ז"ל אחריה שתבואי אצלו לווארשא לכן איני יודע אם עיכבה אבל יהיה מה שיהיה הלא מ"כ בעצמו כתב שהלך ממנה לחצר המלך והניח שלו אצלה. ואם כן בהתיר בא לידה תוכל לתרץ בשביל סכנת הדרך לא לקחתי עמי ועוד הלא כל הפוסקים פסקו דהיינו הרמב"ן בתשובה (סי' ל'") והמרדכי והטור בשם הרא"ש שכשתפסה בלא עדים תוכל לומר שבעלה נתן לה במתנה מה שיש בידה מותר על הכתובה ונאמנות במיגו דאין לי וק"ו שלא נחזיקנה בגזלנית כשמודה ותופסות על כתובה ומזונות וא"כ אותה תשובה שהביא מ"כ שנשאל על האלמנה שנשאת לאחר ונתנה לבעל השני כל מה שבידה ולא נשבעה על כתובתה אם תשבע אצל בעל השני או אם נאמר שהיא גזלנית עכ"ל ומכח זה רציתה לומר שהיא גזלנית ולא תשבע ואף אם זו תהא גזלנית אין ראייה לנדון דידן כי לשם צריך לומר שהיו עדים שיש לה בידה משל בעלה ולכך אין להאמינה במגו דאי בעי אמר אין לו כי היכי דלא תיקשי כל הפוסקים הנ"ל ונדון דידן אין עדות ולא ראיה כלל וא"כ אף לפי דעת השואל אין מקום לראיי' ק"ו שהושב לשואל כמו שכתב המרדכי שאינ' גזלנית ותשבע אצל בעל השני וכן פסק הרא"ש בתשובה כלל ל"ו וכן פסק הטור בשם הרא"ש שאפילו זו אינה פסולה לשבועה ק"ו בתי שהיה בידה בלא עדים ובלא ראייה שהיא בת השבת אבידה ולא גזלנית ת"ל וא"כ בטלו כל הק"ו וכל הכ"ש שהאריך בו מ"כ מכח שאילת השואל. שכתוב במרדכי כנ"ל ואף אם היה הדין שאילת אלמנה שאינה נשבעת היה הטעם מחמת שיש ראיה שלא תוכל לומר אין לי אבל בתי היתה יכולה לומר אין לי מאומה. ואף אם היה כדבריך שידוע שעכבה משל בעלה הלא תוכל לומר החזרתיו או נתן לי במתנה ולא עוד הלא אף בחייו לא היו לו עדים שהיה דבר מה בידה רק שמ"כ כותב בעצמו שהודת לבעלה ז"ל אף אם יהיה כדבריך אף כי איני יודע מכל מקום גם לדבריך הודתה מעצמה ואין אדם משים עצמו רשע רק השבת אבידה. ותע"ב שהודיתה בוודאי אם ח"ו היתה כופרת ואחר כך העידו עדים ועל פיהם היתה צריכה להודות אז היה לחוש ולאמר שמא היא פסולה לשבועה אבל עכשיו שאין עדים לא בתחלה ולא בסוף אפילו דרדקי דבי רב ידעי דנאמנת וכן להאמין כל אמתלאות שתאמר במגו כנ"ל. זאת ועוד אחרת שאף לדברי בעל התרומ' שכתב שאצל בעל השני אינה נשבע הואיל ונתנה לבעלה מכל מקום כתב שאינה נאמנת ואין נותנין לה משמע דאין נאמנת להוציא אבל מה שבידה הוא שלה וא"כ אם היינו מחזיקים אותה בגזלנית גם מה שבידה יקחו ממנה אלא כל אפי' שווין שאינה גזלנות ק"ו לבתי שנשבעה קודם שנשאת ואין באה לכלל זה רק שכתבתי שאף בגוף מה שתלה בו ראיותיו אינם אמת. ומה שכתוב שלא כדין תפסה כי אין לאלמנה שום כח בנכסים קודם שבועה אהו' אם קרית לא שנית בודאי אין לה כח היינו שלא ליתן ולא למכור לפי מקצת דעות כל זמן שלא נשבעה. אבל שתוציא מידה מה שבידה דעת חצוני הוא כמו שכתוב הרמב"ן בתשובה (סי' נ') אלמנה שתפשה בין מחיים בין לאחר מיתה אין מוציאין מידה עכ"ל וק"ו למקצת פוסקים שפוסקים שאפי' נתנה מתנה ומתה ולא נשבעה על כתובתה מתנתה קיימת ודי מזה ולא עוד אלא שבמרדכי בב"ב (דף רמ"ט) מביא תשובות מהר"ם אלמנה שנשאת ולא נשבעת על כתובתה ומתה ופסק דהבעל השני לא יחזור כלום במטלטלין וע"ש הרי בפי' שאין שייך דין גזלנות אפי' בזו שנשאת וק"ל ועוד ידוע כשהלך אחיך הקצין ז"ל לעולמו צוה ליתן לבתי שתי' כתובתה שהי' כתב בה שלשת אלפים זהובים פו' קודם כל דבר וא"כ בהא נמי בטלים כל דברי מ"כ כל עיקר רק שאין צריך לזה. ומה שכתבת שעכבה משל יתומים ר"ל מה שבאו להם בירושה מאביהם ז"ל אני אומר שבתי אומרת חלילה לי מנגוע בשלהם כי לא בא בידי משלהם כלום כי כל מה שנתן בידי הגיד לי בעלי שהוא משלו ושהניח במקום אחר כל מה ששייך ליתומים לכן אל תתן בתי כבת בליעל ח"ו זכור מה שאמרו חז"ל החושד בכשרים כו' ויהא חלקי עם מי שחושדין ואין בו רק על זה דוה לבה של בתי שאין לה ממה לגבות כי בן אחיך הערצק י"ץ אומר שאין כאן מאומה ולא הודה לה רק ג' מאות זהובים על אותן ש' זהובים כו' הוציאה בתי הוצאה מרובה אף כי יש לה ממנו שטר חוב ואותו שטר נתנה לבעלה וסבר וקבל עדיין חייתא דקטרי ובזה התחלתי ובה אסיים כי מ"כ הראה לי הראיות שכתבתה לדייני דג' ארצות ולא הועיל למ"כ ופסקו מה שפסקו וא"כ אחזיק בזה ושרא לי מ"כ כי הוא רק הוצאות דבה של א' וגם בהיותי בלובלין מקרוב גראמניץ של"ו לפ"ק שלחת אלי הש"ץ בהתראה שאינו נאה ואני נזהרתי ושמתי ידי במו פי ולא השבתי רק נכונה לעמוד על משפט כשתרצה והמתנתי כמה ימים אח"כ באה התראה שנייה כעורה מן הראשונה ואני בתומי הלכתי והשבתי להמתין עוד כמה ימים והכל לש"ש ת"ל ומפני כבוד אבי הגאון והחסיד ז"ל ומפני כבוד אחיך הקצין חתני ז"ל ע"ד בירא דשתי' מיניה כו' וכן עשיתי כאשר הכל כתוב וחתום אצלי ועל כל זאת עשיתם כנופי' להיות מלעיג עלי כאלו לא רציתי לעמוד למשפט ולולא שהיה נודע לרבים היה יוצא עלי קול כבורח מן המשפט ח"ו האיש כמוני יברח מפני משפט כי ת"ל לא אשיב מפני כל. ובפרט כאשר הלכו בו נמושות לקוטי בתר לקוטי כנ"ל לכן הסר כעס מלבך כימי עולם וכשנים קדמוניות והימים הראשונים יפלו כי זונות מפרכסות זו את זו ת"ח לא כ"ש כתבתי בנחיצה כמו שמובן ונראה שלפעמים כתבתי לנוכח ופעמים לנסתר ושלו' ממני אוהבו שאירו. נאם הצעיר יוסף כהן:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |