שו"ת רדב"ז/א'תקמב
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וחמש מאות וארבעים ושניים - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קסח]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלת ממני כיון דאיפסיקא הלכתא צער בעלי חיים מן התורה מאי טעמא זקן ואינה לפי כבודו למה אינו פורק משום צער בעלי חיים. ועוד איך פסק הרמב"ם ז"ל פי"ג מהלכות רוצח ושמירת נפש אם היה בעל הבהמה והלך וישב לו ואמר לזה שפגע בו עליך המצוה אם רצית לפרוק פרוק הרי זה פטור שנאמר עמו. עוד כתב אבל בהמת עכו"ם ומשאו אינו חייב ליטפל בו אלא משום איבה ואמאי הא איכא משום צער בעלי חיים:
תשובה השאלה הא' אשר שאלת תירץ הרמב"ן ז"ל דעשה דכבוד תורה עדיף. וכתב עלה הר"ן ז"ל דלא מחוור דזקן לאו דוקא שקנה חכמה אלא ה"ה למכובד וכדאמרינן כל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי אבל כל שאין דרכו בשלו אינו חייב בשל חבירו וכן דעת הרמב"ם ז"ל פי"ג מהלכות רוצח ושמירת נפש אלא כך נ"ל דכיון דצער בעלי חיים הותר לתשמישן של בני אדם כ"ש בכבוד בשב ואל תעשה דגדול כבוד הבריות ע"כ. ואני אומר שלא היתה כונת הרב ז"ל במה שאמר דעשה דכבוד תורה עדיף דוקא בזקן שקנה חכמה אלא אפי' זקן מכובד ומשום דגדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה כ"ש שידחה צער בעלי חיים אפי' שהוא מן התורה שהרי אין בו לאו ולא עשה ומ"מ השאלה הא' מתורצת. והשאלה הב' איברא דכולה סוגיא משמע דבחנם פטור אבל בשכר חייב אבל הרב ז"ל [לא] איירי בהלכות רוצח ושמירת נפש אלא בדין חיוב הפריקה ומשום הכי כתב פטור מדין פריקה אבל חייב משום צער ב"ח ונפקא מינה שחוזר ותובע שכרו בב"ד. א"נ דמותר לקחת השכר והיינו דלא כתב אינו חייב ליטפל בו כמו שכתב גבי עכו"ם וגבי עכו"ם כלל הרב דין פריקה וטעינה יחד וכתב דאין חייב ליטפל בו אלא משום איבה ומשום טעינה כתב כן דליכא צער ב"ח אבל בפריקה איכא תרי טעמי משום צער ב"ח ומשום איבה וכיון דלא נפקא מינה מידי דסוף סוף חייב ליטפל משום איבה לא הוצרך לפרש:
שוב ראיתי שכתב הרא"ש ז"ל כן וז"ל ואם הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה לפרוק פרוק פטור מטעם פריקה וחייב משום צער ב"ח ונפקא מינה שאם נתן לו שכרו יכול לקבלו ובהמת עכו"ם חייב בטעינה משום איבה ובפריקה אפי' אם אין העכו"ם שם אצל בהמתו משום צער בעלי חיים חייב [רבצן] ועומד חייב בשכר עכ"ל. וא"ת והא איכא משום טובת הנאה דאסורה ביין נסך ובשלמא היכא דלא קאי עכו"ם התם ליכא מאן דמחזיק לו טובה אבל היכא דקאי עכו"ם התם קשיא. ותירצו דאיהו לאו משום טובת הנאה פריק אלא משום צער ב"ח דהוי דאורייתא ואם העכו"ם מחזיק לו טובה הוי כהנאה הבאה לו לאדם בע"כ כי ההיא דאמרינן לא איפשר ולא קא מכוין וכו'. וא"ת עיקר השאלה הראשונה אין לה מקום ואמאי דחקו לתרץ דמאי שנא אבידה מפריקה דגבי אבידה זקן ואינה לפי כבודו פטור פריקה נמי פטור וכ"ת דגזרת הכתוב באבידה דכתיב והתעלמת פעמים שאתה מתעלם נילף מינה במה מצינו. וי"ל דלא ילפי מהדדי דאם כן לכתוב אבידה ואתי פריקה מינה ותלמודא מצריך להו בפ' אלו מציאות ולדידן נמי לא יליף פריקה מאבידה משום דאבידה ליכא צערא דבהמה ומשום הכי זקן פטור אבל פריקה דאיכא נמי צערא דידה אימא אפי' זקן ואינה לפי כבודו חייב וזו היא קושיא של הראשונים ז"ל. וא"ת כיון דליכא למילף מאבידה מנא להו כל שבשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי פורק וטוען וכל שבשלו אינו פורק וטוען בשל חבירו נמי אינו פורק וטוען. וי"ל דגבי טעינה נמי כתיב והתעלמת מהם ודרשינן פעמים שאתה מתעלם אבל בפריקה קשיא (לאו) [להו] דלא כתיב והתעלמת ומטעינה לא אתי דאיכא למיפרך מה לטעינה שאין בה צער ב"ח. ואני בעוניי אומר דלא קשיא דגבי פריקה נמי כתיב וחדלת פעמים שאתה חודל הא כיצד זקן ואינה לפי כבודו. וא"ת הא איצטריך וחדלת להא דתניא בהמת עכו"ם ומשוי של ישראל וחדלת לא קשיא דהא מוקמינן לה כר' יוסי הגלילי דאמר צער ב"ח לאו דאורייתא אבל לרבנן דס"ל צער ב"ח דאורייתא בהמת עכו"ם ומשוי של ישראל חייב לפרוק א"כ וחדלת למה לי אלא לאשמעינן דזקן ואינה לפי כבוד פעמים שהוא חודל כנ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |