שו"ת שארית יוסף/יא
|
< הקודם · הבא > |
יא) שאלה מענין הקצבים העניים שיש להם מריבה וקטטה עם הק"ק שהק"ק שכרו המס בסך מהשר והם מרויחים בשכירות וקצבים רוצים להושיב ערבות עשירים לק"ק ליתן לשר כמו ששכרו הק"ק כדי שיקל עליהם המס ההוא וטוענים למה הק"ק רוצים ליקח את שלנו להיות מרויחים וליקח ממנו. וגם העניים אינם רוצים לדון לפני הראשים רק לדון חוץ לעיר כי כל הק"ק נוגעים בדבר עכ"ל השאילה:
תשובה לפי עניות דעתי הפליגו והפריזו ק"ק על המידה כי לפי הנ"ל אין צריך פנים הואיל ונוגעים דאף אם לא היו נוגעים בדבר ויש גדול מומחה בעיר יש לדון בפניו שהרי כתב בנמוקי יוסף וז"ל פרק זה בורר דף רס"ז ועוד כתבו אחרונים ז"ל נקיטין דכל היכא דאיכא מומחין ויש בעיר גדול מהם שומעין בין ללוה בין למלוה לדון בפני הגדול כאוקימתא דרב פפא עד כאן לשונו הרי שאף אם היו הם גם כן מומחין הואיל ויש בה מר ועוד שאר גדולים מהראשים בחכמה שיכולים הקצבים לומר נדון בפני הגדול. וכ"ש שהראשים נוגעין בדבר. וגדולה מזו כתב ר' יוסף קולון בשורש אחד בשם שלשה עמודי עולם שהם הר"י ור"ש משאנץ ור"י מפארי"ש שאפי' אם רק הדבר נוגע לגדולי העיר ופרנסים שאין לדון בעירם אף כי גם צד השני מיושבי עיר ואף על ידי הסתלקות בי תרי דמסתמא משתמע מילייהו דפרנסים עד כאן לשונו ק"ו ב"ב של קל וחומר שכל הקהל נוגעים בדבר הריוח וגם הדיינים שאין לדון אותם בע"כ וגם לא על ידי סילוק כנ"ל. ועוד בזה לא שייך סילוק הואיל והוא ענין קבוע לכל שנה ושנה כמו שכתב הטור ח"מ (סי' ז') בשם הרא"ש שבענין מס הואיל ונוהג לעולם אין שייך סילוק. ובאם הק"ק יתלו עניינים במנהג לומר שהתקינו ביניהם שדייני העיר ידונו על עניני המסים כמו שכ' הטור גם כן לשם שדיניהם דין דהוה כמו קבלו עלייהו קרוב או פסול עד כאן לשונו מכל מקום חדא שאין זה הענין סתם מסים רק חילוק שכירות מהשר מי שישכור ואין תקנת סתם מסים כולל ענין זה. ועוד יש לחלק ולדקדק בלשון שכתב הטור דהוה כקבלו עלייהו קרוב או פסול כו' וידוע שבקבלו עלייהו קרוב או פסול אינו מועיל אלא בפסול א' כגון קבל עליו האב שפסול להעיד וקבלו שיהא כשר כעד אחד אבל קבל עליו שיהא עדות האב כתרי כשרים אינו עדות ויכול לחזור. ואם כן בנדון דידן אף אם הוא כקבלו פסול מ"מ בכאן הוה כקבלו כתרי חדא דנוגעים בענין ועוד שיש שם מומחה וגדול הדור דאף אם אינן נוגעים הדין נותן לדון בפניו כנ"ל וא"כ הוה כקבל אבא כתרי וק"ל דיכול לחזור. ועוד דאדעתא דהכי לא קבלו ולא נתקנה התקנה לפי הנראה רק שמשמע בטור ח"מ שהמנהג במסים ובכל ענין אפי' פסול א"כ שנים כשרים שהרי כשדנים אותן הנוגעים א"כ כלם פסולים והוו כקבלם כתרי כשרים וק"ל. אבל אין זה מסים. ואין כאן מנהג לדון בפסולים ועוד שהדין עצמו תמוה לרבים לירד לדין בענין שלפי הנר' הוא פשוט ומיחזי כשיקרא שירויחו הם מהם בעל כרחם ולא יהא אלא אונאה שחוזר הריוח:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |