שו"ת שארית יוסף/ז
|
< הקודם · הבא > |
ז) נשאלתי ממדינת מעהרין על א' שבא לידו קנייה מגוי בזול וקרוב לודאי שהיתה גניבה והלך הקונה עם הגוי המוכר לבית יהודי אחר וקנהו שם הרבה בזול ובשעת שנשא ונתן עם הגוי קודם שפסק המכר וגמרו אמרה אשת בעל הבית מה אתה עושה אני רוצה לקנות הואיל והוא בביתי הוא שלי. ואז השיב לה הקונה אל תדאג אנכי אשוה ואפשר עם בעלך. ובא השואל לשאול אם קנתה לו חצירו לגמרי או החצי או לא קנה הבעל בית כלום עכ"ל השאילה בלתי תוס' ובלתי חסרון:
תשובה שנ"ל שהבעל בית יש לו החצי ואף כי המרדכי פ"ק דב"מ (דף קל"ד ע"ד) מביא פלוגתא דראב"ן וראב"י וז"ל כתב ראב"ן ראובן שנתאכסנו לו אורחים בביתו והיה שמעון מחזר אחריהם אמר ראובן אני רוצה לזכות בהן. ופסק ראב"ן דין זה פסוק ממתני' ראה אותן רצין אחר מציאה ואמר זכתה לי שדי זכתה לו ה"נ זכה ראובן במה שבביתו כו'. ועוד דיינינן ליה דינא דבר מצר' כו'. ואין נראה לאבי העזרי דשאני מציאה שאין בה חסרון קניי' וזכיי' ומעות כו'. וגם מהרא"י בת"ה סי' ש"י מביא פלוגתא זו וכתב כיון דפלוגתא דרבוותא היא לא מפקי' ממונא משמעון. ועוד שנדון דידן גם כן אין שייך טעמא דדינא דבר מצרא שכתב הראב"ן כי לשם אפשר שהיתה סחורה המצויה לקנות ושייך בו בר מצרא הואיל ומוציא במקום אחר אבל בנדון דידן שהוא כמציאה והריוח גדול שאינו בנמצא במקום אחר לא ובזה שווי כל הפוסקי' כמו שמבואר בח"מ סי' קע"ה ושם בב"י. ועוד כתב המרדכי בב"מ פ' ב' (דף קל"ו ע"א) דאין חצירו של אדם קונה אלא בדבר שמצוי לבא וז"ל התשובה נשאל למהרר"א הכהן על גוי שאבדו לו מעות בבית ישראל ומצאן ישראל אחר וטוען ישראל שהאביד' בביתי כבר קנתה לי חצרי אפי' שלא בידיעתי. והשיב דלא אמרי חצירו של אדם קונה אלא במידי דשכיח כו' אבל דברים שאינם מצוים לא והאריך בראיות. וא"כ בנדון דידן מי יאמר שמצוין גוים להביא גניבות ב"כ:
וא"כ מכל הני טעמי דהיינו שמהרא"י פסק כר' אבי העזרי ועוד שכאן לא שייך טעמא דדינא דבר מצר' ומהאי טעמא גופא לא שייך כאן עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה דנקרא רשע הואיל ואינו מוצאה במקום אחר כמו שכתב בהדיא המרדכי בפ"ק דב"מ (דף רל"ד ע"ג), ועוד דחצירו של אדם אינו קונה בדבר שאינו מצוי. ועוד ששמעון היה זוכה בה קצת קודם שבאת לבית ראובן והיה לנו לומר שהדין עם שמעון הקונה. ועוד שהרי הטור חשן המשפט (סי' ר"ס) מביא תשובת הרא"ש וז"ל ראובן דר עם שמעון ומעלה לו שכר וקנה ראובן מציאה בתוך הבית כו' נ"ל כיון דמעלה שכר ממכר הוא ליומיה ואם היה צבי רץ היה של שניהם כו' אבל אם קנה מציאה מגנב אין זה דבר הפקר כו' עד לפיכך היא של קונה. מ"מ נ"ל שמחויב ליתן חציה הריוח לבעל הבית לפי ששמעון השיב לאשתו אל תדאוג אני אשוה ואפשר עם בעלך דהוי כאלו אמרה זכי לי והוא אמר אזכה לך החצי ובזה אפי' ר' אבי העזרי מודה שכתב והמרדכי מביאו (דף קל"ד ע"ג בב"מ פ"ק) דלא פליג ר' אבי העזרי על הראב"ן אלא כשא' אומר לחבירו זכה לי והוא שותק דמשמע אבל אי הוה משיב אזכה לך היה חייב ובנדון דידן אמר' היא והוא השיב אפשר נ"ל דהוי כמו זכה לך החצי דכ"ע מודי דקנה. ועוד שבכאן הבעל הבית הוא בסכנה גדולה מפני חשש הודאות הגנב והקונה הכניסו בסכנה זו הוה כשותפו קצת וראייתי יש לי קצת מזה שפסק במרדכי בהגהות בב"ב (דף ר"ס ע"ב) וז"ל ירושלמי דבב"ב ור"ח מביאו בפירושו האחין שיצא אחד מהן לליסטיות או לגנוב בלא דעת חבירו חולקין מכאן יש ללמוד על שני אנשים שיצאו לשוק וראה א' ארנקי מונח בבית גוי וגנבו א' שיש לחלוק עם חבירו עכ"ל. וק"ק מה רוצה לומר עם שני היהודים חבירום ג"כ א"כ הוא ענין ירושלמי ממש ומה הוא מחדש באומרו מכאן אם לאפוקי מבעל העיטר שמפרש הירושלמי שהוא אינו אלא מתמיה כמו שכתב בפי' מ"מ היה לו למרדכי רק לפרש הירושלמי שאין פי' מתמיה וממילא יהיה דינו בפירוש וק"ל. לכן נ"ל שמדבר בשנים שהלכו יחד ואינם שותפים ואף על פי כן חייב ליתן ומנא ליה למרדכי ללמוד מן הירושלמי הלא הירושלמי מדבר בשותפים שהרי אומר אחין דסתמא שותפין אלא ודאי המרדכי סבירא לי' שותפות לא מעלה ולא מוריד לענין גניבה וא"כ מה שמחייב הירושלמי ליתן היינו מחמת שכשאח אחד גונב ולא חלקו אף כי אינם לשם אצלו בשעת גניבה הם וממונם בסכנה והואיל והוא הכניסם עמו בסכנה חייב ליתן גם כן הריוח ולומד מכאן דה"ה שנים שאינם שותפים רק הולכים יחד וגנב אחד השני ג"כ בסכנה כמו הגנב כמו שפירש"י על פסוק גם עתה כדבריכם כן הוא י' שגנב אחד מהם כלם נתפשים. לכן חייב ג"כ ליתן לחבירו שהלך עמו וה"ה בנדון דידן שידע שעיקר הסכנה של הודאות הגנב על הבעל בית והבעל בית בסכנה וק"ל. ועוד אי לא מסתפינא מפני פסק מהרא"י הנ"ל הייתי פוסק כראב"ן נגד רבי אבי העזרי אף להוציא כי הראב"ן פסק הלכה למעשה ומעשה רב כדאמרינן בהרבה מקומות בתלמוד מר דיינא הוא ינחות לעומקא דדינא אבל רבי אבי העזרי לא פסק רק לא נראה לו. ועוד שהוא מרגלא בפומיה דאנשי שהריוח לאמצע ויש לומר שאדעתא דהכי קנאה והוה כזכיה כן נראה לי. ולפחות הוה תכף ספק בדין קודם שקנאה ואם כן הוה התפיסה של קונה לאחר שנולד הספק דלא מהני תפיסה כדאמרינן גבי ספק בכור תקפו כהן מוציאין אותו מידו הואיל ונולד הספק קודם שתפס. מכל הני טעמי ובפרט הואיל והאשה אמרה לזכות והוא השיב אפשר ואשוה עם בעלך דהוה כזכי' לכולי עלמא נראה לי דחייב ליתן לו החצי הנלע"ד כתבתי. נאם יוסף:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |