שו"ת רדב"ז/א'תרצז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(תקצז) שאלת ממני אודיעך דעתי על מ"ש הרמב"ם ז"ל פרק ד' מהלכות שבועות מי שנשבע שלא יאכל כלום ואכל פחות מכשיעור פטור שאין אכילה פחות מכזית והרי הוא כאלו אוכל חצי שיעור מנבילות וטריפות וכיוצא בהם ע"כ. וקשיא לי דבשלמא נבלות וטרפות איסורן מצד עצמן ולכן כל שהוא אסור מן התורה לר' יוחנן וילפינן לה ביומא מרבוייא דכל חלב. אבל הנשבע שלא יאכל אין איסורו אלא מחמת שבועתו והוא נשבע שלא יאכל וסתם אכילה כשיעור משמע:
תשובה אם ראיתי דברי הר"ן ז"ל בפ"ב שבועות שתים כתוב לא ידענא מאי קאי בעיא לך שהרי הוא ז"ל כתב שתי סברות והכריע כדברי הרמב"ם ז"ל מהא דאמרינן פ' [יוה"כ] (היכי) חצי שיעור (דתנן) ר' יוחנן אומר אסור מה"ת דכיון דחזי לאצטרופי איסורא אכיל אלמא חצי שיעור לא מתסר אלא משום דחזי לאצטרופי ובשבועות נמי אע"ג דאין בכלל דבריו אלא שיעור שלם הנ"מ לאיסור ולקרבן אבל כיון דחזי לאצטרופי ולהשלימו לכזית איסורא מיהא איכא וע"ש בפי' ההלכות. ועוד יש ראיה דתנן שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב דברי ר' עקיבא אמרו לו לר' עקיבא היכן מצינו באוכל (ואכל) כל שהוא שחייב שזה חייב ובשלמא לדעת הרמב"ם ז"ל נמצאו רבנן ור' עקיבא חולקים דמר אמר אסור מן התורה ומר אמר לוקין עליו אלא לפי השטה האחרת קשה דנמצאו חלוקים מן הקצה אל הקצה דמר אמר חצי שיעור מותר ומר אמר חצי שיעור לוקין עליו. ותו דלא קשה להו לרבנן אלא היכן מצינו באוכל כל שהוא שמביא קרבן משמע דלא קשיא להו אלא שמחייב ר' עקיבא קרבן על כל שהוא אבל לענין שיהיה אסור לאכול כל שהוא לא קשיא להו דהא כל איסורין שבתורה כך הם. ותו דהשתא פסקינן מלתא מציעתא פסקינן כרבנן דליכא מלקות ופסקינן כר"ע דאיכא איסורא מיהא והוי כעין פשרה. ועוד דאפשר לומר דבשבועות ונדרים הלך אחר לשון בני אדם וכל הנשבע שלא יאכל דבר פ' דעתו הוא לאסור אותו על עצמו כחומרת איסורי תורה וכי היכי דבאיסור תורה חצי שיעור אסור מו התורה הכא נמי לא שנא. וא"ת היכי יליף ר' יוחנן מכל חלב לכל איסורין שבתורה שאני חלב דחמיר שהוא בכרת. הא לא קשיא דכיון דשניהם איסורי תורה שפיר ילפי מהדדי ואדרבה איכא למימר מלקות עדיף דאיכא מקצת מיתה בידי שמים ומהאי טעמא בוידוי והיכא שהסימן הוא אק"ח מכ"ס יש מהפכין ומקדימין מיתה בידי שמים כרת מלקות ארבעים דמשום דמלקות חמיר טפי ולא זו אף זו מהקל לחמור. עוד י"ל לפי דרכו של הר"ן ז"ל דאנן לא ילפינן מכל חלב אלא טעמא דחזי לאצטרופי וכיון דמשום הכי הוא כל איסורין חזו לאצטרופי וז"ל דאע"ג דהתם ביומא מריבויי דכל חלב מייתינן חצי שיעור הא ודאי ההוא ריבוייא לא כתיב אלא גבי חלב ואפ"ה ילפינן מינה לכל איסורין שבתורה משום דפשיטא לן דלא אסריה רחמנא אלא משום דחזי לאצטרופי ולמה לא יהיה דין שבועה כדין שאר איסורין ע"כ. ומ"מ אם פירש בשעת שבועתו שיהיה מותר בחצי שיעור כגון אם אמר הריני נשבע שלא אוכל כשיעור אבל פחות מכשיעור אוכל הרי זה מותר בחצי שיעור דבשלמא כשאומר שלא אוכל סתם או שלא אוכל כזית דעתו לעשותו כאיסור תורה ושייך טעמא דחזי לאצטרופי אבל היכא דפירש בהדיא בשעת שבועה שאינו נשבע על חצי שיעור הדבר ברור שמותר בחצי שיעור והבו דלא לוסיף על המחלוקת. ואם אמר שבועה שלא אוכל כזית או שלא אוכל עשר תאנים הרי חצי זית או חמש תאנים הוו חצי שיעור ואסור מן התורה לדעת הרמב"ם ז"ל אבל אין לוקין עליו דהוי ככל שאר איסורין דקייל"ן חצי שיעור אסור מן התורה. והנראה לע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |