שו"ת רדב"ז/א'תקעו
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וחמש מאות ושבעים וששה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן ריב]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(ריב) שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ג מהלכות מאכלות אסורות וז"ל אומני ישראל ששלח להם עכו"ם חבית של יין בשכרם מותר (ובלבד) שיאמרו לו תן לנו את דמיה ואם משנכנסה לרשותם אסור. וקשיא לך אמאי מותר ומאי שנא מהך בבא ואם אמר לו קודם שימכור המתן לי עד שאמכור הע"ז או יין נסך שיש לי ואביא לך אע"פ שהיא סתם יינו ומכר והביא לו אסור מפני שהישראלי רוצה בקיומו כדי שיפרע ממנו חובו:
תשובה הכי תנן לה מותר שיאמר לו תן לנו את דמיה וכן צריך להגיה לשון הרב ז"ל ולפי מה שכתב ר"י בעל התוספות ז"ל לא יקשה לך כלל שהוא ז"ל פירש הך ברייתא בפרק השוכר דאיירי בשאין לו לעכו"ם ערב ולא נכסים להתפר עמהם זולת ע"ז או יין זה דאז רוצה בקיומו שאם יאבד יפסיד חובו אבל אם יש לו ערב או נכסים אחרים מותר שיכול ליפרע ממקום אחר אין אמירתו של עכו"ם מועלת כלום דאל"כ כל עכו"ם יוכל להפקיע חובו מיד ישראל ודייק לה מדקתני המתן כלומר אינך יכול ליפרע ממקום אחר וצריך אתה להמתין עד שאמכור אז הוא ודאי אסור דרוצה בקיומו. אבל הך דאומני ישראל איירי בשיש לו נכסים אחרים ואינו רוצה בקיומו. ולפי שטה זו לא תקשה אבל כל כה"ג היה לו לרב ז"ל לפרש ולא לסתום. ותו דאפילו יש לו נכסים אחרים או ערב אכתי ניחא ליה שתמכר ע"ז או יין כדי שיפרע לו מיד ולא יצטרך לתבוע את הערב ושאר נכסים יבריח אותם הילכך רוצה בקיומו הוי. ומה שכתב ז"ל דכל עכו"ם יוכל להפקיע חובו לא ידעתי היאך יפקיע לא יקבל ממנו ויכריח אותו שיתן לו ממקום אחר ואם רואה שבכל פעם אומר לי ככה הרי זו הערמה ומותר לקבל שאין זה רוצה בקיומו. ומה שנ"ל בישוב לשון הרב ז"ל דרישא איירי באומנין שהמלאכה שעשו תחת ידם ואין רוצה בקיומו של יין שלא יקח העכו"ם מלאכתו עד שיתן לו שכירותו וכ"ש דקי"ל אומן קונה בשבח כלי והכי דייק לישנא דשלח להם נכרי חבית משמע דשלח להם כדי לקחת מלאכתו ותו מדנקט (אומרים) [אומנים]. והר"ן ז"ל כתב די"מ דברייתא איירי בדשויה ניהליה אפותיקי ורוצה בקיומו להנאתו אבל בדלא שוייה ניהליה אפותיקי לא מיקרי רוצה בקיומו ואין זה מחוור דא"כ למה לי למיתני היתירא במכר והביא לפלוג וליתני בהמתן גופיה דבדלא שוייה אפותיקי שרי אלא ודאי כל היכא דאמר ליה המתן אסור ומתני' שאני דאינהו לא אמרו ליה מכור אותה ותן לנו את דמיה. ואיהו נמי לא אמר להו המתינו עד שאמכור אלא הכי אמרו ליה עד שאתה נותן לנו חבית שוה עשרה תן לנו עשרה שהן דמיה הילכך אין כאן רוצה בקיומו כלל ע"כ. וגבי מתניתין כתב וז"ל ומיהו לאו דוקא דמיה דה"ל רוצה בקיומו דאסור כדאמרינן לעיל בהמתן לי עד שאמכור יין נסך ואביא לך אלא כך הוא מותר שיאמרו לו עד שאתה שולח לנו חבית של יין זו תהא שלך ותן לנו דמיה כנגדה וכה"ג אין רוצה בקיומו כלל ע"כ. הרי אתה רואה בעיניך כמה דחק אותו לשון דמיה. ותו דמאי קמ"ל מתניתין אם אמרו לו תן לנו דמים וטול אתה היין פשיטא דמותר. ואי משום סיפא נמי פשיטא שאם בא יין לרשותו אסור שהרי נעשה כאלו הוא שלו. ותו אקשינן עליה כי קושיא דיליה ליפלוג וליתני בדאמרו ליה הבא לנו דמי החבית עצמה כברייתא עצמה וליתני הכי ישראל שהוא נושה בעכו"ם מנה מכר ע"ז והביא יין נסך והביא לו מותר אבל אם הביא לו יין וא"ל ישראל הבא לי דמיו אסור וכתב בשאמר העכו"ם בעצמו ע"פ עדיפא ליה ליפלוגי א"כ לא ה"ל למיתני המתן עד שאמכור וכו' ובשלמא לדידי אתא לאשמעינן דאפילו אם יש לו נכסים אחרים או ערב כיון דאמר לו המתן רוצה הוא בקיומו. אבל אם לא אמר לו המתן אפילו אמר אלך ואמכור ואביא לך מסתברא לי דמותר דהא אינו רוצה בקיומו כיון שיש לו נכסים או ערב ואיהו לא אמר ליה ולא מידי וגם העכו"ם לא אמר לו המתן מותר:
כללא דמלתא שאם אין לו נכסים אחרים ולא ערב אפילו לא אמר לו המתן אסור דרוצה בקיומו הוא ואם יש לו נכסים אחרים או ערב אם אמר לו המתן אסור שרוצה בקיומו כדי שיפרע לו מהרה. ואם אמר לו הישראל מכור ע"ז או יין והבא לי דמים אסור אפילו יש לו נכסים וערב דניחא ליה בהכי ואם היה אומן ומלאכתו בידו מותר שיאמר לו מכור והבא לי דמיה ממש. ואם משנכנסה לרשותו אסור. הנלע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |