שו"ת שארית יוסף/כה
|
< הקודם · הבא > |
כה) זה השבתי לק"ק לעמבערג להר"ר משה י"ץ:
שאלה אשת ראובן המליטה זכר פטר רחם שלה והוא ראשית אונו של בעל לסוף תשעה חדשים מליל טבילתה אבל לא פירש ממנה בעלה רק היה תדיר אצלה ואותו בן חי בערך שלש או ארבע שעות ומת ואחר שנה או שנתיים ילדה בן עם בעלה הראשון וחי יחיה. הורינו אם אותו הבן הנולד אחרון אם הוא בכור לנחלה או לא. עכ"ל השאילה:
תשובה אהובי נראה לע"ד שאין השני בכור אפילו לנחלה וראייתו מהא דתנן פרק יש בכור (דף מ"ו) יש בכור לנחלה ואין בכור לכהן כו' איזהו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן הבא אחר הנפלים אף על פי שיצא ראשו חי ובן ט' שיצא ראשו מת ופירוש רש"י כגון שהיו תאומים אחד נפל ואחד כלו לו חדשיו והוציא נפל ראשו חי והחזירו ובא חבירו וקידמו ויצא זה האחרון בכור לנחלה. ועוד תנן בסיפא המפלת סנדל או שליא או שפיר מרוקם והיוצא מחותך הבא אחריהם בכור לנחלה ואינו בכור לכהן עד כאן לשון המשנה. והנה מובן שאם נפל שנולד חי וחי שלש שעות הבא אחריו היה בכור לנחלה היה לו לתנא לאשמועינן רבותא טפי כנדון דידן דהוה יותר מהוציא ראשו חי והחזיר ומה לו לתנא לדחוק עצמו בדבר שאינו מצוי דהיינו תאומים והוציא ראשו חי והחזירו לאחוריו. וגם בסיפא למה לשנות שפיר ושליא דהא נפל שנולד חי הוה רבותא טפי אלא משמע דבכהאי גוונא כנדון דידן הבא אחריו לא הוה בכור לנחלה. ואין לומר שהתנא סובר אפי' בכהאי גוונא הבא אחריו הוה בכור לנחלה והאי דקתני הוציא ראשו וגם שפיר ושליא משום רבותא דבכור של כהן דאפי' באלו הבא אחריהם אינו בכור לכהן אין לומר כן דהא מתניתין עיקר רבותא של בכור לנחלה קתני שהרי תניא אף על פי שיצא ראשו חי מכל מקום הבא אחריו הוה בכור לנחלה אם כן הואיל והתנא נחית לרבותא דבכור לנחלה הוה לי' לשנות רבותא יותר כנדון דידן אלא ודאי לא סבירא ליה וק"ל. ומכל מקום יש לבעל דין לחלוק ולומר שלכך תני תנא הוציא ראשו משום סיפא דקתני בן תשע שהוציא ראשו מת ושם אין לו לשנות אלא ראשו משום דיוק הא ראשו חי הבא אחריו אינו בכור אפילו הוציא ראשו לבד הואיל והוא בן תשע כמו שמתרץ הגמרא אליבא דשמואל שם (דף מ"ו) אבל תירוץ זה לא קאי כי מקשה בגמרא ומסיק לשמואל בתיובתא אם כן נדחה התירוץ ואין כל כך לבעל הדין לחלוק ואף כי אין כל כך פשוט להביא ראיה ברורה ממתניתין מכל מקום יש ראיה ברורה מהמיימוני שכתב בפרק ב' מהלכות נחלות (דף תשי"ז). וז"ל הבא אחר נפלים שיצא ראש הנפל חי ובן תשע שהוציא ראשו מת הבא אחריו בכור לנחלה שזה שנאמר ראשית אונו הוא שלא נולד לו קודם לזה ולד שיצא חי לאויר העולם עד כאן לשונו. והנה המיימוני לא מיירי בדין בכור לכהן ולמה אומר שיצא ראש הנפל חי היה לו לומר רבותא אפי' יצא כולו חי הואיל והוא נפל ולמה אומר ראש הנפל דמשמע דאפילו קאי אנפל מכל מקום קאמר דוקא שיצא ראשו חי אבל יצא כולו חי הבא אחריו אינו בכור וק"ל. וגם א"ל שנקט ראשו משום דיוק כמו שהקשיתי במתני' שהרי המיימוני מפרש דין זה הוציא ראשו של בן ט' אח"כ בהדיא לכן כל השנויה דחיקא שיש לחלוק על מה שהבאתי ראיה ממתניתין בכאן אין להם מקום כלל. וגם ממתניתין יש לדקדק כנ"ל ועוד שהרי המיימוני מפרש הטעם שהבא אחריו הוה בכור לנחלה שלא נולד לו מקודם לזה בן שיצא חי לאויר העולם עד כאן לשונו כנ"ל משמע שאם יצא אחרת קודם חי לאויר העולם שהבא אחריו אינו בכור. ואף כי יש לפקפק ולומר שהוא מדבר בבן תשע אבל אין משמעותו כן שהרי תלה בחי לאויר העולם ולא תלה בבן תשע משמע בכל מילי וק"ל. ועוד שהרי בן תשע אפי' ראשו חי לבד אלא משמע שמדבר גם בנפל ועוד הרי הטור חשן המשפט (סימן רע"ז דף רס"ו כתב וז"ל בכור שילדה אמו נפל אף על פי שיצא רוב הנפל חי לאויר העולם זה שנולד אחריו בכור לנחלה עד כאן לשונו. הרי שמדקדק לכתוב רוב דמשמע אבל כולו חי הבא אחריו לא הוה בכור לנחלה מכל הני טעמי נראה לע"ד שבנדון דידן שבא בשאילה כנ"ל אין לו דין בכור ואפי' לנחלה והשם יתברך יצילנו משגיאות כי מי יבין. ושלום ממני הצעיר יוסף כהן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |