שו"ת רדב"ז/א'תקעה
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וחמש מאות ושבעים וחמישה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן ריא]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(ריא) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ק מהלכות שחיטה וז"ל ואם נטל כרוחב סלע מעל כל פני השדרה או מעל הטבור או מעל ראשי איברים ושאר כל העור קיים הרי זו ספק ויראה לי שמתירין אותה ע"כ. וקשיא לך כיון דהוי ספיקא דאורייתא אית לן למיזל לחומרא דקי"ל דכל תיקו דאורייתא לחומרא וכן כתב הרב ז"ל בכמה מקומות:
תשובה גנבא גנובי למה לך כבר קדמך הרא"ש ז"ל בפסקיו וז"ל והרמב"ם כתב הרי זו ספק ויראה לי שמתירין אותה ולא ידענא למה מתיר מספק ע"כ. ואם הרא"ש לא ידע מי אני אשר אבוא אחרי המלך ומאן מלכי רבנן. ומ"מ להוציאך חלק א"א ואחר בקשת המחילה אתרץ דעת הרב ז"ל בע"ה. כי הוא ז"ל סובר דהוי תיקו בדרבנן דאין אסורה מן התורה אלא הגלודה שנגלד כל העור לגמרי וזהו שכתב בתחלת הלשון בהמה שנפשט העור שעליה כולו כיון שנקרע ביד או בחולי ונמצא בשר בלא עור הרי זו טרפה וזו היא שנקראת גלודה. משמע בהדיא דהיכא דנפשט כל העור הוי גלודה אלא דרבנן אסרו אפילו היכא דלא נגלד כל העור אלא נשאר מקצתו. ואתא תנא דברייתא ופירש שאם נשתייר בה כסלע כשרה אבל אם נשתייר בה פחות מכסלע טרפה מדרבנן דפחות מכסלע אינו מעלה ארוכה. ואיפליגו אמוראי באי זה מקום יהיה זה הסלע ויציל שמואל אמר על פני כל השדרה ופירש ר' נהוראי משמיה דשמואל כרוחב סלע על פני כל השדרה ור' ינאי אמר על מקום טיבורו דמשם עיקר החיות והדרא בריא. ורבה בר בר חנה אמר אראשי פרקים ופסק הרב בכולהו לחומרא והר"ן ז"ל קלסיה ועלה בעי ר' ינאי ניטל מקום כל השדרה וכולו קיים לשמואל ניטל מקום טיבורו וכולו קיים לדידיה ניטל ראשי פרקים וכולו קיים לרבה בר בר חנה מאי וסלקא בתיקו. והדבר ברור דאפילו אם ניטלו אלו ושאר כל העור קיים כשרה מן התורה דמשם גדל ורבה העור אלא דקא מיבעיא ליה כיון דרבנן אמרו דעיקר חיותו תלוי באלו המקומות ניטלו אלו המקומות מאי אסרוה רבנן נמי כיון דניטל העיקר או דילמא לא. וסלקא בתיקו והוי תיקו בדרבנן ולקולא. או כלך לדרך זו דנהי דפסקינן הלכתא כר' ינאי לגבי ר' יוחנן דהוי רביה במאי דפשיטא ליה לר' ינאי דבעינן כסלע במקום טיבורו אבל במאי דמספקא ליה לר' ינאי פסקינן לקולא דהא רב ור' יוחנן ור' אמי אמרי עדיפא מינה דלרב בכל מקום מציל ולר' אמי ור' יוחנן אפי' עור בית הפרסות מציל דסגי לן הלכה כותיה דר' ינאי במאי דפשיטא ליה אבל לא במאי דמספקא [ליה] דהא בכולא מלתא הוה לן למפסק כר' יוחנן וכן פסק הרא"ש ז"ל כר' יוחנן להקל ותמהתי עליו ז"ל אם היה כדאי ר' יוחנן לפסוק הלכה כמותו אע"ג דהוא מקל מכולהו ואע"ג דכמה אמוראי פליגי ומכללם ר' ינאי רבו לפי גרסת הספרים שלנו למה לא יהיה כדאי ר' יוחנן לפסוק הלכה כמותו כנגד ספקו של ר' ינאי וכש"כ דעדיף טפי מדר' יוחנן שהרי שאר כל הגוף לא נגלד וכיון שכן גם אנכי לא ידעתי למה לא ידע הרב למה מתיר הרמב"ם ז"ל מספק:
כללא דמלתא נצרף ספיקו של ר' ינאי עם ודאי של רב ור' יוחנן ור' אמי ונפסוק לקולא כספיקו של ר' ינאי וזה הלשון האחרון דרך ישר לפני איש לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל וליכא למינדא מינה. ולענין עיקר הדין הריא"ף ז"ל פסק כשמואל דמחמיר מכולהו והרמב"ם ז"ל פסק כחומרי דתלת אמוראי קמאי ובעל העטור פסק כרב דכסלע בכל מקום מציל חוץ מבית הפרסות ונ"ל טעמו של פסק זה דאית לן הלכתא כרב באיסורי ואית לן הלכתא כר' יוחנן לגבי רב ואית לן הלכתא כר' ינאי דרביה דר' יוחנן הוא וא"כ דל מהכא ר' יוחנן הוי פלוגתא דר' ינאי ורב אית לן למפסק כרב דהוי מלתא מציעתא בין מלתיה דר' יוחנן ור' ינאי. והרא"ש ז"ל פסק כר' יוחנן דמקל מכולהו. ואנן אית לן למיחש לדברי הרמב"ם ז"ל חדא דאתריה הוא ועוד שהוא מחמיר והנראה לע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |