שו"ת שארית יוסף/ל
|
< הקודם · הבא > |
ל) שאלה מק"ק באך י"ץ שעשו תקנה ביניהם לברור בכל שנה שבעה אנשים שאינם פסולים זה לזה. ואותן השבעה יבררו ראשים על פי השבועה ועתה אירע שביררו שבעה. ואותה השבעה נשבעו כתקנתם וביררו ראשים. ויהי ממחרת אז התחילו מקצת מק"ק לרנן על הברירה כדי לבטלה. ואומרים שבאותן השבעה יש שנים פסולים זה לזה. ואם כן היה הכל בטעות ובטל מעיקרו. וכתבו אלי לפסוק ביניהם. ומשכתי ידי זמן מה כי קשה לדון על מנהגים וכדי שבאולי ימצאו פשר בינם לבין עצמם ולא עלתה בידי. ואדרבה מידי יום יום כותבין שמתהוים מריבות וקטטות ועיכוב שלי גרמא בניזקין וגם דיני דגרמי לכן מוכרח אני להשיב:
תשובה גרסינן פרק זה בורר שנים אומרים זכאי או שנים אומרים חייב ואחד אומר איני יודע יוסיפו דיינים וכתב הטח"מ (סי' י"ח) כתב הרמב"ם אבל ארבע אומרים זכאי או חייב. ואחד אומר אינייודע. או שאמרו ג' זכאי ואחד חייב ואחד אומר איני יודע הולכין אחר הרוב עד כאן לשונו. ולכאורה נראה שטעמו של הרמב"ם הואיל ונשארו ג' או ד' שהם ב"ד ראויים לדון. וא"כ לפי זה הוא הדין בנדון דידן הואיל ונשארו הרוב וראויים לברור והם ג' או יותר תתקיים על ידיהן וק"ל. אבל טעם זה אינו מחוור דאם כן הוא קשה מתשובת הרשב"א שמביא ב"י (בסי' י"ג) בטור ח"מ וז"ל הרשב"א ששאלת ראובן ושמעון שבררו להם עשרה אנשים לראות בדינם הן לדין הן לפשרה ונשבעו לקיים ובין כך נסתלק אחד מהם ולא אומר דעתו באותו ענין. הודיעיני אם ראובן חייב לקבל מה שאמרו ט' הנותרים תשובה ברור הוא שכיון שנסתלק אחד מהן נתפרדה החבילה ולא עוד אפילו אחד אומר איני יודע אינם יכולין לגמור הדין כו'. עכ"ל התשובה:
והנה לפי טעם הנ"ל דהיינו הואיל ונשארו ג' סובר הרמב"ם שיכולין לגמור הדין קשה על תשובת הרשב"א שסובר אפי' ט' אינם יכולין לגמור קושי' זו הקשיתי גם כן בביאורים שלי לקמן וקודם שנאמר דפליגי טוב לפרש שטעם הרמב"ם הוא שג' או ד' די ויכולין לדון היינו כשמתחילה לא בררו אלא ג' וא' אומר איני יודע והוסיפו דיינים ואח"כ לא נשארו אלא ג' די בהן הואיל ומתחילה התחילו לדון בשלשה אבל תשובת הרשב"א מיירי הואיל והתחיל בי' ואדעתא דעשרה ידונו ביניהם אפילו אחד שחסר בטל הדין הואיל ומתחילה אדעתה דהכי נחתי וק"ל. וא"כ לפי טעם ותירץ זה שמוכרח לתרץ כך אין ראית מהר"ם לנדון דידן שיתקיים מה שביררו ואדרבא לפי הנ"ל ראיה שלא יתקיים הואיל ומתחילה אדעתא דז' נחתי מ"מ נראה הואיל ובררו הק"ק אילו הז' מחלו על התקנות וקבלום עליהם שיבררו ואף אם שיאמרו הק"ק שלא ידעו שהיו פסולים ושגגה היא אין לנו להאמינם הואיל והם מיושבי ק"ק ורגילים בהן כמו שכתב הטור ח"מ לעניין עדות שהגיד הכשר עם הפסול שכל העדות בטל ואין מאמינים לכשר לומר שלא ידע שזהו קרוב ופסול כשרגילים יחד וא"כ קבלו פסול במקום כשר יחד וכבר נפסק הדין לכן אין יכולין לחזור והברירה קיימת. ואגב אומר שגם בדין הרשב"א יש לפקפק שאין דומה לנדון דידן שאין דומה למי שאינו לגמרי ליש ונשבע רק שפסול ועוד בכאן התקנה אפשר שלא נתקנה על הדיעבד וכל היכא שיש להסתפק בתקנה כתב הרשב"א והב"י הביאו (סי' י"ג) וז"ל כל שיש להסתפק בתקנה הולכים להקל כו' עד כל שאינו ברור נעמיד על דין תורה ונדון דידן לא הובררו לדון רק לברור ראשים שידונו ואפשר שמ"מ כשרים לברור דיינים והראיה דאמרינן בפ"ק דסנהדרין אושפיזכיניה דרב כו' עד אתא לקמיה דרב כו' א"ל פסילנא לך לדינא וא"ל לרב כהנא זיל דון דיניה הרי בפירש אעפ"י שאמר פסילנא לך לדינא מ"מ בירר לו רב כהנא לדון וכו'. וכתב מהרי"ק בשורש ל"ז ענף ה' וז"ל ואפי' המחמירים ואינם רוצים לדון מחמת חסידות וחומרא יכולין לברור להן דיינים עכ"ל ואף כי יש לומר דווקא הפסולים מחמת חומרא וחסידות אבל אלו פסולים בדין בלא חומרא וחסידות לא יבררו מ"מ גם פסולים אלו אינו פסול גמור שהרי ברוב שאר ק"ק בוררין ראשים הן כשרים הן פסולים זה לזה כשהן מפורעי מס הרבה כל זה יש לצדד מפני השלום שלא יתביישו הנבררים ויבצבץ מזה מחלוקת אבל אין צורך לזה כי דין גמור הוא כנ"ל הואיל ובררום מחלו וקבלוהואין נאמנים לומר לא ידענו הואיל והם רגילים אצלם וראיה ברורה היא מה שהבאתי מעדות הכשר שאינו נאמן לומר לא ידעתי ופוסלין עדותן לכן דבר ברור שהברירה קיימת מן הדין רק דין תורה לא ידענו. נאם הצעיר יוסף כהן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |